אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן מא

סימן מ

כ"ז אלול תרל"ו להרב דגאלדינגען בקורלאנד וכו' ר' שניאור זלמן.

בדבר שאלתו בבהכ"נ שבנאוהו מחדש על מקום הישנה שהיתה יכולה לעמוד זמן הרבה בקצת תיקון שפייסו אותם המועטים שיספיק על הבנין ממעות הקהל ברשיון הרוממות וגם ממכירת המקומות החדשות שנתוספו ושהראשונים ישארו על חזקתם בכותל מזרח, ובהתחלת הקיץ הסכימו שישלמו חלק ששית ממה שיעלו המקומות החדשים, ומקרוב נתעוררו לטעון שאבדה חזקתם לגמרי מאחר שכבר נסתר בהכ"נ הישנה ועכשיו נתרבה שיווי המקומות ובעלי המקומות טוענים שאומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נתנו רשות לסתור וכח"מ סי' ר"ז ס"ד וכתובות נ"ו א' וב"ב קמ"ו ב' ותו' כתובות צ"ז א' ד"ה זבין [ואף שלא היה תנאי מפורש ולא מחילה רק דברים בעלמא], ושלפני י"ב שנה נשרף הבהמ"ד ונתפשרו שיתנו בעלי המקומות שליש וכדמות ראיה מכתובות ס"ח א' דקיי"ל כר"י שאם השיא את הראשונה ינתן לשני כדרך שנתן לראשונה וכדקיי"ל בהעשיר והעני דאזלינן בתר ערך וכ"כ מהרי"ק והובא בב"ש סי' קנ"ג ס"ק ט"ו, והוסכם אצל כולם לסמוך כפי אשר יצא מפי ע"פ ד"ת או יושר:

הנה היכי שהיה מההכרח לבנותו מחדש לכמה אחרונים אין טענת חזקה אף כשישלמו דמי העילוי שלכן אין מדקדקין לכתוב בשטר מכירת מקומות בהכ"נ מתהום ארעא כו' כיון שאין לו קנין בגוף הקרקע וע' בנתה"מ סו"ס קצ"ב סי"ג ס"ק ו' בד"ה ולפ"ז בישיבת מקום בהכ"נ שגוף הקרקע של צבור ואין לכ"א רק שיעבוד ישיבה על המקום, ובדברי חיים בדיני חזקת קרקע סי' י"ד השיג עליו דבמקומות בהכ"נ זכה בגוף הקרקע וע"ש בישוב סתירת דבריו מסו"ס קס"ב ס"ז דדוקא כשבהמ"ד קיים וכיון שקנה המקומות בדרך מורווח כבר זכה וכריב"ש אבל בנשרף יכולין ז' טובי העיר להוסיף מקומות כרצונם כדי שיהיה להם מעות לבנות ויכולין לסתרו ולבנות במקום אחר ואין לראשונים תביעה רק כפי שומת המקום בחורבנה, [ובשו"ת צ"צ החדש חא"ח סי' כ"ב שצריך שומא בערך יתרון שיווי המקום אלא דהיכי דבהכ"נ הישן היה ראוי ג"כ להתפלל רק מפני שצר להם המקום בנו מחדש לא אבדו חזקתן ממקומות שלהם], ובשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' ב' מדמה להא דח"מ סי' שי"ב ס"ז ובהג"ה דנשרף דינו כנפל ולא דמי לסי' רי"ז ס"ו דמקומות בהכ"נ הוה כמוכר לפירות כסי' רב"י ס"ד ודמי לקונה ב' אילנות בשדה חבירו כב"ב פ"א וכ"מ בח"מ סי' קע"ג ס"ג בהג"ה בשם רשב"א גבי באר, ובשגם כי בבנין החדש הרחיבו החלל ובטלה טענת חזקה יעש"ב, והא דסי' קע"א מתשובת הרא"ש כשהיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום שהיושב אצלו בידו למחות, היינו כשבהכ"נ בקיומו או שמהרסים רק להגדילו משא"כ באופן שאי אפשר לתקנו אין להם רק כפי ששוה חלקם מקודם שבנו מחדש, ובשו"מ קמא ח"ב סי' כ"א וכ"ו וכ"ז ותליתאה ח"ב סי' קי"ח חולק, דהרי כותבין הרשאה על קרקע בהכ"נ ומ"ש ברמב"ם וש"ע שהקונה לפירות אין יכול לשנות בגוף הקרקע אבל כאן דקונה רק כל זמן שבהכ"נ קיים ומה שאינו יכול לשנות בשביל קדושת בהכ"נ ובמה יגרע נחלתו מכבר בשנותן כפי ערך ההוצאה כשנתרחב המקום יעש"ב ובח"ג סי' קמ"ד ובשו"ת אמרי בינה סי' ג' שדחה ג"כ ראיותיו ובאפ"ד סו"ס ב' שהאריך ג"כ קצת, ובשו"ת שער אפרים סי' קמ"ה בבהכ"נ שנשרף הגג והוצרכו להשתדל להרשות לבנות שיתן עיקר הוצאה מי שיש לו מקומות, ומ"ש בתשובת מהר"י מינץ (צ"ל מהר"ם מפאדווה) דבנין בהכ"נ לפי ממון היינו במקומות שלא נהגו לקנות המקומות במחיר אלא כל הקודם זכה כו' וע' בח"מ סי' קס"ג:

ובחת"ס חא"ח סי' כ"ט בהרחיבו הבהכ"נ ונתרבו המקומות אצל אה"ק דאין להם טענה כיון שנבנית באותו מקום עצמו רק שצריכין לשלם דמי העילוי וכמו שהבין בהמ"א סי' ק"נ ס"ק ה' שהקרקע משועבד לכניסה יעש"ב, ובירו' תרומות פודה להעמיד מקחו, ועכ"פ דעתו שאם ע"י שהרחיבו הוכרחו לשנות במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ושאף אם קנו מקום אחר ומחלקין לכ"א מקום כפי שהיה בהישנה שגם אז היה מקום לדון אם אין שינוי בריחוק מקום ש"ץ בשמיעת קדיש וקדושה ואין להם מקום סמוך לאה"ק כבתחלה, ואם שהרבה יש לדון בדבריו והארכתי מכבר בתשובה ואינה אתי כעת, ובשו"ת ר' בצלאל אשכנזי מאורלא סי' ו' אות ה' שאין חילוק אם נבנית במקום אחר שכן הקנו סדר העמידה ושכ"כ הפוסקים שיכולין למחות שלא להוסיף מקומות שנעשה מראשון שני וכמו לבנין בהמ"ק שאותן המשמרות שהיה הסדר בבית א' כן היה בבית שני, וכה"ג כתבו בהוחזק במצוה ונאנס וכן בנשרף בהכ"נ ונבנה וכי בעבור שנעשה מהודר יאבדו חזקתם, ואם נאמר שמכרו כמו בית זה איך יכול לסתור וכן זמן עצי כהנים והעם וכו', הגע בעצמך באחד שקנה גלילה ונאבדה הס"ת וקנו אחרת וכי יאבד חזקתו, וכנראה דמיירי שסתרו מקום בהכ"נ והחליפו מקום הראשון, ועיקר ראייתו מבנין בהמ"ק, ואטו הראשונים מאנשי המשמר זכו מחמת הקנאה ורק שהגורל היה בקביעות המצוה עצמה, אלא שבנידון דידן א"צ לדון מצד אומדנא דמוכח שעדיין היה יכול לעמוד, כיון שלא היה מחילה כלל, ואף לב"י טח"מ ר"ס קס"ג דאפילו מועטים כופין לבנות בהכ"נ וכדקאי התם ע"ד הטור ואף שמ"ש בשם רבינו ירוחם לענין בהכ"נ לא נזכר שם, אבל כשיש להמיעוט בהכ"נ רק שאין להם מקום לפי כבודם אין חיוב על בעלי המקומות לסייען ומ"ש בתשובת מהר"י מינץ סי' ו' והובא בד"מ סי' קס"ג ס"ב ובהג"ה בש"ע שם ס"ג כל צרכי העיר אע"פ שמקצתן אין צריכין כגון בית חתנות ומקוה אפ"ה צריכין ליתן חלקן יע"ש בסמ"ע, דכיון שהוא ענין כללי שכ"א נכלל בצורך זה לא חששו ליחיד שלא יצטרך כלל עכשיו לזה ולא שייך תקנה בכה"ג היכי שיש להם מקום להתפלל רק שאין להם מקום מיוחד לפי כבודם, ואף שהצ"צ בסי' צ"ד למד מזה שמחוייבים לסייע להם מכיסם שיהיה להם בהכ"נ כמותם ומכש"כ שאין יכולין לעכב להעמיד ספסלין אם אי אפשר להם בלאו הכי כיון שצריכין לסייע אפילו לבנות, וע"כ דריב"ש מיירי בענין שלא היו יכולין לכוף זה את זה לבנות בהכ"נ שהיה מצוי להם לשכור אלא שהעשיר היה מעלה בדמים וכמבואר בדבריו, י"ל דכוונתו רק שהאחרים יעלו בדמים והם יסייעו ג"כ לזה מה שיחסר אח"כ להשתתף במצוה ולא שישלימו שיווי המקומות וכנהוג מסתמא שגם בעת שבנו מקודם הבהכ"נ סייעו ג"כ כולם ושבעלי המקומות יהיו מעלין בדמים, ובפרט היכי שיש מקום להחזיק את כולם רק שחפצים בריוח יותר והצ"צ מיירי בעומדת לסתור ואי אפשר עוד להתפלל או בנשרף לגמרי:

ובלאו הכי אין ראיה מכרחת מהתוספתא דכופין בני העיר לבנות בהכ"נ שיהיה משל צבור וכתוספתא פ"ג דמגילה שהזקנים יושבים כלפי עם וכו', משא"כ בזמנינו שקונין מקומות מיוחדים ואף אי נימא דאין לו רק קנין פירות מ"מ למה נכריח לבעלי המקומות לבנות הכל בעבור אותם שאין להם מקומות שיוכלו לקנות ולהחזיק בתוכו לבדם כל אותן שאין בידם לקנות מקום, וגם מהר"ם מינץ לא הזכיר רק מקוה ובית חתנות שאין לכ"א רק לשעה ולא כאן שיש להם לכה"פ קנין פירות תמיד וגם להוריש אחריהם מה שאין לאחרים זכות בזה, וגם הצ"צ לא פסיקא ליה וכתב עוד חילוק להך דריב"ש בנידון דספסלים, וכדרך בעלי תשובות לצרף כמה סניפין לדבריהם שאין ללמוד מדינא רק כשיצטרפו כולם, וממילא שאף שהרשו שלא לעכב הבנין ולבנותו מחדש אבל מ"מ לא מחלו זכותם בחזקתם כיון שלא היה בידם מהדין לכופם לבנות בכה"ג:

ורק מה, שכתב מעלתו שהיה להם ג"כ לעכב ולטעון קים לי כגדולי הפוסקים שאסור לסתור עד דבני אחריתא ופוסק הרא"ש שאפילו יש בהכ"נ קבוע אחרת אסור אא"כ חזו תיוהא וכ"כ המ"א ר"ס קנ"ב, ודלא כט"ז דביש קבוע אסור לסתור אפילו לטעמא דפשיעותא וכ"נ דהגר"א שם וסי' קנ"ג ס"ז, וזה לא נראה וכמ"ש הפוסקים דצריך שתהיה דעתם נוטה כן בבירור, וכיון דלא, מיחו הסכימו שאין דעתם כן, ובענין לסתור בהכ"נ היכא דחזו ביה תיוהא ע' בשו"ת מ"ב סי' ל"ג שהביא מבנין דהורדס כיון דהוה מהודר יותר מהראשון הוה. סתירתו בנין ואין איסור לנתוץ וע' רא"ש באי אפשר לבנותו בלא סתירה כגון להרחיב הבנין והוה כמו תיוהא והאריך בשו"ת בגדי כהונה חא"ח סי' ה' (ע' להלן סו"ס מ"ט בתשובתי), ובשו"ת מקור ברוך סי' ח' דלרש"י תיוהא משום בקיעא שיהא מזומן לנפול, דיש לחלק בין ביקוע שאין עתיד לנפול מהר אלא שמא יפול לאחר זמן, דצריך לבנות תחלה יע"ש שהארי בסתירת הט"ז סי קי"ו ס"ק ג' שהבין דקציצת אילן רק משום סכנה נגד הסוגיא דב"ק למעיין כמו שהביא הט"ז בעצמו דהוא איסור דאורייתא, וע' בשו"מ רביעאה ח"א סי' כ"ח וח"ס חיו"ד סי' ק"א ומשפט שלום בקונטרס שושנת יעקב דף א' ע"ג והארכתי בהגהותי לב"ב ג' ע"ב:

[שוב נדפס שו"ת ארץ צבי וראיתי בחא"ח סי' י"ג בבהכ"נ שהוצרכו לתקנו מחדש וכתב על השער אפרים שמחלק להיכי שקונין המקומות בדמים דמיירי כשנשאר מקום פנוי שעומד לאגרא ומשום הכי גם השאר מחוייבים ליתן קצת הוצאה לבעלי המקומות שכבר נתנו העיקר, אבל בלא נשאר מקום למכור רק בחלל בהכ"נ או שיביא לעצמו ספסל מביתו לשבת שם שיכולין לבוא להתפלל שלא ברצון בעלי המקומות כח"מ שס"ג ס"ו דלא דמי להא דפ"ק דב"ב במקיף חבירו מארבע רוחותיו וע' בתו' ב"ק כ' ע"ב ד"ה את, דשאני בבהכ"נ שמוכרח להיות באמצע מקום פנוי לבימה ואה"ק ולכל הבא להתפלל דאל"כ לא יוכל אחד לזוז ממקומו לעבור במקום המיוחד להשני ויצטרך לפסוע על ראשי, עם קדוש יעש"ב, ובח"ס חח"מ סי' כ"ב אות ד' כי אמצע בהכ"נ היא שותפא לכל הבאים כו' וע' בשו"ת פ"י סי' ד', וע' בט"ז א"ח סי' נ"ג ס"ק י"ד וכ"כ מהר"ם מפאדווה סי' מ"ב וע' בח"מ קס"ג דבהכ"נ אין גובין אלא לפי ממון אף להפוסקים דשכירת חזן גובין חציו לפי נפשות וע' בצ"צ סי' ל"ד וזכרון יוסף חח"מ סי' ט' ולקוטי ח"ס סי' ל"ב ואכ"מ להאריך בפרט זה]:

ומיהו עכ"פ כיון שבעלי המקומות נהנין מזה שבנו אותו מחדש שממילא יתיקרו כל המקומות שלהם לפי מה שמפארין הבהכ"נ וכח"ס חא"ח דאף דהשינוי לא נעשה לכוונת טובתם מ"מ הוה דומי דמקיף את חבירו מד' רוחות דצריך לשלם לו מה שהנאהו כטוש"ע ח"מ סי' קנ"ח ס"ו וע' בש"ך ח"מ סי' שצ"ב סוס"ק ב' בתו' ב"ק ק"א סוה"ד או דלמא דהכא לא חשיבא הנאה בנוי בעלמא יותר, כלומר משום דחזותא לאו מלתא וכדאמר בש"ס כו', וא"כ לא שייך חילוקם רק לענין לצבוע צמר אבל לא בנידון דידן שהגדילו תפארת בנין ביהכ"נ, ולכן נוהגין לפשר שיתנו בעלי המקומות לפי מה שישומו אותם מי שיש בידו ליתן לפי שיווי מקומו, ואפשר שיעלה בשיווי המקום בערך שליש בדמים לפאר בית אלהינו שהוא בכלל הדור מצוה עד שליש מלגיו כא"ח סי' תרנ"ו, והעיקר דמהדין מחוייבים בעלי המקומות לסייע לצורך בנין בהכ"נ אחר ומכש"כ כשהמקומות מעלין בממון מפני שנעשה מפואר יותר שיתיקרו המקומות בזה, וכיון דלצ"צ מחוייבין עכ"פ בעלי המקומות לסייע לצורך בנין בהכ"נ אחר ומכש"כ שמקומות בעלי החזקה ע"י שבנאוהו מחדש מפואר יותר ונתעלה בדמים דיש לפשר למען השלום שיתנו עד שליש מלגיו, ובפרט דגלו אדעתייהו דניחא להו כב"ק כ' ע"ב דמשלם מה שהנאהו, ובשבות יעקב ח"א סי' קמ"ה וח"ג סי' קמ"ד בדיין שנבחר לפשר כעין דין דהכוונה עכ"פ שלא לחצות הדבר שחלוקין בו כדייני דמחצצתא ועיקר הפשרה רק לעשות שלום בין הבע"ד וכפ"ק דסנהדרין ודעתו נוטה דעכ"פ לא יפטור. מי שנתחייב בדין יותר משליש וכדאמרינן דרובא דמינכר היינו כפלים ובטא"ח ריש הלכות רה"ש שהב"ה בער"ה מוותר ומדמה המשל לבו"ד ושילמד מדעת קונו לוותר שליש משלו להשקיט הריב ולתווך השלום, ומ"מ תלוי בראות עיני הפשרן לפי אומד דעתו לש"ש כיון שע"פ הדין פטור לגמרי אם אפשר לפשר בפחות עדיף טפי ועכ"פ לא יוותר יותר משליש, וכן העלה בח"ג סי' קפ"ב לענין שטר ישן דפשרה קרובה לדין היינו הנחת שליש או תוספת שליש, וע' בשו"ת הר"י הלוי סי' מ"ד, ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' ע"ו לענין חסר שליש הנדן יע"ש ובשו"ת בשמים ראש החדשות סי' מ"ז, ובשו"מ תנינא ח"א סו"ס א' יבצעו תמימים היינו הצדקות יטלו כו' ובח"ג סי' קכ"ח ששני שלישים יקח הבעה"ב ושליש להשוכר וע' בשו"ת אורין תליתאי סו"ס קנ"ו, ובשו"ת מהר"ם זיסקינד סו"ס י"ט דלקרובי אשתו יתן רק שליש אחד יע"ש ובתפארת ישראל ברמזי אישות סי' נ' ובהגהות אבו"ת ובסי' ק"נ מהלכות יבמות, וע' בשו"ת יד אליהו סו"ס ע"ד, ובב"ק קי"ב א' דמי בשר בזול ע' רש"י וכב"ב קמ"ו ב' דהיינו שני שלישי דמים וע"ש ברשב"ם וע' בתו' חולין קל"א ע"א סוה"ד שאני ושו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים אות תכ"ח, ובכלים פ"ז משנה ו' בר"ש ורע"ב דמים שנותן לפועל שליש שוין של פירות השדה, ובתו' סוכה ל' ע"ב בד"ה וקרקע אינה נגזלת וברמב"ם שליש שכר דאזיל לקולא וכמ"ש הכ"מ, ורשב"ם ב"ב ק"ז ב' דטעו בג' ושליש יעש"ב, וקל"ג סע"ב מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש, והיינו פשר כעין דין, ובפרט שבנ"ד שעכ"פ צריכין לסייע גם לבהכ"נ אחר שבהכרח לבנותו כש"כ כאן שהמקומות מתעלין ע"י מה שיפאר הבהכ"נ דממילא אמרינן שהיתה דעתם כן בתחלה על מנת שישלמו העילוי לפי מה שיעלה מחיר המקומות ויקויים אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:

[וכעת נדפס שו"ת עונג יו"ט וראיתי בחא"ח סי' י"ז שנשאל ג"כ מאתו שאלה הנ"ל ופקפק ג"כ בדהצ"צ לחלק לבהכ"נ שלנו שמיחדין לכל אחד מקום ונעשה ממונו, אלא דלא נחית לעיקר הדברים כמו שביארנו, וגם כתב כיון דמיחו בפירוש א"צ לשלם, מה שנהנו וגם דבנהנה במעשה חבירו דבניחא ליה מגלגלין עליו את הכל ורק דהנאת נוי בעלמא לא חשיב הנאה כתו' ב"ק ק"א, ולא נחית לכוונת התו', וכמ"ש לעיל בתשובה מהש"ך דהתו' קאי אסוגיא דהתם רק בחזותא דלאו מלתא היא ואין זה ענין לכאן גם מה שהקשה על תי' הא' דהא קאמר דאי לא מצי לאהדורי פטור דאנוס הוא וכמש"ש התוי"ש והכ"נ מאי הוה ליה למיעבד אם קוף צבעו, ע' במחנה אפרים הנז"מ סי' ב' שהאריך בזה ע' התוס' בהנאה הבאה לאדם שלא מדעתו אי חייב לשלומי כל מה שנהנה כיון שיוכל לומר לא הייתי רוצה בההיא הנאה וגדולה מזו כתבו התו' פרק הזרוע קל"א דאכלן ליה משתרש שהיה אפשר להתענות כו', ומ"ש התו' מתחב לו בבית הבליעה איכא למידחי דהתם איירי דמצי לאהדורה יע"ש שהאריך לפלפל בזה:

ובאותו ענין השבתי להרב דאוזווענט ר' יעקב היילפערין ביום ב' כ"ד מ"ח תרל"ג בנידון בהכ"נ שהיה חרב ורצו בעלי האסיפה למעט הבימה של אה"ק מרחבו להרויח שני מקומות במזרח שיהיה להם במה לבנות, וקצת מבעלי מזרח מוחין שמרבה עליהם אנשים, ואם יכולין להוסיף מה יהיה חזקתם אם אצל אה"ק או שישארו על מקומם וההוספה תהיה אצל אה"ק באשר אין להם מקום להרב וגם שמרחיבין העז"נ בערך ג' אמות ברוחב ואם שישארו בחזקתם או שיעלו בדמים, והשבתי דבצ"צ סי' צ"ד דריב"ש מיירי שלא היו יכולין לכוף זא"ז לבנות שעדיין היה מצוי מקומות בבהכ"נ אלא שלא רצו לשכור כ"כ ביוקר, ובנ"ד שאין מצוי לשכור אפילו ביוקר ודאי יכולין להוסיף ספסלין, ועוד דריב"ש מיירי בעשיר כשיש לו מקומות הרבה בבהכ"נ בקרן אחד שבאותו גבול אין דרך לאחרים לשם וכו', אבל בנ"ד שיד כל הקהל שוה ואף שאין יכולין להעמיד השטענדיר בריוח כמקדם מ"מ אין יכולין לטעון חזקה על זה שמה שלא מיחו מקודם משום דבלאו הכי היה ריוח גם מיקרי שותפין וגם אין שייך חזקה בדבר דשייך לקהל יעש"ב, ומ"מ בנ"ד שלא נפל ממש רק דחזו ביה תיוהא ואפשר לתקנו דיש לצדד דאין כח ביד המרובים כ"א ברשות כולם וכמש"ל בתשובה בכמה פרטים, ואין מהצורך לכפול הדברים]:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה