זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן לט
בענין קביעת מקום הבימה אם מותר לעשות מקומה שלא באמצע בהכ"נ, כבר השבתי מכמה שנים בערך שנת תרכ"ד להרב הנבחר מטעם הממשלה במיטאויא ר"ש פוחער בדבר המחלוקת שנתהוה אז בקהלתו ואין בידי העתקת התשובה שכתבתי אז וארשום בזה מה שבזכרוני מה שהשבתי לו בזה עם עוד הוספת הרחבת דברים:
הנה הרמב"ם פי"א מתפלה כתב ומעמידין בימה באמצע הבית כו' כדי שישמעו כולם, וכן העתיק בטא"ח סו"ס ק"נ ובהגהת הרב וכ"מ בב"ח סי' קמ"ח וק"נ שהבימה היתה בכל המקומות באמצע בהכ"נ, ובהלכות חגיגה פ"ג הלכה ד' ומביאין בימה גדולה כו' ומעמידין אותה באמצע כו' והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולין לחג מתקבצין סביבותיו כו', ובפ"ז מלולב הלכה כ"ג וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע ביהכ"נ ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש ע"ש בכ"מ, (ובמעשה אורג שבק"א בפירושו ביוצר ליום ב' של סוכות בפיוט המזבח בכפות ובערבות באתי לסובבנהו כו' עש"ב בשם הגרי"ב), ובתוספתא סנהדרין פ"ח הנשיא יושב באמצע והזקנים יושבים מימינו ומשמאלו, וע' במשנה סנהדרין ל"ו ב', ובירו' סנהדרין פ"ק הלכה ד' סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה והנשיא יושב באמצע כדי שיהיו רואין אותו ושומעים קולו, [וע' בעירובין י"ג ב' דחזיתיה לר"מ מאחוריה ובשו"ת רמ"ע סי' צ' משש"ב בפירושו, ובלאו הכי הוא דרך חשיבות כיומא ל"ו במהלכין בדרך וע' רמב"ם פ"ב מעבודת יו"כ הלכה ה' והיום עולים באמצע ויורדים באמצע לפני כה"ג כדי להדרו], וע' רמב"ם, פ"א מסנהדרין הלכה ג' ובכ"מ ולח"מ והגמ"י וע"ש בהלכות ת"ת פ"ד הלכה ב', ובסוכה נ"א ב' באלכסנדריא של מצרים שהיו כה כפלים כיוצאי מצרים כו' ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליו, וכן בתוספתא סוכה פ"ד, ובירו' פ"ה הלכה א' מפורש עומד אחד לקרות בתורה, והיינו באופן שישמעו בני אדם העומדים סביבותיו ואף דגם כשעומד באמצע לא היה אפשר לתקן למי שהיה מרחוק הרבה וכדאמר התם וכיון שהגיע לענות הלה מניף בסודר כו', ורמז לזה דסנהדרין בבאור הגר"א לא"ח סי' ק"נ סעיף ה', וע' בשו"ת פאר הדור לרמב"ם סי' ק"נ שהרי בהכ"נ עומד באמצע כמגדל וכל בהכ"נ מקדש הוא כו' יע"ש באורך, והמחבר בש"ע לא חש להעתיק שעושין הבימה באמצע ואף שנזכר ג"כ בטור וכמ"ש בכ"מ שבזמנו לא היו נוהגין כן בקצת מקומות כיון שביהכ"נ שלנו הם קטנים וכל העם שומעין יותר נוי הוא לצד אחד מלהיות באמצע כו', ואולם הרב שהעתיקו בהג"ה לפי שבמקומותינו נהגו כן כולם ובפרט במדינת פולין שנתרבו להתיישב בני עמנו ומחמת גודל הקהלות ממילא היו צריכים לעשות באמצע כמו שהיה אצלינו לפנים לקבוע הבימה באמצע על מקום מיוחד שיוכלו כולם לשמוע תמיד קריאת התורה לצאת בו גם כשלא יוכל הקורא להגביה קולו כ"כ ושקולו נמוך, ובפרט למי שאין לו שמיעה כ"כ מרחוק שיוכל להטות אזנו לקול הקורא וכמו שנהגו כן מעולם בישראל במקומות שהיו שם בהכ"נ גדולים כשלנו שהיה גדולים כשלנו שהיה הקבוץ רב מהבאים לתוכם זולת במקומות שלא היה שם רק קבוץ קטן מאיזה מנינים שהיו כולם במקום הקורא וכפי שנראה מהכ"מ הנ"ל שבימיו התחילו להתיישב קצת באיזה מקומות בא"י, וממילא דבבהכ"נ שלנו עמידת הבימה באמצע היא הכרחית שישמעו כולם לקול הקורא והמתפלל, וזה היה מנהג ותיקין וככל סייגי מצוה כדי שיקיימו כולם שמיעת קריאת הס"ת ובכלל בל יחל דרבנן וכנדרים י"ד ובשארית ישראל פרק כ"ט מס' חכם האומות אליאריס שגר בחינא כי זה ת"ר שנים שנתיישבו היהודים ויש להם ביהכ"נ בהרבה ערים ובאמצע בימה שקורין עליהם בשבת ויו"ט כו' ובאבן ספיר ח"ב פרק כ"א יהודי קוגין משבט בני ישראל ממשפחות הלבנים שלהם בית תפלה משנת ה"א שכ"ח לב"ע והבימה באמצע כו' יע"ש עוד, וגם במסעי ישראל סו"פ כ"א מהיהודים השחורים בקאטשין בהודו שהבימה עומדת בחצי הבית כבהכ"נ שלנו ועליו קוראים בספר התורה, ואם היות ידיעתם מעטה באמונתנו ואמנם לדעת רבים ומובא גם במקוה ישראל שבאו לשם אחר שנשבתה ממלכת ישראל ומחזיקים במנהגים הקדומים מאז, וע"ש עוד באבן ספיר פרק כ"ג וכ"ד שנתיישבו שם בשנת ד"א וק"ל שהם י"ב שנים אחר החורבן מגלות בית שני יע"ש באורך, אשר הזכרתי כל זה היותו מנהג מתפשט באומתנו מדורות קדומים בכל קצוי ארצות פזוריהם מעל אדמתם:
ולכאורה היה נ"ל להביא ראיה מפורשת ממ"ש בדה"י ב' סי' ו' י"ג כי עשה שלמה וגו' ויתנהו בתוך. העזרה וגו' ויעמוד עליו ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל, וע"ש בסי' כ"ד כ' ויעמד מעל לעם כו' ובפרש"י גבוה מכל העם כדי להשמיע קולו, ובתרגום רב יוסף בתוך העזרה באמצע עזרתא, והוא כתרגום בתוך בכל מקום, ובמקום שאינו מכוון על האמצע יעתיק פירושו מגו שהוא תרגום של בקרב, [כמו בדברים ט' י' ושם סי' י' פסוק ד' וכדומה, ורא"מ בראשית ועץ הדעת בתוך הגן שת"א במציעת ולפעמים בגו אלא שכאן מיתורא דייק כו' שכבר כתוב ויצמח מן האדמה כו', וע' בלחם ושמלה על הת"א בתוך המים כו' וע"ש רמב"ן סי' ב' ט', ופרשה תצוה פעמוני זהב בתוכם שמתרגם ביניהן ובפקודי תרגם בגו, ובתרגום המיוחס ליונתן תרגם בשניהם במצעיהון, ומשמע דהפעמונים היו בין שני רמונים ולא בתוכם וכרמב"ן ולא כפרש"י יע"ש ברא"מ, ובמדבר י"ז י"ב תוך הקהל ובת"א לגו קהלא וע"ש במיני תרגומא, ובראשית ט"ו י' ויבתר אותם בתוך ובת"א ופליג יתהון בשוה והיינו על החיתוך במציעותו בשיווי, וע"ש סי' ב' ט' בת"א ובסי' ג' ג' ובירושלמי ברכות פ"ק ה"א בתוך המים יהיה רקיע בתווך, ובמיני תרגומא בראשית א' ו' בת"א בתוך המים במציעות מיא ולא תרגם בגו והיינו ע"פ ב"ר ע' מזרחי וכ"כ המזרחי קרח סי' י"ז כ"א אבל אונקלס תרגם במציעות חיטריהון שמלת תוך בכלל מורה על הגבול או הנקודה האמצעית כו' ותרגום בתוך העיר בגו קרתא ותרגום בתוך הים לגו ימא אבל גבי בתוך הגן שאא"פ לומר כמשמעו כו' ובפמ"ז שלא כתב שום יתורא ואפ"ה ת"א במציעות גינתא עכ"ל, וע' בת"א שמות ל"ט כ"ה זוגא בגו רמונא, וע' במיר דכיא פרשה בראשית בפסוק בתוך המים ובקרח בתוך מטותם בפרש"י הניחו באמצע שלא יאמרו כו' יע"ש, ובספר יאיר פרשה לך סי' ט"ו ט' ויבתר בתוך בשוה כי בתוך במציעות כו', ובשם אהרן במסכת ערלה במשנת הנוטע לסייג פטור מן הערלה הא דלא פרש"י בפ' בראשית באמרה ומפרי העץ אשר בתוך הגן דודאי עץ הדעת לאו היינו באמצע ממש שהיה שם עץ החיים אלא בסמוך לו ועפ"ד הילקוט קדושים שבניך ממתינים שלש שנים לפירות כו' יעש"ב, וברכות ג' ב' אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה, וע' רש"י יחזקאל סי' מ"ח סו"פ כ"א ומקדש הבית בתוכו הכל באמצע נחלת הנשיא ובפסוק י' מקדש ה' בתוכו ופי' באמצע רצועה זו כו' ובפסוק ו' וט"ז וערש"י שם סי' ב' ה' בתוך הגוים באמצעות העולם, וע' רש"י עירובין נ"ז ב' בתוכו באמצעותו ורש"י בכורות כ"א ע"ב בד"ה ת"ק כו' דהאי בתוך מפרשים לעיל בריש פרקין דלאו בתוך ממש אלא בסוף יום או יומים, וע' במעשה חושב על המשכן בסופו בהתו' מנחות צ"ח ב', ובכנה"ג בהגהת הטור חאה"ע סי' קמ"ד אות א' בשם ראנ"ח בגט הנותן על תנאי שלא אבא לומר אם לא אבא בתוך זמן פלוני יהא גט לחוש דלמא באמצע קאמר כרש"י בראשית בפסוק תוך הגן וכ"כ בשמו מהרי"ט חאה"ע סי' ח' והביא כמה לשונות בש"ס בתוך על כל המשך הימים וההוא דתוך הגן לרא"מ דמיתורא דריש ועי"ל דלאו בנקודת האמצע קאמר כו' וע"ש בפת"ש אה"ע סי' קמ"ד ס"ק ג' שהעיר מתרומות פ"ג משנה ה' האומר תרומת הכרי הזה בתוכו כו', וע' בקהלת יעקב מענה לשון ח"ב בלשון חכמים אות אלף ס"ק מ"ב אמצע כו' ורדב"ז ח"א סי' רנ"ו, ובשו"ת רע"א סי' ע"ב מגמגם בלשון בתוך או מהיום או מכאן ועד יום פלוני טוב לעשות התנאי כראנ"ח באם לא אתראה ביום פלוני בפני ב' עדים כו',, ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' קל"א מריטב"א שהובא בב"י א"ח סי' תע"ה דכל שמניח קטן בתוך הגדול אמצע קרי ליה, והיה מקום לחלק בין לשון המקרא בין לשון חכמים והעיר דגם בלשון המשנה תרומות פ"ג משנה ה' תוכו משמע באמצעותו וכפי' רע"ב ורש"י עירובין ל"ז ב' וכן משמע מהש"ס שם שאני התם דאיכא סביביו יעש"ב, וראב"ע שמות סי' י"ד כ"ב בתוך הים אל תחשוב כי הגיעו עד חצי ים סוף רק אפילו חצי פרסה בתוך הים יקרא תוך המים כו', וע' בלבוש האורה בראשית א' ו']:
ואמנם בנחמיה סי' ח' ג' ויקראו בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים וגו' ויעמד עזרא על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו' ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה, ומפשטות הכתוב שהקריאה היתה אצל הרחוב ולא באמצע, ומזה נראה לכאורה לחלק דבקריאת המלך שלמה לפני כל ישראל היה צריך להיות כולם באמצע שישמעו כולם מרחוק, אבל בימי עזרא שהיו כל הקהל כאחד ארבע רבוא כמש"ש בסי' ז' ס"ו ולכן לא היה ההכרח לעשות הבימה מקריאת התורה באמצע ובב"מ כ"ח א' כאן במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא כו' במקדש שני דלא נפישי כו':
ומ"מ נראה שכל זה היה בעזרא שהקריאה היתה רק לשעה לפרסם הענין שיודיע אחד לחבירו, אבל לקבוע הבימה במקום מיוחד וקבוע מוטב שתהיה באמצע ממש שישמעו כולם, ואם שהלשון באמצע ג"כ אינו בכל מקום על צד הדיוק מכוון ממש וכירו' מגילה פ"ק הלכה ט' לפיכך גולל הספר לתחלתו והתורה לאמצעותה ר"ז בשם רחב"מ אפילו שתי יריעות וע"ש בק"ע אם הניח שתי יריעות בצד אחד הו"ל אמצעותו, ובס' מאיל המלואים הלכות ס"ת סי' רב"ע פי"א אות ו' בדף י"ב ע"ב ללמוד מזה בגולל הס"ת בשמחת תורה שהס"ת נגלל מתחלה צריך עכ"פ הגולל ס"ת אחר הקריאה לגלול שיעור ב' יריעות יע"ש ליישב מנהג העולם שלא נהגו כן והפוסקים לא כתבו מזה ואפ"ה להחמיר יש לנהוג כן:
ואולי יש להוסיף עוד קצת נתינת טעם לעמידת הבימה באמצע שמלבד שיתכן ג"כ לעשות לזכרון קודש כמו שהיה במחנה ישראל השכינה באמצע וכראב"ע במדבר סי' ה' ב' יע"ש וסי' ב' י"ז ונסע אהל מועד בתוך המחנה וע"ש רמב"ן פסוק ב' והיה אהל מועד בתוך האמצע ומחנה הלוים סביביו בתוך המחנות והיכל קודש מכוון באמצע יע"ש, וגם למ"ד בב"מ ק"ז א' וסוטה כ"ב דאיכא שכר פסיעות ובמ"א סי' צ' ס"ק כ"ב שמצוה להלך לביהכ"נ היותר רחוק, ולכן עושין באמצע שיהיה המקום שוה לכולם להלך אחר הס"ת כמבואר בש"ע, ורק שעיקר דהמ"א מיבעא לי טובא דאטו אם יתרחק מהעיר על מנת שיחזור ולהרבות ההליכה לבהכ"נ יזכה בזה לשכר פסיעות ושאם ילך מבהכ"נ למקום אחר מרחוק כדי שיהיה מרחק רב בהליכה וחזרה יזכה לשכר פסיעות, וכן אם ישלם יותר בעבור מצוה מה שהיה בידו להשיג בשויו ואין בהוספת המעות שום זכיה לדבר מצוה וכדי שיהיה לו שכר בעבור זה והרי אדרבא אסור לשמש ע"מ לקבל פרס ומכש"כ היכי שאפשר שתתקיים המצוה זולתה, וע' במדרש שמואל על משנת בעשרה מאמרות נברא העולם והלא כו' יע"ש באורך ובבית שמואל אחרון פרשה בראשית ובצואת גבעת פנחס מש"ש לפי דרכם, אלא דבעובדא דההוא אתתא בסוטה כ"ב שהיתה מהלכת מבהכ"נ לבהמ"ד, וזה תליא בהא דפליגי ר' יוחנן וריב"ל בפרק בני העיר אי בהכ"נ או בה"מ עדיף, וע' בסי' צ"א בהג"ה דבבה"מ עדיף להתפלל אפילו ביחיד יותר מבהכ"נ בעשרה ודלא כב"י וכ"מ בתו' ברכות ל' ע"ב בד"ה אין הלכה דלהכי מייתי רב אמי ורב אסי שהיו מתפללין ביחיד, ולכן ממילא איכא שכר הטורח לילך למקום שהמצוה יותר, גדולה דאפילו לגבי נשים דפטורות מת"ת מ"מ עדיפא נמי בהמ"ד דבהמ"ד של נשים מקודש יותר בקדושת בהמ"ד וכדאמרינן בריש חגיגה ג' א' נשים באות לשמוע כו', והיינו להזהירן במה שנצטוו עליהן והכי נמי לשמוע בפירקא דכלה ומיוחד ג"כ ללמוד תורה שלא בשעת תפלה וע' בשו"ת חסד לאברהם חא"ח ר"ס י"ד מש"ש, (וע' בתשובתי לעיל סי' נ"א), וע' בשו"ת מהרי"ל סי' רכ"ו דאף שאסור ללמדה תורה אפשר שילמדו ע"פ הקבלה השרשים והכללות וכשיסתפקו ישאלו כו' ובימי חזקיה שהיה טומאה וטהרה נוהג והוא בכל יום היו בקיאות בו ומייתי ראיה שהיה מרביץ תורה בישראל וכו' יע"ש באריכות, ובזה שפיר אמרה לשיטתו דר' יוחנן ולא שכר פסיעות יש מצד דהמצוה יותר בשלמותה ולפום צערא אגרא, וכן כשהולך למקום שיש רוב עם דהוה טפי הדרת מלך, אבל לא כששתי המצוות שוות בזכות עשייתן בשני המקומות ולילך לבהכ"נ אחר סתם דהמצוה שוה לא שייך שכר פסיעות ולהרבות ההולך רק על מנת לקבל פרס יותר ושתהיה המצוה להלך במכוון בדרך רחוקה ולהתרחק יותר מבהכ"נ כדי שיהיה לו אח"כ שכר פסיעות כשיצטרך אח"כ לשוב בהלוכו לבהכ"נ שעשה רק בשביל ריבוי השכר במה שאין עדיפות כלל להמצוה וכן להרבות מחיר רב בעבור אתרוג או ציצית שנמצא לקנות ממש כאלו במקח זול ולהוסיף במקח במה שאין עדיפות בפעולת המצוה וכנ"ל, וכן כשמבזבז הרבה במצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים בהכשר יותר ושלא ישאר בידו לקיים המצוה המוטלת עליו כתיקונה, וכה"ג מוקמינן קראי במ"ק סע"א כתיב פלס וכו' ובפרש"י מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים תפלס מעגל רגליך שתעשה אתה הגדולה וחביריך יעשו הקטנה:
ובמ"א סי' קנ"ג ס"ק מ' במי שהיה בביתו בהכ"נ ימים רבים שאין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר כו' גם יכול לומר שאין רצוני לילך מרחוק לבהכ"נ אף ששכרו יותר, ומבואר ביותר במקומו בתשובת מהרי"ק שורש קי"ג דהכ"נ איכא טעמא דחשיב כמו חשדא דקא מכוון בפרק הנזקין נ"ט לגבי עירוב שהרי הכל יודעים שנוח לו לאדם בהיות בהכנ"ס סמוך לביתו וכב"מ ק"ז ואפילו לר' יוחנן דאמר התם דשכר פסיעות יש מ"מ פשיטא שיוכל לומר לא הן ולא שכרן עכ"ל, והש"ס דקאמר התם אבל ביהכ"נ לא ר' יוחנן לטעמיה כו' היינו דלא שייך לומר זאת לברכה כיון דאם הוא חפץ במצות יש לו שכר יותר, וי"ל דהתם נמי דאיכא שכר מרובה כשהולך מביתו שהוא מנין עשרה לבהכ"נ שהוא ברוב עם הדרת מלך, וכן יש לכוון גם דהמ"א בסי' צ' דאם יש ב' בהכ"נ דמצוה לילך לרחוקה הייכי דיש שכר פסיעות, והיינו בכה"ג היכא דהמצוה בהאחרת יותר בהכשר כגון דאיכא רוב עם או מבהכ"נ לבה"מ וכנ"ל ולא כשמרבה לילך בדרך רחוקה לבהכ"נ ושיוכל לילך גם בדרך קצרה, וכן משמע קצת מהא דברכות דאין איסור מצד המהלך אחורי בהכ"נ בדאיכא אחריתא דהולל"מ דמצוה נמי בשכר פסיעות לבהכ"נ הרחוק, ובשו"ת משאת בנימין סי' ד' ק"ו בנידון זה שיעשה מצוה בשכר פסיעות ודוחקא דכלה איך לא יהיה כח ביד הקהל לכופו שיסבול צער מועט כדי שיזכה חבירו כו' ואפילו בתשמישי הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין היחיד יכול לטעון טענת ריבוי הדרך או טענת דוחק כו' וק"ו בבהכ"נ דתשמיש קדושה ועבודת השי"ת הם וריבוי הדרך וצד דוחקא לאו גריעותא היא אלא מעליותא שאין ליחיד שום טענה על ריבוי הדרך ודוחקא יעש"ב ובפת"ש ח"מ סי' קס"ב ס"ק ה', ומ"מ אין זה סתירה לדברינו דהכא שהוא לזכות את הרבים שלא ימנעו מלבוא אם יוסיפו עוד מקומות בבהכ"נ וכריב"ש סי' תנ"ג ובכה"ג שייך ג"כ הא דר' יוחנן דשכר פסיעות יש, ומזה יש לדון גם. ע"ד החת"ס חא"ח סי' כ"ט וע"ש בד"ה וקצת יש לעיין כו' על לשון הרשב"ם ב"ב קכ"ב א' בהא דלא נתחלקה ירושלים אלא לכספים ומוקי לקרובה ורחוקה מירושלים ומ"מ יעלה בדמים להרר מירושלים והלא יש לזה שכר פסיעות בעלייתו לרגל יעש"ב, ובח"ס חיו"ד סי' רל"ד בד"ה והנלע"ד שהניח ג"כ בצ"ע בזה על הרשב"ם, והארכתי בזה בתשובה בחזקת מקומות בבהכנ"ס, ובשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים בלקוטיו סי' א' ובס' קול קול יעקב בחדושיו לסי' תרע"א ושו"ת גור אריה יהודה חא"ח סי' י"ג נתכוונו לדבר אחד ליישב קושית הב"י שהובא במ"א סי' תרע"א ס"ק י"ב בחצר שיש לו שני פתחים בשני רוחות צריך להדליק נ"ח בשתיהן מפני החשד דלא לחשדו מדלא אדליק בהא לא אדליק נמי בהא, ובבהכ"נ נמי אמרינן ביש בהכ"נ אחר בעיר מותר, דלמ"ש המ"א בסי' צ' דמצוה לילך לבהכ"נ הרחוקה דשכר פסיעות יש, ולפ"ז גם במקום שיש ביה"מ ויש בה ב' פתחים משתי רוחות ג"כ י"ל דילך לפתח שניה ולהרבות בהילוך ורצה להקיף כדי להרבות בפסיעות, וכן לגבי ב' ביהכ"נ יאמרו דיעבור לפני זה הביהכ"נ והולך לביהכ"נ הרחוקה שיטול שכר פסיעות וזה לא שייך גבי נר חנוכה עכת"ד, ולפ"ז אין שום מקום לתירוצם והקשה הב"י שפיר, וע"ע בשו"ת רע"א מהד"ת סי' י"ב ואכ"מ להאריך יותר בפרט זה שאינו נוגע לעיקר ההלכה:
ובחת"ס חא"ח סי' כ"ח נתן טעם מסברתו שאנו מחזיקין הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמזבח שהיו מסבבין בחג הסוכות ואותו מזבח שעמד בהיכל לפני קה"ק שהוא מזבח מקטר הקטורת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשולחן כמבואר ברמב"ם עכ"ל, ואין זה עיקר הטעם אלא כדי שישמעו כולם וכמ"ש הרמב"ם וכנ"ל, ואלו מצד שהיו מסבבין אותה לא היה צריך באמצע ממש רק שלא לקבוע הבימה בכותל מזרח שאי אפשר לסבבה כמו מזבח החיצון בחג הסוכות, ורק שהוא לנתינת טעם שאנו מחזיקין הבימה שקורין פרשת הקרבנות כמו מזבח וכמו שסבבו למזבח החיצון והעומד באמצע הוא כמו מזבח הפנימי שהוא מכוון בין מנורה לשולחן, ורק שגם מזבח הפנימי היה באמצע ההיכל ולא באמצע הבית, והארכתי בתשובה לעיל סי' ל"ה), ובחוברת בכורים שנה שניה לתרכ"ו צד מ"ח בהערה לא נחית בכוונת הענין, ובכתב סופר חא"ח סי' י"ט העיר ג"כ מעמידת הבימה באמצע ע"ד הח"ס אך לא הוסיף שום באור בזה, וע' רדב"ז ללשונות הרמב"ם אלף תק"ל (קנז) במ"ש מעמידין באמצע כו'.
עוד כתב בח"ס דאפילו להכ"מ שלא היה המנהג כן בקצת מקומות בזמנו היינו במקום שלא היה מקודם בהכ"נ אבל אחר שבנו במקום הבהכ"נ הישנה אין לשנות וכפסקתא קרש שזכה להנתן בצפון לא ינתן בדרום ומכאן למד מהרי"ל לנסרים שעושין לסוכת מצוה עכ"ד, (וע' לעיל סי' ה' אות ג'), והוא מפורש בירו' פרק הבונה הלכה ג' וסוף הוריות ומבואר ביו"ד כי' רפ"ב סי"ד הבימות יש בהן משום קדושת ביהכ"נ וע' בתו' שבת צ"ח א' ד"ה הניחא, ובעקרי דינים חא"ח סי' ח' אות ז' בעקרי הד"ט שאין לשנות מקום ההיכל כיון שעשוי לתפארת מקום תורתנו דקנה המקום קדושת ההיכל שגדול לכבודו משאר קדושת בהכ"נ, ודוגמא מ"ש המ"א סי' קנ"ג ס"ק ל"ה ממהרמ"ל שישאר מקום אה"ק פנוי ואף שהא"ר חולק מ"מ אין לשנות מקום הארון אם לא על צד ההכרח ודוחק גדול, והביא בשם זרע אמת ח"א סי' כ"ז דמייתי מ"ש הא"ר על המ"א מה שנשאר בצ"ע דמשמע דאיהו נמי מפקפק במקום מושב הס"ת ואדרבא הביא סברת ראנ"ח דמחמיר בחלל עצמו שמניחים ב' ספרים יותר משאר מקום הארון, והביא ג"כ העק"ד שבעיר מולדתו לא הניחם הרב בית אברהם שלא לשנות מקום ההיכל והביא בשם רמ"ז באגרותיו סי' ל"ז דלמד ממהר"ם בשם מהרי"ל שאפילו מדריגות של אה"ק קדושתם חמירא משאר קדושות של ביהכ"נ, ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' קי"ד על מקום הארון שנשתנה הבנין מחדש שיהיה עתה באמצע בהכ"נ דמשו"ת מ"ב נראה דאין קפידא, ונתחלף לו במ"א ס"ק ל"ז דהרי כתב ולרווחא דמלתא שאותו מקום שעמד על בהכ"נ אנשים שהוא עיקר הקדושה ישאר פנוי והמ"א העתיק משמו שמקום אה"ק ישאר פנוי וכיון שאינו רק לרווחא דמלתא ושם נמכר לגמרי שאי אפשר בענין אחר שרוצים לעשות עזרת נשים על מקום זה, ועכ"פ מבואר מתשובת מהרמ"ל שהעיקר כמ"א שבלי צורך גדול אין לשנות, ולמדנו שאחר שנבנה הוה כהורדה מקדושתו שהיה קבוע לפני הקורא בתורה להוציאם י"ח, וע' בח"ס חא"ח סי' ל"א בד"ה ומעתה כיון שמקום הזה נמכר אין לו תקנה אלא לבנות ממש בהכנ"ס ולהרחיב גבולה כו', והיינו שמקום מאה"ק ישאר פנוי, וע' בשו"ת רשמי שאלה סו"ס א' אי מקום אה"ק כתיק של תפילין וכסנהדרין מ"ח דגמר משמשין כו' ודחה דהקרקע תשמיש דתשמיש וכרמ"א קנ"ה ס"ג, ובשו"ת שאילת שלום תנינא סי' קע"ט על בהכ"נ שהעמידו הבימה סמוך לאה"ק אף שבדורות הקודמים שהיתה כל כוונתם להרוחה בעלמא גם זו היתה אהובה לפניו כו', ובשו"ת כנף רננה חא"ח סי' ט' האריך דכונת הכ"מ רק דאין קפידא להיות באמצע ממש דסמוך קצת לדרום או לצפון שרי אבל להיות אצל הכותל ממש בצפון ודרום או למעלה מאמצע לצד מזרח איסור גמור הוא להיכל וכו', והרי מטעם זה אין עושין מצות חבילות שלא להיות כמשוי יע"ש באורך, ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' ג' האריך ממ"ש בסופרים פ"ד הלכה י"ד והובא בב"י סי' קל"ד גולל הס"ת ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו כו' וכן כשהיו מוציאין הס"ת ומחזירין היו הולכין אחריו מחמת הכבוד יעש"ב, ובחוברת לב עברי ח"א קרוב לסופו בהערה מביא גם תשובת הגרע"א וחכמי המבורג וטריעסטא ותשובת אמרי אש סי' ז' וע"ש באות ב' מה שהביא על המתירין שינוי המנהג מרמב"ם פ"ג מהלכות ממרים הלכה ד' ושאר הפלגת דברים, וגם בח"ב הביא מפסק ב"ד שנעשה באונגרין כאשר נדפס בשנת תרכ"ו ועל החתום כשמונים רבנים ודיינים לאסור ליכנס להתפלל לבהכ"נ כזה מהשתנות החדשים ואף שמביא שקצת מהם הוציאו לעז בשמם שהיה בהתקבצות חתימות מכל אחד ואחד שלא בועד אחד ושלא מסרו חתימתם על אופן הזה, ובשו"ת מחולת המחנים סי' א' האריך בהפלגת ריבוי איסורין להחליף נימוסי הדת, ובסי' ה' האריך ברמזים להתעוררות הרעיונות על קדושת המקום ע"פ זכרונות ימי קדם באומתנו, ובספרו שו"ת הר תבור מאות ה' והלאה האריך בכמה פרקים אשר נלאיתי בהעתקת דברי זולתי, וע' בנוב"י תנינא אא"ח סי' י"ח בשאלה דידיה שאם אין המקום מורווח להם יותר ורק שרוצים להדמות למה שרואים בהיכלי עו"ג אני קורא וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות יעו"ש ובירו' סופ"ה דשקלים, וע' בח"ס חא"ח סו"ס כ"ז ורמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"ב מע"ג וט"ז יו"ד סי' קע"ח ס"ג ושו"ת רדב"ז בלשונות הרמב"ם מלשון הספרי ומסהמ"צ, וע' במאורי אור בחלק עוד למועד לא"ח סי' קנ"ד בדף קס"א ע"ב, ועכ"פ מפשטות הלשון בסנהדרין ס"א ב', אי קסבר בהכ"נ הוא והשתחוה כו', מבואר שבימיהם לא היה חילוק בזה וע"ש ס"ב א' וע"ב, ובמנחת קנאות דף ו' ע"ד שאלו שתקנו גלאקע לצלצל לאסוף העם בבהכ"נ עוברים על לאו של תורה והובא בב"י סי' של"ח ומקורו בירו' פ"ה דביצה ר' שמואל בר רב. יצחק סבא מקישא דכנישתא הוה שאיסורו להקיש על הדלתות בשבת, ובספרי בהעלותך ובהקהל את העם תתקעו ולא תריעו ושבת סופ"ב דבע"ש תקנו וכן בארצות המזרח ולא ע"י פעמון דיש ג"כ לאו כרמב"ם פ"ב דע"ג, וכבר נזכר במצרף לר"מ מקוניץ ח"ב סי' קנ"ה ושם הביא דברי המרדכי ושט"ס בירו' לגירסתו, וע' רא"ש סופ"י דעירובין אות כ' ובפג"ה וערש"י שבת נ"ח ב' ד"ה ולמטפחות ספרים, וע' בא"ח סי' של"ח ותוספת שבת ס"ק א', ומאיל המלואים הס"ת סי' רפ"ב פמ"ט אות ה' בענין הפעמונים של ס"ת שאוסר הט"ז בשבת שאין נוהגין כוותיה יעש"ב ובארעא דרבנן במה"ב אות ט' ובעפרא דארעא ס"ק כ"ח דעכ"פ קשקוש של בהכ"נ ובשעת הוצאת ס"ת מותר אפילו לרמ"א שכתב סבר האגור כיון דהוא לצורך מצוה וכמו שהתיר מהרי"ק הריקוד לכבוד התורה ביום שמחת תורה והביאו בב"י סי' של"ט:
ונ"ל שמזה המליצה ביבמות צ"ו ב' וירו' שקלים פ"ב הלכה ו' אם לא יהיה בהכ"נ זו ע"ג, למ"ש במגילה כ"ו א' בבהכ"נ של טרסיים שמכרוה לר"א ועשה כל צרכיו, והיינו ר"א בן שמוע חבירו של ר' יוסי הנזכר שם, וכיוון להקניטו במליצתו שקנה הבהכ"נ מטרסיים שסופו שיעשו מלאכתם לצקת הפעמונים, אך בתוספתא מגילה סופ"ב בר"א בר' צדוק שלקח בהכ"נ אלכסנדריא ובירושלים, וכן בכ"מ שהיה מתושבי ירושלים ביומא י"א ע"א וסוכה מ"א ב' ואיכה רבתי בפסוק על אלה אני בוכיה מעשה במרים כו' ובפסוק חשך משחור תארם אראה בנחמה כו' וע' בכתובות ס"ז א' ומכות ה' ב', וגם שר' צדוק אביו היה בירושלים כפרק הנזקין, ואולי מזה במנחות ק' ע"א לא בבליים הם אלא אלכסנדרים כו' שלפי שאנשי אלכסנדריא היה להם קבוץ בירושלים וכללום בשם בבליים שהיו מכנים כן למי שאינם מאנשי העיר ומ"מ העיקר נראה כגירסת הש"ס של טרסיים שהיה לאותם בעלי אומנות בירושלים, ויתכן שנתהוה ביתו לע"ג לאחר מותו כידוע שר"א בן שמוע היה מהרוגי מלכות וכמ"ש בסד"ע לראב"ד שנהרג עם ר' חוצפית המתורגמן ור' ישבב הסופר בדור רשב"ג השני, אך בע"ג י"ז ב' נזכר שר"א בן פרטא נהרג עם ר"ח בן תרדיון ואמר שנתפס על חמשה דברים ויע"ש כל הסוגיא וכפרש"י ורחב"ת נשרף ביום כ"א בסיון וס"ת עמו וע"ש י"ח א', ובזה יבואר גם מה שאמר ר"א רבן של תרסיים, אך שם פרש"י גרדיים וכדמוכח בסוגיא והא דמגילה צורפי נחושת וכמש"ש התוס' ורש"י במגילה, ואם כי בכלל המה דברי השערה אבל מ"מ נראה שתרסיים דמגילה היינו הא דע"ג ושלקח הבהכ"נ של תרסיים ושלזה אמר שהוא רבן של תרסיים ושאחר שנהרג נהפך הבית לע"ג ככל הרוגי מלכות שנלקחה נחלתם למלוכה, ומה שאמר ר' יוסי בן קסמא תמיה אני כו' כפשוטו שיענשוהו ושיעשו אותו הבהכ"נ לע"ג וכמ"ש באותו הלשון בע"ג י"ח א' תמיה אני אם לא ישרפו כו':
ובשו"מ קמא ח"ג סי' ע"ד באחד שהתנדב חלון לבהכ"נ שנראה ע"י עצים המבדילים וכו' ממ"ש רבינו אליקום שאפילו צורות המותרות יש לאסור בבהכ"נ וגם שהוא כדמות חלון ביתם ודומה לתשובת הרא"ש כלל ה' ובשו"ת רדב"ז סי' ק"ו הרעיש על צורת אריה שפשוט לאסור ולמחות בו, אבל מה כח ב"ד יפה וגדול השלום וכדרשתו על מקרא חבור עצבים אפרים הנח לו ואם נוכל להסירו בנקל מה טוב וע' נוב"י מ"ק חח"מ סו"ס ט"ז עכ"ל, (ושם י"ז ט"ס), וע"ש בשו"מ סי' ע"ב והארכתי בזה בתשובה, וע' בשו"מ תליתאה סי' קפ"ב בשינוי מקום של אה"ק כו' שכתב ג"כ כה"ג שאם בנקל שיעשה כבתחלה מה טוב ואם אין מקום להכריחם לא יחזיק במחלוקת כי בעו"ה כל אחד עושה במה לעצמו כו'.
ובמנחת קנאות מהרצ"ה חיות בדף ד' ע"א בהערה וז"ל, ובענין להעמיד הבימה סמוך לאה"ק ולא באמצע בהכ"נ כמבואר בא"ח בהג"ה סי' ק"נ, ובכ"ז העיר הכ"מ בהלכות תפלה דהרבה מקומות אין מדקדקין בזה ועושין הבימה בסוף ביהכ"נ, וכבר הדפיסו מנהלי העדה דק"ק פאבא באונגרין תשובה לאיזה רבנים מן הישנים והחדשים וכולם כתבו שאין זה מעיקר הדין ועכ"פ אין למחות באלו אם אפשר לשמוע הקריאה אף באופן זה שהבימה עומדת סמוך לאה"ק עכ"ל, הטיל תנאי בדבריו שאי אפשר לקיימו להחליט במושלם אצל כ"א לפי הגבהת הקול מהקורא ולפעמים למי שהוא חלש השמיעה ובפרט שבמקומותינו שבהכ"נ גדולות להחזיק רוב העם שבלתי אפשרי שישמעו כל הקוראים העומדים מרחוק אצל פתח הכניסה ואין לדמות מזמן הכ"מ שהיה קבוץ קטן ברוב המקומות מאחב"י שהיו מפוזרים שם ומה גם בתוכינו שנתפשט המנהג בכל המקומות להעמיד באמצע שיהיה נוח לכל לשמוע היטיב לקול הקורא דהוה מנהג שעשוי משום סייג מצוה וכנ"ל, ובפרט לשאר הטעמים שהבאתי למעלה מכמה אחרונים שיש לאסור גם לדעת הכ"מ במקומותינו וכנ"ל ולא רציתי להאריך בזה יותר במה שדשו בהם רבים ואשר כל מגמתם של המחדשים להדמות למי שאין אנו יכולים להדמות, [וע' בשדי חמד בהוספת ק דינים מערכת בהכנ"ס סי' י"ג]:
וע' בשו"ת אורין תליתאי סי' ק"ל בענין הדורשים שאחוריהם לאה"ק וע' בט"ז יו"ד סי' רפ"ב דבאקראי מותר, ובט"ז א"ח סי' ק"נ מהלבוש ובלבד שלא יעשו מקום בין הבימה להיכל לישב, וע' במחולת המחנים ובהר תבור באות ג' משש"ב, וע' בתשובה מאהבה ח"ב סי' רכ"ח מתשובת פאר הדור לרמב"ם בסי' ע"ח שאין שום איסור לכהנים שאחוריהם אל היכל בשעת נשיאת כפים, ושגם כשדורש בפתיחת ההיכל כמו קודם כל נדרי מצדד עצמו שלא להיות אחוריו אל ההיכל, וע' בס' מאיל המלואים סי' רפ"א ס"ק ג' בפרק י"ח: