אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן לח

סימן לז

א' ט"ו סיון תרל"א להרב דקליקאוו ר' יקותיאל זיסיל:

בדבר שאלתו באחד שקראוהו לעלות לתורה והראו לו במקום אחר ששם ג"כ מתחלת הפרשה בפסוק וידבר ה' אל משה לאמור, יקרא הקורא הפסוק וגם איזה תיבות שלאחריו:

הנה כיון שקורא גם מפסוק שלאחריו פשיטא דהוה הפסק וממילא דצריך לברך שנית, אלא אם הוא באופן שלא קרא אלא הפסוק וידבר דלמבי"ט ח"ג סי' רכ"ד דאם מה שהראוהו הוה חובת היום כו' וכמו שהיה לפניו סל תפוחים ונתן עיניו באחד לאכלו ובירך ואח"כ נראה לו יותר טוב ולקחו, אבל בפרשה שאינה חובת היום צריך לחזור ולברך מפני שהברכה היתה בטעות, ולט"ז סי' ק"מ ס"ק ד' באם היה הטעות במקום שא"צ לגלילת הס"ת וכן דעת המ"א ומ"ש בשם המבי"ט סי' רצ"ד וצ"ל רכ"ד, וע"ש בבה"ט בשם פרח שושן כלל א' סי' א' דהיכי שאינו מסדר הקריאה צריך לחזור ולברך, וע"ש במחצית השקל דדברי הט"ז דלא כמבי"ט דהוה סגי במה שאפשר לו לקרות למפרע, והבה"ט שמשוה הדעות לא דק, וכ"כ הפר"ח דאם היא חובת היום אם הראו לו ממה שכבר קרא יקרא ממה שהביאו לו שלא יהא ברכה לבטלה ואם הוא למטה מתחיל לקרות ממה שפסקו עד אותו הפסוק שהראו לו בכלל וע' לקמן סי' תרפ"ד, ובשו"ת חוט השני סי' ס"ב בנמצא טעות בס"ת שהוצרכו להוציא ס"ת אחרת שצריך לברך שנית כמו בההיא דתורמסא, וע' במ"א סי' קמ"ג ס"ק ד', ובשבות יעקב ח"א סו"ס א' בעלה לתורה ובירך וקודם שהתחיל לקרות נמצא טעות שא"צ לברך שנית וכמשמעות הט"ז יו"ד סי' רע"ט כיון שדעתו היה לברך על פרשה זו ודלא כחוט השני, וע' בפ"מ לירושלמי בההוא דנסיב תורמיסא וט"ז א"ח סי' תרפ"ט ס"ק ט' וחו"י סי' רל"ה ומקום שמואל סי' ל"ה ובנין עולם חא"ח סי' ל"א וקצור ש"ע סי' כ"ד אות ח' בהערה ושו"ת עולת יצחק סי' ג', וע' בפני אריה בשו"ת דף ו' ע"ד שבסו"ס מרפא לשון שחתר לחלק בקריאת ב' וה' לטעות שהיה בס"ת בשבת וכמ"ש בעט"ז סי' קל"ה ס"א בביטלו הקריאה ביום ב' ע"י אונס:

ומה שהעיר מעלתו דיוצא במה דקרא פסוק זה מברכות י"ד ב' דבמערבא מתחילין דבר אל בני ישראל אני ה' אלהיכם ובהגהות הר"א מבראד דלא שייך דלא פסקיה משה כיון דיש עוד פסוק כזה בפרשה אחרי בהתחלת פרשת עריות, וע"ש בספרי זכ"י שהערותי ג"כ עליו ומהגהות מפרשי הים שהביאו לחלוק במקום שיש פיסוק טעמים, ובח"ס חא"ח סי' י' דחה זה והאריך לפלפל וכן הרגיש בדו"ח וקדמהו ג"כ בחדושי הרשב"א ותירץ דכמו שאין דבר אל ב"י ואמרת אליהם להתחלה כיון שלא התחיל בעיקר המצוה הכ"נ לא חשבינן אני ה' אלהיכם בהפסק פרשה כיון שלא אמר כלום מעיקר המצוה, וע' במעיו"ט ברכות פ"ג אות ס' וע' בשמ"ק לברכות וליכא לאקשויי דכל פרשה דלא פסקה כיון שהיו קורין אותה בבוקר כמו שהיא לא הוה הפסק וי"א דמשום הכי לא חשיב הפסק כיון דפסוק שלם הוא בסוף אחרי, וע' בחת"ס חיו"ד סי' ק"ח שהביא ג"כ תירוץ זה משום דכתיב נמי האי קרא בפרשה אחרת ומ"מ שפיר הקשה הרשב"א יע"ש באריכות, וי"ל עוד דהא בתענית כ"ז ב' ובמגילה פליגי רב ושמואל דמר סבר דולג ומר סבר פוסק, וי"ל דרב לשיטתו לכן לא יתחיל דפסקינן לית לכתחלה ובני מערבא לשיטתייהו בקידושין ל' סוע"א דלא חיישי לפיסוק טעמים ולכן הפסיקו בק"ש, וע' במ"א סי' נ"א ס"ק ט' וסי' רפ"ב ותכ"ב ס"ק ח':

ואולם כל זה אינו ענין לכאן דלגבי ק"ש דקראו פסוק מפרשה ציצית שנזכר ג"כ בפרשת עריות בזה יצאו ידי אזכרה אבל הכא שצריך לקרוא על הכתוב בתורה באותה פרשה שעל הענינים מהפסוקים שלאחריו וגרע מקורא על פה כיו"ד סי' רע"ט, ועוד דהכא לא רצו להזכיר רק קרא דיצ"מ והפסיקו משום פרשת ציצית ואף אי לא אמרו כלל פסוק דבר אל בני ישראל הוה סגי ורק מה שהתחילו בהתחלת הפרשה והוצרכו לתרץ דלא הוה פסיקא דפסקיה משה:

ובענין מנהגנו לפסוק בכמה פסוקים ובסדור הר"י עמדין שצ"ל בנוסח הקידוש ויהי ערב שלא לחלק פסוק לשנים, וליתא דהתחלת הפסוק וירא כו', אם לא דנימא דלא שייך דפסקיה משה אלא היכי שיש הפסק טעמים, וכבר נדחה זה מהח"ס וכנ"ל, ובהגדה לפסח עם פי' זרע גד בנוסח הקידוש לומר כל הפסוק וירא כו' דהא קיי"ל כל פסוקא כו', ואין חילוק ליחיד בפ"ע כמו באמירת פסוקי תורה בע"פ, דהא בתענית כ"ז ומגילה כ"ב דאף ללמד לתנוקות בקושי התירו, ואם שי"ל שהיה מנהגו ללמוד מקרא בצבור וכברכות ל' ע"ב ר"ח קרא א"ל קרי קראיך כו' שנראה שהיה בעל מקרא ולא הותר לו להפסיק רק כשהיה מלמד לתנוקות ומשום דלא אפשר אף דאין בזה דין יחיד לעצמו, וכבר קדמהו ג"כ בחת"ס חא"ח סי' י' יע"ש באורך, והקשה עוד דהא גם אמירת חד פסוקא לא יועיל כברכות י"ב דאסרו לומר פסוק הן עם כלביא וכו', וצריך לחלק לקריאה דק"ש שבתורת חובה לאמירת ביום הששי שאינו אלא הוספה כמ"א סי' רע"א וכן בגמ' כמה פסוקים מיוחדים לסגולה, ובתוי"ש פרק בא לו דכל שהוא סידורו של יום אין איסור מצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה וכירו' פרק בא לו דכה"ג קורא בעשור שהוא סידורו של יום, ובמשכנות יעקב חא"ח סי' ס"ג בענין פרשת העמיד ושאר פסוקים שבתפלה, וע' בברכי יוסף סי' מ"ט בענין להוציא אחרים דאף ששגור אסור לומר על פה, ובשו"ת חו"י סי' קע"ה באמירת תהלים בע"פ דהוה בעניני תפלה ולהתעוררות ושגור בפי הכל, וע' במשנת חכמים בהלכות דעות בדף מ"ב ע"א בד"ה והא, וע' בחת"ס חא"ח סו"ס ס"ח וחיו"ד סו"ס רס"א ואיל המלואים סי' עה"ר פרק כ"ב, ובשו"ת תפארת צבי חא"ח סי' י"ד בישוב הדלוג של הלל שמדלגין תחלת המזמור כו', ובמאורי אור בחלק עוד למועד מהד"ב לא"ח סי' תכ"ו בדף קע"א ע"ב ומנהג הפסוקים תפול עליהם אימתה שנזכר בסדור קדוש הלבנה, והרוקח כתב כל הפסוק וטעם המנהג כיון דסופו עד יעבור אינו ענין ללבנה אין חשש יע"ש עוד שהאריך, ואם שזה ניחא בפשטות כיון שהוא דרך תפלה ובקשה וכמ"א סי' רפ"ב מה שאנו אומרים פסוקים בתפלה דרך בקשה שרי וע' בב"י א"ח סי' מ"ט, ובשו"ת דברי יעקב סי' ד' באמירת י"ג מדות בסליחות ומסיימין בתיבת ינקה שהרי גם בתפלת י"ח ברכות נאמר כמה תיבות מהתורה שמתחילין ומסיימין באמצע הפסוק וע' בא"ח סי' תקס"ה ס"ה וט"ז ס"ק ה', ובזה מיושב ג"כ מה שתמה במאורי אור בחלק בן נון במהד"ב לא"ח סי' תר"כ בדף קס"ה ע"א ובסדר עבודה עמש"ל בעוד למועד שראוי לומר מיד גם תטהרו דהא כל פסוקא כו' אך נראה ע"פ הזוהר אחרי ד"ה וכל אדם תטהרו לא אמרו שאר כהנים ועמא רק כהנא רבא, וא"כ זהו סדר עבודה ממש ואף דאח"כ אומרים הוא ספור מעשה בלבד, וע' בנשמת אדם כלל ה' סי' ב' במ"ש המ"א סי' תכ"ב דבכתובים, אפשר דמותר לקרות חצי פסוק יע"ש באורך:

[וכעת הגיע אלי מכתב, מחכם א' מקאליש ושמו ר' צבי יהודה אמילאן הלוי, מיום י"ט כסלו תרנ"ז שהעיר מהששה זכירות שנהגו לאמרם בכל יום דבזכירת יצ"מ לא נזכר אלא חצי פסוק וממעמד הר סיני פסוק וחצי ובזכירת מעשה העגל חצי פסוק והא כל פסוקא דלא פסקיה כו', ובזכירת ש"ק הוא באמצע הפרשה והא בברכות י"ב ע"ב כל פרשה דלא פסקה משה כו' לבד ממחיית עמלק שהיא פרשה כולה והיה לומר כל הפרשה עם כל זכירה וזכירה עכ"ד:

ואם שלמפרשי הים בשם יכין ובועז דבמקום שיש פיסוק טעמים לא שייך האי כללא, אך זה נדחה ממשמעות הש"ס וכמ"ש החת"ס, ואולי יש לצדד ג"כ להיפך דרק כשקורא בטעמים ובכה"ג מיירי בר"ח קרא שלא התירו אלא לתנוקות, וגם למ"ש לעיל לצדד דרק מה שתיקנו לומר ברבים כו', אבל עיקר הענין כפשוטו דרק כשהוא דרך לימוד בתורה ואפילו ביחידות או בקורא בתורה אפשר דאין רשאי להפסיק גם באמצע הפרשה, משא"כ כשמזכיר המקרא לבוא מתוך כך לקיים מצות זכירה הוה כמו דרך תפלה דשרי להפוסקים והר"נ כשהאמירה לעורר הזכירה, וכמו בפיוט לשבועות בעשרת הדברות שהעמידו באמירתם העשה או הלאו שסובב עליו הפיוט להזכיר בשבועות מעמד הר סיני שנצטוינו על עשרת הדברות הכוללים כל התרי"ג מצות ולית מאן דחש משום דלא פסקיה משה, וכמו ברבון העולמים קודם איזהו מקומן ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתותינו שאינו דרך לימוד רק להזכיר שוידוי שפתים במקום אמירת הקרבנות, ובסדר הגדה לפסח מהמשנה דברכות בפסקא אמר ראב"ע כו' שנאמר למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך דברים י"ו ב', וכן בשאר שאלות הבנים, ובפסקא וירעו אותנו המצרים כו' ויענונו וכמ"ש למען ענותך כו' וכן להלן בכל הדרשות, וכן עמא דבר להזכיר בדרוש לפרש איזה פסוק אף שאינו אומרו בשלימות וכמורגל לרוב גם באגדות חז"ל בדרשת המקראות, וכן כאן שאין צריך רק שיקיים המצוה בזכירת הענין שציותה עליו התורה ואנו מזכירים קצת הפסוקים שיבא לקיים מצות זכירת אלו הענינים, ונתקן כפי הציווי בלשון הכתובים ושממילא יבא לזכור לקיים המצוה כמו שכתוב בתורה, ואם שהיה ראוי שיאמר בפירוש שהוא מזכיר ענינים הכתובים, וע' במ"א סי' ס' ס"ק ב' בד"ה איתא בכונות כו' ובא"ר סי' א' ס"ק ז' לא הזכיר מהמ"א הנ"ל, ובאה"ח סי' א' בא"י ס"ק ד' ומש"ש במ"א סי' מ"א צ"ל ס', ומ"ש מתו' ורשב"א רפ"ק דברכות צ"ל רפ"ב ותו' מגילה י"ז רע"ב, ומש"ש מהלח"מ פ"ז דברכות ולא נמצא שם וע"ש שהאריך לפלפולא, וע' בתשובה מאהבה ח"ב תשובה רכ"ב:

עוד העיר השואל על המ"א סי' תכ"ב דאם דעתו להשלימו למחר שרי מהא דמגילה כ"ב א', וקדמהו הטו"א ר"ה ל"א ע"א בד"ה עד שהראשונה כו' וכיוון ג"כ לסברת המ"א וע"ש בקו"א, ומ"ש עוד השואל בענין לא תתגודדו בתפילין בחה"מ שלא אמרו לו שום דבר המיישב הדעת, וכבר הארכתי בזה בסי' י' יע"ש]:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה