זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן לה
להרב ר' שמחה זיסיל ברודא בקעלים בדבר שאלתו אם מותר לטלטל הס"ת מבהמ"ד לחדר אחר שבמעשה רב הביא בפשיטות שאין לטלטל בחדר הסמוך לבהכ"נ:
א הנה במרדכי סו"פ קמא דרה"ש והג"א פ"ק דברכות ואו"ח סו"ס קל"ה דאין מטלטלין ס"ת רק משום אדם חשוב, וכירושלמי יומא ר"פ ז' וסוטה פ"ז הלכה ו' וע' בספרי זכ"י יבמות ק"כ ע"א שרמזתי עליו, וע' בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' כ"ג ובשו"ת עדות ביהוסף, ח"א למהר"י אלמושנינו סי' מ"ד מש"ש באורך, ובעקרי דינים חא"ח סי' ל"ד אות י"ג שהמביאים מביתם ס"ת לסוכה לקרות במקום שמתפללין שם אפשר לקיים המנהג אם כל אנשי הסוכה יעלו הס"ת וילכו אחר התורה, עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם וכו':
ובפר"ח א"ח סו"ס קל"ה דמהירו' אין ראיה כלל אלא היכא דאפשר שילכו אחר התורה אבל בחבשין בבית האסורין אפשר דניחא לס"ת לילך אצלם שיצאו חובת היום וקריאת ס"ת ולענין דינא צ"ע עכ"ל וע' בשו"ת מהר"ם מפאדווה סי' פ"ח שר"ל דוקא גדול התורה ולא תקיף וממונה לשררה, ובא"ח סי' רפ"ב ס"ג בהג"ה מאו"ז בעשיר גדול וגדול הדור כו' וע' בשמואל רבתא פרשה כ"ד וסוכה מ"ז א' ובהגהותי ובזוהר פרשה אחרי ע"א ב' אמר ר' אלעזר האי דאמרו חבריא דאפילו מבהכ"נ לבהכ"נ אסור וכש"כ לבי רחוב או לבית רחוב אמר ר' יהודה בגין דיתערון עליה ויתבעו רחמי עלמא וכו', ובמשנת חכמים מחאגיז המעלה ה' ו' אות רי"א שכ"מ מהזוהר וכו', ובמאורי אור בחלק באר שבע בהלכות דף ל"ו ע"א ובמקום שמתפללין ואיכא ס"ת באותה בית שיקראו בה מוטב להעמידה קודם תפלה בחדר שמתפללין וכו' עש"ב ובדף ל"ה ע"א ובחלק עוד למועד במה"ב לא"ח בהלכות ס"ת בדף ק"ס ע"א ע"פ השו"ע והזוהר אסור לטלטל ס"ת גם באותו חצר מבית לבית וכמ"ש מירו' סופ"ז דסוטה דמשני מנהג בית דוד שהיו בא' גדולים דשרי והלא לשכות היו בעזרה שהיו משמרות מתפללין וקוראין בלי ספק היו כמה ס"ת רק שהביאו מן הלשכה עכ"ל, ואולם בפירוש המיוחס לרש"י בדה"י א' סי' ח' כ"ט וזהו שמפרש בסוף מגלת ירושלמי ג' ספרים מצא עזרא כו' ומ"ש וקיימו דברי השנים סובב על עזרא וכנה"ג וסייעתו שהסכימו אתו, ובמתני' מ"ק ח' סע"ב וע"ש ברש"י ד"ה אפילו בס' עזרא ס"ת של עזרא ואני שמעתי עזרה בה' ופי' ספר מוגה היה בעזרה שממנה היו מגיהין כל ספרי גולה, וכן גירסת הרמב"ם בראש הלכות ס"ת הלכה ב' ומגיהין אותו מספר העזרה וע"ש בכ"מ לא ידעתי מנ"ל הא, וע' בהקדמת באור הר"י ווייס לדה"י בחלק הפועל בהג"ה א' שהאריך., וכן גירסת הרמב"ם פ"ז מס"ת הלכה ה' ובהלכות יו"ט פ"ז הלכה י"ג ומלכים פ"ג הלכה א' שגורס ג"כ בספר העזרה בה', ורש"י ב"ב י"ד ב' ספר עזרה היינו ס"ת של משה שקורין בו בעזרת פרשת המלך בהקהל וכה"ג ביו"כ, והיינו דלמ"ש בר"פ בא לו דבהכ"נ היה סמוך לעזרה ולא בעזרה ממש וכנ"ל, ובתוס' ב"ב י"ד א' בד"ה שלא יהא יוצא כו' לא מצינו בסדר יומא שהיו מוציאין ס"ת מן קה"ק יע"ש ובס' היחש לכתב אשורי בראשו במכתב הב' מהרצ"ה חיות שתמה דבמשנה מבואר דס"ת שקורין ביוה"כ היה מס"ת שבהר הבית ולא מן ס"ת שבארון וע"ש דמשם אין ראיה רק שקורין בעזרה וי"ל דהך ס"ת שבהיכל הביא אתו כה"ג מקה"ק ונתנו לאחר במשך העבודה וכשהוצרך כה"ג לקרות בסדר היום נטל חזן הכנסת מאיש שהיה הס"ת בידו ונתנו לראש הכנסת, וע"ש בהערה ב' מהמחבר שכונת רש"י דר"פ בא לו במ"ש חזן הכנסת בה"א הידיעה שהיה מבית זה סמוך לעזרה בהר הבית ולא שהיה הספר מונח בתוכו, ולא העירו מהא דסופרים וכל הנ"ל ואכמ"ל יותר בפרט זה, וברמזי א"ח סי' קל"א לא יטלטל ס"ת רק במיחד לה מקום לכמה ימים, ובסי' קל"א ליתא רק ליום או ליומים, ובמאורי אור הנ"ל בחלק באר שבע בקריאת ס"ת בהלכות בדף ל"ד סע"ב בהג"ה בסוף מפנים יום ויומים ובעו"ה רבים מקילים נגד הש"ע ומאן דחזא עונש טלטול ס"ת בזוהר שומר נפשו ירחק וגם האבל מוטב להתפלל בלא קריאה, וכ"מ בש"ע יו"ד סי' שד"מ סי"ח אפילו לכבוד הנשיא אין מביאין ס"ת ובתקנת עזרא אינו רק בצבור, וכונת רמ"א אדם חשוב משתעי ברישא בר"ה ויו"כ וכן במקורו בירו' דמשתעי ביו"כ, ואפילו שאין מנין אחר בבהכ"נ מוכח שם שהולכין אח"כ לבהכ"נ לקרות בס"ת, אכן נראה בשמחת תורה שמביאים היחידים ס"ת שלהם לבהכ"נ לכבוד התורה שרי כסוטה מ"א שהיו עושים כך להראות חזותן לרבים, והא בסוטה ל"ט שהיו מביאין ס"ת לבהכ"נ פרש"י בסוכה ט"ז שהיו באותו חצר וגם זאת כתב מפני שימור עו"ג הוכרחו לכך ע"ש דמוכח להדיא, גם בחצר בהכ"נ מבי כנישתא אחריתא אסור בלא חששא וכפשטא דלישנא דזוהר פרשה אחרי אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא מכש"כ לבני רחוב, וגם מוכח מדהתם בש"ע גם בכפר שאין מנין בבהכ"נ אין למחות שילכו אצל האבל שמבטלין בהכ"נ, אף שיש לדחות דהתם דוקא לכבוד הנשיא, עכ"פ א"צ שיהיו כל העם בשעת תפלה דהוי מצי לילך עשרה לבהכ"נ אע"כ ניחום וכבוד אבלים אין לדקדק בביאת בהכ"נ רק באין ס"ת מוכן בביתו ילכו אח"כ לבהכ"נ לקרות, וע"ש בחלק בן נון במה"ב לא"ח סי' קל"ה בדף קמ"ח ע"א והכ"נ נראה בט"ב עדיף מאבל יחיד לענין זה כיון דאבילות דרבים ומשמע בתו' במו"ק שלא טוב לילך לבהכ"נ, וע"ש בדף כ"א ע"ב מוכח שמביאים ס"ת לכולם דאל"כ בטל קריאת ט"ב ברוב עם ומוטב להכין בעט"ב וכן בפרשה זכור כמ"ש המ"א, ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' כ"ה שהתיר להביא ס"ת ל"א שרצה לעשות הקפות בביתו בש"ת ולא ידע קודם שמיני עצרת אם יהיה לו מנין והתיר להביא הס"ת בלילה דמבעו"י אפשר דהוה כמכין מיו"ט לחבירו, וגם שזה האיש היה גברא רבא דלמרדכי באדם חשוב שרי וכירו' תמן ע"י שהם גדולים התורה מתעלה על ידם ולמהרי"ט בחידושיו לקידושין ל"ב דיש חילוק בין לומדי תורה לגברא רבא דעדיף מס"ת, ובמכתב לחזקיה בשו"ת סו"ס ז' בדף ל"ד ע"ב בד"ה הן אמת כו' שהביא בשם צפיחת בדבש סי' ס"ב שכתב בתו"ד בד"ה אלא דאעיקרא כו' אע"ג דלהזוהר אסור להוציא ס"ת ולטלטל ממקום למקום מ"מ מאחר דבש"ס ופוסקים מבואר להיפך עבדינן כתלמודין וע"ש מהב"י בההיא דברכת תפילין דאפילו להקל עבדינן כהתלמוד, ואינו תח"י לעיין עליו באיזה אופן הבין שמחולקים בזה והארכתי במק"א בהאי כללא:
ומה שהביא מעלתו שמה שקורין על הבימה היינו דוגמת המזבח שהיה באמצע כמבואר ברמב"ם, וזכרונו הטעהו ממה שראה בחת"ס חא"ח סי' כ"ח כיון שאנו מחזיקין הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבין הבימה בחג הסוכות כמו שסיבבו המזבח, ואותו מזבח שעמד בהיכל לפני קה"ק שהוא מזבח מקטר קטורת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשולחן כמבואר ברמב"ם עכ"ל, ואולם אין לזה באור ובזכרוני שכבר העיר מזה בצופה שנת ט"ו גליון ה' במאמר וזאת ליהודה ובכ"ח מחברת ט' באגרת י"ד מיב"מ אשר כעת איננם לפני לעיין בדבריהם שהעירו ג"כ בשינוי מקום המזבח דמזבח הפנימי היה באמצע ההיכל ולא באמצע הבית, וגם דהמזבח שהיו מסבבין היה מזבח החיצון שהוא מזבח הנחושת ולא מזבח הקטורת העומד בפנים וא"כ אין שייך בזה הטעם שמסבבין אותה שבימות שלנו שעומדים במקום הפנימי שלא היו מסבבין אותו ומזבח החיצון שהיו מסבבין לא היה עומד באמצע, ורק דנקיט הטעם על העמידה באמצע במזבח הפנימי ושאנו מסבבין אותה בחג הסוכות כמו שסבבו למזבח החיצון, וע' בנוב"י מה"ק חיו"ד סי' פ"ו במה שדימה מהרי"ל מצות סנדק למקטר קטורת שהוא מזבח הפנימי יותר היה לו לדמות למזבח החיצון שהיה מקריב קרבנות כו':
ובעיקר סברת מעלתו שניתן שיעור קבוע לחשיבות לפי ערך דורות הקודמים וכרא"ש פ"ק דנדרים שמנסין לו כמה זימנין ולא אשכח טעותא, ולפי דבריו לא יועיל שום חשיבות לגבי ס"ת ואפילו מומחה ומתיר נדרים ביחיד שמבואר בח"מ סי' ג' ויו"ד סי' רכ"ח שאין לנו עכשיו מומחה כזה, אבל פשוט דאף שלא נמצא בזמנינו שום חשוב כערך אחד מהם, מ"מ החשיבות מה שהוא באותו מקום לפי הזמן שהוא מתכבד וחשוב בעירו רק מצד תורתו דמהני לשיטת הירו', ובפרט כשיודע להסביר לפעמים דבר מעצמו ולשאת ולתת בסברא והוא מהמיוחדים במקומו ומוחזק לסמוך להלכה במה שמחדש מדעתו והתורה מתכבדת בו מבני אדם שבמקומו, וכיון דאיסור הטלטול משום כבוד התורה מ"מ הוה כבודו ג"כ כבוד התורה דמתקיים העשה דכיבודה מה שמביאין אותה לקרות למי שמכובדת על ידו מבני אדם לפי הזמן והמקום, דלגבי ריש גלותא היה להם דין אדם חשוב ומבואר בכל הש"ס שהיו שואלין תמיד מהאמוראים בכל ספיקותיהם וכסנהדרין ה' א' שהנשיאים שבא"י היו מלמדין תורה ברבים וראשי גליות היו ממונים לרדות וע"ש בפרש"י וב"ח טח"מ סי' צ"ז, והיכי שמביאין הס"ת לכבוד הת"ח שנוהגין כבוד מצד תורתו כשרוצה להתפלל שלא בבהמ"ד שאינו יכול לכוון בתפלתו עם הצבור ואפילו מצד שאין בידו להשיג לפרקים לעלות לתורה או שאין לו מקום חשוב בבהכ"נ לפי כבודו או לקבוע מקום היכי דהוה גריס וכדומה, דאדרבא איכא בזה ג"כ עשה דכבוד התורה כשבועות ל' ע"ב דעשה דכבוד התורה עדיף וכפרש"י דאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח, ובירושלמי סוף ברכות דריש אותו ואת תורתו, והיינו דכוונה אחת לתרויהו ועד"ש בסופ"ק דב"ק שהניחו ס"ת על קברו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה, ולא שייך כאן דאי אמר לא בעינא כו' וככתובות מ' ע"א וע' בתוס' סנהדרין י"ט ע"א, דבת"ח אף אי מוחל על כבודו ואינו מקפיד בזה מ"מ איכא המ"ע כיון שידעינן שזה כבודו וכמ"ש בספרי זכ"י ליבמות ו' בד"ה מאי לאו כו' בישוב קושית התוי"ש דל"ל קרא לגבי כיבוד אב באמר לו לחלל שבת משום דאתה והוא חייבין בכבודי, ולא קאמר משום דאי אמר לא בעינא כו', וכן על קושית האחרונים בד"ה שבועת העדות האי עשה כו' דכבוד התורה עדיף, דבזה אין נפ"מ אף אי אמר לא בעינא דמ"מ איכא עשה דכיבוד (וכמו שהארכתי בתשובה להלן סי' ס"ז אות ג'), ושוב מצאתי כעין זה במקנה קידושין ל"ב א' בד"ה מניח אני כבוד אבא שאני ואבא כו' דיש מקשים דל"ל קרא דאם יאמר האב שאינו רוצה מי איתא לעשה כלל ולק"מ דדוקא התם כשהוא מתרצה אינה מצוה כו' אבל לגבי כיבוד דגוף המצוה היא השלמת רצונו של האב אין סברא לומר שלא ידחה משום דיכול האב לומר לא בעינא שזהו עיקר העשה להשלים רצונו יע"ש באורך, וכבר הקשו כן התוי"ש בכתובות מ' ולפ"מ שכתבתי הדברים מבוארים יותר במורווח וע' בשו"ת מנחה בלולה מהר"ש מסלאנים דף ס"ט ע"ב וע"ג, ובנדרים ס"ד שרי למימר צומ"ר אנא באתרא דלא ידעי כו', ורק דמזה אין ראיה דהוא ג"כ משום שלא יזלזלוהו וכריב"ש סי' ר"ח והובא בכ"מ פ"ה מת"ת דגם בת"ח שכבודו מחול מ"מ לענין בזיון אינו רשאי למחול וע' בספרי זכ"י לברכות י"ב ובסוף המסכת בהערה על שמות בניו דר"פ משש"ב, וע' במ"א סי' תכ"ו ס"ק ג' ובט"א מגילה כ"ז בד"ה אל תקרא משנאי כו' ובזכור לאברהם ח"א חיו"ד אות תת"ח אם מותר למחול על בזיונו וע' סו"ס רמ"ג דאם הוא בפרהסיא אסור וע' בכנה"ג סי' של"ד הגהות ב"י אות ק"ג והרחיד"א בחסדי אבות פ"ו דקכ"ה מתשובת חו"י סי' כ"ה דאם מפורסם בחסידות שרי למחול וע"ש עוד ואכ"מ להאריך:
ובשבות יעקב ח"א סי' י"א וז"ל דהא כבוד וקדושת ת"ח עדיף אפילו מקדושת ס"ת עצמה כסוף מכות כמה טפשאי וכו' דאלו בס"ת כתיב וכו' ודחה דהר"נ בפ"ק דקידושין בישוב סוגיא דהתם דהק"ו בקימה בס"ת מלומדיה, והעלה דבקידושין היינו שראוי ללמוד ממנו כיו"ד סי' רמ"ד ושאינו יכול לחדש דבר מעצמו, אבל במכות קאמר דאתו רבנן ובצרי חדא דקאי על הני שבידם להוסיף לחדש דבר מעצמם דהני ודאי עדיפי מס"ת וכנ"ל, ועד"ש בסופ"ק דע"ג לאחר שעמל בה נקראת תורתו, והיינו מצד חשיבות תורה שבע"פ להבין טעמי התורה וע' בפתיחת ספרי זכ"י דף ג' ע"ג מ"ש בזה, ועד"ש בחלק היכי דמי אפיקורס דאמר מאי אהני לן רבנן, ואף דודאי מצד הת"ח בעצמו החיוב לכבד התורה ולקום מפני הס"ת כשרואה אותה ועד"ש אני ואתה חייבין בכבודי, כיון דכל חשיבותו שחייבין לעמוד מפני הת"ח רק כשלומד התורה ומקיימה, מ"מ לגבי אחרים למד בק"ו לכבד הת"ח שבא כבוד התורה. על ידם שבזה מתכבדת ג"כ התורה כשמכבדין לת"ח היודעים לחדש בד"ת ולפרשה שמחזיקים התורה וכהא דאמר דאתו רבנן ובצרי חדא שלולא הם היה, בטל כבוד התורה שהיתה נשארה בלא פירוש וכמ"ש חביבין ד"ס יותר מיינה של תורה, דמה"ט כתב הדרישה בהלכות ס"ת דהאידנא מצוה בקניית ספרים קודם לס"ת כיון שאין רגילין ללמוד בס"ת ויע"ש בט"ז, ודמי לענין קימה בפני ת"ח שא"צ שידע דבר הלכה בכל מקום ששואלין אותו ושיהיה ראוי לחדש בכל דין ודין רק דכשיודע לשאת ולתת עדיף כבודו יותר להשבות יעקב, ואין ענין לזה הא דסוף הוריות כשהנשיא נכנס כו', כי לא גמיר אמרינן ליה מי ימלל כו', דשם רק לענין מינוי הנשיא על כל הת"ח, וגם למאי דקיי"ל דמפני חומשים א"צ לקום מ"מ אפילו בפרשה אחת כשנכתב כדין ס"ת צריך לקום וע' ריטב"א למ"ק כ"ה על פרש"י ולאו בס"ת ממש דבעינן בזרוע ומ"מ קשה הדבר שיהיה אדם חשוב כס"ת כו' והנכון כפרש"י דמקיימי מצות עכ"ל, ורש"י פרק האורג כתב כפר"י וע' בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב, ובמהרי"ט בחידושיו לקידושין ל"ב שיש חילוק בין לומדי תורה לגברא רבא דעדיף מס"ת ובשו"מ רביעאה ח"ג סו"ס כ"ה וכנ"ל, וצריך לחלק מהא דאסור לישב במטה שס"ת עליה וכן בהא דר"פ מי שמתו על גבי חמור וירכב עליהם שנוהג וכו' וכעובדא דר"א במנחות ל"ב, וע' בבית ישראל דרוש א' ושו"ת יד אליהו סי' ד' שפלפלו בישוב קושית הר"נ ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' ז' וביע"ד ח"ב דרוש י"א דף ס"ב ע"ג בדפוס זולצבאך בד"ה באמת ובדברי שאול בדרוש הספד בדף מ"ד ע"ב ומאיל המלואים הלכות ס"ת סי' רפ"ב ר"פ מ"ט ובאות ב', ויתכן עוד בהא דמפני לומדיה כו' דהיינו כשאין משנתו סדורה לו בע"פ ללמוד מעצמו שאין חשיבותו רק שעוסק בתורה ולחד מ"ד אין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, וי"ל דהיינו טעמא מפני דהתורה דיליה וכקידושין ל"ב ע"ב משלמדה וגרסה היינו שיודעה בע"פ, משא"כ כשאינו לומד רק מתוך הספר, ובפ"ק דמכות י' מי אוהב בהמון לו תבואה וכו' יע"ש ובירו' חגיגה פ"ב מצילין תיק הספר כו':
ב ובשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' ט"ז נשאל כשיש פתח אחד נגד פתח בהמ"ד השייך למי שדר שם ולוקחין הס"ת לקריאה מבהמ"ד ומטלטלין דרך הבית הוא הפארהויז המפסיק בין ביתו לבהמ"ד והכל גג אחד וכבר נהגו כן בפני כמה רבנים ולא מיחו בידם, וכתב כיון דמעיקרא נתיסד שיתפללו בהבית הזה ויביאו הס"ת דבה"מ לקרות וגם אין הפסק בין הבית לבהמ"ד כ"א ערך ד' אמות ועל הרוב פתח הבה"מ פתוח נגד פתח הבית ושומעים קדיש וקדושה א"כ נחשב הכל כבית אחד וע"כ יניח להם מנהגם עכ"ל, ודבריו בלי יסוד וכמש"ל שיש מקום להחמיר גם מבית לבית באותו חצר וכדמשמע ג"כ לכאורה מהירושלמי שאסור רק כשהביאו מן הלשכה, ומה שכתב עוד דלדינא אף בלי צירוף טעם הנ"ל נראה דצבור כאדם חשוב ושרי להביא להם ס"ת בשעת הקריאה וע' רשב"ם ב"ב ק' ובסא"ז מביא לשון הראב"ד דחפצי רבים כחפצי שמים המה, ולשון הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' רכ"ח שרוב העיר אצל יחיד כב"ד אצל ישראל, והתם לכוף את המיעוט להכנס בתקנתם אבל לענין חשיבות אף שאינם רוב העיר חשיבי כאדם חשוב, ואף דבהגמ"י פרק האומנין דגם ג' מיקרי רבים וע' בח"מ סי' של"ד וסמ"ע ס"ק כ"ב, מ"מ לענין שיחשבו כאדם חשוב בעינן רבים ממש כנידון דידן שמתאספין כמה מנינים להתפלל שם ונקראים צבור דהא בטוש"ע א"ח סי' קל"ה דהחבושין בבית האסורין אין מביאין להם ס"ת, והלא בודאי יש שם עשרה דהא בלאו הכי אין קורין בס"ת וע"כ דלענין זה לא חשיבי כצבור במנין אחד כ"א ברוב עם עכ"ל:
ואף דדחיקא ליה לפרש בחבושין בבית האסורין שהיו שם ביניהם מנין עשרה בלי צירוף הבאים שם מנין עשרה ולקרות דלענין זה לא חשיבי כצבור כ"א כשמתפללין כמה מנינים, וזה לא מסתבר כלל ואיזה גבול יתן לזה להקרא צבור דמ"מ רוב הצבור מתפללין בבהמ"ד הקבוע, ומה שכתב מהסמ"ע סי' של"ד דתלתא חשיב ג"כ רבים, ט"ס ואולי נתחלף לו בשיגרא ההיא דסי' שט"ז ס"ב בהג"ה, מרשב"א ומהרי"ק שלא יהיו בני ביתו מרובים כו', וכן במרדכי פרק האומנין שאין להשכיר רק כמנין ביתו ע"ש, ואולם בגיטין מ"ו א' וכמה רבים ר"נ אמר ג' ר' יצחק אמר עשרה, וכן פוסק הרשב"א ורא"ש ור"נ ובש"ע יו"ד סי' רכ"ח ס"א כרב נחמן, וע' רש"י חולין קל"ח א' רבים הוא שלשה וע' בב"ק כ"ד א' וע' בכ"מ פ"ה מאיסורי מזבח סוף הלכה ז' ואמרינן בירושלמי דף מ"ז ע"ב דרבים היינו שלשה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו, ובפ"ז מנזירות ופ"ט כל מקום שנאמר רבים שלשה, ובפרש"י יהושע סי' ג' י"ג ימים רבים שלשה, וע' רש"י כריתות ב' ע"ב ד"ה ריב"י היא משום דהני טומאות הרבה כו' וע"ש בנר תמיד, וביומא פ"ז א' ע"ש בכפ"ת כל המזכה את הרבים ובתו' יבמות ק"ט ע"ב בד"ה מהד"ת תימה דאמרינן פרק בתרא דיומא כו' כל המזכה כו' והלא משנה היא אבות פ"ה דמכח הא דיומא שמעינן דמזכה את הרבים לאו היינו כל ישראל אלא אפילו לב' או ג' מיקרי רבים כההיא דתנן בגיטין כל נדר שידעו בו רבים וכן הנודר על דעת רבים וכן חטאת גזולה שלא נודעה לרבים דהני כולהו הוי ב' או ג' וכו', ובשער אפרים הניח דרש"י בצ"ע מגיטין ל"ה ב' ברבים נודרת בפני עשרה, והרי תלמודא השתא לשנויי לר"נ קאי דסובר לקמן מ"ו א' דרבים היינו ג', וע' בשעה"מ פ"ו משבועות הלכה ז' בישוב דרש"י בשיטת הר"נ נדרים ס"ה א', ובנצח ישראל בחידושיו מיישב ע"פ התו"כ פרשה מצורע יכול רבים עשרה וע"ש בק"א לפי שעשרה סוף כל המספרים וא"כ ר"י גופיה לא דריש הכי אלא בזבה משום דמקיש לימים ולכן להדירה ליטול כתובתה עדיף בעשרה שבודאי אין לו הפרה אבל מ"מ חיישינן מספק גם בנדר בפני ג', אבל לגבי זבה מספק היה חושש לחולין בעזרה וגם אין לשרוף תרומה וקדשים בנגיעתה וצריך ההיקש לימים יע"ש באורך ובתו' סוכה ה' שהביאו ג"כ התו"כ וע' בהתורה והמצוה פרשה מצורע אות קפ"ו, ובירו' פרק הנזקין סוף הלכה ו' וכמה הם רבים כו' ר"ל שלשה בני אדם וע"ש במה"פ וע' בשו"ת בנין ציון ח"א סי' קע"ב דהוא ושנים עמו ובייש לא' מהשוק מסתבר דהוה רבים כמו בטומאה דרה"ר ספק טהור היינו כו' יע"ש ובש"ך יו"ד סי' קמ"א בשם בה"ב דלענין חשדא ב' מיקרי רבים כריש ברכות:
ואמנם עיקר הסברא דבמנין עשרה כשבאים להתפלל לא גרע מאדם חשוב ניתן לאמרו מצד עצמו כיון דהוי עדה לכל דבר שבקדושה, ויש לצדד גם היכא דליכא אדם חשוב בתורה מ"מ כיון דיש עליהם שם צבור כשהם בעיר קטנה וכפר ומסתבר דגם בעיר גדולה לא, גרעי מאדם חשוב וכשו"ת הרשב"א ח"א סי' קט"ו דלא יהא כבוד צבור קלה מכבוד צורבא מרבנן, והרי בהוריות י"ג א' אמרינן דשעיר ע"ג קודם לשעיר נשיא מ"ט האי צבור והאי יחיד, ואין להשיב מדברי אגדה דרה"ש ח' ע"ב וריש ע"ג דמלך נכנס תחלה לדין אב"א דלאו אורח ארעא היא לאוקמא מלכא אבראי כו' וע"כ לא מסתבר שיחלקו הלשונות בדין זה, ורק דלענין לדונו יש להקדימו משום כבודו דהוא ג"כ כבוד הצבור בזה שלא להניח מלכם מאבראי וכמ"ש ומלכם בראשם, אבל לענין כפרה פשיטא דאלימא זכות הרבים ממי שנתמנה להנהגתם לחשיבותו מכחם, וגם י"ל דתליא בהא דערכין פ"ק אי פרנס לפי הדור או דור לפי הפרנס ואכמ"ל, ובכ"מ סופ"ו מת"ת דרבים חשיבי נמי כת"ח, וגם דכל בי עשרה שכינתא שריא ובירו' עירובין פ"ק הלכה ו' וכמה מחנה אלהים עשרה, וראב"ע בראשית סי' י"ח ח' בתפלת אברהם שגם זה הפסוק יחזק ידי אמונתנו שאינה בפחות מעשרה, ולכן כשהעשרה אומרים לקבוע מקום לתפלתם ואין בידם ס"ת אחרת רק מבהמ"ד מסתבר דמותר להביא בעבורם שיוכלו לקבוע שם תפלתם, וההיא דב"א החבושין שמביאין להם ס"ת ע"כ מיירי דהמה יחידים רק שיבואו ג"כ אחרים בעבורם להצטרף אתם במקומם ולהתפלל בעשרה דכיון דהקביעות מקום לתפלה הוא רק בעבור היחידים לבדם ואין המקום מיוחד לתפלה של רבים וממילא כשיביאו הס"ת מיחזי כאלו היה הטלטול רק בעבור היחידים לבדם דלא שייך כאן משום כבוד הצבור שאם לא נתיר. בעבור היחידים בעצמם לא היו נאספים שם להתפלל העשרה למקום בלתי מכובד שחבושים שם ב"א, ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ד בשם זרע אמת סי' ל"ז בנאבד מפתח היכלות של ביהכ"נ להביא ס"ת ממקום אחר מלהתיר לשבור הדלת ע"י א"י בשבת ואף דמקלקל איסור דרבנן והוה שבות דשבות במקום מצוה, ושהמגיה בטל אורות שדא נרגא בפסקיו ואינם תח"י לעיין על דבריהם:.
ובשו"ת בית שלמה קמא חא"ח סי' ל"ד נשאל בנידון הס"ת שמחזיק בבית התלמוד ובש"ק מוכרחים להתפלל בבית הגדול שדר בו עם אשתו ובדוחק יוכלו לילך לחדר שס"ת שם, והשיב ג"כ להתיר מפני כבוד הצבור לטלטל הס"ת למקום שמתפללין הצבור לקרות בתוכו בפרט שהוא רק מחדר לחדר בבית אחד רק שישגיחו שהמקום בחצר שדרך שם נושאין הס"ת יהיה נקי, ואף דמהירו' מוכח דאף טלטול ממקום למקום בעזרה עצמה היה אסור אי לאו משום כבודו דכה"ג, אבל רש"י במתני' ר"פ בא לו פירש דבהכ"נ היה בהר הבית סמוך לעזרה וא"כ י"ל דכל שהוא בתוך בית א' מותר לטלטל מחדר לחדר, ובלאו הכי י"ל כיון דהתירו בירו' משום כבוד כה"ג או אדם חשוב וכש"כ מפני כבוד הצבור, והרי ביומא ע' דמשום הכי קורא בעשור בעל פה משום כבוד צבור, [וראייתו זו אינה מוכרחת כ"כ דהא בירו' קאמר בפרק בא לו הלכה א' דהתירו לענין דילוג מפני שהוא סידורו של יום הכי נמי לענין לקרות על פה כיון דשייכי אהדדי, וע' בתו"י יומא ע"א והארכתי בתשובה במקום אחר], והא דמקשה בירו' מטלטול הס"ת היינו משום דבלאו הכי היו צריכין לילך לעזרת נשים לקרות ומשני מפני כבודו של כה"ג, שנראה שהס"ת הולכת אצלו וכעין זה התם ס"ט סע"א, ונראה ראיה לזה מיומא ע' וסוטה מ"א שכל או"א מביא ס"ת מתוך ביתו וקורא בו להראות חזותו לרבים ובפרש"י דלאחר שגמר כה"ג לקרוא פרשה בברכותיה כל אחד מן הצבור מביא ס"ת מביתו לעזרה כו' להראות חזותו של ס"ת ונויו שטרח להתנאות במצות, ולפרש"י בסוטה דביו"כ בעצמו הביאו, ואיך הותר לטלטל ס"ת מביתו לשם וע"כ טעמא דמשום כבוד רבים שרי:
והנה ממה שלא העיר כלל מהא דהחבושין בבית האסורים שאין מביאין ס"ת אצלם, וע"כ דפשיטא ליה החילוק בין מנין הקבוע לצבור, ובשו"ת דברי יעקב סי' ס"ח נשאל ג"כ במי שמנהג מקומו לטלטל בשבת לחדר אחר דרך הפארהויז אשר שניהם תחת גג אחד, והביא ג"כ דברי הבית שלמה ותמה עליו דמלבד שאין הדבר נוגע להצבור בכלל אלא לכל יחיד בפ"ע ובכה"ג לא איקרי מצוה דרבים שנתיר בזה משום כבוד הצבור, ע' בארעא דרבנן אות ע"ט דדוקא תפלה בצבור מיקרי מצוה דרבים דצרכי צבור אהדדי לעשות המצוה, משא"כ בלולב שכ"א מצותו וא"צ לחבירו וכמ"א סי' תמ"ו דדוקא שופר שהיחיד מוציא את הרבים י"ח מיקרי עשה דרבים אבל, לא במצוה שרבים עושין כ"א לעצמו ואין אחד מוציא את חבירו, ולא כט"ז א"ח סי תרנ"ה ס"ק ב' דלולב מיקרי עשה דרבים, ובלאו הכי לא דמי דשם התירו כדי לחזק ידי עושי מצוה דיש להתיר בכה"ג אף באיזה דברים שלא מן הדין כשו"ת מהרי"ק סי' י', ומ"מ העלה שהדבר נכון מצד עצמו דכל שהתירו משום כבוד כה"ג או נשיא (צ"ל אדם חשיב) דהא דמביאין לבי ר"ג היה להם רק דין אדם חשוב, כש"כ משום כבוד הצבור דעדיפא והביא ג"כ מהא דהוריות י"ג ע"א והאריך קצת בזה:
ובעיקר ראייתו של הבית שלמה מסוטה מ"א ע"א שמביא כל אחד מביתו וקורא כדי להראות חזותו לרבים, כבר הבאתי לעיל אות א' מס' מאורי אור בחלק באר שבע ובחלק בן נון שהביא ראיה זו לענין שמח"ת וט"ב יעש"ב ובנוב"י תנינא חא"ח סי' ק"ט נשאל אם טוב לילך בעת צרה מעצירת גשמים לבית הקברות ולבקש רחמים ולקחת עמהם ס"ת ובזוהר פרשה אחרי שע"י כן מתעוררים נפשות המתים, הקבורים שם לעורר רחמים ואם יש בזה משום איסור לועג לרש ופלפל דבאחיזה לחוד לא שייך משום לועג לרש, ורק שלשון הרמב"ם בהלכות ס"ת פ" ה"ו משמע לאיסור, וראייתם מהזוהר הלא שם מבואר שאם הספר חסר רק וי"ו אחת מן שוסעת וכמעט שגרמו חורבן גדול ולכן חלילה לעשות כן יע"ש, ובאמת בר"נ רפ"ב דתענית מפורש ודאמרינן למה יוצאין לבית הקברות היינו שהיו נוהגין שיוצאים לבהכ"נ ובוכין ומתריעין אבל לא שיוציאו את התיבה וס"ת לבית הקברות, וכ"כ הרמב"ם פ"ד מתענית שלא כמנהג מקצת המקומות שמוציאין את התיבה לבית הקברות, ובחדושי אנשי השם צ"ע דבזוהר פרשה ויחי דף קי"ט ואחרי דף ל"ב משמע כפשוטו שמוציאין התיבה עם ס"ת, וע' בשו"ת תשב"ץ ח"ג סו"ס ג' דלהניח ס"ת על גבי קברים בלי ספק שאסור משום לועג לרש כדאמרינן לא ילך בבית הקברות וס"ת בזרועו ובפ"ק דב"ק ובפרק אלו מגלחין וכו' יעש"ב, והגם דאם היו נוהגין ביום התענית לקרות בצבור בבית הקברות בעשרה אפשר דלא היה חשש מצד טלטול ס"ת כיון שיש שם עשרה דהוי צבור שקורין שם וכמש"ל מתשובת הרשב"א וכה"ג, אלא שמ"מ זה בודאי אסור לקרות שם משום לועג לרש וע"כ היינו רק לאחוז הס"ת בלבד בלא קריאה דיש לחוש לאיסור טלטול הס"ת מדינא ולהזוהר מותר שגורם התעוררות ולבקש רחמים שמצד זה מתעוררים העם יותר וממילא שגורם שיבקשו הקבורים שם רחמים, ומ"מ אין לעשות מה שלא נמצא בש"ס ופוסקים להתיר טלטול ס"ת לחוד לגרום התעוררות מצד זה ובפרט שאין ללמוד מדורות הראשונים כמו בחוני המעגל שעג עוגה ונשבע שאינו זז משם עד שירדו גשמים, ואשר בדוגמת זה היה גם ענין הבאת הס"ת למקום הקברות שיגרום זה שיענו בתפלתם, וכל זה לבני עליה כמותם ולא ליתמי דיתמי כמונו שחלילה לנו לזלזל בקדושת ס"ת לטלטל במקום שאסור לקרות בה וע' בריטב"א רפ"ב דתענית דודאי דלהתפלל אסור משום לועג לרש כו':
והנה הב"ש הרגיש שרש"י ביומא שם פירש, שמעיו"כ הביאם שם, היינו אי ירושלים היה רה"ר ויש עירוב והוצאה ליו"כ, וע' בעירובין ק"א ובתו' פסחים ס"ו ד"ה תוחב, אבל פירושו דחוק דהא קאמר ואח"כ כל אחד מביא ס"ת מביתו, ע"כ נכון יותר פרש"י בסוטה שפי' דאתיא כמ"ד אין עירוב והוצאה ליו"כ או בזמן שהיה, מותר לטלטל בירושלים עכ"ל, ובשו"ת אורין תליתאי סו"ס ע"ז בחידושיו לכריתות י"ד זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ולא ליו"כ ופלא בעיני על פרש"י בסוטה מ"א בהאי דמכאן ואילך כל או"א מביא ס"ת מביתו ופרש"י דקסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ, וקשה דלפ"ז היאך עבדו ביו"כ שחל בשבת כו' וגם דרש"י סותר פירושו ביומא ע' דמעיו"כ הביאום לשם וציין לעיין מה שפלפל בספרו דברי משה קמא סי' ע"ח, ואין הס' תח"י לעיין עליו אם העיר על ענין טלטול ס"ת, וכבר הקדימם בסתירת דרש"י בתשובה מאהבה ח"א סו"ס י"ט וסי' כ' וע"ש תשובת הנוב"י בסי' כ"א ומש"ש עוד בסי' כ"ב כ"ג כ"ד לפלפל בישובו וע"ש ח"ב סו"ס רמ"ד בחא"ח בד"ה ומה שרצה ובשו"ת מים חיים חא"ח סי' כ"ב אות ב' מש"ש ע"ד הרש"א ובקול קול יעקב ליומא ע' ובשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' כ"ד שהעיר ג"כ מסוטה מ"א להראות חזותו לרבים ובמאורי אור בחלק בן נון לסוטה מ"א בדפי הס' קפ"ב א' ובבנין ציון ח"ב סי' קט"ו, ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' ב' בד"ה והנה הא דאמרו כו' יע"ש שנדחק בישוב סתירת דרש"י ביומא וסוטה אם היו מביאין הס"ת מעיו"כ דאיך טלטלו הס"ת מביתם לעזרה דאסור אף בקריאה חייבית כא"ח סי' קל"ה סי"ד ומכש"כ שלא היתה הקריאה רק להראות חזותו ולכך פרש"י ביומא דמעי"כ הביאו וכמ"ש בסו"ס דאם הכין לו מקודם יום או יומים דמותר, איברא דלמא היה ההיתר לטלטל משום דזה מיחשב כבוד להס"ת להראות חזותו שנעשה בהידור ובזה מדוקדק דרש"י דגם הבעלים מתפארים בזה וס"ל דכל כה"ג אסור לטלטל ס"ת בשביל זה דאף שכתב בתשובת הרשב"א ומבואר ביו"ד סי' רמ"ט סי"ג בהג"ה דזה מדת ותיקין לכתוב שמו לזכרון וע"ש בנקה"כ, אך דזה יכול לעשותו בביתו ולא יצטרך לטלטל ס"ת להראות בעזרה לרבים שנעשה בהידור וס"ל לרש"י ביומא דזה לא מיחשב לצורך הס"ת, אבל בסוטה דפירש דמראה נוי הס"ת ולא חזותו של עצמו וא"כ שוב מותר אף ביו"כ עצמו לטלטל הס"ת יע"ש שהאריך עוד וכתב דמחוורתא בישוב דרש"י כמ"ש למעלה עכת"ד:
ואין דבריו נוחים כלל בזה דלא גרע מהא דב"מ ל' ע"א לצרכה ולצרכו מאי יע"ש בתו' דבספר אמרינן דקורא בהן אע"ג דצורכו הוא כמו צורכה כו' יע"ש ובפסחים כ"ו ב' בלא אפשר וקא מכוון והרי אמרו שיעסוק בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה וכפסחים ס"ד ב' מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשיה, וכיון דמ"מ היה מראה חזותו לרבים בעזרה שהס"ת מקלף ודיו נאה וסופר אומן דזה מיחשב כבוד להס"ת כשב"א מתפארים בהידורה וממילא דמותר לטלטלה משום זה עצמו אי אין עירוב והוצאה ליו"כ ומכש"כ בנ"ד שלולא כן לא היו קורין בס"ת זה כלל, וע' בישועות יעקב א"ח סי' שמ"ט ס"ק ג' מה שכתב בישוב סתירת דרש"י דסוטה ויומא:
גם מה שכתב בשו"מ דמשום איסור הטלטול פרש"י ביומא שקבעו לה מקום מקודם בעיו"כ, וא"כ ממילא היה להתיר מטעם זה גם ביו"כ דמסתמא הכינו ג"כ מקום בעזרה להניח הס"ת ולא מסתבר שקבעו לה מקום מקודם יו"כ ושביו"כ טלטלוה מיד לביתם, דהרי זה מיחשב יותר קביעות מקום, כשהניחו אותה במקומה גם לאחר שהיו קורין בה על אותו יום דהעיקר תלוי באם שעושים שם מקום קבוע לס"ת דשרי וכמובא שם במ"א ס"ק כ"ב וכמ"ש מפורש בשו"ת מהר"ם מפדוואה סו"ס פ"ח דלייחד תיבה וארון לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאחר שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לב"ה של עראי או של קבע עכ"ל:
ומ"ש בעירובין פ"ו ב' ששכחו ולא הביאו ס"ת וכפרש"י בחצר אחרת היה והא מביאין דרך חצר שאינה מעורבת, אך בפרש"י סוכה ט"ז ב' ובהגהת רש"ל שהיה דרכם להצניע ס"ת בביתם מפני העו"ג ואותו הבית שהניחו לתוכו היה בית אחר שבחצר ביהכ"נ כו' יע"ש, ועכ"פ מבואר מהרש"י בסוטה שמותר לטלטל הס"ת כדי להתנאות בה דהא גופא מיחשב הידור מצוה וכיבוד ס"ת, [וע' במ"א סי' ש"ו ס"ק ח' להסוברים דאפילו שבות דשבות אסור במקום מצוה דקשה מעירובין צ"א ע"א דבשעת הסכנה היו מעלין ס"ת מגג לחצר לקרות בו, וצ"ל דאין מדמין בשבותין זה לזה, וזה מוכרח גם להכה"ג דשבות א' מותר והרי שם קאמר והעלינו ס"ת וע"י ישראל אסור אפילו איסור דרבנן ואי דהוה ע"י עו"ג, דוקא היכא הוה הס"ד דליכא איסור כלל להעלות מחצר לגג, וע"ש בא"ר שהקשה מתו' גיטין ח' ע"ב דאין למדין ממילה להביא ספר ע"י עו"ג וכתב ואפשר דכוונת התוס' ללמוד בו ובעירובין מיירי לקרות בצבור, וע"ש במחצית השקל דדוקא בשעת הסכנה התירו שלא תתבטל הקריאה לגמרי, והתו' והרשב"א מיירי דשכחו להביא ס"ת לבהכ"נ שלא התירו משום פעם אחת וע' בכתב סופר חא"ח סו"ס מ"ו שהאריך לפלפל]:
ואמינא מלתא בזה במה שחידש בשו"ת שאג"א סו"ס ק"ח שהכריח הדין דהואיל ומתוך ביחד לא אמרינן דהואיל לא אמרינן אלא בכה"ג דאופה מיו"ט לחול דאי מיקלע ליה אורחים האפייה שריא להדיא בלא טעמא דמתוך שהרי אוכל נפש ביו"ט שרי, אבל הוצאה לצורך דבר מצוה גופא כגון שופר ולולב לצורך תקיעתו ונטילתו דלא שרי אלא משום מתוך בשלא לצורך מצוה לא שרי אפילו מה"ת משום הואיל כו', דאי אמרינן דשלא לצורך מצוה נמי שרי משום הואיל, כיון דאי אפשר להביאן להתיר הוצאת שופר ולולב שלא לצורך מצוה אלא ע"י מתוך והואיל כולי האי לא אמרינן כו', א"כ לצורך מצוה דרבנן אי אפשר להתיר הוצאתם משום מתוך לחוד כיון דאין בו אפילו קצת צורך מה"ת כו', ולכן בלולב לאחר הנטילה לצורך נענועין שבהלל אסור להוציא לרה"ר כיון שאינו אלא מדרבנן יעש"ב:
ולפ"ז יהיה אסור להוליכו בתחלה לביהכ"נ דרך רה"ר לצאת חובת המצוה שהרי אפשר ליטלו בביתו ולצאת י"ח, ואני אין רצוני ללחום את המושל ולהכנס בעיקר החקירה לפלפל אי אמרינן מתוך והואיל ביחד, וע' בטו"א חגיגה י"ח ע"א באבני מלואים (בדפי הס' ל"ד ע"ג) שהעלה דאמרינן מתוך והואיל ביחד, וע' בשו"ת רע"א סי' ה' בד"ה אינם כו' דבשאג"א כתב בפשיטות כו' ודוחק לומר דתרתי לא אמרינן הואיל ומקלעי אורחים ויהא יותר מדין מתוך כו' יעש"ב, וע' במשנת חכמים ביבין שמועה הלכות יס"ת בדף י"ג ע"ד בד"ה גם, ובעמודי אור סי' כ"ט אות ח', אבל נ"ל לצדד דכיון דעושה משום חביבות המצוה להראות חזותו לרבים שיש לו לולב נאה דזה מיחשב ג"כ בכלל זה אלי ואנוהו להתנאות לפניו במצות כמו לענין עשיית סוכה נאה ולולב נאה וע' רש"י ותו' ב"ק ט' ע"ב ואכ"מ להאריך מענין לענין, וע' בסוכה מ"א ע"ב ובפרש"י ד"ה הוה מצלי כו' כשהיה מתפלל היה לולבו בידו משום חיבתו עליו היה מתפלל בו,, והכ"נ כשמוליכו לבהכ"נ להתהדר בו ואף שהוא לצורך הנענועין כל זה מיחשב בכלל התנאות והידור מצוה, ובשאג"א סי' נ' דאע"ג דאית בהו מצוה משום זה אלי ואנוהו לא מחללין עליו שבת אלא על המעכבין בלבד אבל בחול ודאי חוזר עליהן אע"ג שאין מעכבין משום התנאה לפניו במצות ואע"ג דאבא שאול דריש לה התם הוה בדומה לו מה הוא רחום וחנון כו' מ"מ אפילו את"ל דאבא שאול פליג אחכמים הא קיי"ל הלכה כרבים, ועוד דע"כ דאבא שאול מודה דואנוהו להתנאות במצות אלא שמוסיף למידרש דליהוי דומה לו נמי דאתי דאל"כ מאי פריך עד כאן לא אמר ר"י התם כו' אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו כו', וע"ש דאי אכתי אע"פ שפירש איכא משום התנאה לפניו במצות אע"ג דלא מעכב את המילה חייב לחזור עליהם וכמו שמילה עצמה דוחה הכ"נ משום הידור מצוה כמנחות ס"ד היו לפניו ב' חטאות כו' שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים הבא שמינה לכתחלה ושחוט כו' וע"כ דכיון דפירש אתחלתא היא לרבנן הכ"נ ליכא משום התנאה לפניו יעש"ב, וע"כ דהוה מה"ת לדחות השבת, וע' בתו' תמורה כ"ג א' בד"ה דרבי סובר ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א שדהש"א צ"ע וע' שו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' ה' ובשו"ת בית שלמה מהד"ב סי' קל"ח וקמא א"ח ח"א סי' ח' וסי' פ' אות י' במ"ש על הש"א ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' י"ד בדף י"ד ע"א ואגודת אזוב המדברי בחדושיו לשבת קל"ג ע"ב בדפי הס' קי"ז ע"א סוד"ה אמנם ובעולת שמואל סי' ק"א ובמשנת חכמים פ"א מיס"ת הלכה י"ג ביבין שמועה דף י"ג ע"ב וע' בשו"מ רביעאה ח"ג סו"ס כ"ח שדחה דשאני עבודה שהותרה בשבת, ובשו"ת חכ"צ סי' מ"ה מביא ג"כ ראיה זו דמצוה מן המובחר כחה גדול אבל אין ראיה לדחות שבת בשביל מצוה מן המובחר בכ"מ דאינו רק דחוי יעש"ב ובשו"מ תנינא ח"ב סו"ס פ"ו, וע' בשב יעקב חיו"ד סו"ס נ"ג בדף צ"א ע"ג דמשום הידור מצוה דואנוהו הוה דרבנן וע' בשו"ת אור לי סי' צ"ג ובהשמטות לדף כ' ע"ב וראשי בשמים חיו"ד אות ד' (וע' בתשובתי לעיל סי' א' אות ט שהארכתי), ובשדי חמד ח"ב מערכת הכללים אות ז' כלל י"ב, וע' בשו"ת ציוני ח"ב סי' צ"ו דמצוה להחליף יריעה מס"ת שאינה מהודרת כ"כ על אחרת מהודרת ממנה ולגנוז הראשונה מהא דמנחות ס"ד א' והרמב"ם פ"ב משגגות (וע' להלן סי' צ"ו) וכבר קדמהו בראיה זו הח"צ סי' מ"ה שמשיג על השבו"י שאם התחיל כבר להתעסק בנ"ח של שעוה והביאו לו שמן זית שגומר בשל שעוה והביא בשם ס"ח שמצוה להחליף יריעה של ס"ת שאינה כתובה יפה ביפה ממנה, אמנם בשבו"י ח"ב סי' ל' סתר דהח"צ ורק על הראיה ממנחות לא השיב כלל, וע' שו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' ל"ט ושו"ת מהר"ח כהן סי' ה', וע' בשו"ת ספר יהושע בפסקים סי' רע"ב ושו"ת יהודה יעלה חיו"ד סי' שי"ב וחסד לאברהם חיו"ד סו"ס פ"ב, וע' בשו"ת ראשי בשמים סי' ד' דהתם במנחות כששוחט השמינה ממילא נפסלה הכחושה הראשונה בגופה ממש אבל בתו"מ ויריעות ס"ת שעדיין ראויות למצותן ויהיו נגנזין לחנם ובטילות מקדושתן הוי ביזוי מצוה וקדושה, אך לענין נר חנוכה של שעוה דלא חל עדיין שם מצוה על הנרות שהתחיל בתיקון קודם שהודלקו דהזמנה לאו מלתא וכשנשארו אח"כ לחול לא הוה ביזוי מצוה כלל יע"ש עוד שהאריך לחלק, וע' בס' מאיל המלואים על הלכות ס"ת סי' ער"א דף ל' ע"כ מהא דר"פ הבונה ובסי' רע"ג אות ה' ובחומת ירושלים סו"ס רס"ו ובנודע בשערים תנינא חיו"ד ר"ב כ"ד וברכי יוסף יו"ד סי' ער"ב וקהלת יעקב לפסחים ס"ד וסוכה ט' בשיטת רש"י דואנוהו הוה מה"ת, ובתו' ר"פ לולב הגזול ותו' מנחות מ"א ב' דאינו אלא מדרבנן וכ"מ ברא"ש ב"ק פ"ק סי' ז' וע"ש בפלפלא חריפתא וכן בב"י א"ח סי' תרנ"ו ורש"א שבת ק"ד ב', ובשו"ת השיב משה חיו"ד סי' נ"א משש"ב דמשום ואנוהו הוה דרבנן, ובמג"א סי' ל"ג ס"ק ז' דקיי"ל כראב"י בגיטין כ' דעיקר התחתון מדרבנן משום דמיחזי כמנומר, וע' בשו"ת אור לי בהשמטות ל"ד ע"ב ר"ס צ"ג בענין דרשת התנאה לפניו במצות אי הוה דאורייתא, וע' בשו"ת ארץ צבי חא"ח סי' ו' וי"ב ובעמק יהושע סי' א' בדף ה' ע"ד סוה"ד וכן בקצירת העומר כו' אלמא דהידור מצוה נמי דחי שבת יעש"ב:
ובשו"ת בית שלמה הנ"ל בהג"ה מבן המחבר מעירובין פ"ו וסוכה ט"ז במעשה שנעשה בצפורי ואמאי לא הלכו הם אל הס"ת וע"כ דמשום כבוד רבים שרי, וכן העיר בהגהות ציון ירושלים בירו' פרק בא לו וע' בעירובין צ"א ובהגהתו שם, וגם בשו"מ רביעאה ח"ג סי' ב' בדף ג' ע"ב העיר מהא דסוכה ט"ז וכתב ומיהו אין ראיה משם דהיה שעת הסכנה כפרש"י, וע"ש עוד בסי' כ"ה בדף כ"ז ע"ד מהא דשכחו ס"ת היאך טלטלו בשבת ולא הלכו לבית הלז וע"כ דבדיעבד לא איכפת לן וכפר"ח א"ח סי' קל"ה, אמנם יש הוכחה דשם מיירי להביא הס"ת לבהכ"נ מהבתים דהא מצניעין בבית הבעה"ב כדי שלא ירגישו ובזה ודאי שרי דבהכ"נ זהו מקומו המיוחד לו ודוקא לטלטל מבהכ"נ לבתים דאין כבוד להס"ת הוא דאסור, ושוב כתב לדבר חדש לחלק בין גברא רבא וכבר. העליתי זה בהתחלת התשובה בהוספת באור, ורק שאנו באים לדון להתיר משאר טעמים היכא דליכא ת"ח חשוב בתורה:
ומה שמקשים על הירושלמי שמדמה המרדכי על ב"א החבושים ולאסור טלטול הס"ת אצלם, מברכות מ"ז ב' דמותר משום מצוה דרבים, ולמש"ל י"ל דגם להאוסרים בחבושים דליכא לגבייהו רק יחידים וצריכים לצרף עשרה זולתם דלא הותר רק בשביל עשרה שרוצים לקבוע מקום לצרכם, אבל בעשרה חבושים ביחד בזה י"ל דלכ"ע שרי, ובפר"ח הניח בצ"ע גם בחבושין ובלאו הכי לתו' ר"פ היה קורא שכתבו בפשיטות דמיירי בפרשיות המחוייבין מדאורייתא כמו פרשת זכור כו', וגם לרא"ש בסוגיין דלא מסתבר דמיירי בעשרה כגון פרשת זכור דמשמע דבכל ענין מיירי, מ"מ אין לדחות דברי הירו' מסוגיא דהכא כיון דמ"מ י"ל דהוא מדאורייתא, דבזה י"ל הקושיא דלא הוה בעידנא די"ל שקרא בס"ת זו וע"י הקריאה יצא לחירות כפרק השולח, ורק דזה תליא אי צריך גט שיחרור וע' בשו"ת רע"א סי' י"ג ובכתב סופר חא"ח סי' ל"ה מ"ז ק"ה ושאילת שמואל סי' ז' ועוד כמה וכמה אחרונים שהאריכו בפלפולים וע' בסמ"ע סי' רנ"ו ס"ק ח', וגם דלהפוסקים בטלטול ס"ת דמותר באדם חשוב וא"כ בעובדא דר"א דמותר משום מצוה דרבים היה ג"כ מהאי טעמא משום כבודו, ובשו"ת בשמים ראש סי' רכ"ז דתפלה דרבנן ואין בכחה לדחות אפילו שבות מן השבותין אלא דלרמב"ן כיון שעושה לצורך דבר מה אינו עובר על העשה דלב"ת וא"כ ודאי מצוה זו נדחית לדבר הרשות של עצמו וכיון שאמר שר"א שיחררו לצורך מצוה ושאלו דמאי מצוה יש בזה שדוחה מצוה אחרת ופריק שראה לזכות את הרבים עכת"ד וע"ש בסי' קנ"ח והארכתי בתשובה במק"א, ובשו"ת חו"י סי' קי"ב האריך שאין להקל בשום ענין משום גזירה דרבנן בעסק מצוה ואפילו בביטול מצוה דרבים דהא דר"א לא היה אלא בעשה ול"ת דרבנן אפשר דחמור, וכ"כ התו' גיטין ח' סע"ב לומר להביא לו בדרך כרמלית כו', ובשו"ת עולת שמואל ססי"ג וצ"צ סי' ל"ה דף ל"ג ע"א דלצורך מצוה דרבים כגון שהוליך אתרוגים לזכות הרבים שיקיימו המצוה בשעתה וצריך למהר הליכתם ואף שהעמידו דבריהם לבטל ד"ת בשב ואל תעשה מ"מ יש להתיר ע"י הפקר הבהמות וגדולה מזו מצינו בהשולח ל"ח ע"ב משום, מצוה דרבים וכש"כ כאן דלכתחלה מחמירין והוי כאי אפשר בענין אחר וסמכינן אהא דנהגו היתר גם ע"י מכירה:
ומיהו בלאו הכי אין לזה סרך דמיון לכאן ממצוה דרבים דוכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ודוקא בהא דר"א שהוא בעצמו עשה המצוה אבל לא להתיר לאחר לטלטל בעבורם, וע' בתו' פסחים נ"ח ע"א ותו' שבת ד' א' ומ"א סי' תמ"ו ס"ק ב', ובזה נדחה ג"כ מ"ש בכנסת ישראל סוכה פ"ג משנה א' בסוף הענין בתקע בשופר של עולה דיוצא כיון דמעל יוצא לחולין כר"ה כ"ח אף דע"י עבירה דמעילה יוצא, ונ"ל דכמו דר"א שיחרר לצרפו לעשרה משום מצוה דרבים וכ"כ שופר דאחר שתקע יכול להוציא הרבים דאין חילוק בין מעשה דאמירה כר"א לעבירה במעשה דשופר עכ"ל, ולפ"ז נסתר זה ורק היכי שצריך בעצמו לצאת בו, ובתפארת יעקב לגיטין ל"ח ב' האריך דהך דעובר בעשה כהא דהתכלת מ"א טצדקו למיפטרי' כו', ובזכרוני שראיתי כן באיזה תשובה דהא דעובר בעשה למ"ד דחובה היינו דמבטל מ"ע כמו בציצית, ושז"כ הר"נ דאינו עשה גמורה כו' וניחא הא דלא פריך בברכות מר"א דס"ל חובה וכתו' סוטה ג' א' וא"ש דבשביל קדושה דרבנן דחי עשה דאורייתא בקום ועשה וניחא גם הא דפריך מתורם מרעה על היפה והרמב"ם פ"ט מעבדים דעובר בעשה והשחרור קיים, ובהשמטות לספרי זכ"י הארכתי דבה"ג סובר כרמב"ן גיטין ל"ח וע"ש בר"נ שהוכיח דלעולם בהם תעבודו לאו עשה גמורה דאי הוה עשה של תורה לא הוה דחינן ליה בשביל מצוה זו להשלימו לעשרה, ולהי"מ שלא אסרה תורה אלא מתנת חנם וכיון דחשיב מצוה הוה כנותן לו דמי עצמו וכ"כ בחדושי רשב"א, ובלקוטי חת"ס סי' פ"ו בד"ה בנ"צ עמוד כ"ה כו' ורגיל אני לומר דרמב"ן דכיון דעשה מצוה הוה כמכר לו כו' והכא מה מרויח במכירה זו להחליף מצוה במצוה דאם לא תמעיט התפלה תקיים לא תחנם אם לא התפלל בי' תקיים לעב"ת ומשני דשפיר מרויח מצוה דרבים במקום מצוה יחידית וכו' יעש"ב ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' כ"ה, ובכתב סופר חא"ח סי' ס"א שהאריך, (וע' להלן בתשובתי סי' ס"ט אות ד'):
וגם דלרמב"ן והובא בר"נ פרק השולח דלעולם בת"ע מדרבנן וע' בספרי זכ"י בחגיגה ג' ב' ולרש"י ר"פ שבועת העדות דעשה דכבוד התורה מקרא דאת ה' אלהיך תירא ולרמב"ם בס' המצות שורש ב' מביא דבה"ג שמנה יראת חכמים למ"ע שאפשר הביאו לזה מאמר ר"ע דאת לרבות ח"ח חשב שכל מה שיגיע מי"ג מדות היא מזה, ועל קושית הרמב"ם דלמה לא מנה השאר שלמד מריבוי דאת האריכו האחרונים, וגם בהא דשבועות דעשה דכבוד התורה עדיף לסמ"ע סי' י"ז ס"ק ה' שחולק על הב"ח וסובר דלרא"ש היה עשה דועמדו אסמכתא בעלמא, וגם דמאי משני הרא"ש דמשום אשת חבר לא היה אלא מדרבנן וע"כ דועמדו הוה דרשה גמורה רק דמ"מ לא הוה לעיכוב דאין סברא לפסול הפס"ד בשביל שעשו בעמידה שלא כהוגן והא דפרק שני דייני דעשה דכבוד התורה עדיף דקרובו בחיי ת"ח עדיף טפי מאשת חבר לאחר מיתה ויש לדחות עוד ואכמ"ל וע' בסמ"ע סי' כ"ח ס"ק ל"ג (וע' להלן בתשובתי סי' צ"ג בביטול דברי מי שצידד לומר לא"י בשבת להדליק הנר לצורך הלימוד דרבים) ועי"ל דברי הירו' הנ"ל בכמה גווני ואין כדאי להאריך יותר בזה, וע' בשו"ת גור אריה יהודה סי' פ"ד:
ג וי"ל עוד דאפילו כשבני בהמ"ד עומדים ג"כ בקריאת התירה מ"מ כשלוקחים באותו מנין ס"ת אחרת לקרות בה א"כ אפשר דזה מיחשב כבודו לס"ת האחרת שיקראו בס"ת השניה בצבור שאלו היו קורין ביחד בבהמ"ד עם הצבור היו קורין בס"ת אחת וכיון שבאותה שעה של עכשיו אי אפשר לקרוא בבהמ"ד בס"ת זו מיחשב כבוד להס"ת האחרת להביאה למנין אחר לקרות בה, ואח"כ מצאתי כזה בעקרי דינים חא"ח סי' ו' אות נ"ג בשם פני אהרן סי' י' במנין קבוע שאין להם רק ס"ת אחת שרשאין להביא ס"ת מבית ממקום שהיא יושבת גלמודה עכ"ל, וכן המנהג פשוט לטלטל הס"ת במנינים מחדר הקבוע לס"ת כשאין קורין ומתפללין באותו חדר של קביעות אה"ק ואף שמתפללין וקוראין באותו בית בחדר אחר וכמש"ל מהא דסוטה מ"א ע"א לפרש"י שמביא ס"ת מביתו לעזרה להראות חזותו לרבים, וכמש"ל באות הקודם לפלפל בזה, ואף דמצד ברוב עם הדרת מלך עדיף טפי להתפלל כולם ביחד ולקרות בס"ת אחת, מ"מ א"כ לא היה להתפלל בשום מנין רק בבהמ"ד הקבוע לרבים וע"כ שזה בלתי אפשרי שאין מקום קבוע לכל אחד ואינו מספיק לכל בני העיר ובפרט שגדול כבוד הבריות שאין לכ"א מקום לפי כבודו או שרוצים להתפלל היכי דהוי גרסי שיש להם שיעורים לאחר התפלה כנהוג ואם מפני המתאחרים לבוא וכה"ג, ובא"ח סי' צ' סי"ח דבבהמ"ד קבוע מצוה יותר מבהכ"נ וע"ש במ"א ס"ק ל"ב ואף דבביה"מ איתא ברוב עם הדרת מלך יע"ש:
ונראה דלפ"ז יש להתיר גם לאחר התפלה ואף בדליכא בתוכם אדם חשוב כשאין הממונין מביהמ"ד מניחין להתפלל ולקרות בבהמ"ד בצבור שכבר השלימו תפלתם שרוצים לקבוע מקום ללמוד שם ואין להם אז מקום להתפלל ולקרות, ובפרט למג"א סו"ס ס"ט בשם המשפטי שמואל שאין לשנים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה במקום שכבר השלימו, ובשו"ת נוב"י תנינא חא"ח סי' ט"ו שהמ"א קיצר בהעתקתו שהמשפטי שמואל לא כתב לדינא רק לקיים המנהג, ואף דלמ"א אין להביא ס"ת לגבי חולה כשאינו חשוב בעירו רק בפרשת זכור שהוא דאורייתא, מ"מ כיון שאין יכולין לקרות בבהמ"ד לאחר התפלה דמי לעובדא דידיה שהס"ת מונחת במקום שאין קורין בה ולא דמי לחבושין בבית האסורין דאף שאין העיכוב מחמתם רק מצד שהמה אנוסים שלא לבוא לבהמ"ד מ"מ לא מוכחא מלתא כ"כ כיון דאין העיכוב לכל אדם לקרות בבהמ"ד לא מיתחזי כבוד התורה שיביאו הס"ת אצלם ובפרט למש"ל דמיירי שהמה רק יחידים וצריכין לצרף אליהם שאר אנשים שיתפללו אף דלא הוה מקום קביעותם, אבל כשהעיכוב מצד אותו מקום שאי אפשר לקרות דלא שייך לדחות הקריאה בשביל זה, ואף אם הוא באופן שיכולין להתפלל בבהכ"נ ברוב עם דהמצוה יותר גדולה לקרות בס"ת אחת, מ"מ כשלוקחין ס"ת אחרת לקרות וליכא איסור הטלטול כיון דהוא לכבד אותה הס"ת שאין קורין בה באותו בהמ"ד ורק מצד שמוטב היה שיקראו בס"ת האחרת ברוב עם, ולא ניתן לדחות משום כבוד ס"ת זו הקריאה ברוב עם היכי דליכא עיכוב מצד המקומות וכה"ג וכמש"ל, אבל לא מצד איסור הטלטול דליכא ביטול כבוד התורה כשקורין בס"ת זו שמטלטלין אותה, ועכ"פ כשכבר השלימו הצבור קריאתם בבהמ"ד הקבוע לרבים בזה מותר ליקח גם הס"ת שהכל קורין כיון שהעיכוב מצד המקום שהס"ת בתוכה שאי אפשר לקרות ולא דמי לחבושין בבית האסורין שהעיכוב רק מצד איזה סיבה שלולא האונס היו ראויין לבוא לבהכ"נ וכנ"ל, אבל כשאין מקום להתאסף בבהמ"ד שיתפללו כולם ביחד ולאחר התפלה ג"כ אין מקום להתפלל בבהמ"ד הקבוע לרבים ללמוד שיעורם וכדומה דמותר לטלטל הס"ת וכה"ג משכחת בכמה גווני ואין רצוני להאריך יותר:
ובפי' המשניות לרמב"ם פ"ז דסוטה ונתינת הספרים איש ואיש משום כבוד שנאמר ברב עם הדרת מלך, ופשוט שכוונתו דאף דבגמ' קאמר אביי דליכא כאן משום אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב דכולהו משום כבודו דכה"ג הוא, היינו דכיון דהחלוקה היתה לכל אחד משום ברוב עם הדרת מלך מה שנתינת ס"ת היה ע"י רבוי אנשים וכיון דהוא רק משום כבודו של כה"ג שנותנים אח"כ לכהן לקרות בה וממילא אין איסור משום אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וכמו שמותר לטלטל הס"ת לת"ח חשוב בעירו שהתורה מתכבדת בו, אבל עיקר הטעם שחולקין לכל אחד היינו משום ברוב עם הד"מ שכ"א רוצה שיזכה בה ורק שממילא היה מגיע כבוד לכה"ג וכיומא כ"ו א' המעלה אברים לכבש כו' מר סבר ברוב עם כו' וקיי"ל כת"ק דלא מיתחזי כמאן דטריח ליה, ומה שכתבו התוס' בסוטה מ' ע"ב בד"ה וש"מ חולקין דאסגן קאי שמקבל ס"ת מראש הכנסת ולא מחזן, ולא ניחא להו כפרש"י ביומא ס"ט א' שכתב בפשטות מדקתני חזן נותן לראש ולא לכה"ג, דזה ודאי הא דחזן נותן לסגן ולא לכה"ג הוא משום כבוד הכה"ג שיטול הס"ת מיד הסגן ולא מיד החזן, אבל מה שנותן החזן לראש הכנסת שלא יצטרך הסגן ליטול חלק מיד הראש ולזה הוה משמע ליה דאיכא חלוקת הכבוד לתלמוד שהוא הסגן שיתכבד ליטול ממנו שהוא חשוב יותר, ולזה משני דבמה שנותן החזן לראש והראש לסגן הוה נמי משום כבודו דכה"ג במה שהסגן מתכבד ליטול מהראש ולא מהחזן, והיינו כיון דמשום ברוב עם הד"מ שירצה כ"א לזכות בה נעשה ע"י כולם, וממילא מה שנוהגין כבוד גם בהסגן קודם שיגיעו אליו ג"כ הוה חשיבותא לגבי כה"ג שהוא על כולם, אבל עיקר הטעם דריבוי אנשים הוא משום ברוב עם הד"מ וממילא מגיע הכבוד לסגן וכה"ג שהיה באחרונה:
וראיתי בשו"ת מקור ברוך סי' י' בנידון הקפת הבימה בס"ת כמנהגנו בשמחת תורה שהביא ראיה דמשום ברוב עם סגי בשנים שעשאוהו אבל הריבוי יותר אין חשיבות כ"כ דהא העלאת אברים לכבש נעשה רק ע"י שנים וע"כ כמ"ש התוס' לראב"י דשאני פסחים כיון דעוסק במצוה אחרת לא מיתחזי כמאן דטריח ולכן רבים עדיפי אף דסגי בשנים, ואין שום טעם לחלק בין שנים ליותר אי נימא דרוב עם הוה מצוה טפי בכה"ג וכיון דלא מיתחזי כמאן דטריח בשנים ממילא הכ"נ ברבים יותר, אבל באמת לא ניתן להאמר דהש"ס לא קאמר רק דלא מיתחזי כמאן דטריח כיון שהפיוס הוה רק משום שמרובין היו רוצים לעסוק במצוה ואיכא הדרת מלך כשכ"א רוצה להיות זריז במצוה ולא שייך כאן משום דמתחזי כמאן דטרית, והרי קודם שעשאו פיוס כשהיו רצין בכבש היה זוכה אחד בזה ולא חששו משום ברוב עם הד"מ, ואטו יהיה למצוה מן המובחר לחלק ולהעשות המילה בשנים שיהא אחד מל והשני פורע, וע' במנחות ס"ד א' והא קמ"ל דבעינן ג' כהנים משום דברב עם הד"מ, ומבואר היפך דבריו דמשום ברב עם סגי בשנים שעשאוהו, ואין כדאי להאריך יותר בדברים פשוטים מעצמן:
ד ונראה דכשבני בהמ"ד מתפללים עדיין בשעה שכבר אותו מנין עומדים לקרות בתורה דלא שייך שאפשר להם לבוא למקום הס"ת כיון שכבר מוטל עליהם בשעה זו חיוב הקריאה וקיי"ל דשהויי מצוה לא משהינן ואפילו היכי שתעשה המצוה יותר בהכשירה וכדאמרינן בגדול עד שיבא ממדה"י אין שומעין לו, וכיון דעכשיו אי אפשר לקרוא בבהמ"ד בלי שיפסקו המתפללין אזי אין מעבירין על המצות דהא הטעם דאסור לטלטל הס"ת דעדיף טפי שילכו המה להס"ת והכא כיון שאי אפשר לא שייך זה, ואף אם אפשר להם לילך למקום אחר שיש שם ס"ת, מ"מ י"ל דהחשש רק על הס"ת שמטלטלין אם אפשר להם לילך למקום שהס"ת שם ואטו ניתן הדבר לשיעורין כשיש ס"ת גם במקום רחוק ועד כמה צריך לחזור ולטרוח אחר הס"ת כמו לענין ליהדר אמיא בתפלה, וה"ה כשצריך להביא הס"ת ממקום אחר שאי אפשר להתפלל שם מחמת שיש שם חולה או מניעה אחרת דלא שייך הטעם דאין זה כבוד להס"ת מה שאין הולכין שם, כן היה נראה לצדד בזה אם יסכימו בעלי תריסין, ובפרט דגם מצד טרחה דצבור להמתין הקילו גם בתפלת ערבית בזמנו וכה"ג דחשיב דיעבד כיון דטורח להתקבץ עוד הפעם ולא חיישינן לסמיכת גאולה לתפלה וכרא"ש ריש ברכות, וכן בהא דשרי הימנייה דלא מטרחינן ליה דהוה כדיעבד.
אלא דמ"מ י"ל דהיינו כשהיתה ההתחלה בהיתר כגון שהיו בני בהמ"ד עומדים אז באמצע התפלה כשהתחילו להתפלל יחד בחדר הסמוך, או שעדיין לא התחילו אז להתפלל בבהכ"נ שהיה אפשר לבוא לבהכ"נ לקרות בתורה ולשוב לאחר הקריאה לחדר הסמוך שלא להתפלל בב' מקומות, אבל כשהתחילו באותה שעה שעומדים להתפלל בבהמ"ד ושהיו בבהמ"ד מקומות המספיקים לכולם דהוה כהתחילו באיסור לרשב"ם פסחים ק"ז ב' בד"ה סוף דאם מתחיל על סמך שיומשך לזמן איסור צריך להפסיק דהוה כהתחיל באיסור, וע' בשאילת שמואל חא"ח סי' כ"א שהאריך:
ואולם אין זה ענין לכאן דהתם יהיה הפסק מצד הזמן שלא יוכל לגמור בזמן היתר אבל הכא שהיה אח"כ רק מצד עיכוב הס"ת מהטלטול כיון דחיוב הקריאה לא חל עדיין עד לאחר התפלה ואף שלאח"כ יהיה מוכרח לטלטל הס"ת ולהביא אצלו כיון שיהיו עומדים אז בבהכ"נ באמצע התפלה דאמרינן אין למצות אלא שעתן וכרז"ה רפ"ק דביצה וע"ש במלחמות ובספרי זכ"י בתשובה לשבת כ"ב ובחידושי ליבמות ה' ע"ב בד"ה והנה יע"ש בדפי הס' ע"ד ע"א וע' רמב"ן בהא דריש ביצה ומודים שאם שחט וכו' ומותר לצאת בשיירא או ביום קודם השבת ואף דאח"כ בודאי יחלל שבת מחמת אונס, ובט"ז יו"ד סי' קי"ז ס"ק ד' בשאלה בדבר הנחירה אע"ג דבשעת ההתחלה יודע שיגמור, וע' בח"ס א"ח סי' ק"ח ובגיטין מ"ד ב' ואת"ל כיוון מלאכתו במועד וברש"י:
ובמ"א סי' כ"ה ס"ק ב' דשהויי מצוה לא משהינן אע"פ שיוכל אח"כ לעשות מן המובחר, ובמכלתא פרשה בא בפסוק ושמרתם את המצות אם באתה מצוה לידך אל תחמיצנה וע' בב"י טויו"ד סי' שכ"א וע' בתה"ד סי' ל"ה בברכת הלבנה דמסלקין עד מו"ש משום מצוה מן המובחר, ובשו"ת בית יעקב סי' מ"ב פקפק על ראיותיו ומחלק דבהחולץ היינו לזמן מרובה, ובשבות יעקב חלק ראשון סי' ל"ד השיג עליו מיבמות מ"ז ב' קבל עליו מלין אותו מיד מ"ט שהויי מצוה לא משהינן, ואף דיש לחלק לשאר מצות דחיוב עשיית המצוה רק פעם אחד ולכן בזמן מועט דלא חיישינן למיתה לא בעינן רק שיהיה בידו לעשות המצוה ומכש"כ לענין מצוה מן המובחר כל שודאי שיבא לידו כא"ח סי' תכ"ו, אבל הכא דכל שלא מל אינו כישראל גמור דעדיף שלא לשהות המילה להכנס בכלל ישראל ושיהיה כמצווה ועושה בכל המצות, ובפרט דגם לפי דבריו רק היכי שתעשה המצוה אח"כ יותר בהכשר אבל כאן ליכא שום עדיפות בגוף המצוה בהכשירה כשישהה אח"כ בעשיית המצוה דפשיטא דזריזין מקדימין, ומכש"כ למ"ש השבו"י בעצמו דשמא ימות היא חששא רחוקה דכל שחשב לעשות מצוה מן המובחר ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וכברכות ו' ע"א, וממילא דלא שייך זה רק בישראל דמחשבה מצטרפת למעשה כקידושין מ', ולכן התם גבי מילה לא משהינן וחיישינן שמא אח"כ יאנס מלעשותה, והארכתי בתשובה בסתירת דעה"ג סי' י"ב שדעתו נוטה דלא מיקרי שיהוי מצוה אלא היכא שמסתפק שיעבור זמן המצוה יע"ש בסי' ל"ב, וע' בשו"ת צ"צ סי' קכ"ב בקו"א מבן המחבר ובשבות יעקב שם סי' י"ג וסו"ס ל"ז וח"ב סי' ל' ובסי' מ"ה ובח"צ סי' ק"ו בספיקו של הרדב"ז לענין אין מעבירין ובאומץ יוסף בחדושיו להלכות תפילין סי' כ"ה ובשו"ת זכרון יוסף בחדושים ודרשות דף ק"ו ע"ב בהמדרש עקב וכו' ובשאילת יעבץ ח"א סי' י"ח וכן העלה בשו"ת פרי תבואה סי' ס"ח דאין מעבירין על מצוה קלה לעשות מצוה גדולה, וכן הסכים הח"ס חא"ח סי' קמ"ה בד"ה אלא יש לעיין דהא דבתפילין מזומנים בידו שא"צ להמתין על הציצית כסי' כ"ה בהג"ה דהתם לאו משום מצוה מן המובחר רק דציצית תדיר כו', ובהגהות הרצ"ה חיות במ"ק ט' העיר ג"כ מפרש"י סוכה כ"ה ב' בד"ה ש"מ וע' בספרו עטרת צבי במאמר מטבע הברכות סי' ב' שהאריך בזה, ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' י"ג באחד שהיה מוחזק להיות ש"ץ בתפלת רה"ש והשני ביו"כ ולא היה הראשון ברה"ש וכיבדו הקהל לשני דאף דבתפלת רה"ש איכא זריזין מקדימין מ"מ יכול לומר לדידי תפלת יו"כ עדיף שהוא יום צום וסליחה וכפרה והיה לטובי העיר להתנות עמי ואפשר שלא הייתי מתרצה לדחות מצד זה תפלת יו"כ, וע' בשערי תשובה סי' קפ"א ובנחלה לישראל סי' י' אות נ"ג, וע' בנשמת אדם בהלכות זהירת המצוה כלל ס"ח שהשיג על רדב"ז ח"א סי' תקכ"ט דאין מעבירין מדרבנן, ובתו' יומא ל"ג ב' הקשו אמאי לא נפקא מדר"ל כו', ומשם אין הכרח דכוונתם דלא יצטרף למילף יסוד דרומי ממערבי, וא"כ י"ל כרדב"ז כיון דלא שייך אין מעבירין רק לענין אקדומי וכמש"ש בתו' וע' בדברי יוסף על לקוטים בדף ט"ו ע"ב ובספרי זכ"י בדפי הס' ט"ו ע"ד מש"ש באורך, ובשו"ת בית יעקב סי' כ"ו דהיכי דאין הגדול רוצה לחלוץ ובאמצע הסדר מהקטן בא לחלוץ דאין מפסיקין וע"ש בסי' ק"ה, והארכתי במק"א בחקירת הברית אברהם חא"ח סי' י"ד בשתי חליצות שהא' נעשית כדין ע"פ הגדול היכי שכבר התחילו בהאחרת, ולכן כל היכא דאיכא ב' מצות והא' עוברת כמו בצריך לברך בהמ"ז ופגע בהכנסת, כלה או תפלה בצבור אף שהוא מדרבנן וכן במצא הצבור מתפללין תפלת ערבית דצריך להעביר על ק"ש וכמו חפרו קבר והגיע זמן ק"ש כשיש אחר עמו:
ועכ"פ הכא בנידון שאלתו לכ"ע לא משהינן המצוה כיון דלא שייך שתעשה אח"כ בהכשר יותר דבגוף מצות הקריאה בס"ת אין נפ"מ כלל במה שימתין שהרי המצוה תתקיים גם אם לא ימתין כלל ודוקא התם ביבום שהמצוה על גדול האחים וכל דליכא למיחש לחשש ביטול המצוה לגמרי ואיננו במדה"י צריך להמתין עליו ואף דכאן אם ימתין לא יצטרך אז לטלטל הס"ת מ"מ כיון דבאותה שעה שעוסק במצוה אי אפשר להם ללכת אל הס"ת ולא שייך הטעם שהוא כבוד להס"ת שילכו אצלה וא"כ אין הבאת הס"ת משום כבודם רק משום חיבוב המצוה וקדימתה ולמה יאחרו כיון שמשום זריזות המצוה לחוד ג"כ מותר לטלטלה ולהיות מהמקדימין, ובשו"ת יד אליהו סי' מ"א הביא ג"כ מהא דהחולץ בגדול עד שיבא ממדה"י ולא דמי להא דזבחים דאי שחיט לשאינו תדיר דאבע"ל כו' דאם התדיר היה מקריב תיכף ג"כ לא משהי ליה למצותו דהא עסיק במצוה כהאי דתדיר משא"כ לגבי תפילין וציצית דאם ימתין צריך לישב בטל בלא מצותה וכ"מ ברמב"ם פ"ד ממעה"ק לגבי אימורין שיש להקדימו אפי' בשבת יע"ש באורך ובסי' מ"ב:
ומיהו א"ל דעשה דכבוד התורה שלא לטלטלה בחדר אחר עדיף מעשה דושמרתם את המצות דילפינן מיניה דאין מחמיצין ושלא להעביר על המצות מהקריאה שהיא תקנת סופרים ועדיף להמתין על הקריאה בשביל כבוד הס"ת שילכו אצלה ושלא לטלטלה וכדין מצוה עוברת וככתובות ק"ו דעדיף עשה דכבוד התורה מעשה דכקטן כגדול תשמעון דת"ח מצוה להקדימו וגם אי כבר פתחו בדינו של אחר לגבי מ"ע דכקטן כגדול להקדים דין המוקדם, זה ליתא דהתם מתקיים תיכף העשה דכבוד התורה בהקדימה ודחי עשה החמור לעשה הקל, אבל הכא אף לתוס' פסחים נ"ט ע"א דבעשה החמור להקל לא בעינן בעידנא מ"מ אין זה בגדר דחייה כיון דעכשיו אי אפשר לילך להס"ת שבני בהמ"ד מתפללין שם בצבור וממילא זה בעצמו הוה כבוד התורה שמקדימין בשביל חביבות המצוה שלא להעביר עליה ולא דמי להתם שמקדימין בשביל מצוה אחרת וכמו דמשהין להדר אחר הטהורים למ"ד דטומאה דחייה בצבור, וכן לגבי תדיר ושאינו תדיר דלא מיקרי העברה כשעוסק במצוה אחרת וכירו' המובא בתוס' קידושין ר"ד ל"א גבי אביו שמטחנו ברחיים דזהו כבודו, וכסנהדרין מ"ז א' דמלינין את המת להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות, דהכא כשהוא קורא בתורה לא הוה הטלטול של עכשיו לכבודם רק משום חביבות מקדימת המצוה ולא שייך להמתין משום שיצטרכו לכבד התורה לילך אצלה, וכן כשהמקום שהס"ת שם אינו מספיק לכולם להתפלל יחד ברוב עם, או כשהאויר אינו בריא כ"כ מצד חולי המתפשט מהחאלריע ר"ל שאי אפשר להתפלל הרבה בצמצום, וכנהוג ג"כ לטלטל ס"ת בר"ה מבהמ"ד שאין להם מקום להספיק לכולם ושם אי אפשר ג"כ לקבוע מקום מקודם:
ובעיקר החקירה בענין שיהוי מצוה כשיש לפניו ב' דברים כקריאה וקדושה דסידרא שיש בידו לעשות עתה מצוה אחרת אם שלא לטלטל הס"ת שיוכלו אח"כ לילך אצלה כשיהיה המקום פנוי ושלא לחוש לאין מעבירין, וכה"ג נסתפקו באם יש לו רק תפילין של ראש אם צריך להמתין לעשות כסדרן וכדדריש את המצות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, וע' בירו' פרק האורג וסופ"ק דחלה ובעי' בירו' פ"ו דברכות דדריש מאלה המצות אם עשאן כמצותן יצא וע' בספרי זכ"י לשבת קי"ח משש"ב, וע' בכתנות אור פרשה בא בפסוק ושמרתם את המצות ר' יאשי' אומר כו' יעש"ב:
ולכאורה לפי מה שתמהו התוס' ערכין י"א ב' בכבש הבא עם העומר דקא מבע"ל מי קבע ר"ח בזמנו כו' והא אתמול הקריבו תמידין ומוספין לא אימליך אלא מי"ו דניסן, וע' בס' אמרי צרופה בחדושי רה"ש ו ע"ב בתוס' ד"ה ונתקלקלו ובשו"מ קמא ח"ב סי' ה' ובעמק הלכה סוף חא"ח בגרגרים לערכין שהאריכו בקושיתם ובבית לוי לערכין י"א האריך דהא יכולין להביא בט"ז וי"ז ולהתנות למ"ד נדרים ונדבות קרבין ביו"ט וכמנחות פ"ט סוע"ב כבש הבא עם העומר שנשחט שלא לשמו דאי לא חזי לעולת חובה חזי לעולת נדבה, ודחה זה משום דכבש הבא עם העומר אע"פ שמנחתו כפולה משני עשרונים לא היו נסכיו כפולין והוה ספק דריבה או חסר שמנה, ואולם בשו"ת מאיר נתיבים סי' פ"ט הרגיש ג"כ בזה ודחאו דהא אמרינן ונסכיהם אפילו למחר, והיו יכולים להביא בי"ז שני מנחות ולהתנות, והוכיח מזה דאי נימא דלעשות כסדרן דוחה שיהוי המצוה וע"כ דהנסכים היו ממתינין ג"כ על י"ז והרי קאמר ובעת החל העולה החל שיר ה' דהא אין אומרים נסכים אלא היין, וע"כ דפשיטא, ליה דקרב ר"ח בזמנו ולא מספק יע"ש באריכות, ואף דיש לדחות להירו' פ"ד דתענית דהאי פלוגתא דר"י ור"ל ולר' יוחנן דאומרים שירה בלא נסכים והש"ס דר"פ כיצד מברכין ובערכין י"א דפריך לרב מתנא בכורים טעון שירה מהכא דניחא ליה לשנויי לכ"ע, ובאהל יוסף לסוף מו"ק האריך דהא דמספקא ליה לחזקיה ולא היה מביא מספק ולהתנות, שהיה ט"ז בשבת דאין להקריב בנדבה אך בפשטות אין מובן כלל לקושיתם דהא בדה"י ב' סי' כ"ט י"ז מפורש וביום ששה עשר לחודש הראשון כלו, וא"כ נטהר הבית ביום ששה עשר ואיך הקריבו מקודם תמידין ומוספין, ולכאורה למאי דקיי"ל דלמלכי ישראל מניסן מנינן וכתיב בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון וכדלעיל בפסוק ג', וא"כ תיקשי דהא בברכות י' ע"ב עיבר ניסן בניסן וכן בתרגום רב יוסף סי' ל' פ"ב ואיתמלך לעבריה ירחא דניסן ולמיעבד פיסחא בירחא דאייר דהוא ירחא תנינא, וע"כ שזה היה לאחר ט"ז בניסן וכמפורש להלן בפסוק ג' כי הכהנים לא נתקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלם, וצ"ל דלהש"ס קאי הקרא שמיד בהתחלת מלכותו בל' של אדר נמלך לעבר השנה, ומוכרח כן ממה שנתן טעם כי הכהנים לא נתקדשו למדי ואף שכבר עבר זמן הפסח, ובזה היתה מיושבת קושית התוס' בערכין י"א ב' והא בדה"י כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחודש השני, אך לפ"ז לאחר שעברוהו היה באחד לחדש הראשון השנה השנית למלכותו ואיך אמר בשנה הראשונה, וצ"ל דס"ל כר"א דכל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה וע' בר"ה י' ע"ב וע"ש ג' ע"ב בתו' ד"ה למנינא בשם הירו' והארכתי שם בחידושי, ושוב בא לידי שו"ת בנין ציון ח"א וראיתי בסי' קפ"ב שהאריך ג"כ בישוב קושית התוס' לפי דרכו והמעיין יבחר.
ובירושלמי פרק מי שהיה טמא טומאת ע"ג עשו אותה כטומאת זיבה וצרעת ניתן לישראל לבנות בית הבחירה, ובק"ע לא גריס ליה וע"ש בשיורי קרבן שנדחק להגיה, וע' רמב"ם וכ"מ ריש הלכות בית הבחירה, וע' בקהלת יעקב לפסחים צ"ג שנדחק ג"כ לכוון כהתוספתא שאם ינתן רשות לבנות בין ראשון לשני, שאז לא יעשו פסח שני וכדין צבור, ולפ"ז מה חידוש יהיה בזה ובפרט דגרע מהלכתא למשיחא אם יהיה באופן זה שינתן רשות לאחר זמן פסח ראשון ובהגדת אור לישרים הביא שינתן רשות מהאומות לישראל לבנות בית הבחירה, ומלבד של דבריו בהכרח להגיה וגם לפי דרכו אין לו סמיכות ומכוון אל הקודם, ובאהל יוסף ובאבי הנחל דרוש י"ג ושו"ת ראשית בכורים ח"ב בדפי הס' כ"א ע"א האריכו לפלפל בהירו' לפי דרכם וכבר אמרתי בזה כמה מילי מעליותא לפלפולא בעלמא, ורק אי נימא כפשטות המקרא בדה"י ב' סי' ב' שהיו גרים ממש י"ל דלהכי מייתי הא דניתן לישראל לבנות וע"כ משום טומאת ע"ג, אך למ"ד בריש ע"ג שנעשו גרים גרורים מעצמן, וע' ביבמות ע"ט א', וגם דבמ"א סי' ה' ל"ב מפורש ויפסלו בוני שלמה וחירם והגבלים ובפרש"י אומה ששמה גבל וכיחזקאל סי' כ"ט י"ט ויהושע סי' י"ג ה' וע"ש פכ"ג ולא יתכן זה על האומה גבל שהיא שעיר כמ"ש בתרגום ר"י ובת"י כמה פעמים וע' בכפתור ופרח פי"א ובתיבת ירושלים במאמר תוקף הים אות י"ט, ולפ"ז מוכח ע"כ דחכמים עשאוה מדבריהם כטומאת זיבה ולא היתה הגזירה בימי שלמה שהרי בנין הבחירה שניתן לבנות היה רק ע"י אומנים עו"ג וע"כ דטומאת עו"ג דרבנן, וזה, רחוק מאד לכוון בפשטות הלשון באמרו ניתן לישראל דקאי על מה שהגרים היו מסייעים בבנין ושיהיה דרך הוכחה מזה שרק חכמים גזרו עליהם אחר ימי שלמה וכל זה אינו בכוונת המאמר מהירו':
וכעת נ"ל בפשוטו שצ"ל לפנות בית הבחירה תחת לבנות שכנראה בא הטעות מהמדפיסים שלא הבינו הלשון לפנות וחשבו לתקן לבנות, והיינו דממה שפינה חזקיה את הבית עד ט"ז וטיהרו אותו מחמת טומאת ע"ג שהיא כנדה ונדחו לפסח שני וע"כ דטומאת ע"ג עשאוה כטומאת זיבה וכמ"ש בדה"י ב' סי' כ"ט ו' בחזקיה שפינה את הבית מטומאת ע"ג וע"ש במפרש בפסוק ח' והוציאו את הנדה ושם בפי"ז שלכך עיכבו בטהרה כל כך לפי שאחז צייר כו' כדכתיב צלמי כשדים חקוקים בששר כו', וביום ט"ז כלו, וא"כ מוכרח שטומאת ע"ג נדחה לפסח שני, וע"ש במפרש סי' ל' פ"ב שאפילו אם לא עיכבו בטהרת הבית היה העיכוב מצד הכהנים שלא התקדשו למדי, וע' רש"י סנהדרין י"ב א' בד"ה שעיבר שנטמאו בימי אחז אביו מע"ג, ועכ"פ הוכחת הירו' בפשיטות שממה שניתן בתחלה לפנות את הבית שהיו יודעים שיתעכב זמן רב שאפשר שיודחה מצד זה לפסח שני אף אם יהיו הכהנים מתקדשים בעת ההיא, ואולי שגם העיכוב מהתקדשות הכהנים היה ג"כ מצד שראו שלא יספיקו לטהר הבית ולכן לא נאספו ג"כ לירושלים יע"ש ובתוספתא דפסחים, ואין בזה שום דחק וקצור למורגל בלשון הירו' ובפרט שבסוגיא דשם מזכיר ג"כ בסמוך מחזקיה שעשה פסח שני וכו', וגם שביטוי הב' והפ' מורגל בירושלמי לבוא בחילוף וכן במשנה בחילוף אותיות בומ"ף ובהתדמות המוצא והכתיבה וכמו אבא פנימין בירו' תרומות רפ"ג על אבא בנימין [וע' בירו' פ"ג דשקלים הלכה ב' ר"י בן בתירה במקום בתירה וע"ע במבא הירו' להרז"פ בדף ח' ע"א גם הברת פ"א להירו' רפויה לכן בא בי"ת במקומה וע"ד המורגל בלשון המשנה כן עכ"ד, וע' רא"ש עירובין ק"א ע"א שיבא כמו שיפא וברי"ף בפ"י תרפ"ב וראב"ד סו"פ י"ד מטו"מ ותו' וריטב"א פרק אלו טריפות נ"ב ע"ב מבוצלות ורא"ש סי' נ"ז ותויו"ט חלה פ"ב משנה ה' בד"ה וקופשה וכמו הבקר תחת הפקר וע' תוי"וט פיאה פ"ג מ"ח וזכרון יהודה, ויומא י"ט ב' מתני כו' בן קפוטל ומחוי רב קבוטל, ורש"י מנחות כ"ז סוע"ב ד"ה למעוטי דרך משופש כו' כמו משובש דפא ובית מתחלפין כו' וכתיב נשפת בו שמות ט"ו י', וע"ש ברמב"ן ובויקרא י"ט כ' בקרת ור"פ עקב ועיקב מחנה ישראל ר"ל מקיף וכן לשונם בעקיפין כו', וישעיה ל"ז כ"ז ושדמה ובמלכים ושדפה, ותהלים ס"ח ל"א בזר עמים כמו פזר וע' בפסחים קי"ח ב' שדרש מי גרם להם לישראל שיתפזרו כו', ודניאל י"א כ"ד יבזור, וברכות נ"ח ב' א"ל דמבדרן וכמו דמפזרן בעברית, ואיוב כ"ז ח' יבצע ולד"ק אם יפצע איש נקי בגדופים, וסי' ל' כ"ח יתחפש לד"ק יתחבש ע"ד ברזל פרזל והפועל חבש קשור, ושם ל"ח ל' יתחבאו כמו יתחפאו וכן תרגום ויכוסו ההרים בראשית ז' ת"י ואתחביאו טוריא, ואיוב ל"ח ל"ז נבלי שמים לד"ק כמו נפלי על מטר היורד לארץ, ויואל ב' ח' לא יבצעו לראב"ע כמו בפא, ועמוס ט' א' ובצעם פרש"י עצמם וכדומה לרוב, וע' בחו"י בהשמטות לתשובה ע' בדף ע"ד ע"א מלשון קוביא ובט"ג בשמות אנשים אות ג' ס"ק מ"ג והעוין על בח"ע פרק י"ב אות ח' בבאור המלות ופ"י אות כ"ב]:
וע' בכ"מ סופ"ז מבית הבחירה פכ"ג וכהג"ה וכ"מ ברמב"ם מדות פ"ד ה"ה ע' במל"מ ותו' סנהדרין י"ב סע"ב ד"ה שמעובר על פרש"י שנטמאו בע"ג דמטמא כמת כשבת פ"ג ב' והביאו שיטת הירו' דגולגלת ארונה מצאו, ובפתחתא איכה רבתי בד"ה ר' אלכסנדרי כו' זו ע"ג שמטמאה כנגע, ובשו"מ תליתאה ח"א סי' י"ד דהירו' לשיטתו דטומאת ע"ג איתקש לטומאת זיבה ולא למת אבל לש"ס דילן מצי סבר דטומאת ע"ג היה, וע' בשאלת הכהנים תורה לזבחים ט"ו ב' בדפי הס' ג' בד"ה ולפ"ז י"ל מ"ש רש"י שהטומאה מחמת ע"ג ולא הביא הירו' כו':
ואמינא עוד דהירו' לשיטתו וכתוס' ע"ג מ"ה א' דכל מקום שאתה מוצא הר וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ג ובירו' פריך מבית הבחירה ומסיק דע"פ נביא נבנה שם, וע' בחת"ס חא"ח סי' ר"ח משש"ב ובעמ"א סי' קט"ז אות כ"ב, וכיון שאמר דטומאת ע"ג מטמא כטומאת זיבה וצרעת ונדחה מצד זה לפסח שני, וע"כ הא דפנו בית הבחירה בהר שיש לחוש לטומאת ע"ג וכמו שנדחה זמן הפסח היה לדחות גם כל הקרבנות מחשש טומאה, ולזה אמר שניתן לישראל לבנותו ע"פ נביא וכהירו' הנ"ל ואכמ"ל יותר מענין לענין:
ה ומה שהקשה מעלתו בב"ק פ"ב כיון שהלכו ג' ימים בלא תורה כו' והא מסתמא קראו ק"ש ולחד מ"ד במנחות צ"ט ב' דיוצא ידי לא ימוש בק"ש שחרית וערבית, ולא היה לו להביא מדברי קבלה בס' יהושע מקרא דלא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה, והיינו נמי רק בדיעבד דהא ח"ת מדברים שאין להם שיעור וכריש פאה וע' בספרי זכ"י שבת י"א משש"ב, ולפי הבנתו היה לו להקשות בפשטות הא כתיב ודברת בם וביומא י"ט ב' בם ולא בדברים אחרים, או מקרא דפן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכרמב"ם פ"א מת"ת הלכה י' דכל זמן שלא יעסוק בלמודה הוא שוכח, אבל מעיקרא ליתא דהא קרא דוילכו שלשת ימים בלא מים נאמר קודם קבלת התורה ואמירת עשרת הדברות ולא נצטוו כלל עדיין על ק"ש והגיית התורה והיה ג"כ קודם הציווי ודברת בם, ובלאו הכי הא דיוצא בק"ש ידי לא ימוש היינו למ"ד ק"ש דרבנן וקרא דבשכבך לד"ת וע' בתוס' ברכות כ"א ע"א ד"ה ההוא בד"ת, ולתר"י פמ"ש דלאו דוקא קביעת פרשה זו וכמו שהאריך בשאג"א סי' א', וע' בירו' מגילה פ"ק סוף הלכה א' ולא עזרא תיקן שיהיו קורין בתורה בב' וה' וע"ש בשיורי קרבן ובספרי זכ"י ברכות כ"ח ע"א: