זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן לג
ובאותו ענין השבתי ביום כ"ה אדר שני תרל"ב לחותני הרב וכו' רמ"ג ז"ל אבד"ק ראזינאי.
מה שהעיר במכתבו על מה שחקר בשו"ת ברית אברהם בשני מילות ביום אחד שלדעתו מדינא הוא דגבי מילה מוקדם הראשון מיומא ס"ב א' דלמא בעידנא דאיתחזאי קמייתא לא איתחזאי בתרייתא אלא ר' יוסי דפסח כו' שמצוה בראשון וכפרש"י דהא כל כמה דלא מטי זמן שחיטת הפסח לא איתחזי קמאי, ואף דבקרבן מ"מ חל הקדישו משעה שהקדיש אבל במילה אין בו שום חיוב עד יום כו', ומ"מ אי נימא דערלה שלא בזמנה מעכבא לאכול בתרומה דבעיא היא ביבמות ע"א גם חיוב המילה חל מיום הלידה אלא דלא מטי זימניה כפסח שהקדישו קודם חצות עכת"ד:
הנה אף דקיי"ל כפשיטותא דירושלמי וכמו שפוסק הרמב"ם בפי"א מתרומות הלכה ז' דערלה שלא בזמנה לא מעכבא מלאכול בתרומה, מ"מ י"ל להתוס' רי"ד בקידושין כ"ט א' דלהכי לא הוה מצות המילה עשה שהז"ג שעסק ההכנה לצרכי מילת בנו ולהשתדל למולו מוטל תיכף על האב, והרי צריך להביא איזמל ומכשירי מילה מע"ש וכר"ע, ולגבי שני שעירים אנו דנין רק על הנקרבין שהם לפנינו אבל במילה שאנו דנין על האב או הב"ד שעליהם מוטל תיכף המצוה להשתדל למולו והמוהל הוא שלוחם וכהא דר"ה ז' ב' מאורתא חייב לאתויי רק שמחוסר זמן, ובזה מבואר ג"כ ישוב הבלח"י על קושית הש"כ יו"ד סי' של"ד סעיף ו' ברמ"א דהא כתבו המחבר בסעיף י', די"ל דקמ"ל דאפילו בנולד קודם, וע"כ דסברת רמ"א דבמילה חל מיד החיוב על האב וכהתו' רי"ד, ושוב מצאתי בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' קמ"ד ונדפס גם בנחלה לישראל בתשובה השייכה לסו"ס נ' שהעיר על הבלח"י מהתוס' רי"ד, ובשו"ת יד אלעזר סו"ס ק"ז דחה קושית הש"ך בסגנון אחר, ובשערי תשובה מגאונים קדמונים בסי' מ' לרבינו האי חייבין למול את בנו כו']:
ובפרט דהכא לא דמי להא דשני שעירים דאף דיעבד אין מעשיו כלום קודם זמנו וכפרש"י יומא ס"ב א', אבל במילה כל תוך ח' שעבר ומל מדינא א"צ אח"כ להטיף דם ברית לדעת המחבר ורמ"א סי' רס"ב ורש"ל וב"ח וכן בכנסת יחזקאל סי' ס"ב ושאר אחרונים שהכריעו כן לדינא דלא כש"ך וגם לש"ך דצריך להטיף דם ברית ולעשות מעשה במה דאפשר אבל מ"מ אהני מעשיו, וביד אלעזר סו"ס ק"ו וקיי"ל ביו"ד סי' רס"ב ורס"ד דנימול תוך ח' לא מיקרי מילה וצריך להטיף דם ברית, וזה שלא בדקדוק שבסי' רס"ב מפורש דיצא וע' בבה"י ר"ס רס"ב, ואף דלשאג"א סי' נ"ב דלא קיים המצוה כלל וכנחתך הגיד דא"צ להטיף דם ברית וע"ש בסי' נ"ד מש"ש, וכן תמה בצל"ח לפסחים ע"ב וכבר האריכו האחרונים בסתירת זה וע' בהעמק שאלה בשאלתות ר"פ וירא:
ובעיקר הדין בשתי תנוקות העומדים למול כבר העלה בפשיטות בהלכות קטנות ח"א שאלה רמ"ח דאיזה שנולד ראשון נימול ראשון עכ"ל, ובמלחמות לברכות ח' במימרא דרשב"י ומפני שאין זמנו ידוע לכל אמרו במילה וטבילה והזאה כו' שאם הקדים באלו פסול והמאוחר אינו מפסיד כלום שאין הקדימו מצוה וזמנה כל היום עכ"ל:
ומה דפשיטא לכבודו דאם קדם האב של אחד מהם ומל המאוחר בלידה שהוא בנו הרי זה זריז ונשכר כחולין פ"ב א' עכ"ל, והרי לש"ך יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ח דלכתחלה אין לעשות כן כשלקחו מאדם אחד ולט"ז ס"ק ט' דהיינו כפרש"י דזריז שהקדים בעצמו שלא יבא לידי איסור אבל בקנו מאחד חוטא מיקרי שגזל זכות הראשון, ובפרט לגבי מילה דלא שייך בכה"ג משום זריזות כיון דליכא חשש מכשול שזמנה כל היום ולא שייך משום זריזין מקדימין כיון דמוטל עליו בשליחותיה דאב את המוקדם בלידה שמוטל להקדים חיוב המצוה לנולד בראשונה ולא דמי להיכי שהקדימה מצד הלקיחה:
ואולם לענין אחת שלא בזמנה ועיין בשו"ת יד אליהו סי' מ"א שהתנוק שזמנו קבוע קודם דחביבה מצוה בשעתה רק דכשהובא התנוק שזמנו נדחה א"צ להמתין, ולא העיר משאר הטעמים שנזכר בשו"ת ברית אברהם הנ"ל דבזמנה דוחה שבת ומצוי ותדיר וגם דראוי שיוקדם בתחלת זמנה וכרש"י ברכות כ"ח א' בתפלת מוסף ומנחה וכ"מ במ"א סי' רפ"ב במילה שלא בזמנה דהחיוב לעלות לתורה בשבת שקודם המילה ומ"מ מי שהיה המילה בזמנה בשבוע זו דמוקדם וע"ש בבר א במפתחות מדברי ראנ"ח שהובא בש"כ יו"ד סי' אל ש"ה ס"ק י"ב, וע' בשו"ת ארץ צבי חא"ח סי' כ"א בעובדא דידיה שהעיר ג"כ מדברי היד אליהו הנ"ל:
ומה שכתב כבודו לדמותו ג"כ להא דיומא דאם היה המובחר יביאנו אף דמצוה בראשון, ונהי דהתם הא' נדחה לרעיה ולכן י"ל דיברור המובחר, מ"מ הא בדף ס"ב מדמה הך דקופות דאיירי רק לענין קדימה לשלוח השעיר עכ"ד, ושם נשמט הציון שכן גם בתוספתא פסחים פ"ט הלכה ד' ובירו' פ"ו וע' בתוס' פסחים צ"ו ב', ועכ"פ פשוט לענין קדימה דעדיף מי שתלה עיקר חיוב המצוה בזמנו דהא לר' יוסי דמצוה בראשון בנאבד קודם חצות וכרש"י יומא ס"ד א' וקודם לכן אבד הראשון ומש"ש ס"כ א' קודם או אחר חצות על נמצא קאי, ומ"מ אם השני מובחר יביא ואף דשניהם עומדים בשעת שחיטה:
ולכאורה נראה דהרמב"ם מחלק בהכי להיכא דהא' ניתן לרעיה שפוסק בפ"ד מק"פ הלכה ו דאיזה שירצה יקדים ובברייתא דקופות בפ"ב משקלים הלכה ז' פוסק כר' יוסי, והכ"מ בשם הר"י קורקוס והלח"מ נשאר בצ"ע דבפ"ה מיו"כ הלכה ט"ו דפר ושעיר יו"כ כו' ונמצאו הראשונים קודם שקרבו אלו יקרבו הראשונים וירעו השניים, הרי שפוסק כרב פפי משמיה דרבא דסבר כר' יוסי, והלח"מ נדחק בסתירת דהרמב"ם דרב סבר כרבנן והוא נגד הגמ' דלקמן ס"ד א' דרב סבר כר' יוסי דמצוה בראשון, וכבר השיגו החכ"צ בסי' מ"ה דמ"ש הרמב"ם בפסח דאיזה שירצה יקריב שלמים דסובר דבע"ח אין נדחין גם בזה ואיהו עצמו קרב שלמים וכמפורש בתוספתא ר"י אומר כו' ואם היה השני מן המובחר יביאנו והב' ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר, וכה"ג מתרץ במרכה"מ, ועדיין אינו מספיק וכמו שתמה ג"כ בתפארת הצבי בחלק כרם שלמה בחידושיו ליומא ס"ד בדפי הס' כ"ה ע"ב והאריך בזה דאף אי נימא הא דבקופות סובר ר"י דמצוה בראשון ואף דכאן שוין לענין הקרבה משום דבעידנא דאיתחזי קמייתא לא איתחזאי בתרייתא מ"מ למה סתם הרמב"ם בפסח דמקריב איזה שירצה והלא בנאבד הראשון לאחר חצות ג"כ לא איתחזי בתרייתא בעידנא דאיתחזי קמייתא הדין דמצוה בראשון, והח"צ בעצמו כתב בסוף דבריו דאף כשהשניה קרבה קרבן גרוע מהראשון לא מהראשון לא אמרינן שוב מצוה בראשון גם לר"י, וע' בבנין אריאל ח"א בבית מועד בחדושי בנו ובלחמי תודה דף ל"ח ע"א בדבר הלכה ובפני אריה מהגר"ל מפלאצק ליומא ס"ד שהאריכו בפלפולם בישוב דהרמב"ם וע' בשו"ת ר"ח כהן חא"ח סי' ט"ז ונופת צופים סו"פ בא בחדושיו לפסחים צ"ז ובקרבן אשם ליומא ס"ה וקהלת יעקב ושערי ירושלים לפסחים צ"ו ב' ושו"ת ארץ צבי חא"ח סי' ל"ו ושאילת שמואל חא"ח סי' ו' ואין רצוני להאריך במה שדשו בהם רבים ולפלפל בדבריהם, ובהגהות הרצ"ה חיות יומא ס"ב א' ובסוף ספרו עטרת צבי בשו"ת סי' ג' בהג"ה במה שהניח הח"צ בצ"ע דהרמב"ם פ"ב מעבודת יו"כ שלא הביא הדין המבואר בברייתא דאם השני מובחר ממנו יביאנו ותמה דבפ"ב משגגות דאפילו שחט הראשונה ונמצאת כחושה מ"מ מצוה במובחר ממנו ושוחטין אפילו בשבת, ולא השגיח בהח"צ סו"ס מ"ה בד"ה רצונך לידע כחה של מצוה מן המובחר צא ולמד ממנחות ס"ד א' ופסקו הרמב"ם בפ"ב משגגות, וע"כ דסברתו דמ"מ היה לו להעתיק גם בזה הא דר' יוסי לאשמעינן דלא נימא מצוה מן המובחר בראשון בהחלט ולא דמי לשתי חטאות כיון דבעידנא דאיתחזאי כו', ובעיקר דהח"צ בסי' מ"ה במי שהכין להדליק נר חנוכה ונזדמן לו שמן אם צריך למשוך ידו מהא דמנחות הנ"ל, ע' בשו"מ תנינא ח"ג סי' צ"ד בד"ה והנה יום ד' כו' והארתי בחקירה זו במקום אחר בתשובה:
ובשערי תשובה א"ח סי' תקפ"א סוס"ק ג' הביא משו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ה בחלה המתפלל ברה"ש וכיבדו הקהל לאחר ואח"כ נתחזק ונתרפא דתלוי בפלוגתא דחכמים ור' יוסי ביומא ס"ב במפריש פסחו ואבד כו' דלרמב"ם דפוסק כחכמים דאיזה מהן שירצה יקריב וא"כ הכ"נ אף ששניהם שוים במעלה הרשות ביד הקהל לבחור מהם איזה שירצו, ואליבא דכ"ע אם השני מוחזק יותר בחסידותו אבל בחלה בער"ה ובחרו בשני בעיו"ט ובינתים נתחזק ונתרפא לא דמי לפסח דבשעת בחירה אחר חצות היה ראוי לפסח ובכה"ג אפשר דלא יודחה הראשון ממקומו, וע' בתו' יומא י"ג ד"ה ראשון חוזר לעבודתו עכ"ל, ואין הפמ"א לפני רק מהשע"ת שהביאו בקצרה ודבריו אינם מבוררים לכל מעיין, דמלבד מה שבנה יסודו מדהרמב"ם פוסק כחכמים דאין זה עולה להת"צ הנ"ל שהכריח דפוסק בשלימות כר' יוסי בנדחה אחר לגמרי וכנ"ל, אלא שגם עיקר דבריו באו סתומים שהרי הביא בעצמו מהתוס' יומא י"ג בנדחה מחמת אונס דראשון חוזר לעבודתו, והרי התוס' קאי אהא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי באירע בו פסול ומינו אחר תחתיו וכתבו דלא הוה הלכתא למשיחא דנפ"מ אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על הצבור דכשיעבור האונס חוזר לשררותו, וא"כ מה ענין זה למפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו כו', דכאן שהאחר מוחזק במצוה זו ונזדמן לו אונס ממילא דכשעבר האונס חוזר לעבודתו, ומכש"כ מה שמחלק להיכי שהשני מוחזק יותר בחסידות דגם לר' יוסי אם היה שני מובחר ממנו יביאנו, דודאי גם בקרבן יש חילוק בזה דהא אפילו כחוש ומצא שמן הימינו מצוה מן המובחר עדיף, אבל לענין מינוי פרנס וחזקת מצוה אין להעביר אדם מחזקתו שהוחזק בה בכל גווני וכיון שמה שמינו לאחר היה מחמת אונס פשוט דהראשון חוזר לעבודתו:
ונראה דסברתו דבכה"ג לא שייך משום שהחזיק במצוה שאין רשות להעבירו אף שיש יותר הגון ממנו דאף דגם בעבר מחמת אונס חוזר לשררותו היינו דוקא כעובדא דר' יוסי דמיירי שאירע בו פסול שלאחר שיעבור הזמן שנסתלק הענין שעבר מחמת זה חוזר לשררותו, וכן מחמת אונס כעובדא כר"ג וכירושלמי פ"ו דפסחים תניי היה בדבר שהעבירוהו רק עד שיפייס לר' יהושע, משא"כ באונס מחמת חולי שמינו אחר רק על אותה שעה כשהגיע זמן חיובו ברה"ש דאף שעדיין השני לא החזיק בה וזה נתחזק ונתרפא וכב"ב קמ"ב ע"א דמרפיין בידיה מעיקרא כיון דהרשות אז ביד הקהל למנות אחר על אותה שעה ולכן באומדנא דמוכח כשהוא צדיק יותר ודאי דאמדינן דעת הקהל כשמינוהו על אותה שעה שהיה בדעתם למנותו בכל גווני על אותה שעה ואף שיתחזק הראשון, ועיקר סברתו דמינוי על אותה שעה יש ביד הקהל לבחור אחר ואין בידו למחות בהם אף כשנסתלק האונס גם על אותה שעה, משא"כ אם היה המינוי על משך זמן מיוחד שאין בידם לסלק חזקתו, ומסתבר דגם באותו יום לא מהני רק ע אותה תפלה שהגיע זמן חיובה ולא מהני לסלקו מחזקתו אם עבר האונס לבחרו גם על תפלה שלא הגיע אז עדיין זמן החיוב, ועכ"פ כיון דליכא בהא דין מי שעבר מחמת אונס ממילא עולה יפה הדמיון להפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו כו', וממילא ניחא ג"כ מה, שמחלק להיכי שהיה המינוי בער"ה קודם שהגיע כלל זמן הראוי לעבודתו, ואף דבסו"פ הוציאו לו ע"כ דמיירי אפילו בנמצא קודם חצות וכפרש"י וע' בטו"א מגילה כ"א ע"ב בד"ה בג' קופות דאפילו אי הפרישו קודם חצות נמי במשמע מדתני סתמא והפריש אחר תחתיו ואפ"ה אמרי רבנן איזה מהן שירצה יקריב ולא אמרינן הראשון משובח יע"ש באריכות, וע' בשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סי' צ"ג שהאריך בדין הפמ"א אודות התוקעים הקבועים אחד ביו"ט א' והשני ביו"ט ב' ובשנה דיו"ט א' בשבת וכתב דהשני נדחה, ובשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' ב' בדמהרי"ק שורש קי"ג בהוחזק ביתו לבהכ"נ דאין הקהל יכולין לשנות וכגיטין ס' דמערבין בבית ישן משום חשדא למאי דקיי"ל כר' יוסי דיקריב הראשון ובפרט למהר"י קורקוס וכמובא בפ"ד מק"פ דדוקא בנאבד הפסח דבטל חשיבותו ס"ל לרבנן דיקריב איזה שירצה, וע"כ כיון דאפילו הבית משובח מהראשון אין לשנות, והא גם ר' יוסי מודה בהיה השני מובחר דאין מצוה בהראשון יעש"ב ובסי' י"ג אות ב', [ולאחר כמה שנים מזמן שהשבתי בזה הענין הגיע אלי מכתב מהרב דקלימאוו ר' מנחם לעווין שהפליג לתמוה בהפמ"א שכתב דלכ"ע אם השני מוחזק יותר בחסידות וכו', ולפמש"ל יש מקום לדבריו וכפי שביארנו למעלה אשר לא רציתי להאריך יותר בזה מחמת שאין ספרו תח"י רק מהעתקת השע"ת וכנ"ל]:
ובירושלמי פרק הוציאו לו הלכה ד' איזה מהן משתלח כו' וע"ש בשיורי קרבן דהרמב"ם השמיט דין זה, ואף שבבבלי פליגי בה ר"פ ורב שימי דכיון דסובר כרב דשני שבזוג שני ירעה דאין בע"ח נדחין א"כ אין משתלח אלא ראשון ואף דהתם לא כיפר בראשון בזוג ראשון כו':