זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ל
יום א' י"ז תמוז תרנ"ג בדבר השאלה מ זיטאמיר ביציקת מים על יד הכהנים ע"י לוי ושהיה הלוי עומד לפני התיבה ואין לוי אחר בביהכ"נ:
א הנה מ"ש המ"א סי' ק"ד ס"ק ג' שלא מצינו הליכה בשום מקום שנקראת הפסקה וע"ש בפר"ח מה שהעיר עליו, ובט"ז דלרא"ש וטור וב"י הוה הפסק ותמה על המ"א שפוסק להלכה הא דר"י דיחידאה היא וגם הר"י בעצמו בסי' ח' נראה שהסכים דהוה הפסק וכן פוסק הלבוש וע"כ דלא התירו רק בנחש עוקצתו ובסי' צ' סכ"ז דכל שההליכה צורך תפלה לא חשיב הפסק אף שאפשר לתקן ע"י הטלת מים וכמ"ש במ"א ס"ק מ' דהליכה לא הוה הפסק כ"כ וע' במכתב לחזקיה בתשובותיו בסי' ט' שהאריך, ועכ"פ שלא לצורך תפלה לכ"ע חשיב הפסק:
ואף בשפיכת מים ע"י הלוי אצל הבימה בלא עקירת רגליו די"ל דלא חשיב הפסק וע' בחולין ר"ד פ"ז, ואולם בירו' ברכות פרק היה קורא הלכה ג' במשנת האומנין קורין בראש האילן ובתוספתא הלכה ז' בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרק כו' אמר ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שמברך, ובט"ז א"ח ר"ס קצ"א דכל מילי דמצוה אסור לעסוק בתורה בעשייתם שמורה שהוא על צד ההזדמנות, והא דרשב"ג דאינו שומע לבטל מלכות שמים כו' דהוה טרדה דמחשבה בעלמא וע' רש"י ברכות י"א ע"א ובפתיחת ספרי זכ"י דף ג' ע"ב על הא דשבת ל קבעת עתים לתורה, ועכ"פ פשוט דהיציקה אסור בשעת תפלה וחשיב נמי הפסק כמו שאר מלאכות, ובהוריות י"ב ע"ב איכא למ"ד דיציקה עדיף נמי ממשיחה, ואם שאינו ענין ליציקה דהכא ביציקת מים ע"י לוי מצד תוספת קדושה וכמ"ש בזוהר, וממילא דהוה כאין כאן לוי דיוצק ע"י בכור פטר רחם שהוא קדוש ונכנס במקום הלוי כמ"ש הב"ח ומ"א סי' קכ"ח ס"ק ג' ואם אין שם בכורים טוב שיטלו ע"י עצמם מעל ידי ישראל כמ"ש בשיורי כנה"ג, והרי בפ"ק דיומא אסרו גם רמיזה וקריצה בעינים בק"ש וע' בחדושי רשב"א ברכות ט"ו ב', ולהברכי יוסף סי' ק"ד אות ה' דרמיזא אסור בתפלת י"ח רק כדי להשתיק תנוק דמטרידו בתפלתו וכן ע"ד הק"ט ח"א סי' נ"ז דרמיזא חשיב היסח הדעת, ואף דבסי' ס"ג ס"ו קאמר רק בק"ש שנראה כקרא עראי וכתיב ודברת בם ואף דבתפלה לא כתיב ודברת בם מ"מ כיון דמבטלת הכוונה מכש"כ שיש לאסור בתפלה:
ובלאו הכי לא גרע מעוסק במצוה דפטור ממצוה כדנפקא לן בסוכה כ"ה ולא גרע משומר אבידה דפטור בשעה שמתעסק בה משום פרוטה דרב יוסף למיתיב ריפתא לעניא כב"ק נ"ו ב' וכ"מ, וגם דעיקר המצוה בנשיאת כפים ואף אם הוה היציקה חיובית ע"י לוי כיון שלא הגיע עדיין זמן גוף חיוב המצוה ולא דחי לאיסור עשיית מלאכה דלא הוה בעידנא, וגם דעובר כדי שיזכו אחרים דהא המצוה מנשיאת כפים לגבי כהנים ואף שישראל מתברכין על ידם, ולראב"ד פ"ז מפרה בממלא מים לשנים שהפסול משום היסח הדעת שאין אדם יכול לכוון דעתו לשני דברים כאחד, ובתוס' מו"ק ח' דהא דאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו ממנה וכן שמחה בשמחה שיהא לבו פנוי, ובסוטה ח' א' משום דמיחשב עליו כמשא והארכתי בתשובה.
ובפרט שמעיקר הדין מהנטילה לנשיאת כפים דלרמב"ם אם נטל ידיו שחרית א"צ לחזור וליטול לנשיאת כפים, ומה דחוששין לדרש"י ותו' לחומרא בעלמא, ומה דלא נהגינן לברך על הנטילה שכתב האגודה יש מהגאונים שמצריכין לברך על נט"י ולא ראיתי נוהגין כן וכמ"ש הד"מ שהרי הרמב"ם ס"ל דלא צריך נטילה כלל אם נטל ידיו שחרית ולכן יטול בלא ברכה עכ''ל:
ב זולת זה במה שהעיר השואל בדהמ"א סי' קנ"ו שהניח בצ"ע בענין האמירה מחכם שלא גמר ממנו שהאריך במכתבו מכמה מקומות מחיוב אמירת דבר בשם אומרו שאינו נוגע לזה, ועכ"פ אין היתר רק במקום שנכשלין בדבר פשוט לכל שמפורש לאיסור וכשבת קט"ו א' כיון דחזי אמר להו לאינשי ביתיה אתא אגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסור ובפרש"י כי היכי דליקבלו מיניה, ונראה דזה בכלל מאמרם בפ"ב דב"מ משני רבנן במילייהו במסכת, והיינו בכה"ג שרואין שאינם בני תורה ומזלזלין ושאלו היו שואלים לאדם גדול אין ספק שהיה מורה ג"כ לאיסור מהאי טעמא דבכה"ג ודאי שהיה מסכים לפרסם גם בשמו ע"י הפעולה שראה שמקדימין לפני מנחה וכו' דמזלזלי טפי וזה ממ"ש אתא אגרתא ממערבא שמותר לעשות לצורך השעה לשמרם ממכשול, וכבר הארכתי בספרי זכ"י ליבמות ס"ה ב' מכמה מאמרים:
ובסידור נהורא השלם אחר התפלה בט"ו דברים שהתורה נקנית בסופו (ולפני בדפוס סלאוויטא משנת תקפ"א הוא בדף ק"ה ע"א) אסור לומר דבר בשם איזה ת"ח שלא אמרו וזה נקרא נתלה באילן גדול ונחלק, ונראה שהבין בפשוטו ודלא כפרש"י ורשב"ם פסחים קי"ב א', אבל בערוך ערך חנק פי' שתעשה בהוראתו והובא בהגהות הרי"ב, וע' בפסחים נ"ב ע"ב וכ"מ דדייק וגמיר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא ע"ש ברש"י שהיה מדקדק בשמיעתו לדעת ממי קבלה וכתו' ביצה י"א ב', ובהקדמת הזוהר דף ה' ע"א אמר ר"ש לחבריא במטותא מינייכו דלא תפיקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעיתו ולא שמעתין מאילנא רברבי כדקא יאות וכו', ובפרשה יתרו ר' יצחק פתח אל תתן את פיך וכו' דכל מאן דאמר מלין דאורייתא דלא קביל מרביה עליה כתיב כו', ונראה שהמכוון כפשוטו לעונש או כפי' הערוך וכנ"ל:
ובהא דעירובין נ"א ע"א משום דר' יוסי נמוקו עמו וע"ש בפרש"י בד"ה ולא היא אלא סתמא תניא ליה, ובהגהות הרי"ב מייתי מהתוספתא פ"ג דאיתא להדיא ר' יוסי אומר, וא"כ י"ל כוונת רש"י כפשוטו דמה דמתני ליה רבה התוספתא משמי' דר"י כי היכי דליקבלו מיניה ואינו כפירושו בהא דפסחים קי"ג שהתיר לומר מפורש שם החכם שאמרו כדי שיקבל ממנו, ואפשר דמסתמא גם רב יוסף ידע האי דינא דתניא לעיל סתמא ורב יוסף לא היה סומך על זה עד שהודיעו רבה מהתוספתא שמפורש שם ר' יוסי, וברא"ש פ"ב דחולין אות ו' מסתבר טפי שלא רצה הש"ס להביא הברייתא השנויה בתוספתא ולפשוט האיבעא משום דקים ליה דלא מיתנייא בדר"ח ור' אושעיא אין לסמוך עליה ממה שנאמר שלא ידע בעל הש"ס ומסתבר שכל שלא נתפשטה עד אחר סידור הש"ס לאו דסמכא היא, ובהגהות הרצ"ה חיות לסוכה מ"א ב' דאף דהלכה כבבלי נגד הירו' במימרות אמוראים שבזו ובזו אבל בברייתות שמובאים בחילוף זה מזה אין הכרע וע' בי"מ ח"ג אות ז', ובפרי תואר על יו"ד סי' קי"ט ס"ק א' דה"מ לענין משא ומתן אבל בכה"ג תלינן דברייתא נשתבשה בתלמודא דידן וכו', ועכ"פ הכא דהתוספתא דאם היו שנים נשנית בי ר"ח ור"א ואף דלא נזכר כל המימרא דמייתי לעיל נ' ע"ב וממילא דגירסא דתוספתא עיקר דתנו לה בשם ר' יוסי ובפרט דבש"ס דילן ליכא חילוק בשינוי הנוסחאות רק מה דתני לה בסתמא ואף אי נימא דהיכא שנחלקו הבבלי וירו' בשינוי נוסחאות בשם האומר דנקטינן כבבלי דהלכה כבתראי שמסתמא ראו הנוסחאות השונות ועמדו לברר שגירסא זו דייקנית לרוב הספרים ומ"מ אין לחשבו לשינוי נוסחאות מה שלא הוזכר רק בסתמא דמייתי לה בלא מחלוקת דמ"מ הלכתא הכי ורק דניחא ליה טפי לאתויי מהתוספתא שמפורש בשם ר' יוסי דנמוקו עמו, וע' בשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' י"ב דאע"ג דסתמא קאמר מרבא שמיעא ליה ור' אליעזר יוכיח שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו ואפילו הכי אמר סתם, וכן ביבמות צ"ו סוע"ב לגבי ראב"פ ובדוכתי טובא: