אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן כט

סימן כח

תרל"ט להר"ר בנימין גיטילזאהן מ"ץ דוואנטא:

מכתבו מיום כ' שלח הגיעני על דבר שאלתו בכהן שרגליו עקומות שקשה עליו לעמוד יחף עם בתי שוקים לבד בלא מנעלים דאם הוא דש בעירו מותר כסי' קכ"ח ס"ל, אם מותר לעלות לדוכן עם קאלאשין פארצענע שאין להם רצועות דלמנהגינו אסור משום לא פליג דסתמא גזרו שמא תפסק לו רצועה ואתי לקטורי ואף במנעל וסנדל שאין בהם רצועות כמ"ש הב"י ובדלא אפשר אוקמה אדינא, וכנראה שמצד שרגליו עקומות אי אפשר לו ללבוש קאלאשען על מנעליו עד בואו לביהכ"נ ואי אפשר לו לחלוץ מנעליו שקורין שטיוועל בהיותו בבהכ"נ וגם שקשה לו לעמוד יחף מצד שמצונן דלא גזרו בכה"ג לעכב בנשיאת כפים כיון שהוא אנוס ומיקרי דש בעירו שאין לחוש שמסתכלין בו בשעה שעולה לדוכן בסנדליו כמו בידיו צבועות בסעיף ל"ב, ויעיין בשו"ת אגודת אזוב המדברי חא"ח סי' ד' שצ"ע אם יש לחלק בהסתכלות ברגליו כמו שאין קפידא אם מלבושיו משונים:

ולכאורה אין חילוק לענין החשש שמסתכלין בו בין ידיו לרגליו כיון שהשינוי בשעת ברכה ולא דמי למלבושיו משונים שאין בזה חידוש שתלוי ביד כל אחד ולא שייך משום דש בעירו רק לגבי מום שהכל רגילין לראותו תמיד אבל מה שאיננו חולץ מנעליו כשאר הכהנים שיבואו להיסח הדעת מהברכה וכהירו' פ"ד דמגילה הלכה ח' שהביאו התוס' חגיגה ט"ז, ומ"מ י"ל שמצד זה לא יבוא להיסח הדעת להסתכל בו כיון שאינו דבר חידוש אצלם כיון שדש בעירו שרגליו עקומות וקרסוליו חוץ לצדדים דממילא ידעו דלכן אינו חולץ מנעליו, ומה שהקשה דלמה לן טעמא דאתי למיקטריה ויאמרו בן גרושה הוא ת"ל דעבר אג' עשה של ברכת כהנים, וכבר קדמהו בטו"א ר"ה ל"ב ע"ב דודאי זה חשש יותר גדול מחששא דלעז דאין בו דררא דאיסורא וע' בשו"ת דברי מנחם סי' מ"א שהאריך בישובו:

ובישועות יעקב סי' קכ"ח ס"ק ה' הקשה בהא דיש לו מומין לא ישא את כפיו מפני שמסתכלין בו דאיך נגזור לבטל תיכף נשיאת כפים מחשש שמא תפסק לו רצועה ויבא אח"כ לבטל העשה, אבל לא העתיק עיקר הטעם דיאמרו דבן גרושה וחלוצה הוא דמהאי חששא איסור בכה"ג אפילו במנעל ולא מצד החשש דביטול מ"ע, ובעיקר קושיתו ע' בתר"י ריש ברכות לענין ק"ש אחר חצות ובשאג"א בסי' ד' שמחלק ג"כ בחששא דקום ועשה לשב ואל תעשה וכן בישועות יעקב א"ח סי' רמ"ב ובפמ"ג שהעירו כזה על ראיית הצ"צ לענין יוקר השער יעו"ש, והטו"א מקשה באין לו מומים דלגביה הוה למינקט היותר חמור מדינא שמבטל מ"ע ולא משום חשש לעז, ואין זה נוגע לקושיתו ואדרבא לזה הוצרך למינקט טעמא דיאמרו דבן גרושה וחלוצה הוא דמהאי חששא אסור אפילו במנעל, ורק דליתא דכיון דבאין לו מומין יאסר במנעל מהאי חששא דאתיא למיקטריה ויבטל העשה וממילא לעולם איכא האי טעמא שמסתכלין בו במי שאין מומין ברגליו שיבואו להיסח הדעת שמסתכלין בו כשאינו דש בעירו מצד שלובש במנעל בשעת נשיאת כפים מה שאסור בשאר כהנים:

ומה שכתב עוד בס"ק ו' דלמאי דקיי"ל דלעולם יהא אימת צבור עליך וכמו שהוכיח מהא דכהנים פניהם כלפי העם ומקרא דדוד וממילא היה לאסור אף במנעל שאין רצועה קשורה בו ולא צריך משום לא פלוג אלא דאם מיחד מנעלים של לבדים או מנעלים חדשים ובהליכתו לחוץ לובש אחרים היה מיתר, ולזה הוצרך רב אשי לחדש דלמא אתי למיקטריה, וכבר הקדימו בשו"ת כנסת יחזקאל סי' י"א ודחה מהתוס' סוטה מ' ע"א בד"ה שמא תפסוק רצועה בסנדלו שלא העמידו דבריהם על גוף התקנה דריב"ז דלא יעלו לדוכן וכן סנדלין ש"מ דלבהכ"נ מותר יע"ש באריכות, ולפי דרכו היה ליישב בפשיטות הא דהוצרך ר"ח להביא ראיה מהא דר"א די"ל דהא דשרי במגילה וברכות היינו בחדשים או בלבדין שאין יוצא לשוק דליכא גנאי לצבור, אבל מר"א משמע דלא גזרו כלל אלא לדוכן דאף באין רצועות אסור משום לא פליג ובבהכ"נ שייך שמא תפסק מותר במנעלים אפילו באותן שיוצא לשוק, וכן העלה בשו"ת דברי מנחם סי' מ"א והעלה ג"כ כהכנסת יחזקאל דבכהן זקן מצונן ואיסטנס כדאי לסמוך אפילו שלא בשעת הדחק, וגדולה מזו התיר השבות יעקב ח"ב סי', א' לזקן לישא את כפיו בישיבה אף דאסמכיה אקרא דלעמוד ולשרת, משא"כ במנעלים שאינו אלא משום גזירה, ואף דבעובדא דידיה היה עוד צד להקל בלא היה כהן אחר בעירו דבלאו הכי לא שייך לגביה הגזירה שמא תפסק כו' וע' בנוב"י קמא חא"ח סי' ה', מה שהעיר על השבו"י הנ"ל, וע' בס' יראים סי' ט"ו שהוא דאורייתא לענין עמידה וע' בס' מאיל המלואים סי' ער"א ס"ק ב', ואולם בשערי תשובה סי' קכ"ח ס"ק ב' הביא מתשובת פמ"א ח"ב סי' כ"ח שמנעל מבגד לבד הקשה אין זה יחף שעשוי כמנעל שלנו שאינו מרגיש קושי הארץ ובמח"ב שב"כ בשו"ת זרע אמת, וכפי שהעתיק העקרי דינים חא"ח סי' ה' בשם הפי"א שמתיר מעיקר הדין בשל לבדין למפונקין ויש עוד צד להקל דליכא החשש למיקטריה שיאמרו בן גרושה וחלוצה הוא כיון דהחשש מידי דלא שכיחא כ"כ ורק בדלא אתיא לפרקים דלא גרע מכהן שאינו עולה לדוכן בסוטה ל"ח דרב אמר חוששין שמא בן גרושה וחלוצה הוא ולא פליגי הא דסליק לפרקים וברש"י בחגים ובמועדים, ובטו"א רה"ש ל"א ב' הרגיש הא דאסור לעלות בסנדל שמא תפסק רצועה דלא גרע מסליק לפרקים, דש"ה דהחשש שמא יעבור לפי שעה דרך איזה עיר ויהא נפסק לו רצועה שאותן שלא ראו אותו שעלה באיזה פעם יאמרו בן גרושה וחלוצה הוא, אבל בפ"ז דסוטה מיירי באותן שכבר ראו אותו סלק לפרקים דליכא חשש דבן גרושה, וע"ש עוד בישועות יעקב הא דלא העמידו התו' דבריהם על גוף התקנה יע"ש באורך:

ומה שחקר באגודת אזוב הנ"ל אם כבוד הצבור ניתן למחול וע"ש עוד בסי' ו', ובתו' סנהדרין מ"ו דאי משום יקרא דחיי הרי ישראל מחלו על כבודם שלא הספידו, אך דהתם הוה המחילה לגבי עצמן וכדאמר לא בעינא, וברמב"ם הת"ת שהחכם דורש מעומד מפני כבוד הצבור ואם רצו למחול רשאין, ועכ"פ במקום מצוה לא עדיפי ממלך שאין כבודו מחול וכסוטה מ"א באגריפס שעבר מפני כבודו של חתן ושבחוהו רבנן, וכן לענין פרנס שאסור לעשות מלאכה בפני ג' ולגבי מצוה פשוט דמותר וכקידושין ע' פורתא דגודניתא עבידנא, ואף שר"נ היה דיין ור"מ וכן הביא בבאר יעקב חח"מ סי' ח' דמלאכת מצוה מותר, וע"ש ל"ג א' רש"י ד"ה ור"נ משדר גוזאי כו' ובחא"ג ברכות נ"ה א' והמנהיג עצמו ברבנות כו' ובכמה דוכתין דשרי הרב לנהוג ברבנות כההיא דנהוג נשיאותך ברמה כו' ור"י גופיה א"ל לר"נ שאסור לעשות מלאכה בפני ג' ובשם ר"ח דדוקא בצנעא אסור כו' ונראה שלא אמר הנוהג רבנות אבל מנהיג עצמו היינו בע"כ וכו', וע' בתו' סנהדרין י"ט ב' ד"ה מצוה ושו"ת חו"י סי' ר"ה ושערי תשובה א"ח סי' ר"נ ס"ק ב' ובהגהות הרצ"ה חיות נדרים מ"ט ב' אמר גדולה מלאכה כו' וע"ש בפרש"י וחא"ג, ובירו' סנהדרין סופ"ב לא הוה לך מאן דמשמשך לא מקבלה עלך מתמנייא כו':

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה