זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן כה
ונידון שאלתו כשמזבלין השדות דבכל מקום ראוי להסתפק אם הוא נקי עד משך איזה שבועות שנפרכת ע"י גלייה, איך הדין לענין ד"ת שכתב בשערי תשובה רבינו יונה בשער השלישי סי' מ"ד בלכתו בדרך ומסתפק אם הדרך נקי אל יזכור ראש ידבר בד"ת:
הנה גם בדבור בד"ת ובמקום שמזבלין השדות אף למ"ד ברכות כ"ה א' וא"ח סי' ע"ו ס"ז דספק צואה באשפה אסור דחזקה שיש עמה צואה וע' בט"ז רפ"ק ע"ט, מ"מ הא סתם בהמה ועוף רק בדיר שלהן יש בו סרחון כסי' ע"ט ס"ז, ומשום אכילתן לפעמים מה' מיני דגן לא שייך בבהמות שיהיה חיותן בפת ורק מצד אשפה שריחה רע וכמבואר שם בסעיף ח' וכמ"ש בד"מ ועט"ז, וא"כ אין איסור רק במקום שיש בו ריח רע, דאשפה בשדה לא דמי לדיר שלהן שהוחזק בודאי ואינו ענין לספק אם הוא נקי ולש"ג וריא"ז דמתירים לענין צואה בבית בספק של אדם או של כלבים כיון שאין כאן חזקת איסור של המקום כמו בצואה באשפה, ולהמ"א דתליא במצוי אין מקום לאסור רק בידוע שמצוי באותו דרך, ומסתמא השע"ת לא איירי בכה"ג לענין זיבול השדות רק בגוונא דאסור מדינא, ואולי דמיירי מצד מדת חסידות להחמיר בדבור ואף דלענין הרהור אין להחמיר בכה"ג במהלך דשרי לר' יוחנן כברכות כ"ד ב' ומבואר ביו"ד סו"ס רמ"ו בהג"ה ועי' בחדושי הרשב"א מגילה כ"ח ב' דאמר ר"ז לא הרהרתי במבואות המטונפות בד"ת מסתברא דמדינא שרי במהלך והיינו רבותיה, וזבחים קי"ב סוע"ב דלאנסו שאני ע' רש"י בשמיעתו שגורה בפיו ומהרהר על כרחו ע' בא"ח סי' רפ"ה ס"ב וישועות יעקב סי' פ"ה ס"ק ב', וגם פשוט דבמקומות המסופקין דמותר בהרהור בד"ת כמ"ש האחרונים דהרהור בד"ת במקום שאינו נקי הוה דרבנן למאי דקיי"ל דמה"ת הרהור לאו כדבור ובפרט היכא דלא שייך אתחזק איסורא גם להמחמירים בספד"ר באתחזק איסורא, ואולם בישועות יעקב סי' ע"ו ס"ק ג' האריך במה שכתב המ"א בשם או"ז בספק אדם של אדם או של כלבים דמותר ג"כ בבית שהקשה הפר"ח דאמאי ניזול לקולא כיון דעיקר הטעם דמתירין בבית משום דצואה בבית לא שכיח, והאריך שדעת האו"ז כדעת התוס' בהך דתשע צבורין דכיון דהבית בדוק נוקמי אחזקתו ונימא דמזה הכניס לבית, והכ"נ מוקמינן הבית בחזקת היתר אף דיש ריעותא לפנינו ואנו מסופקין מה הוא ואנן פסקינן לקמן סי' תל"ט כרש"י דאם לא ביטלו ויש כאן ספק תורה לא חשבינן ליה כודאי מצה כיון דבודאי נכנס לבית לא שייך חזקת בדוק דחזקת הבית אינו מעיד על החתיכה שמצה הכניס, וה"ה בזה דאין החזקה מועלת להחזיק מה שנמצא בצואת כלבים, וכעת בא לידי ס' אהל יוסף על שע"ת לר"י שנדפס מחדש וראיתי בחלק נחפה בכסף על השערי יראה לר"י בסי' נ' אות ב' (ושם נדפס בטעות הציון נ"א מפאת השמטת איזה מאמרים בדפוס בהעתקת השערי יראה ע"ש), שמדבר מהזכרת ש"ש שלא לצורך במקום מטונף שציין ג"כ על השע"ת לר"י בח"ג אות מ"ד וע"ש באות ס"א, וכתב דלהפר"ח כל שאין כאן חזקת היתר הוה ספק השקול וספד"א מה"ת לחומרא והכי נמי גבי ספק צואה בסתם דרך שאינו דומה לבית ולא לאשפה ואין שם חזקת היתר ולא חזקת איסור, ולמ"א תלוי במצוי ודקדק מלשון שמסופק אם הדרך נקי ע"כ דלא מיירי במצוי שם דהוה לו לומר אם אותו מקום נקי דהא ודאי אינו מצוי בכל הדרך רק על מקום אחד יע"ש]: