אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן כד

סימן כג

ולענין שאלתו בהרחקת צואה בעופות שבבית שעיקר חיותן בפת הדבר פשוט דנהי דהא דאמרינן בצואת כלבים וחזירים דדוקא בזמן שנתן עורות לתוכן היינו כשאין חיותן בפת אבל בידוע שעיקר חיותן בפת דמיא לקטן שיכול לאכול כזית דגן, מ"מ בעי בכדי שיוכל גדול לאכול אכילת פרס כסי' פ"א ופשיטא דבעופות לא שייך בשיעור כזה, וכ"כ בפמ"ג סי' פ' ע"ק י"ד באש"ל דכיון שחיותן בפת מרחיקין ובעופות הגדולים אינדיק מהאי טעמא אסור שאוכלין כזית בכדי אכילת פרס, ונ"ל שזה כוונת הירו' וכמובא בתוס' ברכות ר"ד כ"ה ובאדומים בלבד יש לחוש, ואפשר דהוא האינדיק שנתפשט במדינתינו מהודו שהיה מצוי בזמנם במקומם, אלא שמ"מ גבי קטן בן ח' ימים מבואר בהג"ה וביו"ד סי' רפ"ה ס"ח בב"י דמוטב לנקות הקטן קודם שיברך כש"ך ס"ק י"ט, ולהאי טעמא מ"מ ראוי להרחיק כמו בקטן בן ח' ואף דמעיקר הדין היה מותר וממילא להך סברא דבחיותן בפת מרחיקין א"כ יש להחמיר בעופות בכל גווני, ולזה כתב הפמ"ג בלשון אולי, וכן דעת המחצית השקל שכתב בפשיטות דבתרנגולים שלנו שחיותן בפת היה צואתן אסור, ואף דמדינא לא שייך בזה איסורא לא נחית לדקדק בזה בלשונו וכתוס' תענית י"א, ע"א בד"ה אסור כו' לגבי יוסף דהו"א שהחמיר על עצמו מצד מדת חסידות ולאו דוקא אסור קאמר, [וע' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ל"ג ובט"ז א"ח סי' תקע"ד ס"ק ב וכן בהא דאיסור לישן ביום יותר מס' נשמין דע"כ היינו רק מצד מדת חסידות וכמ"א סי' ד' ס"ק ט"ז אלא שבעל נפש יחמיר לעצמו כו', וע"כ דהא דאמר כאן דאסור לישן ביום יותר מס' נשמין היינו מצד מדת חסידות דהא אביי ניים כו' ולא מסתבר דעביד איסורא מה שהוא מדינא, ובשו"ת בנין עולם חא"ח סי' א' הניח בצ"ע דבגמ' מבואר בלשון אסור וכן בשו"ע סי' רל"א, ולא זכר מהתוס' דתענית הנ"ל ובכ"מ כה"ג וע"ש בהגהותי שהארכתי ועכ"פ אין לתמוה בזה על המ"א שהביא בעצמו לשון הגמ' דאסור לישן ביום וע"כ כדאמרן והארכתי עוד בהגהותי לא"ח, וע' בא"ר א"ח סי' ר"מ וסי' רצ"א וע' רש"י ר"פ מי שמתו וע"ש בתר"י פטור מק"ש אבל אם רצה להחמיר רשאי, וע"כ דלא דמי להתו' דתענית דנקט אסור אף שאינו מצד הדין ורק ממדת חסידות וכאן להיפך דיוכל להחמיר מצד מדת חסידות, וריטב"א מגילה כ"ח דהא דאסור לשחרר דעובר בעשה אינו אלא מדת חסידות, ור"נ ספ"ק דע"ג ונמ"י פרק ד' מיתות בשם רמב"ן בהא דאסור לעשות שותפות עם ע"ג דאסור ממדת חסידות ולכתחלה אפילו איסור דרבנן ליכא, וע' בקהלת יעקב מאלגזי בתוספת דרבנן אות ט' סי' רצ"ט, ובבה"ב יו"ד סי' קנ"ז איסורין דרבנן כגון אסור למלאות שחוק פיו ולשמש בשני רעבון ולישן ביום יותר משינת הסוס וכי"ב אין עליו לא מלקות ולא נידוי אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים עכ"ל, וע' בארעא דרבנן מערכת א' אות ע"ו:

ובזה נדחה מה שתמה הבאה"ט או"ח סי' ב' ס"ק ד' על הפוסקים דגילוי ראש הוא מדת חסידות והא ברמזים כייל ותני קומה זקופה וגילוי הראש ובכולהו תני אסור, דשפיר איכא לדחויי דגילוי ראש לא הוה כ"א מצד מדת, חסידות שראוי להחמיר על עצמו, ויבמות ס"א ב' אסור לאדם כו' דאסמכוה אקרא דלא טוב היות כו' וע"כ דהוא רק אסמכתא דרבנן וכרמב"ם פט"ז מאישות וכן מצות חכמים שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור, ותוס' ביצה ל' ע"ב ד"ה אבל דמשמע דהכא דאסורין משום מוקצה ולעיל קאמר כו' אלמא דאסורין מדאורייתא ותו' ע"ג ה' ב' ד"ה מנין למחוסר אבר שאסור לב"נ ול"ד כו' ומשום דלגבי ב"נ לש איסור רק במה שמוזהר עליו, וברכות י"ד א' לא אסור קאמינא וע"ש ה' ב' רש"י ד"ה אבא בנימין וערכין כ"ט ב' אינו מותר לגאול, אלמא קסבר איסורא נמי איכא, וט"ז יו"ד סי' קל"ב ס"ק ז' דאסור משמע אפילו דיעבד, ותו' פסחים ב' ע"ב ד"ה מאימתי כו' תני איסורא ואת אמרת מנהגא יע"ש בתו' ט"ז ב' ובשו"ת, חת"ס חיו"ד סי' ק"ע ד"ה וי"ל ובית מאיר אה"ע סי' כ"ה וב"ש סי' א' ס"ק יג]:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה