זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן כב
בדבר השאלה איך להתנהג בקיץ שהצבור קורין ק"ש בשחרית לאחר זמנו ואי אפשר לקבץ מקודם מנין עשרה לקרות ק"ש ולהתפלל בזמנו, כבר צווח בזה הפמ"ג א"ח סו"ס תפ"ח ס"ק ה' באש"א ובתיבת גומא פרשה שלח אות ב' ופנחס אות ב' ובואתחנן אות ב' והאריכו בזה בשו"ת שאג"א סו"ס ה' ושו"מ קמא ח"א סו"ס ס"ב וחסד לאברהם חא"ח סי' ז' ושאילות שמואל סו"ס ד' וגדולי הקדש סי' י"ט אות ג' ושו"ת דברי יעקב סי' ל"א, ובשו"ת בנין עולם חא"ח סי' ה' צידד שיאריך בתפלתו עד שיגיעו צבור לתפלה דלא הוה כשיהוי מחמת אונס דגברא דחזיא, והקדימו כעין זה בשו"ת פרי תבואה סי' ס"ח במורגל להאריך בתפלה בלחש ואינו יכול לומר קדושה עם הצבור שיתחיל תפלת י"ח מקודם ולסיים עם הצבור דלטעם הלבוש בהא דברכות כ"ח דאסור להקדים תפלתו לצבור היינו בכל התפלה ולא כשמתחיל או מסיים עמהם דהא בלאו הכי אין כל הצבור אומרים יחד מלה במלה יעש"ב:
והנה הדין פשוט בסו"ס מ"ו בהג"ה לומר בשחרית שמע ישראל ויוצאין בזה וע"ש במ"א ס"ק ט"ז ובש"ע הרב סעיף ט', ובב"י הביא הירו' שגם בימיהם נהגו לקרות ק"ש כולה קודם הנץ בלא ברכות וכפר"ח ס"ק ט' דכפמ"ש בסי' ס"ז דשתי פרשיות ראשונות מה"ת לכן צריך להזכיר יצ"מ בזמן ק"ש כו' ואם רואה שהקהל מאריכין ומאבדים הזמן בפיוטים צריך לקרות קודם השלש פרשיות, ובש"א סי' ב' ותשואת חן סי' מ"ח ומ"ט ומשכנות יעקב חא"ח סי' ע"ט האריכו לפלפל, ועכ"פ בקריאת ב' פרשיות סגי ובהזכרת יצ"מ יוכל לסמוך על זכירת יצ"מ שבפסוקי זמרה וכהכרעת הרב בש"ע, ולענין הברכות קיי"ל דאין מעכבות לק"ש וכסי' ס"ב ולהמ"א אפילו לא קראן כלל ובמשכנות יעקב חא"ח סי' ע"ז שיוכל לקרות הברכות עד חצות ובסי' ע"ח הניח בצ"ע דהתו' רפ"ב דברכות דשם איירי לענין ברכות ק"ש אבל בק"ש גופא הוה כמו ברכות אין מעכבות התקיעות עש"ב ובשם ישראל ברכות פ"א משנה ב' ברע"ב בד"ה עד ג' שעות, ובלבוש סי' נ"ח ס"ב דהא דארז"ל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' היינו למצוה מן המובחר ודוקא שאין לו אונס, וכמו בלילה ושבת ויו"ט וכן בת"ב אף שלא נמצא בש"ס שלא להניחן וכמו שהאריך בזכרו תורת משה לתרי"ג מצות ח"ב צד כ"ה בד"ה ועתה כו' שהרי לקרות כותיקין מתכסה במים והכהנים בבהמ"ק בעבודת התמיד הניחו רק של יד משום חציצה ותנן ירדו ללשכת הגזית לקרות את שמע ועוד שאר ראיות, ובשו"מ תנינא ח"ג סי' ע"ב דלמ"ד בברכות י"ד ב' כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים ולרמב"ם, פ"ב מעה"ק הלכה י"ב דהנסכים אין מעכבין את הקרבן ומביא נסכין לאחר עשרה ימים, וע"ש במל"מ דאף בצבור קיי"ל ביומא ס"ב וכ"מ אין מחוסר זמן לבו ביום ויתכוון אם יוכל לקרות ק"ש בזמנה לא יצא בק"ש זו, וגם מהא דרב דקרא ק"ש בלא תפילין דשליח הוא דעוית וע"כ דהוה מתירא שלא יעבור זמן ק"ש [ובירו' שרב היה קורא תמיד ק"ש קודם כדי שיקבל עול מלכות שמים תחלה ולא ס"ל לחלק בין קריאה לקריאה וקריאה לעשיה] וכן מהא דאמר בשעה שמעביר ידיו על עיניו מקבל עול מלכות שמים והרי היה קורא קודם זמן ק"ש כמ"ש רש"י וע"כ שלא הניח אז ג"כ תפילין [וע"ש בספרי זכ""י משש"ב ע"ד רש"א], וגם מהא דאמר בפירקא קמא צערן וע"כ דהוה נאנס מפני השינה דאיך יניחן כשנתמנם וע' בעט"ז סי' נ"ח ע"ד, וע' במ"א סי' ס"ג ס"ק ח' ולא העיר מהרא"ש פרק מי שמתו מהה'"ר יונה, דבנתמנם ליכא היסח הדעת רק כשעומד בקלות ראש ובשחוק, ורק דמ"מ לא שייך הנחתן וע' בשאג"א סי' ל"ט:
ובשאלת הכהנים תורה לתמורה י"ד מפלפל ברמב"ם פ"ב ממעה"ק אחד יחיד ואחד צבור היינו לענין שכתב תחלה ולא הנסכים מעכבין הזבח אבל יש חילוק דביחיד יכול להקריב הנסכים לכתחלה לאחר זמן ואפילו שיש לו ועמ"ש המל"מ שהתוס' דר"ה מחולקים בזה, ובמאורי אור ח"א לברכות ט' ובחידושיו ליבמות ע"ב הא קמ"ל דעת רצון מלתא היא דמוכח מזה כרמב"ם דק"ש ותפלה שעות זמניות, ובחלק באר שבע בהלכות לא"ח סי' נ"ח בדף כ"ד ע"א האריך ליישב מנהג העולם וע"ש בחלק עוד למועד מהד"ב סי' נ"ח בדף קנ"ח ע"ב ממהר"ם שיף בדרשותיו ובחלק בן נון מהד"ב לסי' נ"ח בדף קמ"ו ע"א, וע' בתשובה מאהבה ח"א סי' כ"ה בכוונת המ"א סי' נ"ח ס"ק א', ובלחם שמים על משניות שבשעת הדחק יש לסמוך על הדרישה דלעולם חושבין היום והלילה שעות השוות, ואם שכתב זה רק לחומרא בהקדים בחורף זמן ק"ש קודם רביע היום, ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' ז' דחה דבריו, וע' במשכנות יעקב חא"ח סי' ע"ו ובספרו קהלת יעקב ריש ברכות שמצדד ג"כ בסגנון זה,, ובפ"י בקו"א לאחר מסכת שבועות בלקוטים לברכות ג' דלתוס' ורי"ף ורמב"ם הא דגומרה עד ג' שעות הזמן שוה כמו בירושלים שתמיד י"ב שעות ליום וי"ב ללילה ואף דהרמב"ם בפירוש המשנה לפי ערך היום רביע מ"מ כיון שבחבורו לא הזכירו שהרי נפ"מ לד"נ בענין טועה בשעות ומסתמא חזר בו, ובלוית חן ריש ברכות דלכך תלה זמן ק"ש באכילת תרומה ששיערו זמן ק"ש כפי שיעור היום של א"י יע"ש באריכות, ובמשנת חכמים להר"י חאגיז במעלה כ"ג אות, תקמ"ה הסכים על ידו, ועד"ז י"ל הא דברכות ח' א' דבבבל מקדמו ומחשכו לבי כנישתא וכו', ובשו"ת ר' בצלאל בר"י יוזל מארלא בסי' ב' אות י"ג האריך דלהפוסקים דבקומך כל זמן קימה אלא דרבנן עשו סייג, עד ג' שעות, וכמו בשל ערבית בזמן שכיבה יעש"ב, ולפר"ח ואחרונים דבקומך עד ג' שעות הוה מה"ת ולא אסמכתא בעלמא, ובלאו הכי לא מסתבר דמדרבנן עשו הרחקה דאין ללמוד סייג זה דעד ג' שעות מערבית משום דנמצא ישן כל הלילה עד עהש"ח, ובתו' זבחים נ"ז ב' בד"ה להרחיק מן העבירה לנאכלין לשני ימים ולילה א' לא עשו הרחקה עד חצות דניכר מתי שקיעת החמה אבל בלילה אינו ניכר, ובשו"ת נחלה לישראל סי' מ"ג דכמו דאזלינן בתר בני מלכים דמיחשב לזמן קימה והכ"נ בזמנינו שהרבה שעומדים על המשמר כל הלילה ועוסקים בתורה ומורגלים לעמוד בזמן מאוחר, ואין זה מספיק לחשבו לזמן קימה רק משום שכן דרכם תמיד ולא בשביל מה שמתעכבים לפעמים כשמאחרים לישכב, וגם מ"ש דמה שקורא ק"ש בלא תפילין מצד שאין גופו נקי כ"כ אינו בכלל מעיד עדות שקר, הנה גם לר"ת בתוס' רה"ש י"ז א' ד"ה קרקפתא דאם דואג שלא יוכל לשומרם בטהרה וקדושה אין לו דין פושעי ישראל בגופן, והא מ"מ אין לחשבו לשעת הדחק ולעכב לכתחלה הנחת תפילין לאח"כ, וע' במ"א סי' צ"ב ס"ק א' דביכול לעמוד עד פרסה יש לסמוך על הרי"ף שמתיר לכתחלה להתפלל כו', וביותר מה שמלמד זכות לבני עליה שהמה למעלה מהזמן, וזה דבר זר ומבהיל וכי יתבטל ח"ו לגבייהו כל דיני שבתות ומועדים ג"כ לסברתו והתורה ניתנה בשוה לכל אחד מישראל, ויש ליתן קצת מכוון למ"ש בשו"ת כסא דהרסנא סי' י"ט בשם מהר"ש דאף דהאידנא אין לנו מי שתורתו אומנתו לענין תפלה דלא עדיפי מר' יוחנן שאמר כגון אני כו' מ"מ יש להסתפק אם צריכים האידנא להפסיק בד"ת כו' ושהחסיד מהר"י קנצלגן ראו בו כמה פעמים שהיה יושב ולומד בעיון ואינו עומד, ועובר זמן תפלה ובדקו אחריו מקצת תלמידיו שבכל פעם שעשה כן היה לומד בספרי סודות התורה, ואם כן הוא ענין אחר כדמשמע בגמ' דעוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אלא באיש"ר, וכתב דראיה זו יש לדחות דהתם לאו בדבר שבחובה עליו מישתעי יעש"ב ובסי' כ"א: