אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן כא

סימן כ

ג' י"א חשון תרל"ו להרב וכו' ר' יצחק זאב הלוי דינער בקעלין:

בדבר מכתבו מיום ד' חיי שפעם א' בא בעת תפלת מעריב בזמנו א' הרופאים לומר קדיש ביא"צ שלו אשר החדשים מחזיקים בזה לכבוד אבותיהם ולאשר זה שנים רבות אינו מתפלל כלל וגם מחלל שבת בפרהסיא אף בדברים הבלתי נחוצים לעסקיו וכופר לגמרי בתורה שבע"פ כו' ולא היה מנין עשרה רק עמו ולא רצה כבודו לצרפו וגם גזר אומר שלא לקראו לתורה מטעמו ונמוקו והביא מה שראה בח"ס ושכח מקומו שהביא בשם הגר"נ אדלער שלא הניח לעלות לתורה בפרשת החדש לאיש שאינו חושש במצוה זו:

א הנה הח"ס הביאו בחא"ח סי' ט"ו שביו"ט של סוכות לא קרא ללוי למי שאוכל חדש כי באותו זמן כבר נקצרו השעורים והלוי קורין לפניו ולחם וכרמל לא תאכלו כו' וכיוצא בשנת השמיטה שאין ראוי לקרות לא יגוש איש את רעהו למי שלא עשה פרוזבול ער"ה ביציאתו לצאת ידי כל הפוסקים וכיוצא באלו ראוי לחסידים ליזהר עכ"ל, וזה היה רק להוראת שעה ומגדר מלתא לרבים שלא יבואו לומר שאינו נוהג במקומינו כהכרעת הרבה פוסקים, ובפרט דאיכא זילותא לקרוא לס"ת למזלזל בהם דעיקר התקנה מקריאת התורה הלימוד על מנת לעשות, וגם דלמ"א א"ח סו"ס קל"ח מי שהוא עור ופסח אין לקרוא לו פרשת עורת או שבור וכי"ב שלא יתבייש, ובכנה"ג שמי שברור שבא על העריות ולא שב בתשובה ראוי לקרותו בפרשת עריות כדי שיתבייש, ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ז הוכיח מזה דשרי לקרות עבריין לתורה, ובשאילת יעבץ ח"א סי' ע"ט דבקריאת התורה ליכא מאן דסליק אדעתיה שאסור ואפילו עבר כל העבירות במזיד ואח"כ חוזר למוטב וכמו שכשר להיות לעד תיכף משקבל עליו ואפילו רשע גמור מותר בקריאת התורה ואדרבא היינו תקנתו עכ"ל, ובס"ח סי' ד"ר דמשעה שקבל עליו משלים המנין, ובשו"ת דברי דוד סי' ע' וע"א האריך, להקל בעליה לתורה אף שלא השלים כפרתו, ובמאורי אור בחלק בן נון במה"ב לנזיר נ"ט בנותנים נזמים באזניהם שהוא תכשיט אשה ואמתלא לרפואה סגי באחת וכו' וראוי למחות בנושא שתים שלא לעבור לפני התיבה לשד"ר אבל לעלות לס"ת ליכא קפידא שגם אשה עולה מדינא וכן קדיש וכל כיוצא בזה עכ"ל, ומכש"כ במה דלא משמע לאינשי איסורא ורכים נכשלים שהרי כולם בלשה"ר וקא עברי אדאורייתא ובס"ח סי' ר"ג מי שהמיר לע"ג וחזר להיות יהודי וקב עליו תשובה וכו' יכולין לשתות עמו יין ולהשלימו למנין [וע' בשדי חמד בחלק דברי חכמים סי' ס']:

ואולם ע' בפמ"ג א"ח סי' רפ"ב ס"ק ז' באש"א ע' במ"א סי' קל"ה בהלכות קריאת ס"ת אם לקרוא לס"ת עובר עבירה וע' בכנה"ג בהגהת הטור בשם ס"ח סי' תש"ע כו' וכן החשוד על העריות כו' ובכה"ג דאם ברור הוא יביישו ומשמע דמותר לקרוא לס"ת עובר עבירה וי"ל בפעם אחד הוא מומר ורגיל בכך לא עכ"ל, ובנועם מגדים דף ע"א ע"ב בד"ה ואם חיללה שבת אף דמחלל שבת הוה ככופר לכה"ת אף לע"א מ"מ היינו דאין לו נאמנות לכל איסורין ומדרבנן הוא כע"א לכל מילי (ולענין שחיטה פסול מה"ת דאין מאמין תו בזביחה) אבל מ"מ לענין בת כהן כה"ג אפשר דנוהגין בו קודש יע"ש בא"ר וכבר נתבאר לענין נשיאת כפים דמ"ש הט"ז דנושא את כפיו וה"ה כשאין כהן בבהכ"נ אלא הוא דיש לקרותו לתורה ראשון כמ"ש השבות יעקב ח"ב סי' ב' עכ"ל:

ועכ"פ נראה שכל זה בעובר איזה עבירות לתיאבון או שב"א מורגלין להכשל להרגילם ולא מצד הכפירה וכרמב"ם בפי' המשניות בפרק הנחנקין ובפ"ג מתשובה ופ"ד מרוצח ובמורה פמ"א לשלישי שהעובר בשביל שאינו מאמין במציאות הבורא הוא בכלל מגדף, והובא גם בשו"ת רשב"א ח"א סי' תי"ח עמ"ש והנפש אשר תעשה ביד רמה במדבר ט"ו ל' שאינו רוצה לקיים בשביל שאינו מאמין בה' ובתורתו ולא מצד שעושה כן לתאותו או אף להכעיס רק שמאמין שהתורה ציותה כן ואף על עבירה קלה שפוקר ח"מ בידי שמים ולא מיתת עונש וזה יקרא אשר תעשה ביד רמה, ובטל אורות בפתיחה ושער המדות בכללן בדף י"ח ע"א וי"ט סוע"א שהוקשה להמו"נ שאם ביד רמה הפירוש הוא בזדון כמ"ש רש"י היה לומר אשר תעשה בזדון, ועוד בתחלה אמר תעשה סתם ואח"ז אמר את ה' הוא מגדף, ולכן מפרש ביד רמה בפירסום בכוונת מרד להמרות כבוד השם ועובדיו ובשאט נפש מוציאים טענות שוא ומדוחים וכוספם חזק להרחיב גבול הרשע ואינם נמנעים מלפרסם דעותיהם הנפסדות לבלע ולהשחית תמימי דרך והם הנקראים שונאי ה' ומנאציו, ולמען הציל אנשים טובים לבל ילכדו בשחיתותם אין די בער החיות הטורפות האלו בענינים הנהוגים בטבע לבל יאמרו הרואים מקרה היה להם ולפי שסיבת חטאו קשה מאד גם אם יעשה דבר קטן בכוונה הזאת נחשב כמגדף את השם שהכל הולך אחר הסיבה ובעבור זאת סתם הכתוב אשר תעשה שר"ל שכיון שעושה ביד רמה ועשה מה שעשה נחשב לו כי את ה' הוא מגדף, ולבאר זאת הכוונה כתב הרמב"ם שם שאינו עובר לתיאבון לבד מרוע מדותיו אבל לחלוק על התורה ולעמוד כנגדה ומפני זה אמר את ה' הוא מגדף, ולזה העונש לדור המבול ואנשי סדום ועדת קרח בעונש של כליה ובשפטים שהן חוץ מטבע הנהוג בהיותם במורדי אור לפרוש מלכודתם על נתיב אנשים טובים לצוד בדעתם הנפסדה יע"ש באורך, וזה אמרו עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם שכסו אותם תהומות ומים עזים וכמו שעשו לישראל במצרים בהיות חטאם בכפירה שאמר פרעה מי ה' ושבזה נודע אמיתת משפטו, וע' בשו"מ תנינא ח"ד סי' מ"ח ותליתאה ח"א סי' ד' ובדברי שאול ר"פ צו להעיר בזה עפ"ד הרמב"ם, וכה"ג הביא הלח"מ פ"א מהלכות ממרים הלכה ב' בשם המבי"ט, ובס' נצח ישראל בחידושיו לברכות י"ט ע"ב תמה על הרמב"ן בס' המצות שורש ש א' במ"ש רש"י בד"ה כל מילי כו' וע"כ בדעתו שהתורה ציותה לחכמים שבכל דור שיעשו סייג לתורה להשמר מעבירה ומשפט העובר על דבריהם יהיה כפי שיתרצו מתקני התקנות והם שהקילו בעונש העובר על ד"ס אלא שעל העובר מחמת תאותו הקילו העונש ועל העובר מחמת כפירה הוא שאמר הרמב"ם בלאו דלא תסור מן התורה אלא שנותן לאזהרת ב"ד וקרא אותם מן התורה בבחינת הציווי ולא בבחינת העונש יעש"ב, ובשו"מ תנינא ח"ד סי' מ"ח מפקפק במ"ש דזקן ממרא הוא מצד הכפירה והרי אינו רק שנחלק בקבלתם והוא אומר שכן נראה בעיניו או ששמע כך ועיקר חיובו רק בשביל שחולק על חכמים וימשך מזה שההמון לא ישמע לדבריהם וכפ"ג מממרים ע"ש באורך ובתיבת גומא מהפמ"ג בפרשה בשלח אות א' ומסעי אות ב' ובח"ס חאו"ח סו"ס ט"ו בד"ה ולהסביר ובסו"ס כ"א וחח"מ סי' ק"ד בד"ה ועוד הא הרמב"ם כו' משש"ב בהתשב"ץ ומגלת אסתר הנ"ל וע' בסי' ק"פ ובלקוטי שו"ת ח"ס סו"ס י"א ושו"מ קמא ח"ב סו"ס קע"ז וח"ג סו"ס נ"ז ותנינא ח"ג סי' קכ"ה בד"ה והנה יש ראיה ברורה וח"ד סי' ס"א ותליתאה ח"ב סי' ק"ז ורביעאה ח"ב סי' נ"ז ובנחלת יעקב ח"ב בתשובות נכד המחבר סי' א' יע"ש בדף מ"י ע"א ובהערות ומפתחות לשו"ת מוצל מאש סי' ס"א, וע' בשו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' כ"ב מהא דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה היכי שסובר שאינו מחוייב לשמוע דבריהם והא דתיקון רבנן כעין דאורייתא כשהוא רק משים סייג יעש"ב, ותמוה שמה שחשב רמב"ן לעקשות לומר בדהרמב"ם והרי מפורש כן להדיא בפרש"י ברכות י"ט ב' בד"ה כל מילי כו' רבנן מחלו ליקריהו לעבור על דבריהם היכא דאיכא כבוד הבריות, וכן תמה נצח ישראל שם, והיינו שהתורה מסרה לחכמים ולעשות סייגים כפי הצורך לשמירת ד"ת וכן במקום שלא ראו בזה חיזוק לד"ת לא גזרו ולהכי לא החמירו בספיקו ולא גזרו גזירה לגזירה והתירו משום כבוד הבריות והימנוהו רבנן מדרבנן לנשים וקטנים בבדיקת חמץ וכה"ג כיון דזה אינו סייג לתורה רק לתקנתם לא נתנה התורה רשות לחכמים ורק לחזקת הדת דהוה בכלל לא תסור, וע' בשו"ת בית אברהם סי' ה' בדף צ"ו ע"א תנינא חאה"ע סי' כ"ז וע"ש בחיו"ד סי' כ"ו ושו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' ליב ד"ה ונחזור לענין ובמה שהביא בס' ברוך מרדכי בתו' ברכות ט"ו ד"ה ור"י מכשיר ובפמ"ג א"ח סי' רי"ט באש"א סוס"ק א', וע' בעטרת צבי מהרצ"ה חיות במשפט ההוראה פ"ב בד"ה ולא הצרכתי כו' ובמאמר דרכי משה דף ז' ע"ד בסוד"ה והנה זמננו זה ומש"ש בבאור מאמרם יומא כ"ט א' הרהורי עבירה קשים מעבירה כי העבירה אין עליה רק עונש הקצוב ע"פ ד"ת משא"כ הרהור הרע מן העבירה מה שעולה על רוחו שלא בא דבור ה' אל משה בענין זה הוא כפירה ביסודות האמונה ויוצא מן הכלל עכ"ל:

וראיתי בפרי תואר על יו"ד סי' קי ס"ז ס"ק ח ח או שאינו מאמין בדחז"ל כו' דינו כעו"ג ומחלל שבת כ"ה בב"י דהוי חשוד לכל התורה, ומכאן ראיה ברורה לכל מה דהוינא צוחי על קצת מבני עמנו שבערי אדום שדברתי עמהם כמה פעמים ואמרו בפירוש שאינם מאמינים בדחז"ל אלא במלתא דלדידהו מסתבר, ומעתה הרי הם כעו"ג לכל דבריהם ואין להאמינם כלל ואין מצטרפין לעשרה ואין מזמנין, עליהם, ונראה דנאמנים בשבועה משום דידעי חומר שבועה ומזדהרי טפי ככותים במילי דידהו עכ"ל וע"ש בס"ק י"ג וי"ד משש"ב, ואולם לרמב"ם ורשב"א דגם בשבועה אינו נאמן בחשוד כד"מ יו"ד סו"ס קי"ט ובש"ע סעיף ח' וע"ש בש"ך ס"ק כ"ב וט"ז סי' ב' ס"ק ו' וע' רש"י גיטין מ"ה ב' בד"ה מין האדוק כו' ובב"י וש"ע יו"ד סי' קי"ט בשם תשובת רשב"א בסי' ת"ל ותרפ"ו ובש"ע יו"ד סי' קי"ז ס"ז, וע' בשו"ת יהודה יעלה חיו"ד סי' נ' דמי שאינו מאמין לדחז"ל לא מהני שלבו אנסו בטעות אלא בזדון לבו ומלגלג על ד"ח הוא דומה ממש למומר מחלל שבת וגרע מעו"ג ע' ב"י וש"ע יו"ד סי' קנ"ח יעש"ב, ובפר"ח ליו"ד בקו"א סי' א' סוס"ק כ"ט שמי שאינו מאמין בדחז"ל שחיטתו פסולה אבל אפיקורס דהיינו מבזה ת"ח וכן מגלה פנים בתורה שלא כהלכה שחיטתו כשירה וע"ש בסי' קי"ט ס"ק כ"א מתשובת מהרי"ל סי' רכ"א והארכתי בתשובה, וע' בשמ"ח סי' ב' ס"ק י"ז, וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' מ"ט בענין התקנה שלא לקרות לתורה ראשון למי שעבר על גזירת הצבור כו' שאין חייב לקדשם ולכבדם כדין כהנים המחזיקים בתורת ה' (וע"ל סי' ל"ב בשם המאורי אור בחלק עוד למועד במה"ב להס"ת):

האמנם בכלל אין רצוני לדבר ולחתוך הדין בענינים כלליים כאלה אשר אין מהראוי לדון יחידי וצריך להיות מתון מאד לקבוע הלכה וכסוטה מ"ז א' וסנהדרין ק"ז ב' לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, וע' בס"ח סי' קפ"ט, ובקידושין כ' ע"ב שלא לדחות אבן אחר הנופל, והרי הקילו גם לענין ע"ה בטהרת יין לנסכים במתני' דחגיגה כ"ד סע"ב וחולין ל"ה ב', וע' באהלות פ"ה מ"ה ורפ"ה דפרה ובתויו"ט, ובחגיגה כ"ב א' כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מע"ה כר' יוסי שלא יהא כ"א הולך ובונה במה לעצמו וע' ר"נ סופ"ג דפסחים ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' ז' ובטורי אבן לחגיגה שם משש"ב, ובלח"מ פי"א מעדות וע' במפרש ולח"מ פ"ב מקה"ח הלכה ב' יע"ש שלא ידעו מקורו והוא מירו' דר"ה פ"ג הלכה א' וכן העיר שם בציון ירושלים, וע' רשב"ם ב"ב קס"ג ב' ד"ה ומשני וע' בשבות יעקב ח"ב סי' נ"ח בענין הכרזה על בשר חוץ וכלים מחגיגה כ"ב דחיישינן לאיבה, ובטא"ח סי' קצ"ט דמזמנין על עה"א בזמן הזה וכמו שהשיג מזה הב"ח בטח"מ סי' ל"ד וכן נראה מלשון המ"א סי' קצ"ט ס"ק ב', ומש"ש בס"ק ב' שלא לזמן על עוברי עבירות וכש"כ מומר כו', היינו על כל התורה ולא מסתם עבריין ואפילו ביותר חמור דהוי עובר על כל התורה מ"מ צריך הטעם שיפרוש מהצבור לגמרי, ומהאי טעמא העלה בשו"ת צ"צ סי' ב' במה שרצו לדחות לבחירת ההתמנות לאותם שאינם בני תורה וגם נותנין מעט מס, שמכש"כ אם ירחיקו אותם כ"כ שלא יהיו פורשים מן הצבור וירבו מחלוקת בישראל עכ"ל, וע' בלקוטי ח"ס סו"ס ו':

ואולם בשו"ת קרית חנה סי' מ"ג האריך דהא דסוטה מ"ז מיירי ברוצה לעשות תשובה דהא בעובדא דריב"פ איתא דכל יומא אתיא לקבליה בתשובה ולא רצה לקבלו וע"ש שהאריך בראיות בעובדא דידיה, ובעקרים מאמר א' פ"ב שמי שאינו מתכוון למרוד ובהיותו מוטעה שזהו דעת בעלי תורה אינו יוצא בזה מהכלל יעש"ב, ובחמדה גנוזה סוף אגרת השמד לרמב"ם המין החמישי כו' וכבר פירשו חז"ל שהפושע אם פשע ברבונו כשבא לבהכ"נ להתפלל מקבלים אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון ותמכו על זה מדברי שלמה לא יבוזו לגנב כי יגנוב שלא יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוה וע"ש שג"כ אינו ראוי להרחיק מחללי שבת ולמאוס אותם אלא מקרבם ומזרזם לעשות המצות יעש"ב, אך שם מדבר לענין האנוסין וכמדומה שעל זה תשב מי שאמר למעלתו שראה באיזה ספר שראוי לקרבן ואינו ענין לכאן, וע' בשו"ת ריב"ש סי' י"א ותשב"ץ ח"א סי' ס"ג באנוסין שאין חוששין לברוח שלא יטמעו ביניהם, וע' בשו"ת רדב"ז ח"א סו"ס קפ"ז שמסיים ומ"מ יש למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה וממשיכין אותו בדברים עד שישוב מעט מעט כו' והכל לפי ראות עיני הדיין לש"ש, ומ"מ ראיתי לבאר מה שיש לדון בזה לכאורה על דבריו ושלא להיות כמסרב לחכי"ב אשר כל כוונתו לש"ש ולברר הספיקות הנופלים בשאלה זו ולהראות פנים לצדד בזה להקל באיזה פרטים גם לדעת המחמירים, ועל המורה במקומו להתבונן לפי מצב הענין אם שייכים לעובדא דידיה באשר אין רצוני לקבוע הלכה ברורה בהוראה כללית כזאת:

ב ואולם מה שהזכיר כבודו מהח"ס חתו"מ בהשמטות בסי' קצ"ה שהשיב לשואלו מעונש המחלל שבת ויו"ט שהוא מובדל מקהל ישראל ונידון כיוצא מן הדת וע"כ אסור לישראל לאכול בביתו ושחיטתו אסורה לנו כיו"ד סי' ב' ס"ה וכו', ומ"מ לענין להבדילו שלא למנותו למנין עשרה ולהרחיקו כשבא להתפלל, הלא על זה גופא אנו דנין אם הוא כעובר עבירה שמצרפין אותו לעשרה כא"ח סי' נ"ה סי"א ואף שמוציא א"ע כמו שאינו בר ברית ולאו בר שחיטה:

ועכ"פ במחלל שבת בדרבנן דלפר"ח והאחרונים דאינו מומר לכל התורה אן להחמיר שלא לצרפו למנין, והתוס' בעירובין ס"ח דאפילו במחלל שבת באיסור דרבנן הוא כעו"ג ואינו מבטל רשות כשמחל לו כשהיה בפרהסיא בפני עשרה מישראל אלא דבצנעא אפילו בדאורייתא מבטל רשות, ואולם הפר"ח בקו"א בהשגותיו על הבית הלל בסי' ב' ס"ק ג' דכי היכי דלרנבי"צ חשוד לחלל שבתות בפרהסיא אינו מומר רק לענין ביטול רשות ה"ה לסברת רב אשי דחמירא לן שבת כעו"ג לענין שחיטה ושאר איסורין חשיד לאיסורין דאורייתא וכדלקמן סי' קי"ט עש"ב, וכ"כ השמ"ח סעיף ט"ז ע"ש בתב"ש ס"ק כ"ח ובפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות א' וע"ש בסי' ל"ב ס"ק ט' באש"א בד"ה ומומר לתיאבון וכו' גם מומר לחלל שבת באיסור דרבנן צ"וי אי כשר לתפילין ע' יו"ד סי' ב' ובפריי שם ובתב"ש שם בשם בה"י וכו' יעש"ב ובפמ"ג במחלוקת הפר"ח וב"ה בזה, וע' בשו"ת אורי וישעי סי' ק' מ"ש על הראיה שהביא התב"ש סי' ב' לדחות דברי הב"ה יעש"ב ובשו"ת יהודה יעלה חיו"ד סי' ח' יע"ש עוד איזה חילוקים ובשו"ת עדות ביהוסף יו"ד ג' ענף ג' בד"ה והנה לכאורה כו' במש"ש וריטב"א עירובין ס"ט בד"ה ההוא דנפיק כו' ושמעינן מהכח מומר לחלל שבתות מיקרי אפילו בעבר על איסורא דרבנן דהכא דרך מלבוש הוציאה כדמשמע לישנא דנפיק בחומרתא, וע' בתפארת ישראל לשבת פ"א מ"א בחדושים בד"ה ובעה"ב פטור שתמה על גליון המשניות לרע"א למה הוצרך להביא ממרחק ראיה מהב"ה והלא מפורש הוא בא"ח סי' שפ"ה ס"ג דישראל מומר לחלל שבת בפרהסיא אינו מחלל רק מדרבנן הרי הוא כעו"ג, ובמאורי אור בחלק באר שבע לעירובין ס"ט בתוס' ד"ה כאן אפילו במילי דרבנן וכן קיי"ל בסי' שפ"ה, ומסתברא דוקא בעצמו אבל באמירה לעו"ג שבות לא אשכחן שיקרא מומר ואף לסמ"ג דמלאכה ע"י עו"ג נמי דאורייתא אבל לשון חכמים ולשון ב"א מחלל שבת בפרהסיא אינו בזאת וכו', וגם מסתברא כפי' ר"ת שגם במומר דרבנן אינו רק דומיא דמבטל רשות תקנתא דרבנן שאינו חושש אבל אינו מומר לשחיטה ושאר דאורייתא יע"ש, ובשו"ת מהר"ם שיק חח"מ סי' ס"א אות ב' מיישב דהרמב"ם דבפי' המשנה דבשוחט בשבת חשיב מומר כהב"ה ושם מוקי מתני' כר' יהודה אבל לר"מ דפליג בר"פ הדר אפילו לענין לבטל רשות דהוה לאותו דבר מ"מ לא חשיב מומר גם הרמב"ם וב"ה מודי דבדרבנן לא הוה מומר ולכך פריך ונוקמי במזיד וכתי' התוס' דשם בתחלת השחיטה מקלקל ואיסורו דרבנן יע"ש עוד שהאריך בפרטי הדינים בזה, ובשו"ת אורין תליתאי סו"ס מ' דזה לא שכיח כלל שיחלל בפרהסיא באיסור תורה דגם הכותב בשבת בכתב שלהם ע' בא"ח סי' ש"ו בהג"ה ובמ"א סי' ש"מ ס"ק י', וליסע על עגלה בשבת אף בתחומין י"ב מיל לכמה ראשונים דרבנן וע' בב"י א"ח סי' שנ"ז, ולתשב"ץ ח"ג סי' מ"ג ומ"ז בשם העטור דמחלל שבת ליתא אלא בעבודת קרקע, ובברכי יוסף חיו"ד סי' קכ"ד הביא כמה חלוקים דמחלל שבת בפרהסיא אינו אוסר יין במגעו והארכתי במק"א בתשובה, ובשו"ת צ"צ החדש חיו"ד סי' א' סוף אות ג' דראיית הפר"ח מסי' קי"ט דחשוד לאיסור דרבנן אינו חשוד לדאורייתא, אינו מובן דהא שם ס"ז כתב חוץ מע"ג וחילול שבת בפרהסיא, ומ"מ גם לב"ה אין ראיה דלכאורה לא הושוו מאיסור דרבנן בשבת אלא לענין פרהסיא דטעמיה משום אפיקורתא, וכ"מ בהוריות י"א סע"א ומר סבר כיון דמפרסם איסוריה כו', אבל לענין עצם החומרא יודה דכל איסור דאורייתא חמיר בעיני הבריות מאיסור דרבנן, ובס' דרך חיים על יו"ד בסוה"ס בלקוטים דף פ"ג ע"ד בד"ה ונמצא כו' מיישב עפ"ד הפר"ח וקושית הכו"פ על הרמב"ם דבמזיד השחיטה פסולה מחמת מומר מב"ק ע"א דהוצרך לומר דר"ש כריהס"נ והא בלאו הכי הוה שחיטה שאינה ראויה כיון דר"ש מיירי במזיד, די"ל דהתם דכל הסוגיא קאי לר' יוחנן דמוקי בטובח ע"י אחר ולדידיה מאן חכמים ר"ש ולר"י אליבא דר"ש דפטר עליה בתחלת שחיטה משום חובל ולא עשה איסור רק מדרבנן ומשום נטילת נשמה אינו חייב רק בגמר זביחה וסובר כהתוס' דבשעה שנעשה מומר בשחיטה לא נפסל השחיטה יע"ש באורך, ובדו"ח מרע"א מערכה שלישית לשבת ק"ו האריך ג"כ לפלפל בסגנון זה בסוגיא דהתם ע"פ מחלוקת הב"ה ופר"ח הנ"ל במומר לחלל שבת בפרהסיא במלאכה דרבנן אי הוה כמומר לכל התורה ומדרבנן שחיטתו אסורה, וע' בבית מאיר על א"ח סי' שפ"ה במחלוקת הפר"ח והסכים להב"ה דאין חילוק ואכ"מ להאריך במה שכבר דשו בהם רבים.

ולפ"ד הפר"ח מסולקת נמי קושית הב"י בטויו"ד ר"ס ס"ב באמה"ח דאינו נוהג אלא בטהורים דפוסק כחכמים, ואף שאין דרכו להכניס עצמו לכתוב החיוב והפטור, והא טמאים בלאו הכי אסירי, אלא שנמשך אחר הרמב"ם בפ"ב ממא"ס, וע' ביו"ד ר"ס צ"ב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כו' דאף דכזית ל"ד רק לענין מלקות יש חילוק כמש"ש, ולפ"ז י"ל דנפ"מ בשחט בשבת בהמה טמאה למ"ד בפסחים ע"ג א' דשוחט בשבת תיקן להוציאו מידי אמה"ח וכיון דאינו נוהג בטמאים הוה השחיטה קלקול דפטור אבל אסור ומדרבנן שחיטתו מותרת ולגבי נכרי דלכ"ע מוזהר אטמאין בטהורין מ"מ כיון דאסור במפרכסת עד שתמות להתוס' בשבת ק"ו ע"א דלא חשיב מקלקל בחובל וצריך לכלבו אבל בשוחט בשבת הקלקול בשעת התיקון שמוציאה מידי אמה"ח, וניחא דעת הטור שהוצרך להשמיענו דאמה"ח נוהג אלא בטהורין דנפ"מ לדינא לענין שבת, וממילא מבואר שסובר כפר"ח הנ"ל, ולפ"ז יקשה מדעת המחבר שהשמיט גבי אמה"ח דנוהג בטהורים ולא בטמאים וכמש"ש בש"ך משום דלדידן אין נפקותא בזה דסוף סוף אסירי יע"ש, ואם שבפשטות דברי הטור קשה להעמיד כן שא"כ היה לו לדקדק בכ"מ גבי דיני שבת לאשמעינן החיוב והפטור כיון דנפ"מ לענין שחיטה רק בקצת דינים שנקיט הלשון חייב חטאת במקפל טליתו על כתפו ומנער טליתו בשבת כסי' ש"א וש"ב, ובלח"מ פ"ה מנזירות הלכה ה' דאפשר כיון דפטור לא נחית לפרושי אלא דברים הנוהגין בזמן הזה ולא איכפית ליה בדיני המלקות חשיב ליה כדליכא ביניהו פלוגתא, וע"כ דהוא רק שיגרא דלישנא כדנקיט ליה הטור והמחבר וחייבין עליו לגבי חלב ודם, וכן נקטו הלשון בביצת עוף טמא דלוקין, וע' בט"ז א"ח סי' תק"ס סוס"ק א' שאין דרך הטור לכתוב מידי דלא שכיח, משא"כ הרמב"ם שדרכו לכתוב אפילו מידי דלא שכיחי, וע' בכנה"ג בכללי הפוסקים במהד"ב מ"ש על לשון הרב בפ"א מחומ"צ היכי דתני אסור כו' וע' בשו"ת יד אליהו סו"ס נ"ט בד"ה אבל כו' להמציא נפ"מ לענין חולה כו' ומתורץ בזה, וע' ב"י יו"ד ס"ב וס"ד דנפ"מ בזמן הזה לענין מאכילין הקל כו', ועכ"פ להפר"ח והאחרונים י"ל דמדינא לענין דאינו תלוי בנאמנות כגון לצרפו למנין ולקראו לעלות לתורה דלא שייך משום חשדא ולא החמירו עליו מדרבנן כשהוא מחלל שבת באיסור דרבנן:

ובשו"ת צ"צ החדש אה"ע ח"ב סי' רנ"ט שצ"ע אולי מחלל שבת אף בדרבנן גרע משאר פס"ע דרבנן ע' בא"ח סי' שפ"ה דחשיב כע"ג לענין ביטול רשות, אך י"ל דזה דוקא לענין שבת ולא לענין עדות שהרי הפר"ח חולק על הב"ה וי"ל שגם מדרבנן אינו פסול כיון שלא הכריזו:

ובחתם סופר אה"ע ח"א סי' כ"ב נשאל בחיללה שבת בפרהסיא אפילו באיסור דרבנן אי מותרת להנשא והשיב דאף דחשיב מומר לכל התורה אבל מ"מ אינו חשוד לשאר עבירות אפילו קיל ממנו עפ"ד הב"י ביו"ד סי' ב' דדוקא בענין אחד כגון אם נחשד לאכול דבר חמור נחשד לאכול דבר קל ממנו, אבל נחשד לעשות מלאכה בשבת אינו נחשד לאכול דבר קל ממנו ואחאב שהיה מומר לע"ג אי לאו דאינו בר זביחה ושחיטתו פסולה אבל לא הוה חשוד לאכול נבילות עש"ב, וע' בתשב"ץ ח"ג ענין מ"ג וסי' צ"ד, ומ"ש הח"ס מב"י סי' ב', וכנראה כוונתו מסו"ס קי"ט, וזהו בשאר איסורין חוץ משבת וע"ג וכמפורש ביו"ד סי' קי"ט ס"ז דהנהו הוי כמומר לכל התורה יע"ש בש"ך ס"ק י"ג וט"ז ס"ק ח', אלא דבעובדא דידיה יש מקום להקל בלאו הכי שזו השאלה היתה באיסורין דרבנן וזה תלוי במחלוקת האחרונים הנ"ל, וגם לא נתבארה השאלה בפרטות באיזה חילול דרבנן דאפשר במה דלא משמע לאינשי איסורא כלל שאין לחייב בלי התראה, וכנראה שהיה ג"כ רק קול בעלמא ולא העידו בפניו כלל דלפסול בעינן דוקא להעיד בפניו ובב"ד וכש"ך חו"מ סו"ס ל"ח וע"ש בסי' ל"ד סי"ז ובהג"ה ס"ג וסעיף כ"ד:

וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' כ"ו בנערים הכותבים בשבת בפרהסיא ואבותיהם מוכרים יין אי נאמנים להתעסק במכירת היין של אבותיהם דהרי אוסר יין במגעו וגם בדרבנן הוה מומר כעובר עבירות בפרהסיא ואף להסוברים דרק אשורית היא דאורייתא ולא מין כתב אחר עכ"פ עיקרו מדאורייתא וכמו מעשר ירק שהוא דרבנן ולתו' עירובין ל"ב בד"ה תאנים דמיקרי עיקרו דאורייתא הואיל דמעשר דגן דאורייתא ובמה דעיקרו דאורייתא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה או יותר משל תורה יע"ש באורך, ועכ"פ במחלל שבת באיסורי תורה ובפרהסיא אין נפ"מ שהדין פשוט ביו"ד סי' ב' ואה"ע סי' קכ"ג דהוה כמומר לכה"ת ולכמה ראשונים דקדושיו קידושין רק לחומר בעלמא וכמובא בג"פ וע' בפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח בח"ד אות ד' וע"ש בא"ח סי' י"ח ס"ק ח' במש"ז בד"ה ואם עשה ציצית בשבת ובסי' ש"ד באשל ס"ק ח' ובישועות יעקב חאה"ע סי' קכ"ג בפי' הארוך ס"ק ה' וע' בשו"ת אמונת שמואל סי' י', וע' בשו"ת עה"ג סו"ס פ"ו בנחשד לחלל שבת בפרהסיא דשמא הרהר תשובה בלבבו לא אמרינן אלא לחומרא כרא"ש וטור סי' ל"ח, וע' בדברי שאול בדרוש לשובה דף ב' ע"ג בד"ה והנה גדר פרהסיא מבואר בתב"ש סי' ב' סט"ז שידע שיתפרסם כו' ושכ"מ בגמרא וכונתו למש"ש אסתר בפרהסיא הוה, וכ"כ בש"כ יו"ד סי' קנ"ז ס"ק ד' יע"ש באורך ובשו"מ קמא חא"ח סי' קמ"ו, ובשו"ת צ"צ החדש אה"ע ח"ב סו"ס רנ"ט דאף את"ל דחשיב פרהסיא שידוע לעשרה ב"א שיושב בקאבאק בשבת ומוכר יי"ש אך ודאי אינו ידוע אם מטלטל המעות שמניח הקונה ולא"ר סי' שפ"ה בשם תו"ח אף אם מחלל שבת באיסור דרבנן בפרהסיא אם מכסה בפניהם אינו חשוב פרהסיא, וזה מוכרח בעירובין ס"ט א', וגם מכירה א"צ כי שם כל הכלים מלאים ומדודים שטאפין וחצי שטאפין חתומים וכו' יע"ש, ובראש יוסף מגילה כ"ד ב' ומיהו ודאי עובר עבירה להכעיס יצא מכלל ישראל לענין זה ואין מצטרף לעשרה ע' ביו"ד סי' א' וכו' יעש"ב:

ועכ"פ בנ"ד דמסתמא החלול שבת הוא רק בדרבנן ובצנעא כיון שבנסיעתו לחולה אין כל אחד עשוי לידע אם ההכרח לפעמים בנסיעת הרופא באופן שיהא חלול שבת, ואף שיתפרסם אח"כ מ"מ י"ל שאינו עושה כן בפרהסיא בדבר שאי אפשר לתלות להיתרא וירא שיהיה נשמע מהפרסום, ואף שזה חשיב מפורסם בשידוע לו שיתפרסם כתשובת מהרי"ק שורש ק"ס ובש"ך יו"ד סי' קנ"ז מ"מ הכא שאין עשוי להוודע לכל שנסיעתו באיסור י"ל דלא חשיב מחלל שבת בפרהסיא, ומצד שמכשיל לאחרים באמירתו שמצד ידיעתו ברפואה שהמרחץ בחמין משובח יותר, ואף אם היה מורה ובא לעשות כן שיכשיל באיסור כרת, הא אין שליח לדבר עבירה ואינו עובר אלא בלאו דלפני עור לא תמכ"ש, ומכש"כ שאין לפוסלו בשביל ביטול מ"ע וכנראה שהוא עדיין פנוי ולא נכשל בעצמו בזה, ובחמדה גנוזה באגרת השמד המין החמישי איך יאות לאדם שישוב מזה השמד וז"ל גם אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם אלא מקרבים אותם ומזרזם לעשות המצות וכו', והזכרתיו למעלה בראש התשובה יע"ש ואף שאינו נוגע ממש לנ"ד:

ג ובמשנת חכמים בהלכות ע"ג מל"ת י"ד ט"ו בחלק יבין שמועה בדף נ"ג ע"ב העלה דמחלל שבת בדבר שאין בו חיוב מיתת ב"ד לא הוה מומר לכל התורה מדנקט לנסך ולא באיסור לאו גרידא, וכמו שדקדק התב"ש ס"ק כ"ו מדלא נקיט בסתמא מומר לע"ג לאשמעינן דבדאורייתא בעינן, וממילא דה"ה במחלל שבת דלא הוה מומר לכל התורה במה שאין בו חיוב מיתת ב"ד דלא חמיר מע"ג עצמה, והביא ראיה משבת ס"ט מנינא לומר שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב וכגון דידע ששבת בלאו אפ"ה אם שגג בדבר מייתי חטאת, והא אף לרמב"ם דבפעם אחד לא נעשה מומר מ"מ הכא הא חילל שבת בהרבה לאוין וקיי"ל דאף לתיאבון חשיב מומר, ע' רמב"ם פ"ג מהעה"ק וע"כ דמומר בלאו לא הוי מומר לכל התורה, ובס' מנחת אהרן על שחיטות בסוס"ק י"ז הניח בצע"ג דיש לדחות התם בצנעא יע"ש ובצפנת פענח אות כ"ג בדפה"ס נ"א ע"ד, וע' בשו"ת טו"ט ודעת תליתאה סי' ל"ו משש"ב אם חילל יו"כ בפרהסיא ואם דינו כשבת ונעשה מומר לכה"ת או לא, וע' בפמ"ג בפתיחה כוללת בהלכות שבת שנסתפק ג"כ או באיסור לאו הוה כמומר לכל התורה, וע' בשו"ת משיבת נפש ח"א סו"ס מ"ג דמשום איסור לאו לא הוה פושע לכה"ת לאיסור כיון שהם חמורים מלאו כדמשמע ר"פ כלל גדול דלר' יוחנן אפילו הזיד בלאו הוא בר קרבן ואינו מחלק בין צנעא לפרהסיא דאל"כ לא מיקרי שב מידיעתו וגם ביושבת בקרון אפילו לרמב"ם לא הוה איסור תחומין דאין תחומין למעלה מעשרה וכתו' בעירובין יעש"ב:

ולכאורה אף דאין להעניש ח"מ בשביל עבירת הלאו אבל יש נפ"מ לכפירה וכרמב"ם בפהמ"ש בפרק הנחנקין ובמורה פמ"א לשלישי שהעובר בשביל שאינו מאמין במציאות התורה הוא בכלל מגדף והובא גם בשו"ת רשב"א סי' תי"ח ומסיים וכן הדין אצלו אף במי שפוקר בעבירה קלה בעונש ח"מ וזה נקרא אשר תעשה ביד רמה וכמו שהבאתי לעיל סוף אות א', ובתב"ש סי' ב' ס"ק י"ז האריך בישוב סתירת דהרמב"ם דתרי גווני להכעיס הן וכמ"ש הבה"ב ה"א מבעט מחמת מינות כרמב"ם בפי' המשניות דיש חילוק דאפילו בפעם אחת אפיקורס הוה, וכ"מ מחבורו בכמה מקומות, ונראה דכש"כ אם יודע רבונו ומתכוון למרוד בו כההוא דפרק חלק ק"ג כלום אני עושה אלא להכעיס, והשני מי שאינו מקפיד בין איסור להיתר שלא לתיאבון וגם זה להכעיס מיקרי בלשון הגמ' ובהא מקיל הרמב"ם יעש"ב, ול"נ דההוא דחלק היינו נמי מצד כפירה להראות שמתכוון למרוד בו, וע' בחומת ירושלים סי' רס"ח משש"ב דמבעט גרע מלהכעיס יע"ש עליו בסו"ס רס"ט, וע' לח"מ פ"א וממרים הלכה ב' בשם המבי"ט ובשו"מ תנינא ח"ד סי' מ"ח, וע' בפרי תואר ס"ק ח' בד"ה והרשב"א במש"ה הפליא לדחות דהרא"ה דאפילו להכעיס ממש פליגי וכההוא דאכל פרעוש כו' ואני אומר דלהכעיס ממש דאיירינן דהוה מין לכ"ע דהיינו דמורד בקונו ואומר כי אינו מתכוון באכילה זו אלא להכעיס והאי ודאי מין גמור הוא, אבל אם אינו מתכוון באכילתו לבטל המצוה מצד שאינו מאמין בה או כפאו יצרו למרוד במצוה זו בההוא ודאי דפליגי וכדרשב"א יע"ש, וכנראה לא נחית ג"כ לחילוק זה דמיתת כפירה חמיר טפי וכרמב"ם ורשב"א כנ"ל, ומה שנקט הלשון להכעיס מצד שכופר בכל ועושה כן לחזק כפירתו שאינו ירא מהעונש וכאלו ח"ו לית דין ולית דיין, וזה היפך מסברתו ממש שענין להכעיס שיודע רבינו ומתכוון למרוד בו וכדי להכעיס לבד אבל עיקר המכוון שמורגל לעשות העבירה ואף שמאמין ברבונו, וזה אדרבא קיל יותר מכפירה לגמרי ח"ו וכנ"ל והמעיין יבחין, וע' בשבילי דוד הלכות שחיטה סי' ב' אות ג' מש"ש ואכ"מ להאריך:

ואולם הב"ח בטויו"ד סי' קנ"ט דבמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל מ"מ יש להחמיר טפי שיצא מן הכלל לענין רבית, והש"ך בס"ק ד' כתב שאין דבריו מוסכמים לחלק בין מי שמחזיק עצמו לישראל וע"ש בחו"ד בבאוריו ס"ק ג' דאף דבכל מקום להכעיס ושיצא מן הכלל שוין מ"מ הכא יש להחמיר טפי, וע' בשו"ת רדב"ז חלק ה' סי' י"ב להחמיר טפי ביצא מן הכלל אף בכה"ג, וע' במל"מ פ"ה ממלוה ולוה הלכה ב' בד"ה כתב מרן דביצא מן הכלל אע"פ שתחלתו לא היה להכעיס כגון שהעלילו עליו אפ"ה מאחר שבידו להמלט היינו שביק היתירא ע"כ, ונראה דסובר דהא דמחלקינן בין לתיאבון היינו דהיינו דוקא בשאר עבירות אבל בע"ג כל שאינו מחמת סכ"נ מין הוא ולפ"ז מי שבידו לברוח אע"פ שמאבד ממונו הרי זה להכעיס יעש"ב:

ובשו"ת יד אליהו סי' פ"א הביא מתשובת באר עשק לסי' ע"ו לחלק בין עו"ג דמיקרי אח וזוקק ליבום אבל כשהפקיר עצמו מכל גרע דלא מיקרי אח, היה אפ"ל קצת מ"ש רש"י בחולין ה' א' והאי תנא חמירא ליה שבת מע"ג ואע"ג דהעו"ג ככופר בהקב"ה והמחלל שבת ככופר במעשיו ומעיד שלא שבת הקב"ה במע"ב, ותמוה דמוכח מזה דעו"ג חמיר משבת דאל"כ ל"ל קרא אליבא דרשב"א חילל חילל מעו"ג, וגם שאין סמיכות וחיבור לדבריו וגם סותר לפירושו בסנהדרין ע"ג ב' ד"ה וחד דע"כ דשבת קיל מע"ג לכ"ע וע"ל סי' י"א, וי"ל עפמ"ש כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עו"ג כדור אנוש מוחלין לו, ומשום שהיו עובדים למזלות כדי שמגדולת העבד יהא ניכר גדולת רבו וא"כ עו"ג קיל בזה ממחלל שבת דאינו מודה בהקב"ה כלל כי זה מורה על יחודו וכופר בו כו' עכ"ד, ורמב"ם ריש הלכות ע"ג שבדור אנוש חשבו שמגדולת העבד כו', ובבית לוי בחידושיו לחולין העלה ג"כ בסגנון זה במירוח קצת דהא רב ענן מיירי ממומר שאינו כופר בהקב"ה מדמייתי מאחאב וכדאיתא בחלק שכיבד את התורה ולכך מותר לאכול משחיטתו וברייתא דאסור מיירי בכופר בהקב"ה וע"כ מדהוצרך למיתני מומר לע"ג והא כש"כ ממומר לחלל שבת דהא חמירא ע"ג שהכופר בה כמודה בכל התורה, וע"כ דמיירי במומר שאינו כופר בהקב"ה וכדורו של אנוש והו"א דשבת חמיר שאינו מודה שהקב"ה ברא העולם ואשמעינן דמ"מ שחיטתו פסולה וממילא שאף מומר לע"ג כדור אנוש שחיטתו פסולה וקשה אדרב ענן עכ"ד, ובירושלמי סופ"ק דברכות זו שבת שהיא שקולה כנגד מצותיה של תורה כו' ובירושלמי נדרים פ"ג הלכה ט' וע' בשמות רבה פרשה כ"ה דמייתי ליה מקראי, ועכ"פ יש מקום לכוון כן בפרש"י דעובד ע"ג כדור אנוש קיל ממחלל שבת שאינו מודה בהקב"ה כלל שזה מורה על יחודו וי"ל דכשלא יצא מהכלל לא הוה כעובר עבירה, ובמ"א סי' ש"מ ס"ק כ"ט הרגיש ג"כ ברש"י דחולין חמירא שבת מע"ג והניח בצ"ע דמנ"ל, ובמהד"ב מא"ז רש"א הגיה בפרש"י כע"ג וכמו שהוא בדפוסים שלפנינו וע' בתוספת שבת ובא"ר בחולין י"ד ובז"מ קושית התוס' שם י"ד א' בד"ה השוחט תימא כו' ובעירובין ס"ט האי תנא חמירא ליה שבת כע"ג כדתניא מכם כו' ומשמע דשאר תנאי פליגי דשבת קיל מע"ג, וע' בראש יוסף לחולין שהאריך בכוונת רש"י ואף שהעיד בעצמו שרחוק מהמכוון, גם בשו"ת פמ"א הגיה כע"ג דכופר בע"ג או בשבת כמודה בכל התורה וה"ה להיפך בעירובין ס"ט עכ"ד וע"ש דמייתי להדיא מברייתא דמכם דחמירא ליה שבת כע"ג, וע' בבית הלל יו"ד סי' ב' ס"ק ג' ובשו"ת אורי וישעי סי' ק' שהאריך ג"כ לדחוק בדרש"י הנ"ל ולהמרדכי דגם בע"ג בעינן בפרהסיא וא"כ הא דלא תני מנסך בפרהסיא משום דידעינן במכש"כ משבת דחמיר מע"ג, וע' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי האחרון סו"ס ד' אות ח' שהביא בכוונת רש"י דאי נימא דשבת שוה לע"ג א"כ מה שהזכיר רב ענן ע"ג ה"ה לשבת ומאי מקשה עליו מהאי תנא דלמא פירושו פרט למומר לע"ג ולחלל שבת בהדי הדדי משא"כ אי שבת חמיר תיקשי בכל גווני אדרב ענן דאמר מומר לע"ג מותר יעש"ב, ובשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב שנכתב בגליון האו"ז ע"ד הרמב"ם בסיום דבריו מרבינו טוביה וגם בשו"ת רד"ך שחילקו לענין חליצה במומר שיצא מהכלל, ואף שהב"ח בטואה"ע סי' קנ"ז סוף אות ג' דחה דבריו (והארכתי בתשובה לחאה"ע סי' קנ"ט אות ה' ואכמ"ל יותר).

ד והנה מקור דהש"ע סי' נ"ה דעבריין ראוי לצירוף מדברי המנהיג סי' ע"ט מטעם דאע"פ שחטא בקדושתו קאי זולת אם נתנדה, שאל"כ מה הועילו בתקנתם שהבדילוהו מאגודתן, ויראה לי משום דאמרינן בפרק ז"ב החשודים על השביעית אין נמנין למנין סוד העיבור הצריך מנין שמעינן מהכא דאינו נמנה למנין, וע"ש בסוה"ס בהערות לדף כ"א ע"א שלדעתו אף שחשוד על איסור דאורייתא כמו שביעית ותמה שהנוב"י בסי' נ"ה הזכירו ולא הביא סוף דבריו, וכנראה כוונתו על הגהות דגמ"ר לא"ח סי' נ"ה וע' ביו"ד סי' של"ד ס"ב בהג"ה ובש"ך ס"ק כ"ב:

ובפמ"ג א"ח סי' נ"ה ס"ק ד' באש"א דמומר לחלל שבת אין מצטרף והא דעבריין מצטרף מיירי לתיאבון הא לאו הכי לא עכ"ל, וכייל להו בהדדי הא דעבריין דגם מאן דעבר אדרבנן שרי למיקרי ליה עבריינא וכהא דרבא בשבת מ' סוע"א וכן בנדה י"ב ע"ב ויבמות כ' ע"א וע' בטא"ח סי' ס"ג ובב"י וע' בתוס' כתובות ר"פ המדיר בד"ה יוציא כו' מותר לקרותך עבריינא שכבר חייבוך חכמים, ובסנהדרין ע' סוע"ב ודבר עבירה תענית צבור ובפרש"י אע"ג דלא עבר אלא אדרבנן, וע' בבה"ט א"ח סי' תרי"ט ס"ק ב', ומהתימא על מהרי"ט בחדוש הרי"ף פ"ג דקידושין עני המהפך כו' דמיקרי רשע ולא אתפרש היכא דנה דכל דעבר אדרבנן שרי למיקרי עבריינא אבל רשע מנ"ל כו', ולא זכר מכל הסוגיות הנ"ל, וע' בפסקי מהרא"י סי' ר"ב והובא בפלפלא חריפתא ריש סנהדרין ומאן דעבר אדרבנן לא מיקרי עבריינא כו', וע' בשו"ת שאג"א סי' ה' ושו"ת בית שלמה חיו"ד מ"ק סי' ר' וסל"ב ובהג"ה מבן המחבר ושו"ת דברי יעקב סי' פ"ג, וע' בהגהת רמ"א ח"מ סי' פ"ז מתשובת מהר"י מינץ שמותר לקרותו עבריין שהרי עבר על דברי חכמים וע' בשו"ת זכרון יוסף חאה"ע סי' ט"ו בד"ה ואני אחזק, וע' בתוס' יבמות ס"ד א' סוד"ה יוציא ובשו"ת מהר"י מברונא סי' כ', וע' בר"ש תרומות פ"ב משנה ג' גבי עבר ותיקנו מנ"ל שעבר בשוגג כו', וע' בשו"ת חוט השני סי' י"ח דף י"ז סוף ע"ג שאינו נקרא רשע אלא העובר על דבריהם בקום ועשה ואע"פ שהמשיא עצה למכור נכסיו נקרא רשע ערום אבל רשע סתם לא מיקרי שאותו המשיאו ג"כ אינו נפסל לעדות ולשבועה, וע' בכתובות ק"ה ב' לא רצו אטו ברשיעי עסקינן ערש"י ובמאורי אור יבמות כ' ע"א משש"ב, ועכ"פ במחלל שבת בדרבנן דלפר"ח אינו מומר לכל התורה אין להחמיר שלא לצרפו:

וכדמות ראיה להפמ"ג הנ"ל דלתיאבון מצטרף גם באיסור דאורייתא מסנהדרין מ"ד א' שלמדו מעכן שאף שחטא ישראל הוא וגם שהוציאו והטמינו ובמדרש והובא גם בפרש"י יהושע סי' י' ט"ו דיום השביעי מכיבוש יריחו היה בשבת, וע' בשבת י"ט א' ובהאמונות והדעות לרס"ג מאמר ג' צווי ואזהרה והט' כו' וראב"ע במדבר י"ז מ"א, אלא דלחד מ"ד שעבר על חמשה חומשי תורה ושכפר בעיקר ע"ש ובח"א, וכדמסיים היינו דאמרי אינשי אסא קרו ליה דקאי ביני חילפי אסא שמיה שכל עוד שעומד ביניהם ונחשב עמהם קרו ליה ישראל, ובשו"ת רשד"ם חאה"ע סי' י' שמה שאמר שעבר, על חמשה חומשי תורה נראה דמסברת יחיד היא, וגם אינה אלא אסמכתא בעלמא והא בתר הכי אמרינן וא"ר אילעא מושך בערלתו הוה ופריך פשיטא ופרש"י דהא ר' אילעא גופא אמר, וכיוצא בו דקדקו הפוסקים עמ"ש בחולין ורב היכי אכיל בישרא יעש"ב, ע"ש צ"ה ב' ושם י"א סוע"ב לר"מ ה"נ דלא אכיל בישרא וע"ש ברא"ש סי' ט"ז ובכורות פ"ה אות ח' ובמעיו"ט, ובמגילה י"ג א' שכל הכופר בע"ג נקרא יהודי, ואינו ענין לקידושין י"ח א' דקרי לעשו ישראל מומר שאני ואף דפירש לגמרי ומלבד מ"ש בתפארת ישראל דמאי פ"ו משנה י' בחדושים דדומיא דבני עשו בעינן דאנוסים דמעשה אבותיהם בידיהם כחולין י"ג ב' יעש"ב, וגם דמ"מ לענין ירושת בניו היה לחלק דלא פקע כיון שהוא בן ישראל, וע' בתשובת הרא"ש בשיטת הגאונים דנהי דמוריש לבניו כדילפינן מעשו נתתי את הר שעיר מ"מ בעי זרעו, מיוחס אחריו כדכתיב לזרעך אחריך, וע' באבני מלואים סי' קנ"ג דלפ"ז כאחים מן האב דמי דאחוה דיבום תליא במיוחדים בנחלה כיבמות י"ז ב', וע' בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ד בהג"ה בד"ה ומצוה לקיים ד"ח יעש"ב בענין זקוקה שהמיר אחר נשואיה, ובשו"מ תנינא ח"ג סי' צ"א בדהגמ"ר פרק החולץ בשם מהר"ם בקידש דהיא חומר בעלמא כדאמרי על מנת שאני צ"ג מקודשת חיישינן שמא כו ובדברי העיטור שרצה לחלק לקידושין יעש"ב, ובח"ד סי' י' על המק"ש סי' י"ז שצידד בישראל שמכר לו חמצו דלא שייך למיקנסיה דלא כט"ז א"ח סי' תמ"ח דרק לגבי דידן אסור להכשילו ותמה דהרי גם לעצמו כשר למול אלא דאינו בן ברית וגם כשר לשליחות וממעט בחלק ירושה והעלה ג"כ לחלק לענין חמצו אם אין רצונו לבטל דאינו מבערו מה מועיל תשובתו אח"כ על מה שכבר עבר בבל יראה, וע' במשנת חכמים על הרמב"ם ל"ת ל"ט ביבין שמועה דף ע"ח ע"ג שאין לסמוך עליו אף בשעת הדחק, וע' בשו"ת פרי תבואה סו"ס ל"ב שצירף ג"כ דברי המקום שמואל לסניף להקל וע' בשו"ת ר"ח כהן חא"ח סי' י"ב וי"ג וע' בשו"ת יריעות האהל סי' י' וסו"ס י"א שהביא ראיה ג"כ מהדרישה יו"ד סי' קמ"ו דאלי' שלו דינו כשל עו"ג ורק הט"ז חולק וע"ש בהגהות דרישה, יע"ש במשנת חכמים ל"ת ל"ט בד"ה אלא שראיתי בשו"ת רשד"ם חאה"ע סי' י' דאף הרמב"ם וסמ"ג לא אמרו דמקודשת אלא לחומרא כו' יע"ש בד"ה ואולם דהיאך אפ"ל דמומר לאו בר שליחות הוא ומטעם דאתם גם אתם דבעינן דומיא דאתם וא"כ מומר שבא לגרש ע"י שליח נימא כיון דלאו בר שליחות הוא לא משוי שליח כו', ובחומת ירושלים סו"ס קל"ה כתב בישוב קושית התוס' בחולין י"ד בד"ה שוחט יעש"ב ובאהל דוד לשבועות מ"ט א' ד"ה והעדים ושו"ת גבעת שאול סי' י' וע"ש עוד בסי' כ"ג בדהמ"א סי' קפ"ט ס"ק א' וב"ש סי' קמ"א ס"ק ז' וע' בבני אהובה פ"ג מגירושין הלכה ט"ז שמיישב בפשיטות, וע' בחדושי רע"א ספר שלישי לגיטין כ"ג ובגט מקושר בבאור ט"ג אות ז' בדף ט"ז ע"ב בד"ה אמנם התמיה קיימת על המ"א וב"ש בשולח גט ע"י שליח והא מרבינן בב"מ ע"א ב' מה אתם בני ברית ואפילו הוא בעצמו לאו מבני כריתה הוא יעש"ב בישובו ובתיבת גומא פרשה בא ובשמן כתית לגיטין כ"ג ב' וטיב גיטין לגיטין כ"ג א' תו' ד"ה וכדי וישועות יעקב א"ח סי' קפ"ט ס"ק א' ונחל איתן פ"ג מאישות הלכה י"ד בדף נ"ג ע"ב על קושית אבן העוזר סי' קפ"ט ובח"ס חא"ח סו"ס קע"ו בד"ה ואגב וראש המזבח לזבחים ט"ו, ובחומת ירושלים סו"ס קל"ה נדחק, וביד אלי' הנ"ל פקפק ע"ד התו' סנהדרין ע"ב והמ"א ונדחק בהת"כ המובא בילקוט מכם להוציא את המומר יצאו גרים שאינם בני מקבלי ברית, ומירושלמי סוטה וסופ"ג דהוריות מומר קודם לגר ויפ"ת גרס משוחרר, ובירו' דפוס קראקא מצויין ממזר, ומשום מעשה שהיה נ"ל דהיינו הא דסנהדרין ק"ז ב' וירו' חגיגה פ"ב הלכה ב' מבן טבאי, ושוב ראיתי בפ"מ שמקיים הגירסא מומר עפ"ד אגדה הנ"ל, ולא עמד על עיקר המכוון, והגרים היינו האדומים שגיירם הורקונוס ותלמידיו של המאוחר ותדע דהא גר מצווין להחיותו, ועכ"פ בלא יצא מן הכלל כל עוד שהולך לבהכ"נ ובא למנין ומתפלל בכובד ראש כמו הצבור ובלי הפסקה ואי אפשר להשיג להשלים המני' זולתו אין בידינו להכריע להחמיר, ובט"ז א"ח סי' נ"ה ס"ק ד' שחלילה להצטרף עם העושים איסור בהפסקת שיחה בטילה, ואף די"ל דהקפידא דבעינן עשרה דצייתי והגם שדעת האגור ומהרי"ל אינו כן וע"ש במ"א ס"ק ז', מ"מ דעתו דהוה כמבעט במצוה זו בשעה שעוסק בה, וע' בתשב"ץ ח"א סו"ס ס"ו בענין האנוסים משש"ב, ובחמדה גנוזה בשאלה ע"ד אנוסים מר' סעדיה בר' מיימון לענין בניהם כל זמן שהם נבדלים וניכרים שהם מזרע ישראל אע"פ שיכולים לברוח כו' שבכל עניני היחס כו' הם אחינו כו' יע"ש באורך, ובפרט דמקור צירוף בעשרה מטעם ונקדשתי בתוך בני ישראל ואף שעבר על רישא דקרא ולא תחללו מ"מ בשעת מעשה כשבא להצטרף ליכא חילול ויוכל להתקיים גם סיפא דקרא דמסברא שייך הקה"ש ג"כ בפני עשרה מישראל וע' בח"ס סו"ס ל"א ואכמ"ל:

ובשאילת יעבץ ח"ב סו"ס קצ"ו דמ"ש עבריין כל זמן שלא נתנדה מצטרף לעשרה דצריך לחלק לעבריין דגזירת הקהל במסים משא"כ עבריין מוחזק במידי דאיסורא וכו' יע"ש באורך, ובשו"ת חכ"צ סי' ל"ח בד"ה ואם יטעון והא קיי"ל דמותר להתפלל עם העבריינין כו' היינו בעבר לפרקים, וביחוד המחלל שבת בפרהסיא שהוא כעו"ג גמור ואיך יתכן שיעלה לקרות בתורה בצבור והלא אין לך חה"ש וכיבוי מאור הדת גדול מזה, וכל העומד ונמצא שם באותו מקום ופרק ואינו מוחה כו' ואם רוח טהרה עברה על מקצת אנשים קנאים לצאת מן המקום ההוא בל יספו בעוונם עליהם תבא ברכת טוב עכ"ל, ובסי' י"ג לענין בעל תשובה להיות חתן תורה דאף להסוברים דכהן שהמיר וחזר בתשובה אינו נושא את כפיו דאיתקש ברכה לשירות דפסול לעבודה וכן הפוסלים לש"ץ שהמיר מימיו משום דבעינן שלא יצא עליו שם רע אבל בקורא בתורה לא קפדינן בהכי, אלא שבהיותו עומד ברשעו אין נכון לקרותו לתורה כענין שנאמר ולרשע מה לך לספר את חוקי כו', וע' בשו"ת לחם רב סי' ג' משש"ב, ובשו"ת בשמים ראש סי' פ"ז מתיר לגמרי בנשיאת כפים במומר ששב יע"ש באורך:

ובשו"ת שתי הלחם סי' ל"א בדף ל"ט ע"ב בתשובת הר"ר יעב"ץ בן החכ"צ דאיהו נמי לא אמרה אלא במי שהמיר דתו ועודנו לא ישוב מע"ג, משא"כ בנ"ד שחזר קצת למוטב אלא שלא השלים כפרתו דאין רגלים לאסרו, ולא דמי לנשיאת כפים דהוה פסולו בגופו כשעבר ורצח שהן המעכבות בנשיאות כפים כו', משא"כ בקריאת התורה דמיד שחזר בו חוזר להכשירו וכמו שחוזר להיות כשר להעיד תיכף משקבל עליו תשובה כח"מ סי' ל"ד, שהרי הדין פשוט שהעבריין כל שלא נתנדה בפירוש הרי הוא נמנה לעשרה ולכל דבר שבקדושה כיו"ד סי' של"ד וא"ח סי' נ"ה, וכש"כ שהוא מותר בקריאת התורה דקילא מצירוף עשרה לדבר שבקדושה שאפילו אשה וקטן עולין למנין שבעה ואין מצטרפין לעשרה ואפילו המנודה עצמו מותר בד"ת אלא שאינו קורא בס"ת בצבור, אבל כשעדיין לא נתנדה היכא רמיזא שלא יקרא בתורה יעש"ב, ובשו"ת מים רבים חח"מ סי' ב' ע"ש ובסי' ג' לענין מומר שחזר לדתו שמכשירו לעדות וע"ש בחיו"ד סי' ס"ח בד"ה דבר ידוע כו' בדף ס"ה ע"ב, ובמאורי אור בחלק בן נון במה"ב לא"ח סי' קכ"א ס"ג בדף קמ"ז ע"ב בכהן שנשא גרושה והכ"נ מומר לעבירה דאורייתא כגון טריפות, ובזמנינו יש שהחזיקו נשותיהן שילדו ממזרים בהיות בעליהן בכרכי הים איזה שנים הוריתי שאין לצרפם לקדושה ואף שכתב בסמוך איננו מדקדק במצות ואין שאר עבירות מונעין והרמב"ם נקט בלשון הש"ע כוונתו שהוא עבריין במצות דרבנן וכשבת פ"ג ופ"ק דברכות וכו' עכ"ל, וכונתו לברכות ד' ע"ב דכל העובר על דברי חכמים ח"מ בידי שמים ואינו ענין לקראו רשע אף שמושך עליו עונשו ח"ו, וע' בפר"ח רס"ק ל"ט דמומר לחלל שבת ולנסך הוא כמומר לכל התורה כפ"ק דחולין ולפ"ז צריכין לעשות תשובה כדי שיוכלו לישא כפיהם עכ"ל ובנוב"י תנינא חא"ח סי' י"א, ובמאורי אור בחלק עוד למועד ליו"ד סי' שמ"ה ובחלק בן נון במה"ב דף קע"ו ב' משש"ב, ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח סו"ס מ"ט דאף לרמ"א יו"ד סו"ס של"ד דכל זמן שלא נתנדה מותר לצרפו למנין עשרה פשיטא דאין עלינו לקדשו ולכבדו לקראו בתורה ראשון ואף בכהן ת"ח אף דאיכא ג"כ עשה דכבוד התורה דעדיף כו' אבל ודאי ממצוה דאורי' המוטלת עליו לישא את כפיו ואולי ישים על לבו בברכת כהנים שחותם בשלום לתקן א"ע וכו' יעש"ב ובסי' מ"ח, (ולאחר כמה שנים עבר דרך פה רב א' וספרו שהדפיס בידו ושם בחא"ח סי' ג' לענין כהן שמחלל שבת שאין לדחותו מלעלות לדוכן ורק במומר לע"ג, ולא הביא שום טעם לדבריו ונגד המבואר בפשטות להיפך]:

ה ומה שהעיר כ"ת מהא דעירובין מי שאינו מודה בעירוב ובחולין בכהן שאינו מודה בעבודה אין נותנין לו, ועיין בשו"ת פאר הדור לרמב"ם סי' ע"א לענין צירוף הקראים למנין עשרה שאין משלימין המנין כמו בעירוב מאחר שאינם מודים בזה א"כ אין משלימין המנין בדבר שהם תיקנו, ומ"מ אינו ברור לחשבו דאינו מודה בהא כשבא עכשיו למנין עשרה ולקראו לתורה ואף שענין הברכה נתקן על העתק בד"ת וגם על פירושה של תורה בכתב וע' בט"ז ר"ס מ"ז ובתפארת ישראל למהר"ל מפראג בהקדמה משש"ב, וקיי"ל נמי דעל תלמוד ומדרש צריך לברך, [וע' בס' המצות לרמב"ן סוף חלק העשין במצוה ט"ו שמ"ע מה"ת לברך קודם לימוד התורה והסכים עמו במגלת אסתר ותמה על הרמב"ם שלא מנאה וכמו שתמה השאג"א סי' כ"ד מברכות כ"א יעש"ב ובצל"ח, ובירו' רפ"ו דברכות הקיש תורה למצוה מה תורה טעינה ברכה כו', וע' בפאת השלחן בדף י"ב ע"ב, ובירו' ר"פ שלשה שאכלו עשאוהו כשאר מצות של תורה יע"ש במפרש וכל הני ק"ו וגז"ש דיליף לבה"ת מבהמ"ז גילוי מלתא בעלמא, וכן הא דנדרים פ"א ממ"ד ולא הלכו בה, וע' בתר"י פ"ק דברכות דהוה רק דרשה בעלמא מדברי קבלה, ובפר"ח א"ח ר"ס מ"ז דברכת התורה היא דאורייתא, וע' בפמ"ג בפתיחה לברכת השחר ובפתיחה להלכות ברכות אות ט"ו וסי' תרפ"ה ס"ק ב' במש"ז משש"ב, ובבאור הגר"א בהלכות מגילה סי' תרצ"ב ס"א ס"ק ח' בברכת הרב את ריבנו דברכת התורה להוציא אה"ר חובתן הוא מדאורייתא, וע' בנשמת אדם כלל ט' בהלכות בה"ת סי' א', ובשו"ת משכנות יעקב סי' ס' האריך ג"כ שברכת התורה הוא דאורייתא ובסו"ס בית יצחק על קבוע וס"ס מש"ש בתשובה ובסו"ס ים התלמוד בשו"ת מפה"י בתשובה לחכם א' בדף פ"ד סע"א מתשובת פני משה ח"א סי' א', וע' בס' מאור השחר דף ט' ע"א ושו"ת חכמת שלמה שבהר המור סי' ט', וע' בשו"ת ר' בצלאל האחרון סי' י' אות י' לחלק בין ברכת התורה בצבור שהוא דרבנן, וע' במ"א סי' קל"ה וב"ח סי' תרפ"ה ויו"ד סי' רל"ט ס"ז בשם רשב"ץ שהקריאה בצבור תקנת סופרים והשבועה חלה עליו, ובשיורי קרבן מגילה פ"ק סוף הלכה א' בד"ה ולא עזרא תיקן כו' ובירו' פ"ד דמגילה וטא"ח סי' רצ"ב ובספרי זכ"י ברכות כ"א ע"א עמ"ש הב"י בא"ח סי' מ"ז יע"ש רפ"ב דברכות תו' ד"ה בלה"ק דהא עזרא תיקן ובזכור לאברהם חא"ח אות ס' בדף מ"ט ע"ב שהאריך בדהתו' והב"ח א"ח סי' תרפ"ה, ובשו"ת שבסו"ס מכתב לחזקיה סי' ד' דף י"ז סע"ג וע"ש בסי' ו' דף ל"ב ע"א ובתו' ר"ה ל"ב בדפי הס' ס"ד ע"ד, ועכ"פ גם לרמב"ן היינו לברך ברכת התורה בשחרית אבל ברכה שעולה בתורה הוא משום כבוד צבור וכסי' קל"ט, וע' בשו"ת יד מאיר סי' ג' ואגודת אזוב המדברי חיו"ד סי' כ"ה וע' בתשובה מאהבה ח"ב סי' רמ"ב]:

ואף דלענין צירוף תפלה דבמקום קרבנות דאין מקבלין קרבן מפושעי ישראל ומשום דזבח רשעים תועבה, וע' במ"א סי' קנ"ד ס"ק י"ח אסור להדליק דדמי לקרבן, ומ"מ בהני דאיכא למימר ישובו מקבלין, ובתו שבת פ"ז א' בד"ה ומה פסח כו' אין זה ק"ו גמור כו' דמ"מ לא היה למנוע מליתן להם התורה ולהחזירם בתשובה, וב"י סי' נ"ה הביא מתשובת הרשב"א שעבריינין שנידו אותם על העבירה אין מצטרפין ואין מזמנין עליהם בשלשה ולא מחמת החרם שא"כ אפילו על עסקי ממון כו' אלא מחמת שנעשה עבריין בעבירה חמורה עכ"ד, ומפשטות הגמ' סנהדרין מ"ד א שהוציא המנהיג משם דינו צריך לחלק דכיון דהתירו החרם מקודם קיל טפי כמו לענין שבועה דלהבא שאינו נפסל כיון שאז לא יצא השקר מפיו, ובפרט דאף שעבר על עבירות חמורות לחלל שבת וכדומה מ"מ לא הוה החרם רק ענין הלקיחה בלבד, גם יש לחלק כשבא רק מצד החרם שהיה קודם שנתהוה האיסור וכתוס' תמורה ה' סוע"א בשבועה דלא אמרינן אי עביד לא מהני כיון שבדה את האיסור, ובתשובת הרא"ש כלל ז' סי' ח' שהובא בט"ז יו"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ד שלא נפסלו בשטרות שנעשה ע"פ תקנה השניה כו' דהא לא מהני רק במצות שאי אפשר לבטלן:

ומה שהעיר כ"ת דהא בעובר עבירות לט"ז סי' קצ"ב ס"ב דאין לצרפו לזימון ובבאור הגר"א סי' נ"ה ס"ק י"ט עבריין נמנה לעשרה ואף שפסול לעדות, והלא הנשים מצטרפות לזימון אי לאו משום פריצותא וכותי מצטרף אף שעבר אדרבנן כמש"ש מ"ז ע"ב, נראה שאין חילוק בין הזכרת השם לזימון דמדמה להדדי, ועיקר דברי הגר"א מבואר בשו"ת ריב"ש סי' קע"ב שנשאל על העבריין אם מצטרף לעשרה והלא אפילו הנשים היו מצטרפות לזימון או לאו משום פריצותא ואף שפסולות לדין ולעדות ומזמנות לעצמן ואפילו העו"ג כשלא אכל דבר שאינו מעושר בסעודה ההיא דאין לו קבע לזימון כו' ובאכילת פירות כראב"ד פ"א מברכות ולזה הסכים הרא"ש שלא יצטרף לעשרה בתפלה ובזימון בשאר סעודות כו', ודוקא במנודה לרמב"ם אין מזמנין ואין כוללין בעשרה כיון שמבדילין, וכ"ה בפי' למהר"ם מרוטנבורג שעבריין על גזירת הצבור נמנה למנין עשרה עכ"ל, וע' במרדכי ריש שבועות ובהגהות האלפסי פא"מ מובא ביו"ד סי' של"ד ס"ב בהג"ה ובב"י יע"ש סכ"ב וא"ח סי' נ"ה סי"א ושו"ת מים רבים חיו"ד סי' ס"ח ושב יעקב חא"ח סי' ו' בדף ט' ע"א, ומה שתמה מעלתו דמייתי ראיה מנשים שלא גרמו ע"י מעשיהן שאינן מצטרפות לזימון וכן מגזירת חכמים משא"כ בעובר עבירה, ואינו מדוקדק דהפסול בנשים מן התורה כר"פ שבועת העדות דף ל' ע"א וכן לשון הרמב"ם פ"ט מעדות ה"ב וע"ש בכ"מ, ובאמת במה דנקט הלמוד ממ"ש על פי שנים עדים בלשון זכר ולא כמפורש בגמ' דמוקי קרא בעדים י"ל דדרכו של הרמב"ם לנקוט הדרש היותר פשוט אף שלא נמצא מפורש בגמ' וע' בספרי זכ"י בשבת ק"ח, ועכ"פ יפה הקשה דאי לאו דתלוי' בפסולי עדות ואף דנימא משום דדעתן קלות מ"מ לא היה מקום שלא לצרפן לזימון אי, לאו משום פריצותא שמ"מ עושות המצוה כתיקונה ולא הויין עברינות, ובפרט דבדבר שהוא בידם מהימנינן להו ואפילו בדאורייתא אלא בטרחה יתירה וכהירושלמי שהנשים עצלניות הן וכתוס' פסחים ד' ע"ב ד"ה הימניהו, ועוד דלהטו"א סופ"ק דרה"ש בד"ה האשה כשירה לה דלמאי דילפינן לפסול אשה לעדות מועמדו שני האנשים לאו שאין שם עד עליה רק דאין שם איש עליה הלכך לית לן למעוטי אלא דצריך ב' עדים דבהכי איירי מיעוטא דקרא אבל היכי דעד אחד נאמן גם אשה נאמנת, וע"ש דלפ"ז אמאי אין אשה מחייבת שדא"ו עש"ב ובפר"ד בדרך מצותיך ח"ד ובנוב"י תנינא חח"מ סי' ח' בהג"ה מבן המחבר, והתימא על הטו"א שלא העיר מלשון הרמב"ם שלמד הדרש ממ"ש שני עדים בלשון זכר א מפקינן משום דאין שם איש עלה, וע"ש בכ"מ שהקשה ג"כ דהא כל התורה בלשון זכר נאמרה, וע' במ"א סי' מ"ו ס"ק ט' ובתו' קידושין ב' ע"ב ד"ה שיתנו שלשה ותוס' סנהדרין ס"ו א' ד"ה לרבות ותוס' ערכין ב' ע"ב ד"ה לרבות ובשו"ת שמן רוקח בחידושיו לח"מ סי' ל"ה סי"ד אות ג' על הכ"מ פ"ט מעדות הלכה ב' וע' בשו"ת דברי נחמיה חיו"ד שאלה כ"א בדף נ"ג ע"ד:

ו גם יש לצדד דבזמנינו דלא אכשור דרא ובפרט במדינת אשכנז שרגילין לחלל כמה לאוין לענין שבת בהוצאה בכרמלית ומה גם בחושב לצורך מצוה ואם שאין הכרח בזה מ"מ י"ל דהוה כמו מדינא דגמ' דמה דלא משמע לאינשי איסורא אין נפסלין לעדות אף בלאו של תורה כטוש"ע ח"מ סי' ל"ד סעיף י"ב וע"ש בסמ"ע ס"ק ל' ובתשובת הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סי' קי"ט בד"ה מי שהוא מפורסם כו' דחשוד לעבירה דלא משמע לאינשי כשר לכל, וביש"ש פ"ק דחולין סי' ח' ט' ובפרק גה"נ סי' י"ז וע' במ"א סי' ק"ד ס"ק ו' ובפר"ח יו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"ב וברכי יוסף א"ח סי' א' סוס"ק ז' וע' בשו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' ט"ו אות ד' בד"ה אמנם בנ"ד, ורק דבתב"ש סי' ב' דמחלל שבת בפרהסיא אף במקום דקילא להו שבת דינו כעובד ע"ג וע' בשאילת שלום תנינא סי' קכ"ג לענין פסול לעדות דאף שעבר בצנעא פסול לעדות מה"ת יעש"ב ובשו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' כ"ו, וגם דלענין שחיטה דאתחזק איסורא ובעינן מדינא שיהיה השו"ב מוחזק בכשרות דלא מהני בכה"ג במחלל שבת בפרהסיא ואפילו בדרבנן ובצנעא מ"מ פסול לעדות, אבל לענין צירוף למנין דאין חשש שיבא לידי מכשול להאמינו על דבריו מצד שמצרפין אותו למנין, וכיון שבא להצטרף אין לדון אותו על מה שנכשל במעשיו מהעדר ידיעה דהוה כתנוק שנשבה בין העו"ג דמיחשב כאנוס וכרמב"ם פ"ג מהלכות ממרים הלכה ג' אבל בני התועים האלה וב"ב שהדיחו אותם אבותיהם כו' ואף ששמע אח"כ שהוא יהודי וראה היהודים ומעשיהם ודתם שהרי גדלוהו על טעותם וכו' לפכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכן בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה, ובאחרונים הביאו מבאר עשק הנ"ל לענין מומרת שהולידה מעו"ג יעש"ב ובש"ך יו"ד סי' קנ"ט ס"ק ו' ובתפארת למשה ובנקה"כ והגהות רלנ"ח מהמל"מ פ"ה ממלוה ולוה הלכה א', ומש"ש ש"ך בשם רש"ל צ"ע מט"ז יו"ד סוס"ק ב' בשם רש"ל וע' בחו"ד ס"ק ה' ובמש"ז סי' קנ"ד ס"ק ט' ובמ"א, ומכש"כ באלו שלא נתחלקו מהאומה בכת מיוחדת שאין להרחיב הפירוד להרחיקם לגמרי ואף שלא נתעורר עוד לשוב לגמרי ממעשיו, וע' ביו"ד סי' ב' ס"ט ואינם מאמינים בתורה שבע"פ כו' ואף דחשיב כעו"ג מחלל שבת כסי' קי"ט ס"ז וכאינו בר זביחה דלא מהני עומד על גביו כסי' ב' ס"ה, וע"כ במש"ש בשמ"ח דהוה כתנוק שנשבה שישראל טעות הוא מאבותיו, וכן בא"ח סי' שפ"ה ס"א דצדוקי כישראל ומבטל רשות וע"ש בב"י וט"ז ומ"א, ואף דמחלל שבת בפרהסיא הוה מומר אפילו בדרבנן וכמבואר שם סעיף י"ג וכמ"ש הב"ה סי' ב' והפר"ח בק"א וכמש"ל אות ב', ורק דכאן לענין ביטול רשות דהוה דרבנן וממילא דלא מהני לענין הוצאה שיועיל ביטול רשות שלו ואף שהוא מומר לחלל שבת רק באיסור דרבנן משא"כ בשאר מילי אמרינן דלא חשיד באיסור דאורייתא, וע' בק"נ פרק הדר אות נ"ב וביו"ד סי' רס"ז סמ"ז ורמב"ם פ"ו מעבדים הלכה ו' ובש"ג פרק השולח בשם ריא"ז שצדוקי ככותי בכתיבת התפילין, וע"ש בבית מאיר לגיטין מ"ה ב' בד"ה גמ' וד"ה וישראל מומר מ"ש על הבה"ג יו"ד סי' ב' ס"ק י' ומ"א סי' ל"ט ס"ק ב' יעש"ב ובשו"מ קמא ח"ב סי' צ"ז, וע' בנחלה לישראל ר"ס נ' במ"ש בחוט השני דכיון דעבר עבירה ושנה נעשה לו כהיתר ומיחשב רק שוגג, ובברכי יוסף א"ח סי' א' אות ז' בסוף התשובה דכיון שדרכם לדבר בביהכ"נ סירכיה נקטיה ומיחשבי כאנוסין ולחד תירוץ בתוס' פרק השולח דכיון דלהוטה לזנות הוה כמו אונסין, ובחדושי רע"א ביו"ד סי' של"ד ס"ז במזכיר ש"ש לבטלה שהביא תשובת רמ"א שעכשיו שרגילין בכך הוה כאומר מותר ובשם סמ"ג שמטעם זה המנהג שלא לנדות יעש"ב, ובשו"ת הר המור בגדולת מרדכי סי' ט"ז בד"ה גם בזה כו' דבדבר הפשוט לכל לא אמרינן אומר מותר ע' בח"מ סי' ל"ד סכ"ד, וע' בכריתות ג' ב' ואב"א כו' יעש"ב (ועמש"ל שאלה י"ב בענין אומר מותר בהוראה), וכ"כ בשו"ת בנין ציון ח"ב סי' כ"ג שכיון שרובם נעשה להם חילול שבת כהיתר שמעשה אבותיהם בידיהם הוה כתנוק שנשבה כסי' שפ"ה ומבי"ט ח"א סי' ש"ז ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך בני ישראל ולא ידעו לעקרי הדת ואין מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשיבי מזידין שהרבה מפושעי ישראל דומין להם שמה שהחמיר הר"ש בקראים וכו' (וכמובא ביו"ד סי' קכ"ד בנקה"כ בשם המביט) אינו מפני חילול המועדות בשבת אלא מפני שכפרו גם בעקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גיטין וקידושין, ובזה רוב הפושעים שבזמנינו לא פרצו ולכן גם למקילין לענין נגיעת יין של הפושעים הללו יש להם מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פנים לחללן בפני עשרה ישראל יחד יעש"ב, וע' בכריתי יו"ד סי' ב' ס"ק כ' וע"ש בפרי תואר ס"ק י"א ומסתברא דאפילו בענין הקראים בזמן הזה שמחללין שבת ומועד כו' שחיטתו כשירה, והארכתי במקום אחר בישוב המאמרים בענין הצדוקים והקראים וגם בתשובה לענין פריעה בשבת ובדיני מכירת חמץ ובתשובה לענין כתיבת ס"ת וכה"ג, וע' במאורי אור בחלק באר שבע לא"ח סי' של"א בדף קי"ב ע"ב ובמילת בני הקראים כו' ומחללי שבת בפרהסיא גרועים מקראים כו' יעש"ב ובברכי יוסף חיו"ד סי' קכ"ד שכמה חילוקים דמחל שבת, בפרהסיא אינו אוסר יין במגעו, ובשו"ת אורין תליתאי סו"ס מ' עוד כמה סניפין להקל, ובשו"ת יהודה יעלה חיו"ד סו"ס נ' וע"ש בחיו"ד סי' ח' לענין מחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה מישראל ככתובות ז' ב' ועושה כן כמה פעמים כו' וע' בח"מ סי' צ"ב ס"ה והכ"נ לאסור במגעו היינו נמי לפסול גופו ממש פשיטא דאם לא העידו בפניו רק ע"פ קול ההמון ובידעו שמתנהגים בכל שארי מצות התורה ונזהרים משארי עבירות אין דינם כמומר לאסור במגעו ומה גם בזמנינו שהדור פרוץ שאין לדחותם בשתי ידים שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע ואם כי ודאי מקילים לעצמם ואינם מעידים עליו מ"מ אין אוסרים במגעם, ומתשובת הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סי' קי"ט דמחלל שבת בפרהסיא אוסר מ"מ להרבה אחרונים דרק מדרבנן הוה מומר לכל התורה וי"ל דבמגעו לא אסרו דכולהי טעמי לא שייכי במחלל שבת בלחוד ולכן כל שלא העידו עליהם בפני ב"ד שחיללו השבת בפני עשרה מישראל גם בעל נפש א"צ להחמיר על עצמו עכ"ל בקצרה, ובח"ס חיו"ד סי' ק"כ דבמחלל שבת בפרהסיא פשיטא שעושה יי"נ לא משום חתנות או לתא דע"ג אלא משום קנסא וע' בשו"ת אורין תליתאי סי' מ' וצ"ט וע' בשו"ת אורי וישעי סוס"ק דאם מחלל שבת מטעם הכרחיות ע"ד פגעי הזמן ולא להכעיס יש להקל עליו, וע' בתשב"ץ ח"ג סי' שי"ב:

ובזה מבואר גם דעת התפארת למשה ביו"ד סי' קי"ג ס"ט במ"ש הב"י על איסור בישולן ש"ג י"א שיאכילנו דברים האסורים וי"א משום חתנות וצ"ל דנפ"מ אם בישול של מומר לע"ג יהיה אסור דהוה מומר לכל התורה דלמ"ד משום חתנות שרי דאע"פ שחטא כו' ולמ"ד שמא יאכילנו אסור, ולפ"ז פת שלו שרי דפת הוה רק משום חתנות יע"ש באורך, וע"כ דאף דאנו אוסרין מגען ביין דאיסורו רק משום בנותיהן וכש"ך ס"ק ג' בשם רשב"א שאם אין לזה יש לזה וכפר"ח ופמ"ג סי' קי"ב ס"ק ב' בש"ד דפת הקראים אסור דמחלל שבת בפרהסיא דינו כעו"ג, וכן תמה הר"ש גאנץ פריד בקצור שו"ע סי' ע"ב בהערה, וע"כ דסובר ג"כ דהא דאוסר במגעו היינו אם מדאורייתא הוה כמומר לכל התורה כדמשמע במהרי"ק שורש ס'. ובתשובת ר' בצלאל אשכנזי סי' ג', אבל אי רק מדרבנן הוה כמומר לכל התורה דאינו אוסר במגעו ואף דאינו מעיד עליו שחשוד על זה, והכ"נ לענין בשולו ליכא למיגזר כיון דליכא משום חתנות וכיון דמה"ת אין דינם כעו"ג גמורים ממש אין לגזור בהם אטו עו"ג אחר שנאסר משום חתנות, וממילא בפתן דהוא רק משום חתנות לבד אין לאסור וכנ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה