זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן יח
ע"ד שנשאלתי מכמה מקומות שונות בטענת חזקה ברבנות מצד ירושה המבואר ביו"ד סו"ס רמ"ה ובמ"א סו"ס נ"ג, וכן בשו"ב וש"ץ בשמת האב ונתמנה אחר בנתים וכמבואר באשל אברהם בא"ח סי' נ"ג אות ו' דאם לאחר מות האב לא היה הבן ראוי למלא מקומו ואח"כ נתגדל דליכא טענת חזקה וכת"כ פרשה צו ואשר ימלא את ידו בזמן שממלא מקומו ומשמע דכיון דאידחי אידחי:
א מלשון הרמב"ם פ"א ממלכים הלכה ז' דבמלך אם היה הבן קטן משמרים לו המלוכה עד שיגדל כו' וכן כל השררות והמינויין ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם כשראוי למלאות מקום אבותיו, וע' בפ"ד מכלי מקדש הלכה ב', ומשמע דבשאר מינויין לא קאי רק לענין ירושה בלבד כשהוא ראוי באותו זמן למנותו אבל אין משמרין לו עד שיהא ראוי כשנצרך אחר להנהיג על אותו זמן שממילא זכה האחר לגמרי גם להורישו לבניו אם הם ראויים ואין להראשון שום זכות כמו שלא יוכל לדחות משררותו מי שנתמנה באותו זמן גם כשיהיה אח"כ ראוי לזה, ובשו"ת אורין תליתאי סי' צ"ב תמה על המ"א סו"ס נ"ג שלא העיר מתשובת ריב"ש שהובא ביו"ד סו"ס רמ"ה בהג"ה ובתשובת מבי"ט ח"ג סי' ר', והאריך בדעת האשל אברהם דכיון דאידחי אידחי וכדאשכחן בסוטה ט"ו ב' וסנהדרין מ"ז ובההיא דיומא י"ג א' ובתוס' ד"ה ר' יוסי ובמרדכי פרק חזקת הבתים דבאונס חוזר לחזקתו וע' במ"א סי' קנ"ג ס"ק מ"ט (וע' בספרי זכ"י לשבת ע') וכרא"ש ר"פ מי שמתו דבהיה אונן במו"ש מאחר שהיה פטור בשעת חיוב הבדלה הואיל ונדחה ידחה ולא דמי למי שלא הבדיל במו"ש דמבדיל כל השבת היינו דוקא כשאירע לו אונס וע' בט"ז יו"ד סי' שצ"ו ס"ק ב', ובמכות י"ג ב' ברוצח שגלה ושב ממקלטו לעירו וע"ש בריטב"א דשמעינן דכל שהוחזקו אבותיו בשום מינוי והוא ראוי לכך שקם תחת אביו, וע' בשו"ת ברכת משה סי' י' שהשיג על השם אריה חח"מ סי' ל"ז בענין חזקה בשו"ב, ובשו"ת צ"צ החדש חא"ח סי' כ"א מסופק בזה, וע' במהרי"ט בשניות סו"ס מ"ח. ובשו"ת דברי יעקב סו"ס ח', גם בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' י"ג וט"ו דשו"ב אינו בכלל המנויים כמו נשיא ושופט אלא בכלל פועל כמו שתלא ואומנא וא"כ אין ממש בטענת הבן מצד ירושת אביו, וע"ש עוד בסי' ס"ח שדחה ראיית האש"א מהתו"כ די"ל דהיינו שהוא גדול ואינו ראוי אבל בבן קטן י"ל כשיגדל ויהיה ראוי יחזור לחזקת אביו, ואולם בתוס' נזיר ר"פ כה"ג בד"ה וכן משוח דאף הכה"ג שהלך לאונסו ונתמנה אחר במקומו ואח"כ שב לביתו אבד חזקתו, ולכן לגבי מלך דלא מצינו בירושת בנו שום תנאי שיהיה ממלא מקום אביו וכמו שאין חילוק בירושת נכסים ולזה ממנין השרים אפיטרופוס לבן המלך כשהוא קטן, אבל בשאר מינויין הוטל תנאי בירושתם ואם אינו ראוי למלאות מקומו פסקה ירושתו וממנין אחר מינוי מוחלט, ובס' משפט שלום ח"מ סי' רל"ז בקונטרס תיקון העולם אות ט"ז שדוקא במינוי ושררה שייך מצות התורה וחזן ושו"ב הוה פועל וע' בב"מ ק"ט וח"מ סי' ש"ו וכו' ולכן אם הבן קטן לכ"ע אבד חזקתו דרק מכח המנהג קאתי רשב"א עלה ובכה"ג ליכא מנהגא כו' ומכש"כ בזה שנתקבל אחר בהיתר, וע' בשער אפרים סי' ס"ז ועה"ג סי' ב' וחכ"צ סי' מ"א בתקנה שלא לקבל קרובים ונתקבל בהיתר יע"ש באורך ובשו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ד ועקרי דינים חא"ח סי' ל' אות י' ובשו"ת ח"ס חח"מ סי' כ"ב בענין בחירה מרב שאינו מבני העיר וע"ש בסי' י"ז, וע' בשאילת שמואל חא"ח סי' ו' שהאריך ג"כ בדין שנתמנה אחר בנתים ובשו"ת משיב כהלכה חיו"ד סי' כ"א, וע' רש"י דה"י א' סי' ה' מ"א ומה שלא היה עזרא כה"ג ובן אחיו כיהן לפי שעלה כמה שנים קודם שעלה עזרא וע"ש סי' כ"ד ב' ברש"י שסותר לפי' זה, וע' בעקרי דינים חא"ח סי' ג' אות א' מהדבר משה ובשו"מ קמא ח'ב סי' כ' וע"ש בתליתאה ח"ב סו"ס קכ"ד וע"ש בח"ג סי' ז' ובשו"ת צ"צ סי' ט"ז מברכות נ' דפרח זימון מינייהו וח"מ סי' כ"א דכיון שאירע שעה אחת שלא היה עליו חיוב הקנין נפקע לגמרי החיוב אף שעבר האונס, וע' בשו"מ קמא ח"ב סי' י"ט וע"ש בסי' י"ז והשיג על הפ"י ריש רה"ש בד"ה ומלך בן מלך שהבין בפרש"י הוריות י"א ב' בקרב ישראל בזמן שיהיו כולם מסכימים, ולא ראה בפהמ"ש לרמב"ם כריתות רפ"ק דהיינו כשיש מחלוקת בין הבנים, וכן השיג בשו"ת אורין תליתאי סי' צ"ב ושאילת שלום תנינא סי' רע"ו שדחה ג"כ דבזמן דליכא שלום בעי משיחה לסלק המחלוקת וכפרש"י דלא מצינו בירושה שיהיה תלוי בדעת אחרים דאל"כ מה נפ"מ שזכתה התורה לבן אי בעינן שכל העם יסכימו למנותו, וע' בשו"ת בית שלמה ח"ב סו"ס כ"א שהביא ג"כ דברי האש"א ופירש בזה הא דרה"ש ב' ע"ב דאימנו עליה מאדר ומלך בן מלך הוא דאותו שמת לא היה אביו אלא זה שהיה קודם שנתמנה הראשון שלא היה הבן ראוי אז, וע"ש בהג"ה מבן המחבר בכוונת רש"י שהמלכות ירושה וכו', וכ"כ בבית מאיר על גיטין בלקוטיו ושאר מפרשים וע"ש בחדושי:
ב ובב"ב י"ב ע"ב אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדיפתי ברישא כו' דעכבינהו עד דמלו ביה עשרה, והרי ר"ה בר נתן נתמנה אחר רב אשי כמ"ק כ"ח, וי"ל דלכן החזיק עתה בחזקת אביו בעשרה רבנן לחוד דבנו קודם לכל המנויין אפילו היכי שהפסיק אחר, ובברכות מ"ה ב' דלא הוה חד מופלג מחבריה לברוכי לגבי מר בר רב אשי ורב אחא מדיפתי, אך בפשוטו י"ל דמכאן מוכח להיפך מדאימנו רבנן לאותביה לרב אחא ברישא וע"כ דלא היה כאן טענת חזקה רק לבתר דעכבינהו לרבנן הסכימו למנות למר בר רב אשי ואדרבא ממ"ש רב אחא כל המריעין לו, לא במהרה מטיבין לו נראה שהיה מצפה אז שיחזירוהו לגדולתו וכמ"ש התוס' דמסתמא לא נגמר עדיין ההתמנות בהסכמת כולם, וע' בר"נ נדרים כ"ח סוע"ב בד"ה ועולא כו' וכתב הרשב"א כל דאתא אחר ואפסקיה וכו' יע"ש ל' ע"א בד"ה ואשה נמי ול"ד ב' ומ"ו ב' ומ"ח ב' בד"ה זימנין ובחדושי הר"נ לגיטין פ"ג ב' גבי פסקה ור"ד פ"ד ובשו"מ קמא ח"א סו"ס רס"ו וח"ב סו"ס כ"ח וע' בתשובת ריב"ש סי' שנ"ז ומל"מ פ"ח מגירושין הלכה י"א ותשובת מהר"מ אלשיך סי' י"ח, ובדעת, קדושים ליו"ד סי' א' ס"ו דאף דאפסקיה אחר שמינו אותו מפני שהבן לא היה ראוי אז שלא היה מומחה לשוחט מ"מ לא הפסיד חזקת אביו, וכן בשו"ת דברי חיים חיו"ד סי' נ"ג שהובא בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ק' וע"ש בסי' ק"א ובשו"ת אורי וישעי סי' ל"ה וצ"ז, גם בשו"ת שם אריה חא"ח סי' ז' האריך שבן הרב שבא מצד ירושת אביו אינו יכול לדחות נכד הרב הראשון שהיה קודם הרב שמת שזכות ירושתו קודם שזכה מתחלה, וכל זה בלא יסוד שיזכה מי שלא היה כלל ראוי בעת ההיא ושכבר קבלו אחר דאפסקיה וכשם שאינו יכול כשיגדל ונעשה ראוי לדחות את האחר וממילא שבן בנו של האחר קודם מצד ירושה, ומה שהוכיח זה מהרמב"ם פ"א מלכים הלכה ט' שאם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שנאמר לירבעם אך לא כל הימים, והראב"ד השיגו שזה סותר מש"ל ול בלבד אלא כל המינויין וכו', וכתב דלק"מ דכיון דנמשח דוד זכה לו ולבניו עד עולם ואף דאח"כ ניטלה המלוכה של שארי שבטים והפסיקו מלכי ישראל מ"מ לגבי יורשיהם יורשי מלכי בית דוד קודמים, והמה דברים דחויין שהרי הרמב"ם דקדק בלשונו שנאמר לירבעם אך לא כל הימים, והרי הביא ראייתו מהמקרא שהיה תנאי מפורש שלא ניתנה לו המלוכה בירושה וזה נכלל בתירוץ הכ"מ שהב"ד אין יכולין למנות אחר תחתיו וכאן אמר שהב"ה מעמיד מלכי בית דוד לעולם, ולא כמו שכתב שהכ"מ נדחק בזה, והא גם לדבריו מוכרח לחלק בין היכי שהב"ה מעמיד בעצמו וכמו שנטל המלוכה משלמה וכמ"ש אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים, ואף שהיה רק לשעה וכמ"ש וחסדי לא אסור מעמו כאשר הסירותי מעם שאול, משא"כ בשאול שהיה קודם שלא זכה מצד המשיחה לעולם שלא היה לו עדיין הבטחה על זה וכמ"ש לו שמואל כי עתה הכין ה' את ממלכתך לעולם וכו', גם מ"ש בדהראב"ד שאלו היה ירבעם ובניו כשרים לא היה מלוכה פוסקת מזרעו אבל היתה שניה למלכות בית דוד, דאכתי הוה הורדה מגדולתם ולכן כתב שלראב"ד דמלכי ישראל לא היה רק שלטון לפי שעה ולא מלוכה שלימה ואם היו זרעם כשרים היו יורשים ג"כ ממשלת אביהם להיות שניים למלכות בית דוד וזרע בן ישי בראש מצד המלך הראשון שזכה תחלה, ומלבד שגם לפי הבנתו אינו ענין לשאלתו כיון שלא היה רק שלטון לשעה, אבל הפשוט דבשעה שמלכו על השבטים היה מלוכה שלימה וכמו ביהוא שנמשח ג"כ ע"פ נביא למלך ואף שהמלוכה למלכי ישראל היה רק לשעה ועל תנאי וכמו שאמר מפורש אך לא כל הימים, וכמ"ש גם על שלמה כי נשיא אשיתנו כל הימים מצד שלא היתה המלכות על כל ישראל ביחד, והרי בראב"ד מפורש מתוך קושיתו שדבריו סותרין מ"ש למעלה ולא המלכות לבד אלא בכל המינויין והשררות וכו', וע"כ שמדבר רק לענין ההתמנות בלבד שלא היתה נפסקת אם היו כשרים שאף שהיה התנאי על המלוכה מ"מ היה להם קדומה לסברת הראב"ד בכל ההתמנות לשאר ישראל ולהיות שנים למלכי בית דוד ועד"ש במגילה י"ג ב' כשהב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לו ולבניו וכו', ובפרט שכל מדה טובה שיצא מפי הב"ה אפילו על תנאי לא חזר וכשבת נ"ה:
ג ומה שכתב עוד בקושית החת"ס חא"ח סי' י"ב דל"ל קרא דמיירי בתו"כ לכהן תחת אביו דהבן קודם לכל והא בלאו הכי לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם מבקרב ישראל כספרי ורמב"ם פ"א ממלכים, והאריך ליישב דבפרנסים שנצרכים להנהגת המדינה שאם נא היה בירושה לא היו עוסקים רק לצרכי שעה ולכן צריך קרא גם בכה"ג עכת"ד, ולפי דבריו צ"ל דאי לא כתיב רק בכה"ג לא הוה ידעינן בפרנסים משום דכה"ג קדושתו חמורה, ומלבד דבמקום שיש נפ"מ לדינא לא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא, ובאמת מלשון הספרי מה שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו נא משמע רק על פרנס דנקט התם אלא על כל שימות מכל המנויין ולא רק מה דדמי למלך דהא ביבמות מ"ה ב' דרשינן מיניה המלכות כל שימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך דקאי לענין גבאי לגבות המכס וע"ש רש"י ד"ה בבורסי) ובשבת קי"ד א' איזהו ת"ח כל שראוי למנותו פרנס על הצבור כו' למאי נפ"מ למנויי פרנס כו' ואי בכולהו תנויא בריש מתיבתא, ולזה אמרו ברה"ש י"ז א' כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לש"ש אינו רואה בן ת"ת כו', והיינו שלא יהיה ראוי למנותו לפרנס, ורה"ש סופ"ב, כ"ה ב' ונתמנה פרנס על הצבור דמייתי לגבי ר"ג הנשיא, ואף דבזה נכלל ג"כ על מנהיגי הצבור כיומא פ"ו ב' שני פרנסים עמדו להם לישראל משה ודוד כו', ובתענית ט' א' שלש פרנסים עמדו לישראל משה ואהרן ומרים וכה"ג בכ"מ, ומלשון הרמב"ם פ"א מכלי מקדש מפיק גם לכה"ג מהאי קרא דבקרב ישראל שנאמר במלך כו' וה"ה לכל שררה כו' וע"ש בפי"א הלכה י"א:
ושוב ראיתי בתשובה מאהבה ח"א סי' כ"ח שנשאל ג"כ לענין ראש הכנסת אי הוה בכלל פרנס והביא מהא דגיטין ס' ע"א ואחריהם ת"ח הראויים למנותם פרנס של הצבור ואחריהם בני ת"ח שאבותיהם ממנים פרנסים על הצבור ואחריהם ראשי כנסיות וכל אדם כו', וכל העוסקים עם הצבור נקראים בשם פרנס כאשר למדו משאול ביומא כ"ב ע"ב כיון שנתמנה פרנס על הצבור מתעשר, ובערכין י"ז א' יהויקים וצדקיה פרנסים יע"ש באורך, ובחת"ס חא"ח סו"ס צ"ב הביא מהמ"ר פרשה פנחס בפסוק יפקוד ה' כו', וכן העלה בסי' י"ב דאין חיוב לבן אם יש אחר טוב ממנו ובסי' י"ג החזיק להפך בזכות הת"ח ובניהם אחריהם, וע' בשו"ת אורי וישעי סי' צ"ז שתמה על הח"ס סי' צ"ב שהרי המדרש עצמו אמר שם בניך ישבו ולא עסקו בתורה וע' בבכ"י סי' מ"ז:
אד) ומה שכתב עוד השם אריה ליישב קושית הח"ס על תשובת הרשב"א סי' ש"נ דשורת הדין שיהיה בנו קודם לפי מנהג המקומות הבנים מתמנים חזנים מדעת הצבור תחת אבותיהם וכלל גדול אמרו בכל המנויין שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם, דמה תליא בדעת הצבור כיון שמדינא כופין למנות הבן תחת אביו, ומזה חילק בין מינוי שלטנות ושררה למינוי של עה"ק דתלוי במנהגא, וכתב בפשטות דלרשב"א בתשובה אחרת שהובא בב"י א"ח סי' נ"ג שבזמנינו נהגו למנות אנשים ידועים על צרכי צבור לזמן דממילא סתמא כפירושן וכמ"ש בסו"ס הכל בו והובא ביו"ד סו"ס רמ"ה בהג"ה, וא"כ במקומות שההתמנות רק לזמן בודאי אין הבנים נכנסין תחתיהם ולזה כתב כיון דמנהגא הוא שבניהם יורשים זכותם והיינו כיון שהמינוי בלא זמן
ואין הכרח שהרי גם במקום שהמינוי לזמן מ"מ י"ל דירושת הבנים הוא על אותו זמן וי"ל דבעובדא דרשב"א מסתמא היה השאלה מירושת הבן בתוך הזמן של אביו דאל"כ היה לו למינקט כיון שהמנהג שממנין בלי שוה זמן וממילא הוה מדינא שהבן יורש הזכות של אביו ואכתי אין זה תולה במנהגם שהבן יורש רק מצד שהמנויין בלי מן קצוב, וגם עיקר הדבר רחוק לומר בדרשב"א שלא היה המנהג שוה בכל המקומות ושבתשובה דאיירי מירושת הבן היו נוהגין למנות בלי זמן קצוב ושבתשובת הרשב"א המובא בב"י כתב בפשטות שבזמנם נהגו למנות לזמן, ולמה סתם דבריו שם שאין מסלקין חזן, מאומנתו, אלא א"כ נמצא בו פסול, והיה לו לפרש שהוא מטעם המנהג למנות לזמן כיון דזה המנהג לא היה שוה בכל המקומות, וצריך לעיין בגוף תשובת הרשב"א לפי אופני השאלה שהוזכר שם
ומה שכתב הח"ס לחלק בין מינוי שהיא שררה ושולטנות ושולטנות דמנחיל מדינא לבניו אבל במינוי של הוראת התורה ועה"ק תלוי רק במנהגא, לא משמע כן בהוריות י' שלולא ההכנעה לסבול טורח הצבור לא היה מינוי החכם רק לשררה וכמ"ש כלום שררה אני ניתן לכם עבדות אני נותן לכם ומייתי קרא דרחבעם שאמרו הזקנים אם תהיה עבד לעם הזה:
ומ"ש עוד הש"א על קושית החת"ס ממשוח מלחמה דאמרינן ביומא ע"ב סוע"ב דאין בנו קם תחתיו דכתיב אשר יבא אל אהל מועד, והרי אדרבא שאני התם דגלי קרא, ועוד דבשרי צבאות הוא מעניני משפטי המלחמה לברור היותר ראויים ואין דין ירושה נוהג כלל:
ותמוה דהרי הח"ס מקשה מי גרע משוח מלחמה משאר מינוי ישראל ומכח זה מחלק דלא נאמר אלא במלך וכדומה לו בכל אותן המנויין דפרט הירו' דמייתי בתוס' סוטה מ"א ב' בד"ה אותו כו' אבל מינוי קדושה אינו בכלל זה ומשום הכי בעי בכה"ג קרא יתירה לרבות וחוזר וממעט משוח מלחמה ומכש"כ של שאר מיני קדושה יע"ש ומפשטות לשון הש"ס יכול כו' כדרך שכה"ג בנו משמש תחתיו משמע דנקט כה"ג וכל מילי דחשיבות דאל"כ אכתי לא ידעינן רק כה"ג שהוא במעלה יתירה ממשוח מלחמה, ועכ"פ כיון דאימעט משוח מלחמה פשיטא דאימעט כל שאר מנויין שאינן בירושה, וע' בשו"מ תנינא ח"ב סי' ע"ג משש"ב, וביותר תמוה שכנראה שהבין דמשוח מלחמה היה הממונה על כל שרי הצבא, וזה טעות נגלה שהרי כמה ראשי שרי הצבא שהיו משבטים אחרים כמו אבנר מבנימין ויואב ועמשי שנבחר תחתיו שהיה משבט יהודה וכדומה, והרי שם מיירי רק לענין הכהן שהיה משמיע לעם קודם המלחמה לחזק את לבבם ולהזהירם וכמפורש בסוף פרשה שופטים וכפרש"י בר"פ משוח מלחמה כהן שנתרבה לכך, והיינו לקרוא אותה פרשה אל העם, וכן לשון הרמב"ם רפ"ז ממלכים שממנין כהן לדבר אל העם בשעת מלחמה ומושחין אותו בשמן המשחה וזהו הנקרא משוח מלחמה, ובהלכה ב' מייתי הברייתא דסוטה מ"ב שני פעמים מדבר משוח מלחמה אל העם אחת בספר בעת שיוצאין קודם שיערכו המלחמה אומר להם מי האיש אשר נטע כרם וכו' ושישמיע דבריו יחזור מעורכי המלחמה ואחת בעורכי המלחמה אמר אל תיראו ואל תחפזו יע"ש כל הענין, וביומא ע"ג ב' יליף שאין שואלין באו"ת אלא למלך ולמשוח מלחמה, והיינו שהיו שואלין קודם המלחמה אם יצליחו כברכות ר"ד ד' וסנהדרין ט"ו ב' יע"ש, ולשון הרמב"ם פ"י מכלי מקדש הלכה י"ב זה משוח מלחמה או למי שהצבור צורך בו כו'.
ומ"ש עוד דעיקר ראיית הרשד"ם דאין חזקה במרביצי תורה מיומא ע"ב שלשה כתרים הם כתר מלוכה וכתר כהונה מורישים לבניהם אבל תורה מונחת בקר זוית וכל הרוצה ליטול יבא ויטול [וע' בקידושין ס"ו א וע"ש בהגמ"י בהלכות מלכים, וכתב דהתם לא קאמר רק שכ"א יוכל להיות מוכתר בכתר תורה להיות מכובד לזכות ללמוד וללמד ואף שאין לו התמנות, ולא משמע כן דאדרבא אמרו אל תעשה עטרה להתגדל בו וכמ"ש אל ישנה אדם שיקראוני רבי וכו' ולא שייך על זה הלשון יבא ויטול אף דסוף הכבוד לבוא, וע"כ דמיירי לענין התמנות שאינו יכול להוריש לבניו ודומיא דהקודמים כתר מלכות וכהונה שהכתר הוא בירושה להבנים לבד, אבל בתורה כל אחד יוכל להתמנות לראש כשיבחרו הקהל ואין הבנים יורשים הזכות אף בהיותם שוים לאחרים, ואי לענין שיזכה ללמוד וללמד מ"מ בזה יש יותר עילוי לבני ת"ח שמוכשרים יותר בטבע לקבל וכמתני' דעדיות האב מזכה לבנו בחכמה, וכתובות ס"ב ע"ב על כל מי שהוא ת"ת ובנו ובן בנו שוב אין התורה פוסקת מזרעו, ואמרם בנדרים פ"א מפני, מה אין ת"ת מצויין לצאת מבניהן בני תורה היינו להיות מצוי תמיד שאף שיכולין להשיגה יותר מאחרים במעט עמל, וכסנהדרין צ"ו הזהרו בבני עה"א שמהם תצא תורה והיינו שאין מוכשרין רק בשקידה יתירה, וכל כהאי מלתא מודעינן להו ע"ש בפרש"י ושמ"מ לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וכמגילה ו' ע"ב:
ומה שכתב דאף אי נימא דכתר תורה היינו התמנות מ"מ כ"א יוכל לזכות במקום שאין הבנים של ת"ת ממלאים מקום אבותם, וליתא דמ"מ מצד ירושת האבות יוכל לזכות במקומו וגם לא בעי הסכמת הקהל כלל ולא שייך לפ"ז הלשון אבל כתר תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול, כיון דמ"מ אינו נוטל רק בהסכמת הקהל ובמקום דליכא משום ירושה:
גם מ"ש דבדליכא דעדיף מיניה במעשה בכה"ג לא צריך קרא דכל המנויין בניהם קודמים דמהכ"ת ניקח מזה חזקת אביו שיתן לאחר, והא כיון דמקרא לא ידעינן חזקה למינוי הוראת התורה ומנ"ל מסברא לחשוב זאת למעלה יתירה כיון דאין להם טענה מצד ירושה ואימא דאז תלוי בדעת הקהל וכברכות נ"ה א' אין ממנין פרנס אא"כ נמלכין בצבור, ואלו הבנים קודמים לאחרים כמותם א"כ גם כתר תורה יוכל להוריש לבניו, ואף אי נימא דחשיב למעלה כשממונה על הקהל מי שהוא מיוחס וכקידושין ע"ו ב' שתהא זכותם וזכות אבותם מסייעתם, ובפרק תהש"ח נוקמי לר"ע לנשיא לית ליה זכות אבות, מ"מ ודאי יש כח ביד הקהל למנות אחר שהוא יותר בן גדולים מלמנות מצד שהיה אביו ג"כ רב בעיר הזאת ואף שאין להראשון טענת חזקה, ועוד דמסברא י"ל איפכא וכיומא כ"ב אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלוי מאחוריו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך, ובסו"פ אד"מ ל"ט ע"ב יבא עובדיה שדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, וע' בתשובת הרא"ש כלל ה' סי' כ"ב במינוי ש"ץ שאינו מיוחס:
ה ובעיקר הראיה מסו"ס רמ"ה בהג"ה מהרמב"ם מייתי אח"כ מהכל בו דבמקום שהמנהג למנות לזמן או למי שירצו הרשות בידם, וא"כ אף לדידן שהמנהג שלא להעבירו כל ימי חייו אף כשהמינוי בתחלה היה רק לזמן, דאיכא משום חשדא כשימנו אחר וכמ"ש הרשב"א וכמו שהאריכו בשו"ת לחם רב וחמדת שלמה וח"ס (וכמש"ל סי' י"ד וט"ו) אבל לענין למנות בנו שאין בזה מנהג מבורר כ"כ ורק שאוהבי הנפטר משתדלים להחזיק טובה ולעורר רחמים בלב ההמון בשעה שהמת מוטל לפניהם לזכור ברית אבות לבנים, ובפרט דלא שייך משום חשדא כשלא החזיק עדיין במינוי במקום הזה ומכש"כ בשלא החזיק עדיין ברבנות בשום מקום שאין ידים מוכיחות שרצונו לזכות בזה כל עוד שלא קבל עליו המינוי. ונעים לשמוע בזה הספור מהגאון בעל שאג"א בהיותו רב במיץ ששלחו אליו הקהל ביום הפורים לזקנותו למשלוח מנות כתב הרבנות בעבור בנו לאחר המלאות ימי אביו, וקרע הכתב לגזרים בתרעומות גדולה כי אם יהיה ראוי אז למלאות מקומו גם אם, לא יוכשר בעיניהם במקומו יקראוהו בשאר עירות, ואם לא יהיה ראוי מצד עצמו לכהן פאר בקהלתכם איך תחשדו אותי שיהיה אלי לרצון להכיר פנים במשפט להעמיד בראש מי שאינו ראוי לזה רק לכבודי, והדברים נאותים למי שאמרם בלב טהור ולאוהב אמת כמוהו:
ומ"מ באין מצוי להם לפי ראות עיניהם רב אחר עדיף ממנו ע' בשו"ת מוהר"מ בר' ברוך סי' ק"י ואע"פ שלא הגיע למעלת אביו וחכמתו טוב הוא שיהיו רבותי מתרצים לעשות חסד לבנו כאשר עשו עם אביו מאחר שאין להם מזומן גדול בחכמה וראוי לעמוד על מקומו כמו שהוא מזומן לרצות בין ישראל לאביהם שבשמים וכו', ובפרט להכרעת רוב האחרונים כהמבי"ט דאם ממלא מקומו קצת קודם לזולתו, ובשו"מ תליתאה ח"א סי' קנ"ד הרי הרב המנוח זכה שישמרו את הזכות לבנו ואף אם אינו ראוי עוד להיות ממלא מקום אבותיו בכל דבר הוראה כאביו כו' ע"ש דברים היוצאים מהלב הנאמרים בלהבות אש, ובפרט בדורינו אשר ירבו ההשתדלות בממוצעים שונים ולבסוף יקבלו מי שירבה בהשתדלות יתירה מבית ומבחוץ אף כי לא תהיה תפארתם בזה, ולכן מי שנשאל בכאלה אל ימהר להשיב הכרעתו טרם היותו מבפנים במצב תכונות אנשי העיר לכל מפלגותיהם אם יוכל לתקן לתועלת העיר בכלל שיבחרו לפי ערכם באשר נוכחתי כי בכאלה יקר מאד למצוא גם בין המוחזקים ליראי השם שישוו לעיניהם להגיד דעתם בלב שלם וטהור, ולשקול הדברים בפלס ומאזני צדק לטובת העיר לבל יתחלקו לאגודות:
וזאת אשר השבתי ביום ועש"ק ט"ו אדר תרל"ו במה שנשאלתי לענין חזקת הרבנות מצד ירושת חמיו, הנה בסוף שו"ת רמ"א נזכר שו"ת הג"ר שאול שנדפס באמשטרדם דכל מה שאחז"ל שבנו קודם ה"ה חתנו מהא דשבת כ"ג ב' חתנין רבנן ומהא דירושלמי ומחוקק מבין רגליו שהיו מנקבות, ובפרש"י וישב דאין אדם נמנע לקרות לחתנו בנו ולכלתו בתו, וע"ד שלמדו משאול שקראו דוד אביו שחייב בכבוד חמיו, ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סו"ס נ"ד שהב"י תמה בטור אה"ע שהשמיט הא דאינו עוסק בפ"ו מהא דבנים לא היו להם, וי"ל דסובר שאלו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר וכמו שדרשו בתו"כ, ובשו"ת בית שלמה ח"א מא"ח סי' י"ג העיר דהאי דרשה בסנהדרין ה' א' והוריות י"א אבל ברור שהתו' כיוונו על הירו' פ"ט דכלאים דקאמר ר' הכי על עצמו נגד ר"ה ריש גלותא, ומ"מ דבריו נכונים בראיותיו יעש"ב ובהג"ה מבן המחבר מתשובת עה"ג סי' מ"ט כי אין לבנות לירש זכות אביהן למעיין בתו"כ פרשה צו במקורו עכ"ד וע"ש בח"ב מיו"ד סי' כ' ובשו"מ קמא ח"א סו"ס ל"א וס"ב סו"ס י"ט ויוסף דעת סי' מ"ב ושו"ת אורין תליתאי סי' ע"ה ומהר"י הכהן תנינא ח"חמ סי' כ"ג וכ"ה ונחלה לישראל סו"ס ל"א וסי' ל"ז אות ע' וסי' מ' אות מ"ז משש"ב:
ובשם אריה הנ"ל הרחיק לפרש מאמרם בפ"ק דע"ג כי קטן נתתיך בגוים דאין מעמידין מלך בן מלך דאפילו בדליכא דעדיף היו מעבירים נחלתו שהוא נגד היושר והשכל, ומלבד דלמה לא ניחא ליה בפשוטו וכמש"ל בעצמו דהא דהמלכות ירושה היא לתועלת המדינה שדואג לתיקונה כאשר יאכלו בניו בעמלו, ובלאו הכי הוא תועלת כללי שלא ירבו הקטטות בעבור המינוי ושלא תעמוד האומה זמן רב בלא מלוכה עד שישוו הדעות, ועוד דבע"ג י' ע"א דע"י שאלה מוקמי וא"כ לא היה זה לתקון כללי רק שלא יבחרו זולת במי שדעתם נוחה ממנו שמוכשר להנהגת המדינה, ומשמנה מלכי אדום שהיו כל המלכים שלהם ממקומות אחרים, וכפי המסופר בספר הישר על התורה שהיה בסיבת מלחמתם עם בני שעיר שנפרדו רבים מהם אחרי מפלתם (וכנראה שהיה זאת מקנאת איש מרעהו בהיות המושל מאומתם) ואשר לכן נשבעו כי לא ימלוך עליהם איש ממשפחתם, ואם שמזה אין הכרח שלא היה גם המולך ממדינה אחרת מוריש כסאו לבניו או שאח"כ הופר החוק וכמ"ב במלך מואב שלקח את בן מלך אדום הבכור אשר ימלוך תחתיו כו', ואולי המכוון שהיה לו בחייו לעזר במלוכה והיה מנהיג הממשלה על מקומו בעת היותו במדינה אחרת או כאשר יעצרוהו איזה סיבות להנהיג את ממלכתו ואמנם למעיין בגמרא דע"ג נראה שסובב על מלכות רומי וסיבת קריאתה במאמרי חז"ל בשם אדום ואף שהרומיים המה הכתים שהיו מבני יפת, וכבר האריך בעקרים מאמר ד' פרק מ"ב והאברבנאל ישעיה ל"ד ובמעשה טוביה בעולם העליון מאמר ו' סו"פ ב' ובמאורי אור בחלק עוד למועד לפסחים פ"ז ב' ובתשבי ערך רומא וס' זרובבל ח"ג סי' כ' ועוד הרבה וכמו שהבאתי ג"כ בבאור חדש לאיכה סי' ד' כ"א וע"ש בראב"ע ובראשית סי' כ"ז מ' והארכתי ג"כ בבאורי לדה"י א' סי' א', ואולם ליודע בקורות ימי עולם היה הסיבה שהאדומים שגיירם הורקינוס הראשון והכניסם ביד חזקה בדת ישראל מהם היו י"ב תלמידי הנוצרי ואשר באו לרומי בגלותם ומהם נתפשט אמונתם אשר מזה הוסב על שמם לבעלי אמונה החדשה שנתיסד על ידם, וידוע כי כן היה אצל הרומיים שע"י התקשרות נפסקה כמה פעמים ירושת המלוכה מצד המתקשרים שמלכו במקומם ואשר הפרו ברית המלכים הקודמים עם הנאמנים אתם והתחברו אל אויביהם אשר זה היה בזיון המלוכה וקטנותם בגוים וסיבת הריסת המלוכה בהמשך הזמן ע"י הפרעות אשר היו במדינה, וע' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ו על דבר הגר שבא מאטליא אם מותר בישראלית שאולי יש לחוש בזמן הזה שלא לקבל גרים מרומיים ומארצות שסביבותם שידוע שנתישבו מהאדומים וע"כ אנו קורין אותם מלכות אדום לפי שבאים מזרע אדום ושרשם מבני עשו וזה מוסכם גם באומות וכן מפורסמת גם מחז"ל בשם אדום (וע' בס' משמיע ישועה ומצא הפסוק מקום לחוש שלא יבא הם בקהל ה' אלא דור שלישי יע"ש שהאריך שראוי לצאת מספק של תורה ולמנוע מלהשיאו ישראלית אלא יחזר אחר גיורת עכ"ל, ושגה מאד ולא ראה שכבר התירו ראשונים ואחרונים הספק הזה למעיין בדבריהם וכנ"ל, אבל העיקר כמש"ל בפשטות בלי שום פקפוק:
ו ומ"ש עוד בש"א בדברי ההג"ה ביו"ד סו"ס רמ"ה שיוכל השני לבוא ולדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר ואפילו אם מקפח קצת פרנסת הראשון, שסותר למש"ל בעצמו מתשובת ריב"ש במי שהוחזק לרב בעיר שאין להורידו מגדולתו כו' למ"ש הרמב"ם שאפילו בניו קודמים לאחרים ודחוק לומר דדוקא להעבירו לגמרי אינם יכולים אבל למנות עוד א' שינהיג רבנות כמוהו דאין סברא כלל שאין לך הורדה גדולה מזאת שמכניסין צרה בביתו עכ"ד, ואמנם בברכות כ"ח א' ניעברינהו גמירי מעלין ואין מורידין כו', וע"כ דהא דדריש חד שבתא לא הוה הורדה כלל, ובפרט להש"ך ס"ק ט"ו במה שדקדק הרב מקפח קצת פרנסתו כו' למ"ש בפסקי מהרא"י מה שהוא בהיתר גמור אינו רשאי לקפח פרנסתו כלל כו' ורק שכ"ז מדינא אלא מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה וע' בח"ס חיו"ד סי' ר"ל (וע' לעיל סי' ט"ו אות ב' ובתשובתי לחיו"ד סי' א' שהארכתי), אבל מ"ש בשם ריב"ש להורידו מגדולתו אינו רשאי וכן מ"ש שאפילו בנו קודם לשאר ב"א היינו נמי לענין הפרס שהוא בהיתר ברור, ובפרט דמ"מ נפ"מ בהחזקה לענין חכם אכסנאי שבא לעיר שאינו רשאי גם בקבלת הפרס מחופות וקידושין וגיטין כו' שאין לו היתר ברור רק בטורח, וא"כ דבריו מבוארים בלי פקפוק:
ומה שהאריך דבמהרי"ו מפורש שהיה החזקה מעצמו בלא מינוי הקהל ולכן היו שניהם שוין, וא"כ דברי הרב תמוהים שכתב בשמו כגון שהקהל קבלו עליהם כו' דאפ"ה יכול השני להחזיק כמו הראשון, וגם שדבריו סותרים זא"ז שכתב אח"כ בעצמו דאפילו בניו קודמים לאחרים ומכש"כ בחייהם דאין לזר להתערב עמו, וכבר כתבתי שדבריו מבוארים היטיב דלהש"ך ודאי פשוט דמיירי לענין הפרס מדינא וכמ"ש מהתה"ד, וגם נפ"מ לענין אורח ולבא אכסנאי שאינו קובע מקום שם:
ותמהני עליו שהניח סתירת דבריו בצ"ע וביותר מה שתמה מדברי מהרי"ו, ואף שאח"כ הרגיש בעצמו במ"ש אח"ז ואפילו בני העיר קבלו עליהם הראשון היינו רק דאינו יכול לעכב עליו החזקת הישוב, ולמעיין הטיב בהשובת מהרי"ו אף שבתחלת השאלה משיב לפ"מ שהיה המעשה שהקהל לא קבלו לאחד מהם ותרויהו צריכין ליתן בעול כמו אחד הבעה"ב שדר בעיר ובא אצלו עוד בעה"ב לגור בעיר שלא יוכל בעה"ב ראשון לומר כבר החזקתי כו', וגדולה מזה כתב האו"ז ואם הוא ת"ח וצריכין ב"א לתורתו אפילו בא ממדינה אחרת שאינם נותנים מס למושל העיר הזאת לא מצי מעכבי כו' ואפילו אם יש ת"ח אחר בעיר קנאת סופרי תרבה חכמה כו', ולא חילק בין אם בני העיר קבלו עליהם הת"ח הראשון לראש ולקצין בין לא קבלו אבל בכל ענין לא מצי מעכבי כו' אלמא שיש לת"ח השני חזקה כמו הראשון וכן ראינו בדורותינו בכמה מקומות שהיו דרים שם שני רבנים ולא שמענו שהיה לזה חזקה יותר מזה כו', וא"כ מבואר מה שהוצרך לסיים ולא חילק כו' דבכל ענין יש חזקה להשני כמו להראשון דממילא גם כשקבלו הראשון ונוטל פרס על זה לא זכה רק לענין הפרס הקבוע מדינא ולא לקפח קצת:
ובזה אין סתירה גם לדמהרי"ק דמיירי לענין הפרס מחופות וקידושין שאין בו היתר ברור, וע' בשו"ת מהרי"ק שורש קכ"ט בסוף התשובה מהפסק השייך למהר"י ברונא ואשר רצה לדמות לזה כשבאין שני בע"ד לפני רב אכסנאי ויש רב זקן ומופלג יושב בעיר דאין הרב אכסנאי יכול לדון ביניהם בלא רשות הרב היושב שם נ"ל דיש לחלק בזה בין הוראת או"ה לממון דשמא אין היושב שם ממוצע לשניהם ולמה ידחו האכסנאי לפני הרב האחר שאינו רבו לכוף אותו לדין לפני מי שאינו ממוצע להם, משא"כ בהוראות או"ה לא שייך הכי ומש"ה אמרו דלאו אורח ארעא לאורויי בארעא דחבריה, וגם לענין ברכות חתנים הדעת מכרעת לפה"נ דמאחר שאבי החתן ואבי הכלה רוצים שיברך האכסנאי דאין הרב שבעיר יכול למחות, וק"ו ממ"ש רבינו שמחה דצריך שיהיה הש"ץ מרוצה ואפילו יחיד יכול למחות ואף כי יש קצת לחלק, וגם אין נ"ל בין אם הוא מושכר שם או לא דמסתמא לא השכירוהו אדעתא שלא יוכלו לעשות כרצונם בענין כזה, אבל ודאי נראה שאם מנהג לענין אכסנאי שאינו רשאי ליטול ולקפח הפרס שאינו בהיתר ברור, ומהרי"ו ומהרא"י דמיירי כשהשני קובע שהרב שבעיר נוטל איזה דבר מהחתן והכלה דלאו כל כמיניה לרב האכסנאי למיפסק חיותיה דהרב היושב שם בקביעות עכ"ל:
ועתה ראה עומק כוונת הרב במלאכת סידורו לכלול בקוצר לשונו כל דעות בעלי התשובות ולהשוות דבריהם, דמהרי"ק מיירי לענין אכסנאי שאינו רשאי ליטול ולקפח אפילו הפרס שאינו בהיתר ברור, ומהרי"ו ומהרא"י דמיירי כשהשני קובע מקומו דלא מצי מעכב עליו אפילו אם קבלו עליהם הראשון לראש ולקצין, וממילא כשקובע מקומו כאנשי העיר אין רשות ביד הראשון לערער עליו מדינא דלא מהני לזה קבלתם כיון דמה שזכו הם אין לו היתר ברור מדינא ואין יכולין רק על ידי אכסנאי שאינו קבוע, וע' בשו"ת ראנ"ח סי' ע' מש"ש בדמהרי"ו:
ומה שכתב בשאלתו כיון שלא קבלוהו היינו שאם נוטל פרס קבוע שהוא כהיתר ברור לא היה חבירו רשאי לקפח לו הפרס הברור, והריב"ש כתב אף שהחזיק מעצמו אין להורידו מגדולתו אף שיש גדול ממנו, והתם היה שאחד מהגדולים גזר עליו שלא יסדר גיטין וחליצות ושלא להרות זולתו וגם מצד שהחזיק בירושת אבותיו כו', וע"כ דמ"מ אם השני קובע דירתו שם ג"כ יוכל להחזיק מעצמו כמו הראשון, יע"ש שהאריך ששום רב שיקום לתפוס ישיבה בצרפת בלי רשות הר"ר ישעיה יהיו כל הגיטין והחליצות שיעשו לפניו פסולין יעש"ב, ותמהני ג"כ על השו"מ תליתאה ח"א סי' קל"ט שהקידושין שיסדר אחר זולת הרב פסולין וע' במהרי"ט הראשונות סי' קל"ד ואולי היה מצד התקנה והאיסור שהיה שם וכמש"ש, וע"ש בסי' ק"י ובח"ב סי' קנ"ג שהאריך לפלפל וע"ש בשניות למהרי"ט חאה"ע סי' מ' וע"ש בדף ס"א ע"א בד"ה וראיתי כו', ולא העיר ג"כ מדריב"ש, וע' בנוב"י תנינא חאה"ע סי' פ"ג שהדין פשוט ביו"ד סו"ס רמ"ה שרשאי אכסנאי לסדר קידושין אם נותן השכר לרב הקבוע, ואמנם מצד המנהג נהגו הרבנים סלסול בעצמן, וע' בשו"ת כנסי"ח סו"ס ע"ב ובשבו"י ח"ג סי' קכ"א והובא גם בשו"ת אורין תליתאי סי' נ"ו בחכם הקהלות מי שסידר קידושין בלי רב ומורה יעש"ב, ובתשב"ץ ח"א שאלה קל"ג בתקנת הקהל שלא לקדש אשה אלא בשעת קידושין וחופה ושאם יעבור לא יהיו קידושיו קידושין כו', ובשו"ת רשב"ש דכשיש תקנה בעיר שלא לקדש כ"א ברשות וכדומה ועבר אחד על התקנה כו' שלא חלו הקידושין כלל, והובא בשו"ת בית דוד סו"ס ע"ד ובפחד יצחק בערך ספק מצד התיקון שלא לקדש אשה שלא בפני ב"ד וכו', והארכתי בתשובה בחאה"ע סו"ס ז', וע' בצמ"ד ח"א בשנת קפ"ז לאלף הששי ובדבר שמואל סי' ט"ז ובפי' הרמב"ם פ"ד מבכורות ובמכתב בנו הרר"א שנדפס בסוף אגרת הרמב"ם דפוס ברין וע' בשו"ת אורין תליתאי סו"ס כ"ז שהביא ראיה להחת"ס יו"ד סי' ר"ל שדברי רמ"א יו"ד סו"ס רמ"ה אינם בזמן הזה כשקוצבין שכירתו דודאי המקפת פרנסתו אית ביה משום יורד לאומנות חבירו וכה"מ סו"ס רל"ז מלמד שהשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר אף דודאי אית ביה משום אני בחנם כו' על קבלת שכרו משום דהוה שכר בטילה ומ"מ אסור להשיג גבולו יע"ש ובשו"ת כנף רננה סי' י"ז:
ומה שכתב עוד הש"א לדחות ראיית הח"ס מהמדרש פרשה פנחס בפסוק יפקוד אלוקי הרוחות שהיה משה סבור שבניו יורשין מקומו ונוטלין שררותו כו' ומסתמא היו ראויים לכך, והא כתיב תחתיו מבניו וע"כ דבכתר תורה לא אמרינן, ודחה זה למ"ש הנוב"י קמא חח"מ סי' א' דאיך מלך רחבעם והא אמו היתה נעמה העמונית לתוס' סוטה דאם אין אמו מישראל פסול דלא הזהיר קרא אלא על תחלת השימה אבל במלך בן מלך שהמלכות ירושה וא"צ שימה חדשה כשר אף כשאין אמו מישראל, והרי אשת מרע"ה היתה בת יתרו וע"כ כיון דהיה מגיע להם בירושה והיו ראוים לולא שידע הקב"ה שבאמת אינם ממלאים מקומו כמוהו בי"ח יעש"ב, וע' בפתיחת באורי לשה"ש משש"ב בזה ע"ד הנוב"י, וכל זה בדרך פלפול דאכתי למה הוצרך משה, לבקש שיפקוד איש על העדה כיון דלא הוה צריך שימה כלל שהיה מגיע להם בירושה, ורק בעיקר הדבר אינו ברור לי כ"כ דביומא ע"ג ב' נקט הלשון הוא זה מלך וכפרש"י דיהושע ב"נ היה מלך וכפרש"י דיהושע ב"נ היה מלך וכן כתיב ויהי בישורון מלך ואף שלא היה מלך ממש היה נוהג בהם דין מלך כמ"ש כל איש אשר ימרה את פיך כו' שהוא מצד משפט המלוכה ועכ"פ היתה עיקר ההתמנות במקום מלך ולא במינוי רבנות וכתר תורה: