זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן יז
שוב באו אלי שני שלוחים משני הצדדים ומכתבים בידם מכל המפלגות אשר בעיר, וזאת השבתי להם, לכבוד הראשים ונכבדים מנהלי עדת ישורון דפאסוועל שלום לכל אשר אתם איש לפי מעלתו:
כן הגיע אלי מכתבי שני הצדדים ומאד נגד רצוני להתערב במחלוקת אשר לכ"א יש טעמים שונים המסבבים פירוד הדעות וכבד מאד לקרב ע"י מכתב הדעות השונות ועל הרוב יהיו המכתבים כעצים לאש להגדיל להב המחלוקת אשר כ"א אינו רואה חובה לעצמו, ובעיקר שאלתם שהצד כנגד הרב טוענים שהקבלה היתה באונס ע"י איומי האיזבארציק על כל העיר ושגם הוא שותף עמו בעסק קצבתו, כבר השבתי להם דבכה"ג לא חשיב אונס ואף להשיורי כנה"ג דביש רגלים לדבר מהאונס נאמנים, מ"מ גם לפי דבריהם לא היה כאן שום מעשה, ורק שבידו לעשות וגם לא נתבאר שום רגלים לדבר מהאונס, וכל זמן שלא יתברר ע"פ ב"ד שיובחר משני הצדדים לפקח על כל הסכסוכים והאמתלאות כל אחד יחוש לעצמו כיון דהנדר הוה לקיים המצוה להספיק להם להחזיק מורה בקהלתם, ומה שטוענים שאין רוצים להכנס במכשולים וכל הנודר וכו' וכל המקיימו כו' אינו ענין לכאן שהוא לאפרושי מאיסורא וע' בשו"ת בשמים ראש סי' קנ"ד בדף נ"ד ע"ב ובכסא דהרסנא ובעניני נדר עד"ר וע"ש עוד בסי' ד"ר ובמהר"ק שורש נ"ב, הגם שמבואר בסי' רכ"ח שאם גזרו מה שאין הצבור יכולין לקיים אין הדבר חל, אינו נוגע לנ"ד שהוא מצד שאינם מתרצים עליו וחושבים שהצדק אתם ואין רואים חובה לעצמם עד שיעמדו בד"ת ויתברר הענין, ופשיטא שלאחר שיצא באיסור אין נפ"מ במה שאמר אחד מהדיינים שביטל בלבו מאחר שכבר נעשה בהסכם הקהל עד שיתירו רוב הצבור ובעלי אסיפה יחד, מלבד שאינו נאמן בזה עכשיו ולא יוכלו לסמוך על הוראת שום חכם מבני עירם שמצדד להקל כי המה בודאי נוגעים בדבר ההיתר, והדין פשוט בח"מ ר"ס קס"ב בהג"ה כל צורכי העיר שאין יכולין להשוות עצמם יש להושיב כל הבעה"ב הנותנים מס ויקבלו עליהם שכ"א יאמר דעתו לש"ש וילכו אחר הרוב, ובשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' י"ח האריך להוכיח דאם אין הצבור יכולין לקיים אינו חל אף אם הגזירה נכונה. מצד עצמה מהדין ואינו נוגע לתקנת העיר רק לחזק הענין שמ"מ אינו חל אם אין הצבור יכולין לעמוד בה, וראיתי בילדותי העתקת תשובה אחת מכת"י אבא מארי ז"ל להראב"ד מאגוסטאווא שאם גזרו שמי שיודע על חבירו שעבר יפרסם שבזמנינו שכ"א מוכרח לפחד מחבירו שלא יגמלנו רעה במלשינות שקר וכדומה דהוה בכלל אם גזרו מה שאין הצבור יכולין לקיים ושאם אין רוב פורעי מס מסכימים בעיקר התקנה אז לא יועיל ג"כ הסכמת חבר העיר שדעתו אינו מועיל רק להצטרף לרוב דעות אם גם הוא מפורעי המס וח"ו לא יעשה כן, ומ"ש הד"מ בא"ח סי' קנ"ג דמהני הסכמת טובי העיר במעמד כל אנשי העיר, היינו כמ"ש מרדכי מדשמעו ושתקו הוה הסכם משא"כ כשהקהל מוחין בפירוש דתלוי רק ברוב פורעי המס עכת"ד א"א ז"ל במכתבו, וע' בשו"ת ח"ס חח"מ סי' קט"ז כיון שמכריזין ביום שהיו כל בני הקהלה בבהכ"נ שבאו על עסק פלוני ומי שלא בא הוה כמוסר הרשאתו, וע' בשו"ת בית שלמה מהד"ב יו"ד ח"ב סי' ק"ד בד"ה וע"ד שהאריך כו' במ"ש בהגהת רמ"א יו"ד סי' רכ"א סל"א אם נתנו רשות לטובי העיר הם במקום הקהל, ומקור דבריו מתשובת הרא"ש כלל ה' סי' ד' וכלל י' סי' כ"א שמינו טובי העיר להיות כאפיטרופסים בצרכי הקהל לעשות כפי דעתם וכמש"ש הר"נ וריטב"א וע' סמ"ע סי' ב' וכ"מ מראבי"ה שבמרדכי פ"ק דב"ב, וא"כ אין להם כח זה רק בהובררו מרוב הקהל במעמד כל העיר יע"ש באורך ובסי' ק"ז, וכפי השאלה ע"פ המכתבים משני הצדדים שהסכימו ג"כ מחדש רוב פורעי המס ורוב מנין ובנין כד"ת, ורק שאומרים שיש להם אמתלאות שלא יוכלו לגלות על פני הכתב ואין לדון עליהם שלא בפני בע"ד, ועכ"פ אף לאחר שעבר זמן האיסור יכולין הקהל לקבל מחדש וכמבואר בש"ע וב"י יו"ד סי' ר"ה מתשובת רשב"א ח"ג סי' שי"ד שיכולין לעשות שיהיה פתן פת כותי, וכל זמן שלא נתברר ע"פ ב"ד הבלתי נוגעים ואם אין רוב מפורעי המס מסכימים אין אחר מבני העיר רשאי להורות היתר, ובפרט על הבא בגבולו שמצד המנהג ששיעבוד הקהל אף לאחר שכלה זמן הכתב וכמ"ש האחרונים, ועדיף מהמהפך בחררה בח"מ סי' רל"ז שכבר נתחייבו מצד הקציצה בכתב הראשון, ובשו"ת דברי ריבות סי' רס"ה דודאי אין כח במיעוט להוציא עצמם ממה שהסכימו הרבים וכתשובת הרא"מ סי' נ"ג שבענינים השייכים להקהל כל הקהל בכללו נקראים ב"ד לאותם הענינים דומיא דדיינים שנתועדו בב"ד שאין רשאין להפרד משום חלוק דעות והחולק עם הרבים נקרא חוטא כו', ועוד דבנ"ד איכא שבועה לקיים הכתב בהסכמה דחשיב לדעת רבים בקבלת הנאה וטובה מחבירו כמהרי"ק שורש קפ"ב וכל אחד כעושה טובה לחבירו בההיא הנאה דצייתי' אהדדי כו' ואין לשבועה זו התרה אפילו בדיעבד לרוב הפוסקים כ"א לדבר מצוה ובנ"ד היתה השבועה לקיים המצוה לחבר את האהל להיות אחד ולהעמיד פרנס כו' עכ"ל בקוצר:
ומה שטוענים דליכא הסכמת חבר העיר כיון שנוגע בדבר הגם שמה ששלחו אלי העתקת הפסק מהרב דז"ח שאינו נוגע בענין ההכנסה משכירתו וכמ"ש האחרונים לענין היתר נטילת הכרכשתא לשו"ב שאם יטרף ישחוט אחרת, וזה אינו כלום דמ"מ החשש שלא יהיה בידם ממה להספיקו ויצטרך לתבוע חובו מהקהל ולמיזל בדינא, ובפרט שהענין מהעסק בהבלעה ומשתרשי ליה הרבה יותר ממה שיתנו לו דבר קצוב ומ"מ אין ממש גם בטענתם דלא גרע מתקנת הקהל בדליכא דיין מומחה שהמחוהו כל בני העיר דמהני כשהרוב מסכימים וכמו שביארתי בתשובה להרב דמחניכם:
ואולם לענין בליעת הכלים שנתבשל בהם דלראנ"ח ח"ב סי' ע"א דבתקנת הצבור אזלינן בתר לשון בני אדם והא קיי"ל ביו"ד סי' רט"ז דבלשון ב"א אין, הטעם בכלל בשר ואין לדמותו לקונם זה דהוה חד"א וכמ"ש בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' י"ז, ואם שבח"ס חח"מ סי' קי"ז פשיטא ליה דאם יסכימו כל בני הקהל לאסור בשר חוץ דגם הכלים אסורין כנודר מן חתיכת בשר אסור בו וברוטבו ובטעמו, ובשבות יעקב ח"ב סי' נ"ח האריך לערער על המנהיגים להכריז על בשר חוץ גם על הכלים דבכה"ג ודאי יש לחוש לאיבה וכמה חששות ותקלות (וע' בתשובתי בחיו"ד סי' כ"ו), ולבד זה מסתמא עשה הרב כהוגן שמחל בינו לבין עצמו על משך זמן לאותם הנכשלים בשגגה לפי דעתם מצד שתולין בהוראה לפי טענתם שיש להם אילן לסמוך עליו שהורה להם כן, וע' בשו"ת פרי תבואה סי' ע"ב מש"ש ע"פ התוס' ב"ק ק"י ע"ב בד"ה כסף אם מהני בזה הרי הוא כאלו התקבלתי והארכתי שם בחידושי, אקוה כי דברי יעשו פרי ישוה למו אשר שני הצדדים ישתדלו לפנות דרך אל השלום ובל יחצו עוד לשתי מפלגות ולא תהא עירם ללעג וקלס בתוך הערים הקרובות והרחוקות ולא ישמע עוד קול פרץ וצוחה, ויתברכו בכלי המחזיק ברכה: