זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן יג
בדבר השאלה מהרב דאפילא בהיותו עוסק בהדפסת הסדור עם באורו, בנוסח הברכה שלא עשני גוי שבסידור עיון תפלה מפקפק בהיותו משמש גם על אומה הישראלית והנחתו רק על קבוץ רבים [וע' ראב"ע פרשה וירא סי' כ'] ודעתו להכריע. לומר שלא עשני נכרי וכמ"ש הגר"א ביו"ד סי' שכ"ח דיותר נכון הלשון להפריש תרומה ומעשר ולא חלה שהוא בלשון משנה אבל בלשון מקרא נקראת העיסה:
א וטרם אענה על חקירתו אבוא לדון בעיקר מנהגינו וסוגיא דעלמא כב"ח ומ"א לומר בלשון שלילה כגירסת רוב הספרדים ונדחקו לקיימו, ואם שאין הכרח, כ"כ ממה דלא דייקי בשיגרא בלישנא אגב תרי ברכות אחריני עבד ואשה שהוא בשלילה, [ובס' מעין חיים תשובה א' העיר מהרמב"ם שסידר אשה ועבד דתליא בתרי לישני בפרש"י מנחות מ"ג וע' בפמ"ג סמ"ו במש"ז ס"ק ד',. וכבר קדמהו בישועות יעקב לתמוה על הש"ע שלא הביא מהרמב"ם והעיר ממנחות מ"ג דעבד זיל טפי דתליא בפלוגתא בגיטין י"ג וקיי"ל כרבנן דר"מ דזכות הוא לו, וגם לא הרגיש שכן גם גירסת רש"י שהוסיף ובירך עבד להשלים וכמו שתמה במאורי אור בחלק בן נון במהד"ב בדף קפ"ז ע"א שלא העתיק סוף פרש"י]:
והנה הרי"ף ורא"ש סו"פ ט' מברכות העתיקו כמו שהוא לפנינו במנחות מ"ג סוע"ב שעשני ישראל ובהגהות הרי"ב העיר מתוספתא ברכות פ"ו, ולא הזכיר שכן גם בירושלמי ר"פ הרואה ובה"ג סוף ברכות שלא עשני גוי, ובתניא רבתי ענין מאה ברכות שעשני יהודי, אבל בהגהות הרר"נ ממינכען למנחות שבכל הדפוסים הישנים הגירסא גוי ונשתנה בדפוס בסילאה ומה שכתוב בראש התניא נשתנה ע"פ הצענזוריא שהתחיל בשנת שי"ג עכ"ד, וכן בד"ח ברא"ש פרק:
הרואה סי' כ"ד ס"ק פ"ט וב"ח טוא"ח סי' מ"ו ומ"א ס"ק ט' שהוא שינוי מהמדפיסים, וכן ברמב"ם פ"ז מתפלה הלכה ו' ובסוף העטור שער שלישי חלק ב' בדף ל"ד ע"ב ובפירוש רא"ה לברכות ובראש שבולי לקט העתיקו שלא עשני גוי, [ובחדושי הרמב"ם לקובץ בנו הרר"א שהובא במעשה רוקח והועתק בקובץ בתשובות הרמב"ם סוף חלק א' שנדפס בליפסייא ונראה. מכוונת אבא מארי בהלכות תפלה שג' ברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה ראוי לברך אפילו לא ראה וכן מהלכות הר"ר יצחק ואמר לי שראה נוסחא ישנה מהתלמוד כי חזי אינש גוי וכן בעבד ואשה, ונראה שזו הנוסחא מדויקת שההיקש יאמר אותה וכן נמצא בסידור רב עמרם עכ"ל, וע' בשמים ראש סי' י"ט מש"ש באורך בענין עיקר חיוב אמירתם].
ואולם בבאור לא"ח מהגר"א מווילנא בסי' מ"ו ס"ק ח' אבל נוסח הספרים שלנו שעשני ישראל, וכ"מ בס' צידה לדרך מתלמיד הרא"ש,, ובמאורי אור מהג"ר אהרן ווירמיש אבד"ק מיץ בחלק בן נון במהד"ב דף קפ"ז ע"א שבסידור כונת האר"י שלא עשני גוי וצ"ל שעשני ישראל, ובספרו בחלק באר שבע בהלכות לאו"ח סי' מ"ו בברכת שעשני ישראל כך מוכח להדיא גירסת הטור וכמ"ש בירושלמי משום שכל הגוים נחשבו כאין נגדו ובחר בנו לעבודתו מכל אומות הקדמונים עובדי ככבים דאל"כ הרי הכל כאין נגדו וכן בכל הסידורים וגמ' ישנים ועל זה כתב הכ"מ שהגר מברך שעשני גר כו' יע"ש באורך, ובספרו בחלק עוד למועד במאורים לאו"ח בסי' מ"ו בדף קנ"ח שמה שהעתיקו תירוץ העולם נוח שלא נברא נוח לתנוקות דרך הלצה ועוד א"כ לא יברך בורא נפשות וברא בריות טובות שגם האדם בכלל וכו', ובספרו בחלק בן נון במהד"ב בדפי הס' קפ"ו טעות שלא עשני גוי ודהמ"א ברהיטא דמאי שנא שעשני ישראל או שלא עשני גוי אם איננו גוי אי אפשר להיות עבד כנעני וע"ש עוד, [וגם עיקר הטעם הקלוש מצד שנוח שלא נברא כעירובין י"ג, והרי למש"ש בתוס' דבצדיק אשרי לו ואשרי דורו וכ"כ התוס' בע"ג ה' א' דהיינו בתחלת לידתו, ופשוט דהכי נמי בסתם אדם שהרי כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וכר"פ חלק וכמו שמסיים בעירובין ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, והיינו שישתדל להשלים תכלית בריאתו ולהתבונן על דרכיו ועד"ש אל תאמין בעצמך כו' ובהיותו עומד כל ימיו בחזקת סכנה שלא לאבד חיי עולם וכנדה ל' היה בעיניך כרשע והוא רק על הזהירות להתרחק מהרע ולהשתדל בעשיית הטוב, והאמת בעיני בהתיחסות המאמר ממחלקותם שתי שנים ומחצה שסובב על אותו זמן שהורדוס האדומי היה חותר אל המלוכה בעזרת הרומיים והיותו צר על ירושלים ונוקם בשבט אפו לכל אלה אשר היו נאמנים להחשמונאים, ועל ענין כזה כונת הכתוב בקהלת סי' ד' ג' וטוב משניהם אשר עדן לא היה אשר לא ראה את כל העמל כו' יע"ש בבאורי בהתיחסות כל פסוקי קהלת בעת היותו נדח ממלכותו בסיבת המתפרצים בקשרם יעש"ב), ובישועות יעקב סי' מ"ו ס"ק ב' דלא שייך באדם לשון עשייה ע"פ המדרש נעשה אדם בצלמינו שהראה להם צדיקים שעתידים לצאת ממנו ולא הרשעים, שבבריאת אדם נאמר בריאה ויצירה ולא עשייה שראוי רק על גמר מלאכתו, והנה גם לפי הדרש לא מצאנו רק הנפש אשר עשו וגם שם פשוטו על הקבוץ כמו עשה את כל הכבוד בראשית סי' ל"א א' וע' בש"א י"ד מ"ח וכדומה, ומקרא מלא אם מעושהו יטהר גבר איוב סי' ד' י"ז ושם בבטן עושני עשהו שם ל"א וכדומה ואדרבא אדם משמע אפילו קטן וע' בפרש"י ויקרא כ"ד ורש"י ב"ק מ"ג סוע"ב ובתו' נדה מ"ד ב' בד"ה איש וע"ש בהגהותי, ובפרט שעשני ישראל הוראתו על, התולדה מהאומה וכמו ההיפך שלא עשני גוי שלא נולד מאומה אחרת עובדת ככבים ולא בגמר העשייה הבא מבחירתו:
ובירושלמי ר"פ הרואה שלא עשני גוי דכתיב כל הגוים כאין נגדו, וכן העתיקו האבודרהם בסדר שחרית של חול ובעטור סוף חלק ב' וע"כ דאף לפי הגירסא שלפנינו בירו' בלשון שלילה כמו בעבד ואשה, ע"כ דלא יתכן זה לנתינת טעם על הנוסח שלא עשני גוי שסובב על שאר העו"ג ולהוציא מכללן האומה הישראלית אשר נתיחס להם התואר גוי אחד, ורק בהיות מטבע הברכה על העשייה שנבחרו אבותינו לעם סגולה להכיר אחדותו ולא יתחשב בכל העו"ג שהמה כאין לנגדו וכמו שמבאר בכל הפרשה אל מי תדמיוני הפסל נסך חרש וכו', וכמו שבהרבה פסוקים שנכתבו סתמא כל הגוים ואין ישראל בכלל בהיותו מדבר רק על הרוב וכהוראת כל בכמה מקומות וע' בס' הנצחון אות רל"ב בפסוק כי קצף לה' על כל הגוים, ובסנהדרין ל"ט סוע"א א"ל ההוא צדוקי כתיב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ מאי רבותיה אתון ערביתו בהדן דכתיב כל הגוים כאין נגדו א"ל מדידכו אסהידו עלן דכתיב ובגוים לא יתחשב במדבר כ"ג ט' ע' רש"י, והיינו שאינו מדמה להחשיב עצמו כמעשה כל הגוים בהיותו גוי אחד נבדל מכל עובדי ככבים אשר נבחרו לעם סגולה בהיותם שומרים תורתו ופקודיו, במדבר רבה פרשה א' למה שאין להקב"ה הנייה מהם שנאמר כל הגוים כאין נגדו אבל ישראל קורין ומברכין שמו בכל יום, ובתוס' מו"ק כ"ח א' בד"ה ספון והובא גם בערוך ערך ספן ג' בילמדנו קח את המטה ובהן עם לבדד ישכון, ותנחומא פרשה וישב אות ג' אתה מבדיל על נרו של עו"ג עושאו כאלוה ספון דכתיב כל הגוים כאין לנגדו, מבואר שמדבר רק מעובדי ככבים שגם בהיותם גוים רבים וכטעמו על הקבוץ ושהמה לנגדו כאין בהיותם בלתי משלימים תכלית הבריאה להכיר יוצרם ומשפילים מעלתם לכבד אלילים אלמים אשר לא יצילו את עצמם בהיותם לאש לאכלה:
ואמנם אם שלדינא מחוורתא דעת הטור ושהעיקר כדעת הגר"א מווילנא והגר"א ממיץ לומר שעשני ישראל, ואדרבא הנוסח בלשון שלילה הוא שינוי מהמעתיקים כמו באינך ברכות עבד ואשה וגם שבברכת שלא עשני נכרי ע"כ שממילא המכוון על עשייתו ישראל שהוא היפך השלילה וכמובא למעלה שמה שנתיגעו על השינוי בלשון שלילה אין לו שום מקום, ורק שלתקן הנוסח לומר שעשני ישראל הוא כמעט דבר שאינו נשמע לרוב העולם נגד הנוסח ברוב הדפוסים ונגד דעת הב"ח ומ"א:
ב ועכ"פ לא יתכן לקבוע הברכה. על הוראת גוי במבטא המשובש בפי העם והסכמתם בהיותו היפך הוראתו בעברית על שנבחרו אבותינו לגוי אחד בארץ ואם היות שנמצא כן בהדפסה בספרים קדומים שהועתק מכת"י איזה סופר שתיקן לשנות הלשון לפי שהיה מוכרח בימיו להעמיד גוי במקום עכומ"ז וכדומה, ובפרט בהיותו בא מצד הלשון המשובש במבטא יהודית לועזית המורגל בפי העם אשר כנראה התחילו לדבר כן לקרוא לאומה המושלת בתואר גוי שהוראתו על הקבוץ, וחילופים כאלה ימצא לרוב בספרים היותר קדומים בהדפסה לשנות הלשון בכה"ג כמו בחידושי ריטב"א יבמות כ"ז פי' החולץ לכולן דקאמר היינו רובן כדאמרינן בעלמא העכומ"ז כולו כרובו עכ"ל, והפשוט שכונתו למ"ש בהוריות ג' ב' הגוי כולו דרובו ככולו, ושם קאי על כלל ישראל וסברו המדפיסים שהכוונה על או"ה וכ"כ בשו"מ רביעאה ח"א סי' ל"ט, וע' בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' מ"ג בד"ה ומה שכתב כו' שתמה על הט"ז בא"ח סי' ש"פ ותקפ"ב דאפילו אמר כל דכוונתו על הרוב דרובו ככולו שדברים אלו גמרא מפורשת בע"ג ל"ו במה שאמר ואותו אתם קובעים הגוי כולו דילפינן דבעי רוב וכ"מ בהוריות ג' ע"ב וכו' יע"ש, ובאו"ה לר' יונה גירונדי בדף מ"ד ע"א בדפוס קראקא משנת תרמ"ג שנדפס ג"כ טעות כזה ויליף מגוי כולו עד דאיכא עכומ"ז כולו אין כו', וכן בכ"מ מחילופים כאלה שהעמידו עוכומ"ז במקום גוי ושהמכוון רק על ישראל וכמורגל לכל מעיין:
ובמכלול חלק ב' בהקדמתו אשר לפעמים נקראו העמים גוים בפי היהודים על כי יחדו יתחתנו ויתבוללו עם בעם עד כי לא נודע כל עם ועם. בדם פרטי יע"ש, והובא ג"כ בס' ההצטדקות במרפא לשון סו"פ י"ב וכותב והנה זה השם אשר לנו יקרא שבעשותו את הטוב והיושר יקרא גוי קדוש ולהיפך גוי חוטא עכ"ל ובתשבו שורש גוי כל איש שאינו מישראל קראו לו גוי כלומר שהוא מגוי אחר כו' אע"פ שאיננו מכוון בלשון עכ"ל, ובב"ר פרשה פ"ב ובפתחתא איכה גוי וקהל גוים כו' עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים יע"ש ובתוס' סנהדרין פ"ט סוע"ב וע' בגירסת הירו' סוף תענית ובק"ע, ובפסקתא דר' טוביה בראשית סי' ל"ה י"א ובסי' מ"ז ג' ובהערות וב"ר פרשה מ"ז וילקוט רמז צ' ופסקתא וירא סי' כ' פסוק ח' תינח גוי אבל גם צדיק תהרוג, ובחיי פרשה וירא שכתב בדרך דרש בשם ר"ת שאברהם גירשה מפחדו ואמר הקב"ה שעודנה בעולת בעל שהיה אנוס ואבימלך השיב שגם באנוס בגוי גירושיו גירושין וע"ש בדברי שאול על התורה שהעיר מרמב"ם הלכות מלכים פ"ט הלכה ח' וע"ש במל"מ וע' באזני יהושע שהאריך לפי דרכו במ"ש בסנהדרין אי גוי תהרוג צדיק תהרוג יעש"ב, ובת"כ פרשה אחרי פי"ג ויבא גוי צדיק כהנים לוים וישראלים לא נאמר כו' אלא אפילו גוי שעוסק בתורה כו', וביחוסי תנאים ואמוראים ערך ברוקה מתענית כ"ב ע"א ונתגייר כדי שלא ירגישו בו שהוא יהודי כמו מעשה אסתר כו', ובהגהות אות נ' שאולי צ"ל ונתגייה פי' שעשה עצמו כגוי, ולא נמצא בשום מקום לשמש בלשון כזה ופשוט שצ"ל ונתיירא:
והנה חז"ל טרחו בכמה מקומות להוציא הפסוקים שמדברים בסתם גוי ולפרשם על ישראל ואף במקום שכפי משמעו הוא על כלל העו"ג כמו בשמות רבה פרשה מ"ח אדבר על גוי אלו ישראל שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ועל ממלכה אלו ישראל ממלכת כהנים, ובמדבר רבה פרשה ג' אף ישראל יחידים היו שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד והרבה אותן האלקים, וע"ש בפרשה מ"א אימתי עשה אברהם לגוי גדול משיצאו ממצרים וקבלו את התורה מסיני, ובמכלתא ובפסקתא זוטרתא דר' טוביה בפרשה יתרו (שמות סי' י"ט ק וגוי קדוש קראם גוי שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ובתנחומא פרשה לך סו אות ג' אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול משקבלו ישראל את התורה שכן משה אמר להם ומי גוי גדול כו', ובפרשה פנחס אות ט"ו בפסוק ביום השמיני עצרת ד"א ביום השמיני זש"ה יספת לגוי שלא קילסך עליו את נותן לו בן ואינו מוהל כו' אבל ישראל וכו' יספת נכבדת כו', ובפסקתא דר' טוביה ואעשך לגוי גדול אלו ישראל שנאמר בהן כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו ומי גוי גדול וכו', ובס' חרדים מ"ע מה"ת לדור בא"י שנאמר וירשת וישבת בה כו' כי כשם שבחר בהם כך בחר בא"י וייחד אותה להם ואין נקראין גוי אחד אלא שמה שכך פירש רשב"י ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ובזוהר פרשה אמור בדף צ"ג בפסוק ומי כעמך כו' כי כשם שבחר בא"י ויחד אותה להם ואין נקראין גוי אחד אלא עמה, וע' בחבת ירושלים מאמר חוף הים סי' א', וביחזקאל סי' ל"ו ג' ובמפרשים שקרא הגוים סביבות א"י שארית הגוים בערך אל ישראל אשר נכרת עתה מהיות עם, ואיך תהיה הברכה על אשר הסיר אותנו מהיות לגוי בהיותנו גולים מארצינו ואשר אין נקראים גוי אחר אלא עמה, ועכ"פ בכלל השם גוי כולל תמיד לישראל ולשבח האומה בהיותה גוי אחד בארץ ואיך יתכן היות מטבע הברכה היפך המכוון על הרוב בלשון המקרא ולהוציא ישראל מתואר גוי גם בהיותם מפוזרים בגולה אשר לא נחשכו עתה לגוי אחד
ועיקר הנחת שם גוי. על הקבוץ ועד"ש באיוב סי' ל"ד כ"ט ועל גוי ועל אדם יחד שמדבר לענין ההשגחה על כלל העם ועל אדם פרטי, ולפ"מ שפי' שם בהוכח מלים כי גוי אדם גדול וכמו הגוי גם צדיק, ואדם שפל כמו כאדם תמותין, ובסדור עיון תפלה שישמש במלת גוי ועל קבוץ רב מבהמות ועופות כיואל סי' א' ו' ובצפניה ב' י"ד ותרגומו כל חיות ברא עכ"ד, וע' רד"ק ביואל כל קבוץ מין חי יקרא גוי וכן הנמלים עם לא עז, ובבאור הרי"א שכפי האמת לא יאמר על היתושים ולא על הארבה שם גוי ולא שם עם ומה שאמר ארבעה הם כו' דרשו במדרש משלי על ארבעה מל', ובסגנון זה פירש ג"כ נבואת הארבה וכן אמרו שם סי' ב' עם רב ועצום על נבוכדנצר יע"ש באורך, ובפירושו לצפניה ב' שר"ל כל בהמות הגוים סביבותיו ירעו וירבצו בה יע"ש באורך, ועיקר הנחת גוי מורה ביחוד על שומר הנימוס כראוי שזה גורם התחברות הקבוץ וקיום האומה והיותו מצויין, ובבאור הגר"א בישעיה סי' א' ד' כי עם יאמר על קבוץ המונים גם בלי בעלי דת וע"ש עוד בסי' ב' ג' והוכיח בין הגוים בעלי הנימוס כו', ובבאורו לדה"י א' סי' ט"ז ד' ובהגהות נכד המחבר שצ"ל גוי הוא הנכבד שכן דחז"ל גוי מלמד שהיו ישראל מצוינים שם ועם אינו אלא קבוץ רב וזה שאמר ספרו בגוים את כבודו כו' אבל בהמונים די ספורי מעשה נפלאות וע' בעליית קיר שבסו"ס עליית אלי' בסי' כ"ט מש"ש באורך, ובבאור הגר"א להגדת פסח בפסוק ויהי שם לגוי דברים כ"ו ה' שהיו ישראל מצוינים שם שכל אומה נקראת גוי שהוא נכבד בנימוסיו והיו ניכרין בנימוסיהן בהמצות שהם בני יעקב עכ"ד, וכן העיר. בס' הכתב והקבלה במדבר סי' כ"ו ט"ו בפרשה פנחס בשם רש"ף, וע' בס' קורא באמת לברכות סי' י"ד שהאריך להכריע כן ולפרש בזה מאמרם בברכות נ"ז ב' אל תקרא גוים כו' וע"ש בהגהות הרי"ב ובתוס' שבת נ"ה ב' ובגליון הש"ס מרע"א ובהגהותי, וע' בפסקתא דר' טוביה בפרשה תולדות ובהערות שצ"ל אלא גאים וכן ברש"י בראשית סי' כ"ה כ"ג, ובכ"ח חוברת ח' אגרת י"ז בהערה צד קי"ג הרחוק מהמכוון, ובס' אור בקר לברכות נ"ז ב' התואר גוי נופל רק על קבוץ אנשים ומקור הוראתו מן גו יגורשו באיוב ל' המורגל על תוך וקרב וכן בארמית ועד"ז הוראת עם כו' ומורגל במקרא על הגוף ומושגיו כמו גוית שאול ואין קצה לגויה מפני גוה וכדומה יעש"ב, ולדעת קצת כי גוי הוא גוף וחומר הקבוץ באותות החצונים המורה על הנגלה, ועם מבחינות הנפשיות הנעלות מטעם כל סתום לא עממוהו ובלשון חז"ל גחלים עמומות שהאש מהם נעלם ומכוסה על פניהם ושלכן בני ישראל בשמרם תורתו נקראו גם בחיצונית בשם ממלכת כהנים וגוי קדוש, וע' בבאור השד"ל בהפטורת בראשית לישעיה סי' מ"ב ה' מש"ש באורך ובנתה"ש בראשית סי' כ"ה כ"ג, וכן פשטות הפסוקים שהנחת עם על הקהלה והקבוץ כמו וירבה העם להחיות עם רב וכדומה, ובאיוב י"ב ב' כי אתם עם ותרגום הכשדי ארום אתון חבריא, ובמפרשים כי שם עם יורה על התקשרות והתחברות בני אדם המשתתפים לדבר אחד ולכוונה אחת וממנו מלת עם בחיריק וכו':
וע' רמב"ן פרשת בשלח סי' י"ד יו"ד ויראו העם את ה' מדרז"ל ויחל העם לזנות וכל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא ועש"ב, והוא מבואר בתנחומא פרשה בלק אות י"ז וע' באפוקי יהודה חלק ב' דרוש י"ב שהאריך בהבדל בין עם לישראל, ובמדרש משלי פרשה י"ד אות ד' ברוב עם הדרת מלך ואין עם אלא ישראל, ובמאורי אור בחלק בן נון במהד"ב ליומא ע"ה שטו העם ויצאו העם מוקי לבינונים ורשעים, ובפרש"י, פרשה בהעלותך ויהי העם כמתאוננים על מה שלא היה תקנה להשיבם, וזה שמסיים וכשרים קורא עמי, וכמ"ש עמי מה הלאתיך, שמתוכח עמהם בנחת וכן בפרשה יתרו ודוכתא טובא שנקראו ישראל סתם העם יעש"ב, והארכתי במאמר תהלוכות האגדות מכ"מ שאומר ואין כו' אלא כו' שמורה רק על הנחתו בענין המקרא הזה ושאינו כהוראתו בכל מקום, וע' בהדרת אלי' דרוש ז' סוף אות ב' במה שאמר כגוי אשר צדקה עשה כמו גוי קדוש מלשון חשיבות, וע"ש בדרוש שלישי סוף סי' ד' משש"ב ובסו"ס מעשה אבות דרוש ב' דף ד' ע"א גוי הם גדולי ראשי ישראל כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וז"ש גוי חוטא שעושים רק חטא הקל ששגגת תלמוד עולה זדון ומזה נמשך שהמון העם מקילים יותר יע"ש, ובבאור מלבי"ם ישעיה א' י"ד וירמיה ב' י"א וסי' ו' כ"ב וסי' י' מ"ב לדעתו עם מדריגה יותר גדולה מגוי יעש"ב, ואין זה בפשטות הכתובים ומאמר חז"ל גם לא בהוראת התיבה רק בסגנון הדרשנים, וע' בחמדה גנוזה במאמר בחזוק דברי הרמב"ם בסוג הא' אנשים שאינם נזהרים גם בשבע מצות שאין ישובו של עולם יוכל להתקיים בלא זה שהונח אצלם שם גוי ואו"ה בהוה ובתמידות שהיו הרבים בכל הגוים מימות עולם בימיהם וכו' יע"ש באורך:
ג ובס' מאורי אור להג"ר אהרן ווירמיש אבד"ק מיץ בחלק ד' הנקרא בן נון במהד"ב בדפי הס' קמ"ו ע"א בחדושיו לא"ח סי' מ"ו וז"ל במ"ש טעות של"ע גוי שגם ישראל נקראו סתם גוי ובחבור יאיר נתיב תמצא יותר משלשים מקומות, וא"כ ברכה לבטלה ממש שהוא בכלל דובר שקרים לא יכון ופגול הוא לא ירצה ח"ו, ובלי ספק אותם רבנים חריפים בשמעתא ולא הורגלו בפסוקים ושבשתא דעל על, והרבנים שהרגישו לא בקשו לנבל כבודם בלא יועיל שההרגל נעשה טבע במצולות רפש המעות, ומי שבידו למחות לא ידום כי נטל עליו להציל נפשו עכ"ל.
ומה שהזכיר שנמצא יותר משלושים מקומות ועמדתי על המנין בכל תנ"ך שנאמר התואר גוי על ישראל והמה במספר קרוב לששים מקומות ואזכירם בפרטות ובתוספת הערות לאיזה מקראות, בראשית סי' י"ב ב' ואעשך לגוי גדול, וסי' י"ז ד' והיית לאב המון גוים ובפסוק ה' וע"ש בפסוק ו' ונתתיך לגוים וע"ש ברמב"ן שישראל לבדם נקראו גוים ועממים וכן אף חובב עמים, וע"ש בפסוק ט"ז ובסי' י"ח פי"ח ואברהם יהיה לגוי גדול וסי' כ"ה כ"ג שני גוים בבטנך יע"ש בפרש"י ובע"ג י"א ע"א, ובסי' ל"ה י"א גוי וקהל גוים יהיה ממך, ובסי' מ"ו ג' כי לגוי גדול אשימך שם, ובסי' מ"ח י"ט וזרעו היה מלא הגוים וע"ש בת"י וראב"ע גוים רבים יצאו ממנו וע' בע"ג כ"ה א', ובשמות סי' ל"ט ו' וגוי קדוש, וסי' ל"ב י' ואעשה אותך לגוי גדול וסי' ל"ג ג' וראה כי עמך הגוי הזה, ובמדבר סי' י"ד י"ב ואעשה אותך לגוי גדול, ודברים, סי' ד' ו' הגוי הגדול הזה וע"ש בפסוק ז' ח' ובברכות ו' סוע"א, ושם בפסוק ל"ד ובסי' ט' י"ד וסי' כ"ו ה' וסי' ל"ב ח' אך לפרש"י סובב על דור הפלגה ושם בפסוק כ"ח יע"ש ברש"י ובראב"ע ורשב"ם וכל העו"ג ובספרי פליגי ר' יהודה דורשו נגד ישראל כפשוטו ולר' נחמיה כנגד העו"ג, ושם סי' ל"ב מ"ג הרנינו גוים ולראב"ע שאז ישבחוהו כאשר ינקום ה' דמם ולת"א ורשב"ם וספורני על הלאומים שיתנו כבוד לעמו ויכירו כי ישר ה', וע' בתולדות יצחק סו"פ האזינו, וביהושע סי' ג' י"ז ובסי' ד' י"א כאשר תמו כל הגוי לעבור וסי' ה' ו' כל הגוי מאנשי המלחמה ובפסוק ח' כאשר תמו כל הגוי להמול ושם סי' י' י"ג עד יקום גוי אויביו וע' בע"ג כ"ה א', ובשופטים סי' ה' כ', ובש"ב סי' ז' כ"ג גוי אחד בארץ וגו' וממצרים גוים ובדה"י א' סי' י"ז כ"א ומי כעמך ישראל גוי אחד, ובישעי' סי' א' ד' ובפי' ר"מ אלשיך פסקיה לקרא בדרך רחוק לפרש על האומות מה שאינו בפשט המכוון, וסי' ט' ב' הרבית הגוי יע"ש ברש"י, וסי' י"ד ל"ב מלאכי גוי ובפרש"י מלאכי ישראל ההולכים לבשר בשורות כן יגידו כו' וע"ש סי' י"ח ב' גוי ושא סי' כ"ו ב' גוי צדיק ובפט"ו יספת לגוי, וסי' מ"ב א' משפט לגוים ולד"ק לשבטי ישראל כמו בנימין בעממיך וכדומה וע"ש בפסוק ו' לאור גוים ובפרש"י שכל שבט קרוי גוי לעצמו שנאמר גוי וקהל גוים, ואם שבזה קרוב יותר לדעת המפרשים להאיר להאומות וכמש"ל מ"ט ו', ובסי' מ"ט ז' למתעב גוי לרד"ק שחשבו אותו לאיש אשר ישא חרפתו וכל עמו במעשיו, והפשוט כפרש"י למי שהגוי מתעבו וכפרש"י סנהדרין צ"ז סוע"ב אותן הבזויים ומתועבים בעבירות, וכנראה שפירשו ג"כ על ישראל, וע"ש סי' נ"ח ב' וסי' ס' כ"ב והצעיר לגוי עצום, ובסי' ס"ה א' אל גוי לא קרא בשמי, ואם כי לפי סגנון באורי שם קרוב יותר שמכוון נגד העו"ג וכמש"ש באורך, וסז' ס"ו י"ח אם יולד גוי פעם אחת:
וירמיה שי' א' ה' נביא לגוים ולהמפרשים לגוים הידועים וע"ש בפרש"י, ובסי' ג' י"ז ונקוו אליה כל הגוים ולד"ק כל השבטים כמו גוי וקהל גוים ומפני אמרו ולא ילכו אחרי שרירות לבם הרע שלא מצאנו שתהיה ע"א נחשבת לשאר אומות לחטאת ולב רע, וכן לד"ק שם ד' ב' והתברכו בו גוים שכל השבטים יתברכו באלקים ויאמרו כי בעזרתו המה מצליחים ובו יתהללו וזה לאות לרוב הצלחתם, ושם פט"ז הזכירו לגוים ולד"ק לשבטי ישראל וליושבי ערי יהודה וע"ש בבאור שד"ל, וסי' ה' פסוק ו' וכ"ט וסי' ט' ח' בגוי אשר כזה ושם סי' ז' כ"ח, ובסי' ל"ב ל"ה וגם זרע ישראל ישבחו מהיות גוי וכן שם סי' ל"ג כ"ד, ויחזקאל סי' ב' ג' אל בני ישראל אל גוים המורדים ובפרש"י שני שבטים קרויין ב' גוים, ובמכלל יופי הם ישראל וקראם גוים לחלק השבטים והמשפחות, וכן עמים הר יקראו דברים ל"ג י"ט בנימין בעממיך שופטים ה' י"ד, ובסי' ל"ה י' שני הגוים שבט יהודה ועשרת השבטים, וסי' ל"ו י"ג ומשכלת גויך וע"ש במפרשים, ובפסוק י"ד וט"ו ובור לא תשכלי עוד, ובסי' ל"ז כ"ב ועשית אותם לגוי אחד וגו' ולא יהיו עוד לשני גוים, ועמוס סי' ו' א' ראשית גוים ופרש"י לכם היו קוראים המשובח שבגוים וע' בב"ר פרשה ה' שבאים מב' ראשי הגוים משם ועבר, אך בפשוטו שסובב על הקודם השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון, ויתכן שסובב לעומת שבט יהודה ובנימין ועשרת השבטים שהיו לשני גוים, וכיחזקאל סי' ל"ז כ"ב וע"ש בפרש"י סי' ב' ג' וכנ"ל, ובמיכה סי' ד' ז' והנלאה לגוי עצום, ובחבקוק סי' ג' ו' ראה ויתר גוים שלפי ענינו שתר הדרך בעבור שבטי ישראל ואח"כ ויתפוצצו הררי עד שהוא גירוש העו"ג החזקים, וכמ"ש המבאר בש"ב כ"ב ל"ג, וצפניה סי' ב' א' ובפסוק ט' ויתר גויי ינחלום, וחגי סי' ב' י"ד וכן הגוי הזה, ומלאכי סי' ג' ט' הגוי כולו. ותהלים סל"ג י"ב אשרי הגוי שה' אלוהיו וסי' מ"ג א מגוי לא חסיד שבפשוטו מוסב על המורדים מישראל בקשר אבשלום וע"ש במפרשים ובסי' נ"ט ו' ובפסוק ט' ובמפרשים ושם סי' ט' פ"ו שהוראתו כמו אנשים רשעים עושי תועבות ואם הם מישראל יע"ש ובסו"ס יו"ד, ובסי' פ"ג ה' ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל וסי' ק"ו ה' לשמוח בשמחת גויך וסי' קי"ז הללוהו כל גוים ולד"ק פירושו על כלל האומה מישראל עצמם, ומשלי סי' י"ד ל"ד צדקה תרומם גוי כו' ובב"ב י', ע"ב אלו ישראל דכתיב כו' גוי אחד ולאומים אלו האומות וע' בפסקתא דרב כהנא פרשה שקלים אות ל"ב ובאות ס"ו בד"ה ר' זעירא ובד"ה ורבנן אמרי ובתנחומא פרשה תשא סי' ה' ר"נ בן הקנה אומר כו' ובמדרש משלי י"ד ובזרע אברהם אות ג', וע' בעמודי שש מבעל עולא"פ בעמוד גמ"ח והרי מצינו לשון לאומים גם בישראל כמ"ש שמעו אלי עמי ולאומי אבל גוי הוא שם משותף לכל ההמון עם ומי שאינו מרודפי המעלות רק יושב בתוך עמו להיות ככל הגוי איש כאחיו אז הצדקה תרוממהו כי השררה רודפת אחריו וזה מצוי בישראל שממעטים עצמם לפני הב"ה כמו שדרשו בפסוק כי אתם המעט מכל יעש"ב, ובהגדת חן טוב בפסקא שומרי הבטחתו הביא פי' גם את הגוי אשר יעבודו כמות העובדים כי ישמש מפעל גם פועל שגם זה אדון ואחשב לקרב הגאולה בהרבות העובדים אחרי שנגזר להפרותם ולהרבותם במצרים לקרב גאולתם ע"י זה, ובס' חושב מחשבות להר"ר עמנואל חי רוקו במאמר נבואה אות נ"ה ליחזקאל סי' י"ט ד' הרחיק לפי דרכו בדרך דרש לפרש וישמעו אליו גוים על שבט יוסף יע"ש באורך:
ובמאורי אור בחלק באר שבע בהלכות לאו"ח סי' מ"ו וז"ל ונימא מלתא מה זה השבח שלא עשני גוי הלא נאמר גוי וקהל גוים יהיה ממך, אלא שנקראו גוי אחד על חטיבה אחת שיחדם לעבודתו בבחירת אבינו הראשון אברהם אוהבו שמסר נפשו, וכן נאמר יבא גוי צדיק שומר אמונים כו' ונאמר עם חכם ונבון הגוי הזה והרבה מקראות כי"ב, ואפילו הפיוט ביוצר שקלים כתב סתם גוים לגוים רבים יזה, [יהיה לו להזכיר כי"ב מפיוט פורים בברכת האל הקדוש את אסתר כי' ובפיוט לשלש רגלים קודם מוסף יה אלי אתיצבה כו' ובמערבית לשמחת תורה שמיני אומץ ובסדר הושענות כהושעת אלים, ולשבת כהושעת אדם, וביוצר ליו"כ בפיוט אך אתים בחין כו', וע' במאורי אור בחלק עוד למועד בדפי הס' נ"ג ע"ב אחר חדושי יומא בהגהות לפיוטים ליו"כ וע"ש עוד בדף ע"א א' בהגהותיו ליום ב' דסוכות בפיוט כי אקח מועד וגוי לא ירמוס ולאום לא יערב תמוה דכתיב נמי בישראל כו' וצ"ל ושאר גוי ושאר לאום כי אם עמוסיו] וישי' סידורים שנדפס בהם שלא עשני נכרי ואף שהלשון קרוב יותר מ"מ אינו, מכיון כיון, שמדבר כפשוטו על הבא מארץ אחרת וכו' והתרגום לעם נכרי סתם לגבר אוחרן, וכיון דפשט הלשון על איש מובדל ממנו או מצד מקומו א"כ איפוא הוא לשון עלגים ומקור וכזב לדבר כו', וגם לא יתכן שלא עשני עובד אלילים דלא אפיק ישמעאלים כו' וגם שלא עשני ערל אינו שייכות בנפש ואף בגוף בתחלת עשייה כולם ערלים, ומחוורתא להטור גירסת שעשני ישראל כו' יע"ש באורך וכמובא קצת מזה בראש דברינו בענין הלזה:
ד וע' בט"ז או"ח סי' תקצ"א סעיף ג' דבתפלה בעינן לפרושי טפי כל מה שאפשר והביא ראיה מזוהר בפסוק הצילני מיד אחי מיד עשו, ובט"ז או"ח סי' קכ"ז ס"ק ד' במש"ז דבתפלה ראוי לומר לשון מבורר טפי ופתה לפעמים על דברי שקר לכן טוב לומר ומתפייס ויהיה בארמית יע"ש, ובב"ח טא"ח סי' קפ"ז אות ג' שהר"מ היה אומר נודך ולא נודה לך כו דכל היכא דאיכא למיטעי לא סמכינן אקרא, וע"ש בסי' תקפ"ב והר"ם מרטנבורג היה אומר לחיים בשבא ולא בפתח כו' וע"ש בב"י שהר"א מפראג תמה שהרי בישעיה כתב לחיים בירושלם בפתח כו' ורש"ל כתב כי מהר"ם אזיל לטעמיה דכל היכא דאיכא למיטעי לא סמכינן אקרא וכו' יעש"ב, וכמ"ש בשו"ת לחם רב סי' א' דלשון תפלה לחוד דצריך לפרש הדברים שלא יפול הטעה באזני השומעים ואפילו בפירוש רחוק אבל דרך המקרא לדבר בלשון סתום יע"ש ובב"י א"ח סי' נ"ג שלא לומר ויתקלס כיון שהלשון קילוס נמצא גם לגנאי, והובא במעשה רוקח מה שכתב הרר"א בשם אביו הרמב"ם שהיא מלה משותפת בין העלוי והפכו אמר הכתוב והוא במלכים יתקלס וזה יובן ממנו העלוי ואמר ויתקלסו בו נערים והוא היפך העילוי, ואפשר לפרש והוא במלכים יתקלס שחוזר אליו ויהיה פירושו והוא ישחק במלכים דומה לכוונת סוף הפסוק ורוזנים, משחק לו, ולבארו שיתעלה בזה הלשון הוא טעות ולסיבה זו ודומה לה כעס ר' חנינא על מי שהרבה בתוארים ואמר למי נאה להלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו עכ"ל בענין הקדיש שהועתק מחדש בקובץ תשובות הרמב"ם מסוף ח"א בחדושי הרמב"ם שקבצם הר"ר אברהם בנו ובס' שבולי לקט השלם, בענין תפלה אות ת' וז"ל ובפרש"י חבקוק סי' א' י"ד בפסוק והוא במלכים יתקלס וכן בפסוק לעג וקלס לסביבותינו, ובס' הגדרים שישתבח המשתבח בשבח בערך אל הנבזה שמתכבד בקלונו שיעריך שבחו בערך שבחי המלכים ובזה ישבח א"ע ומגנה המלכים, ובמעשה רב מהגר"א מווילנא בסי' ק"נ בסוף השבח בזמירות למו"ש זכר זאת ליעקב ולא אלה שהוא מעשה עגל כמ"ש גם אלה תשכחנה וכדרשתם בברכות ל"ב ע"ב, ופשיטא דלא תיקנו הברכה במה שבלשון המקרא אדרבא להיפך מהמכוון ואשר יותר נאות לבחור לשון מבורר:
ובלאו הכי כתבו התוס' ברכות נ"ב סוע"ב בד"ה בברא כ"ע לא פליגי וא"ת הואיל ולא פליגי בלשון ברא אמאי אמר בורא וי"ל דלשון קרא עדיף, וע' בנוב"י תנינא חא"ח סי' ל"ג דבכל מקום יש לאחוז בלשון המקרא בכל האפשרי דלשון מחילה לא מצינו בכל המקרא וכו', וע' בשו"ת יהודה יעלה חיו"ד סי' שכ"א שהרי ברש"א תענית ז' ע"ב בד"ה תחוללי תבטל כמו לא יחל דברו וסוטה ר"ד י' שהוחל שבועתו בטלה מלשון לא יחל דברו וברכות ל"ב ויחל משה שהפר לו נדרו דכתיב לא יחל דברו כו' אבל אחרים מוחלין לו.
ומ"מ כשאומר בלשון שלילה הנוסחא היותר מוחוורת לומר שלא עשני נכרי, שאם היות הלשון בלתי מבורר כ"כ עכ"פ אינו בכלל דובר שקרים לפני השי"ת ואין בזה חשש ברכה לבטלה, וע' ראב"ע שמות סי' כ"א ח' לעם נכרי כי כל עם שאינו ישראל נקרא נכרי ואיננו כמו זר שנקרא שאיננו ממשפחת השבט כו' והנה נכרים נקראו בני הפלגשים ובני עשו עמהם יעש"ב ורמב"ן ובמכלתא שם וברא"מ שנדחק לפרש שהעלה עליו כמכרו לעכומ"ז, ואם שהאמת שלשון נכרי משותף על כל אומה ומשמעותו לפעמים גם על אנשיו זרים מאומתו כמו בראשית סי' ל"א ט"ו הלא נכריות נחשבנו לו ומשלי כ"ז ב' נכרי ואל שפתיך וקהלת סי' ו' ב' כי איש נכרי יאכלנו וכדומה, ועיקר הוראת נכר על התרחקות כפי' רד"ק עובדיה א' י"ב ביום נכרו שנתנכר מארצו והיה כנכרי שהוציאו ממנה:
ואיוב ל"א ג' ונכר לפועלי און שראוי לעשותם זר ונכר, ובתהלים סי' ס"ט ט' ונכרי לבני אמי, ואף שהתרגום נקט והיך בר עמין, ובזבחים כ"ב ע"ב יכול בן נכר ממש וכו', ובשבט יהודה בענין השביעי בויכוח מלך ספרד עם החכם טומאש שהשיב לו בשם הר"י אברבנאל כי המכיר בלשון עברי יודע כי יש הבדל בין לשון נכרי או גוי כי הנכרי הוא שהתנכר ליוצרו ואינו מאמין בעקרי הדת אבל הנוצרי כיון שמאמין במציאות הבורא ובחידוש העולם והנבואה והשגחה ושכר ועונש לא יקרא נכרי יע"ש באורך, וכמ"ש מאורי אור ח"א במודעא בראש ספרו דשם נכרי הוא הכופר בעיקר כי בדעתו הוא נכרי בעולם לא בורא ולא מנהיג וכו' יע"ש, והרחבתי הדברים קצת בפרטי ענין השאלה באשר ידעתי כי קשה להעולם לשנות מהרגילו במה שרואה שרבים נכשלים בו מבלי משים על לב, והמונע באמירת הנוסח של"ע גוי יתברך בברכת אברהם ויצחק להשים אותו לגוי גדול ועצום, ואם נקיים הנוסחא שלא עשני גוי היה ראוי להיות כמו בעלינו לשבח שלא עשנו כגויי הארצות וכו', ולא בסתם גוי שמורה אדרבא על הקבוץ מהאומה, ושגם לפי הנהוג במטבע ברכה זו לומר בלשון שלילה עכ"פ ראוי שלא לומר רק שלא עשני נכרי או עובד גלולים או עובד אלילים היינו עובדי ככבים הקדמונים וכדומה: