זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן יב
א' פקודי תרנ"א להרב דפאנוויעז ר' אלי' דוד ראבינאוויץ:
על דבר שאלתו בקשר של תפילין שנתחדש מקרוב באופן שיוכל למותחם כפי מדת הראש כשנצרך לפעמים כשמגלחין השערות לתקנו, אם יש לחלק לשל ראש דאף שנמתח ולא עדיף מעניבה מ"מ הא לא כתיב קשירה בשל ראש רק והיו והיא הלל"מ וי"ל דבכה"ג מיקרי שפיר קשר דלא בעינן שיהיה קשור בשל ראש עכ"ד:
א ואינני רואה שום חילוק בזה לשל ראש שיהיה סגי בעשיית הקשר לחוד ואטו הוה הקשר בשל ראש חיובא דתפילין אפילו מונח בקופסא כמו בציצית, דפשוט דהחיוב לעשות קשר בתפילין של ראש רק באופן שיהיה נעשה כן להניחו על הראש וכשעומד להתירו שאין הקשר של קיימא לא חשיב מתחלתו לקשר ובפרט כשנצטרך לתקן דנמלך ומבטלו, ובא"ח סי' שי"ז ס"ק ה' בישועות יעקב בישוב קושית התו' עירובין צ"ו א' דאף להר"א דצריך להתירו בכל יום ומתקיים מצות תפילין אף דלא חשיב קשר של קיימא, מ"מ חשיב קשר לענין שבת וכדאמרינן מגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לענין שבת וע' בשו"מ קמא ח"א סי' ר"נ, ועכ"פ בעשוי מתחלתו בכה"ג לא שייך, זה דלא חשיב קשר גם לשעה וכפי ששמעתי מאופן עשייתם דגרע יותר שהרצועה השניה נמשכת לגמרי מהקשר כשמושכין אותה:.
ב וראיתי בהערתו בסוף הקונטרס חבש, פאר שבהיותו עומד לנסוע למקום שלא יהיה מי שיתקן הקשר דאין לצדד כשהוא בשבת לעשות הקשר ע"י אומן שלא יעבור כל ימיו באיסור מניעת הנחת תפילין, דמ"מ יש לסמוך על התוס' דסגי בקשר כל דהוא, ועל זה העיר די"ל דמ"מ הויא מלאכה גמורה מדאורייתא משום דאחשביה למצוה וכרש"י ביצה כ"ז ע"ב:
ואין לזה באור דכיון דיוכל לעשות אח"כ קשר כל דהוא בבואו למקום שדעתו להתעכב שם כשיצטרך להניח תפילין דלפי המבואר שם לא יצטרך כלל אח"כ לקושרו בשבת ומה ענין איסור מלאכה לכאן, וגם בעיקר דבריו שהבין בפרש"י משום דאחשביה דע"י חשיבת מצותו נעשה כאב מלאכה, יעיין בשו"ת חת"ס חא"ח סו"ס קנ"א בד"ה והנה שתמה והלא כל אכילת קדשים כדי שלא יבא לידי נותר ולעבור על מ"ע דאורייתא ויהיה אסור בשבת דרחמנא אחשביה, וע"ש שהסביר סברת רש"י דרחמנא אחשביה דאכילת תרומה במקום שריפתה כיון דביעור בתרומה אתיא משריפת קדשים ואמרינן דאחשביה להאי אכילה במקום שריפה לאסור אכילת תרומה לבהמה ביו"ט כמו שאסור לשרוף קדשים ביו"ט ולכן לרבנן דחמץ השבתתו בכל דבר היה מותר להשבית ביו"ט דאין ההשבתה במקום שריפה יעוש"ב, ובשעה"מ פ"א מיו"ט הלכה כ"ד בד"ה עוד תירץ הרב כו' דכיון דמדאורייתא בעי שריפה חשיב שלא לצורך ובטל צורך הדיוט אצל גבוה יע"ש ובשאר כמה מפרשים שהאריכו לפי דרכם בישוב דרש"י מפסחים ה' ב', ולפ"ז אינו ענין להאי דהכא ואכמ"ל ולצאת מענין לענין במה שדשו רבים בפלפולים:
ג אלא שגם לפי דרכו דהיכי שהוא אנוס לנסוע ולהתערב במקום שלא ימצא מי שיתקן לו הקשר שעלה בדעתו לדמות למ"ש הב"י סי' ש"ו ע"ד תשובת הרשב"א, לא כתב רק לענין להצילה מההמרה דחשיב מצוה רבה והוה כתיקון העולם כדי שלא לצאת מהכלל ולא בשביל שיהיה אנוס אח"כ לבטל מצות תפילין בשב ואל תעשה די"ל דגם לב"י אסור לעבור בעצמו על איסור חמור כדי שיזכה חבירו, ואין ראיה ממה שהפקיעו השיעבוד והתוס' לא כתבו החילוק רק בפ"ו דמצוה רבה ומשום תקנת העולם וכמו שהאריך בשו"ת בשמים ראש סו"ס רכ"ז דבההיא דפ"ו גופא לא משום חיוב. מצוה של זה הפקיעו השיעבוד אלא משום תקנת העולם שהרי בפסחים פ"ח מוקמינן להא דתניא לא משל רבו ולא משל עצמו כמשנה ראשונה, ונמצא דמשום פסחו של זה לא הפקיעו חכמים שעבודו של זה אף דעשה דפסח רבה היא דדחי עשה אחרת קודם זמנה אלא דכאן ראו חכמים להפקיע השעבוד משום תקנת העולם חסד יבנה, ולכשתראה פרש"י דלמשנה אחרונה חשבינן ליה כנפקע שיעבודו ואין ללמוד מזה עכ"ל, וע' בספרי זכ"י בריש חגיגה ב' סע"א בד"ה כאן כמשנה אחרונה במשש"ב בשיטת רש"י ורמב"ם בפי' הסוגיא דשם:
ומלבד זה לא שייך לעבור על איסור חמור כדי שיוכל חבירו לקיים מצות הרבה דגם להתוס' פסחים נ"ט א' דרק בעשה חמור דוחה לעשה הקל לא בעינן, בעידנא משא"כ בל"ת החמור מעשה דבעינן בעידנא, ודבריהם תליא בשיטת הפסקי תוס' זבחים צ"ז ב' ובחקירת הראשונים הרנב"ר לענין בעידנא כשעוסק כשעוסק בהכנת המצוה והארכתי בספרי זכ"י ביבמות צ' ובכמה מקומות, וע' בשו"ת דברי דוד סו"ס ע' משש"ב בהתוס' דשבת ובמשנת חכמים על הרמב"ם בהלכות ע"ג ל"ת מ"ד ביבין שמועה אות ב', וע"ש בדפי הס' קי"ג ב' בד"ה וגוף הדבר מש"ש בישוב דהתו' לפי דרכו לחלק בין עושה דבר לזכות חבירו במצוה שיעשה להיכי שעושה למנוע חבירו מעבירה כמדביק פת בתנור דאם ישמע לדברי חכמים לא יתחייב וכמש"ש התוס' בד"ה קודם, וא"כ כיון דחבירו אנוס דרחמנא פטריה לא אמרינן שיחטא בשביל למנעו מעבירה אבל להביאו לעשות מצוה דאם הוא אנוס עכ"פ לא יעשה המצוה יע"ש, ודבריו נסתרין מעצמן דבברכות ו' א' דרשינן ולחושבי שמו דנאנס ולא עשה מצוה וחשב לעשותה כאלו עשאה והרי דאנוס לא הוה כמאן דעביד וכהירו' מ"מ במצוה אמרינן רחמנא לבא בעי ואף שנאנס ולא קיים כלל העשה, וע' במ"א סו"ס תרנ"ה וצ"ע אם מותר לשלוח לחבירו דאין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך ונ"ל דאם פשע במה שלח הכין לו לולב קודם יו"ט אסור לשלוח לו ואם לא פשע מותר ע' סו"ס ש"ו, והוא כחילוק של התוס' דשבת ד' א' ד"ה וכי, ולפ"ז י"ל דגם בנ"ד חשיב פשיעה במה שלא תיקון הקשר מקודם ע"י הרגיל בזה מיד כשנודע לו שהוא מוכרח לילך למקום רחוק ולא יתכן רק בכה"ג שנעשה הקלקול ממש ביום השבת קודם שהוצרך לנסוע לשם, ובשבות יעקב ח"א סי' ט"ז העלה ג"כ כהכרעת האחרונים להשוות הדעות דהיכא דפושע בעצמו אין לזלזל אפילו באיסור זוטא ודחה ג"כ דברי הנחלת שבעה סי' פ"ג שהכריע נגד הרשב"א והתוס' וש"ע מבלי שום ראיה רק מטעם מוטב שיחלל שבת אחד כו' יעש"ב ובנוב"י תנינא חאה"ע סי' ל"ז, וע' ביד שאול סי' רכ"ח ס"ק י"ט בנדר שלא לשחוק כו' במ"ש בדברי רמב"ן ובקושית הש"כ על א"ז רמ"א דע"כ הרשב"א לא ס"ל סברת התוס' דוקא היכא דפשע וכמ"ש בב"י א"ח סי' ש"ו, ובשו"ת פאת השדה חא"ח סי' ז' האריך באם שרצו לאנסו לחלל שבתות הרבה אם מותר לחלל עליו השבת דמלשון הט"ז ומ"א בסי' ש"ו סי"ד לא נחתי לחילוק זה להיכי שתשאר מומרת לעולם להרבה שבתות כמבואר למעיין שם בט"ז וע"ש לחלק דרק באנסוהו לעבור עבירה לא אמרינן חטא כדי כו' ואסור לחלל עליו השבת ורק כדי שיעשה מצוה יע"ש חילוקו:
ד גם בעיקר השאלה באומר מותר הנה לט"ז יו"ד סי' צ"ט ס"ק ו' הביא מתוס' בכורות ר"ד כ"ג שטועה בדין עדיף משוגג וע"ש במנח"י דהתוס' לא כתבו רק בדרך שמא ומשמע דלא פסיקא להו דאפשר דאומר מותר הוה כמזיד וכמשמעות לשון הטור שהביא ובט"ז:
ובלאו הכי להתוס' ב"ק ק' דדוקא בעשה ע"פ הוראת חכם לא קנסו, וע"ש עוד בפליתי ס"ק ו' שהשיג על הט"ז בכוונת התוס' דבכורות ובמ"א סי' שי"ח ס"ק ג', וע"ש בפר"ח ס"ק י"ב דאדרבא הך שוגג גריעא טפי משוגג דעלמא, וע' במל"מ פט"ו ממא"ס דין כ"ה שהניח דהתו' בצ"ע, ובשו"מ תנינא ח"א סי' צ"ג כתב ג"כ לחלק עפ"ד התה"ד כו' ובת"ח שטעה בדין שראוי להסתפק לאו שוגג מיקרי, ובתו"ד סי' צ"ט ס"ק ו' האריך לחלק דליכא למילף שאר איסורין מתרומה, וע"ש עוד בשו"מ בד"ה והנה במש"ל ובד"ה ובזה אמרתי מש"ש בישוב קושית המל"מ, וע"ש בכנפי יונה בד"ה כתב במנח"י כלל פ"ה ס"ק ל"א כו' והיה אפשר לחלק ג"כ דבדברים המפורשים הוה ליה אומר מותר קרוב למזיד יעש"ב, ובחת"ס חיו"ד ר"ס פ"ח דאין לדמות אומר מותר להדדי יעש"ב ובחח"מ סי' כ"ב וקושיתו בפסקי רמב"ם מתרומות פ"ה הלכה ח', וקדמהו המל"מ פט"ו ממא"ס הכ"ה שהניח דהתו' בצ"ע בתורם מטמא על הטהור דבאומר מותר דינו כמזיד, ובמל"מ פי"ב מגרושין הכ"ח דדוקא ע"ה חשיב שוגג אבל מי שטועה באיזה סברא או חילוק לא חשיב שוגג, ובגידולי טהרה בשו"ת סי' ל"ז ובסוף ד"ה הנה לכ"ע כו' ומ"מ לאו כל השגגות שוות דהא בפ"ב דתרומות אמר ר"י אם היה יודע בו מתחלה הוה כמזיד וכן פוסק הרמב"ם וכו', וע' בבגד ללבוש אות קס"ב שהאריך וביד אברהם ביו"ד סי' צ"ט בט"ז ס"ק ט', וע' בב"ש סי' י"ג ס"ק ט"ז במש"ש מהתה"ד וע"ש עוד בסי' קנ"ז סס"א ובנוב"י קמא חאה"ע סו"ס כ"ה ובמהד"ת חאה"ע סי' קמ"ב, ושו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קצ"ה בהג"ה מבן המחבר הביא ראיה מחגיגה י"ח א' יע"ש ברש"י בד"ה היינו, וע' רש"י שבועות י"ח א' בד"ה או דמשמע כהט"ז, ובתו' ב"ק צ"ה א' סוד"ה דאתי בעל ארעא א"נ יש לחלק דהתם מיירי דלא ידע דהיא גזולה כו', ומשמע דלא נחתי לחלק בהך, ומיהו למסקנא משמע דגם באומר מותר לא קניס לר"מ אטו מזיד וכפרש"י בד"ה צבעו דלא ידעו דאסור לשנות, ובגיטין נ"ג ב' ונד"ב לר"מ בדרבנן קניס אטו מזיד ולא בדאורייתא וע' בהמאור ב"ק שם, וע' בשו"ת מוצל מאש סי' ע' בד"ה ועוד אני מוסיף כו' במ"ש לענין קנסא דרבנן דלפעמים קנסו אף על השוגג וכתוס' חולין ק"ד א' בד"ה ומנא תימרא דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו, ובשו"ת אורין תליתאי סי' ס"ג בקושית המפרשים בפסחים ל"ה דלמה א"י בהקדש מדלעסיה קנייה ויוצא לחולין ותירצו דמתני' מיירי באיכא במזיד דאין הקדש מתחלל אלא בשוגג וע' במק"ח סי' תנ"ד סוס"ק א' והא כיון דמוקי שלא נפדה כהלכתו ומסתמא הפודה סובר שמועיל הפדיון והלא יוצא לחולין וע"כ דשגגת הוראה חשיב מזיד עכ"ד, וע' רש"י הוריות ד' א' בד"ה זיל קרי בי רב כו', ובשו"ת טו"ט ודעת תנינא בק"א תשובה ע"ד שכיון שסובר שמפני כבוד שבת בשעה"ד מותר לעשות כן מה לי שוגג אחר או אומר מותר, ולא זכר מהתוס' והפוסקים שפלפלו הרבה אי חשיב אומר מותר בשגגת הוראה, ואמנם במנחות מ"ט מפורש בכה"ג דאומר מותר שוגג ובתמורה י"ז א' הרי זה שוגג כמזיד כסבור שהוא מותר להמיר, וע"ש עוד בסוף תשובה נ"ה בשוגג דידע דיש כאן איסור ולא ידע כולו דחשיב קרוב למזיד, וע' במראה הפנים פ"ק דב"ק הלכה א' בד"ה ותני ר' חייא שלשה עשר כו' ובריש הוריות וע' בירו' גיטין פ"ק הלכה ה', ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' מ"ח בדף נ' סוע"א העיר ג"כ מתוס' בכורות כ"ג א' דמספקא להו אי חשיב שוגג כסבור מותר לבטל וגם מרמב"ם פ"ה מתרומות ה"ח דפוסק שהוא כמזיד אף דבתרומה ליכא קרא, ובמ"ש פ"ק דתמורה ה"ב אם דומה שמותר להמיר דאינו לוקה ובכ"מ דאנוס הוא ולא שוגג, ובפ"מ בירו' נזיר די"א תמה דקיי"ל דאומר מותר שוגג, והיו לו לתמוה יותר דבכ"ד נידון כמזיד יעש"ב, ובמ"א סי' ק"ד ס"ק ו' והאידנא שרוב העולם אין נזהרין אפשר דדיינינן להו כשוגג כט"ז יו"ד סצ"ט ס"ק ט', והיינו דחשיב להו כאומר מותר דמיקרי שוגג כיון שאינם יודעים שאסור להשיח וע"ש בסי' רמ"ח ס"ק מ"ח וסי' שי"ח ס"ק ג' וסי' תצ"ו ס"ק א' ובסי' תקכ"ז ס"ק ח', וע' בישועות יעקב אה"ע סי' י"ג ס"ק ו' ובעצי ארזים ובכלילת שמואל אות א' סי' מ"ב ושו"ת, דברי יעקב סי' י"א בדף י' ע"ב ומנחת משה חיו"ד סי' כ"א וחאה"ע סי' ג' וברכת משה סו"ס, מ"ד, ובקהלת יעקב במענה לשון ח"ב בלשון חכמים אות א' מחודש ע"ב ובאמרי צרופה לרה"ש ו' ע"ב בד"ה יקריב (והארכתי עוד בתשובה בחיו"ד סי' קי"ט ולא רציתי כאן להאריך יותר מאחר שאינו נוגע כ"כ לעיקר הענין מדבריו):
ק
ה ומה שהעיר כבודו בקונטרס הנ"ל משבת ע"ד ב' כמאן דקביעא דמי, ושם לא נמצא כלום ורק בעירובין נ"ה ב' וע"ש בהגהותי שהערותי משבת ל"א ב' ומהירו' ר"פ הבונה ובפ"ז ה"ב מכיון שהיו נוסעים וחונים ע"פ הדבור כמו שהוא לעולם, וע' בספרי זכ"י בהשמטות ליבמות ו' ע"ב וע"ש בדפי הס' צ"ו ע"ג שרמזתי ג"כ:
על הירו' הנ"ל וע' בשו"ת חת"ס חא"ח ר"ס ע"ב ובראש המזבח לזבחים ס' בד"ה דנין מש"ש בד"הירו, וע' בשו"ת משכנות יעקב חא"ח. סי' ק' ובשו"מ תליתאה ח"ב סי' מ"ב ורביעאה ח"ג סי' כ"ה שהאריך לפלפל בהירו' הנ"ל יע"ש בשו"מ קמא ח"ב סי' ס"ב בד"ה ולפ"ז מבואר ואין רצוני לבוא יותר באריכות דברים במה שאינו נוגע לעיקר הענין ורק שלא להיות מכתבי בלא חידוש קצת בהיותו עיקר שאלתו דבר פשוט מעצמו ונמשכתי במכתבי על הערותיו בענין הלזה בקונטרס הנ"ל: