אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן י

סימן ט

ובדבר השאלה במי שאינו מניח תפילין בחה"מ ונכנס לבהכ"נ שנוהגין הצבור להניחם.

א הנה אף דהמוצא תפילין בשבת ויו"ט דמניחן זוג זוג בדרך תכשיט ולא לשם מלבוש, דהא לא התירו רק אם מונחים בדרך בבזיון כספ"ק דביצה, ומה שהקשה השאג"א סי' מ"א לרמב"ם דלילה לאו זמן תפילין וה"ה לשבת ויו"ט ועובר בלבישתן בשבת בלאו דושמרת ואפילו כדי לשמרן לא שרי אלא במונחים עליו מבעו"י לר"י הגלילי והא ודאי דמשום בזיון תפילין לא שרינן לעשות איסור דאורייתא, וצ"ל דכיון דמוכח מהנחתו שיכוון להצלה ולא לשם מצות הנחת תפילין אינו עובר אלאו דושמרת ואף דהוא פסיק רישא וכשו"ת בית אפרים חא"ח סי' נ"ט דבעושה מעשה מוכיח שמכוון למלאכת היתר אמרינן מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ומותר לכ"ע אף בפס"ר, וכן מבואר מרפ"ת סוכה ל"ג ב' הכא במאי עסקינן דאית ליה הושענא אחריתא יע"ש ובחדושי מהר"י כהן להק"ט הלכות תפילין אות כ"ד בדף ל"ה ב' שהאריך ובע"ג י"ב א' בנתפזרו מעותיו בפני ע"ג ואף דהוה פס"ר דתליא בכוונתו כסנהדרין ס"א ע"א וכמו שהארכתי בספרי זכ"י ליבמות ה' ב' בד"ה אלא כולהו משעטנז, משא"כ הכא כשמניחן בזמן עיקר חיובם דמוכח דלשם מצוה הניחם דהקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד כו', והוה זלזול לאות שלהם וכא"ח סי' ל"א וכמש"ש במ"א והרשב"א דאי מכוון לשם מצוה יש לחוש משום בל תוסיף וכמו שהאריך בשו"ת, יד אליהו סי' ט' דכשהכניסן זוג זוג לשם מצוה ודאי דאסור יע"ש ובקרבן ראשית בשו"ת סי', י"ח בהא דביצה ט"ו כל שנאותין בחול משלחין ביו"ט דסובר כרש"א בד"ה ל"ג דליכא בל תוסיף אלא בעושה המצוה ומוסיף עליה עש"ב:

ב ומ"מ לדינא מבואר בתשובת דבר שמואל סי' שכ"ד והובא בשיורי לקט מהס"ט בא"ת סי' ל"א ס"ק ב' דספרדי שבא למדינת אשכנז ונכנס לבהכ"נ חייב להניח תפילין מפני המחלוקת אפילו דעתו לחזור, ובשו"ת שמש צדקה סי' ד' האריך שהבאים לבהכ"נ שמניחין אותם ופורשים מדרכי הצבור עוברים משום לא תתגודדו וע"ש בדף כ"ו ע"א בסי' ד' שנדפס אחר סי' ט"ו, ובפמ"ג א"ח סי' תצ"ג ס"ק ו' באש"א הא דסי' ס"ת דדעתו לחזור שרי בצנעא דע"כ הואיל ובאקראי ולפי שעה לא שייך אגודות דלא תתגודדו דהוה מה"ת אלא מפני המחלוקת דלא ליתי לאנצויי הוה דרבנן, וע' בגור אריה פרשת ראה שלדעתו דלא תתגודדו הוה לאו דאורייתא, ובשו"ת דברי יוסף סו"ס מ"ה האריך דלרי"ף ורא"ש שכתבו מסקנא דרבא יבמות י"ד א' ומשמע דסברי כפשטא דשמעתא דהתלוי במנהג לא שייך לא תתגודדו וכמפורש בקצור פסקי הרא"ש ולרמב"ם וסמ"ג דאף דתלוי במנהג אמרינן לא תתגודדו, ולא זכר מהמ"א סי' תצ"ג ס"ק ו' יע"ש דלמסקנא דבכל דבר שייך לא תתגודדו ובשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ט דחה ראייתו מתו' פסחים ר"ד י"ד דהתם בירושלים היו אוסרים מטעם שלא ישמרו הבאים ממקומות האסורים גם בחזירתם למקומם אח"כ לנהוג היתר וע"ש בסי' נ' שהאריך והכריח בדהרמב"ם לפסוק כאביי וע' באה"ח הלכות תפילין סו"ס ל"א שרמז על מ"א ופר"ח סי' תצ"ג דבהכ"נ א' כבהכ"נ אחד דמיא לענין לא תתגודדו, וכבר העיר על זה בשמש צדקה סי' ד', ומ"ש בשם מעיל צדקה ודבר שמואל מי שאינו מניח תפילין בחוה"מ ומתפלל בבהכ"נ שמניחין יניח עמהם בלא ברכה, וט"ס וצ"ל שמש צדקה שהזכירו ג"כ להלן ס"ק י' כי במעיל צדקה לא נזכר כלל מזה, ובשו"ת דברי דוד סי' א' העלה שאותם החוששים שלא להניח בחה"מ יבחרו דרך ישרה בהצנע לכת שלא יעברו על לא תתגודדו עכ"ל, ובשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"א דלמ"א סי' ל' בשם הסמ"ק דאף להאוסר ליכא משום בל תוסיף כשמכוון לספק ואם יש בהנחתן בחה"מ משום לא תתגודדו והשיב שמנהגו שלא להניחם להתפלל יחד בחדר אחד דלא תתגודדו הוא כשיש שינוי מעשה בהוראה דהמקילין אין חוששין לספק דהא בכל הענינים המחמירים הוא מפני ספק עכ"ל, ובלקוטי שו"ת חת"ס סי' א' בד"ה ועל השני כו' דלהתפלל בבהכ"נ האשכנזים בנוסח ספרד איכא לא תתגודדו, וע' בירו' רפ"ק דתענית והובא בתו' שם י"ב ע"ב ד"ה העובר לית תמן כל עמא ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר והוי אגודות, וע' בנחל אשכול הלכות ק"ש ותפלה צד כ"ה הערה ח' מש"ש בדברי הירו', ומלאכת שמים כלל י"ט ס"ק ל"א דאין תקנה להניח בתים שאין בהם פרשיות דחיישינן לתקלה כו' ורק לכוון אם חש"מ פטור מתפילין תהיינה כרצועות בעלמא כדרך שכתבו הפוסקים בתפילין דר"ת ואף להא"ר שחולק על הב"ח סי' ל"ד דכוונה זו לא מהני אלא כשזוג א' מהן פסול מ"מ שלא בזמנו לעבור בעי כוונה כר"ה כ"ח יעש"ב, ובס' חושב מחשבות להר"ר עמנואל חי רוקי במאמר תפילין דמרי עלמא פרק כ"ג הפליג להחמיר שלא להניחן בחה"מ וחולק על הסוברים שאותן הנוהגין שלא להניחם לא יבואו לבהכ"נ עד זמן הלל שהצבור מסירין התפילין, ושאין לחוש לעשות היפך מנהג הקהל בשב ואל תעשה וכמ"ש לענין איסור מלאכה במקום דנהיגי היתר דכמה בטלני איכא והכי נמי שמא יש להם איזה חולי מפאת שינוי וסת של מצה ובסוכות מפני אויר סוכה והאריך עוד בדברים קלושים כאלה ועיקר ראייתו מסוכה ל"ז ב' שר"ג ור"י לא היו מנענעין את לולביהן אלא באנא הושיעה ולא היו חוששין על מנהגם, ואינו ענין לזה דהנענועין רק מכשירי מצוה דאינם מעכבין וכתוס' סוכה ל"ט א' וע' במנחות ס"ב א', וכה"ג העלה בשו"ת דברי יוסף סו"ס מ"ה במנהג שאין בו צד חיוב כמנחות מ"א ע"א שאני חסידים דמחמרי אנפשייהו וכהא דר"ג ור"י שלא היו מנענעין לולביהן כיון דלית ביה דררא דאיסורא שהיא קבלת רבים, יע' בפר"ח סי' תצ"ז במנהגי איסור אות ז' במנהג מצד מדת חסידות אין לנהוג במנהג אבות כחולין ק"ה א' בהא דחלא בר חמרא לגבי אבא וההיא דבני ביישן שכבר קבלו הצבור עליהם ועל זרעם יעש"ב, וע' ביו"ד סי' די"ר ממנהג אבות ובחו"י סי' קכ"ו, ואולם בשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סי' ד' דשפיר דמי להשוותן דמצי להניח בלא כוונת המצוה המחוייבת דליכא משום בל תוסיף גם לא משום ביזוי אות כשאומר בפירוש שאינו מכוון או שלא לבש תפילין של יד אבל של ראש יניח שלא במקומו הראוי, גם אפשר להתיר הקשר של ראש ולעכבו דלא הוה קשירה ובכה"ג ליכא שום מחלוקת ולא תתגודדו ושינויים אלו יעשה בצנעא עכ"ד, ורק מ"ש בסוף דבריו שיעטוף בעטיפה של מצוה ומשלש הטלית מלפני פניו, וזה אינו מבורר דגם כשמכסה עצמו בטלית איכא בכה"ג משום מראית עין בדאורייתא וע' בר"נ בסוגיא דאין מוליכין הסולם, ולא דמי לבני א"י שבאו לחו"ל ביו"ט שני שמתפללין של חול וכן בנוסח ספרד ליחיד דבצנעא, ובשם אריה חא"ח סו"ס ג' דבאין דעתו לחזור וקבע דירתו במקום שאין מניחין תפילין דצריך לנהוג מנהג המקום שהלך לשם ואפילו לקולא וכא"ח סי' תר"ח (צ"ל תס"ח) וע"ש במ"א ס"ק ט' ואינו ענין להא דסי' רל"ג בתפלת המנחה דלא יתנהג פעם כך ופעם כך (וכרא"ש פ"ק דברכות) דמ"מ אם אח"כ קבע דירתו במקום אחר צריך לשנות ממנהג הקודם עכ"ל, ואולם בשו"מ תליתאה ח"א סי' רמ"ז שאין ליחיד כשבא למקום ספרדים להניח נוסח אשכנז וכש"כ שלא לעקור מצות תפילין בחוה"מ שכל בני מדינתינו מאשכנז אנו וכן בהרבה ענינים קבע רמ"א מנהג אשכנזי לעיקר דאיך אפשרות לומר שיש בנוסח הספרדים משום אל תטוש וכו'.

ג והנה להש"א סי' מ"ו דביו"ט ליכא איסורא בהנחתן וא"כ נפ"מ בחה"מ דפלוגתא דרבוותא אם בכלל יו"ט הוא בהנחת תפילין מספק ראוי להניח וע"ש בק"א ובנחל איתן פי"ט משבת הלכה כ"ו וע' בשעה"מ פ"ד מתפילין הלכה י' ובשו"ת מפרשי הים שבסו"ס ים התלמוד שהאריכו בראיות דמותר להניחן בשבת ויו"ט כשאינו מכוון לשם מצוה וכן העלה בישועות יעקב או"ח סי' כ"ט וע"ש בסי' ל"א בתשובתו ודעתו נוטה להניחן בחה"מ בלי כונת המצוה ובלי ברכה וכהט"ז דספק ברכות להקל וגם שלא להניח תפילין דר"ת, ועכ"פ מי שמנהגו שלא להניחן ונכנס לבהכ"נ שמניחין, כיון דלדעתו לא קאי הא דרב ששת סופ"ק דביצה אחוה"מ ואינהו דמנחי ממנהגא ומשום אל תטוש תורת אמך ואמנהגא לא מברכין כסוכה מ"ד ב' דלא אלימא כ"כ דליהוי בגדר יסוד אבהתן כמו יסוד נביאים וע' במ"א סי' קל"ז ס"ק, ו' וגם דברכות אין מעכבות, ובחת"ס חיו"ד סי' קצ"א האריך לחלק למצוה דמינכר מצותו ואיכא מעשה רבה אית ביה משום אל תטוש ומברכין אשר ציונו, ובעיקר קושיתו איך מברכות הנשים על הטבילה אחר ראיית דם טוהר שהוא רק ממנהגא, וכבר הרגיש בתשובה מאהבה ח"א תשובה ס"ח וע' בחדושי מהר"י הכהן על הק"ט בהלכות נדה ובשאילת שמואל חיו"ד סו"ס ע"ד ובספרו תנא תוספאה על התוספתא לזרעים בחידושיו לברכות כ' בסוף הענין בנשים הטובלות כמה פעמים מספיקא וגס בכתמים דמחמירין הרבה מספיקא ראוי להזהירן שיטבלו בלא ברכה ובשו"ת דשו"א חיו"ד סי' ט' דצ"ע בהרבה דינים שהחמירו גבי נדה שמברכין הנשים, ולא ראה בספרי האחרונים הנ"ל שהעירו מזה, ובעיקר שאלתו מהברכה שנית על הטבילה מר"נ דשבת פ"ב דרק משום חומרא אין לברך, ולא זכר מהפר"ח יו"ד סי' י"ג סוס"ק ה' ובפליתי [וע' בתשובתי להלן סי' פ"ד ובשדי חמד מערכת ברכות באסיפת דינים סי' י"ד דף פ"ט ע"ב]:

ובזכרון יצחק סי' ל"א דאיך נאמר דלר"ע אין שום איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט ולא אשתמיט לשום פוסק להשמיענו דחייב להניחן בשני יו"ט של גליות וע"כ כשיטת רה"ג שהביא הטור סי' כ"ט יע"ש בב"י וש"ע סי' ל"א דבשבת ויו"ט אסור להניח תפילין ולכן מוטב לעבור על ספק מ"ע בשב וא"ת מלעבור על ספק איסור בקום ועשה, ובספרי זכ"י למו"ק י"ט א' דהא דאין מניחן בשבת ויו"ט דלא ליתי לזלזולי וכרי"ף סו"פ לולב וערבה הא דאין מברכין ב' וע' בתשובת רש"ל סי' ס"ח והפלאה לכתובות ע"ב ד"ה וספרה וחי"ע סי' תמ"ח ס"ק ז' ואף די"ל דגם למ"א ר"ס כ"ט כשמניחן מספק לא הוי כמזלזל בקדושת יו"ט. מ"מ גזרו שמא יוציאם ולא מטעם איסור הנחתן וע' במ"א סי' ש"ח ס"ק י"א, (וצ"ל דא"כ לדידהו למה משלחין תפילין ביו"ט וכן הגיה באהל דוד לשבועות כ"ה ב' ד"ה מי איתא בלא אניח), ובתו' עירובין צ"ז א' ולא לישתמט לאחד מהפוסקים להזכיר במהלך בדרך ואינו יודע אימת שבת לענין תפילין, ושוב ראיתי שכבר הרגיש בזה בשו"ת רשב"א סי' ס"ח מהנחת תפילין ביו"ט של גליות וגם בכתב סופר חא"ח סי' י' האריך הרבה אשר כבר נכלל עיקר הדברים בספרי וכנ"ל:

ובשו"ת משכנות יעקב חא"ח סי' ל"ו האריך בראיות ומרש"י סוכה מו"א ד"ה מצוות הרבה ליטול לולב לישב בסוכה ולהניח תפילין, וכן העיר מזה בתפארת ישראל למשניות ברכות ר"פ ג' וגם בחומת ירושלים סי' קע"ה יע"ש בסי' קע"ו שהאריך, ובשאילת שמואל סי' ג' דלמה דמבואר בקידושין ל"ה ועירובין צ"ו דלר"מ נשים חייבות בתפילין דשבת ויו"ט זמן תפילין ולא הוה מ"ע שהז"ג והרי סתם בר פלוגתיה דר' יהודה הוא ר"מ ולדידי' גם ביו"ט מניח תפילין, גם בשו"ת בנין ציון החדשות סי' נ"ו דחה זה בפשטות וכתב דיותר יש להביא קצת ראיה דמניחין בחוה"מ דבשבת ל"ה ב' ר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ובסוכה. נ"ג ב' דבע"ש שבתוך החג היה במקדש מ"ח תקיעות ובתוכם הג' להבטיל את העם ממלאכה, ואי שאין מניחין א"כ לר' לא הוה רק מ"ז תקיעות ולמה לא אמרינן שם בגמ' לימא מתני' דלא כר' כמו דאמרינן שם לימא מתני' דלא כר"י יע"ש עוד באורך קצת, ובלאו הכי הא סתם מתני' ר' וע"כ דמתוקמי ממילא כר"י הנשיא דלחלוץ תפילין:

ובחו"ד אחר הלכות רבות בלקוטים ריש הלכות תפילין הביא בשם אביו מהירו' ברכות פ"ג שהובא ברא"ש בהק"ט ובפרק מי שמתו דכ' יוחנן לא הוה מנח אלא מפיסחא לפיסחא וע"כ בחה"מ דביו"ט לר"ע אסור, ומלבד שאינו מדוקדק וכמ"ש בבשמים ראש סי' קנ"ג דמהירו' אין ראיה דתנאי טובא איכא דמניחין אפילו בשבת, ובתו' מ"ק י"ט א' דרב ורבב"ח מצי סברי דשבת זמן תפילין, וגם לשון הרא"ש בהק"ט סי' י"ט ובתר"י פמ"ש לא היו מניחין תפילין אלא פעם אחת בשנה, וע"כ דקאי רק על שחיטת הקרבן דקרא קראו פסח לה' וכמ"ש הרא"ש משום דכתיב בפסח ושמרת את החוקה, ובנחלה לישראל סי' ז' טרח לדחות דאפשר דקאי בפסח שני או עד"ש פסחים י"ג ב' אין מביאין תודה בחג המצות וכדומה, וכבר קדמם בשו"ת רמ"ע סי' ק"ח שאי אפשר לפרש בפסח ממש כו' דדוקא בכדי פרנסתו התירו לכתוב בחה"מ וע"כ דביום שחיטת הפסח היה מצדד לקיים המקרא הזה כו' ועוד שאין חג המצות קרוי אלא לילה הראשון ביום י"ד הנקרא פסח בפרשה אמור וכן ביחזקאל כו' עכ"ל (וע' להלן סו"ס נ"ג), וע' בשו"ת בגדי כהונה חא"ח סי' ט' שנשאל ג"כ מהירו' הנ"ל והאריך לפלפל דר' יוחנן לשיטתו ע"כ דסובר כר"י הגלילי דחקה זו לאו לענין פסח והא דממעט שבתות ויו"ט אדרשה דוהיה לאות קסמיך, וא"כ אף לר"י הגלילי מותר להניח בחה"מ דלאו אות הוא יע"ש באריכות, וע' בדרך אניה בחדושיו למנחות ל"ו ב' בס"ו ד"ה ושמרת את החקה כו' שהאריך לתמוה על הט"ז סי' כ"ט ס"ק ב' והוכיח מלשון הרא"ש דלר"ע דבחקת הפסח מדבר שרי להניח בשבת ויו"ט ולכן פוסק הרא"ש דמניחין בחה"מ. ובש"א סו"ס מ"ג הקשה על הב"י מסופ"ק דביצה דשרי לשדורי ביו"ט, וכבר הרגישו התו' שבת ס' ע"א ד"ה ולא בסנדל ובשמ"ק סופ"ק דביצה ובתויו"ט ובמהר"ם שיף סופ"ק דביצה ט"ו א' במ"ש בהג"ה מאו"ז שדייק מכאן דחייב להניחן בחש"מ ואשתמיטתיה דהב"י ואם שגם דבריו מוקשין שנדחק לפרש לצורך המועד לצורך יו"ט כש"כ שנזכר יו"ט ברישא, ולפ"ז היה מותר גם במנעל שאינו תפור וגם שלא מקשה אביי מרישא דבעי לצורך המועד דפירש ביו"ט, ובחדושי רע"א למשניות רפ"ג דברכות העיר על הרשב"א בחידושיו דתפילין אגב נקטיה דהא בלאו הכי אבל יום ראשון אסור בתפילין אפילו אחר קבורה, דרשב"א לשיטתיה בתשובה דחוה"מ לאו זמן תפילין אבל להסוברים בהיפך בפשוטו ניחא כו', ובתפארת ישראל תמה עליו שלא הביא הירו' דהכא אם ביום ב' פטור צורכא מימר מוטל לפניו, הרי דמירו' נמי מוכח דחה"מ לאו זמן תפילין וע"ש מה שהשיב לו ומה שפלפל בדבריו וכבר הקדימו בכל דבריו בצל"ח לברכות יע"ש מה שהאריך עוד בכוונת הירו', ובזכרון יצחק סי' ג' האריך בכוונת הירו' עפ"ד מהריט"צ בסוף ספרו בחידושיו לפרק איזהו נשך דאם לא נקבר ביום המיתה דאין האבילות מדאורייתא חייב בתפילין ולכן הקשה הירו' רק מדברי ר' יהושע שאמר בראשון ובשני אינו נותן תפילין ואף שאינו יום המיתה, וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' י"ד ודבר יעקב סי' פ"ה ובתולדות יעקב ובעמק ברכה לברכות ובאר יצחק חיו"ד סי' ל"ב שהאריכו לפלפל בדמוהרי"ט צ' ואין רצוני כאן להאריך במה שדשו בהם רבים:

ובשיורי קרבן בירו' שבת פרק ב' הלכה ב' ד"ה ואינן אלא רשות דהירו' לטעמיה דשבת ויו"ט קצת מצוה בהנחתן ובפרק משילין ואלו שהם של רשות דברים שיש בהן קצת מצוה ובבבלי סנהדרין גריס ועוסקין באיסור שבות ולשיטתיה דאיסורא איכא, ובשו"מ קמא ח"ב סי' ע"ה הוכיח ג"כ דמניחן בחה"מ ובח"ג סי' ס"ד האריך ג"כ וכיוון בעיקר דבריו למ"ש במאורי אור בחלק עוד למועד ריש מו"ק דלמעיין בזוהר דמה שאסור משום זלזול אות תליא באיסור מלאכה בחש"מ וכשיטת ר"ע דס"ל דאורייתא וגם שיטת ר"ע בפ"י מעירובין איסור תפילין משום אות וגם. חה"מ אות שחייב בסוכה ומצה אבל אמוראי דירושלמי דמחייבי בתפילין ס"ל כריה"ג מימים ימימה פרט לשבת ויו"ט ואין הכרח לחה"מ, וע' בברכי יוסף סי' ל"א, ואולם בבשמים ראש סי' קנ"ג דהא שמיטה ויובל אף בהן יש איסור מלאכה. אלא שהתורה עשה יום השבת אות ויו"ט איקרי שבת ומנ"ל לדמויי חוה"מ, וע' בתה"ד בכתבים סי' ק"ז ורדב"ז סי' אלף ופ"ב ושבות יעקב ח"ב סי' כ"ה, וע' בעקר תויו"ט מהמאסף בסוף הסדר בישוב הירו' דמו"ק וע' בתשובה מאהבה ח"א סי' ר"ו בהשגתו על הדגמ"ר במ"א סי' ש"ח ס"ק י"א:

ד ובשו"ת שער אפרים סי' י"ג באשכנזי שמתפלל עם הספרדים או להיפך דכל אחד יוצא בנוסח חבירו שאין ביניהם אלא חילופי נוסחאות בברכות י"ח ואינו מעכב, ועל מה שבא בשאלה משאר חילוקי מנהגים שהספרדים אין מניחין תפילין בחוש"מ, לא נמצא שום רמז לפני מדפוס לבו"ב בשנת תרמ"ז ובסידור שער השמים רמז עליו בקצרה קודם צואת המחבר, וע' בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' ט' שהאריך שאין שום חשש בשינוי נוסח, וכן בצרור החיים במאמר בישישים חכמה האריך שהעיקר נוסח הפתיחה והחתימה ולא בנוסח הברכה שתלוי במנהג כמ"א ר"ס ס"ח, ובשיבת ציון סי' ה' בהתקנה מהספרדים שלא ילכו לבהכ"נ אשכנזים ואם רשאין לשנות ממנהג אבותיהם, דרשאין לשנות כדי להשיג מנין עשרה כברכות מ"ז ב' וע"ש בתו' ובמ"א סי' צ' ס"ק ל"ח ואף שיש לספרדים לחוש שלא יאמרו הפיוטים הנהוגים משום הפסק ברכות אבל בתפלה בלחש צריך כל יחיד להתפלל כמנהגו עכ"ל, ובמנחת קנאות בהערה דף ז' ע"א, ובדרכי הוראה פ"י באופן השלישי במ"ש המ"א סי' ס"ח מהירו' עירובין ושם פ"ג הלכה ט' לא נמצא רק סדר המועדות וע' פמ"ש בביצה ד' ב' שלא ישנו מנהג אבותיהם ביו"ט של גליות, וע"ש בק"ע שהביא ג"כ לישנא אחרינא הכ"פ אע"פ שכתבו לכם סדר תפלת המועדים אל תשנו ממנהג התפלות שהנהיגו אבותיכם, ובח"ס בהשמטות שאחר חח"מ סי' קפ"ח בקהל אשכנזים וספרדים שנתפזרו ואי אפשר אא"כ יתחברו לקהל אחד שבהכ"נ של המיעוט יתבטל נגד אותו בהכ"נ שמסכימים להיות קבוע, וע' בהק"ט ח"א סי' ד' וע"ד ודבר שמואל ופר"ח והובא בבה"ט סי' קי"ז לענין שאלת גשמים, ובשאילת שמואל חא"ח סי' י"ג לענין שהספרדים אין מזכירין גשם במוסף שמ"ע עד מנחה אבל מי שמתפלל עם אשכנזים ושומע להכרזה מדינא נגרר אבתרייהו, וע' שו"ת רדב"ז ח"ד אלף קמ"ד דבני א"י הבאים למצרים בענין התפלות בב' יו"ט של גליות ובעשיית מלאכה, וע' בזכור לאברהם בחא"ח ח"א אות י' סי' י"ט ובברכ"י, חא"ח סי' רכ"ד אות ג' בהבאים לחו"ל אם יוצאים ברכות י"ח, ובמוצל מאש סי' י"ב במפתחות והערות בבני חו"ל שבאו לירושלים אם אחד מתושבי ירושלים יכול להוציאם י"ח בתפלה ביו"ט של גליות, ובשו"ת חכ"צ סי' קס"ז בבני חו"ל שהולכין לא"י דרך עראי דאין זה בכלל חומרי המקום שיצא משם ואף במלאכה מותרין שהרי אם כולם קבעו דירתם שם לא היו רשאים לנהוג חומרא זו ועברו בבל תוסיף, ובשאילת יעבץ ח"א סי' קס"ח פקפק דפשיטא דבני א"י אין יכולין להחמיר, ובמשנת חכמים הלכות עו"ג סי' נ"ח בסופו בדף קכ"ד ע"א ביבין שמועה בד"ה. ומזה תשובה נצחת למ"ש בח"צ כו' יעש"ב, ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' קכ"ח הביא דהח"צ (ושם נדפס בטעות סי' קמ"ו) יע"ש ובשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' כ"ו יע"ש היפך דעת הח"צ, ובארחות חיים ברמזי א"ח סי' תצ"ה דבני א"י בעברם לחו"ל ודעתם לחזור דמתפללין ביו"ט שני תפלת חול אפ"ה מצטרפי לחמשה קרואים לס"ת כהא דיו"ד סו"ס ס"ד דאינהו מיכל אכלי כו' ובפרט דתליא בדעתם שלא לחזור כל הראוי לבילה וכו', ובעקרי דינים חא"ח סי' כ"ב אות ל"ט בשם הבני חיי להתיר לכתחלה לקרוא לתורה בן א"י שהוא בחו"ל ביו"ט ב' ושיקרא בברכותיה, וע"ש עוד בסי' י' אות כ"ה בבן חו"ל שבא לארץ על דעת שלא להשתקע איך יתנהג במצות שיש מחלוקת בפוסקים אם נוהגות בחו"ל כגון מתנות כהונה דשאני מיו"ט ב' של גליות שדינו כבן חו"ל דלא לזלזולי בחזרתו, וע' בשבות יעקב ח"א סי' מ' שמשיג על ההק"ט ודעתו שעולה למנין קרואים ביו"ט של גליות, ובשו"ת חיים שאל סי' י"ג בבן א"י שכבדוהו לחתן תורה בשמחת תורה שהורה למנוע לעלות, וע' בשו"ת חכ"צ סי' כ"ו אי מותר לאשכנזים לקרות בס"ת של ספרדים הכתובה ע"פ הרמב"ם, ובהגהות ובאורים לפי' הר"ח לפסחים נ"א ב' בד"ה כגון אנא דידענא במ"ש דרב ספרא עלה מחו"ל לא"י וע"פ תשובת ח"צ סי' קס"ז הנ"ל שבני א"י ההולכים לא"י מותרים אפילו במלאכה ואמר כל זמן שאני בישוב חו"ל פשיטא, שאני אסור במלאכה ביו"ט שני אע"פ שאני בקי בחכמת העיבור אכן כשאני בא"י גררינא בתרייהו ומותר אני במלאכה אבל במדבר שלא הגעתי עדיין לישוב א"י מהו:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה