זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ט
להרב דטאקמאק בפלך קרים ר' אלימלך בדבר שאלתו אם להשים תיק של נייר על תפילין של יד שלא יפגמו הקרנות וישארו מרובעים:
א הדבר פשוט דאין לדון משום בית חיצון שאינו רואה את האויר דתיק שאין מחובר הוה כמו בית יד של המלבוש שמכסה התפילין, וכבר האריך גם בשו"ת נודע בשערים תנינא חא"ח סי' ב' מהתו' סנהדרין מ"ח דמיירי גם בלא חיבור מ"מ דוקא בהוסיף בית משא"כ בתיק שמניחין על התפילין והאריך בדהתו' והרא"ש דבשל יד לא איכפת לן בהא דרואה את האויר כיון דאינו מפורש בקרא לא ילפינן ליה בהקישא ודוקא שיהיה מעור בהמה טהורה שמפורש בגוף הקרא דמותר בפיך יע"ש באורך, ובנתיב לדה"ת במקום הנחתן אות ד' בשם הגרמ"ז מביאליסטאק דמדינא אין קפידא דבלאו הכי מכוסה, וכן העלה בעמק הלכה חא"ח סי' ח' שאם הניח בתיק בלא מעברתא ובירך שא"צ לחזור ולברך ואין לפסול משום בית החיצון שאינו רואה את האויר וכרא"ש בהק"ט וז"ל מ"מ אין התפילין נפסלין בשביל כן שזה אינו אלא אם חובר להם בית יד וטעמא דציפן זהב משום דבעינן שיהיו מצופים מעור בהמה טהורה כמו טלה עליהם עור בהמה טהורה, ומבואר דדוקא דרך חיבור בית שלם פסול משום שאינו רואה את האויר ומשום דהוה כציפן זהב לא פסלינן אלא בציפוי המחובר מעשה אומן בטס של זהב שיהיה בקביעות אבל לא בתיק כשכורך הבית עראי שהדיוט יכול לפרקו וכשבת נ"ח בנטלו ענבליהן, וכסוכה מ"ב דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה כגון שהוציאו בכלי ושם כ"ו דפריס סודרא עליה וישן בהם יע"ש, ובפרט לנוב"י קמא חא"ח סי' א' שפירש שציפה זהב על הפרשיות שעשה גוף הבתים של זהב ולא בעשה בתים של בהמה טהורה ואח"כ ציפה עליהן דבר אחר.
ב ואמנם בגוף הענין שחידש הנוב"י לצדד נגד הב"י שקבע כן להלכה בש"ע והפוסקים שפירשו ציפוי זהב על הבתים כבר דחו האחרונים דבריו מהלכה וגם הוא לא כתבו רק לסניף בעובדא דידיה וכמו שהעלה במסקנת דבריו שלדעתו גם הב"י מודה בזה כפי שמחלק שם, ועיקר דבריו דציפן זהב שעשה הבתים מזהב ע' בנשמת אדם בהלכות תפילין כלל י"ד בשם הבית מאיר דבכל מקום היינו כשמצפה על איזה כלי ומונח עליו שפירושו לשון כיסוי של זהב מלמעלה, וביומא ע"ב א' שמעמידין ציפויין וכמש"ש רש"י ותו' שהשולחן היה עצי שטים שציפוי הזהב בטל לגבי העץ וכחגיגה כ"ג ב' יע"ש, וכן מבואר בכל מקום בכלים פי"א וב"מ נ"ג ותמורה כ"ט וכמ"ש בערוך ערך צלף ח' וע' ראב"ע שמות ל"ח כ"ד, ואף דאשכחן שש עגלות צב שמכסה על היושבים בתוכו ובמדבר ז' ג' וברש"י אין צב אלא מחופים וכתרגומו מחפין וכן בצבים ובפרדים ישעיה ס"ו כ' עגלות מכוסות קרויות צבים ורחוק לפרשו מחלוף בומ"ף שהוא ג"כ על הצפוי ולכמה מפרשים עגלות של מילוי ומגזרת לצבות בטן ובבאור הר"י ווייס דה"י ב' סי' ג' ד' על המחבר חלקי שום ענין במקום אחד עד שיהיה כל עין צופה את הענין המחובר ממעל למקום ההוא אם גם אינו מונח בכל פינותיו וכמו שיעידו סופרי קדם כי במקומות שנראה במקדש היותם מצופים זהב הכונה שנראה בהם מקלעות זהב יע"ש באורך, ואם שבארמית כנראה שאין הבדל בהוראתו וכמורגל בת"א לשמש לשון חיפוי גם על הציפוי וכתרגום כיסוי בכל מקום וחפי וכמו בשמות סי' כ"ה י"א וי"ג וכ"ד, וכ"ח וסכ"ו ל"ב ול"ז וסכ"ז ב' וסל"ו ל"ד ול"ו וסל"ז ב' ח' י"א ט"ו כ"ו כ"ח וסל"ח ב' ו' מ"א ובמדבר י"ז ג' וכ' ובכ"מ שפירש על ציפוי חופאה ופסחים נ"ז א' עד שחיפהו בטבלאות זהב שהן אמה על אמה יע"ש:
ומה שדחה הנוב"י דהב"י על לשון הטור או שעשאן בעור בהמה טמאה פסולה דמשמע הא כל שעשאן מעור טהורה וחיפן בטמאה כשירה, רק י"ל שבראש דבריו לא דק במה שכתב שציפה הבתים זהב שכוונתו שציפה התפילין זהב דהיינו הבתים עצמן עשה זהב, ומלבד דבסוכה ח' א' וב"ב כ"ז א' דלא אמרינן לא דק רק לחומרא וע' רש"י שבת ח' א' וגם דהב"י לא כתב רק שלא דק לפרש דבריו שלא לטעות בלשונו דהא שפיר מכוון כן גם בלשון הטור דקאי אדלעיל מיניה חיפה מעור בהמה טמאה או שציפה הבתים בזהב או שחיפן ועשאן מבהמה טמאה, אבל לומר בדבריו כהנוב"י שעשה גוף הדברים מזהב אנו מוכרחים לשבש הלשון ומהכ"ת להטעות לשונו ולהקל במה שמפורש בדבריו להיפך דפוסל בציפוי זהב על הבתים, אבל הפשוט כפי' הב"י בהטור דבזהב לחשיבותו אורחיה לצפות על הבתים וכמ"ש הנמ"י בכתב אזכרות בזהב שזרק עפרות זהב על הכתב, אבל בעור בהמה טמאה כתב שעשאם דמשמע על גוף הבתים דנקט אורחא דמלתא דאינו תכשיט לעלות על הבתים מלמעלה עור בהמה טמאה, ולזה כיוון ג"כ הב"י שלא דק בלשונו לפרש הלשון שטלה על עור הבתים שמחמת שלא שכיח לעשות כן לא דק בלשונו לאשמעינן החידוש לחומרא שאסור אפילו בטלה לחוד כמו בצופה זהב דבני חדא בקתא נינהו, דודאי הברייתא מיירי נמי בכה"ג אלא שלא השגיח לאשמעינן חידוש זה מצד שאין דרך לעשות כן, ועכ"פ אין ראיה מטלה עור של בהמה טהורה דהתם אינו עשוי לצפותן בעור רק לעשות הבתים בעצמן משל בהמה טמאה ואף דהכ"נ לענין ציפוי וכמ"ש לעיל, וכ"מ ברא"ש הלכות תפילין סי' ג' על הברייתא דציפן זהב דמשמע דמפרש בגוף הבתים, וכן בסי' ז' דבעינן בעור בהמה טהורה דומיא דטלה עליהן עור דר"ל לאו מטעם אויר אלא דהציפוי מחשיבם ממש ומסבב כולו ודמיא לטמאה שעושה גוף הבית מטמאה, ומהאי טעמא מיפסיל זהב כששניהם אינן ראויין להיות בתי תפילין דבעינן עור וכמו דממעט מהמותר בפיך והכ"נ זהב וכדרז"ל טמא מכלל שטהור והכ"נ מותר מכלל דאיכא איסור, וע' בתפארת ישראל למגילה פרק ד' אות נ"ח מש"ש:
וע' במאורי אור בחלק קן טהור מה"ב לא"ח סי' ל"ב בדפי הס' קנ"ד סע"א ציפן זהב, בטור וש"ע הבתים ובמרדכי מפרש תפילין עצמם וכמ"ש הב"י ואח"כ נסתפק ולכך נראה שהביא הטור על הבתים נמי אסור ואין טעם רק השינין והמרדכי לא הביא רק פרש"י בסנהדרין שכתב הלל"מ מוכח נמי שצריך בתים עור, אך כולם לא זכרו בפרש"י מנחות משום תיק עור בעינן להדיא דשרי ציפוי על הבתים של עור ונקטינן כללא היכא דלא זכרו א"צ לחוש וגם ברמב"ם משמע כפרש"י שכתב הטור שמחפין התפילין צריך עור טהורה ואם עשה מטמאה, או שחיפה תפילין בזהב פסול ותיבת תפילין נקט על הפרשיות וסיפא דומיא דרישא עכ"ל:
ומה שטרח הנוב"י להעמיס דעתו בפרש"י מנחות מ"ב ע"ב בציפן זהב דפסולין הבתים דאפילו קשירתן אינו אלא רצועות במינו כדלעיל ל"ה א', ואי ס"ד דאיירי בציפה הבתים זהב איך מייתי ראיה מרצועות, וברצועות גופייהו מנ"ל למיפסל אם עשאן שחורות ושוב ציפה עליהן זהב, וזר נדחה מדבריו בעצמו למה שעלה בדעתו לפרש בכוונת הטור ע"פ הירושלמי דמגילה דמשום הכי ציפן זהב פסולות משום דשחורות ומרובעות הלל"מ יע"ש באורך, ועיקר כוונתו להביא מרצועות דהכל בעי מינן והכ"נ נכרכות בשערן ונתפרות בגידין ורש"י חדא מינייהו נקיט, וע"ש עוד בחומת ירושלים סי' ר"י מה שמשיג על הנוב"י, וא"צ למה שדחה בנשמת אדם להעמיס בלשונו דכיון דתיק של עור בעינן ק"ו מרצועות ממילא פסול הציפוי על הבתים ובסוף חגיגה דאזלינן בתר הציפוי יע"ש, ועכ"פ דרש"י כפשטן בדעת הטור ואין ראיה מטולה עור בהמה טהורה דהתם אינו עשוי לצפותן בעור רק לעשות הבתים בעצמן משל בהמה טהורה ואף דהכ"נ לענין החיפוי וכמש"ל:
ומה שהקשה הנוב"י מפרש"י דפסולין הבתים שהרי יכול להסיר צפויין וישארו בתים של עור כתיקונן, וזה ליתא וכרש"י ריש עירובין דכל כמה דלא מתקן ליה איקרי פסולה, ובעירובין ע' ע"ב מאי אוסר עד שיבטל ושם ע"א א' יע"ש ע"ה ב' רש"י ד"ה מבטלינן ושם ס"ו ב' תו' ד"ה כיצד כו' דאביי הוה מפרש שתיהן אסורות עד שיבטל, ובמנחות ו' ב' מאי פסול עד שיחזור וע"ש כ"ט א' רש"י ד"ה יריכו ובבה"ז דבס"ת דיכול לתקן לא שייך לישנא דפסול וע"ש בצ"ק שהשיגו מרש"י ריש עירובין דאורייתא תני פסולה וע' בש"ך יו"ד סי' צ"ו ס"ק ה' דלישנא דאסור כולו משמע דלית ליה תקנתא, וגם דהכא דע"כ דצריך להוציא הפרשיות מהבתים מקודם כיון שנעשה בפסול ולהניחן אח"כ וכסוכה י"א וצריך לנענען, ובעמ"ה הנ"ל האריך ג"כ לדחות ראייתו מפרש"י והביא עוד ראיה מהא דהתירו בפרק מי שמתו בהנכנס לביה"כ והתירו לגללן ברצועות ולאוחזן בימינו, והיה להם לתקן שילך בתפילין מצופים על הבתים של עור ויוצא בו ידי תפילין ובביהכ"ס נמי יהיה מותר ליכנס ובפרק במה אשה הכא במאי עסקינן במחופה עור וכו' ותמהני דלא זכר הסוגיא במקומו בברכות כ"ג א' ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח ובפרש"י שיש בה קדושה שהרי בהן הוא קושרן כו', וממילא דהוא מוכרח לגוללן ברצועות שלהן וכדי שלא תצא רצועה טפח כדי שלא יהא נראה השם שדי ואלו לא היה גוללן כלל ברצועות שלהן בודאי היתה הרצועה יוצאת, ואין להכנס בזה באריכות דברים בדחיית יתר דהנוב"י אשר בכל אריכות דבריו שטרח להוכיח מדברי הפוסקים נגד דהב"י לא מצאתי שום הכרח לדבריו, וכבר דשו בהם רבים ודחו דבריו וכמ"ש בחומת ירושלים סי' כ"ז וע"ש בסי' כ"ח ובס' בית אריה על הלכות מזוזה סי' רפ"ח פרק ח' אות ד' בדפי הס' י"ט ע"ד וע' בשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' א' ובמאמר פתיל תכלת דף י' ע"ב ואכ"מ להאריך ובפרט שאין זה נוגע לעיקר שאלת מעלתו שפשוט להתיר בלאו הכי וכנ"ל וכמו שהעלו האחרונים: