זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ז
ד' נצבים תרל"ה להרב דווילקי ר' הלל דוד הכהן:
ע"ד מכתבו מיום ב' דנא בסופר שמצא בפרשת תפילין אות צדי שנפסק היוד ואין הפירוד נראה להדיא דלמ"א סי' ל"ב ס"ק ל"ו שאפילו תנוק יכול לקרותו פסול כיון שנראית כב' אותיות, ובפמ"ג בפתיחה שבסו"ס ל"ב בד"ה וכן אם יודי האלף כו' אין נוגעין כו' דהא דכתב בש"ע דמהני תיקון היינו באינו נראה להדיא, וכפי ששלח אלי תשובת הרב שכנגדו שפלפל להכשיר ואני לא מצאתי מקום להחמיר ושגם להפמ"ג בכה"ג כשר בפשיטות.
(א) הנה בסוף הפתיחה לסי' ל"ב בד"ה גם מצאתי העיר מהב"י סו"ס ל"ו בד"ה מ"כ דכל שניכר להדיא פרידתן אפילו תנוק לא מהני דהוה שלא כסדרן ולפ"ז הא דסל"ב סכ"ה. אם אין יודי אלפין נוגעין ותנוק דלא חכים מכירן היינו שאין מכירם פסול ואה"נ דא"צ להראות לו כל שאין פרידתן להדיא מידי דהוי אחית ואין מורגל ועדיין צ"ע עכ"ל הפמ"ג, וכנראה שהבינו מדבריו דאין נפ"מ כלל אף שקרא התנוק בהיפך דומיא דחית וכו', ולפ"ז למה הזכיר כלל ראיית התנוק בשאר אותיות והיה לו לכתוב דאף שקורא התנוק בהיפך מותר להדביקם וכמו שכתב להלן גבי חית שאינו מורגל גם כשהתנוק אינו יכול לקרות אבל הפשוט בדבריו דהא דתלוי בראיית התנוק רק בדלא ידעינן אי פרידתן להדיא דבכה"ג לא ניתן לשיעורין כיון שאין ניכר להדיא לכל שאין ביניהם שום הבדל וצריכין להראות לתנוק להבחין, אבל אם יש פירוד רב דניכר להדיא פרידתן דנשתנה האות כתב לעיל דאפילו תנוק לא מהני והוה שלא כסדרן ומבואר בסעיף ט"ו בהג"ה דלא מהני בנשאר צורת האות כתקונו וע"ש במ"א ס"ק כ' וכמ"ש מהרי"ק וריב"ש סי' ק"כ והובא בט"ז ס"ק ט' דלא מהני קריאת התנוק אלא היכי שנדמה לאות אחרת אבל לא משום שנפסק צורתו כו', וע' בשו"ת גבורת אנשים דף כ"ט ע"ב בתשובת הגר"מ אשכנזי במ"ש הטור סי' קכ"ה מתשובת הרא"ש כו' אבל אם יודעים בודאי שנכתב שלא כהוגן פשיטא דפסול יע"ש, והא דפוסק המחבר דפסולין היינו מסתמא בנראה להדיא ולכן כתב המ"א בס"ק ל"ו דלא מהני בתנוק יכול לקרותן כיון שנראית כב' אותיות דבהא לא סמכינן עליו להכשיר כיון דנפסד צורת האות במה שמחולק לשנים אבל בידוע שאין פרידתן ניכר להדיא והיינו רק שאינו דבוק דהוא פירוד שבין אות לאות דסגי בחוט השערה כמנחות ל' וע' בעה"ג סי' מ' ובזכור לאברהם, ח"ב מא"ח אות ת' סי' קע"א דלכתחלה צריך שיהיה חוט השערה בין אות לאות ולא יותר יע"ש באורך, ובכה"ג מותר להדביק גם בלא ראיית תנוק דלא בעי כלל ראייתו ולא מהני לפסול גם בשאר האותיות בראיית תנוק וכמ"א ס"ק ל"ז דאין התנוק מורגל באות כזה ומכש"כ בחוט השערה שלא ניכר להדיא ולא נשתנה צורתו וכהר"י אכסנדרי שבב"י יו"ד סי' רע"ו ובהג"ה דבשנדבק הא דהשם לגגו בחוט השערה והכל רואין שהיא ה' דאסור לתקן דהוה כמוחק השם וע"כ דסובר. דלא מיחשב נשתנה צורתו בדיבוק דק דמ"מ פסול דצריך להיות תלוי, ומה שמפקפק בשו"ת חנוך בית יהודה סי' ע"ה בשם מהרל"פ מרדב"ז ח"א סי' תקצ"ו ע' בשו"ת פ"י סי' א' ונוב"י קמא חיו"ד סי' ע"ח וזכרון יוסף חא"ח סי' ב' בד"ה ומזה הטעם ובשו"מ קמא ח"ג סי' ר"ה, ותליתאה ח"א סי' ש"ל ומלאכת שמים כלל ו' ס"ק ט"ו ושו"ת בית שלמה מהד"ב ביו"ד ח"ב סי' קל"ג וקל"ד, וע' בפני יצחק זוטא לעירובין י"ג בדפי הס' צ' ע"א בתשובתו עמ"ש בתשובת רלב"ח שהובא במ"א סי' ל"ב סוס"ק כ"א, ובמש"ש במ"א סוס"ק כ"ז מי שיקיל להפרידה אמחה בידו וצ"ל לא אמחה וכמש"ש בתשובת רלב"ח באריכות וכן הגיה בשיורי לקט מהס"ט:
א"כ גם בצדי באינו נראה להדיא שהיא כחוט השערה והיינו שאינו דבוק ממילא כשר דזה לא הוה נשתנה צורת האות ומותר להדביקן ולא הוה שלא כסדרן, ומש"ש בשיורי לקט בהגהותיו במ"א בד"ה יוד נון כונתו דלא דמי לרגל או בגג פני אלף בפנים כו' דהתם הוה תיקון משום דאין נראה כשתי אותיות משא"כ בצדי שנכתב יוד נון וכ"כ בב"י, אך סתימת השו"ע כאן לא משמע כן עכ"ל, ולפמ"ש הדברים מכוונים מאד גם בלשון המחבר, וע' בחומת ירושלים סי' קפ"ב מש"ש באורך דגם הך דהגמ"י שהביא הב"י להלכה באלפין ושינין מופסקין שאינם נוגעים ראשיהם דמועיל קרייה לתנוק לענין שיתקן אח"כ ולכאורה במחלוקת שנויה יע"ש באורך ואכ"מ להאריך במה שאין נפ"מ לנידון דידן בהכרעה לדינא:
ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' נ"ג אות ב' במה שכתב הב"י סי' ל"ו בשם מהרי"ק שורש ס"ט באלף וצדי שאינן נוגעין (ט"ס וצ"ל על יוד האלף וההא שאינן נוגעות] או תנוק קורא יפה לא חשיב שלא כסדרן אף שאין להכשיר בלי תיקון כו', וכן הוקבע בשו"ע סי' ל"ב סעיף י"ב, [צ"ל ט"ז] בהג"ה דבעי תיקון, ובסכ"ה מבואר דלא הוה שלא כסדרן וכ"ה בתה"ד (סי' מ"ח] וריב"ש [ושם סי' ק"כ לא נזכר מזה ורק בתשובת מהרי"ק סי' ס"ט וע' מהרי"ל סי' קכ"ז באותיות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר וכו'], והטעם דנלמד מהגמ"י דקפיד שיהיה כתיבה תמה ולא שבורה ולהכי צריך תיקון ומ"מ יש עליה צורת אות וע' בב"י סי' ל"ב עכ"ל וע"ש בסי' נ"ד, והיינו דבקרא וכתבתם לכתיבה תמה לא נאמר והיה להצריך כסדרן וע' בישועות יעקב, א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ד שהאריך ובשו"ת אורין תליתאי סו"ס פ"א וע"ש עוד בסי' י"א י"א מכמה ראשונים, דלא מיפסל משום חק תוכות אלא בגוף האות ולא בתומתו וע"ש בסי' קכ"ב וע' באה"ע סי' קכ"ה סעיף ד' ואכמ"ל, ומ"מ מסתימת לשון מהרי"ק שהביא ג"כ האו"ז שצריכין שאר האותיות ליגע כמו עש"צ, ולבסוף מסיק בשם רמ"ה דלא לפסול באותיות הנפרדות משום שלא כסדרן לאחר שתיקנן ומשמע דקאי אכולהו וע' בשו"ת מים עמוקים לרא"מ סי' י"ח במ"ש הגמ"י דלא היו נוגעין היודין שעל האלפין וש' וע' שיכול לתקן ורק כשתנוק יכול לקרות וע"ש שמגמגם בדהנמ"י והאגור, ונחזי אנן משמעות דברי הראשונים בזה דבב"י, סי' ל"ב בהג"ה כתב בהגמ"י כו' בשם הר"י אסכנדרי אם כתב אות אחת חלוקה לב' אותיות כגון צדי שכתבה יוד נון כו' וכ"כ הרא"ש, הרי שפסול לתקן אפילו הק' ואע"פ שאין דיבוקה מדמה אותה לאות אחרת כש"כ פירוד שמדמה לשאר אותיות כו', והרי דק' לא מיתחזי כשתי אותיות ע"י פירודן ע"כ דלא צריך לפסול רק כשנראה להדיא, וע"כ דהרי"א למד ג"כ על צדי וכמ"ש הרי"א לטעמיה שהובא בב"י והג"ה הנ"ל דבלא ניכר להדיא לא נשתנה צורתו, אלא דהיכי שאינו ניכר, להדיא שתלוי בראיית התנוק בזה הנפ"מ דבמיתחזי, לשתי אותיות לא מהני ראיית התנוק וכנ"ל וכמו שהביא הפמ"ג מהמ"כ שבב"י סי' ל"ו דבחוטרא דח' או ה' הוה מופרד להדיא עד שנראה כב' זיינין ונשתנה צורת האות כו' ובב"ח סי' ל"ו דברגל הה"א, וקו"ף אף כשנתפרד כחוט השערה כשירה דלא מיפסל אלא א"כ נוגעות ממש, והא דאמר דספרי דוקני תלי לכרעא דהא ר"ל דנראה מרחוק שאינה נוגעת וכו'.
ב ואמנם מה שהעתיק מעלתו מתשובת הרב דראגאלא בזה הדין עמו דאפילו היכי דלא נשתנית הקריאה בהכי כיון שיש כאן שינוי צורה והתיקון מחזירו לצורתו פסול לתקן משום שלא כסדרן וכמו בחסר עוקץ השמאלי מהיוד שאין לתקן אח"כ משום שלא כסדרן להאגור, וא"כ אפילו עומד בעיקום קצת מ"מ כיון שנפרד הוה נשתנה צורתו שרק החבור מחליפו לשם צדי, אלא דהיכא דליכא רק שינוי צורה לבד ולא לדמותו לאות אחרת ואם תנוק מכירו אין כאן שינוי צרה כשאין הפירוד נראה להדיא, ועכ"פ בנ"ד אין לגבב חומרות היכי שאינו נראה להדיא גם בצדי ושלא להביא לידי גניזה בשמות שלא כסדרן באותיות:
וביסוד דקדוקו שאצל צדי ושין כתב המחבר שכתבו ולא אצל חית, וזה אינו כלום משום דהתם מפרש שני זיינין וממילא מובן שקאי על הכתיבה אבל לגבי צדי ושין שכתבה עין יוד שהוצרך תיבת שכתבה לבאר שסובב על השתי אותיות, וכן במה שדקדק במה שכתב השו"ע ביודין דאלפין ושינין דנפסקו דמהני התיקון אח"כ בשהתנוק מכירם ובכלל זה הוא ג"כ היוד השמאלי והא כשיוד השמאלי נפסק הוא עין יוד ובזה כבר כתב דלא מהני תיקון, ותמוה דלמעלה מיירי שא"צ חלוקה לשתי אותיות שכתב העין והיוד ולא המשיך הקו למעלה מהעין הסמוך ליוד וכה"ג בנפסק הקו השמאלי שבשין למטה דהוה עין ויו, אבל בסיפא דמיירי לענין הכרת הנון ע"כ דמיירי שהמשיך למטה מהשין למעלה תחת היוד דלא מיחזי כשתי אותיות כיון דניכר מהקו שלמטה תחת היוד וזה תלוי בהכרת התנוק, כמה הוא מרוחק הקו מהיוד, וע' במ"א סי' ל"ו ס"ק, ג' דאם ידעינן דכתבו מומחה תלינן שנפרד אח"כ, ובמחצית השקל ופמ"ג שהוא נגד משמעות הפוסקים דגם בנעשה הפסול לאחר הכתיבה, ובט"ז סי' ל"ב ס"ק ט' י"ד לענין היקף גויל שכ"כ הב"י לחלק לחד תירוצא, וע' בנוב"י קמא חיו"ד סי' ע"ה וביד אפרים ובשו"ת ר"י הלוי סי' ל"ח ומים רבים חיו"ד סו"ס ס' ובנין עולם חיו"ד סי' נ"ד ואורין תליתאי סו"ס קכ"ט ואכ"מ להאריך:
ומה שהעתיק בשמו שתמה על המ"כ דהא, התם בחוטרא דחית יש על כל אחד בפ"ע שם אות ולכן לא מהני תיקון היכי דהפירוד נראה להדיא, משא"כ באלפין מהני תיקון אפילו נראה להדיא וא"כ שוב לא מוכח לפסול בצדי היכא דאין הפירוד נראה להדיא, וליתא וכמו שהרגיש ג"כ מהט"ז במקומו ס"ק כ"א לחלק מחמת שכתבו כל זיינין דלא מהני תיקון למה כתב בסיפא בחוטרא דחית יש להכשיר ע"י תיקון דברישא מיירי שלא היה החוטרא כלל נתבטל שמו קודם התיקון דאין זה צורת האות המבדילו מב' זיינין, ובסיפא בחטוטרא דחית שנפרד באמצע החטוטרא ולא נראה להדיא דהוה שינוי צורה שהחטוטרא מוכחת כי הוא חית ונפרדה, ואף להחולקים על ריב"א דשם זיין עליו אלף בלי תיקון כמובא בטואה"ע סי' קכ"ה, אבל מ"מ משום הפירוד בחטוטרא לא נתבטל גם האות שהוא כרגילות אות ח' אפילו אחר הפירוד ורק דהתיקון משום תמה כהגמ"י המובא בב"י סי' ל"ו וכנ"ל וזה דומה לפירוד האלף שאין בזה משום שלא כסדרן כיון דהפסול אינו משום צורת האות דגם לאחר הפרדו הוה אלף, ומזה דן הפמ"ג ליודין דאלפין דנראה להדיא דלא מהני תיקון דנשתנה צורתו והתיקון מחזירו לצורתו ופסול משום שלא כסדרן וממילא דרישא בצדי שנשתנה הצורה ע"י הפירוד דאין לו תיקון מיירי אפילו לא ניכר פרידתן להדיא, ועכ"פ מוכח מהט"ז דאין מחלק גבי כתב ב' זיינין דמיירי דוקא כשהפירוד נראה להדיא וע"כ דכל הרישא מיירי אף בלא ניכר הפירוד להדיא, ואף דמלשון המ"כ אין הכרח די"ל דהוא מחלק מהא דהתוס' יש לפרש ש דגבי ח' ב' זיינין מיירי כשהפירוד להדיא, ומ"מ למ"ש למעלה א"צ לכל זה דגם להמ"כ בשניכר שאין הפירוד בהדיא מהני הפירוד גם ברישא, ואם כי בכלל דברי שכנגדו כפי שהעתיק בשמו נראה שנאמרו רק לפלפולא בעלמא ולחדודא מאחר שבלאו הכי הניח הפמ"ג דין זה בצ"ע ולכן צידד להקל בכה"ג, בדיעבד, ומה גם שכבר הורה חכם להכשיר, אבל לפ"מ שהעליתי למעלה הדבר פשוט שבנידון דידן גם להפמ"ג אין מקום להחמיר כלל ולכן למותר להאריך עוד בזה:
(ג) והנה בשו"ת משיבת נפש ח"ב סי' ח' הרבה לתמוה במה שתפסו התוס' במנחות ל"ד ב' בד"ה והקורא שאם כתב הפרשיות שלא כסדר הכתוב בתורה מיקרי שלא כסדרן ולכן כתב הרב בסי' ל"ה דאם לאו פסולין, והאריך באיזה קושיות ושלולא לא כסדרן שהקדים פסוק לפסוק או תיבה לתיבה דלא תימא דבתפילין לא איכפת לן אם הקדים המאוחר, והגם דמיסתפי לחלוק מ"מ בסדק דק באות אלף באמצע והאמצעי לארכו שאין האות משתנה דבזה י"ל דמודים לחבר האות כיון שניכר עכ"פ שהוא אות אחד, ושם בסו"ס ב' תמה על הט"ז ביו"ד ר"ס ר"צ דשלא כסדרן פסולין דוקא באותיות או בתיבות שהוא נגד התו' הנ"ל דבהקדים פרשה לפרשה מיקרי שלא כסדרן, וגם למה לא הזכיר הט"ז מהמרדכי שהביא דיש מפרשים דכסדרן רק אפרשה עצמה יעש"ב, ובתוס' מנחות ל"ב א' סוד"ה להשלים אי פרשת והיה אם שמוע התחלת עמוד ומוסיף שמע בגליון של מעלה, ומ"ש בנקה"כ דתוס' נקטו רק לדמיון בעלמא, והרי בתו' שבת ע"ט ב' כתבו נמי תירוץ הי"מ ובפסקי תו' שם העתיקו ג"כ מזוזה שכתב פרשה ראשונה אחר השניה כשירה, וע' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' צ' מש"ש בדהט"ז ונקה"כ, וע' בחומת ירושלים סי' קפ"ד בהג"ה מדברי רי"ף נראה דלא ס"ל כתיבת כסדרן באותיות ותיבות בתפילין יע"ש באורך, ובמאורי אור בחלק באר שבע לשבת ע"ט ב' בד"ה הא מורידין עושין תמוה דלכ"ע צריך לכתבן כסדר התורה אפילו לר"ת כטור סי' ש"ד וב"י סי' ל"ב החליט כך דלא כסמ"ק ובסי' ל"ד בשם תו', ורא"ש ולדבריו בסי' ל"ב איכא טובא שהביאו דעת הסמ"ק ע"כ ס"ל איסור והיו כסדרן דוקא בתיבות ואותיות ולא בהקדים פרשה לחברתה וכן סברת הסמ"ק שגם במזוזה אינו אסור רק שיש להקפיד משום שכתובין בקלף אחד כו' ומצאתי בט"ז יו"ד סי' ר"צ שהרגיש, אכן י"ל דהב"י שתמה עליו שהחמיר בפרשה משום שהסביר להנך דפסלו מנ"ל דלמא והיו דוקא בתיבות ואותיות וע"כ לדידהו פשיטא דעיקר פרשיות חמירא עכ"ל, ובשו"ת דברי מנחם סי' ך' ביש לו פרשיות שמסופק אם נכתבו קודם פרשת והיה אם שמוע שהשיג על העה"ג דאין זה ברור כ"כ לפוסלן אף אם היה ידוע שהקדים לכתוב פרשה לפרשה והעלה דגם רש"י סובר דאם נכתבו הפרשיות שלא כסדרן כשירות כמנחות ל"ד סוע"ב גויייתא לברייתא שכתב והיה כי יביאך קודם לקדש ורק דלעיל במאי דמשני דלמא להשלים דחיקא ליה שיהא כ"כ גליון למעלה לכתוב עוד פרשה שלימה, וגם המרדכי כתב דיש מי שמכיר בנכתבו הפרשיות שלא כסדרן וי"א דשלכ"ס פסולות דוקא בשני פרשיות הראשונות, ולכן בספק אם נכתבו הפרשיות כסדרן אפשר לצדד להקל בשעת הדחק בכשאין לו תפילין אחרים ומשום ס"ס יע"ש באורך, ובשו"ת הר המור בחלק גדולת מרדכי מהגר"מ באנעט סי' ב' מצרף ג"כ לס"ס שמא הלכה כהך תירוץ בתו' מנחות דשני פרשיות לא איכפת לן כסדרן, ומיושב קושית הט"ז סי' ר"צ הא כתיב והיו יעש"ב:
ובפמ"ג א"ח סי' ל"ב במש"ז סוס"ק ב' להצטרף פרשה מתפילין אחרים בספק כו' מאחר שבש"ע לא זכר כלל דהתו' פשיטא שאין לחשוב ס"ס כה"ג וכמ"ש ביו"ד בהנהגת או"ה יע"ש, וכ"כ הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ה במש"ז ס"ק א' ובכללי ס"ס במחודשים ג' ובכללי או"ה דף נ', ובהקדמה ליו"ד ובעין זוכר להרחיד"א מערכת ס' אות ל"ב דאין לעשות ספק בדבר שנקבע הלכה בש"ע, ובפמ"ג בפתיחה לא"ח באו"ה ג' דכשפוסק בהג"ה לאיסור וסיים וכן עיקר אין לעשות ס"ס שמא הלכה כהמחבר דאנו קבלנו עלינו דעת הרב עיקר כו' וכשרמ"א כותב והכי נהיג כוונתו שראוי לפסוק כן בזה יש ספק אם לעשות דעת המחבר לספק או לאו ובנוב"י קמא חיו"ד סי' כ' דכיון דרבו החולקים ע הר"ש מאיבריא וסייעתו ורמ"א הכריע [בסי' נ"ו ס"י שכן עיקר כהיש אוסרין] לא עבדינן מזה ס"ס, והסכים אתו הלב"ש בטריפות העצמות סי' א' סעיף י' ס"ק ד' וכן העלה בסעיף י"ג ס"ק ה', אך בנוב"י תנינא סי' י"ב מתיר בהפ"מ בצירוף דעת המחבר סי' ס"ט סעיף ט"ו, ואף דרמ"א מסיים שם על היש אוסרין והכי נהוגי וע"ש במהד"ק חיו"ד סי' כ"א שמצר בעצמו לס"ס דעת הר"ש מאיבריא, וכה"ג העלו האחרונים דלא אמרינן בטלפים איסור דבוק כיון דלהמחבר בסי' ס"ח לא נאסר כלל אף מה שבתוך הטלפים ואף דאנן קיי"ל כרמ"א לאסור מה שבתוך הטלפים [וע' בפתיחה כוללת לס' ישועות חיים אות ד' בדף ד', ע"ב משש"ב] וע' בלב"ש בחדושי דינים ליו"ד ס"ק מ"א וסוס"ק צ"ו בדעה שלא הובא בש"ע לענין לצרף לספיקא יע"ש באורך, ובתורת זבח בהעלה שלמה סו"ס ל"ב בד"ה והנה הל"ש כו' והשיג על הלב"ש סי' ל"ז ס"ק מ' בתרתי טינרי דסמיכי דאפילו אם יהיה איזה חולק כיון שנתבטלו דבריו ואין זכר למו בש"ע ובאחרונים אין זה גזה"כ שכל דבר שיש לו אוסרין יהא ריעותא, ובשאילת שמואל חיו"ד סי' ס"א דהיכי שהב"י הביא דעת הרבים בסתם, וצרפינן דעת היחיד להיחידים אחרים דהוי רובא להיתירא, אב כי הכריע הב"י דלא כדעת היחיד לא מצרפינן אף לס"ס דאל"כ לא ימצא דין אחד שלא יפול בו דעת יחידית החולקת בפרט אחד וכיון שהכריע הב"י דשיעור בטדא הוא ד' אצבעות לא מצרפינן דעה זו דבטדא הוא אצבע אף לס"ס יעש"ב, ובלב"ש בחדושי דינים ליו"ד בס"ק כ' דאין להתיר מטעם ס"ס שמא חסרה המרה כשר ושמא ג' ימים קודם שחיטה נטרפה משום דהאוסרין חסרה המרה הוא רוב מנין והכריעו כך הב"י ורמ"א ולא הביאו דעת המכשירין בש"ע ולכן אינו ספק השקול ואין כאן ס"ס יעש"ב, אמנם דעת הבני חייא שהובא בפת"ט יו"ד סי' מ"ב ס"ק ג' שמצרף זה לס"ס כשטעמו בקורקבן והיתה מרירית ע"ש ובשאר אחרונים, וגם דלב"ש הוי ג"כ משום דהאוסרין רוב מנין וכמש"ש ס"ק ל"א במ"ש הפמ"ג דאלו הכריעו בעלי הש"ע נחשב אצלינו לודאי איסור יע"ש, ובתומים בכללי תפיסה ס"ק מ' ובשו"ת ס' יהושע חא"ח סו"ס י"ד בדף י"ב סע"א שאין לומר קים לי בדעה שלא הביאו המחבר והרב, ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות י"א דאין לומר קים לי כהב"י כמ"ש בשו"ת משאת משה ח"ב ח"מ סי' י"ב דגם בתשובה אהני לן שלא לומר קים לי כיון. דקבלנו הוראתו שדבריו בתשובה הלכה למעשה, ומ"מ מצדד דדוקא דיניו בש"ע קבלו, ובש"כ חו"מ סי' ס' ס"ק י"ב במה שכתב בספרו תק"כ סי' קכ"ג דאין לומר קים לי כהיחיד במקום שכל חכמי ישראל חולקין עליו, וכן לקמן בש"ך סי' ע"ג ס"ק כ"ג וט"ס קל"ב וצ"ל ק וע' בכנה"ג חו"מ סי' כ"ה ס"ק י"ג וכן הסכימו כל האחרונים וע' בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' פ"ד ובשו"ת חכ"צ סו"ס קל"ב מתשובת מהרי"ק ורדב"ז הוסיף שאפילו בשנים ובשבות יעקב ח"ב ס"ק ע"ז מכללי קים לי ובח"א סי' ק"ז ע"ש ובשו"ת דברי ריבות סו"ס ס"ז ובשו"ת מהרי"ט חח"מ סי' קנ"א בד"ה והחקירה הג' וע' במל"מ פי"א ממלוה הלכה י' ובשו"מ קמא ח"א סי' רפ"ו בדף קי"ב ע"א (והארכתי עוד בתשובה בחאה"ע בענין חליצת מו'):
ובירושלמי מגילה פ"ק הלכה ט' דאמאי לא קאמר דבס"ת תולין ולא בתפילין ומזוזות ובסה"ת סי' כ"ה למד מזה שהתליה פסולה משום שלא כסדרן, וע' בשו"ת משיבת נפש ח"ב סי' ח' מה שהעלה בכונת הירו' שלפירושו ליכא שלא כסדרן בתפילין ומזוזות ויוכשר בס"ת, ולא זכר מתשובת הר"נ סי' ל"ט אות ד' מה שכתב בבאור הירו' הנ"ל וע' בשו"ת חת"ס חא"ח סי' ח' שהאריך, ובשו"ת בית שלמה ח"א לא"ח סי' י"ב השיב להשואל שהזכיר מדברי המשיבת נפש בפירוש שלא כסדרן ודחה דבריו לגמרי מחמת שלא היה לפניו רק מה שהעתיק השואל בקצרה מדבריו, ועכ"פ יש לצרף לזה היכי דלא הוה ג"כ ספק השקול למראית עין שהפרשיות האחרונות נכתבו מחדש, ובס' בית אל ח"ב חדר נ"ח בדף פ"ה ע"ג בד"ה והנה בפמ"ג חקר אם יש לו פרשת קדש ואינו יודע אם נכתב קודם כו' ולכאורה הויי ספק במקום חזקת חיוב, ורק בלא"ה לא מהני ס"ס דמשום חזקה לא ישתנה הדין ותליא בשיטת הפוסקים אי בעינן שתהיה החזקה נגד ב' הספיקות יע"ש באורך, ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' ע"ד דאף דספק שלא כסדרן פסול כעה"ג סי' ס', מ"מ כיון דיש דעות דשל ראש צריך לכתוב קודם הוה ליה ס"ס וא"כ יכול גם לכתוב של יד לצרפו של ראש כיון דבדיעבד אם של ראש קודם כשר ודלא כפמ"ג:
אמנם מה שהקשה עוד במשיבת נפש על פי' התוס' שכתב הפרשיות שלא כסדרן מהא דאין מוקדם ומאוחר בתורה ומאחר שאין מבואר בשום מקום בש"ס הך פי' דשלא כסדרן שיהיה חילוק בין ס"ת לתפילין ומזוזות קשה לחלק, והקשה ג"כ דבתרי עניני אין מוקדם ומאוחר, וע' בשו"מ תליתאה ח"ג סי' ע"ד מש"ש, וזה אינו קושיא וכרש"א ברכות י"ד ב' בתוס' ד"ה למה קדמה דודאי היכא דליכא טעמא אנו חוששין להקדים המוקדם אלא דהכא איכא טעמא דלית לן למיחש יעש"ב בספרי זכ"י ובתו' פסחים ו' ע"ב ה"מ בתרי עניני כו' ובתו' מנחות נ"ה ב', וע"ע במשיבת נפש סו"ס ב' בד"ה ואחרי כתבי כו' דלפרש"י יש ישוב קצת כיון דע"כ הנחתן בבתים הלל"מ א"כ גם כסדרן הוא כפי הנחתן בבתים והניח בצ"ע לפי' ר"ת שהנחתן בבתים אינו כסדר הכתוב בתורה וכו':
עוד הקשה בסי' ח' דהרי שנינו במגילה אין בין ספרים תפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ולא חשיב נמי דבספרים בעינן כסדרן, וזה יש לדחות להתו' מגילה ח' א' בד"ה אין בין דמ"מ אשכח אין בין דשייר, ובתוס' שבת ס"ג א' בד"ה אין בין וצ"ל דהאי אין בין לאו דוקא, ובשו"ת מאיר נתיבים בדפי הס' כ"ד ע"ד הוכיח דאין חילוק בין תפילין לס"ת לענין היקף גויל מהא דאין בין וכה"ג הקשו התו' בשבת ובשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' כ"א הקשה במ"ש רש"ל ביולדת לאחר שבעה בט"ב דצריכה להתענות ולהשלים מפסחים נ"ד ב' אין בין יו"כ לט"ב אלא שזה ספיקו אסור כו' וממקומו מוכרע דלא תני ושייר מדאמרינן הא לכל דבריהם זה וזה שוין והאריך לפלפל דהאי אין בין דוקא:
ומה שהקשה עוד במש"נ דכיון דס"ת מיקרי קדושה חמורה ואיך יהיה חמור דין תפילין מס"ת לענין גוף הכתיבה דבמזוזה ותפילין בעינן כסדרן ולא בס"ת עכ"ד, הנה אין זה נוגע לאיבעא דתדיר ומקודש דהא כל המצות הוי רק מצוי וכזבחים צ', ע"א תדיר מבע"ל מצוי לא מבע"ל, וגם לרא"ש פרק במה מדליקין ומובא במ"א סי' תרפ"ד שאין תדיר עדיף אלא להקדים, ובשו"ת כסא דהרסנא סי' ע"ג דלא אמר הרא"ש אלא בדאיכא סברא אחרת כנגדה כמו התם דאיכא פרסומי ניסא עש"ב ורש"י ותו' מנחות מ"ט א' וע' בשו"ת שאג"א סי' כ"א וכ"ב, וע' בחומת ירושלים סי' קמ"ד בתדיר ומקודש, ובשו"ת רע"א סי' ט' בד"ה דע"כ דאין בזה מעלה לענין קדימה כו', וע' בשו"ת רדב"ז ח"א סי' ש"י שבס"ת הכשירו שלא כסדרן מפני הדחק שיצטרך בכל פעם להסיר דפין ויריעות כו' דלכמותה אי אפשר שלא ימצאו בה איזה טעיות הצריך תיקון ע' בשו"ת דברי יעקב סי' כ"ח עמ"ש הב"י א"ח סי' ק י' ומ"א ס"ק י"ג יע"ש באורך:
ובעיקר החקירה האריך בשאג"א סו"ס מ"ח ומסיק שהדבר פשוט וא"צ ראיה שהרי הא קדושה חמורה לגבי מזוזה משום דאית בה ד' פרשיות וכש"כ ס"ת שיש בה פרשיות טובא, וע' בשו"ת פאר הדור לרמב"ם סו"ס י"ט שהובא בכ"מ פ"ג מתפילין שס"ת שמקודש יותר כותבין על עור שלם ותפילין על הקלף שהוא חצי עור העבה ומזוזה על חצי אחר הדק וכו', ובנוב"י קמא חיו"ד סי' ע"ד דהנה תפילין חמיר מס"ת שאפילו שלא כסדרן פוסל בהם וכו' וע' בנוב"י תנינא חיו"ד סי' קע"ד על הב"י א"ח סי' ל"ב לענין עיבוד לשם ס"ת דמהני לכתוב תפילין ומשו"ת רשב"א סי' תרי"א בס"ת שאין האותיות מוקפות גויל שאם בתפילין ומזוזות פסול ק"ו בס"ת, ומתו' סנהדרין מ"ח ב' בד"ה אע"פ דקדושת תפילין חמיר מס"ת יע"ש באורך ומ"ש מיו"ד סי' רפ"ב ס"ח דלרמב"ם שוה ס"ת לתפילין לענין כלי בתוך כלי יע"ש בב"י וב"ח, וע' במ"א וברמזי א"ח סי' מ"ד (וע' בתשובותי להלן ר"ס ל"א) וע' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה בעור המעובד לשם ס"ת דאסור לעשות תפילין, והשיגו בבאר יעקב א"ח סי' ל"ב בתשובה דף ו' ע"ד שלא הזכיר מהב"י שמתיר בפשטות, ומח"מ סי' פ"ז סעיף ט"ו (וע"ש בט"ז] ובהא דעומדין מפני ס"ת ולא מתפילין ובש"כ יו"ד סי' רע"א ס"ק ד' דמעובד לשם תפילין אסור לס"ת עכ"ד, וע"ש בס"ק ג' שיאמר בו בתחלת העיבוד כא"ח סי' ל"ב ס"ח ובתפילין סגי בדיעבד במחשבה מדנקט וטוב שיוציא בשפתיו וכמ"ש בא"ר, וברכות כ"ד סוע"א בהתולה בתפיליו דבכיסן שריא ובס"ת אסור וכמ"א ר"ס מ', וע' במאורי אור בחלק בן נון לקידושין ל"ג חידוש שנשמט בפוסקים דאסור לתלות ס"ת אפילו בכיס מתיק כברכות כ"ד, וע' בפמ"ג באש"א סי' מ"ג ס"ק י"ד, ובשו"ת מנחה בלולה הלכות ס"ת בעיבוד לשמה בדף מ"ג ע"ג במ"ש הב"י בעיבוד והא במגילה ט' ע"ב שהספרים בכל לשון ותפלין ומזוזות אשורית דוהיו בהוייתן וע"כ בס"ת דחמיר כשנגמרה דאיכא ג"כ בה, מה דבתפילין ומזוזות ולענין עיבוד כולן שוין מדלא קתני במתני' דאין בין כו' וע"ש בדף ס"ד ע"ג בהלכות תפילין ומזוזות, ובס' מאיל המלואים הלכות ס"ת סי' רע"א אות ט' פרק ה' דף י"ח ע"ב האריך בדברי השאג"א אי קדושת הס"ת חמור מתפילין, ובאישי ישראל לשבת ע"ט ב' בד"ה תפילין שבלו, ובאגרת הצופה במבא האלפסי אות י"ג סוף דף ו' שבהק"ט בהלכות ס"ת באמר ס"ת שכתבתי, גוילין לא עבדתי לשמן דש"מ דבעי עיבוד לשמה ובהלכות תפילין הביא פלוגתא דרשב"ג ורבנן ולא פסק כמאן, והא קדושת תפילין משמע דחמיר מקדושת ס"ת כו' יע"ש שלא הביא שום סיוע לדבריו, ובעצי לבונה יו"ד סי' ר"פ בתשובה אות ז' בדב"ח שמחמיר שלא לגרד הדביקות דאף בזה הוה שלא כסדרן אף בדבוק למטה ובס"ת מכשיר דאין ללמוד תפילין מס"ת, ובשו"ת מהר"י הכהן תנינא בחידושיו להק"ט בהלכות מזוזה אות ב' על תמיהת רש"א בנמ"י שפירש ניקב תוך חלל הא שבתפילין מיירי דלמה דוקא בתפילין ולא בס"ת וכן תמה מרדכי וע"ש שהאריך בישוב זה, ובעה"ג סי' ס' וא"ל דשאני תפילין דחמיר מזוזה שהרי הרבה דינים החמירו במזוזה כגון בשרטוט בפרק הקומץ:
וע' ברא"ש בהלכות קטנות הלכות ס"ת אות ז' הא דמזוזה צריכה שרטוט ולא בס"ת, וע' במחצית השקל סי' ח' ס"ק י"ח במ"ש הב"י מסוכה מ"ו דיליף מתפילין, ולא העירו כולם מט"ז או"ח סי' י"ב סוס"ק, ג' אם קשירה הוה חבור בציצית דלא שייך למילף מתפילין דלא איתקיש כל התורה לתפילין אלא לענין גוף המעשה שמ"ע שהז"ג נשים פטורות והביא ראיה מהא דתפירה בקרע פסול בתפילין וכשר בס"ת, ובתשובה להלכות ס"ת הארכתי עוד בדין המבואר בא"ח סי' ל"ב סכ"ח שלא יכנס ראש הל' לתוך הק' וע' בתוספת שבת בהגהות לא"ח בס' פלאים בט"ז ס"ק כ"ב שכתב על קושית הב"ח דהא אפילו דיעבד אסור כרמב"ן שהמחבר כתב לשון לכתחלה דיש ליזהר שאם תכנוס יהיה פסול אפילו דיעבד כו', ולא נתתי לחלק בזה בין קדושת ס"ת לתפילין, ובשו"ת מוהרי"מ פאדווא סי' ח' מסיק לדינא דאם נתקלקל צורת האות לגמרי יש להחמיר שלא לקרות אפילו בשעה"ד ולענין ס"ת יש להקפיד טפי דבס"ת לכ"ע בעינן כתיבה תמה, והיכא דמספקא לן יש לסמוך על תנוק דלא חול"ט ודמיא למ"ש ריב"ש סי' ק"כ בספק אם דומה לאות אחרת כו' ואכמ"ל יותר בפרט זה מענין לענין: