אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן ו

סימן ה

ג' ר"ח סיון תרמ"ד בדבר השאלה מהסופר דבארדיטשוב מ' יחזקאל שנתוכח עם שכנגדו שהדפיס בתקון סופרים. להחמיר בענין הגרידה לצד השיער להחליקו לבד וכמ"ש התו' ושעי"ז מקיל בנמצא כתמי דוכסוטוס שבטל כשלא קלף הקליפה הדקה לצד לצד השיער והאריך מהפוסקים ורא"ש בהס"ת וסוף מנחות וסמ"ג הלכות ס"ת ונמ"י מנחות בד"ה א"צ שרטוט שגורדין הרבה לצד השיער ומסירין קליפות וע' ביו"ד סי' ער"א ס"ג בהג"ה משו"ת מהר"י מינץ סי' ס"ו עכ"ד, וצ"ל ט"ו וע"ש בט"ז ס"ק ד' ובעצי לבונה בש"ך ס"ק י', ולדברי הסופר שכפי עדות העבדנים שהקלף ודוכסוטוס כמו שני עורות דבוקין ובמקום חיבורן נתקלף הדוכסוטוס בלחותו בנקל בסכין מלוטש ומחמת שהסכין עגול ואינו מגרד בשוה ישאר לפעמים כתמי דוכסוטוס וניכר ביבשותו שנקלף בצפורן ובמחט והוא חלק ומראה שלו געל והדיו שופך. עצמו עליו והמקום שנקלף לבן כמראה כל הקלף, וע' בשיורי כנה"ג שאין אנו נזהרין שלא לגרד הרבה במקום שיער דלמכשירין בלאו הכי כשר וב"י שהביא דהת"ו שאין מגרדין אלא להחליקו ליתן טעם גם למכשירין, ומ"מ אין הכרע די"ל דנקט אורחא דמלתא מה שעושין לצורך יפוי מלאכתם, ומ"מ עיקר סברת. התוס' דכיון שמגרדין הרבה מצד הבשר יש לו דין קלף, ובמחצית השקל סי' ל"ב ס"ק י' ובמלאכת שמים כלל ב' סוף אות ב' החמירו שלא ישאר שום קרום דק במקום כתיבה על הקלף, ובס' מאיל המלואים סי' רע"א פרק ח':

מפקפק קצת, וע' בשו"ת צ"צ החדש חא"ח סי' י"ד דבקלפים שלנו שקצת הנשאר מדוכסוטוס היה לעור אחד עם הקלף ובטל לגבי רובא, וכן האריך בשו"ת גבעת פנחס חיו"ד סי' נ"ו בד"ה, אמנם כנראה, ומצאתי במאירי על מסכת שבת וז"ל ועכשיו אין אנו בקיאין בחילוק העור לשנים ולכן אין לו לגרוד מן השיער שהרי הנשאר יהיה דוכסוטוס ונשאר הקלף בין בצד הגרידה וכו', ואף שמסתימת דבריו לחוש להחמיר על הגרידה מן השיער ושלא למסור ביד הסופרים באופן שיוכל לבוא לחשש דוכסוטוס, מ"מ אפשר כוונתו רק שלא לגרוד הרבה מן השיער יותר ממה שגורדין בפנים וכמ"ש בס' ברוך שאמר שיקלוף יותר לצד הבשר לאפוקי מכמה מומחים שגורדין לצד השיער יותר ממה שקולפין בפנים ובבה"ב יו"ד סו"ס רע"ו מרשב"ץ שנראה כל שנקלף עם האותיות יש לו דין דוכסוטוס, ולכן כשנגרד עד קרוב לחצי העור שממול הבשר הוא בטל לגבי קלף ורק שעור העליון כשהוא לבדו דבוק כל שהוא ואף מנהגינו שאין העור חלוק לב' חלקים מ"מ כיון שגורדין מעט מהקלף שלא נגרד מעור העליון דין קלף יש לו, ובאור הענין כפי שהובא בס' מאיל המלואים לסי' רע"א בפרק ח' שראה בספר רפואות דהעור נחלק לג' עורות מדובקין העור העליון נקרא קלף והעור הב' והשלישי שהוא במקום הבשר וחלושה יותר מעור העליון כשהוא בלבד ואף שהיא ג"כ דקה ורק שע"י דבוקה של עור השלישי עם עור האמצעי נתחזקה, ומתחלה כשהיו מעבדין ע"י עפצין וקמח ומלח היו יכולין לעבד הקלף בפני עצמו ואף שדק מהדוכסוטוס שהיא עבה, משא"כ עתה שמעבדין ע"י סיד, שאין יכולין, לעבד עור העליון לבד ולכן אין בקיאין לעשות ב' הקליפות, מעובדין וראויין לכתוב דאפילו עור העליון אינה ראויה לכתוב כשהיא לבדה ורק אם העור הב' מעובדת דבוק אל עור הקלף נקראת קלף ואם נדבקת העור הג' נקרא דוכסוטוס לפי שעור העליון חזקה יותר מעור הג' כלפי בשר, ולזה כתב הרא"ש הואיל ומקלפין הרבה במקום הבשר ונקלף כל הדוכסוטוס מעור השלישי הדבוק בבשר ומניחין עור אמצעי עם עור העליון אלא שגורדין ג"כ קצת העור להסיר השחרות ומ"מ נשאר ג"כ מהקלף עכ"ד:

שש ובתשובת תשב"ץ ח"ב סי' ק"ט שכתב השואל בס"ת שתיקן הסופר בשמות שאין נמחקין בקליפה דקה והיה כותב על הקליפה ושראה תשובה אחת שלו שאין לעשות כן מחשש מחיקת השם וגם כיון שקלף קליפה דקה לא נשאר אותו מקום גויל ואפילו להסובר שהוא קלף אסור לכתוב ס"ת חציו על הקלף וחציו על הגויל, ובשו"ת נפש חיה סי' ע"ח כתב דאין פירוש לדברי השואל דכיון שהעור שלם מהראוי להיות עליו דין גויל שכותבין מצד השיער ואנו כותבין מצד הבשר משום שאנו גורדין הרבה מצד הבשר שצריך להחליקן וכיון דהגויל שלנו הוא קלף מה מפסיד מה שקלף עוד קצת העור עדיין נשאר קלף, ונראה שדעת השואל דהקלפים שלנו הן גויל ממש ואפ"ה כותבין מצד הבשר וא"כ כשמסיר הקליפה העליונה לא נשאר רק דוכסוסטוס שהוא החלק שמצד השיער, ואף להמחבר שנקרא קלף הוי מקצתו על הגויל כו', וא"כ לדידן דכל הקלפים שלנו מיקרי קלף אין נפ"מ בזה כיון שכותבים בצד הבשר ואף אם הסופר הסיר שם הקליפה העליונה עדיין נשאר קלף כו' עכ"ל בקצרה מהנוגע לעניננו:

והרי כשקולף התיבה וא"כ כותב אח"כ על הדוכסוטוס לפרש"י בשבת ע"ט ב' דוכסוסטוס קלף שניטלה קליפתו העליונה, והתוס' שכתבו לפי שמגרדין האומנין קליפתן העליונה שבמקום שיער היינו רק מה שהיה צריך להחליקו וכב"י טא"ח סי' ל"ב וע"כ שהבין ג"כ כדברינו בשיטת התוס' דאפילו גרדו מצד השיער דין קלף יש לו כיון שהסירו כל הדוכסוטוס שבצד הבשר.

ומ"מ אין זה כוונת התשב"ץ למעיין בח"א שאלה קמ"ט ששם מבואר באריכות דכשקלף הרי חלקו לשנים ויש לאסור זה לפ"ד הערוך בשם הגאונים שדוכסוטוס, הוא החלק הנשאר לצד הבשר וקלף הוא החלק שנקלף לצד הבשר כו', ולפ"ד מי שכתב שס"ת שעל הדוכסוטוס א"כ כשמקלף מקום הכתיבה מה שנשאר הוא דוכסוטוס ופסול לס"ת, ואף לרמב"ם שאותו שלצד השיער קורא דוכסוטוס ושלצד הבשר קורא קלף אפ"ה נראה לפסול ואפילו שלא במקום אזכרות כו' שאינו נקרא גויל אלא כשהוא שלם וכו' ובעינן כולו גויל לכ"ע ולא חצי גויל וחצי קלף או דוכסוטוס ואפילו בדיעבד ואפילו במקום מועט ואפילו במקום תיבה אחת שלא נתנו דבריהם לשיעורין, ובאיסורין שהם הלל"מ אין לחזור אחר קולות במה שלא ראינו, היתר נוהג עכ"ל בקצרה, ועכ"פ נראה שדבריו נאמרים בשיטת הערוך והגאונים וכפי מנהגינו שמ"מ היה חושש לחומרא בחציו על הקלף ועל הדוכסוטוס ושלא מצינו בתיקון הטעיות בס"ת אלא גרידה ביבש כו' והיא דקה שאינה יכולה להנטל כולה בפ"ע כאחת וא"כ כשגורד נשאר הגויל כמות שהיה אבל כשקולף הרי חלקו לשנים ויש לאסור ג"כ לפ"ד הערוך וכנ"ל, אבל מתשובה זו בח"ב נראה שלא כתב זה, רק לסניף וכדרך בעלי, תשובות במקום שכתבו להחמיר משני טעמים או שאח"כ חזר במקצת מדבריו, שהרי בתשובה זו על השאלה שהיה הכתובה על מקום הקליפה שראה, בתשובה שלו שאין לעשות כן, מחשש מחיקת השם ושאין לכתוב על מקום הקליפה, ועל זה השיב באמת שאני חושש לכתחלה מחשש מחיקת השם ושאין לסמוך על זריזותו ולעשות גדר בדבר החמרתי הרבה אבל לפסלו בדיעבד אין כח בידי במה שהראשונים נוהגין קולא ובדיעבד הנחתי להם לישראל שהתורה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום עכ"ל, הרי שקאי על השאלה שהיה כתוב על הכתיבה במקום הקליפה ורק עיקר הטעם שצידד לכתחלה משום חשש מחיקת השם שיש ג"כ מקום להחמיר בדיעבד מצד שחציו על הגויל כו' אבל לקושטא דמלתא שבקלף שלנו שאין חולקין לשנים ושקולפין הרבה מצד הבשר שממילא העור האמצעי יש לו ג"כ דין קלף:

גם מש"ש בנפש חיה משו"ת חת"ס סי' רע"ד (וצ"ל רס"ד וע"ש עוד בסי' ע"ח) שכתב בשם רלב"ח שאין בזה משום מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף, ולמעיין בשו"ת רלב"ח סי' ב' לענין קדירת האזכרות כי אף שאפשר לספק ולומר כיון שכותב במקום שנקלף הגויל ויהיה כמו מקצתו על הקלף כו' עכ"ז אין בעובי הקליפה שמסירה מהגויל כשקודרין השם יותר ממה שמעמיקים כשגורדים איזה טעות כו' עכ"ל, ואולם בשו"ת תשב"ץ הנ"ל שהבאתי למעלה מבואר סתירת זה.

ומה שהאריך השואל בדברי התרומות סי' קצ"ד שנתעורר בנש"א כלל י"ד סי' י"ב, וכבר האריכו בזה החת"ס חא"ח סי' ג' וחסד לאברהם סי' ד' וע' במשכנות יעקב סי' מ"א שראוי להזהיר שיגרדו הרבה מאד לצד הבשר שהנשאר יהיה דק מחלק הנקלף, ומה שהעיר על פרש"י שבת ע"ט שנקלף קליפתו העליונה ובמנחות ל"א סוע"ב דוכסוטוס קל שלא נקלף, ובמלאכת שמים על הס"ת הגיה שלו בויו וכן בס' מאיל המלואים סי' רע"א בפרק ז' בדף כ"ה ע"ד שצ"ל קלף שלה נקלף, והיינו כמש"ש בשבת דניטל ממנה קליפה העליונה והעיר ג"כ מפרש"י שהועתק באלפסי בפרקין שמה שנגד השיער קרוי דוכסוטוס ושלפמ"ש בהגמ"ר דשבת בשם רש"י דדעתו כהתוס' שדוכסוטוס הוא מצד הפנימי של העור אחר שנחלקה העור וקלף הוא החיצון, ואין מזה הכרח די"ל דגם כוונת רש"י דקליפתו העליונה היינו הפנימית וכן הבין הר"י בועז בפי' הרי"ף בשם רש"י בפי' רמב"ן, ובס' מעין החכמה באלב"ם אות ד' ס"ק מ"ד בדפי הס' ק"א ע"א בדפוס רעדלהיים הרגיש ג"כ בסתירת רש"י שבת ע"ט ב' שפירש כהערוך ובפרש"י הבשר קרוי קלף וזהו כפי' רמב"ן יעש"ב דבש"ס דילן פירש כן אברייתא שהביא המקשה ולס"ד ע"כ מפרש כהערוך מדלא פריך בבריית' גופא רישא אסיפא אבל למסקנא דמפרש הבריית' הכ"ק שיעורן בכמה י"ל כפי' רמב"ן שמורווח יותר יע"ש בדרך פלפול, ובעיטור ח"ב בקשר של תפילין שהקלף הנקלף נקרא דוכסוטוס שנגרד ב' פעמים במקום בשר כמו שגורדין העבדנים ובמקום של שיער כגון שגורדין ממנו ולשון דו שנים כסוסטוס גרידה כו' ורש"י פירש לא ניטלה קליפה העליונה כו' ולא ברירא פירושא דיליה עכ"ל:

והנה לא רציתי לשלוח להשואל העתקת תשובתי בזה מבלי שמוע גם מצד שכנגדו שהביא טענותיו בדפוס בתיקון שלו ובפרט שגם המו"צ דעירו לא נזדקקו לחוש לערעור שכנגדו, ולאחר ימים רבים הגיע אלי גם התיקון סופרים שהדפיס שכנגדו בפיעטרקוב שהביא ג"כ דברי השיורי שמשמעות לשון המחבר שמעבירו לתקנו ולהחליקו הוא טעם למכשירין, ולפמש"ל יש לזה פנים מסבירות שמדינא אין משום דוכסוסטוס בקלף הנשאר אף שיגרדו מצד השיער כל הקלף דמ"מ חלק האמצעי דין קלף יש לו, ולא העיר מהמאירי ותשב"ץ ח"א שמסתימת דבריהם לאסור לגמרי לגרוד מן השיער:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה