זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ה
ובדבר השאלה מי שיש לו מעות מיוחדים לקנות טלית אי עדיף בטלית מהודר או במה שיעלה בערכו עם העטרות והידורים שסביבותיו, ואינני רואה בזה שום מקום ספק דודאי פשוט דהידור בגוף המצוה עדיף מבחוץ, והרי גם בנוי ס"ת נוהגין לעשות משל כסף וכהא דבכורים פ"ג משנה ח' ומנחות כ"ח ב' ושבת קי"ט, ואטו יש לדחות ההידור בהקלף וסופר אומן שהוא בכלל ואנוהו כשבת קל"ג ב' ולהקדים תשמישי קדושה שנהגו ג"כ ליהנות מהן וכמ"א סי' קנ"ד ס"ק ט"ו וע' בשיבת ציון סי' ז' ותשובה מאהבה ח"ב תשובה רל"ב, ובתפארת אריה סוף הלכות תפילין סי' ל"ב סו"פ כ"ו דחה למ"ש באדני פז לעשות כל עמודי הס"ת בכסף דהואיל ומכוסין בקלף לא שייך ואנוהו, ובס' בית אריה הלכות מזוזה סי' רפ"ט פרק י"ד אות, ב' דמה שאין עושין כן מבתי המזוזה בכסף דקיי"ל היוצא מהבית אסור ליטול המזוזה ויצטרך לקובעה בשל עץ והוה הורדה בקדושה, ובתוס' סוכה ל"א ע"א בד"ה אין אוגדין והא פסול בגמניות של זהב וע"ש בכפות חמרים, וי"ל למאי דאמרו לו במינו היו אוגדין מלמטה וע"ש ברש"י ולקמן ל"ז א' בד"ה במינו נמצא האגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה וע' במ"א סו"ס תרנ"א ס"ק כ"ז וע"ש ל"ג סוע"א דגם לרבנן דלא בעי אגד מצוה לאגדו משום ואנוהו, והוה ס"ד דלר"י נמי הדר מיניה וביה בעינן ועדיף מגמניות של זהב והשיב דלר"י דבעי אגד מותר אפילו בסיב ועיקרא דדקלא דאל"כ הוה פסול לסכך בו לר"י דיליף סוכה מלולב ורק שלא יעבור בבל תוסיף הוה במקום חבורו של הדס וערבות עם הלולב דוקא במינו כיון דאגוד מן המצוה והגמניות של זהב היו בקשרים על הלולב לצד חלק העליון:
ובזוהר פנחס תקונא שביעאה מצוה מן המובחר ציצית מוזהבות, ובמאורי אור בחלק קן טהור מהד"ב א"ח סי' י' שהפוסקים השמיטו. דשרי להזהיב חוטי ציצית שלא יבואו לעשות צמר עם חוטי פשתן יחד כגון צמר חשוב ודק שאינו ניכר במוזהב עם פשתן פסולת עבה, וע' בכסא דהרסנא סי' ק"ו וע"ש סי' רמ"ד לענין תכלת, (ולפנים נהגו לעשות גם העטרות של קוטל בכסף וכמובא בק"נ בקורות ווילנא סי' ח' ציון ל"ז בצד ל"ה מהתקנה באסיפה רבה יום ב' ער"ח אלול תקע"ח בלקיחת העטרות לצורך הוצאות נסיעות הדעפוטירטע לפ"ב וישיבתם שמה], וע' ברא"ש בהלכות ציצית בהק"ט בדברי חמודות אות ס"ב שהביא דברי הלבוש שלכך יפה הוא מנהג ארצות הישמעאלים שאין עושין עטרות לטליתות להראות שאין עיקרו נעשה לכך להניחו על הראש, והובא גם בא"ר סי' י' ס"ק י"ד, [ובכלל ידוע שמשנתרבו הדורים החצונים להתנאות בפני הבריות נתמעטו ההכשרים בגופי המצות כגון באתרוגי קארפו שהוחזקו מעולם למורכבים ולא פסק הערעור מהם שנתפשטו מצד הידורם עד שנתברר זיוף ההכשרים שלהם ונאסרו לבוא בקהל, ובשו"ת עולת שמואל סי' ק"א דמוטב לברך על אתרוג של עצמו אף שאינו מהודר כ"כ משיברך על של צבור דיוצא ע"י הדחק וכתו' סוכה מ"א ב' ורא"ש דצריך לכ"א ללמדו שיתנהו במתנה על מנת להחזיר וע' במ"א סי' תרנ"ח ס"ק י"ב, וכ"כ במנהגי מהרי"ל שכ"א חייב לחזור שלא לסמוך על אתרוג הקהל שמא אין הכל בקיאין להקנות בקנין גמור, וכה"ג מהתפשטות כתיבת ס"ת בווי עמודים שחושבים להדור וע' בש"כ יו"ד סו"ס רע"ג ובקסת הסופרים סי' ט' ס"ק א' ובמלאכת שמים כלל י"א ס"ק ט' שקראו ערעור על ס' עזרת הסופר שהתנצל שלא הרחיב ולא קצר בעבור זה, וע' בנוב"י תנינא חיו"ד סי' ק"ע בסופר שדקדק לכתוב ווי עמודים וכו']:
וב עיקר דהמ"א סי' ח' ס"ק ו' מהשל"ה שנהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שהציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו וכהירו' קרש שזכה להנתן בצפון כו', והוא בפרק הבונה הלכה ג' וסוף הוריות והובא גם במ"א סי' מ"ב ס"ק ג' וסי' קנ"ג ס"ק מ"ט וריב"ש סי' רע"א וחשב"ץ ח"ב סי' ק"ו ושו"ת מים עמוקים לראנ"ח בסי' ע' ד"ה ומההיא דירו' כו', וע' בחת"ס חא"ח סי' כ"ח מהפסקתא קרש שזכה כו' ומזה למד מהרי"ל לדפנות וכו' וכן בשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' י"ב אות ב' בהוחזקו למול בבהמ"ד ושמזה למד מהרי"ל וכו' ומשמע שהבינו שהציון היה שלא יחליף הקרשים מסדר עמידתן במזרח ומערב, ולא מצאתיו במנהגיו ובתשובותיו ורק שהובא בבה"ט סי' תר"ל ס"ק ו', וכנראה שהעתיק כן משל"ה במסכת חולין ובמסכת סוכה שהיה מסמן הדפין אב"ג, ובשו"ת פאת השדה סי' ג' פירשו דקיי"ל שתים כהלכתן ושלישית טפח והוה הג' הורדה מקדושה, וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' ל"ט וע' בשו"ת רמ"ע סי' ז' בד"ה עוד שאל בכיסים של תפילין כו' (וע' בתשובותי להלן סי' ל"ח בד"ה וביותר ובסי' ל"ט וסי' מ"ה וכ"מ), ובלאו הכי העלה בפאת השדה דרק במשכן קפיד שהאחד יותר עיקר מהשני ויש כאן הורדה מקדושה, וע' רש"י סוכה נ"ו א' הצפון עיקר שהרי הכתוב קבעו לשחיטת קדשים כו', וזה לא שייך, בטלית שאין כאן הורדת א"ח סי' קל"ד בדפי הס' ל"ד ע"ב עמ"ש בה"ט ילך עם הס"ת לצפון וחוזרים בדרום שנמשך למנהיג אחד מיומא נ"ח כל פינות למזרח והיא תיבה יתירה כפרש"י ואפילו רהיטא דלישנא דזבחים קשיא דהתם נמי פשיטא כיון שהכבש בדרום לכך סבר לדייק לעולם בימין למזרח שהוא דרום, וע"ש עוד בהלכות לא"ח סי' ד' עמ"ש שהאר"י לא חש לעשות עטרה ממנחות ל"ט מסיים בלבן משום מעלין בקודש ובפ"ב דשבת בנר חנוכה, וע"ש דבגוף הכלי תשמישי מצוה ליכא למילף מקדושת המשכן וספר ותפילין כו' יע"ש באורך: