זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ד
להנ"ל יום ה' י"א אלול תרל"ו ובדבר שאלתו אם פשט טליתו כדי לילך לברית מילה דלמ"א סי' ח' ס"ק י"ז דאם לא היה בדעתו ללבשו מיד צריך לברך וכמ"ש גבי סוכה [סו"ס רל"ט], ונסתפק אם יש שיעור קבוע בזה וכן בסי' רע"ג סכ"ג יע"ש במ"א ס"ק ה', ובסי' כ"ה ס"ק כ"ב וכה"ג בכמה מקומות שנזכר הלשון מיד ולאלתר ושבכמה מקומות ע"כ פירושו תיכף ממש כר"ס קכ"ו וע"ש במ"א ס"ק כ"ב עכ"ד:
א בעיקר הדין דפשט טליתו על מנת ללבשו מיד א שהסכים הט"ז סוס"ק י"ב שאין לברך וע"ש במ"א ס"ק ט"ז שמסיק כיון שלא היה דעתו בשעת הברכה שיפשטנו ויחזור וילבשנו, ובבאור הגרא"ו סוס"ק כ"ח דהעיקר כפסק המחבר דאף בדעתו ללובשם חוזר ומברך, ובשו"ת משכנות יעקב חא"ח סי' ו' שלכאורה יש להביא ראיה לחילוק הד"מ להא דתפילין [בסוכה מ"ו ע"א] בהא דרבא דחשיב כניסה לביהכ"ס הפסק אף במכוון דעתו להחזירם תיכף משא"כ בציצית דבחולין [ר"ד פ"ז] התם מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומיכסי בחדא, אלא דבסוכה שם מייתי פלוגתא דר"י ורבנן אם מברך בכל פעם שמניחן לענין סוכה ולולב בכל יום שנכנס כיון דלא מפסקי לילות מימים וליכא הפסקת דבר האיסור, וכן בהא דר"י לא שרי לגלימא כולהו יומא [במנחות מ"ג] דמשמע דבפושטו אף על דעת ללובשו מיד צריך לברך וע"ש עוד ראיות, וע' בתוס' פסחים ק"ב בד"ה ועקרו דדוקא גבי' בהמ"ז דהוי הפסק וגמר סעודה אבל תפלה אף דמיכל וצלויי בהדדי אפשר כו':
ובשו"ת פני יהושע ח"ב בחא"ח סי' ו' נשאל במה שהשיב במה שנסתפק הטור במי שפשט טליתו מיד כדי ליכנס לבהכ"נ והביא ראיה מהגמרא דצריך לחזור ולברך, דכוונת הטור אם פשט כדי ליכנס לבהכ"נ ולא נכנס אלא חזר ולבש תלוי בכניסת בהכ"נ ובהיסח הדעת דכניסה לבהכ"נ לא הוה היסח הדעת., וע' בב"י סי' קע"ח וכו' ורק בנט"י פ"ג דיומא ובפרש"י דאי אפשר שלא נגע בבשרו דידים עסקניות הן, ובתלמוד דקאמר בתר הכי ר"ה כל אימת דמנח להו יברך ואף דמסתמא הניח תפילין כל היום, א"כ כשפשטן מסתמא אדעתא ללובשן ובדבריו לא נזכר בהכ"נ ולא שום דבר ע"ש שהאריך, ומה שהקשה הל"ח והובא במ"א ס"ק י"ט וט"ז ס"ק י"ג דהא כתב אפילו בדעתו לחזור בעי טלית קטן כשנשאר עליו, ובסי' כ"ה סי"ב דאם הזיז תפלין אדעתא להחזירם דאין לברך, י"ל שאני התם דתלוי בהיסח הדעת אבל בציצית החיוב על הלבישה ולא רמי חיובא עליה לחזור אחר בגד כדי לקיים מצות ציצית, ולמ"ד חובת גברא החיוב ללובשו ביש לו בגד של ד' כנפות:
ובזה מבואר ג"כ החילוק בנפל טליתו שלא במתכוון אף שנפלה רובה דא"צ לברך, שהקשה הט"ז בס"ק י"ד מתפילין שזזו ממקומם, דהתם לא היו על קביעות מקומן וכתוס' פסחים פ"ה ב' בד"ה הנגררין דמהני אף שכולו מבחוץ שדנין אותו כבפנים כיון שיכול להביאו אצלו, (וכן מצאתי בחדושי מהר"י הכהן להלכות ציצית סי' י"ב שמדמה להא דאמת המים שהיה דעתו מתחלה לזה וכהירו' שהביאו התו' ברכות ר"ד ל"ט, ובתו' יבמות צ' ע"ב בברכת להתעטף, וא"כ העיטוף השני אך תיקון הלבישה בשלא נפל ממנו כולו יעש"ב ובשו"ת בנין עולם חא"ח סי' ל"ב אם נטלו השופר באמצע התקיעות והביאו שופר אחר יעש"ב], וע"ש במחצית השקל ס"ק ב' שהבין בדהמ"א שכתב דאם נפלה טליתו אזדא מצותו, היינו שלא נשאר עליו הט"ק וכדמוכח בס"ק י"ט שפוסק כהב"ח, וע' בשו"ת עולת שמואל חא"ח סי' ז' לענין נפלה טליתו שלא במתכוון שדעתו נוטה שאם מתחלה היתה כוונתו בשעת הברכה להתנות על הנפילה והלבישה דהוה כמתנה על הפשיטה והלבישה, ובנפל שלא מדעתו לא גרע מפשטו סתמא דאם הט"ק עליו א"צ לברך להמ"א, וע"ש בס"ק י"ח שמדמה ציצית לסוכה ותפילין וכסי' כ"ה ס"ק כ"א בשם השל"ה לגבי תפילין כשנשמטו ממקומם דמסתמא אינו מסיח דעתו ואף דזזו ממקומן שלא מדעתו הוה כחולצן על מנת להחזירן יעש"ב, ואם שאין דבריו מוכרחים כ"כ למעיין ואכמ"ל, וע' באה"ח סי' ח' ס"ק ע', וע' בפרשת מרדכי חא"ח סי' א' שהאריך לדינא דבנשאר עליו ט"ק באם דעתו להחזירו מיד פטור ובלבשו לעת ערב חייב כו':
ב ואמנם במשמעות לשון המ"א בפשט טליתו דאם לא היה דעתו ללובשו מיד דצריך לברך פשוט דהשיעור כשמוכרח לפשוט לזמן קבוע ולחזור לאלתר וכמ"א סי' תרל"ט ס"ק, י"ז כ"ב דאם חולץ תפילין לכנוס לבהכ"נ דאם בשאינו רחוק כמו שלהם שהיה בשדה א"צ לברך, וא"כ אין חילוק בין ביהכ"נ למקום אחר ולכן סתם רמ"א כאן, ובירו' יומא פ"ג ה"ב בשיורי קרבן בד"ה ומסיכה לא שעה קלה היא והוה כאלו הפליג וגם דביהכ"ס במקדש עצמו היה כדתנן בתמיד וביהכ"ס של כבוד היה שם עכ"ד, ובשל"ה בעמק הברכה וז"ל בטור סי' ו' ואם הולך מיד לביהכ"נ ורוצה להמתין ולברך על נט"י עד בואו לביהכ"נ כו', ומשמע מיד בלי הפסק ואם ליכא היסח הדעת עד בואו לבהכ"נ דכשדעת אדם על דבר אחד לא חשיב הפסק, ובטא"ח סי' קפ"ה דבנטילה אחת אשר יצר ואח"כ על נט"י הוה הפסק אף שאינה אלא ברכה אחת ובאה גם לטהרת הידים כו':
ובענין הליכה דלט"ז סי' ח' ס"ק י"א אינו הפסק כלל אלא שיחה של ד"א יע"ש במ"א ס"ק י"ז ובפמ"ג באש"א ובמחצית השקל, וע' בסו"ס צ"א ובמ"א ס"ק מ' וע"ש סו"ס צ"ו בהג"ה ובט"ז ר"ס ק"ד ובמש"ז ס"ק א' ובפי' הרא"ה פ"ה דברכות בפסקא העובר לפני התיבה ובהערה ס"ק ע', ובשו"ת אגודת אזוב חא"ח סו"ס י"א האריך בדהמ"א סי' תקפ"ט ס"ק ד' שמחלק להא דסי' ח' דאי בעי לא לביש הט"ג, וע' בסי' קע"ח בהג"ה ובמ"א וכן באכילה באמצע דעמידתו ממקומו הוא גמר סעודתו כר"נ פרק ע"פ ק"ב, ולגבי ברכת התפילין דחשיב הפסק לט"ז דאינו ענין לברכת הציצית וכתו' ברכות י"ד ב' שאין הטלית שייך כלל לק"ש ותפלה וכש"כ לתפילין יעש"ב ובמכתב לחזקיה בשו"ת סי' ט' ואכמ"ל, וע' באותות השמים סי' כ"ה ס"ק ד' משש"ב בכוונת המ"א ס"ק כ"ב וה"ה אם לא היה בדעתו להחזיר מיד צריך לברך, דהא זה ממקומו מוכרע דקאי אמה שכתב המחבר כו' דמשמע דאם לא היה בדעתו להחזירם מיד מודה דצריך לברך והא דאם חולצין ליכנס לב"ה מזה לא איירי המחבר ורמ"א כלל כו':
ג ובעיקר חקירת מעלתו בכל. מקום דתני מיד ולאלתר, יעיין בשו"ת צמח צדק סי' ק"כ בנשבע לשלם מיד בבאו דכיון שפרע לו באותו יום מיקרי מיד, ובתוספתא דמייתי הר"ש ורע"ב טהרות פ"ט משנה ד' ר' יהודה אומר כל אותו היום והא דקאמר ר"י במתני' מיד כל אותו היום מיד קרי ליה, ובהג"ה מבן המחבר מפרש"י בערכין ל"א המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד מתני' דלא כר' ובפרש"י מתני' דקתני מיד דמשמע אפילו בו ביום, וכן בח"מ סי' ק"צ סט"ז דכל דפרע ביומיה כפרע מיד דמי, וכן העלה בשב יעקב ח"א סי' ל"ד בהא דיבמות מ"ז מלין אותו מיד מ"ט שהויי מצוה לא משהינן, דכל שעושה באותו היום מיקרי מיד יע"ש, אלא נראה דאף דבכל הני דלעיל לא חשיב עיכוב זמן כל שעושה במישלם יומא אבל לענין היתר עשיית הפעולה בסתמא הוה בלי שום הפסק, ובשבת קנ"א ע"ב אם רוב נכרים לערב רוחץ מיד, ובמכשירין פרק ב' אם רוב נכרים מיד דא"צ להמתין בכדי שיעשו, וכן במשנה ו' לוקח מיד, ובמ"א סי' תקט"ו מותרין לערב מיד, ורמב"ם פ"ד ממחוסר כפורים הלכה ב' וסומך עליו ושוחטו דהוה תיכף לסמיכה, ורש"י מנחות צ"ה א' בד"ה יש סילוק כו' היו נוסעים מיד ולא היו ממתינים עד הבקר, ורש"י פסחים פ"ב א' במתני' בד"ה הפסח כו' ישרף מיד וא"צ להמתין עד הבקר של י"ז כו', ורש"י נדה ט' ע"א ואח"כ הוכר עוברה סמוך לראייתה מיד, ורא"ש פרק המגרש סי' יו"ד וע"ש בעטרת פז בד"ה הכי קאמר דמיד דוקא ולא כבה"ב כו', ואה"ע ר"ס נ"א בהג"ה שניה דבעינן עמדו וקדשו מיד ולא הפסיקו בדברים אחרים כו' וע"ש בב"ש ס"ק צ' ובשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' א' בד"ה ונחזור, ונגעים פי"א משנה ח' מטמאין בנגעים מיד, דמענינו מוכח דקאי על הגמר מהטויה קודם השילוק, וע"ש בפרק י"ג משנה ט' ויו"ד וי"א ובתויו"ט וביו"ד סי' קפ"ח. ס"א בדקה וע"ש בחו"ד דהיינו בתוך שיעור ווסת וע' בפמ"ג א"ח סי' קל"ט במש"ז ס"ק ז' ותיכף כו' ומ"מ עתה מיד ממש כו', ותוי"ש יומא ל' ע"א בד"ה אמר ר"נ צריך ליטול מיד והיכא דפליג שעה או שתים צריך ליטול ב' ידיו כו' ובסמ"ע סי' צ"ח, ס"ק ט"ו מיד כותבין אדרכתא והאי מיד ממש הוא כו' אבל מה שכתב אחר זה כו' האי מיד לאו דוקא אלא ממתין לו ל' ימים הראשונים, ויבמות מ"ז ב' מטבילה ומותר בה מיד ובכ"מ פ"ח ממלכים הלכה ה' שאין פירוש הברייתא שמותר לבוא עליה מיד דהא בעי להמתין ג' חדשים לרשב"א לקמן מ"ח יע"ש, ומיהו י"ל דקאי מיד רק לענין דמיירי ביה מגרות וכהא דפרק ב' דבכורות ודם שרץ חייבין עליו משום דם וכו' וע' בתוי"ש שבת ג' א' בד"ה בבא וכה"ג בכמה מקומות, ובכ"מ פ"ו מאבלות הלכה ה' במתה אשתו ולא קיים פ"ו וכו' מותר לארוס ולכנוס מיד ואסור לו לבוא עליה עד שלשים יום כו' וי"ל דהכי קאמר מתורת איבול אסורה לבעלה כל ל' יום אבל משום הבחנה אסורה עד שיעברו צ' יום וסמך על מה שכ' בהלכות גרושין וע' בשו"ת מאיר נתיבים סי' ע"ט בדף צ"א ב' מש"ש באורך, ובתו' שבת ל"ו דהיכא דאכלה לפנינו מחט ושחטה מיד לא שייך נתרפא וע"כ דבתוך ג' ימים הוא כמיד כחולין מ"ח דאי אפשר להגליד תוך ג' ימים וע' בשו"ת נחלת אבות סי' ה', ובתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה הדר ובחולין ד' ע"ב ובפרש"י לאו דוקא מיד דהא צריך להמתין שיעור לישה, ובתו' עירובין ס"ג ב' בד"ה וילך לאו לאלתר אלא כשהופנה כו', ובתו' ברכות ח' סוע"ב והאי דנקט לאחר שיעלה עהש"ח לאו דוקא מיד דהא צריך להמתין כו', ובנדה י"ד ב' מאי אחר אחר דאחר הוא, וכן בנזיר ט"ו א' ובערכין כ"ד ב' וע' בב"ר פרשה מ"ד ותו' גיטין ס' ע"א בד"ה ופרשת, ובמ"א סי' א' ס"ק ג' ומיד לאו דוקא אלא ישהה מעט כגיטין ע', ובט"ז א"ח סי' תנ"ב ס"ק ב' ולהוציאם מיד נראה דלאו ממש מיד אלא עכ"פ צריך קצת. שהיה, ובסנהדרין לח' א' שנברא בע"ש שיכנס למצוה מיד בשבת, ואף דבשעה חמשית עמד על רגליו, ובס"ט סי' קצ"ט סוס"ק ד' בד"ה ודע וא"כ עדיין ספק עד כמה בהא מיקרי מיד, ובב"ש סי' י"ז ס"ק מ"ט לאו דוקא מיד ה"ה בשעה ראשונה אבל אם נשתהה קצת בתוך שעה שניה אין מעידין עליו, ובנוב"י קמא חאה"ע סי' כ"ח בד"ה ואולם כל זה במ"ש בהג"ה סל"ב וע"ש בח"מ וב"ש:
ואם נמצאו מיד לא חיישינן לשאלה ובחמ"ח כתב ואחר כמה ימים כו' ומהב"ש משמע שלא. מהני כל היום ושצריך מיד ממש ונתת דבריך לשיעורין מהו נקרא מיד ממש כו' וע"ש ובמראות הצובאות ס"ק קכ"ח, וע' בסמ"ע סי' י"ד ס"ק י"ג ומיד כו' ר"ל ביום.
ראשון כו':.
וכן מה ששאל בלשון לאלתר הנה בירושלמי ברכות ר"פ ב' והובא בתוס' מו"ק כ"ו ב' וכמה על אחר כדי דבור ובפרש"י נדרים ג' סוע"ב כל אלתר היינו על אתר כו' ובערוך ערך אלתר טעמו אל אתר בלי הפסק, וע' רש"י עירובין ל"ט סוע"ב ובשבת קי"ז ב' ד"ה והכינו לאלתר בשעת הבאה הכנה, ובגיטין פ' ע"ב כל שעסוקין באותו ענין זהו לאלתר, ובתורת גיטין סי' קמ"א סעיף י"ז דשיעור לאלתר הנאמר בירושלמי כדי שיעור כתיבת הגט ונתינתו, ורא"ש שבת פי"ז אות ד' בדף ע"ד ושיעור לאלתר פי' ר"ח מה שמיסב על השולחן אותה סעודה, וע' בתוס' חולין ק"ה ב' בד"ה לסעודתא אחריתא וא"ח סי' שי"ט בהג"ה וע"ש בט"ז ס"ק א' לענין בורר דכל מה שתוך אותה סעודה קרוי לאלתר, וע"ש ר"ס שכ"א וסי' תרי"א ס"ק ב', ובתוס' ב"ק ס"ח ב' בד"ה מה טביחה לאלתר והא ממש אי אפשר להיות כו' וי"ל דטביחה נמי אין דרך לטבוח לאלתר, ובתוס' ביצה ל' סוע"ב בד"ה כל אחת כו' לאו דוקא לאלתר דהא אסור כל היום עד למחר כו', ובר"ש דמאי פ"ז משנה ה' על אתר כו' ומע"ש למחר חשיב כמו לאלתר, וקידושין ע"ב נאמנות לאלתר ובב"ר סו"פ פ"ה ובלבד מעת לעת, ותוס' יבמות קי"א ב' בד"ה טע"ב לאלתר לאו דוקא דהא אי אפשר לטעון עד שימצא ב"ד, ובסמ"ע סי' קנ"ג ס"ק ג' דהאי לאלתר מכי אתברר ליה הזיקו ושתק, ותוס' כתובות ד' א' בד"ה אבל דלאלתר כלומר לאחר ז' ושא"צ להמתין ל' יום וע"ש בר"נ ובית מאיר ליו"ד סי' שצ"א סעיף ג' ושו"ת מאיר נתיבים סי' ע"ט בדף צ"א ע"ג עמ"ש רש"א ובשו"ת מים עמוקים לראנ"ת סי' ד', ובגיטין כ"ז א' דלאלתר כדי שתעבור שיירא וע' רש"י ב"מ י"ח א' ובתוס' וא"ת ומנ"ל אפילו לזמן מרובה יע"ש בהגהותי, ובירו' גיטין פ"ג הלכה א' לא מצא לאלתר ר' יוחנן אמר כל שלא עבר בה כל י"ב חודש ריב"ל אמר כל שלא עבר בה אדם, וע' בב"ש סי' י"ז ס"ק ל"ה ובהה"מ פ"ג מגרושין הלכה ט', וע' בשו"ת ריב"ש סי' ש"פ שהרי מצינו לאלתר שיש לו שיעור גדול כו' ובב"ב ל"ו א' שכל פחות מג' שנים לאלתר כו', ואפי' בדברי האמוראים בגיטין י"ח א' אלא לאלתר ואפילו מכאן עד עשרה ימים כו' שבכאן לא נזכר שיעור יש לתפוס כשיעור המועט, וע' בנוב"י חאה"ע סי' כ"ח סוד"ה והנה כשאנו רוצים כו' ובט"ז אה"ע סי' י"ז ס"ק י"ח ממהרא"י דכל מה דנוכל לומר דוקא לא חשבינן ליה לאו דוקא, ובשו"ת מוהר"ם אלשקר סי' כ"ו בד"ה עוד כתב דאפילו לאלתר דמשמעותו טפי מלשון מיד אשכחן שיש לו שיעור גדול כו' וע' בשבות יעקב חאה"ע סי' י"ח בד"ה ועוד לפמ"ש כו' ובשו"ת מים חיים חאה"ע סי' כ"ד: