זכותא דאברהם (דרושים)· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
דרוש לשבת שובה תקפ"ד
דברים ל"ב בפסוק יערוף כמטר לקחי וכו':
פירש רש"י דמטר יש בו עצבים להולכי דרכים ואינו נח לכל משא"כ טל הכל שמחים בו וקשה באמת למה מתחלה מדמה אותו למטר:
ונראה עפ"י מה שאמרו פרק אין בין המודר שהפלפול לא ניתן אלא למשה ולזרעו והוא נהג עין טובה ונתנו לישראל וזה יערוף כמטר לקחי דהיינו הפלפול שנתנו הקב"ה רק למשה לבדו נמשל למטר שאין הכל שמחים בו ואין שוה לכל נפש וגם אין כל הזמנים שוים לזה כמו המטר שאין טוב רק בעת הצורך משא"כ אמרתי דינים מסודרים בלי פלפול נמשל כטל שהכל שמחים בו וגם טל לא מיעצר וטוב תמיד לעולם:
או יאמר וגם לפרש הפסוק האזינו השמים ואדברה ועיין רבינו בחיי מה שכתב כי מדרך העולם האדם המתרה לחבירו מתרהו בפני קרוביו והאדם הוא מורכב משמים וארץ גוף מארץ ונשמה משמים וכאלו שמים וארץ קרובים לו: ואני אומר לפרש ע"ד שדרשו בפסוק יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין שהקב"ה מרכיב חגר על הסומא ונשמה מכונה בשם שמים והגוף בשם ארץ והנה איתא במשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז כו' ופירש בו הרמב"ם כי המצוות נחלקים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ומה שהוא בין אדם למקום עיקר הגמול בעולם הבא רק מצוות שבין אדם לחבירו הואיל ונהג בטובת בני אדם גם גמולו בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא רק תלמוד תורה שהלימוד מביא לידי מעשה ג"כ פירותיו בעוה"ז ע"ש:
והנה במדרש פ' צו איתא לשמור את דרך זו דרך ארץ החיים זו התורה מלמד שדרך ארץ קדמה לתורה כ"ו דורות. והיינו מצוות שבין אדם לחבירו נקרא דרך ארץ כמו דאיתא שם מהאי גברא שהי' רודף שלום ולא דיבר לשון הרע. ולפי זה יש לפרש דהמצוות שבין אדם למקום נקראים לקחי שמשה רבינו קיבל אותם בשמים ולא היו נוהגים מקודם רק לצדיקי הדור כמו שאמרו קיים א"א כל התורה כולה משא"כ מצוות שבין אדם לחבירו שקדמו לתורה יכונה בשם אמירה שמשה הודיעם לישראל כפי אשר נאמר לו בסיני: וזה הפירוש האזינו וכו' שמשה אמר להם לישראל שהתורה חיים בעוה"ז לגוף וגם להנשמה בעה"ב וזה האזינו השמים היינו הנפש שהוא העיקר קבול שכר כמו שאמרו יפה קורת רוח של שעה אחת בעוה"ב מכל חיי וכו' ותשמע הארץ היינו הגוף שגם לגוף יש קיבול שכר ומפרש אח"כ יערוף כמטר לקחי דהיינו שמצות בין אדם למקום הנקראים על שם משה לבד שהוא לקחם משמים וקבלם הוא כמטר שהוא חיים לעולם אך עיקר קבול שכרו בעה"ב ואין הכל שמחים בו כי לגוף אין תועלת ותזל כטל אמרתי דהיינו המצוות שבין אדם לחבירו שקדמה לתורה כ"ו דורות. וגם עיקר התורה שעליו נאמר בפסוק לקחת מתנות באדם והמלאכים קטרגו היינו מה שבין אדם למקום שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ואין ראוי לו לעבוד למלך הכבוד ולכך מכונה בשם לקחי ע"ש הפסוק לקחת מתנות באדם משא"כ הנוהג באדם לחבירו ע"ז לא הי' קטרוג כלל שאין למלאכים שייכות בזה ומכונה בשם אמרתי הוא כטל שהכל שמחים בו גם הגוף כן יזכנו ה' לקיים כל מצוותיו וטוב יהיה לנו בזה ובבא אמן:
שם הלה' תגמלו זאת עם נבל כו':
דהנה איתא במסכ' ב"ב אם הקב"ה אוהב עניים למה אין מפרנסם משל למלך שכעס על עבדו וכו' והשיב לו שישראל קרוים בנים ואב שכעס על בנו כו' ונבל נקרא מי שאינו מהנה עניים וכמו שמצינו בנבל נבל שמו ונבלה עמו: וזה הלה' תגמלו זאת עם נבל והיינו שהנבל אומר שמקיים בזה מצוות השם ב"ה שהוא כילי ונבל דהמלך שכעס על עבדו כו' ולא חכם הלא הוא אביך קנך כו' וישראל קרוים בנים והאב שכעס על בנו הלא דורן משגר לו ועיין בכלי חמדה שפירש הפסוק אמר נבל בלבו וכו' עלילה אין עושה טוב דהיינו שהנבל מתרץ מה שאינו מקיים מצוות צדקה מפני שאין עושה טוב דהיינו שהמקבלים אינם עושים טוב ואינם ראוים למצוות צדקה, אבל זאת מדת הנבל ה' ישמרנו ממחשבה הזה ויעזרנו לעשות צדקה וגמ"ח תמיד:
ישעיה נ"ה ו' דרשו ה' בהמצאו כו':
יובן עפ"י מה שהביא השל"ה דף רי"ב ע"ב בשם הקנה הרוצה לשוב יתייאש עצמו מהעולם הזה ויחשוב בכל שעה יבא המלך לקחת חשבון מעוונותיו כו' והוא ע"ד מה שאמרו שוב יום אחד כו' ישוב היום שמא ימות למחר ובזה פרשתי הפסוק נטיתי לבי לעשות חוקיך לעולם עקב שהעקב הוא לשון סוף כמו שפירשו המפרשים והי' עקב תשמעון שהשכר סוף המעשה ואמר דוד המלך שבזה נטיתי לבי לעבודת הבורא שחשבתי בכל פעם הוא הסוף והזמן שיבא ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה:
וזה הפירוש נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר והוא עפ"י מה שאמרו בשבת פרק שני כי אין חרצובות למותם לא די להם לרשעים שאינם חרדים כו' שמא תאמר שכוחה הוא מהם ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו כו' והנה הרשעים אף שמזכירים יום מיתה בפיהם מ"מ לא נכנס בלבם שום מורא והכנעה מפחד ה' ומהדר גאונו ואמר דוד המלך נפשי לה' שאני מכת האנשים המצפים בכל יום על יום המחר ואם יזכה אליו שיום המיתה תמיד לנגד פניהם ומקיימים ישוב היום שמא ימות למחר והם המקווים באמת לבוקר לא כרשעים שאומרים בפיהם ורחוק מכליותיהם:
וזה דרשו ה' בהמצאו דהיינו כל זמן שאדם חי כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם ומי שלא טרח בע"ש כו' קראוהו בהיותו קרוב דהיינו שהקריאה יהי' בבחינת היותו קרוב לבוא לפני המלך מ"ה הקב"ה ליתן דין וחשבון לפניו ומתייאש לגמרי מהעה"ז:
גם אפשר לפרש עפ"י מה שאמרו בגמרא ר"ה אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליוה"כ שאז הקב"ה נמצא ופתח פתוחה לשבים ובאלו הימים התשובה ותפלה קרובה להתקבל והעיקר בקשת האדם צריד להיות שיזכה להשלים נפשו בעבודת הבורא כי זה כל האדם וכמו שעשה שלמה המלך כאשר אמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך לא ביקש אלא לב מבין לקיים תורת ה' וכל בקשתנו לחיים הוא שע"י זה יכול לעבוד את הבורא ולקיים מצוותיו. ועיין מה שפירש הבינה לעתים פסוק קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי דהיינו שעיקר התקוה הי' לעשות רצון השם ופירש שם ג"כ הפסוק והי' ה' מבטחו שהמבטח יהי' דבר ה' ולא לענייני העוה"ז וגנבא במחתרתא רחמנא קרא ע"ש:
וגם עתה בימים הקדושים ימי רצון והם ימי תשוב בודאי אי אפשר לעשות תשובה בפעם אחת רק לקבל עליו קבלה אמיתית לתקן מעשיו מעט מבט ולזה צריך סיוע מהבורא כמו שאמרו בברכות יצרו של אדם מתגבר כו' ואלמלא הקב"ה וכו' וזה קראוהו בהיותו קרוב דהיינו בעשרת ימים והי' עיקר הבקשה שיעזוב רשע דרכו שהקב"ה יעזרהו לתשובה שלימה:
וסוף הפסוק וישוב אל ה' וירחמהו כו' נראה לפרש עפ"י המדרש הובא בס' בינה לעתים דרוש ס"ג אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהא רואה בניך כו' ועיין שם שרחמים היינו למי שיש בידו זכיות כו' ועיין שם בסוף הדרש שפירש פסוק אתה תקום תרחם ציון כו' והנה כמה מיני תשובה יש ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו חטאיו אך תשובה המעולה הוא בימי בחרות בעת כחו עליו לעשות עבירות כמקדם והוא כופה יצרו וכמו שאמרו ביומא באותו זמן ובאותו מקום וגם בע"ז פרק א' דרשו אשרי איש ירא את ה' שמתגבר על יצרו כשהוא איש:
ובזה פירשתי פסוק וכי תזבחו זבח תודה לה' שאם האדם רוצה לשוב בתשובה ולזבוח את יצרו וכמו שדרשו בגמ' כל הזובח יצרו ומתוודה עליו כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות שנאמר זובח תודה יכבדנני כו' מזהיר הכתוב לרצונכם תזבחוהו שהתשובה יהי' בעת שיש לו עוד רצון ובחירה משא"כ לאחר שניטל תאוותו ובחירתו שאז אין התשובה מועילה כ"כ. ועיין בכלי חמדה מה שהביא בשם חכם אחד פירוש הפסוק זבחי אלהי' רוח נשברה דהיינו שמעצמו ישבור רוחו בקרבו אבל לב נשבר ונדכה דהיינו שהשבירות הלב הוא ע"י יסורים ודכאות הגוף אלהי' לא תבזה שהקב"ה אין מבזה ומקצו מ"מ אין חביב לפניו כ"כ כמו שעושה תשובה בעת שעדיין הוא בבחירתו: וזה פירוש הפסוק וישוב אל ה' דהיינו בעוד שהקב"ה עמו במדת רחמים שלא יענש על חטאו וירחמהו אז התשובה מקובלת והוא בבחינת רחמים דהיינו מי שיש לו דשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות ואל אלהינו דהיינו שלא שב עד שפגעה בו מדת הדין וכמו שדרש בילקוט שובה ישראל עד ה' אלהיך עד שהוא במדת רחמים ואם לאו הוא אלהיך ואז אין הוא בבחינת רחמים שזדונות נעשו לו כשגגות אך הוא בבחינת חנינה ממידת טובו הגדול כי מרבה לסלוח ולהיטיב לרעים ולטובים ואף למי שאין בידו כלום. כן יעזרנו לשוב בתשובה שלמה לפניו ויסלח לנו לכל חטאתינו אמן: