אור ברסלב
זכותא דאברהם (דרושים) דרוש לשבת הגדול תקפ"ו

זכותא דאברהם (דרושים)· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

דרוש לשבת הגדול תקפ"ו

דרוש לשבת הגדול תקפ"ה

פרשת וארא ו' פסוק ו' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו' ולקחתי אתכם כו' מדרש רבה פ' ו' ד' גאולות יש כאן כנגד ד' גזירות שגזר עליהם פרעה כו' ע"ש:

ועני הד' גזירות מבואר במדרש פ' שמות ע"ש. הגזירה הראשונה עבודת פרך. השני' כל הבן הילוד כו'. השלישית וימת מלך מצרים שנצטרע. הרביעית תכבד העבודה ותבן לא ינתן כו'. ולכאורה יש להתפלא איך יש שייכות להארבעה לשונות נגד ד' גזירות. עוד איתא במדרש פ' אמור פ' ל"ב בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו כו' שלא שינו שמם ולשונם וגדורין בעריות ולא היו דלטורין. יש להבין אמאי בשביל אלו דברים נגאלו: ובהקדים לפרש הפסוק פ' שמות ג' כ"ב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כו' ובפ' בא י"א ב' כתיב דבר נא באזני כו' וישאלו איש מאת רעהו, ואמרתי לפרש על פי מה דאיתא ב"ב דף י' אימי' דשבור מלכא שדרה ד' מאה דינרי לקמי' דר' אמי ולא קיבלה כו איקפד אמר לו ביבוש קצירה תשברנה כו' דאסור לקבל צדקה מן הנכרים דגורם להם זכות גדול דצדקה מגינה הרבה כמבואר שם ב"ב ט'. ואגב אמרתי לפרש הפסוק פ' שמות א' ך' וייטב אלהי' למילדות וירב העם כו' ומקשה האלשיך ואור החיים איך יש שייכות ריבוי העם להטבת המילדות:

ואמרתי לפרש בשלשה אופנים. הא' עפ"י מה שמבואר במדרש רבה במה היטיב להם שקיבל מלך מצרים דבריהם ולא הזיק להם וגם כתב שם המדרש שהשיבו למלך כי חיות הנה שנמשלו לחיות ובוודאי לא היו דבריהם נכנסים לאזני פרעה הרשע שישונה אצל ישראל דרך העולם לילד בלא מילדות רק כאשר הקב"ה הרבה אותם אח"כ שלא כדרך הטבע שפיר הי' מקום להאמין לדבריהם שיולדים בלא מילדות עפ"י נס כמו שהריבוי הי' שלא על פי טבע ושפיר יש שייכות דמחמת הריבוי שלא עפ"י טבע היטיב ה' למילדות שקיבל דבריהם: או אפשר לומר דהנה מטבע העולם כשהאשה יולדת רק אחד יוכל להיות שיולדת בלא מילדת ובנקל אך כשהיא יולדת תאומים יולדת בצער גדול וכמה פעמים היא מסתכנת וצריכה לרופאים מומחים לקבל ממנה הוולדות וזה מספר הפסוק הנס שנעשה למילדות שקיבל המלך דבריהם שיולדים בלא מילדות אף שהעם רבה מאד ועפ"י שכל אנושי אי אפשר להם לילד בלא מילדות רק מאת ה' היתה שיכנסו דבריהם באזני פרעה:

ובאופן ג' יש לומר עפ"י מה דאיתא ב"ב (דף ט' ע"ב) אמר ר' יצחק מה דכתוב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד כו' ממציא לו מעות כו' רב נחמן בר יצחק כו' ממציא לו בני אדם כו' ריב"ל אמר זוכה לבנים בעלי חכמה כו' וזה פירוש הפסוק שכל שלשה מיני שכר נתקיימו במילדות הא' שהיטיב ה' כו' דהיינו שהמציא להם מעות להספקת הילדים והב' שירב העם דהיינו שהמציא להם הקב"ה בני אדם כו' והשלישית ויעש להם בתים שזכו לבנים בעלי חכמה כו' בזכות הצדקה הגדולה מכל מצוות עשה כמבואר ברמב"ם פרק ו' מהלכות מתנות עניים ע"ש:

ואגב אמרתי לפרש הגמ' ב"ב (דף ט' ע"ב) גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ומקשה הבינה לעתים דרוש ע"ב דהא בפסוק לא נרמז כלל זולת אם נאמר אל תקרא מעשה אלא מעשה:

ואמרתי לתרץ דהנה מבואר ברמב"ם שם וז"ל אין שום דבר רע מתגלגל ע"י הצדקה ואין אדם מעני מן הצדקה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום ואמרינן בגמ' תענית (דף ט') עשר בשביל שתתעשר ומותר לנסות בזאת כדכתיב ובחנוני נא בזאת והנה לכאורה אם שני בני אדם עושים מצוה ואחד התעורר מעצמו והשני לא התעורר רק מחמת הראשון בוודאי הראשון גדול ממנו שהתעורר מעצמו וא"כ ממילא גדול המעשה יותר מן העושה שלא עשה רק על ידי התעוררות המעשה אך דלא דמי דהתם שניהם דומים במצוה אחת אבל כאן העושה חסר ממון ולא המעשה. א"כ י"ל דהעושה גדול. אך לפי מה שהורונו חכז"ל דעשית צדקה אינו מחסר כלום ואדרבא היא מעשרת בוודאי בלי ספק ושרי לנסות להקב"ה א"כ גם העושה אינו חסר ממון וממילא דמעשה גדול שעושה בלי התעוררות מאחר רק מעצמו וזה הפירוש גדול המעשה כו' שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום דהיינו שאין שום דבר רע מתגלגל ע"י נתינת הצדקה ולא שום היזק כמו שכתב הרמב"ם וממילא דמעשה גדול מהעושה שעושה עפ"י התעוררות המעשה:

ובענין ריבוי העם אמרתי מדוע הי' הריבוי כנגד העינוי כדכתיב (שמות א' י"ב) וכאשר יענו אותו כן ירבה ועיין ברמב"ן פ' במדבר שכתב דלכך לא נתרבו שבט לוי מחמת שלא היו בשעבוד:

ואמרתי הטעם עפ"י מה דאיתא במדרש רבה (שיר השירים ד' י"ב) והובא ברש"י (פינחס כ"ז ה'). דהטיל הכתוב ה' בראש התיבה ו' בסוף משמות המשפחות לפי שהיו האומות אומרים אם בגופן שלטו בנשותיהם כו' ואולם לברר הדבר בפני אומות העולם הי' הבירור על ידי הריבוי שלא כדרך הטבע ואיתא במס' ע"ז דף נ"ד ע"ב) הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר רק עולם כמנהגו נוהג כו' וזה לא שייך רק עפ"י טבע אבל שיעשה נס על ביאת איסור בוודאי אינו עולה על הדעת וא"כ מחמת הריבוי למעלה מטבע נתברר שישראל נגדרו בעריות ונצלו הנשים מביאת המצריים חלילה וזה הפירוש כאשר יענו אותו ואם כן הי' החשש יותר אם בגופם שולטים כו' לזה הי' הריבוי יותר לברר האמת דביאות כשירות הן כנ"ל אבל שבט לוי שהיו פנוים מעבודת פרך ועליהם לא הי' החשש של נשותיהם לא היו צריכים לריבוי:

ועפ"ז אמרתי טעם לשבח על מה שסיבב הקב"ה ששבט לוי היו פנוין משעבוד ועיין בפ"ד שכתב מחמת שעתידים להיות לעבודת המקום ואפשר לומר טעם דהנה מבואר במדרש פ' וארא שמכת דם הי' מדה כנגד מדה מחמת שלא הניחו בנות ישראל לטבול מדם נדות ופירשו המפרשים שהיו כמה צדיקים בהם שקיימו את התורה כמו אברהם וקיי"ל דשבוי' אסורה לכהן מחשש דלמא נאנסה וא"כ אם הי' גם שבט לוי בעבודת פרך והי' גם עליהם החשש אם בגופם שלטו היו אסורים לבעליהם ואם לפני הקב"ה גלוי לפניהם מי גלוי לכך סיבב הקב"ה שלא יהיו בחשש הזה והיו פנוים מעבודת פרך:

ונבא ליישב מה שהתחלנו השינוי בפסוקים ושאלה אשה משכנתה דהנה איתא בשמונה פרקים להרמב"ם פרק ח' טעם על הכבדת לב פרעה אף שהבחירה חפשית רק לפעמים שהחטאים מתגברים מאד מעניש הקב"ה ליקח הבחירה מאדם וזה לעונש על ריבוי החטאים:

והנה באור החיים כתב על פסוק בפ' שמות (ד' כ"ג) הנה אנכי הורג את בנך בכורך שהתרה בו תחלה ולבסוף לא לקה אלא אחר תשעה מכות ומתרץ דאם לא הי' מעיז לומר מי ה' הי' תיכף נלקה במכות בכורות ע"ש ואם כן מיושב הדקדוק דבתחלה לא הי' ציווי הקב"ה על השאלה רק על הנשים משכנות דהא אין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה וע"י השאלה הי' להם זכות גדול ע"י הגמלות חסד והי' בזה עיכוב לישראל כדכתיב ביבוש קצירה תשברנה ולכך אסור לקבל מהם צדקה כמבואר בגמ' הנ"ל ולכך הי' ציווי הקב"ה שישאלו הנשים משכנתה דהיינו בלא ידיעת בעליהן ואיתא בב"ק (דף קי"ט) אין מקבלין צדקה מן הנשים וא"כ לא ניתוסף למצרים שום זכות ע"י השאלה ואין לומר דאם כן היאך ציווה הקב"ה לעשות עבירה לשאול מן הנשים זה אינו דהא אף בידיעת בעליהם נראה לגזל דהם אמרו למצרים בתורת שאלה וברצונם היה ליקח ולא להחזיר רק שהציווי של הקב"ה הי' כבר ולה' הארץ ומלואה ברצונו נתן להם וברצונו נטל מהם ונתן לנו וזה הי' בתחלה שחטאים של מצרים לא היו גדולים כ"כ ליקח מהם הבחירה הי' צריך להיות השאלה מהנשים בלי ידיעת בעליהם בכדי שלא לגרום להם שום זכות ע"י הגמלות חסד אבל אח"כ שהעיז פרעה ואמר מי ה' והי' עונשו לאחר חמש מכות הראשונות ליקח ממנו הבחירה כמו שכתב הרמב"ם אם כן גם בזה לקחו ממצרים הבחירה והוכרחו להשאיל לישראל כדכתיב וה' נתן את חן העם כו' ולא ניתוסף להם שום זכות על ידי השאלה כי אם אין בחירה אין שכר ועונש ושפיר היו יכולים להשאיל אף איש מאת רעהו ואתי כפיר: והנה כתב אור החיים על מה שלקחו בשאלה אף שלא הי' דעתם לחזור ולא לקחו לחלוטין ובוודאי היו נותנים להם רק שמחמת זה ירדפו אח"כ אחריהם כי יאמרו בוודאי לא מן ה' היתה היציאה והראי' שהטעו אותנו בכדי לטבוע אותו בים ולשלם לו מדה כנגד מדה על השלכת הילדים ליאור וכן איתא במדרש פ' שמות שלכך אמרו דרך שלשת ימים נלך במדבר בכדי שירדוף אח"כ אחריהם:

ויש לתת טעם לזה על מה שרצון הקב"ה היה להטעות את פרעה כי ישרים דרכי ה' עפ"י מה ששמעתי בשם הראנ"ח פירוש הפסוק (תהלים כ"ח ג') דוברי שלום עם רעיהם כו' השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולת ה' כו' דהנה הקב"ה משלם מדה כנגד מדה וזה הוא חסד שע"י זה יודע לאדם חטאו ועושה תשובה כמו שפירשו המפרשים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהיינו שהוא חסד שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה אך לפעמים הקב"ה משלם מדה כנגד מדה ואינו יודע לאדם דהיינו על חטא שמדבר אחד בפה ואחד בלב העונש בא על אבר אחר לא על הפה שחטא וזה הוא מדה כנגד מדה כמו שהוא חטא להטעות את חבירו שלא יבין מרד שבלבו גם העונש בא לעומת זה על אבר אחר שלא יבין חטאו וזה הפירוש דוברי שלום עם רעיהם כו' השב גמולם להם דהיינו שיענשו באופן זה שלא יבינו אל פעולות ה' והעונש יהי' על אברים אחרים כנ"ל ומחמת זה יהרסם ולא יבנם דהיינו שלא ידעו לעשות תשובה:

והנה איתא בגמ' ובמדרש (שמות פ' א') שמתחלה הטעה פרעה את ישראל בפה רך להרגילם לקבל עליהם עבודה ופירוש וישימו עליו דקאי על פרעה ומחמת זה קיבלו עליהם מתחלה מרצונם ואח"כ שנעבדו עמהם בעל כרחם והקב"ה משלם מדה כנגד מדה היה העונש ג"כ באופן זה דרך הטעות שהטעו אותו ולא הבין העונש שהוא מן שמים מחמת זה כי מתחלה אמרו שרק שלשת ימים ילכו ואח"כ יחזירו וגם אה"כ לקחו מהם בתורת שאלה וזה הי' מדה כנגד מדה כמו שהוא הטעה את ישראל:

והנה נראה לומר בטעם שנגאלו בזכות ד' דברים עפ"י מה שמבואר בשם האר"י ז"ל כי נצרפו כמה נשמות קדושות מדור המבול ואנוש והפלגה וחטא של אדם הראשון ונצרפו מחמת שעבוד המצרים ונתקנו אותם החטאים ועונש דור המבול הי' כל הבן הילוד היאורה כו' ועונש הפלגה היה השעבוד של חומר ולבנים ואפשר לומר כי באלו ד' דברים נתקנו הכל כי חטא אדם הראשון הי' שקבל לשון הרע מנחש שאמר מן העץ אכל הי' התיקון שלא הי' בהם דלטורים וחטא המבול כי השחית כל בשר את דרכו בביאות אסורות הי' התיקון שנגדרו מעריות ולעומת דור הפלגה כי הי' כל הארץ שפה אחת ואיתא במדרש פ' נח שהי' לשון הקודש ופירשו המפרשים שלשון הקודש גרם להם כל זאת מחמת שהיו עושים יחודים גדולים והשבעת מלכים לבנות הבנין וחטאו בלה"ק לעומת זה הי' התיקון שאח"כ לא שינו את לשונם והיו מדברים בלה"ק לעשות רצון הקב"ה בכדי שלא להתערב במצרים רק יהיו לעם מובדל בלשונם ולעומת חטא דור אנוש דכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' שפירש שם רש"י שהתחילו לקרוא את שמות העצבים והאנשים בשם ה' ושינו את שמם לקרוא אותם אלהות לעומת זה הי' התיקון מעין דוגמא אח"כ שלא שינו את שמם רק ראובן ושמעון סלקין וגם בזה עשו רצון הקב"ה שיהיו מובדלים הרבה בשמותם מאת המצרים והי' התיקון דוגמת העבירה שבימי אנוש התחילו לשנות שמות האנשים בשם אלהות:

ונבא לביאור המדרש שהתחלנו דשפיר הי' הד' גאולות כנגד הד' גזירות דהיינו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים הי' כנגד הגזירה הראשונה של עבודת פרך:

והצלתי אתכם מעבודתם הוא נגד הגזירה השני' משום דלכאורה הוא כפל לשון דהא כבר כתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים רק הפירוש הוא והצלתי אתכם מעבודתם דהיינו שינצלו מטומאת מצרים ומע"ז שלהם אשר היו ישראל משוקעים בהם כדאיתא במדרש כמה פעמים ושייך לשון הצלה על אדם שהוא מעותד להאבד וכן היו ישראל במצרים שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה ואלו חלילה היו שוהים עוד רגע לא היו ניצולים לעולם כמו שכתב השל"ה ושאר מפרשים רק הקב"ה הצילם קודם השקיעה לגמרי חלילה ושפיר כתב המדרש בזה הוא נגד הגזירה השני' דהנה כל התחכמות של מצרים הי' להשליך ביאור מחמת שראו האצטגנינים שמושיען של ישראל לוקה במים וחשבו שהממשלה נתונה למזלות כמו שכתבו האלשיך ושאר המפרשים שהע"ז של מצרים הי' מזל טלה ואח"כ בהצלת משה נתברר ששקר נחלו כל הבוטחים במזלות ואין הוראתם אמת כמו שהי' אצל משה שחשבו אח"כ לפי המזלות שכבר נטבע מושיען של ישראל וביטלו הגזירה ונתגדל אח"כ המושיע של ישראל בבית פרעה עצמו ונתברר בבירור גמור כי לה' לבדו הממשלה ובידו לעשות כרצונו והוראת המזלות ובטחונם אינו כלום ושפיר יש גאולת והצלתי אתכם מעבודתם שהוא הבטחה על פרישות ישראל מטומאת ע"ז של מצרים נגד הגזירה השניה של כל הבן הילוד:

וגאולה השלישית שהוא וגאלתי נגד הגזירה שלישית הוא בהקדים ליישב קושיית הפרשת דרכים בדרוש ה' שתמה דהא בפסוק מבואר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ואיך דרשו שהי' שוחט תינוקות של ישראל:

ונראה לומר עפ"י מה שפירש הזוהר הקדוש פסוק תפלה לעני כי יעטוף דהיינו שתפלת העני עוטף כל תפלות ישראל מחמת שתפלתו קרובה להתקבל כדכתיב לב נשבר ונדכה כו' וע"י תפלת העני יתקבלו גם שאר התפלות ובספרים הקדושים כתבו גם כן דאף אם אדם לפעמים אינו מתפלל בכוונה מ"מ אח"כ שמתפלל בכוונה וראוי' להתקבל מעלה יתקבלו אח"כ גם תפלות הראשונות והטעם נראה דיש עתים עת רצון שהתפלות מקובלים אף שאינם הגונים וראוים כ"כ רק שאינו אלא לפעמים ומחמת כי תפילת העני שהוא בלב נשבר נתקבל למעלה ונעשה עת רצון ולזאת גם שאר התפלות יתקבלו ועפ"י זה נראה דוודאו הישראל התפללו גם על העבודה של מצרים רק שהתפלות לא נתקבלו מחמת שלא היו בכוונה רצויה ומעומק הלב כי גם אח"כ אמרו כמה פעמים שטוב הי' להם עבוד את מצרים אך כאשר הי' גזירה קשה של שחיטת הילדים אשר נגע לעומק לבבם ונשבר לבם והתפללו לה' יתברך בכוונה רצוי' אז העלו גם התפלות הראשונות של העבודה ונתקבלו כולם מחמת שנעשה עת רצון לקיבול התפלות וזה פירוש הפסוק ויאנחו בני ישראל מן העבודה שלא הי' אלא אנחה לבד רק על שחיטת הילדים ויזעקו שהיא מעומק הלב כמו שכתב הזוהר על פסוק זה זעקה גדולה מכולם ומחמת זה הי' ותעל שועתם כו' מן העבודה שגם תפלת ישראל על העבודה גם כן נתקבל: והנה יש לפרש הפסוק וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים דלשון גאולה שייך אם נותן דבר אחר תחתיו כדכתיב והיתה גאולתו כו' והנה איתא במדרש פ' בשלח פ' כ"א דהי' קטרוג גדול על הים על ישראל ולמען להשקיט מדת הדין נתן הקב"ה לסמאל את איוב שיעסק בו ומחמת זה נשקט הקטרוג מעל ישראל ועברו את הים וזה הפירוש וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' דהיינו בגאולת הים שהיא בזרוע נטויה דמתחלה הי' הגאולה בדרך הטעי' לפרעה שיחזרו אח"כ רק אח"כ בים הי' הגאולה בפרהסיא וע"י שפטים גדולים דהיינו מחמת השפטים שיעשה הקב"ה באיוב יגאלו ישראל ושייך שפיר לשון גאולה שניתן איש אחר תחת ישראל:

והנה איתא במדרש (פ' שמות פ' א') שלשה היו באותו עצה איוב כו' וא"כ שפיר כתב המדרש דלשון וגאלתי הוא נגד גזירה שלישית שהי' שנצטרע פרעה ואמרו לו יועציו שיתרפא מצרעתו בדמם של ישראל והי' הבשורה מדה כנגד מדה שיהי' רפואה אח"כ לישראל ע"י צרעת האויבים כמו שהי' בים שישראל ניצולו ע"י צרעת איוב וכמו שאמרו במדרש שגם איוב חטא בשעבוד של ישראל ומחמת ששתק נידן ביסורים:

וגאולת ולקחתי הוא כנגד גזירה הרביעית דאיתא במדרש (פ' שמות פ' ה') שאח"כ כשגזר פרעה שלא יתן תבן לישראל וגזר הכבדת העבודה גזר עליהם שיעשו העבודה אף בשבת והנה איתא בגמ' כמה פעמים ששקולה שבת כנגד כל התורה כולה ומומר לשבתות הוא מומר לכל התורה מחמת ששבת מורה עיקר האחדות של יתברך שמו שכבת ביום השביעי וברא עולמו בששת ימים וא"כ כשגזר עליהם פרעה לעשות מלאכה בשבת רצה לעקור מעליהם שם ישראל לגמרי ולעומת זה הי' הבשורה טובה שהגזירה ההיא תבטל ופרעה יבטל ומחשבותיו הבל ותהו רק שישראל יובחרו לעבודת המקום ב"ה וב"ש ויבחר בהם מכל עם ולשון להיות נקראים עמו ונחלתו והוא יהי' לנו לאלהי' בנתינת תורתו הקדושה לנו כדכתיב ולקחתי אתכם לי לעם כו' כן נזכה במהרה לגאולה שלימה אמן:

פ' בא י"ב פסוק ל"ג ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים:

ולכאורה אינו מובן מה הי' המהירות בזה כיון שידעו ממאמר משה רבינו דבחצות ימותו הבכורים וכן הי' דממש ברגע אחת כולם לוקין כמו שפירש"י ולא אח"כ וממילא אותם שהיו ראוים למות מתו כבר ומה היא המהירות הרב. ונראה לפרש עפ"י פסוק (שמות י' ויאמרו עבדי פרעה אליו פד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים כו':

ולכאורה צריך להבין מלת מוקש. ונראה דטעות פרעה הי' במה שסירב נגד הקב"ה אחרי ראותו את מכאוביו במכות מופלאות ותלה הכל במקרה או במעשה כשפים כי חשב שאם המכות הם עליו עונש מהשי"ת מדוע יסורו ממנו אחרי כן והיה מהראוי שישמש מכה אחת עד שישלח את ישראל ולזאת הי' מקום לטעות לפניו לתלות המכה במקרה או בענין אחר אשר לא יוכלו להתמיד ובאמת כן הי' רצון השי"ת לתת מקום לטעות לפני פרעה כדי להביא עליו מכה אחר מכה וירבו האותות בו כדי שעי"כ יתגדל ש"ש כי הוא כל יכול ויבאו ישראל לידי האמונה האמיתית ביכולתו יתברך והי' ג"כ העונש עליו כדרך הטעאה לגמול לו מדה כנגד מדה כאשר עשה לישראל לעבוד עמם בפה רך והטעה אותם מעט מעט לעבודה הקשה כמו שכתבתי בדרוש הקודם ויועצי פרעה הבינו זאת אח"כ כי כן הוא מחשבת הש"י לחת במכוון לפניו מקום לטעות ולכך אמרו עד מתי יהי' זה לנו למוקש ורצו בדבריהם כי הש"י נותן לפני פרעה מוקשים לטעות ולפול ברשת הפרושה לו ללכדו כפי אשר גזרה חכמתו יתברך לעונש על ריבוי פשעי פרעה הרשע:

בדברי המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו' והיא שעמדה לאבותינו ולנו וכו':

והוא מחוסר ביאור הלשון שהקב"ה חשב את הקץ וגם הלשון שומר הבטחתו לישראל ההוא אמר ולא יעשה אף לאחרים וגם היאך עמדה הבטחת אברהם בענין גאולת מצרים גם לנו והיאך אמר והיא שעמדה לאבותינו ולנו ועיין במעשה נסים ובמעשה ה' שעמדו על הדקדוקים הנ"ל:

ונראה עפ"י מ"ש בדרוש הראשון הפירוש על פסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שנראה דבר והיפוכו שמתחלה הבטיחו על עבדות ועינוי ואח"כ על היציאה ולא יצדק לשון וגם וכתבתי שכל זה מהבטחה שהי' דאגת אברהם אבינו פן חלילה לא יזכו לגאולה ע"י שיתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכאשר באמת כן הי' אחר כך וכמאמרם הללו עובדי ע"ז וכו' והבטיח הקב"ה שיעשה שני דברים להתקיים ההבטחה האחד ועבדום ועינו אותם בקושי השיעבוד ויסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם ועי"ז ישובו מתוך גודל הצרה כדכתיב (שמות ב' כ"ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וכו' והשנית ע"י שהגוי אשר יעבודו דן אנכי ויראו גודל הנסים והנפלאות אשר יעשה ה' במצרים ויכירו כח גבורותיו ושהוא כל יכול וישובו מעוונותם ועי"ז יוכל להתקיים ההבטחה של הגאולה ושפיר יצדק לשון וגם:

והנה בנזר הקודש פירש דברי המדרש בפרקי ר"א וז"ל אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת במה אדע חייך שידוע תדע והוא מחוסר ביאור ופירש שם בנזר הקודש שכל שאלת אברהם במה אדע חלילה לא נסתפק ביכולת הבורא ובקיום הבטחתו רק כיון שהראהו הקב"ה הגלות אחרון שיתמשך מאד חשב פן חלילה יתייאשו ישראל מהגאולה ויפרקו מעליהם עול התורה והמצוות וממילא לא יוכל להתקיים הבטחת הקב"ה וכמו שמצינו גבי יעקב שנתיירא לאחר ההבטחה ואמר קטונתי מכל החסדים דהיינו שמא יגרום החטא וזאת הי' נחשב לא"א לחטא כי ישראל מאמינים וכמו שהי' חטא של משה רבינו באמרו והן לא יאמינו וכו' רק דיבור הצדיק עושה רושם במה שפתח פיו לשטן שחלילה ישראל יתייאשו עצמם מהגאולה וכמו דמצינו בגמ' כמה פעמים הוה כשגגה היוצא מלפני השליט וכו' ולכך הי' הגזירה להביא את ישראל בגלות מצרים ושם אין חשש כ"כ שישתקעו אחרי שמ"מ הי' קודם מתן תורה ולא תוגדל האשמה כ"כ וע"י גאולת מצרים שראו הנסים והנפלאות והגאולה הי' שלא בדרך הטבע עי"ז יתחזק לבם בגלות האחרון מבלי יתייאשו מהגאולה אף שלפי טבע העולם הדבר מהנמנע יהי' הגאולה בדרך נס וכמו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

וזה פירוש המדרש אתה אמרת במה אדע ונסתפקת כי חלילה יפרקו מעליהם עול תורה ויתייאשו הנה בזה גרמת שחלילה יקויים כדיבורך ולזאת אני צריך לעשות להם חיזוק אמונה שלא יתייאשו ע"י הצרות והוא ע"י גלות מצרים שגאלתים שלא בדרך הטבע ועי"ז יתחזק לבם בגלות האחרון ע"ש בס' נזר הקודש:

וזה הפירוש ברוך שומר הבטחתו לישראל דהיינו שלא יתקלקל ע"י החטאים והקב"ה ברוב רחמיו מסבב סיבות למען ישובו הישראל בתשובה שלימה והקב"ה חשב הקץ לעשות שיהי' במועדו וזמנו אף שלא היו ראוים לזה והיינו ע"י גודל צער השעבוד שהוכרחו להתפלל מתוך עומק הלב וגם על ידי הנסים שראו בעיניהם שעשה הקב"ה במצרים כי הכירו כי לה' הארץ וע"ז הי' הבטחה ועבדום ועינו אותם וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן וגו' וכנ"ל ואחר כך אמר שהגלות מצרים הי' גודל סיוע לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וחלילה היו יכולים ישראל להתייאש עצמם וליצא מהדת ע"י מרבית הצרות רק ע"י מה שראו הגאולה במצרים נתחזק לבם ביראת ה' ולהאמין בו שיקיים דבריו לגאלנו גאולה שלימה וע"י הצרות באים לידי תשובה וכמאמרם ז"ל על פסוק ופרעה הקריב שהקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים והצרות הם לטובה למרק העוונות וגם לקרב את לבם של ישראל לתשובה ולזה מסיים והקב"ה מצילנו מידם דה דהיינו שמיד השונאים בעצמם שחושבים לכלות את ישראל מהם באה ההצלה שהגזירות שלהם גורמים שישראל ישובו בתשובה וגם הצער הוא למירוק עוונות שלא ידונו ביסורי גיהנם וכמאמרם הקב"ה בירר לו מלכיות והוא לטוב והצלה לנו אמן:

תוכן העניינים

זכותא דאברהם (דרושים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה