אור ברסלב
זכותא דאברהם (דרושים) דרוש לשבת הגדול תקפ"ה

זכותא דאברהם (דרושים)· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

דרוש לשבת הגדול תקפ"ה

דרוש לשבת הגדול

בדברי המגיד וירא את ענינו זו פרישת דרך ארץ כמה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים:

ותמהו כל המפרשים דמאי ראי' מייתי מקרא הנ"ל שאין שם שום זכר לפרישת דרך ארץ ונדחקו הרבה המפרשים בזה:

ונראה לפרש בהקדים דברי המגיד רשע מה הוא אומר כו' ואמור לו בעבור זה כו' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל:

ולכאורה יש לדקדק בדברי המגיד שנראה כיון שכבר אמר לו לי ולא לו וגם מהיכי תיתי יעלה על דעתו של אותו רשע שהי' הגאולה בשבילו כיון שהוא כופר בעיקר חלילה ואינו מאמין בתורה ועבודה ורשעים כאלו יאבדו לא לעשות נסים בשבילו בהשתנות סדרי בראשית:

ונראה לפרש בהקדם הפסוקים (במדבר כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב ולא ראה כו' ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים כו' וליישב הסמיכות נראה דהנה בס' סידורו של שבת מפרש בתפלת אברהם על סדום שאמר (בראשית י"ח כ"ג) האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע כו' ולכאורה יש להבין מהיכי תיתי יעלה זאת על דעת אברהם שהקב"ה ישוה הצדיק עם הרשע במשפט אחד לכלותם מעל פני האדמה ולמה תצא זאת מלפניו ומפרש בס' הנ"ל דהנה איתא בר"ה (דף ט"ו ע"ב) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו דהשתא וזה הוא דווקא לרעה חלילה אבל על הטובה הקב"ה דן את האדם אף על הצדקות שיעשה ונגלה לפני הקב"ה שעתיד האדם לעשות או בשביל הצדיקים שיעמדו ממנו כדאיתא בב"ר פרשה ס"ג רב שמואל בר רב יצחק אמר לא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב הה"ד כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם כו' וכן נמי מבואר במדרש שמות רבה פרשה ג' על פסוק מי אנכי כי אלך אל פרעה כו' ומה שאמרת מה זכות יש בידם כו' הוי יודע שבזכות התורה שהם עתידים לקבל המה נגאלים ע"ש הרי מוכח שכך היא מדתו של הקב"ה מטה כלפי חסד שלרעה לא יחשוב ה' העתיד להעניש האדם על כך. אבל הטובות שעתיד האדם לעשות. הקב"ה שהוא מגיד מראשית אחרית והוא יודע התעלומות העתידים נוטלם בחשבון להגין על האדם ולהצילו מרעה ועיין בפ' פרשת דרכים דרוש הרביעי שהאריך בענין הזה וכתב דאף אם הקב"ה צריך לדין את האדם על העתיד לטובה ואותו האדם יעשה ג"כ רעה אעפ"כ ה' ברחמיו מטיב עם האדם בשביל הטובה העתידה ואין נמנע בשביל הרעה אשר יעשה ג"כ ומאי חזית דאגלת בתר הטובה אלא שהקב"ה רבו חסדיו שהטובה נחשבה לפניו אף שעתה אין ביד האדם כלום אבל הרע המעותד יעביר מנגד עיניו מבלי להעניש את האדם רק משפטו באשר הוא שם:

זאת הי' תפילת אברהם אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר היינו שעדיין אינם בפועל רק בכח והם עתידים לצאת מבני העיר האף תספה כו' למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה דייקא דהיינו שהם בקרב בני העיר ולא נולדו עדיין. חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע דהיינו הצדיק שהוא עתה עם הרשע בכח ולא יצא ממעיו עדיין רק שהוא עתיד לצאת ממנו והי' כצדיק כרשע פירוש שאם לא תשגיח לטובה על הצדיק שעתיד להוולד רק תדינהו על הזמן של עכשיו באשר הוא שם א"כ יהי' דין הצדיק עם דין הרשע שוה כמו שלחובה אינו דן אלא לפי מעשיו דהשתא כן ג"כ לטובה אין דן אלא לפי הזמן של עכשיו ובאמת מדה טובה מרובה ממדת פורעניות וראוי לבעל החסד ב"ה וב"ש שיהי' מטה כלפי חסד לדין לטובה אף על העתיד כמו שהוא באמת מדתו של הקב"ה:

וע"ז השיבו הקב"ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים שהוא בדרך מציאה כדאיתא בב"מ מאי מצאתי' ראיתי' ונשאתי כו' עיין שם בסידורו של שבת שורש הרביעי ענף ב':

והנה ביציאת מצרים ג"כ לא הספיק זכות ישראל לגואלם כמו שמצינו הרבה פעמים במדרשים אלא שהקב"ה צירף זכות ישראל אשר יקיימו אח"כ התורה וצירף לטובה זכות הדורות הבאים עד סוף עמידת ימי העולם:

ובזה מפרש בס' הנ"ל הפסוק ויושע ה' ביום ההוא את ישראל היינו שבכל יום ויום שאנו קוראים השירה באותו יום עצמו הי' התשועה שהקב"ה היודע עתידות צירף את כל הזכותים מהדורות הבאים והוא שעמדה לאבותינו לגאלם ממצרים:

ומבואר במדרש רבה (שמות פ' ג') ראה ראיתי את עני עמי כו' כי ידעתי את מכאוביו אף שאני יודע כמה הם עתידים להכאיביני במדבר אעפ"כ אין אני דנם על הרע העתידים ע"ש. ובזה יש לפרש הפסוק לא הביט און ביעקב היינו שהאון אשר הוא ביעקב ולא יצא עדיין לפועל רק הוא בכח לא יביט הקב"ה להעניש על זה. ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו פירוש שאף שתרועת מלך היינו הצדיק שמדביק עצמו בהקב"ה כמו שפירש רש"י שם מלשון ריעות וחבה הוא בו שלא יצא עדיין לפועל רק שהוא בכח ועתיד לצאת אחר כמה דורות מ"מ ה' ברוב רחמיו מיטיב עם האדם בשבילו. ואמר אח"כ אל מוציאם ממצרים שמשם נראה הנהגת הקב"ה ומידותיו בענין זה שלטובה חשב לישראל זכות הדורות העתידים אף שידע ג"כ חטאם העתידים בעשית העגל וכדומה בחטאים אחרים מ"מ הטה כלפי חסד ונסתכל בטוב. ובס' פרשת דרכים פירש קרוב לזה:

והנה בס' סידורו של שבת חלק שני דרוש ששי כתב בפירוש הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו דהנה יש שני מיני נסים שהקב"ה עושה עם ישראל יש נסים נגלים כקריעת ים סוף ועשר מכות במצרים ויש נסים נסתרים שהקב"ה עושה בכל עת וכל זמן עם ישראל רק שהם נסתרים בתוך דרך הטבע והפרש גדול יש ביניהם שע"י נסים נגלים נתפרסם אלהותו של הקב"ה ונתקדש שם שמים וגם נתגלה החבה של ישראל לפני אביהם שבשמים משא"כ בנסים שאינם נגלים רק הם מכוסים בדרך הטבע קצת לא נתפרסם כ"כ כבוד מלך מלכי המלכים וגם אינו נראה חבתן של ישראל ויש מקום להרשעים ההולכים בחושך לומר העולם כמנהגו נוהג חלילה ולא ה' פעל כל זאת, רק מאין יבא הדבר שפעמים יהיו הנסים בנגלה ופעמים נכללים בתוך הטבע והענין שאם ישראל מצד עצמם זכאים לכך אז אפילו יחיד שראוי לנס הנסים המה בגלוי לכל כמו שמצינו הרבה פעמים נסים נגלים לתנאים ואמוראים ואמרו מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ כו' אבל אם האדם בעצמו אינו ראוי לכך מצד עצמו רק הוא בחסד האל או מצד הצדיקים העתידים לעמוד ממנו אז הנסים המה בדרך נסתר ואינו ראוי לנס נגלה וכדאיתא בסנהדרין (דף צ"ח) עד יעבור עמך ה' ראוי היתה ביאה שניה להיות כמו ביאה ראשונה אלא שגרם החטא:

וזה הפירוש לעושה נפלאות גדולות לבדו דהיינו שאם הקב"ה עושה נפלאות גדולות מזכות האדם שאין האדם ראוי להם רק מחמת הדורות הבאים או מחמת זכות אבות אז הם לבדו שאין מכיר בהם האדם והנס הוא עפ"י דרך הטבע עיין שם בס' סידורו של שבת דרוש הששי חלק שני:

ומה שהי' ביציאת מצרים הגאולה בנגלה אף שלא הי' בזכותם רק בזכות הדורות הבאים היינו לשני טעמים האחד שבזכות משה שהי' גדול ורב זכו ישראל לנסים נגלים והשני שהיו ישראל אז מקטני אמנה והוצרכו לראות בעיניהם נסים נפלאים בשידוד מערכת השמים כדי שעי"ז יתחזק לבם באמונת ה' ב"ה כמו שאמר הכתוב (שמות י' ב') ולמען תספר באזני בנך כו' וידעתם כי אני ה':

ועפי"ז פירשתי הסמיכות בהגדה עבדים היינו כו' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים דהנה מבואר במס' ב"ב דף י) שבזמן שאינם עושים רצונו של מקום נקראו עבדים ובזמן שעושים רצונו של מקום נקראו בנים והישראל במצרים בעת הגאולה שלא היו ראוים לכך לפי מעשיהם נקראו עבדים:

והנה המפרשים כתבו דמאי שנאמר גבי יציאת מצרים ביד חזקה וכי חזקת היד צריך הקב"ה והלא בדבר ה' שמים נעשו וכתבו שהענין הי' מחמת שהי' מקום לקטרג על ישראל שלא היו ראוים לכך והי' פתחון פה למידת הדין לומר מה נשתנה אלו מאלו לכך צריך לחוזק יד לכבוש מדת הדין ורחמי ה' מרובים וכן כתב בספר בינה לעתים:

וזה הפירוש עבדים היינו לפרעה במצרים דהיינו שהיינו בבחינת עבדים שאין עושים רצון הקב"ה ויוציאנו ה' משם ביד חזקה שכבש הקב"ה מדת הדין וזה נקרא יד חזקה כנ"ל ובזרוע נטוי' פירוש שהי' ג"כ בזרוע נטוי' בגלוי בנסים נגלים ולכאורה כשאין הנס לפי הזכות הנס הוא עפ"י דרך טבע כנ"ל וא"כ כיון שהי' ביד חזקה שהי' מקום למידת הדין לקטרג רק בחסד המקום בזכות הדורות העתידים מהראוי הי' להיות הנס עפ"י דרך הטבע רק צריך לומר כמו שכתב הסידורו של שבת שהי' צריך הנסים בהתגלות למען יאמינו ישראל בה' ולכך היו הרבה נסים נגלים כמו עשר מכות וגם קריעת ים סוף לגודל הפחיתות שהי' במקצת ישראל למען יבואו כולם בברית ע"י רבות מופתים הנוראים וידעו בבירור אמונת ה' ב"ה אשר בידו הכח ולכך אמר המגיד אח"כ להראות גודל קטנות שהי' אז בישראל כי אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו כו' והטעם כמו שכתבו המפרשים שהיו ישראל אז משוקעים במ"ט שערי טומאה ואלו שהו עוד ישראל במצרים עוד רגע אחת כמעט חלילה היו משוקעים בטומאת מצרים ולא היו נגאלים לעולם רק הוצרך לחיפזון רב לגאל אותם קודם השתקעם חלילה והאריכו בזה הספרים וגם בס' של"ה וא"כ כיון שהיו במדרגה קטנה כזו שוב לא יקשה על הרבה הנסים שלא עפ"י הטבע שנעשו לישראל בימים ההם אף שלא היו ראוים לכך רק הי' בזכות הדורות העתידים כנ"ל וגם בזכות אבות א"כ מהראוי שיהיו הנסים בדרך נסתר כנ"ל רק למען יטע האמונה בלב ישראל הוצרכו להיות הנסים בנגלה ושפיר שייכים זה לזה. ובזה פירשתי פסוק תהלים ק"ג יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו כי מצינו כמה פעמים למ"ד בתחלת תיבה משמשת במקום בשביל וזה הפירוש יודיע דרכיו שקאי על גאולת מצרים שהקב"ה הודיע דרכיו שהנסים המה ממנו שהיו בדרך נגלה לא עפ"י הטבע אף שלא היו ראוים לכך ומפרש הפסוק שני טעמים על זה האחד למשה פירוש בשביל משה שזכותו הי' מסייע לזה והטעם השני לבני ישראל עלילותיו כדי שבני ישראל יכנסו להאמונה שלימה בבורא עולמים כנ"ל ולכך הי' צריך לנסים נגלים שלא עפ"י הטבע כנ"ל:

וזה הפירוש בתשובת הרשע ששואל מה העבודה הזאת לכם ולא לו שהוציא את עצמו מן הכלל להיות כופר בעיקר חלילה ואתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי ופירושו כמו בשבילי כמו ויקחו לי תרומה שהפירוש בשביל והכוונה בעבור המצוות שאני מקיים עכשיו הי' הסיוע ליציאת מצרים כנ"ל שצירף הקב"ה כל זכות הדורות הבאים וכל המצוות שיקיימו ישראל כל ימי עולם אשר לפניו העתידות נגלים ובזכותם הי' הגאולה וזה בעבור זה פירוש בעבור זאת העבודה שאני מקיים עכשיו עשה ה' לי פירוש בשבילי שגם זכותי צירף הקב"ה לגאולת מצרים ואח"כ מספר לבן הרשע הזה חסדי המקום כנ"ל ואומר לו לי ולא לו פירוש בשבילי עשה הקב"ה דהיינו שצירף הקב"ה זכות המצוות מהדורות הבאים ולא לו פירוש בשבילך לא עשה הקב"ה דהיינו שלא צפה ברשעים העתידים לעמוד מהם והי' ראוי שימנע הקב"ה טובו וחסדו רק הקב"ה מטה כלפי חסד ונסתכל בטובה ולא ברעה כנ"ל כי ברעה אין הקב"ה דן אלא לפי מעשיו דהשתא וזה לי ולא לו פירוש בשבילי עשה הקב"ה שצירף הקב"ה זכות הדורות הבאים ולא לו דהיינו בשבילך לא עשה הקב"ה שידין לרעה מחמת הרשעים העתידים כי אין הקב"ה דן את האדם חלילה אלא לפי מעשיו דהשתא וכיון שלא היית עדיין בעולם לא דן הקב"ה את אבותיך לפי מעשיך רק לפי אותו הזמן ואולם אם היית שם לא היית נגאל ושפיר מיושב הדקדוקים על נכון כי מה שאמר תחלה לי ולא לו ומה שאמר אח"כ אלו הי שם כו' הם שני דברים נפרדים:

ונבא לפרש דברי המאמר שהתחלנו שכל המפרשים פירשו הך דרך ארץ על מניעת תשמיש ולכך תמוה מאד הראי' שמביא מקרא וירא אלהי' כו' שאין זכר כלל לפרישת דרך ארץ ואני אומר לפע"ד שכוונה אחרת יש בדברי המאמר הזה:

ונקדים מדרש שמות רבה פ' א' וז"ל ד"א וירא אלהי' שלא הי' בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל רבבה כצמח השדה נתתיך כו' אלא מהו שדים נכונו זה משה ואהרן שהיו נכונים לגאל כו' ואת ערום וערי' בלא מעשים טובים לכך נאמר וירא אלהי' את בני ישראל שאין בידם מעשים לגאל בהם וידע אלהי' ידע הקב"ה שעליו לגאלם למען שמו בעבור הברית שכרת עם האבות ע"כ לשון המדרש. ואיתא במדרש ויקרא רבה פ' ט' וז"ל ושם דרך אראנו בישע אלהי' אמר ר' ינאי. ושם כתוב דשיים אורחי' סני שוי מעשה ברבי ינאי שהי' מהלך בדרך ופגע באדם אחד שהי' משופע ביותר כו' עד אמר לי' למה זכית למיכל על פתורי אמר לי' מיומא לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה ולא חמית תרין דמתכנשין דין עם דין ולא עבדית שלמא ביניהון אמר לי' כל הדא דרך ארץ אית גבך וקריתיך כלבא קרי עלי' ושם דרך דשיים אורחי' סגי שווי' דאמר רב ישמעאל ברבי נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים דרך זה דרך ארץ עץ החיים זו התורה ע"כ לשון המדרש: הנה נראה מזה המדרש שדרך ארץ נקראו המצוות שבין אדם לחבירו והמה בכלל מצוות השכליות שהשכל מחייב אותם שבזה יש קיום לארץ ולדרים עלי' כמו פרישת מגניבה וחמס וגם רדיפת השלום בין אדם לחבירו שבזה נתקיים ישוב העולם וזה נקרא דרך ארץ שהוא דרכם של בני אדם זה עם זה ולכך כשאמר לו זה האיש מידותיו הטובים שמעולם לא אמר לשון הרע וגם הי' רודף שלום בין אדם לחבירו אמר לו ר' ינאי כל הדא דרך ארץ אית גבך וקרא ר' ינאי לאותם הדברים בשם דרך ארץ שהמצוות ההם בין אדם לחבירו ובזה יש קיום לישוב העולם וע"ז אמר אח"כ שדרך ארץ קדמה לתורה עשרים וששה דורות היינו שכל הדורות מבריאת העולם ועד שניתנה תורה הי' מוטל עליהם מצוות השכליות שבין אדם לחבירו כמו שבע מצות בני נח רובם ככולם המה מצוות השכליות המה בין אדם לחבירו כמו גניבה ועריות ודינים שהכל הוא בין אדם לחבירו והוא מהמצוות השכליות שאלמלי אותן הדברים אין קיום לעולם ואיש את רעהו חיים בלעו ואותן המצוות הם קיום לעולם ולכך נקראים בשם דרך ארץ:

ובזה נבא לפרש דברי המאמר שהתחלנו שבעל המגיד היה קשה לו בפסוק כפל הלשון שאמר וירא את עניינו ואמר אח"כ ואת לחצינו שנראה כפל ענין במילות שונות דהיינו עינוי והיינו לחץ ולכך מפרש הפסוק שאין פירושו מלשון עינוי רק מלשון עניות ויהי' הפירוש וירא את עניינו שראה הקב"ה את העניות שלנו שהיינו עניים ממעשים טובים כמו שדורש המדרש על פסוק ואת ערום וערי' שפירושו ממצוות ומעשים טובים כן כאן לפי דרשת המגיד שהוא מלשון עני הכוונה שהיו ישראל אז עניים ממעשים טובים שיגאלו בשבילם רק לכאורה ממה היו עניים שהרי עדיין לא ניתנה התורה והאבות שקיימו את התורה הי' בדרך נדבה אבל לא בחיוב שנוכל לומר שהיו הישראל אז עניים מהתורה ולכך מפרש המגיד זו פרישת דרך ארץ דהיינו שלא היו בהם מצוות השכליות שבין אדם לחבירו המכונה בשם דרך ארץ וזאת קדמה לתורה כמבואר במדרש הנ"ל והי' נוהג אף קודם מתן תורה והישראל היו אז עניים ממצוות השכליות שבין אדם לחבירו כמו דאיתא במדרש רבה על פסוק אכן נודע הדבר שאמר משה לישראל שהם ראוים לגלות בשביל הדלטורין שביניהם ותלה משה סיבת הגלות בלשון הרע והוא ממצוות שבין אדם לחבירו ושפיר אמר המדרש וירא את עניינו הכוונה עניותינו שהיו ישראל עניים ממעשים טובים ומאיזה מעשים טובים היו עניים פירש אח"כ זו פרישת דרך ארץ היינו המצוות שבין אדם לחבירו המכונה בשם דרך ארץ כנ"ל וזאת קדמה לתורה והישראל היו ג"כ עניים מזה כמו שאמר משה אכן נודע הדבר וע"ז שאמר מייתי ראי' שהיו ישראל במדרגה התחתונה ולא היו ראוים לגאול בזכותם שנאמר וירא אלהי' כו' וידע אלהים שפירושו עפ"י המדרש וירא אלהי' שאין בידם מעשים לגאול רק וידע אלהי' שגאלם בזכות אבות ושפיר מייתי ראי' שהיו ישראל עניים ממעשים טובים ולא נגאלו אלא בזכות אבות ובזכות הדורות העתידים להיות כן יגאלנו שנית גאולה שלמה אמן:

תוכן העניינים

זכותא דאברהם (דרושים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה