אור ברסלב
זכותא דאברהם (דרושים) בסוגיא דסוכה דף ט' ע"א

זכותא דאברהם (דרושים)· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

בסוגיא דסוכה דף ט' ע"א

סוגיא שני דברים אינם ברשותו של אדם

תוס' הקשו דלמה לי קרא בסוכה לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה. ונראה לומר דהנה אם יגזול אחד דופן לסוכה שיש בו שני דפנות. בשבת של סוכות דמחויב מיתה מחמת שבת שהוציא מרשות היחיד של נגזל לרשות הרבים. ואנן קיימא לן בדמים קננהו ועיין בבעהמ"א סנהדרין פרק בן סורר אפילו היכא דאיתא בעינא. רק מדרבנן חייב להחזירו בעינא ואנן השתא לפי דינא דאורייתא אזלינן דברינו זה על קושית תוס']. ויוצא בזה ידי חובת סוכה אך הא ק מא לן בזרק כוורת לרשות הרבים דפטור. דהוי רשות לעצמו. וזרק רשות (שבת ח'). וגם מבואר (סוכה ז') מיגו דהוי דופן לסוכה הוי נמי דופן לשבת א"כ אם זרק הדופן מרשות היחיד לסוכתו שיש בו שני דפנות ובדופן הזה נעשה הכשר סוכה. ואם נאמר דיצא בה כיון דבדמים קננהו. אזי הדר אמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה וכו'. והדר הוי כזורק רשות ויפטר ממיתה מחמת שבת לכן לא יצא. וזהו השתא דגילה קרא דסוכה גזולה פסולה. אבל אם נאמר משום מצוה הבאה בעבירה אזי בכהאי גוונא יצא. כיון דאם לא יצא בו יהא מחויב משום שבת ויעשה עבירה חמורה ואם יצא בו פטור משום שבת דהוי זורק רשות כהנ"ל. בזה בוודאי לא אמרינן מצוה הבאה בעבירה:

הערה האיך אנו יושבים בסוכה בשעת ירידת הגשמים על ידי סגירת הגגות כמבואר בשלחן ערוך (סימן תרכ"ו) הא משתמש בעצי סוכה כיון דהוי שלא בשעת חיוב ואסור מדאורייתא כדאיתא (סוכה ט' ובשלחן ערוך תרל"ח). ובשלמא להפוסקים דמהני תנאי בעצי סוכה ולזה הוי כהתנה. אבל להרמב"ן דפוסק דגם תנאי לא מהני קשה. ואפ"ל כיון דילפינן מחגיגה דכתיב חג הסוכות לד' א"כ לא חמיר מהקדש ובהקדש קיימא לן דאין מועלין במחובר. וקודם שחיברה וישב בה רק הזמין לסוכה לא חל עלה קדושה דהזמנה לא מילתא הוא ואף דמועלין מדרבנן לזה אפשר דלאיסורא דרבנן גם הרמב"ן מודה דמהני תנאי:

עיין באורח חיים (סימן תמ"ג) בישראל שהי' בידו חמצו של חבירו בפקדון דחייב למכרו ואם לא מכרו יכול לומר הרי שלך לפניך כל זמן דאיתא בעינא ומשמע מדבריהם דאי ליתא בעינא אף אם נאנס חייב. וכן מבואר במקור חיים שם וקשה דהא נכסי שומר משעת אונסין הוא דחייב או משעת גזילה ואבידה ופשיעה. וא"כ למה יהא חייב יותר מחיובו מקודם ואפילו כפי חיובו מאז דהוי שומר חנם. ופשע אחר כך בחמץ דזהו אליבא דכולהו חייב כמבואר במגן אברהם בפירוש. והלא על שלא מכר פטור דהוי היזק שאינו ניכר. ומה שפשע אחר כך יפטר דהא לא שוה מידי. בשלמא בגזלן ניחא דהא משלם כשעת הגזילה. אבל בשומר דאפילו להפוסקים דמשעת משיכה אשתעבד נכסי השומר מכל מקום אינו משלם רק כפי שווין בשעת פשיעה ואונסין. ובזמן ההוא לא שוה מידי:

ואם נעיין בזה יקשה כזאת על הגמרא בבא קמא (ע"א ע"ב) דבנגנב שור שנגמר דינו בבית שומר ר"מ סבירא לי' כר"י וכר"ש והוי גורם לממון לשומר דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך. הלא על גמר דינו הוי היזק שאינו ניכר אליבא דר"י כמבואר בתוס' גיטין ובבבא קמא ועל גניבתו פטור השומר דאז לא שוה מידי. אך הטעם נראה משום דאם יבער אחד החמץ המופקד אצלו בתוך הפסח בודאי השומר חייב דמחמת הזיקו נעשה היזק הניכר משום הכי ניחא דחייב אף באונסין יותר מחיובו מקודם. דהא מחמת שלא מכרו הוי פשיעה דהכל מצווין לבערו. וא"כ הוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב. עיין תוס' כתובות (ל"ד ע"ב ד"ה אבל) תמצא כסברא הזאת. ולפ"ז יצא הדין דאם נאנס לאחר הפסח דהוא פטור דאז נסתלקה הפשיעה הראשונה. דאין שום אדם חייב לבערו עוד והוי כמו בצריפא דאורבני (בבא מציעא מ"ב) באם נטל המעות אח"כ וקברם בקרקע ונגנב. האם יחייב מחמת תחילתו בפשיעה. הלא הפשיעה הראשונה נסתלקה. וה"נ דכוותי' לאחר הפסח. וכיון דפטור מחמת פשיעה הראשונה גם אחר כך הוא פטור מחמת דלא שוה מידי:

דברי החק יעקב (סימן תמ"ח) שפוסק דבגזל חמץ דבתוך הפסח אינו יכול לומר הרי שלך לפניך. ותמה קצות החושן (סימן שס"ג ס"ק א') דאם נאמר דהוי היזק ניכר. אם כן קנה בשינוי וגם לאחר הפסח לא יוכל לומר הרי שלך לפניך. אבל טעמו של החק יעקב לפי מה דאיתא בבבא קמא (קי"ח) דהגוזל את חבירו בישוב לא יחזיר לו במדבר. ואם כן לעולם גם בתוך הפסח חשיב היזק שאינו ניכר. רק דמשום הכי לא מצי אמר ליה הרי שלך לפניך בתוך הפסח משום דהכל מצווין לבערו והוי כמו שהחזיר לו במדבר דאין לך מקום סכנה יותר מזה. ואחר הפסח דהסכנה נפסקה משום הכי א"ל הרי שלך לפניך:

תוכן העניינים

זכותא דאברהם (דרושים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה