אור ברסלב
זכותא דאברהם (דרושים) בסוגיא דבעלי חיים נדחין

זכותא דאברהם (דרושים)· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

בסוגיא דבעלי חיים נדחין

ליקוטים על תהלים

יומא ד' ס' ע"א תוס' ד"ה ואזדו לטעמייהו אלא וודאי ר"י הוא ודרש יעמד חי כו' כיון שאם מת המשתלח לא יוכל לכפר עוד בחבירו כו'. וא"ת א"כ תיקשי מכאן למ"ד אליבא דר"י הגרלה לא מעכבא כו' לכאורה דבריהם תמוהים דהא נראה מדבריהם לעיל דר"י יליף מקרא דיעמד חי כו' דישפך הדם ואינו ענין כלל להגרלה מעכבת או לא רק שכתבו דבממילא דצריך להביא שנים אחרים בוודאי בעי הגרלה למצו' דכל היכא דקרינן ולקח את שני השעירים קרינן ונתן כו' וצריך לומר דהתוס' סוברים דדוקא אי אמרינן דהגרלה מעכבת שפיר שייך לומר דהתורה הקפידה שיהי' שעיר המשתלח חי עד אחר כפרת דמים ואם מת המשתלח ישפך הדם ולא סגי להביא משתלח אחר בהגרלה כיון שאינו בן זוגו של ראשון שעלה עמו בהגרלה משא"כ אי אמרינן דהגרלה לא מעכבא א"כ אין סברא לומר דישפך הדם ע"י מיתת המשתלח ויביא משתלח אחר ואף שאינו בן זוגו של ראשון מ"מ לא גרע מאם לא הגריל אך מה שתירצו דטעמא דר"י דבעינן שיהי' לקיחה כאחת וצריך לומר דר"י סבר דלקיחה כאחת מעכבת ולא כסתמא דמתניתין ביומא (דף ס"ב) לקח אחד היום כו' כשירין ויליף מהאי קרא דגלי דישפך הדם כשמת המשתלח ולא מהני להביא אחר קשה דא"כ אפילו מת קודם הגרלה ליבעי שנים אחרים ובברייתא דת"כ דמייתי התוס' לעיל מבואר דדוקא מת לאחר הגרלה מביא שנים אחרים וגם ממתניתין בפרק שני שעירים דפליג ר"י בסיפא ואמר תמות משמע דלא פליג ברישא ומודה דמת קודם הגרלה יביא אחר:

ואפשר לומר עפ"י מה שהקשה בת"י לקמן (דף ס"ב) דאמאי במת קודם הגרלה יביא אחר והא ראוי לשעיר הנעשה בחוץ כדאמרינן בגמרא ויקיימא מצות לקיחה כאחד ותירץ דמיירי שכבר הפרישו שעיר חיצון אחר ע"ש והנה נראה לומר דהא דאמרינן לקמן דקודם הגרלה ראוי לשעיר הנעשה בחוץ היינו למאי דקיי"ל דהגרלה מעכבא דא"כ קודם הגרלה אכתי לא חל עליהם שם שעירי פנימי' כיון דמחוסר עדיין מעשה הגרלה משא"כ אי אמרינן דהגרלה לא מעכבה אינו יכול לשנותם לשעיר חיצון וכמו בקינין של זבים וזבות ושאר מחוסרי כפרה דוודאי אינו יכול לשנותם לקרבן אחר אף שעדיין לא נתפרשו איזה לעולה ואיזה לחטאת וה"נ בשעירים דנהי דלא נתפרשו עדיין איזו לשם ואיזו לעזאזל מ"מ חל עליהם שם שעירי יוה"כ כיון דאין מחוסרים מעשה הגרלה רק לפרש בפה ודמי לקיני זבות דאין יכול לשנותם ולפ"ז שפיר מצינן למימר דאליבא דר"י הלקיחה מעכבת והא דלא פליג ר"י ברישא במת קודם הגרלה היינו משום דמיירי דאפשר להביאו לשעיר החיצון או לשעירי הרגלים כדאיתא בריש שבועות דשעיר הנעשה בחוץ רשאי להביאו לשאר מוספי רגלים וראשי חדשים רק לתנא קמא דלא בעי הגרלה אם כן אינו ראוי לשעיר הנעשה בחוץ כנ"ל ולכך יביא אחר משא"כ אליבא דר"י דאית ליה הגרלה מעכבת נהי דצריך להביא אחרים מ"מ לא תמות הראשון דראוי לשעיר הנעשה בחוץ וגם בברייתא דת"כ לא נקיט במת קודם הגרלה דפשיטא דצריך להביא שנים אחרים מחמת מצות לקיחה כאחד כיון דהראשון אכתי ראוי לשעיר החיצון ורבותא קמל"ן דאפילו לאחר הגרלה דאינו ראוי לחוץ מ"מ יביא שנים והראשון ימות ואין זה מספיק דהא השתא קיימינן דר"י סבר דלא בעי הגרלה ונסתר זאת:

ואכתי יש לראות בדברי תוס' אלו דמשמע מדבריהם אלו דלר"י יליף מקרא דישפך הדם וטעמא או משום דבעי הגרלה או משום דבעי לקיחה כאחד והיכא אמרינן במנחות (דף נ"ט ע"ב) מאן שמעת לי' דאית לי' דיחויין ר"י דאמר מת המשתלח ישפך הדם כו' והא טעמי' לאו משום דחוי רק משום גז"ה דהגרלה או לקיחה כאחד וגם לקמן דף ס"ד דלר"י דאית ליה שני שבזוג ראשון ירעה מטעמא דב"ח נידחין ולרב אית לי' דהראשון יקרב והא לכולי אית להו הך דרשא דיעמד חי לכפר דזקוק להיות חי עד שעת מתן דמו של חבירו כדאמרינן לקמן דף ס"ה ע"א) דאי לאו הכי אמאי במת המשתלח ישפך הדם הא אתעבידא לי' מצותי' כדפריך לקמן וא"כ ממילא ראוי לומר מהך דרשא דישפך הדם או ימות המשתלח כמו שכתבו התוס' הכא וע"כ צריך לומר דאינו תלוי זה בזה דנהי דבעינן שיהי' המשתלח חי עד שעת מתן דמים מ"מ אכתי לא שמעינן מהך קרא דישפך הדם דהא אפשר להביא אחר ע"י הגרלה כמו דאית לי' לרב באמת רק מטעם דחוי אתיון עלה ודווקא בשחוטין וב"ח אינם נדחין לרב ולר"י גם בע"ח נדחין כדאמרינן לקמן אליבא דר"י לא קאמינא וא"כ גם מר"י לא מוכח כלל דטעמא משום הגרלה די"ל דטעמא משום דחוי ואיך קאמרינן דאזדו לטעמייהו:

ולולי דברי התוס' הי' נראה לפע"ד לומר דה"פ דאזדו לטעמייהו והגרלה מעכבת או לא דלר"ש דדריש דזקוק להיות חי עד שעת וידוי א"כ ע"כ מוכח דאית לי' דהגרלה אינה מעכבת דאל"כ היאך יהי' אפשר לתקן באם ימות המשתלח אחר גמר המתנות של שעיר הפנימי קודם הוידוי דצריך ליקח אחר ובהגרלה אי אפשר דהאיך יגריל על אחד שהוא לשם וכבר כיפר כל המתנות ואינו חל כלל שם חטאת על השני כיון דאין צורך בו כלל ולא דמי באם מת קודם שחיטה דמביא שנים ומגריל אף דמצוה בראשון אליבא דרב מ"מ שפיר חל עליו שם חטאת פנימי כיון דאכתי לא כיפר בראשון משא"כ לאחר גמר כל המתנות ואם יגריל שוב הוה כמאן דליתא כיון דלא חל כלל שם חטאת על השני וא"כ כיון דסבר ר"ש דבעי להיות חי עד הוידוי ממילא מוכח מקרא דלא בעינן הגרלה אבל ר"י דאית לי' עד שעת מתן דמים שפיר יכול להיות דהגרלה מעכבת כן נראה לפענ"ד נכון בדברי הגמ' ודברי התוס' קשים להולמם דכתבו אליבא דר"י טעם אחר מה שלא נזכר כלל בשום מקום ואדרבא ממנחות וגם מסוגיא דלקמן מוכח דמטעם דחוי הוא:

ולכאורה הי' נראה לומר בכוונתם לפי מה שכתבו התוס' לקמן דף ס"ד ד"ה התם לא אתחזי כלל כו' לחלק דלילה לא חשיב נדחה משא"כ הכא דמחוסר מעשה הגרלה וא"כ י"ל דוודאי טעמא דקרא משום נדחה רק אי אמרינן דלא בעי הגרלה לא חשיב כלל נדחה דלא הוה מחוסר מעשה ושפיר מוכח מר"י דאית ליה הגרלה מעכב ושפיר חשיב נדחה אך לשון התוס' אינו מורה כן דמשמעות דבריהם הוא דמקרא יליף לה ר"י דימות המשתלח או ישפך הדם ומהך קרא גופא דיעמד חי כו' כמו שכתבו התוס' דלפי מה שכתבתי א"כ הוה לאתויי ממתניתין דסבר ר"י דישפך הדם ומברייתא זאת אינו מבואר כלל דאית ליה דישפך וע"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' דמהך קרא גופא מוכח דישפך הדם וטעמא משום הגרלה כמו שכתבו התוס' או משום דבעי לקיחה כאחת ובמנחות לא משמע כן רק מטעם דחוי וצ"ע:

ובמה שכתבתי לעיל דאמרינן דראוי לשעיר הנעשה בחוץ הוא דווקא למאן דאית לי' הגרלה מעכבת מיושב קושיית התוס' לקמן (דף ס"ב) מהא דמשני בזבחים (קי"ג ע"ב) כאן קודם הגרלה כו' דאלמא קודם הגרלה פטור והכא אמרינן דחייב מטעם דראוי לשעיר הנעשה בחוץ ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דברייתא דפטרה קודם הגרלה אתיא כר"ש דהגרלה לא מעכבת וממילא אין ראוי לשעיר הנעשה בחוץ כנ"ל. והנה מה שכתבתי דאי לא בעי הגרלה לא שייך דחוי דלא חשיב מחוסר מעשה כן משמע מפירוש רש"י לקמן (דף ס"ה) על מה דאמרינן בגמ' בשלמא נשפך הדם ימות המשתלח דאכתי לא אתעביד מצוותי' כו' ופירש רש"י שם משום דאי אפשר בלא הגרלה וכן פירש רש"י גם כן לקמן על מת המשתלח מכיון דזקוק להגרלה ישפך הדם דהכל מודים דשחוטים נדחים ועיין בתוס' ישנים שכתב דלכך פירש רש"י מתחלה בנשפך ימות המשתלח מטעם הגרלה ולא פירש כפשוטו מחמת שנשאר המשתלח יחידי דהא בס"ד היה סבר דמשתלח לא תלי כלל בשעיר של שם ולא שייך דחוי לכך כירה רש"י דמחמת שהגריל על שנים אחרים חש ב דהוי ע"ש ודבריהם צ"ע דהא גם במת המשתלח פירש רש"י משום הגרלה אף לפי המסקנא דיליף מיעמד חי דצריך להיות חי עד שעת מתן דם של חבירו וע"כ צ"ל דרש"י סובר דאי לא בעינן הגרלה לא הוה כלל נדחה מה שנשאר בלא זוג מחמת דאין מחוסר מעשה:

אך לפ"ז קשה מאי דאמרינן בכריתות (דף כ"ח) דר"ש אית לי' ב"ח אינם נדחין מדסבר מת אחד מהם מביא חבירו שלא בהגרלה והא אי לא בעינן הגרלה לא שייך כלל דחוי וכן הא דאמרינן לעיל וגם בזבחים דלחנן המצרי לית ליה דחוים מדסבר אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו כו' והא אי לא בעינן הגרלה לא הוה דחוי אך י"ל דאליבא דרב אשי דאית לי' במנחות נ"ט וזבחים ל"ד דאם הוא בידו לא הוה דחוי וצ"ל דדווקא היכא דאינו מחוסר מעשה דהא זבחים שהיו בשעת פגימת המזבח חשיב דחוי בזבחים דף נ"ט כמו שכתבו התוס' וע"כ צ"ל משום דמחוסר מעשה וא"כ ה"נ שפיר צ"ל דלכך הוה דחוי משום הגרלה דהוה מחוסר מעשה משא"כ לשאר אמוראים דסברי דאין חילוק דאפי' הוא בידו הוה דחוי שפיר הוה דחוי אפילו בלא הגרלה ומוכח שפיר מחנן המצרי דלית לי' דחוים ועיין מה שכתבו התוס' לעיל דלר"ש אם מת המשתלח קודם וידוי וקודם זריקת דם חבירו יזרק הדם כו' ולכאורה יש להבין דהא בשחוטים משמע דסבר ר"ש דיש דחוי ורק בע"ח אינן נדחין כדאמרינן כריתות (דף כ"ח) וצ"ל דהתוס' סוברים כיון דלר"ש לא תלי שעיר החיצון כלל בשעיר הפנימי לא חשיב דחוי כמו דלא חשיב דחוי באם מת אחד מן השעירים לפרו של כ"ג אף דצריך לעבודת היום והיינו משום דלא תלו בי' ודוקא שני השעירים שתלאן הכתוב זה בזה אליבא דר"י והכא עדיף טפי שלא חשיב כלל דחוי דאפשר לזרוק הדם של שעיר הפנימי אף דלא הביא אחר ויביא אח"כ שעיר לשלח והא דמוכח בכריתות דר"ש סבר דאין ב"ח נדחין הוא מאם מת של שם דשפיר חשיב דחוי שעיר המשתלח כיון דאי אפשר לשלחו עד אחר עבודת היום אלא ע"כ סבר דאין ב"ח נדחין וצ"ל דהגמ' סובר דאפילו לר"ש לא דמי מה דלא חשיב מיתת השעיר דחוי לדם הפר או מיתת הפר לשעיר דהתם לא תליא כלל זה בזה אף דצריך להקדים דם הפר מ"מ לא חשיב מצוה שבגופו ולא מיקרי דחוי משא"כ שני השעירים כיון שהוקבעו יחד בגורל שפיר חשיב דחוי אם מת של שם ועיין לקמן (דף ס"ב ע"ב) במה דאמרינן אין מחוסר זמן לבו ביום ופירש רש"י דהגרלה הואיל והוא מצוה האמורה בהן כמחוסר מעשה דמי וה"נ גבי שני השעירים חשיב דיחוי באם מת של שם ולא דמי למת הפר: ובזה אפשר ליישב מה שלא כתב הרמב"ם פרק ה' מה' עביוה"כ הך דינא באם מת המשתלח ישפך הדם דמשמע דכ"ע מודים דהא בשחוטים בוודאי נדחים כמו שכתב רש"י לקמן ולפי הנ"ל יש לומר דהרמב"ם סובר כיון דלר"י נקיט בסיפא מת המשתלח ישפך הדם משמע דרבנן פליגי עלי' והיינו משום דסברי כר"ש דלא בעי עד כפרת חבירו רק תליא במעשה עצמו והיינו דדריש לכפר זה וידוי דברים והנה כבר כתבתי לעיל דאם דרשינן עד וידוי דברים א"כ בוודאי לא בעי הגרלה לשעיר המשתלח דא"כ אין תקנה באם מת אחר כל המתנות דלא שייך הגרלה כיון דכבר ניתנו כל המתנות דפנים רק צ"ל דנהי דהגרלה מעכבת היינו תחלת הגרלה שהוא על שנים אבל לא באם כבר הגריל על של שם דשפיר לא בעינן אח"כ לשל משתלח הגרלה בדיעבד ורק למצוה בעינן הגרלה ולכך באם מת של משתלח יביא שנים ויגריל דלכתחילה בעינן הגרלה וכל היכא דבעינן למצוה שפיר אמרינן דיביא שנים וירעה אחד מהם דדוקא תמות לא אמרינן משום מצוה בעלמא כדאמרינן לקמן (דף ס"ה) וכמו שכתבו התוס' ישנים במתניתין דריש פרק שני שעירים אבל באם כבר נשחט של שם דאז אם יביא שנים אזי ישפך הדם שפיר אמרינן דיזרק הדם ויביא אח"כ שעיר המשתלח בלי הגרלה ולא חשיב כלל דחוי:

שם ד' ס"א בעי מיני' רבא מרב נחמן כמה שעירים משלח כו' רב פפי משמי' דרבא אמר ראשון משלח כו' לכאורה יש להבין דמאי בעי רבא הא ממתניתין דריש פרק שני שעירים מוכח דאינו משלח אלא אחד והשני ירעה וגם מה דפליגי רב פפי ורב שימי נראה שהוא פלוגתת רב ור"י לקמן ואליבא דרב שני שבזוג ראשון יקרב ומתניתין דייקא כוותי' דרב כדאמרינן לקמן וכן הקשה בת"י ומה שתירצו דמפרש מתניתין כמו לר"י קשה דהוה לי' לגמ' לאתוי' הא פלוגתא לקמן גבי פלוגתא דרב ור"י:

ולכך נראה לומר דלא שייך כלל לפלוגתא דלקמן דדוקא התם דמיירי שמת של שם או שנשפך הדם קודם שנתן כלל מתנות בפנים דאז לר"י הראשון נדחה לגמרי וירעה לרבנן או תמות לר"י דהמשלח נדחה ממצוותו כדלקמן משא"כ הכא איבעיא לי' היכא דנשפך הדם אחר שנתן מתנה בפנים דהיינו שבע הזאות על הכפורת וצריך להביא אחר בהגרלה ולא שייך לומר דהראשון נדחה ממצוותו דהא כבר ניתן מתנות בפנים והמשתלח צריך להיות חי עד כל המתנות בפנים וא"כ נהי דאמרינן דנדחה אח"כ מ"מ שם משתלח עליו כיון דניתן ע"י מתנות בפנים ושפיר קא מיבעי' לי' אם צריך לשלח כולם או לא ופשיט לי' מקרא דאינו משלח אלא אחד ובזה פליגי רב פפי ורב שימי דלרב שימי אחרון משלח ואפילו אליבא דרב דאית לי' לקמן דראשון יקרב דמצוה בראשון י"ל דהיינו דוקא באם מת קודם נתינת מתנות כלל דאם יקרבו או ישלחו השני יהי' הראשון נדחה לגמרי ולכך מצוה בראשון משא"כ הכא דאף אם יקיימו מצוות שלוח בשני מ"מ גם הראשון שם משתלח עליו כיון דכבר ניתן מתנות בפנים והשעיר זקוק להיות חי עד כל המתנות שפיר אמרינן דעדיף לקיים באחרון מצות שלוח משום דהוא גמר כפרה:

ודומה לזה כתב בתשובת חכם צבי סימן מ"ה ליישב דברי הרמב"ם מה שפסק בה' קרבן פסח דאיזה מהם שירצה יקרב ולא אמרינן מצוותו בראשון והיינו משום דגם השני קרב שלמים לא אמרינן מצוותו בראשון ע"ש. וה"נ י"ל באם נשפך הדם אחרי מתנות בפנים כיון דאין צריך להזות אח"כ בפנים והשעיר זקוק להיות חי בשעת מתן דמים של חבירו א"כ הרי שם שעיר משתלח עליו ולכך הי' ס"ד דרבא דצריך לשלח כולם ונהי דפשיט לי' רב נחמן מגז"ה דאין צריך לשלח כולם מ"מ הוה שפיר שם מצות שעיר על הראשון ולכך לרב פפי לא אמרינן מצוה בראשון כיון דאם ישלחו השני מ"מ הראשון לא ידחה לגמרי ממצוותי':

והנה נראה לפענ"ד דאם נשפך הדם אחרי מתנות בפנים דהוה דינא דימות המשתלח מחמת דחוי דגם רבנן מודים דתמות ולא אמרינן דירעה דלא הוה נתכפרו באחר דהא גם הראשון כיפר ונהי דלא בעי שלוח מ"מ לא שייך כלל לומר דירעה כיון ששם שעיר המשתלח עליו דהא לא בעי להזות שנית בפנים וכנ"ל ומ"מ יש להתיישב בזה וכעת אין הזמן מספיק:

מתניתין ועוד אמר ר"י נשפך הדם ימות המשתלח כו' יש להבין אמאי לא נקיט מת של שם ימות המשתלח או איפכא ואפשר לומר דאשמעינן דאפילו נשפך באמצע המתנות מ"מ ימות המשתלח ולא אמרינן דכבר גם הוא כיפר וישתלח גם הוא וכמו שכתבתי לעיל ואשמעינן דאינו משלח אלא אחרון. והנה בגמרא אמרינן דר"י סבר ב"ח נדחין מדסבר ימות המשתלח ולכאורה יש להבין דילמא טעמי' דידי' דלית לי' מצוה בראשון וממילא עדיף האחרון משום דלקיחתו כאחד בעינן לכתחילה:

ונראה דהא מקשינן לקמן דאמאי ביחיד מתה דהא הוה כמפריש שתי חטאות לאחריות ומשני כיון דמצוה בראשון הוה כמפריש לאיבוד וא"כ ע"כ מוכח דאית לי' ב"ח נדחין דהא בתמורה (דף כ"ב) מקשה בגמרא אריש לקיש דאית ליה בעברה שנתה רועה ממתניתין דהא הוה כעברה שנתה ומתרץ דאבידן לחוד ודחוין לחוד ופירש בתוס' דעברה שנתה ראוי לשאר קרבנות ע"ש וא"כ אי אמרינן דלא הוה דחוי רק מטעם דמצוותו בשני א"כ לא גרע מעברה שנתה וכיפר באחר דאמרינן רועה:

ובזה ניחא נמי מה דאמרינן בגמ' דר"י אית לי' ב"ח נדחין ואמר רבא תניא כוותיה דקתני שני איני יודע אם שני שבזוג ראשון כשהוא אומר יעמד חי כו' וכתבו התוס' דברייתא לית לה ב"ח נדחין רק דהכא מגז"ה דיעמד חי. ולכאורה יש להבין דלמא באמת טעמא דמתניתין משום דכתיב יעמד חי ומנ"ל דסברי ב"ח נדחין ולפי הנ"ל ניחא דא"כ הוה כעברה שנתה כיון דלית לי' דיחוין וא"כ חזיא בשאר קרבנות ודמי לעברה שנתה ובלא זה גם כן יש לומר דטעמא דיעמד חי לא שייך אלא בשעיר המשתלח באם מת של שם אבל לא במת המשתלח:

ועפ"י זה הי' אפשר ליישב קושיית התוס' ד"ה הא אמר רבא דייקא מתניתין כוותי' דרב דאדרבא תיקשי מיני' לר"י ולפי הנ"ל י"ל דאדרבא מדנקיט ר"י מת המשתלח ישפך הדם ולא נקיט ימות של שם אלא ע"כ דסבר ב"ח אינן נדחין וטעמא במת המשתלח ישפך הדם דבשחוטין הכל מודים אבל של שם אינו נדחה דב"ח אינן נדחין ורק בנשפך הדם ימות המשתלח משום גז"ה דיעמד חי ושפיר פליג על הת"ק דאית לי' ב"ח נדחין ור' יוחנן סבר דחטאת שעברה שנתה מתה דלא כר"ל בתמורה משא"כ רבא לשיטתו דמשני בתמורה דחוין לחוד ואבידן לחוד ואית ליה כר"ל א"כ ע"כ טעמא דר"י משום דחוי ושפיר קשה במאי פליגי:

ובזה מיושב נמי מה שהקשיתי על דברי התוס' לעיל (דף מ') שכתבו דטעמא דר"י מקרא דא"כ האיך מוכח דאית לי' דחוי ולפי הנ"ל יש לומר דוודאי אי לא גלי קרא הוה אמינא דלא שייך כאן דחוי דאינם תלוים זה בזה ולכך צריך קרא דגם כאן יש תורת דחוי והם תלוין זה בזה ומ"מ שפיר מוכח דאית לי' ב"ח נדחין בעלמא דאי לא הכי אמאי אמרינן לר"י תמות דהא הוה כעברה שנתה משום דאיתא בשאר קרבנות אלא ע"כ דגם בעלמא אמרינן תורת דחוי ולכך תמות כיון דגילתה תורה שגם בשני השעירים שייך דחוי ואמרינן דחוין לחוד:

ועיין מה שהקשה בתוספות ישינים דלמ"ד הגרלה לא מעכבת אמאי צריך שנים אחרים יבוא אחר בלי הגרלה כמו בלקיחתן כאחד דמשום מצוה לא אמרינן דירעה וכמו דאמרינן בגמ' לקמן ס"ה משום גזירה ימותו ותירץ דדווקא ימותו לא אמרינן אבל ירעה אמרינן ורק לר"י דאית לי' תמות מ"מ אי אפשר בלא הגרלה דאית לי' ב"ח נדחין ע"ש. והנה עפ"י דבריהם מיושב מה דמקשה לקמן על ר"י אמאי במת המשתלח ישפך הדם והא אתעביד לי' מצוותי' ולכאורה אמאי לא פריך על ת"ק דאם של עזאזל מת יביא אחרים ויגריל דלמה להביא אחר הא אתעביד לי' מצוותי'. והנה יש לומר דעל רבנן לא קשה דדלמא סברי כר"ש דוידוי מעכבת ולכך צריך להביא אחרים רק על ר"י מקשה שפיר דהא אית ליה לא התוודה כשר. אך דוחק קצת לומר דרבנן סברי דוידוי מעכב דלא כהלכתא ומתניתין לא אתיא כר"ש כמו שכתבו התוס' לעיל ולפי דברי התוס' ישנים ניחא נמי דרבנן דאית להו ירעה שפיר צריך להביא אחרים למצות וידוי משא"כ לר"י דאית לי' ישפך הדם שפיר מקשה דבשביל מצוה אין לנו לאבד קדשים. ולפ"ז י"ל לשיטת רש"י לקמן דמשמע דהדחוי הוא בשביל הגרלה וכתבתי בטעמי' של דבר דאי לא בעי הגרלה לא הוה מחוסר מעשה והוה בידו וא"כ נראה דלת"ק במת המשתלח לא ישפך הדם דלא כמה שכתב רש"י דלכ"ע בשחוטין נדחין דהא כל הדיחוי הוא בשביל הגרלה והגרלה אינה אלא למצו' ובכל היכא דישפך הדם ממילא לא בעי הגרלה ולא שייך דחוי ודוקא קודם שנשחט דבעי הגרלה למצו' כיון דאכתי רועה וכמו שכתב הת"י ולפי זה אפשר ג"כ ליישב קושיית התוס' דעל ר"י לא קשה במה פליגי די"ל דאזיל לשיטתו לעיל דף מ' דהגרלה אינה מעכבת ורק למצוה ולרבנן דווקא אם מת המשתלח ירעה של שם או איפכא אבל הדם לא ישפך ור"י סבר תמות וא"כ הי' משמע דדוקא במה דחכמים אית להו ירעה פליג איהו דתמות משא"כ בדם דלרבנן אינה נדחה כלל כיון דלא בעי הגרלה והוה בידו ע"ז לא פליג ולכך הוסיף ר"י דאפילו הדם ישפך וטעמי' או משום דאית לי' הגרלה מעכבת והוה דחוי או דאית ליה דאפילו אינו מחוסר הגרלה הוה דחוי ואפילו הוה בידו כמו דסברי כמה אמוראים בזבחים ל"ד ובמנחות נ"ט. או אפשר דר' יוחנן לשיטתו דאמר בתמורה ג' לא תיתני מימר דבדיבורי' אתעביד מעשה ואם כן אפילו בלא הגרלה חשיב מחוסר מעשה דהא צריך להביא אחר ולהקדישו אבל רבא אית לי' דהגרלה מעכבת וא"כ אפילו לרבנן בוודאי ישפך הדם דהא בשחוטין כ"ע מודים דנדחה ושפיר מקשה במה פליגי:

ועיין סנהדרין מ"ז תוס' ד"ה הואיל ונדחו מה שהקשו דאמאי בהמיר דתו ונשתטה מועיל רעי' והתם גבי עיר הנדחת אמרינן דאפילו הדמים נדחין ונראה לפי מה שכתבו התוס' זבחים נ"ט ד"ה עד שלא נבנה המזבח דהיכא דהוא בידו אפילו ע"י מעשה דחוי מעיקרא לא הוה דחוי כדמוכח גבי מזבח שנפגם דלא פסיל הקרבנות שהוקדשו אז וכן כתבו התוס' סוכה ל"ג ע"ש והנה לכאורה יש להבין דאמאי באמת אמרינן גבי עיר הנדחת דאפילו הדמים ידחו ובכל דחוים אמרינן דהדמים אינם נדחים כדמוכח הכא וגבי המקדיש נקבה לפסחו:

וצריך לומר דבשלמא בשאר דחוים הדמים לא היו דחוים כלל אבל בעיר הנדחת דבעת שהיו רשעים גם הדמים לא היו ראוים לקרבן דזבח רשעים תועבה שפיר אמרינן דחוי והנה לפי מה שכתבתי לעיל דדוקא היכא דבעינן מעשה לא מהני בידו לענין דחוי אם כן יש להביא ראיה לשיטת הסוברים דמומר ששב צריך טבילה ולכך לא מהני בידו דהוה מחוסר מעשה עיין ביו"ד סימן רס"ח והנה בדחוי מעיקרא לא הוה דחוי היכא שבידו אף דמחוסר מעשה והנה לענין הדמים שפיר הוה דחוי מעיקרא דהא מעיקרא לא הוית קיימא לדמים והוה דחוי מעיקרא לענין הדמים ואמרינן היכא שבידו לא הוה דחוי משא"כ לענין עיר הנדחת דחייבי מיתות ב"ד לא נפטרו בתשובה ואכתי מיקרי זבח רשעים עד דאיקטלו ולא הוה בידו וא"כ גם לענין הדמים חשיב דחוי אף דהוה דחוי מעיקרא וא"ש:

והנה לפי דברי התוס' ישינים שהבאתי למעלה דהיכא דירעה עבדינן אפילו למצוה יש ליישב מה שלא הביא הרמב"ם בה' עבודת יוה"כ דמת המשתלח ישפך הדם דהא כ"ע מודים דשחוטין נדחין ונראה לומר דהרמב"ם סובר מדנקיט ר"י מת המשתלח ישפך הדם משמע דרבנן פליגא בהא וטעמא דלא סבירא להו הך דרשא לכפר דבעינן שיחי' עד מתן דם של חבירו ולכך לא הביא הרמב"ם הפלוגתא דר"י ור"ש בדף מ' אם צריך עד שעת מתן דם או שעת וידוי רק פסק כסתמא דמתניתין דהכא דמשמע לרבנן במת המשתלח לא ישפך הדם רק כל זמן שלא נשחט של שם צריך להביא אחרים ולהגריל למצוה לקיים מצות וידוי ומצות שלוח משא"כ בנשחט דאז צריך לשפוך הדם ובשביל מצוה לא אמרינן דישפך כמו שכתב הת"י וא"ש. ובזה נמי מיושב קושיית תוס' לר"י במה פליגי די"ל דפליג במת המשתלח אם ישפך הדם:

מה שהנחתי לעיל דברי התוס' בדף מ' בצ"ע שכתבו דטעמא דר"י משום דבעינן לקיחתו כאחד והא לקיחתן כאחד אינו מעכב בדיעבד וראיה דקודם הגרלה מודה ר"י דיקח זוג לשני נראה לפרש דבריהם דהכל נמשך לדבריהם שאחר זה והוא מקושר עם הא"נ שכתבו והפירוש הוא דלכך חשיב דחוי בשני השעירים אם מת אחד מהם אף דבנשפך דם השעיר לא חשיב נדחה דם הפר מחמת שאינו יכול לזרוק דם הפר בהיכל עד שיביא שעיר אחר וע"כ צ"ל דבהכי לא חשיב נדחה מחמת דבגופו לא אתיליד דחוי ואמאי בשני השעירים חשיב דחוי דנהי דלר"י צריך להיות חי עד שעת מתן דם של חבירו מ"מ אינו ראוי להחשב דחוי מחמת זה כמו בדם הפר שאינו נדחה מחמת שפיכת דם שעיר וע"ז כתבו התוס' דהכא חשיב טפי דחוי מחמת שתחילת לקיחתן הי' כאחד אי נמי מחמת שנקבעו בגורל אחד חשיב טפי כאלו נדחה השעיר החי מחמת מתת השני ואפשר טעות סופר יש בדבריהם וצריך להיות א"נ כיון שהקבעו יחד אם מת אחד מהם כו' וקאי אדלעיל דבשביל שהוקבעו יחד על ידי לקיחתן כאחד חשיב דחוי במיתת חבירו כן נ"ל בכוונת דבריהם:

ועל דברי התוס' ישינים שהקשו דלמ"ד דהגרלה לא מעכבא א"כ יביא אחר בלא הגרלה כדי שלא יוצרך אחד לדחות לרעי' נראה לומר דהא אמרינן ב"ב (דף פ"א) גבי ביכורים דנהי דקרי' אינה מעכבת מ"מ בעינן שיהיו ראוים לקרי' ואף דהתם מה שאינו קורא הוא מדרבנן בעלמא דמחזי כשיקרא או דאתי לאפטורי' מתרומות ומעשרות ומ"מ חשיב בהכי אינה ראוי' לבילה ע"ש וא"כ ה"נ נהי דהגרלה לא מעכבא מ"מ בעינן ראוי' להגרלה משא"כ הכא דאי אמרינן דלא יביא אחרים להגריל למצוה כדי שלא יצרך רעי' א"כ הוה אין ראוי לבילה כו' והא דסבר ר"ש דמביא אחר שלא בהגרלה במת אחד מהם ולא אמרינן דאין ראוי להגרלה הגרלה מעכבת היינו לפי מה שכתבתי לעיל דלר"ש מוכח מקרא דהגרלה אינה מעכבת כלל אפילו באין ראוי להגרלה דהא יליף מקרא דצריך להיות חי עד שעת וידוי ולאחר מתן דם שעיר הפנימי אי אפשר כלל בהגרלה דהא של שם נעשה לגמרי כמצותו וכמו כן כתבו התוס' בגיטין (דף כ"ח ע"ב) לענין סמיכה דילפינן מקרא דלא בעינן ראוי לסמיכה ולכך טמא משלח קרבנותיו ע"ש:

תוכן העניינים

זכותא דאברהם (דרושים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה