אור ברסלב
זית רענן חלק ב חלק אורח חיים › סימן א

זית רענן חלק ב· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק אורח חיים · סימן א

חלק אורח חיים

בדיני תפלין

נשאול נשאלתי פה ירושלים עיר הקדושה תובב"א, מן הרב המופלג וכו' החכם השלם מהור"ר יודל נ"י.

על דבר הנהוג במקצת העיירות במדינת בבל אצל סופרי סת"ם שכותבין תפלין ואינם יכולים לאמן את ידיהם לכתוב השורות זו תחת זו בשוה בסופם, וכותבים בעיקום מצד אחד וכל השורות קצרות זו מזו בסופם, כעין המובא בש"ס גבי מזוזה (מנחות ל"א) ובלבד שלא יעשנה כקובה ובלבד שלא יעשנה כזנב. ושאלני להורות דעתי בזה ויושלח תשובתי להרבנים הגדולים דשם:

וכה תשובתי

נראה לפענ"ד לברר וללבן הדברים שעל פי דת תוה"ק גם גבי תפלין פסולין בכהאי גוונא כמו גבי מזוזה. ומתחילה נשיחה את הדברים שיש לדבר בכחא דהיתירא בתחלת העיון. איברא סיומא דמילתא נברר בעזה"י שפסולים הם. ולא נשאר אפס קצהו לאחוז בסנסני דהיתירא כלל וכלל:

א כיון דלא תניא בשום מקום בש"ס ופוסקים אלא גבי מזוזה מנא לן לחדש ולומר ולפסול אף גבי תפלין. שהרי לענין כמה דברים אינן שוין בהלכותיהן. א] לענין שרטוט דמזוזה צריכה שרטוט ותפלין אין צריכין שרטוט. עיין בש"ע אורח חיים [סימן ל"ב סעיף ו'] ובש"ע יורה דעה [סימן רפ"ח סעיף ח']. ב] תפלין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטוס. עיין בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף ז' ובש"ע יו"ד [סי' רפ"ח סעיף ו']. ג] כתבה על שני דפין פסול במזוזה. עיין מנחות פרק הקומץ רבה דף ל"ג ריש עמוד א'] אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין פסולה (דהיינו בשני עורות וכפירוש התוס' שם]. וגבי תפלין איתא שם להדיא בדף ל"ד:] תנו רבנן כיצד כותבין, תפילה של יד כותבה על עור אחד. ואם כתבה בארבע עורות וכו' יצא. ועיין בסוגיא שם דר' יהודה חזר לגבי ר' יוסי דאין צריך לדבק. וגבי מזוזה דילפינן כתיבה מסוטה כמו שכתבו בתוס' שם [דף ל"ד עמוד א'] ד"ה נאמר וכו' דילפינן גזירה שוה מסוטה. וגבי פרשת סוטה מבואר בתוס' שם (דף י"ז סוף עמוד ב'] בד"ה כתבה על שני דפים וכו' וזה לשונם בתוך הדבור [בדף י"ח] ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרו יחד דפסול. ועיין בשלחן ערוך אבן העזר [סימן ק"ל סוף סעיף ז'] בהגה"ה ובבית שמואל שם סעיף קטן ח']:

איברא במנחות [דף ל"ב ע"א] בתוס' ד"ה דילמא להשלים. לתירוץ קמא שגם לגבי מזוזה [והוא הדין לגט ופרשת סוטה] מהני תפירה. ונראה פשוט דלא פליגי דהתם דפסלו גבי גיטין והוא הדין למזוזה ופרשת סוטה איירי היכא דניכר התפירה. שהרי כן נראה בעליל מהמשך דבריהם שם במס' סוטה. וזה לשונם שם קודם לזה. כדתנן דיבק שברי שופרות פסול. מפני שמתחילתו לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חיבורו ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרו יחד דפסול. עד כאן לשונם הרי דקאי בגוונא דניכר. אבל התם במנחות דצריכין לדחוקי לאשכוחי גוונא גבי ספר תורה ותפלין שבלו, דעל כרחו איירי בלהשלים. דהיינו שתפרו או דיבקו באופן שאינו ניכר כלל. וגם בזה משמע לתירוץ בתרא שם דאפילו בכהאי גוונא פסול גבי מזוזה [ופרשת סוטה וגט]. וזהו טעמא דהרמ"א שם בהג"ה דכתב שהוא ספק פסול. דאיירי באינו ניכר כלל ואפילו הכי פסול. מספיקא דשני תירוצים של רבותינו בעלי התוס' במנחות הנ"ל:

נהדרין למילתא דקמן דבתפלין כשר בד' עורות אפילו לא דיבק וגבי מזוזה פסול לכולי עלמא [אפי' בדיבק] היכא דניכר. הרי דלא מדמינן תפלין למזוזה. וכן פסקי' בש"ע או"ח [סימן ל"ב סעיף מ"ז] במחבר. ובש"ע יו"ד [סי' רפ"ח סעיף ד']:

ד] גם יש לדון לפום רהיטא. כיון דאפי' גבי ספר תורה דחמורה מכולהו כשרה בדף אחרון. אם מקצר השורות והולך עד סוף הדף ועשאו כזנב. עיין בש"ס מנחות [דף ל' ריש ע"א] הכותב ס"ת וכו' לא יגמור בחצי הדף אלא מקצר והולך. ועיין שם פירוש רש"י דמקצר ראשי השורות משני צדדים ועשאו כזנב. ומוכח דגם בכהאי גוונא מיקרי כתיבה. שהרי בספר תורה מקרא מלא דיבר הכתוב כתבו לכם וגו'. מכל שכן גבי תפלין דלא כתיב בהם כתיבה כלל:

ועתה ננקוט בקצרה. דהיינו טעמא דבכל הני גווני דלעיל דפסולין במזוזה וכשרים בתפלין. משום דגבי מזוזה דכתיב בי' וכתבתם וילפינן כתיבה כתיבה מסוטה דכתיב ביה בספר כמבואר שם בסוגיא]. מה שאין כן גבי תפלין דלא כתיב בהם כתיבה כלל:

ה] גם יש לדון קצת. דכיון שגם במזוזה לא נתבאר בהדיא בש"ס ופוסקים דאם עשאו כזנב מצד אחד דפסול רק בעל הש"ך המציא כן [בסימן רפ"ח סעיף קפן ו']. והבו דלא לוסיף עליה לפסול גם גבי תפלין אפילו בכהאי גוונא:

ב איברא לקושטא דמילתא נראה לפי עניות דעתי דאין להיתרים האלו יסוד ושורש וענף כלל וכלל. שהרי בעל כרחך צריכינן לומר על פי ראיות ברורות שכל מה שפסול במזוזה משום דילפינן בגזירה שוה כתיבה כתיבה מספר תורה. או מפרשת סוטה דכתיב ביה בספר. הדר ילפינן תפלין ממזוזה מהיקישא דוקשרתם וכתבתם. וכשם דאיתא בגיטין (דף מ"ה:] דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. וכן איתא להיקישא זו במנחות דף ל"ג ע"א ול"ז ע"א]. הוא הדין נמי להיפוך דכל מה דפסלינן בכתיבה גבי מזוזה משום דילפינן גזירה שוה מסוטה דכתיב ביה בספר. הוא הדין נמי דפסול גבי קשירה דתפלין. וכן איתא להדיא בכמה דוכתי. עיין בש"ס כריתות (דף ה' סוף ע"א] ותיהדר קטורת ונילף משמן. מה שמן כי מפטם לחצאין פטור וכו' עיין שם. אלמא דילפינן נמי להיפך גם עיין בתוס' מנחות (דף ל"ב:] תוך דיבור המתחיל הא מורידין עושין וכו'. וזה לשונם וקצת תימא דבסמוך ילפינן מזוזה מס"ת בגז"ש וכו' ואמאי לא ילפינן מינה ס"ת ממזוזה וכו' עיין שם ומקודם נבאר ראיות ברורות ליסוד זה. ואחר כך יתבאר במאי דמקילין בגוונא דלעיל גבי תפלין יותר מגבי מזוזה. על פי טעמים נכונים וישרים:

ג תדע דאי לא תימא הכי. מנא לן דתפלין אינם נכתבים אלא על הספר ובדיו ובאשורית וכתיבה תמה. שהרי גבי מזוזה גופא היה כשר על אבנים לולא דילפינן מכתיבה דברוך בן נרי' דכתיב ביה על הספר ובדיו עיין מנחות דף ל"ד ע"א]. ואין לומר משום דהלכה למשה מסיני דתפלין על הקלף ובדיו (וכמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות תפילין הלכה ג']. דעדיין תקשה [באשורית] מנלן, ועוד שהרי גם מזוזה פסול על הגויל מהלכה למשה מסיני [שם ל"ב] ואפילו הכי הוה אמינא דכשירה על האבנים לולא הגזירה שוה הנ"ל. אלא ודאי צריך לומר דדוקא היכא דכתבה על העור הוא דפסולה מצד הלכה למ"מ על הגויל. אם כן גבי תפלין דליכא גז"ש מנא לן דפסול על הלוח ועל הנייר. אלא ודאי דהדר ילפינן ממזוזה בגז"ש דוקשרתם וכתבתם:

ועוד ראיה ברורה לזה. ממאי דמקשינן בש"ס מנחות (דף כ"ט ע"א) שתי פרשיות שבמזוזה ואפילו אות א' מעכבן וכו'. פשיטא ופירש רש"י שם דכתיב וכתבתם דבעינן כתיבה תמה. ושם (דף ל"ד סוף ע"א) מקשינן גם על ד' פרשיות שבתפלין כן. פשיטא ומשנינן כמו גבי מזוזה. הרי להדיא דאע"ג דלא כתיב ביה כתיבה ילפינן ממזוזה מהיקישא דוקשרתם וכתבתם ואין לומר משום דכתיב ביה הוי' כמש"כ רש"י במשנה. דזה קאי על מנין הפרשיות עצמן. שהרי אחר כך מציין רש"י עצמו על אות א', ועוד דלמסקנא קאי על מוקף גויל קשיא להיפך מנא לן כיון דלא כתיב ביה כתיבה כלל. ועוד ראיה מדברי ירושלמי מגילה. מובא בתוס' (דף ל"ג) כתבה על שני דפים דפסול. והוא משום דילפינן מסוטה. ופסול גבי מזוזה ותפלין ובעל כרחו משום דילפינן היקישא מוקשרתם וכתבתם:

איברא דברי הירושלמי צריך ביאור שהרי תניא להדיא דבתפלין אפילו בד' עורות כשר, ואין צריך לדבק כדאיתא שם להדיא (דף ל"ד) דר"י חזר בו לגבי ר' יוסי. איברא נראה פשוט דהא דפוסל בירושלמי איירי בפרשה א' שכתבה על שני עורות. והא דמכשרינן בברייתא היינו שכתב פרשה שלימה על כל עור בפני עצמו. אע"ג דגבי מזוזה פסול בשני עורות אפילו בפרשה שלימה על כל עור בפני עצמו, דילפינן מספר דגבי סוטה. היינו טעמא דכיון דגבי תפלין לא כתיבא כתיבה בתורה. רק דילפינן בהיקישא דוקשרתם וכתבתם דגבי מזוזה. משום הכי היכא דכתב פרשה שלימה על כל עור ועור בפ"ע אזי מסתבר ביותר דיש ללמוד תפלין של יד מתפלין של ראש דכשרין לכתחלה בד' עורות. ולא נילף ממזוזה ליפסל. אבל היכא דכתב פרשה אחת על שני עורות. אזי באמת בין בתפלין של יד ובין בתפלין של ראש פסולין מהיקש דוקשרתם וכתבתם:

ד ובזה מתורץ קושיית הבית שמואל (סימן ק"ל סעיף קטן ח') דמאי שנא גבי גט דלא מהני דיבוק ותפירה, וגבי ד' פרשיות דתפלין של יד דמהני דיבוק. למאי דסבירא ליה לר"י מעיקרא. דשאני ושאני דגבי תפילין אי אפשר לפסלן. משום שני ספרים דיותר יש לדמות תפלין ש"י לתפלין ש"ר. רק מצד והיה לך לאות כשם שאות אחת מבחוץ כו'. הרי דבדידיה תליא מלתא וכיון דאינו ניכר הרי ליכא אלא אות אחת. אבל בפרשה אחת שכתבה על שני עורות וכן בגט ופרשת סוטה. דפסול משום שני ספרים. מה בכך דאינו ניכר כיון דלקושטא יש בו שנים. ורחמנא בעי רק ספר אחד ובזה נסתלקה ראיה הנ"ל [באות א' אות קטן ג'] משני דפים. ואדרבא משם ראיה להיפך. שהרי פרשה א' פסול בשני עורות. בין בתפלין ש"י בין בתפלין ש"ר. והיינו משום דילפינן מהיקישא דוקשרתם וכתבתם. דכמו דפסול במזוזה משום דילפינן כתיבה כתיבה מפרשת סוטה דכתיב בספר. ילפינן נמי תפלין מהיקישא דוקשרתם וכתבתם. רק דבכל פרשה ופרשה לחודא. כשירה גם בתפלין של יד על עור בפני עצמו משום דיותר מסתבר ללמוד מיניה וביה מתפילין של ראש:

ה איברא דברי תוס' הנ"ל בראייתם מירושלמי דדוקא בשני עורות הוא דפסול ולא בשני דפים. ודלא כרש"י. צריך עיון. שהרי מירושלמי מוכח להיפוך. וזה לשונו שם מגלה (דף וי"ו) ולמה לא אמרן יש בספרים מה שאין בתפלין ומזוזות שהספרים נכתבים בשני דפים. ותפלין ומזוזות אינם נכתבים אלא בדף אחד התיב ר"י כו' דרבה (פירש המפרש. גדולה מזו היה לו להקשות] שהספרים נכתבים בשני עורות [פרשה א' ותפלין ומזוזות אינם נכתבים אלא בעור א'. אמרין חבריא. נאמר דף א' בשני עורות לית הא דרבה (וכי אין זה גדולה מכולן] אמר לון שכן אפילו ספרים אינם נכתבים כן [בדף אחד בשני עורות אפילו ספרים אינם נכתבין עכ"ל. הרי להדיא דקושיא ראשונה קאי על שני דפים בעור א' והוא כפירוש רש"י. רק שהקשה אחר כך דגדולה מזו היה לו להקשות. דגבי ס"ת כשר אפילו בשני עורות וכבר הניחו דברי תוס' בתמהון גדול. וכן איתא במרדכי שמביא ראיה מירושלמי לפירוש רש"י:

ולפי ענ"ד נראה דיפה כיוונו בראיה זו לאשורם. שהרי בקושיא שניה שהקשה בדרבה מיניה. הקשה בסתמא משני עורות דבס"ת כשר ובתומ"ז פסול. מנ"ל דקשיא ליה משני עורות בדף א' דלמא בשני דפים בפרשה א' הוא דקשיא ליה, דבס"ת כשר אפי' היכא דניכר התפירה להדיא. מה שאין כן בתו"מ. דאפילו גבי תפלין פסול פרשה א' על שני עורות. ושוב לא שייך התירוץ שכן אפילו ספרים אינם נכתבים כן. ומאיזה הוכחה הכריחו חבריא דקושיא קאי על דף א'. אלא ודאי שהוכיחו כן מן המאוחר על הקדום דאי לא תימא הכי. היינו קושיא ראשונה שהקשה מעיקרא מב' דפים. דבעל כרחו איירי בשני עורות. דאי בעור א'. גם בתו"מ כשרים. וכיון שכבר הקשה בשני דפים בשני עורות. ממילא נשמע דבעל כרחו מה שהקשה אחר כך ברבה מיניה. היינו בשני עורות ודף א'. ועל זה תירץ לו שפיר. דאם כן גם בס"ת פסול כהאי גוונא ועיין. וזה ברור ונכון. הארכנו מזה מענין לענין באותו ענין. בכדי שלא נוציא מתחת ידינו דבר שאינו מתוקן:

ועוד מצאנו שכן כתבו התוס' להדיא. דגם בתפלין בעינן ספר עיין שבת (דף ע"ט) בד"ה קלף. וז"ל וקשה דא"כ פסול לכתוב עליהם ס"ת ותו"מ דבעינן ספר ולהכי פסול כו' עכ"ל. הרי אע"ג דלא כתיב בתפלין גופיה לא כתיבה ולא ספר. אלא בעל כרחו צריך לומר דילפינן ממזוזה מהיקישא דוקשרתם וכתבתם:

עוד ראיה ברורה ממס' קידושין ל"ד ע"א] דמקשה שם להדיא וניקוש תפלין למזוזה. רק דמשני התם דיותר נכון לאקושי תפלין לתלמוד תורה. משום דאיתקש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה. וכן שם עמוד ב'] דאי כתב רחמנא ראייה ולא כתב תפלין הוה אמינא אקיש תפילין למזוזה הרי להדיא דהוי היקש גמור וממילא נמי דהוא הדין שכן פסולי מזוזה פסלי נמי בתפילין משום היקישא דאין היקש למחצה:

ו עוד חובה עלינו לבאר מפני מה נשתנו לענין שרטוט ואפקוהו מהיקש. דמזוזה צריכה שרטוט ולא בתפלין וכמש"כ לעיל (באות א' א"ק א'). איברא לאחר עיון קצת עוד נראה מזה ראיה ברורה לאלומי היקישא דתפלין למזוזה. עיין מנחות ל"ב] שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. שם אמר ר"י אמר שמואל כתבה אגרת פסולה. ופירש רש"י בלא שרטוט. מאי טעמא אתיא כתיבה כתיבה ופירש רש"י כתוב זאת זכרון בספר. ועיין שם תוס' ד"ה כתבה אגרת וזה לשונם וקשה דלעיל אמרינן שרטוט של מזוזה הלכה למ"מ. והכא יליף כתיבה כתיבה ועיין שם. ולפי ענ"ד נראה דדברי רש"י נכונים בפשיטות. עיין מס' מכות [דף י"א עמוד א'] דפליגי בה ר' מאיר ור' יהודה גבי ס"ת שתפרו בחוטי פשתן חד אמר כשר וחד אמר פסול. למאן דאמר פסול, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. ואיתקש כל התורה כולה לתפלין. מה תפלין הלכה למ"מ לתופרן בגידין אף כל כו'. ואידך כי איתקש למותר בפיך. להלכותיו לא איתקש. וזה לשון רש"י בד"ה להלכותיהן לדבר שאינו כתוב בתורה. ובתפלין גופיה לא גמרינן ליה אלא בהלכה למ"מ לא ילפינן בהיקישא עד כאן לשונו. ואנן פסקינן כמאן דפוסל בשלחן ערוך סימן רע"ו סעיף א'] דהיקישא ניתן גם להנלמד מהלכה למ"מ. שהרי סתמא דגמרא במגילה י"ט עמוד א'] דנקרא ספר לפוסלו בחוטי פשתן. וכן מסוגיא הנ"ל דמנחות נלמד כן לפירוש רש"י הנ"ל. דכתבה אגרת פסולה. דילפינן כתיבה כתיבה מספר תורה. דקאי על שרטוט והרי בס"ת גופא דצריך שרטוט פירש רש"י בסוטה (דף י"ז:) דהלכה למ"מ דכל ספרים צריכין שרטוט. ולפי"ז תו לא קשה לרש"י קושיא הנ"ל. דכיון דילפינן בגזירה שוה גבי מזוזה דצריך שרטוט. וקשיא הלכתא למה לי. אלא בעל כרחו צריך לומר דאתיא הלכתא לאפוקי תפלין דאין צריך שרטוט. דדוקא מזוזה דכתיב ביה כתיבה צריך שרטוט. אבל לולא זאת אמינא דהדר ילפינן תפלין ממזוזה. דהוקשו להדדי כנ"ל. אלא דאכתי קשיא לדעת תוס' שם דגזירה שוה לא קאי על שרטוט. רק מהלכה למ"מ לחוד הוא דמזוזה צריך שרטוט. ואפילו הכי בתפלין אין צריך שרטוט. ולא ילפינן מהיקישא. דהרי אנן פסקינן דהיקישא קאי גם על הלכותיהן. גבי ס"ת שתפרו בחוטי פשתן וביותר קשה שתוס' בעצמם הקשו שם (דף ל"ב] בד"ה הא דאמאי לא ילפינן בגז"ש דכתיבה כתיבה גבי ס"ת לדעת ר"ת. ולא הקשו מתפלין לכולי עלמא דהוקשו למזוזה. כדאיתא במס' קידושין וכמש"כ לעיל. וצריך לומר דסברי כדעת נימוקי יוסף שם. וזה לשונו אין צריך שרטוט. לפי שהקלף דק הרבה ושמא יקרע. ביאור דבריו. דלא ליתן טעם על ההלכה בא. דמי הכריחו לזה להטעים הדבר שיצא ממלכו של עולם. וכמו דוכסוסטוס דכשר במזוזה ולא בס"ת ותפלין. וגויל דכשר בס"ת ופסול בתפלין לכולי עלמא. ובמזוזה לדעת תוס'. אלא דקשיא ליה דכשם דהוקשו תפלין למזוזה לכל דבר לענין כתיבה תמה ועל דיפתרא ואשורית ובדיו לדעת רוב הפוסקים. ובוודאי אינו אלא משום דהוקשו להדדי. ומאי שנא שרטוט שאין צריך. ומשום הכי הכריחו לבאר דש"ה דטעם יש בדבר. משום דכמה פעמים יקרה שהקלף דק הרבה. ואם יצטרך לשרטט יבטל ממצות תפלין לגמרי. מה שאין כן גבי מזוזה דנכתב על דוכסוסטוס. וגם על הגויל לדעת הרא"ש שם. וס"ת נכתב על הגויל. משום הכי נמסר לחכמים דלענין זה לחוד לא ילפינן מהיקישא. גם אפשר לומר דתוס' סברי כדעת רמב"ם בפרק א' מהלכות תפלין הלכה י"ב] וזה לשונו הלכה למ"מ שאין כותבין ס"ת ומזוזה אלא בשרטוט. אבל תפלין א"צ שרטוט לפי שהן מחופין. עד כאן לשונו. וגם אין צריך בדיקה לעולם. כמו שכתב בסוף [פרק ב'] שם. נמצא ראיה ברורה גם מדברי הרמב"ם ונמוקי יוסף הנ"ל. דמסתמא הוקשו להדדי לכל הלכותיהן רק מפני טעמים הללו יצאו מהיקישא. ומזה נראה דהרמב"ם ונמוקי יוסף סברי כדעת תוס' במס' ר"ה גבי שופר דיובל. דלא ילפינן מגז"ש דראש השנה לענין כפופים משום שסברא מחלק ביניהם. ועיין (דף כ"ו] תוס' ד"ה של יעל ולא כרא"ש שם]:

ומעתה אין לאחוז ולהסתבך בצילא דהיתרא במאי שכתבנו לעיל אות א' אות קטן ב'] שהרי נשתנו לענין דוכסוסטוס וקלף דהתם ניתן לכל אחד הלכה בפני עצמו. ואין לתת טעם לגזירת המלך דס"ת על הגויל. ותפלין על הקלף. ומזוזה על דוכסוסטוס מה שאינו כן לענין שרטוט וכדומה. שההלכה רק על מזוזה לחוד ולהכי בזה הוא שחתרו רבותינו ז"ל למצוא דרך סלולה. דמפני מה לא ילפינן מהדדי. שהרי הוקשו לכל דבר ולפי זה גם לענין כקובה וכזנב דפסול גבי מזוזה. פשיטא שגם בתפלין פסול. שהרי הוקשו לכל מילי. ואע"ג דגבי ס"ת כשר בדף האחרון. היינו טעמא דבלא זה קשיא דלמה התירו בדף אחרון להיות מקצר והולך ולעשותו כזנב דפסול גבי מזוזה. ואין לומר משום דאי אפשר. שהרי אפשר בשתים שתים דכשר במזוזה. כדאיתא שם להדיא בברייתא דלקמן. ואין לומר דאיירי שלא יספיק לו בזה. דהרי פשוט שיכול לכתוב בדף האחרון שורה אחת או שתים ויותר שלימות. ואחר כך יקצר בשתים שתים. אלא ודאי בעל כרחו צריך לומר. דמידי טעמא דעשאו כקובה וכזנב דפסול. משום שנראה כאילו כותב דבר שאינו של חובה. ומצייר ציור כרצונו. ומשום ביזוי מצוה הוא שיצא מתורת כתב לגמרי. ולהכי בדף אחרון שלא נשאר לו רק פסוק אחד. דנראה בעליל שאינו עושה כן מפני רצונו. רק מפני ההכרח המכריחו שלא יצטרך לגנוז היריעה שנתקדשה. שוב אין בזה פסול. וכשם דמותר לכתוב שתים שתים אע"ג דבתוך הספר אינו רשאי מפני שנראה כאגרת. דכיון דמפני ההכרח הוא שכתבו שתים שתים. שוב לא נראה כאגרת כן רשאי גם כן לקצר. כפירוש רש"י מהאי טעמא גופא. דוגמא לזה מצינו גם בדאורייתא. עיין סנהדרין מ"ו עמוד א'] המלין את המת עובר בלאו. ולכבודו או לכבוד החיים מותר אפילו לר' יהודה דסבירא ליה דבר שאין מתכוין אסור מן התורה בכל התורה כולה לבד במלאכת שבת אסור רק מדרבנן. עיין שבת דף מ"א] תוס' ד"ה ומיחם. אלא ודאי דהכא שאני דרחמנא לא אסרו רק משום ביזוי. ולהכי היכא דמלינו משום טעם אחר מותר. ומעתה תו אין להסתבך בסבך דהיתירא. במש"כ לעיל [ובאות קטן א' ואות קטן ד"]:

ז ועתה נברר ונלבן בעיקר הפסול דכקובה וכזנב. ובמאי שרמזנו [באות ו'] בטעמא דכקובה וכזנב. דלא מצד הסברא לחוד כתבנו כן. אלא דבעל כרחו צריך לומר כן. דאין לומר דטעמא דמלתא משום דנראה כאגרת. שהרי איתא שם דף למ"ד] ולא ירבה בדפים מפני שנראה כאגרת. ועיין שם ברש"י. דהיינו שכותב שתי תיבות בדף אחד. ולקמן (דף ל"א] אמרינן להדיא דמזוזה שכתבה שתים שתים כשירה. וגם אין לומר דטעמא דר' יוחנן דפוסל בעשאו כקובה. לא משום דנראה כאגרת. אלא משום דהוי כאגרת ממש דפסול לגבי מזוזה. כדאיתא שם (ל"ב] אמר ר"י אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מאי טעמא אתיא כתיבה כתיבה. ולפי"ז היה קצת מקום לטעות ולומר דגבי תפלין כשרים. לטעם הרמב"ם דמפרש ליה לענין שרטוט ומשום דמחופים כשרים]. חדא. דאם כן למה דחקו הפוסקים הלא הם בעלי התוס' דסברי דבכל מקום דכתיב ספר להדיא. אפילו הכי אין צריך שרטוט. רק גבי מזוזה משום הלכה למ"מ. וגבי מגילה דהוקש למזוזה. משום דכתיב דברי שלום ואמת. וכן שאר הפוסקים אע"ג שחלקו על רבינו תם וסברי דס"ת צריכה שרטוט וכן פרשת סוטה. מכל מקום משום דקשיא להו דבעל כרחו האי דר"י אמר שמואל לא קאי על שרטוט משום שהוא מצד הלכתא. וכן איתא להדיא ברא"ש ונמוקי יוסף ודחקו לפרש בלא דקדק בחסירות ויתירות. דזהו מילתא דפשיטא שהרי כתיב והיו בהווייתן יהו. ולא איירי ביה בכל פרקין עד כה. ואמאי לא פירשו בדתני לעיל כשעשאו כקובה וכו'. אלא ודאי משום דמשמע מדברי ר' יוחנן דהיכא דעשאו כקובה פסול מצד עצמו. ולא צריכא ללמדו בגזירה שוה. ובעל כרחו צ"ל בטעמא דידיה משום דנראה להדיא כמצייר ציור לעצמו. ולא ככותב דבר של חובה. וכן נראה מפשטות לשונו ובלבד שלא יעשנה כקובה כו'. דנקטה דרך שלילה ואזהרה. ולא להשמיענו פסולו הוא דאתי. משום דמלתא דפשיטא הוא. ומצד סברא החיצונה הוא. ולא משום גזירה שוה הוא. שהוא מצד גזירת הכתוב. דאם כן הוה ליה למינקט ולאשמועינן עיקר הדין ולפרשו משום גז"ש. כמו דנקטו ומפרשי במילתא דשמואל. וזה ברור ופשוט. ואין לנטות מזה זיז כל שהוא. וכיון שכן גם בתפילין מילתא דפשיטא דפסולין:

ח ואגב דעסיקנא בזה יש לבאר, דלכאורה קשה לדעת הפוסקים הרא"ש וסייעתו, דסברי לדינא כדעת רש"י, דבכל מקום דכתיב ספר אזי פשיטא דצריכה שרטוט משום הלכה למ"מ, ומפרשים מלתא דשמואל בכתבה אגרת דלא כדעת רש"י דקאי על שרטוט ומצד גז"ש, כיון דהוי מצד הלכה למ"מ, וכיון שכן עדיין קשיא הלכתא למה, כיון דסוף סוף הרי איכא גז"ש, יהיה לאיזה ענין שיהיה, מכל מקום ממילא משמע גם לענין שרטוט, דאין היקש למחצה, דבשלמא לדעת רבינו תם לא קשה, דכיון דסבירא ליה דגם בס"ת לא בעי שרטוט, אף על גב דכתיב ביה ספר, תו ליכא גז"ש גבי מזוזה, רק מצד הלכתא לחוד, אבל לדידהו דסבירא להו בזה כדעת רש"י דס"ת צריכה שרטוט, ואפילו הכי לא ניחא להו לפרש מלתא דשמואל דקאי על שרטוט, דכבר אתיא מהלכתא, ומשום הכי מפרשי דקאי על חסירות ויתירות, וקשיא דאם כן הלכתא למה לי, וכמו כן מקשה בגמ' סוכה [דף כ"ח עמוד א'] הלכתא למה לי, וצריך לומר דלקושטא גם לדידהו ניחא, משום האי טעמא גופא דכתיבנא לעיל באות ו'] לרש"י, דהלכתא אתיא לאפוקי תפילין דהוקשו למזוזה, ואפילו הכי לא ניחא להו לפרש מלתא דשמואל כן דקאי על שרטוט, משום דמשמע מלישניה דעיקר פסולו דכתבה אגרת הוא דאתא לאשמעינן, ואי אמרת דקאי על שרטוט לזה לא צריך לגז"ש, שכבר נשמע מהלכתא:

ט ולפי"ז נסתלקו ונהרסו כל צדדי היתרא שכתבנו [באות א'] גם מה שכתבנו לעיל [באות קטן ה'] משום הבו דלא לוסיף עלה, כיון שלא נעשו רק מצד אחד, ממילא בטל, כיון שכבר נתברר במסמרות נטועים, דתפילין שווין בכל הפסולין למזוזה, וכיון דמזוזה פסול אף מצד א', כמו שכתב הש"ך שנתקבל הוראתו בכל העולם במקום שלא נחלקו עליו גדולי האחרונים להדיא בראיות ברורות, גם יש ראיה קצת לדבריו, דאי לא תימא הכי, אמאי אמרינן דבסוף הספר רשאי לקצר, דהיינו בכל שורה ושורה משני צדדים, כי היכי דלסיים בסוף הדף, עיין מנחות דף למ"ד ע"א] וברש"י שם, הרי יכול לעשות בהיתרא שיקצר מצד א', דאז הוי כתיבה מעלייתא, ותו לא שייך לומר גם מה שכתבנו לעיל [בסוף אות ו'] משום דנראה בעליל שמפני ההכרח הוא מקצר והולך משני צדדים, כיון שיכול לקצר רק מצד א', דאזי כשר אף לכתחלה, ודוחק לומר דאיירי דוקא בגוונא שלא יספיק לו, שהרי יכול למשוך ברצונו באלכסון:

גם הרב המופלג מוה' יודל נ"י הציע לפני בעת ששאל ממני, ויפה כיון להביא הראיה על זה, מפי' רש"י והרע"ב ד'] ממס' כלאים בשתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב, שפירשו כן, דהיינו בשורה ראשונה שלש ובשניה שתים, והיטב אשר דיבר לכאורה, אכן יש לגמגם שהרי גם במזוזה פסול להדיא כקובה או כו' דוקא בשלש שורות וקיצר בכל שורה יותר, כדמשמע להדיא מלשון רש"י שם, אבל בשתי שורות לא, וראיה מעל הארץ, דפליגי בש"ס אם בראש השטה, אם בסוף השטה, ואם נדמהו לכלאים לגמרי, הרי התם נקרא כרם בכהאי גוונא:

י גם שמעתי פה שחכם אחד כבר הורה שפסולין הם. איברא התחכם להכשירם הואיל וכבר נעשו. לנקוב את העור משני הצדדים בגליון. דאזי כיון שאינם ראויים לכתוב שם. שוב לא נשתנו לגריעותא. ולפי ענ"ד נראה ברור דלא כיוון בזה להלכה וכבודו במקומו מונח. ובמחילת כבוד תורתו שגה בזה מכמה טעמים. חדא דלא מסתבר כלל שבהוסיפו מגרעת בקלף יוכשר הפסול והיכן מצינו כאלה. זולת היכא שציינו חכמינו ז"ל בעצמם לחדושא. כגון סוכה שנפסלה בג' טפחים אויר ומלאהו בסכך פסול. עיין סוכה (דף י"ז]. וכן בשטרות שהרחיקו שני שיטין מן הכתב ומלאוהו בקרובים בבא בתרא קס"ב]. ואף אם תימצי לומר שגם בנדון דידן נידון כמוהו. לפלא יהיה. היפלא מהם דבר. ומדוע לא השמיעונו תקנתא. דהיכא דעשאו כקובה או וכו' יעשה נקבים מן הצדדים. כי לשון חכמים מרפא וכמו ששנו לן בגוונא דלעיל. וכן בריש עירובין מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט. ואין לומר משום דכקובה או וכו' הוי פסולא דאורייתא. ודמי לסוכה דנקט פסולה כדאיתא שם. דהתם תקנתא ממילא נשמע ממבוי. דמאי שנא. דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ומשום הכי שינה בלשונו ונקט פסולה. לאשמעינן דבלא תיקון פסולה מדאורייתא. אבל למשבק תקנתא לגמרי לא מצינן. ודרך זר הוא ורחוקה מדרך האמת. וכאשר יתבאר עוד לקמן באות שאחר זה בראיות ברורות. ועיין באשר"י חולין פרק בהמה המקשה [סימן ז'] מה שהרעיש על הרמב"ן דסבירא ליה דנחתכו רגליה במקום צומת הגידין שיחתוך למעלה ותחזור להכשירה. ואפי' לדעת הרמב"ן שם. לא דמי דמתניתין איירי לאחר שחיטה. ועוד דכיון דקתני במתניתין להדיא דנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה דכשירה. אזי ממילא נשמע דהוא הדין אם חתכו בידים אחר כך. לסברא דידיה דכבר יצאה משם טריפות שהיה בה חסרון ונכנסה לכלל מסוכנת כמו שכתב שם:

ולא עוד אלא אפי' חתך מתחלה את הקלף כקובה וכתב עליו כמדתו. אזי למאי שכתבנו לעיל בסוף אות ו' ז'] דמשום ביזוי מצוה יצא לגמרי מתורת כתיבה. וכיון שהפסול הוא בכתיבה עצמה. תו לא עדיפא במאי שהקלף עצמו בצורה זו גם כן. הכי אין די בקלפים דעלמא. מעתה לפי זה אף אם תימצי לומר דהיכא ששייר בתוך הפרשה כשיעור פרשה. דרשאי לעשות נקב באותו מקום. דשאני התם. כי היכי דלא נצטרך לסלק יריעה שכבר נתקדשה. כמו שהתירו חכמינו ז"ל בסוף הספר לקצר משני צדדים. מהאי טעמא גופא. וכמו שכתבנו לעיל [באות ז']. ועוד דהתם בהניח כשיעור פרשה אין הפסול בכתיבה. רק בקלף הפנוי. לכן כאשר יסיר הגורם אפשר דחוזר להכשירו. מפני שבכתיבה לא נשתנה מאומה:

יא עיין סוטה [דף י"ז] בתוס' ד"ה כתבה אגרת. דמספקא להו בפרשת סוטה דבעי שרטוט. אם כתבה ואח"כ שירטט. אם נימא דכיון שנכתב בפיסול תו לא מהני מידי. או דלמא כיון ששירטט אח"כ חוזר להכשירו. ולכאורה תמוה דא"כ מאי מקשה בש"ס מנחות [דף ל"ב] מס"ת ותפלין שבלו דאין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. טעמא דאין מורידין כו' והא מזוזה בעי שרטוט. שהרי יכול לשרטט אח"כ. ומצאתי באחרונים שהניחו בתימה. אולם חלילה לנו לחשוב שנעלם מעינם הבדולח סוגיא שלימה וצריך לומר דבמזוזה פשיטא להם דלא מהני שרטוט אח"כ כיון דבעי שרטוט לכתחלה קודם כתיבה. תו לא יכול לתקנה על ידי שרטוט. דהוה כעין שלא כסדרן דפסול גבי מזוזה דכתיב ביה והיו. מה שאין בפרשת סוטה דלא כתיב ביה והיו. דכשר שלא כסדרן רק שלא יכתוב למפרע שהתיבות כתובים להיפך נלמד מדכתיב האלה. אבל היכא שכתובה לפנינו כמו שכתובה בתורה רק שדילג בשעת הכתיבה תיבה או אות וכתבה אח"כ על מקומו הראוי לו כסדר שכתובה בתורה. פשיטא דכשר בפרשת סוטה. משום הכי מספקא להו בפרשת סוטה לענין שרטוט. והוא הדין בס"ת. אבל במזוזה דכתיב ביה והיו. דפסול גביה שלא כסדרן. פשיטא להו דלא מהני שרטוט אחר כך. דלא מיבעי לדעת ר"מ בהגהות מיימוני'. מובא בבית יוסף אורח חיים [סימן ל"ב]. דגם בדיבק אות לאות לא מהני גרירה אח"כ אע"ג דלית ביה משום חק תוכות. משום שהאות עצמו הוא כתיקונו. מכל מקום היכא שכבר כתב אות שלאחריה לא מהני גרירות הדביקות משום שלא כסדרן. אם כן גם בשרטוט נוכל לדון כן. אלא אפי' לדעת החולקים דמכשירין גם בתפלין לגרור הדביקות. וכן פסקי' בש"ע [סימן ל"ב סעיף כ"ה]. יש לחלק דשאני התם. שהאות בעצמו היה יכול לכתוב בלא נגיעה כלל. רק ששגג במילתא יתירתא ונגע בחבירתה. יכול לגרר הדיבוק ולית ביה משום שלא כסדרן. מה שאין כן בשרטוט שחסר מעשה שלימה הצריכה. פשיטא להו דאית ביה משום שלא כסדרן:

נמצא לפי זה. הגם שיתאמץ הרב הנ"ל (באות שלפני זה) להעמיד ע"ד שבאם הקלף היה מתחלה נקובה וכתב עליה בצורה זו מפני שהיו בו נקבים מן הצדדים. וכתב עליו כקובה מצד הכרח הנקבים. דכשירה. אבל לתקן אחר כך פשיטא דלא מהני גבי מזוזה ותפלין. כדמוכח מתוס' הנ"ל. משום שלא כסדרן. דאי לא תימא הכי הדרא קושיא לדוכתא מקושיית הש"ס הנ"ל. נמצא שגם אם תימצי לומר דהיכא שהיו נקבים מתחלה מן הצדדים. ובלתי אפשר אז לכתוב השורות כסדרן. רק הוכרח לעשותן כקובה, כשרות. אבל לתקן אח"כ על ידי נקבים פשיטא דפסול במזוזה ותפלין משום שלא כסדרן. כדמוכח מתוס' גבי שרטוט:

יב ובהצעת הדברים האלה נקיל מעלינו קושיית תוס' שם סוטה דף י"ז:] בד"ה דכתיב וכו' האלה. וזה לשונם תימה לר"י וכו' דקריאת שמע לא יקראנה למפרע לרבנן מוהיו כו'. ואמאי לא נפקא להו מהאלה כי הכא הדברים האלה כדכתיבנא. ולפי מה שכתבתי דבפרשת סוטה פשיטא דלא הקפידה תורה אם כתבה שלא כסדרן. רק שתהיה כתובה לפנינו כמו שכתובה בתורה. הגם שכתב המאוחר תחלה מן המוקדם. כיון שהשלים אח"כ את הכתוב תחלה בראשונה. נמצא שפרשה כתובה לפנינו כמו שכתובה בתורה דלית ביה שום פסול. שהתורה לא הקפידה רק שהפרשה תהיה בסופה כסדר שכתוב בתורה. גם אם כתב מתחלה דרך משל. ירך ולנפיל. כמו שפירש רש"י שם. ומחק אח"כ את תיבת ירך שכתוב בתחלה, וכתבו אח"כ כסדר שכתוב בתורה. פשיטא דכשר. כיון דלאו משום למפרע קפדינן בפרשת סוטה רק משום הדברים האלה. והרי איתא לפנינו כמו שכתוב בתורה ולפי זה גם בקריאת שמע בקראה למפרע איתא נפקותא זו, בין אם נלמדנה מהדברים האלה ובין אם נלמדנה מוהיו. כגון דרך משל אם יקרא ישראל שמע דהשתא דפסלינן מוהיו. דהוראתו הוא שלא יקראנה למפרע נמצא כשנודע לו מיד שלא יצא משום למפרע. אזי גם תיבת שמע צריך לחזור עוד הפעם. כיון שגם תיבה זו נפסלה משום שקראה למפרע. אבל אם נלמדנה מהדברים האלה שהוראתו רק שיקרא כמו שכתוב בתורה. אזי די אם יקראנה השתא כמו שכתוב בתורה. ודי לו בתיבת ישראל לחוד אם יחזור עוד הפעם ויקרא מן תיבת שמע שקרא כבר ולהלאה כסדרן ועיין אשר"י ראש השנה [דף ל"ג:] שמביא בשם הירושלמי גבי תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת דהיינו תקיעה ראשונה. אבל השניה שהאריך בה כדי לצאת גם מראשונה של זכרונות. לא יצא גם משום מלכיות. וצריך לתקוע פעם אחרת למלכיות. והכא נמי היכא דקרא תיבת שמע למפרע צריך לחזור ולקרות גם תיבת שמע משום שנתכוין לקריאה פסולה. דילפינן מוהיו דקריאה למפרע לא שמה קריאה ואפי' לדעת רמב"ן החולק שם. (ובש"ע סימן תק"צ הובאו ב' דעות אלו]. דהתם נתכוין מיהת לתקיעה דמצוה שעוסק בו גם כן. רק שהוסיף עוד לצאת גם משום זכרונות. משום הכי לא נפקע ממנו תו תקיעה דמלכיות שנתכוין לו תחלה. אבל הכא לא נתכוין מתחלה אלא לקריאה פסולה. עיין ברכות (דף י"ב ע"א היכא דנקט כסא דשכרא לפירוש רש"י ותוס' שם:

יג במאי דמספקא להו לתוס' הנ"ל. בפרשת סוטה וכן בס"ת דבעי שרטוט לדעת רש"י וכה"פ זולת רבינו תם] אם מהני שרטוט לאחר כתיבה. לכאורה נראה לראיה ברורה דמהני. דאם לא כן הדרא קושית תוס' מנחות [ל"ב:] ד"ה הא מורידין, לדוכתיה. שהקשו שם לדעתם דכל היכא דכתיב ספר בעי שרטוט. ממגילה (דף ט"ז] דברי שלום ואמת דקאי על ס"ת. דאם כן היה לו לדרוש מדנקראת ספר כדדרשינן התם דף י"ט] דרשא אחריתי מדנקראת ספר לענין תפירה וכו' וכתבו שם. וזה לשונם. ומיהו יש לומר דאי מדנקראת. הוה ליה לאשכוחי חד עניינא דלא ליבעי שרטוט. כיון דנקראת כמו כן אגרת. כדאמרינן נמי לענין תפירה דלא צריך לתופרה כולה בגידין. עד כאן לשונם. תמצית דבריהם. דבשלמא לענין תפירה יש במציאות להמציא דרך ממוצע כדי להשוותו לספר. וגם להשוותו לאגרת. דאם הטיל בו שלשה חוטי גידין דכשרה ועיין שם. אבל לענין שרטוט לא אשכחן דבר להתמצע ביניהם והשתא אם איתא דבס"ת ובסוטה דכתיב בהו ספר פסול אם שירטט אח"כ. אם כן גם לענין שרטוט יש ויש דרך ממוצע דבמגילה דכתיב ביה ספר דבעי שרטוט. וכתיב נמי אגרת לענין דאם שירטט אח"כ נמי מהני. אבל אי אמרינן דגם בס"ת מהני אם שירטט אח"כ, ניחא. אבל אכתי יש לדחות. דלעולם אימא לך דגם בס"ת פסול אם ישרטט אח"כ. ואפי' הכי לא מצינן להשוות גבי מגלה לענין שרטוט בכהאי גוונא. דאם כן אכתי לא דמי לא לספר ולא לאגרת.. דבשלמא לענין תפירה איכא במקצתו דדמי לספר לגמרי. ובקצתו דדמי לאגרת לגמרי מה שאין כן לענין שרטוט. ועיין:

יד אכתי יש לברר בפסול דקובה או כו', אם הוא דווקא בפרשה שלימה, או כל ששינה בשלש שורות זה אחר זה בציורים האלו, ואפי' לא הגיע לפסוק אחד גם כן פסול. והנה דרך כלל נראה פשוט דבכל פסולים דלית לן טעם נכון וברור לחלק בין פרשה שלימה לפסוק אחד. אזי אפי' בתיבה אחת נפסל. וראייה מקראה למפרע גבי קריאת שמע ומגילה והלל, דיש גם כן מקום להתעקש ולומר שהוא דווקא בפרשה שלימה או פסוק אחד ומבואר שם דאפי' בתיבה אחת לא יצא ברא"ש מובא בבית יוסף סימן ס"ד] לכן אם דילג תיבה אחת באמצע והשלים כולו. צריך לחזור ולקרות מן תיבה שדילג עד לסופו, ולא יצא בדילוג לחוד משום למפרע, עיין סימן תר"צ סעיף ו' ובמגן אברהם סעיף קטן ט"ו [ובאשל אברהם שם ס"ק ט"ז] שאם השמיט תיבה אחת הן הקורא הן השומע לא יצא, ולא די לו באם יקרא התיבה שדילג לחוד. ועיין [סימן קל"ז במגן אברהם], רק גבי עשאו כשירה דפסול בס"ת מנחות דף ל"א ע"ב] הוא שהוסיף הרמב"ם בפרק ז' הלכה י"א] וזה לשונו. או שכתב השירה כשאר הכתב, או שכתב פרשה אחת כשירה, הרי זה פסול, הרי שהוסיף בצחות לשונו, בסיפא פרשה אחת, ולא ברישא, והיינו טעמא דפשיטא גבי שירה כיון שנתקבל לנו ציורו ודמותו, אזי כל היכא ששינה אפי' בשורה אחת פסול, כמו בכל הפסולין דלא מפלגינן בין פרשה שלימה לפסוק או תיבה, אבל היכא דשינה להיפך וכתב כדמות שירה, לא הוי שינוי אלא בפרשה שלימה, משום שכל השירות שבתורה, המה פרשיות שלימות, לכן כל היכא שלא כתב פרשה שלימה, לא מיקרי עדיין עשאו כשירה:

ובזה מובן לנו היטיב כל הדקדוקים והשינויים בזה שנמצא בדברי רבותינו הראשונים. הנה רש"י בפירושו מצייר כזנב, בציור קוים, ואח"כ מפרש, ג', ושנים, ואחד, וכקובה הוא להיפך, ובספר סם חיים מרבינו ישעיה הזקן פירש, ה' ד' ג' ב' א' ועל כקובה נקט להיפך גם כן בחמשה שורות ולא הביא כלל דעת רש"י, ויש להתבונן בדבריו דמאי בעי בהוספה זו, דמסתמא אין דעתו לחלוק על רש"י וכל הפוסקים דדי גם בשלש שורות בלא ראייה מכרחת ושלא יביא דעתם כלל. גם בדברי הנמוקי יוסף וכסף משנה שמפרשים גם כן כדעת רש"י, וביארו על כקובה, כגון בשורה אחת והיו. ב', הדברים האלה. ג', אשר אנכי מצוך, עכ"ל. יש לדקדק שהוא שפת יתר, הכי לא נדע כזאת מעצמנו מפירוש רש"י שמפרש כן (על תי'), ומדוע בחרו לצייר באלה דווקא:

ונראה לבאר דהנה פירש שם בסם חיים הנ"ל על איבעיא, ב', ג', א', מהו, הוסיף שם וזה לשונו, פירוש בענין זה כתב כל המזוזה. ויש לכאורה לספק בדבריו, אם לרבותא דמסקנא נקט דאפי' בכולו כשירה, או דלא איבעיא ליה אלא בכולה, אבל בפרשה אחת פשיטא ליה דכשירה, או דלמא דלא איבעיא ליה אלא בכוליה, אבל בפרשה אחת מסתברא דפסולה, בין לסלקא דעתא ובין למסקנא. והטעם דנתנה לנו בקבלה השני ציורים הללו, דמות הס"ת כולו, ודמות שירה, ואם שינה בהם פסול. לכן במזוזה אפשר לומר כיון דלא ניתנה בפירוש באיזה ציור, הברירה בידו, או בדמות ס"ת כולו או בדמות שירה, או דלמא דמסתמא אזלינן גם במזוזה בתר רובא דס"ת, ואמר ר"נ בר יצחק דכשירה, היינו דווקא בכולו, אבל תרתי דסתרי בחדא גם למסקנא פסול, לדעת המחבר הנ"ל. ונראה דמסתברא דדעתו כפן השלישי, וכמו שכתבתי באחרונה, דאי כפן הא' הוי ליה לציין את דבריו על הפשיטות דר"נ בר יצחק ולא על האיבעיא, כיון דבין כך ובין כך קא מיבעיא. וגם כפן השני ליכא למימר, דבחדא פרשה פשיטא ליה דכשרה רק בכולו הוא דמבעיא ליה, דאם כן במסקנא דהא דקתני בברייתא עשאה כשירה פסולה, קאי על ס"ת, הכי סלקא דעתא דדווקא כולו, וממילא נשמע דלסלקא דעתא דקאי על מזוזה קאי גם כן אפי' על פרשה אחת. ואין לומר דאם כן גם למאי שכתבתי באחרונה קשיא, דהוה ליה לתרוצי דקאי על מזוזה גם כן, ועל פרשה אחת, דמודה ר"נ ב"י דפסול, דזה אינו דמשמע מלישנא דברייתא דמשום דעשאו כשירה הוא דפסול. ולדידיה לא איכפת לן בציור זה, רק משום תרתי דסתרי הוא דפסל ליה:

ועתה במסלה זו נעלה מרישא עד סיפא, כיון דאמר ר"י עשאו כשירה כשרה, ומסיים ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב, דמשמע דפסולא דסיפא איירי אפי' בדמיון הכשירא דרישא, דאיירי דווקא בעשאו כולו כשירה, ועל זה קאמר דבקובה אפי' עשאו כולו בציור זה פסולה, דאי במקצתו, אפי' כשירה פסולה, גם משמע לרבוותא הנ"ל מלישנא דר' יוחנן דאמר ובלבד שלא יעשנה כקובה כו' דמשמע להדיא דמלבד זה במאי שעשאו בציור משונה עשאו כולו כהלכתו וכמצותו:

וע"פ יסודות אלו יתבארו על נכון דברי רבותינו הנ"ל, דלא פליגי אהדדי, רק דרש"י מפרש הציור ג' תיבות, ג', ב', א', קאי על פרשה ראשונה, שהם במספר ארבעים ושמונה תיבות, וכשכותב שמונה פעמים, ג', ב', א', נשלמה פרשה ראשונה, ורבינו ישעיה הנ"ל קאי על פרשה שניה שהם במספר מאה ועשרים תיבות, מלבד על הארץ שצריך לכותבו בתחלת שטה, כדאיתא שם כי היכי דמרחקא כו', וכשכותב ה', ד', ג', ב', א', שמונה פעמים כלה הפרשה כולה, ונמצא דתיבת השמים כתוב בין שתי תיבות שבתחלת השטה שכתובה במספר ה' תיבות, ובין שתי תיבות האחרונות שבסוף השטה, והשתא כשכותב תיבת על הארץ בסוף החמש שטות, וכותבם כנגד שתי תיבות שבראש השטה, נמצא דמרחקא תיבת הארץ מן תיבת השמים. והוא הדין היכא דכתב פרשה שניה, ה', ד"א ג', עשרה פעמים גם כן ניחא, רק דיותר ניחא ליה להשוות פרשה שניה לפרשה ראשונה בכל מה דאפשר, וכיון דבראשונה כתובה תיבה אחת לבסוף, נקט כן גם בשניה, אבל אם נימא דגם בפרשה שניה איירי כשכותב ג', ב', א', וכתב כן כ' פעמים, דעולה גם כן למספר ק"כ תיבות מלבד על הארץ, כנ"ל, דהשתא תיבת השמים כתובה בין תיבה אחת שבשטה ראשונה ושבשטה אחרונה, נמצא דתיבת הארץ מכוון ממש כנגד תיבת השמים, איברא כל זה בפירושא דר"י דקאי על רישא דעשאו כשירה דמשמע דומיא דרישא, היינו בעשאו כולו, ולהכי הוצרכו לפרש בו כנ"ל. אבל הנמוקי יוסף קאי לדינא ולפסק הלכה, וחידש לן דלא נטעה לומר דווקא דעשאו כולו כקובה או פרשה שלימה דווקא הוא דפסול, דומיא דעשאו כשירה בס"ת דפסול, דווקא בפרשה שלימה, כמו שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם, להכי נקט והיו הדברים האלה, דאפי' כשכתב בתחלתו ובסופו כהווייתן רק באמצע התחיל לשנות בצורות האלו גם כן פסול:

ולפי זה נראה ברור דכל היכא דשינה וכתב בצורות האלו ולאו דווקא היכא שכתב תיבה אחת לבסוף, אלא אפי' היכא דכתב אפי' פסוק אחד או אפי' חציו, ז', ו', ה', גם כן פסול לגמרי, בין במזוזה בין בתפלין, וכן בס"ת מלבד בדף אחרון היכא דלא אפשר, משום דלא ליתי לבזויי היריעה שלפניה שכתוב בקדושה וכהלכתו, וכמו שכתבנו לעיל באות ו']:

כן נראה לפי ענ"ד ברור כשמש בצהרים, לכן שאלתי ובקשתי להסיר המכשלה הזאת מגבולכם, ואל יתאמצו עוד להעמיד הדברים על דעתם כנגד דעת רבותינו הראשונים אשר כל דבריהם כגחלי אש, ולבל יהי כזאת לכם למכשול ולפוקה. הלא יש בכם תלמידי חכמים גדולים מופלגים בתורה ויראה, עמדו וחקרו במישרים, ואז תמצאו האמת באור מצוחצח בעזרת השי"ת, ואל תעלימו עיניכם מזה, כי לא דבר נקל הוא. אחי יקירי שקלו נא בפלס מאזניכם הצח, מדוע שנסתי מתני לטרוח להתאמץ בזה עד כה, ולבוא עד הלום, אם לקנות לי שם לתהלה בגבולכם, חלילה מחשוב כזאת, כי מעודי רחקתי מרחק רב מדרכים האלה ולא חפשתי עד כה דרך צלחה, רק במנוחה בחרתי, וכשמוע שמעתי הדברים מן ידיד נפשי הרב וכו' מהור"ר יודל נ"י ובקש ממני להאריך על הגליון את דעתי בזה, תסמר שערת בשרי, וחרדה לבי בקרבי, כי לא נשמע כאלה בכל הגלילות, אמרתי לא עת לחשות הוא, כי גדלה המכשלה הזאת, לכן גם אתם הלא אב אחד לכולנו, עמדו ואזרו חיל, בכרוזים ובאיומים גדולים ועצומים, לבל יוסיפו הסופרים לשלוח בעולתה ידיהם, ויאמנו ידיהם להוליכם במישרים, ואז ישכילו, ואז יבקע כשחר אורם, ויזכו לרב טוב הצפון, ויקרב קץ גואל צדקנו, ואז נתענגה יחד על רוב שלום, בהשגה יתירה ועצומה, באמונתנו ובתורתנו הקדושה. דברי ידיד לכל ההוגים בתורה הקדושה, ועומדים על משמרתה, להקימה ולהרים מאשפות נזרה בקיום מצוותיה:

הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זלה"ה:

תוכן העניינים

זית רענן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה