זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
חלק אבן העזר · הלכה ד - בסוגיא דקידשה על תנאי
סימן א
בסוגיא דקידשה על תנאי
א תוס' ד"ה ע"מ תימא מאי אמר ע"מ אפי' בסתם נמי הא גזרינן משום סימפון וי"ל דלרב דאמר בגמרא קידשה ע"ת וכנסה סתם צריכה הימנו גט נקט קידשה ע"ת משום סיפא וכו' ולשמואל נמי נקט ע"מ למימרא דבכל ענין א"מ אפי' כנסה אח"כ סתם כדאמרינן בגמ' ע"כ ע"ש ועוי"ל וכו' עיי"ש, וצריך להבין לתי' הראשון דא"צ גט אף מספק אבל באם היתה צריכה גט מספק היתה אוכלת בתרומה ואמאי ניזל להקל לענין תרומה במה דצריכה גט מספק ועוד דא"כ מה מקשה הש"ס א"ה נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי דהא היכי דקידשה סתם וכינסה סתם אף בלא בעל אף לתירוץ קמא צריכה גט מספק כדמשמע מדבריהם להדיא וז"ל ולשמואל נמי נקט ע"מ למימרא דבכל ענין אינה מקודשת אפי' כנסה אח"כ סתם עכ"ל, אבל היכא דקדשה וכנסה סתם צריכה גט לשמואל אף דלדידיה לית ליה חזקה אין אדם בועל בכה"ג א"ו דגם מחמת חיבת חופה לחוד מספקא לן דילמא ניחא לי' ואפשר לומר דגם בתירוצם קמא ס"ל דאף דצריכה גט מספק מ"מ אינה אוכלת בתרומה ואפ"ה הוכיחו דאינה צריכ' גט דא"כ הא גופא קשי' אמאי ניחוש לסמפון דהא בקטן וקטנה פסקינן כחכמים דל"ח שמא תמצא איילונית אף לגבי ח"כ מכש"כ לגבי חייבי לאוין א"ו הא דחיישינן לסימפון לגבי תרומה הוא מחמת דסמכינן מיעוטא לגבי חזקת פנוי' וממילא מוכח דא"צ גט דאם נאמר דצריכה גט כבר נסתלקה חזקת פנויה ולהכי מקשה הש"ס נכנסה לחופה ול"נ נמי כיון שכבר ישנו לחשש סימפון בעולם ע"י סמוך מיעוטא לחזקה א"כ גם בנכנסה לחופה ניחוש כיון דכבר חששו חכמים בארוסה לזה ואף דבנשואה אה נסתלק הטעם מ"מ החשש גופי' לא נסתלק ולפ"ז אמינא הא דחששו לסמפון בארוסה ולא אזלינן בתר רובא והוא חזקה דאתי מכח רובא הוא מטעם דחיישינן דלמא יתילדו בה מומין ודומה לשמא ימות ואף דל"ח לשמא מת לשמא ימות חיישינן כיון דהשתא עודנו בחזקתו (ולא מטעם דבודאי ימות כאשר מוכח מתוס' קידושין מ"ה ע"ב בהא דחיישינן שמא יקדשנה אבי' דדמי לשמא ימות) ולהכי לא תאכל בתרומה דהא לאחר שיתילדו בה המומין ולא יהיה לה סהדי במומין שבסתר מתי נולדו אזי מדינא א"צ גט דאמרינן כ"נ וכאן היה וכיון דא"צ גט לאו קנין כספו הוא ועי' גיטין מ"ב ע"ב גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמקשי שם דאמאי יאכלו בתרומה שהרי יש לחוש דילמא עבדא הוא ואפ"ה אינו יכול לעבוד אתו מספיקא ויצא מקנין כספו אלא דא"כ הדרי' קושי' לדוכת' מקושיית הש"ס א"ה נכנסה לחופה כו' אמנם בעיקר קושיית תוס' נראה לפענ"ד דצ"ל אמאי ארוסה אוכלת בתרומה מדאוריית' דקנין כספו הוא כמבואר שם והא במעוכב גט שחרור מיבעי לן בגיטין דף מ"ב ע"ב כיון דאין לו בו אלא קנין איסו' לחוד לאו קנין כספו ואף את"ל דבמעוכב ג"ש אוכל בתרומ' ש"ה כיון שכבר הי' לו קנין אלים ולהכי כיון שעודנו יש לו צד קנין לא יצא מרשותו אבל בארוסה אין לו בה אלא קנין איסור לחוד לאו קנין כספו הוא וחילוק זה מבואר בריש פסחים דף ו' גבי בהמת ארנונא א"ו שאני ארוסה שתבא לכלל קנין ע"י נישואין אשר תהיה משועבדת לו לעונה מדאוריי' אבל גבי עבד לאח' שהפקירו זכה כבר בעצמו תו לא יבוא לכלל קנין ממון וכיון שכן בתר דחששו רבנן לסמפון הרי תו לא יבא לכלל קנין ממון להכי אינה אוכלת ולעולם דצריכה גט וכיון שמסתמא יקפיד ולא יהיה לו בה אלא קנין איסור לחוד אינה אוכלת ועי' ב"ש סי' ל"ט ס"ק ד' דמותרת להנשא קודם ידיעות הבעל דבודאי יקפיד:
ב קו' פ"י לדעת תוס' וסיעתייהו דלאביי דוקא בבעל צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל בכניסה לחופה אצ"ג קשה דהא לקמן במתניתין דהי' בה מומין קתני נכנסה לרשות הבעל וזהו מסירה לחופה לחודא לכ"ע דהא בהדי' מפורש במתניתין לעיל דף מ"ה מאימתי נכנסה לרשות הבעל וכו' וגם מתניתין דלקמן קאי אדלעיל כמבואר לקמן בתוס' ד"ה אבל מומין שבגלוי וגם מוכח לקמן מתי' הש"ס על קו' אביי דחזקה דאין אדם שותה בכוס עדיפא מן חזקה דאין אדם מתפיס במומין רק היכא דחזקת ממון מסייע ליה אזי עדיף מחזקה דא"א שותה בכוס אא"כ בדקו וראי' מסיפא דמתניתין לקמן דצריך הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה הי' בה מומין הללו דאז מסייע חזקת ממון בהדי חזקה דאין אדם מתפיס במומין אבל במביא ראיה שמשנתארסה ל"מ לי' מידי דכבר נסתלק חזקת ממון ע"י ח"ה דעדיף מכאן נמצא אלא ע"י חז"מ אזי עדיף כאן נמצא מחזקת הגוף וכבר נסתלק הצירוף של חו"מ תו לא מצי לאיצטרופי בהדי אידך והוי חדא במקום תרתי דהדר אתינן עלי' ע"י חזקה דא"א שותה בכוס אא"כ בדקו דעדיף מחזקה דאין אדם מתפייס במומין וכיון דמוכח מגופא דמתניתין דלקמן דאיירי ג"כ בקידשה ע"ת דאעפ"כ בלעדי צירוף חו"מ אזי אזלינן בתר חזקה דאין א"ש אף בנכנסה לחופה לחוד והרי לענין גט דליכא תו חז"מ אמאי אינה צ"ג ונראה דלק"מ דשאני הכא דאיכא חזקת פנוי' בהדי חזקה דאין אדם מתפיס במומין אבל לקמן אם נאמר דג"כ נצטרף חזקת פנוי' לגבי חזקה דאין אמ"ב א"כ צריכין לומר לאחר הצירוף דכבר לא נתפייס והיא פנויה כמו שהיתה א"כ הדרינן למילתא דע"כ אינה פנוי' ע"י חזקת הגוף ומשנתארס' נולדו המומין דהרי חזקת הגוף עדיף מכאן נמצא וחזקת ממון לא מצינן להצטרף דהרי כל הנידון הוא לגבי גט לחודא וגם חזקת פנוי' תו לא מצינן להצטרף בהדי תרתי דהרי חז"פ לא עדיפא מחזקת ממון דמצטרף רק גבי חדא וכיון דסוף סוף צריכה גט ע"י ח"ה (וכן אם נאמר איפכא דנצטרף חז"פ בהדי חהג"ו הדר אתינן עלי' ע"י חזקה דאין אדם שותה וכיון דתו לא מצינן שום סיוע לגבי גט דהרי בע"כ צריכה גט ונסתלק חז"פ לגמרי) גם כתובה בעי למיתב לה היכא דמביא ראיה שמשנתארסה היו בה המומין דלא מצינן לצרף את חז"פ אף לגבי חדא כיון דע"כ צריכה גט ע"י חזקה השנית דהא לגבי גיטא לא מצינן להצטרף חזקת ממון כאשר הקשה הפ"י בעצמו ואף דחז"פ נוכל לצרף אף לגבי כתובה כמבואר לקמן בתוס' מכל מקום לא מהני ליה ול"מ כיון דסוף סוף צריכה גט ע"י חזקה השנית ולהכי לא מהני לבעל כשמביא ראיה שמשנתארסה היו המומין אבל בסוגי' דאיירי כשידעינן שעד שלא נתארסה גם גט אינה צריכה ע"י סיוע דחז"פ בהדי חזקה דאין אדם מתפייס במומין ועיין כי נכון הוא:
ג עיין בספר הפלאה שהקשה קושי' חמורה לדעת הרי"ף ורמב"ם דאמרינן אחולי אחיל ואעפ"כ אינו צריך למיתב לה כתובה דלגבי כתובה בתנאי קאי א"כ תיקשי לאביי דס"ל דאף בטעות אשה אחת צריכה גט כמבואר ממה שהיקשה מקידשה בטעות וכו' וא"כ תיקשי לי' קושי' הש"ס ממה שהקשו לעיל בבי מדרשא לשמואל ממתני' דקתני כנסה סתם צ"ג מה קו' דמתניתין מצי איירי בטעות כעין ב' נשים דאמרינן אחולי אחיל ולהכי צ"ג אף לשמואל דלית ליה חזקה דאין אדם בועל בכה"ג אפי' בקדושי קטנה אפ"ה צ"ג אבל כתובה לית לה דלגבי כתובתה בתנאי קאי והא דסבירי לי' לשמואל דאין צ"ג איירי בטעות אשה אחת גרידתא דל"ש אחולי אחיל וגם חזקה דא"א עושה לית ליה והא דס"ל לאביי לעיל דלא אמרינן אחולי אחיל היינו בטעות אשה אחת גרידתא ומזה מביא ראי' נצחת לדעת רש"י דאם נאמר אחולי אחיל גם כתובה בעי למיתב לה ונראה ע"פ קושי' שהקשה לקמן אמאי נאמר דאחולי אחיל לית לה כתובה והא לקמן אמרינן דראה ונתפייס אף לגבי כתובה רק דאמרינן חזקה דאינו מתפייס במומין ומסתמא לא בדק וראה וכיון דאמרינן הכא דמחל גם כתובה בעי למיתב לה עי"ש ונראה לי דטעמי' משום לא ידע דמחיל והא תינח לדידן אבל לשמואל דס"ל דמהני תנאי אפי' בלא ידע לכן שפיר היקשו בבי מדרשא לשמואל דהא לדידי' בע"כ צ"ל דאף בכעין טעות שתי נשים לא אמרינן אחולי אחיל דא"כ כתובה נמי בעי למיתב לה:
ד בהא דפרש"י בכולי שמעתא דבתנאי אמרינן דאתנאי קא סמך כיון דנכנסה לחופה כאשר האריך בזה רש"י כמה פעמים, ולכאורה קשה דא"כ מה מקשה הש"ס בקידשה בטעות דקס"ד דבטעות תנאי איירי אה"נ דקאי על תנאי והיא התנה עמו והטעה אותה ובזה שפיר שייך חזקה דאין אדם עושה ב"ז כיון דל"ש לומר דסמכה אתנאי דמה יפסיד בזה דבשלמא להיפוך שהתנה עלי' והטעתו שייך לומר דאתנאי סמוך דאל"כ למה לא גילתה לו טרם שנישאת לו ובאם לא יאבה אזי יגרשנה קודם שנכנסה לחופה ותהי' כתובתה מאחרים מאתים ואולי יתרצה ויתחייב בכתובתה אבל השתא שלא גילתה לו אזי תפסיד כתובתה וגם לאחר שתנשא לאחרים תפחות מכתובתה מנה להכי אמרינן דמסתמא משנכנסה לחופה ולא גילתה לו אזי בודאי אין לה מומין ולא מחמת חזקה דאין אדם עושה בב"ז שקידשה מחדש אבל להיפוך מה איכפת ליה במה שכינסה וליכא הוכחה מבעל ולהכי אמרינן גבי חזקה דא"א עושה בב"ז (וגם באלמנה דלא נפגמת לאחרים מ"מ אינה דומה להתנתה עמו כמובן) ונראה ע"פ הבנת דברי רש"י בד"ה במאי קאמפלגי וז"ל לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי וכו' מ"ט דר"ש עכ"ל ומשולל הבנה דגם אם נאמר דבתנאי פליגי מ"מ קשה מ"ט דר"ש בפחות מש"פ ונראה בהבנת דבריהם דלקמן ע"ד ע"א פירשו בד"ה אבל בהנך טעי וז"ל כסבור יודעת היא שאין עליה נדרים לכך היא נשאת וכו' בעל אדעתא דקדושי קמא בעל וכו' במלוה לאו הכל בקיאין בה' קידושין עכ"ל הרי דגם בדין שאינו גלוי לכל שוה לגמרי לתנאי ובזה אזלא הש"ו דכולי שמעתתא אם נאמר דחזקה דאין אדם עובב"ז הוא חזקה אלימתא ולכן אף דנוכל לומר שסמך א"ע אתנאי ע"י שנכנסה לחופה כדפרש"י או שסמך א"ע על קידושין הראשונים אעפ"כ אמרינן שמסתמא היה בדעתו באם לא יספיקו קידושין הראשונים אזי מקדשה מחדש אבל רבה סובר דלאו חזקה אלימתא היא כ"כ רק היכא דליכא למיטעי כ"כ מהני חזקה זאת או מטעם שנבאר לקמן ובזה יתיישב מה דקשה לפי' במה שהקשה הש"ס מהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דש"ה דל"ש דאתנאי סמך וכן מצאתי במהר"ם שיף, אכן נראה דהא בהא תליא אם נאמר שהוא חזקה אלימתא אף בטעות אשה אחת גרידתא לכן גם בהתנה בשעת ביאה ל"מ דכל כמה דמצינן להעמידו בחזקה אלימת' כזאת העמידנו בחזקתו ודחקין נפשין ואמרינן דתנאי לא היה רק על הכתובה כמבואר בתוס' ד"ה אלא דף ע"ג בסה"ד אבל לרבה דבטעות אשה אחת גרידתא אזדי ליה לחזקה ואמרינן דאתנאי קאסמיך אזי בהתנה בשעת ביאה פשיט' ופשיט' דאתנאי שהתנה מיד קא סמך והתנאי אכולה מילת' דקידושין קאי כמו דאמרינן בעלמא ומעתה נהירנא מדברי רש"י שגם טעות אחר שאין הכל בקיאין דומה לגמרי לתנאי דאל"כ מדוע נקטו בטעם של תנאי ע"י שנכנסה לו א"ו דאל"כ הי' הדבר אצלו בספק וכן במלוה כיון שאין הכל בקיאין מסתמא לא הי' לו שום ספק בזה ואקדושין הראשונים סמך ולכן לס"ד דבתנאי פליג ר"ש ורבנן ובזה פליגי ר"ש ורבנן אי הוי חזקה אלימת' אם לא וגם בפחות מש"פ וקטן שקידש אמר ג"כ בכה"ג כגון שאמדוה בש"פ והגידו לו שכבר הגיע לכלל שנותיו ואחר שבעלה נודע שטעה ולהכי שפיר פליג ר"ש דסבר כרבה וכר"א לקמן דכיון דלאו חזקה אלימתא הוא ובהנך גוונא דטעי נמצא דומה לתנאי אבל לסברת המתרץ דבטעות אשה אחת גרידתא לכ"ע אינה צריכה גט רק דקידשה בטעות כיצד כגון בפחות מש"פ הרי דבע"כ צ"ל דאיירי שידע שהוא פחות מש"פ ולהכי אמרינן כיון שזה גלוי לכל מסתמ' בנתיים נודע לו אמיתות הדברים כמו דאמרינן בכריתות ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וא"כ מ"ט דר"ש דהשתא לא נוכל לומר דאיירי כגון שטעה באומד כו' דהא בכה"ג שוה לתנאי לגמרי כאשר הוכחנו מדברי רש"י הדרא קושיא לדוכתי' לרבה דאית ליה דא"צ גט:
ה ועפ"י דברים האלו נוכל ליישב קושי' תוס' ד"ה ממאנת בסה"ד וז"ל וא"ת ולר"א דאמר לעיל ד"ה צריכה הימנו גט וכו' ולעיל דוחקין לאוקמי סתם מתני' כוותי' עכ"ל דבל"ז יש להבין בדברי ר' ישמעאל דס"ל בקידושי טעות ממאנת והולכת משמע שהוא הטעה אותה וקשה כיון דבדידה ל"ש לומר דאתנאי סמכה נפשה שבוודאי נתקיים התנאי דמאין רגלים הוכיחה כזאת דמאי איכפת ליה אם ידע בנפשו שלא נתקיים התנאי ומקדשה מחדש דמאי יפסיד בזה דבשלמא להיפוך מצאה ידו להוכיח כן כיון שנכנסה לחופה אתו ותפסיד כתובתה ותיקל בעיניו להוציאה וטוב לה לגלות לו קודם שנכנסה לחופה וכיון דאזדי לי' הוכחה זו נמצא דומה לקידשה בפחות מש"פ ובעל דלכ"ע צריכה גט א"ו צ"ל דחזרה ושינתה התנאי טרם שבא עליה ולהכי לרבנן דס"ל דהוי חזקה אלימתא אמרינן שתנאי קאי רק על מילין דנשואין כגון לירשה וכדומה כאשר נבאר לקמן אבל לר"י אמרינן דתנאי אכולי מילת' קאי ושמואל ס"ל כוותי' דלאו חזקה אלימת' הוא ולפ"ז קו' הש"ס לעיל מסיפא לאו דדחיקא לן לאוקמי סתם מתני' כוותי' אלא מכ"ע מקשי דהא אף ר' ישמעאל לא פליג רק כשקידשה ע"ת ונכנסה לחופה על תנאי אבל כשקידשה על תנאי יכנסה סתם אפשר דגם ר"י דצריכה גט וכעין קו' תו' ד"ה דברי הכל בתה"ד וכו' וא"ת לרב תיקשי וכו' וגם ממתניתין דיבמות ל"ק לשמואל דמוקי לה כר"י וכגון שקידשה וכנסה ע"ת דבע"כ בהכי מיירי ור"א דס"ל דלכ"ע צריכה גט איירי בכ"ז בכינסה סתם:
ו קו' מהרש"א ומהר"ם שיף לרב דאף בקידשה ע"ת וכנסה על תנאי צריכה גט דא"כ אמאי קתני במתני' קדשה ע"ת וכינסה סתם צ"ג ואי משום כתובה היא אף בקידשה סתם וכינסה סתם לית לה כתובה ונראה דצ"ל דברי תו' בזה דפירשו לקמן בד"ה אלא בסה"ד וז"ל ולא עביד תנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה דהא תינח בקידשה ע"מ שירצה אבא אבל במומין ונדרים גם בקידשה סתם וכ"ס לית לה כתו' א"ו דצ"ל דה"פ דכמו בהריני בועליך אמרי' דתנאי משום כתובה כן במומין ונדרים אמרי' דתנאי אמילתא דנשואין קאי כגון כסות ומזונות וכדומה אכן במתניתן לא נקיט רק תורת גוונא או שאינה מקודשת לגמרי ומי שמקודשת רק שאין לה כתו' אבל לשאר מילי דנשואין הרי היא כאשה דעלמא דאל"כ הו"ל לפרש כאשר מצאנו בשאר דוכתא אמנם זהו דווקא בקידשה ע"ת וכינסה סתם אזי אמרי' דכניסא לחופה הי' מסתמא בלא תנאי כיון שלא נראה ונשמע שום תנאי בעת נשואין ואח"כ כשבעלה קידשה מחדש ולענין כתובה בתנאי קאי ומבואר ברמב"ן ושאר פוסקים דגם בנכנסה לחופה ואחר איזהו ימים קידשה דהוית נשואה גמורה דנשואין מיתלי תלוי עד שיקדשנה ובאם לא קידשה אח"כ אזי נשואין בלא קידושין ל"מ מידי נמצא אף לאביי דלא ס"ל דאחולי אחיל ואמרינן ע"ת ראשון סמך אבל מאין רגלים להמציא ולחדש דגם כניסה לחופה הי' על תנאי דמאי איכפת לי' יכנסנה בלא תנאי דהא קידושין הראשונים כבר נתבטלו ע"י תנאי ונמצא שבידו להרוס או לבנות ובאם ירצה לקדשה אח"כ אזי יכול להתנות אח"כ כיון דנשואין מתלי תלוי עד שיבעלנה ובאם לא ירצה לקדשה אח"כ מחדש א"כ ממילא פקעי הנשואין דהא בלא נשואין ל"מ מידי ולהכי לא נוכל התנאי לנקוט דקידשה ע"ת וכנסה על תנאי דא"כ פקעי הנשואין לגמרי והרי הוא כפנוי ולתנא ניחא לי' למנקט בגוונ' דנשואין קאי לכולא מילתא רק דכתובה אין לה:
ז הא דמקשה הש"ס מהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו והוא משולל הבנה דמאי ענין זה לתנאי כלל דנוכל לתלות דאתנאי סמך וגם קו' תוס' דהא בקדושי קטנה ס"ל לרבה בהדי' דצ"ג ועיי"ש ולפענ"ד דקו' הש"ס אזדי ע"פ דמפורש בב"ק בפ' הגוזל ק"י דלהכי יבמה שנפלה למכ"ש צריכה חליצה ולא דאדעת' דהכי ל"ק עצמה מפני דאנן סהדי דמינח ניחא לה דטב למיתב ט"ד ועיין בתוס' שם דזהו כשלא נבעלה אבל כשבעלה דמחמת חזקה דאין אדם עושה בוודאי הי' דעתו לקידושין גמורין בלא תנאי וא"כ הוי לה להתנות נמצא הכא דהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו דל"ש לומר דמינח ניחא לה דטב וכ"מ כיון דבין כך ובין כך הרי הוא נשואה גמורה מדרבנן לכל עניני זכות שלה ע"י נשואין דרבנן אפי' חליצה א"צ לדעת הרמב"ם עי' אה"ע סי' קע"ג בב"ש ס"ק ק"ב וכיון דסתמא קתני או חולצת או מתיבמת משמע דשוה דינה לשאר נשים ואפי' בנפילה לפני מכ"ש חולצת או לפני יבם שאינה הגון לה מתיבמות ובשלמא לדידן דאמרי' אף בטעות אשה אחת גרידתא צ"ג וכן בהריני בועלך ע"מ שירצה אבא מפני דהוי כאומר בפירוש שמקדשה בביאה ע"י חזקה אלימתא דא"ע ב"ז ולהכי דוחקי' נפשין לומר דאף שהתנה בשעת ביאה ובכ"מ אמרי' דתנאי אכולי מילת' קאי והכי נקטינן נפשין בשפולי דגלימא ואמרי' דלא התנה רק על כתובה לחוד בכדי להעמידנו על חזקתו וכיון דהוי כאילו קידשה בפירוש לכן אמרי' דמסתמא גם היא הסכימה אתו דאל"כ הי' לה להתנות כמו במקח וממכר עיי"ש בתוס' כתו' אבל לרבה כמו דס"ל בטעות אשה א"ג דאצ"ג רק במקום דליכא למטעי וכיון דהכא מסתמא לא ניחא לה דאפי' להזקק לחליצה לחוד לא ניחא לה כמבואר בתשו' מ"צ וא"כ אם איתא דדעתו לקדשה הי' לו לומר לה בפי' כיון דמסתמא דעתה מנגדת לו וקידושין דידי' ע"י חזקה קלישתא קא אתי' לה אזי אומדנא דיד' כדקאי קאי דדוקא כשקידשה בפי' וכן לדידן דהוי חזקה אלימתא הרי זה כקידשה בפירוש ולא אתיא אומדנא דידה וקא עקר לקידושין דידי' כיון דיודעת שדעתו לקדש בלא תנאי הו"ל להתנות להדי' וע"ז מתרץ הש"ס דלא מערבינן חזקה דידי' בהדי אומדנא דידה רק נקטינן חזקה דידיה באפי נפשה ובדידי' לחודא כיון דליכא למטעי דאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וא"כ אם איתא דלא הסכימה הי' לה להתנות להדיא ולפ"ז ל"ק מקדושי קטנה דלעי' דהתם בחיי הבעל איירי ובסברא זו מחולקים דמקשה סבר דעל אומדנא דידה קלישא לי' חזקתו לגמרי והמתרץ סובר כיון דבדידי' דליכא למטעי מהני לי' חזקתו לאשוי קידושין גמורין הדר אמרינן אם איתא דדעתי' להיפך הו"ל להתנות להדיא כיון שדעתו מסתמא לקדשה בביאה זו אפי' במקום יבום:
ח עיין באשרי שמסכים לדברי הרי"ף דאף דבטעות אשה אחת גמורה צ"ג מטעם אחולי אחיל ולבסוף סיים מילתא דהא דצריכה גט היינו כשהי' עדי יחוד וכן בטור מביא בסי' ל"ח דברי הרי"ף וסייעתו ובסי' ל"ט מביא דברי אשרי דצריכה ע"י ונראה עפ"י דברי ר"ן קידושין פ"ק בהא דזכו ע"מ שתכתבו לו א"ה דחוזר בין בשטר ובין בשדה ולא מצי אידך למימר הריני כאילו התקבלתי מפני שהתנאי הי' לטובת המקבל והי' לו להתנות וכיון שהתנה הנותן אמרי' בדוקא קא התנה וה"נ בכה"ג כגון שהתנה ע"מ שאין בי נדרים ובזה ל"ש אחולי אחיל כיון דבדוקא התנה וגם לא שייך סברת התוס' והר"ן דתנאי הוא אם יקפיד וכיון שכן נתבטלו קידושין ראשונים וע"י חזקה אמרי' שקידשה מחדש וצריכין עדי יחוד דווקא:
ט בדברי רמב"ם דפוסק בפ"ד מה' יבום וחליצה דחליצה מוטעת כשירה אפי' לא נתקיים התנאי ולא הביא כלל בדיני תנאים דבעינן מעשה שיכול להתקיים ע"י שליח ומתרץ הכ"מ בפ"ו מה"א דתוס' הש"ס קאי דווקא דלית לי' אחולי אחיל אבל לדידן דפסקי' כר"א דבקידשה ע"ת אפי' בנכנסה לחודה צ"ג מטעם דאחולי אחיל גם חל"מ כשירה מטעם זה ודבריו תמוהין דהא בהלכות קידושין הביא דצ"ג מספק דילמא אחולי אחיל וא"כ גם בחליצה אמאי כשירה ומותרת לשוק וכבר עמד בזה הלח"מ עיי"ש ונלפענ"ד דלכאורה קשה דמאי הקשו מחליצה אקידושין על ר"י דכמו דאמרי' דכיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי בשעת חליצה ה"נ כיון דבעל וכו' דשאני התם דחזינן חליצה מעליתא בל"ת אמרי' דתנאי ראשון דברים בעלמא המה ומעשה חליצה כדקיימא קיימא אבל הכא כיון שקידשה על תנאי והתנה התנאי בשעת קידושין ונתבטלו הקידושין על התנאי א"כ אף דבעל בלא תנאי הא לכ"ע היכא שקידשה מכבר נקטינן את הביאה לנשואין ולא לקדושין ומנ"ל לומר ולהוסיף בו שיעשה הביאה לקידושין ולנשואין כמבואר בר"ן בריש הסוגי' דאף שעושה סתם אמרי' שעושה בלא תנאי ולא סמך ע"ת ראשון אבל מהיכא תיתי לומר עוד שישנה מן כ"ע, ויקדשה עוד הפעם וכיון שכן ממילא אין צריכה גט דהא נשואין בלא קידושין ל"מ מידי א"ו דקו' הש"ס הכי קאי דכמו דאמרי התם בחליצה שעשה המעשה בלא תנאי ה"נ נאמר בקידשה ע"ת וכס' דאחולי אחיל לתנאי קמא וקדושין הראשונים חלים למפרע וכיון שכן עדיין קשה דמנ"ל לש"ס לומר דקסבר ר"י דבודאי עשה המעשה בל"ת דילמא ספוקי מספקי לי' ואעפ"כ החליצה כשירה בודאי כיון דמספקא לן אם עשה החליצה ע"ת אם לא נמצא דמספקא לן אם הי' תנאי אם לא והרי זה דומה לדברי רשב"א סי' תתק"ו מובא בב"י ק"ט בעובדא דכרם דתרי ותרי שמכחישם זא"ז אם הי' תנאי דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי ול"א קבב"ע כיון שמכירה הי' בודאי והתנאי ספק אבל בקידשה ע"ת ובעלה סתם כיון דגם התנאי הי' בודאי ומספקא לן אם נתקיים התנאי דבזה ודאי אמרי' ובב"ע כמבואר להדי' ברשב"א בפ' מ"ש גבי נתינה בע"כ דמס"ל אי הוי נתינה אזי גבי קרקע אמרינן קבב"ע והוא כיון דגם התנאי הי' בודאי וכן מחלק המ"ל בפ' כ"א מהמ"ל מסברא דנפשי' וה"נ גבי קידושין מוקמין לה בחזקת פנוי' ונראה כיון שקו' הש"ס על ר"י אזלי ור' יוחנן סבר בפ' הזורק דאף בספק קרוב לה צ"ג ורבה ור' יוסף פליגי בזה דדוקא בתרי ותרי צריכה גט ונראה דבזה פליגי דרבה ור' יוסף סברי דחזקת פנוי' הוי חזקה אבל בתו"ת ל"ש חזקה דתרי אלומי להפקיע מחזקה אם אמרי' דתו"ת סד"א אזי צ"ג מדאוריית' ולכה"פ צ"ג מדרבנן ור"י סבר דאין זה חזקה כלל כיון דעשוי' להשתנות ואנן פסקי' כר"י (ועי' ר"ן קידושין פ"ק גבי נתן הוא וא"ה ולדידי' בע"כ צ"ל דאין זה ספק כלל דאל"כ אמאי אינה צ"ג אפי' מדרבנן ולפ"ז לדידן דפסקי' באמת בקידושין דהוי רק ספק קידושין דילמא אחולי אחיל אבל בחליצה כשירה בודאי דאף שהיתה בחזקת זקוקה מ"מ לא עדיף מחזקת ממון גבי קרקעות דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי וה"נ בחליצה דדמי להיכא דמס"ל אם הי' ע"ת אם לאו דמאי איכפת לן בתנאי שהתנה קוד' המעש' ואנן מס"ל אם עשה המעשה ע"ת הראשון א"ל ולא עדיף מתו"ת המכחישים זא"ז:
י ויש להתבונן בדברי רמב"ם בפ"ז מהמ"א ה' כ"ג דפוסק בקידשה ע"ת וכינס או בעל צ"ג מספק דילמא אחולי אחיל ובמקדש במלוה ובעל צ"ג מוודאי ובפשטות הסוגיא משמע להיפוך דלרב אמי תנאי ומלוה שוים ולר"כ משמע דווקא בתנאי צ"ג דנוכל לומר דחיילי קידושין ראשונים משא"כ במלוה דצריכין לומר דקדשה מחדש ואין הכל בקיאים אצ"ג ונראה בהבנת דבריו כיון דאנן פסקי' כעולא אמר ר"א וכרב דאף בנכנסה לחופה צ"ג מטעם דילמא אחולי אחיל כמבואר בר"ן דבע"כ מס"ל דאם נאמר בודאי אחיל יתחייב גם בכתובה או מט"א יהי' מאיזהו טעם שיהי' וכיון שכבר ישנו בעולם סברא זו א"כ אף אם נאמר דלא אחיל ובודאי קידשה מחדש דאין אדם עושה ב"ז מ"מ הוי כמקדש בלא עד דהא העדים אינם יודעים בבירור בקדושי ביאה הזאת דדילמ' לא קידשה מחדש רק דאחולי אחיל ועי' באה"ע סי' ל' ס"ק ס' בב"ש דבספק קרוב לה היכא דמס"ל לעידי קדושין גופי' לא הוי קדושין כלל דהוי כקידשה בלא עדים אכן מדברי תוס' דף ע"ג בסוגין ד"ה והא ל"מ הכא דא"כ לא היקש' מידי אבל במקדש במלוה ובעל כיון דל"ש אחולי אחיל הוי ודאי קידושין ע"י חזקה דא"א עב"ז:
יא באופן אחר נראה לפענ"ד ליישב דבריו דבלא זה קשה להבין דליפלגי אמוראי במציאות אם גם במלוה ובעל אית' לחזקה דא"א עושה בב"ז והסברא בעצמו קשה להבין דבאם אנחנו יודעים בבירור ששגה בזה וכסבור שמקדשין במלוה היאך ננקוט בודאי שבעלה לשם קידושין ונראה דבהא פליגי דרבה סבור דבטעות אשה אחת גרידתא אצ"ג דעל תנאי קא סמיך ולא כיון לקדש בביאה וכן במקדש במלוה ובעל אצ"ג ומר סבר דכיון דאזלו ידע שלא נתקיים התנאי אז בודאי יקדשנה בביאה ולא יבא עליה לשם זנות וכן במקדש במלוה ובעל דאלו ידע דמקדש במלוה א"מ בוודאי יקדשנה בביאה ודמי להאי דאמרינן גבי עירוב במי שישב בדרך ועמד וראה שהוא סמוך לעיר ובה"ש לא ידע וקסבר ר"י שיכנס וכן במי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח:
יב עיין עירובין דף מ"ה ובאשר"י שם דאף דחפצי הפקר **(בזמן הזה אינו בנמצא כלל חפצי הפקר כי כל דבר שאין לו בעלים מיוחדים הם ברשות הממשלה יר"ה)** לא קנו שביתה אפ"ה פסקינן כר"י ב"נ דהואיל וניעור קנה ישן נמי קנה הרי שאף בלא מתכווין כלל אפ"ה אמרינן דכיון דאלו ידע בודאי היה כוונתו לקנות קונה עתה בלא כוונה ואף דפלוגתא דתנאי הוא הכא דאיכא חזקה דמסייע לכ"ע קונה איברא בקידושין וכדומה עדיין לא עדיף מעודר בנכסי וכו' [יבמות ל"ב ע"ב] אכן נראה דכ"ז הכא שלא נתכוון כלל אבל היכא דמעיקרא נתכוון לקנותה ולקדשה בקנין גרוע ואח"כ קידשה בקידושין גמורים ולא נתכוון אז דאזי מסתברא דמצטרף כוונה הראשונה בהדי מעשה אחרונ' והבאתי לזה הרבה ראיות אלא מפני שאין הזמן גרמא, ונהדרינן למילתא קמייתא דמאן דסבר במקדש במלוה ובעל צ"ג לא מטעם שהוא נתכוון לקדשה בביאה רק דאנן אמדינן דעתו שאילו ידע המקדש במלוה א"מ אזי לא יעשה בב"ז ויתכוונו שניהם להתקדש בביאה ואף שלא נתכוונו שניהם בשעת ביאה לשם קידושין אפ"ה מקודשת דמצרפין בהדי כוונתם בראשונה ולפ"ז שפיר פי' הרמב"ם דבמקדש במלוה ובעל צ"ג בודאי אבל בקידשה ע"ת ובעל פסק דהוי רק ס"ק דהא הבעל ע"ת קא סמך ולא נתכוין לשם קידושין וכוונה ראשונה לא מהני ול"מ דהא גם כוונה ראשונה היה רק על תנאי שעבר וכבר נתבטל המעשה והכוונה רק מטעם אחולי אחיל צ"ג מטעם ספק וגם דברי ר"ן שפירש בהא דאמר רבה אבל טעות אשה אחת גרידת' ד"ה אצ"ג דדוקא בכעין ב' נשים אמרינן אחולי אחיל אבל מטעם א"א בב"ש ל"ש כיון דאתנאי קא סמך והוא תמוה חדא כיון דהשתא לא חזינן בפי' מאן דפליג אביי בהא עד למסקנא דנמצא מפורש לעולא דבע"כ צ"ל לדידי' לרב דאפי' בכניסה לחופה צ"ג אבל לרבה מנ"ל הא וכמו דמפלגינן בטעמא דאחולי אחיל ה"נ כמו כן נחלק בטעמא דאין אדם עבב"ז ועוד דהא חזינן דטעמי' דא"א בב"ז וקידשה מחדש הוא חזקה אלימתא היכא דשייך מלומר אחולי אחיל דהא מטעם חזקה זו עושה קידושי ודאי כגון בפחות מש"פ וכדומה ומטעם אחולי הוי רק ס"ק ומאין נסתעף סברא זו דהיכ' שנוכל לומר דאתנאי סמך וטעם חזקה אפי' לספק קידושין ל"ח וטעמא דאחולי ניחוש ולהנ"ל אתי שפיר דהא ודאי בין בטעות אא"ג ובין בטעות ב"נ לא נוכל לומר דאדם יודע ובעל בעצמו לשם קידושין דהא אפי' בטעות כעין ב' נשים מ"מ כסבר שהיא מקיימת לתנאו רק ע"י אומד דעת חכמים דאמדינן לדעתי' דאילו היה יודע שיש בה מומין בודאי היה מקדשה מחדש וכיון שכן אף בטעות אא"ג ג"כ איכ' לאומדנ' זו א"ו שהוא מחמת שלא נתכוונו לקנות כלל כיון שמעיקר' קידשה ע"ת נתבטל ג"כ כוונה הראשונה ולהכי צ"ל דטעמי' דרבה בטעות כעין ב' נשים הוא רק מטעמי' דאחולי אחיל ואפי' בנכנסה לחופה לחוד ואף שהוא לא אסיק אדעתיה ממומין כלל מ"מ בכעין ב' נשים אמדינן לדעתיה דמחמת חיבת חופה אלו אסיק אדעתיה שיש בה מומין אולי היה מוחל לתנאי משא"כ בטעות אא"ג אזי ליכ' אומדנ' דהוא סמך אתנאי ובודאי לא ימחול אבל אביי דכסבר לעיל מטעם א"א עבב"ז קידשה מחדש ע"כ צ"ל די"ל דתנאי מילתא אחרית' הוא ולא נתבטלה כוונתם לגמרי כעין שמצינו ברא"ש פרק המגרש גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני אבל לרבה בע"כ דלא ס"ל הכי דאל"כ אף בטעות אא"ג נמי א"ו מטעם אחולי אחיל אתינן עלי' ובמחילה כהאי מועיל אף זולת כוונתו רק ע"י אומד דעת לחוד ובהכי אזלי כל ש"ו כאשר פירשנו דמעיקר' קא ס"ד דכל הני דנקט בברייתא כגון פמש"פ וקטן שקידש דומי' דתנאי נקיט ואזיל אף דסמך אתנאי ה"נ פחות מש"פ איירי בכה"ג שנתאמת לו ששוה וכן קטן שקידש כגון שאמרו לו שהגיע לכלל שנותיו ואח"כ נתבררו הדברים להיפך ואע"פ כן מקודשת דאף שהוא לא נתכוון כלל לשם קידושין מ"מ מקודשת בודאי ע"י אומד דעת חכמים ומצטרפין את כוונתם מתחילה ואף בקטן כיון דבמחשבתו ניכרת לגמרי מתוך מעשיו אית לי' מחשבה אפי' מדאוריית' עיי' חולין י"ד תוס' ד"ה ותיבעי ע"ד תוס' ד"ה תנאי וכו' וא"ת ומה סברא יש כאן דלא גמרינן מהתם אלא לענין מה שהוא סברא וכו' וי"ל דהיינו טעמא דהואיל והמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו. ע"י שליח סברא הוא שיהיה כמו כן בידו לשווי' ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי למירמי ביה תנאו וכו' ועי' בפ"י שתמה ע"ז במס' גיטין דע"פ סברתם בפ' אף על פי דמצד הסברא אין שום תנאי מועיל כלום דאין דיבור מבטל מעשה רק דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר עיי"ש וכיון דתנאי מועיל אף במעשה אלים שיכול לקיים ע"י שליח מכ"ש שיועיל במעשה קלישת' שאינו יכול לקיים ע"י שליח וזה כמו כ"ח שנה שעלה על דעתי לפרש דבריהם הכי דכיון שהתורה הקפידה שיגמר כל מעשה חליצה ע"י עצמו דווקא ולא ע"י שליח אע"פ שעשה ע"י צוויו אפ"ה לא מהני וא"כ ממילא בתולה תנאי בדידה כגון' ע"מ שתתן לי ר' זוז הרי כל מעשה החליצה תלוים בדידה וע"י נתינתה נגמר החליצה וא"כ אף כשיתקיים התנאי דין הוא שלא יועיל החליצה והרי התנאי סותר המעשה לגמרי ולהכי תנאי בטל ומעשה קיים ולפ"ז ישבתי קו' תוס' במס' נזיר דף י"א ד"ה דהוי דמצינו תנאי בנזיר כגון ע"מ שאקריב בבית חוניו ואמאי דהא אי"ל ע"י שליח ולפי הנ"ל ניחא כיון דגם התנאי תלה בעצמו תו לא איכפת לן במה שאי"ל ע"י שליח ויתיישב ג"כ קו' רבא על רבינא דס"ל לכ"ע יש תנאי בחליצה דאיירי נמי שתולה התנאי בעצמו אבל היכא שיכול לקיים עיי"ש גם תנאי מהני כמו בגיטין וקידושין דאף שלא נגמר ע"י לחוד כיון דעל ידי דיבורו נעשה לא גרע משלוחו ואשה עצמה מביאה גיטה:
יג ועוד נראה עפ"י דברי ר"ן בר"פ נה"מ דאם הפר הארוס וקיים אבי' אף שישאל אח"כ על ההיקם לא מהני הפרתו כלום כיון דקלשתא בשעתי' דהא הפרתו לחוד לא מהני להכי לא מצית לחול למפרע דדווקא בקידשה ע"מ שאין עלי' נדרים והלכה אצל חכם והתיר לה מקודשת כיון שהמעשה אלים בשעתי' יש בה אלימות ג"כ לחזור ולניעור למפרע ואפ"ל עפ"י סברתו דהיכא דהמעשה קלישתא שאינו יכול לקיימו ע"י שליח גם תנאי אינו יכול להתנות דאין בהם אלימות כ"כ לחזור ולניעור למפרע ע"י קיום התנאי וכיון שאף אם יתקיים התנאי יתבטל המעשה הרי התנאי סותר המעשה לגמרי ותנאי בטל ומ"ק אמנם כ"ז בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלשעבר ל"ש הכי ויתיישב הא דרבינא דלכ"ע יש תנאי בחליצה כגון בתנאי דלשעבר דבאם נתקיים התנאי אזי המעשה חל מיד:
יד רמב"ם פ"ז מהמ"א ה' כ"ג המקדש ע"ת וכו' וביטל התנאי אעפ"י שביטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם ובהשגות משיג עליו ומצריך לבטל התנאי בעדים ופירשתי דבריו דס"ל כשיטת הרשב"א דמחולה ל"מ בקידשה ע"ת (ומה שמביא הר"ן בשמו דלא ס"ל כרשב"א אם בפירוש מצא כן בדבריו אולי לא זהו הראב"ד שבהשגות ותרי ראבד נינהו) ועי', רשב"א גיטין בפ' מ"ש גבי מחולין לך לא מהני למסקנא אבל אם מבטל התנאי ואומר הרי זה גיטך ובלא תנאי בוודאי מכאן ולהבא ודוקא גבי מחולין לך דקיומי תנאי קא בעי ועיי"ש הרי להדיא דביטול תנאי הוא רק ע"י שמגרשה מחדש דאנן פסקי' כרבנן דא"צ ליטול הימנה ולחזור וליתן לה אבל צריך לומר לה הרי זה גיטך (ועי' בתשו' הרא"ש כלל ל"ה דמתחלת דבריו משמע לכאורה דמקודשת למפרע אבל מסוף דבריו משמע ונראה בעליל דמקודשת רק מכאן ולהבא דהא מביא שם דאף שנתאכלו המעות מקודשת דדמי לאומר הא"מ לאחר ל' יום וכו' דהני זוזי לא למלוה דמי וכו' אכן נראה מדבריו דאצ"ל לה הרי את מקודשת מחדש דמה שאמר לה מתחילה מהני אח"כ כשביטל התנאי אבל מדברי רשב"א גיטין הנ"ל נראה להדיא שם דצריך לחזור וליטול הימנה עיי"ש) ולהכי כיון דביטול התנאי בתורת מחילה ל"מ ולא מידי לדעת רשב"א רק בתורת חזרה ולהכי צריך לחזור ולומר לה לשון קידושין בפני עדים דווקא ועפ"ז יש ליישב קו' הלח"מ שם על רשב"א דהא לעולא אמר ר"א בע"כ צ"ל דבכונס ולא בעיל פליגי ולרב מקודשת ע"י מחילה דאחולי אחיל לתנאי ולהנ"ל צ"ל דהא דפשיטא לי' לרא"ש דאף בנתאכלה המעות מקודשת זהו לשיטתו דמשמע לי דא"צ לקדשה מחדש דהא תנאי מילתא אחריתא וכיון דאתי דיבור ומבטל דיבור ובטל הדיבור הראשון מכאן ולהבא דבודאי אין סברא לומר שיעקור דיבורא למפרע אבל לשון קדושין שאמר מתחילה נשאר בקיומא מכאן ולהבא מעת הביטול ואילך אבל לרשב"א כיון דס"ל שבטל לשון הקדושין שאמר מתחילה וצריך לחזור ולקדשה נראה דבנתאכלה המעות א"מ כלל לדעת הרמ"ה ור"ן (בסי' לא) גבי בזו ובזו דלדידהו ל"ד כלל למקדשה לאחר ל' יום שכבר נגמר לשון הקידושין עיי"ש א"כ מכש"כ הכא שצריך לחזור ולקדשה מחדש וכבר בטל לשון הראשון לגמרי ע"י התנאי שהתנה מתחילה ולהכי פי' הרשב"א בדברי אביי שמפרש רק מטעם אין עב"ז ולא מטעם ביטול התנאי וחלין קידושין הראשונים בודאי דמשמע לי' דמסתמא קידשה בכסף ולא בשטר ולהכי א"מ ע"י ביטול כיון דכבר נעשה מלוה בידה אבל לעולא כיון דס"ל דבבעל לכ"ע צריכה גט לא נשאר לנו לאוקמי פלוגתי' רק בקידשה בשטר וע"י חיבת חופה אמרי' דנעשה כאומר לה הא"מ ונתקדשה ע"י ביטול התנאי:
טו עיין גיטין ע"ה בתוס' ד"ה לאפוקי וכו' וא"ת בשלמא תנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכו' ילפי' שפיר מתנאי בני גד ובני ראובן מדנכתבו בזה הענין ש"מ בעינן כהאי גוונא אבל שלא יהא מתנה עמש"ב ואפשר לקיימו ע"י שליח היכא ילפי' מהתם כדאמרי' בכתובות דילמא בלא"ה נמי מועיל תנאי אלא דהכי הוה מעשה וי"ל משום דכל הכתובים דמייתי בקדושין הוו בענין זה ש"מ דבעינן ממש כה"ג ואם בחקותי תלכו ואם תאבו ושמעתם נמי רוב מצות ע"י שליח עכ"ל ותמהו כל האחרונים דמשמע מקושיתם ומתירוצם דאפשר לקיימו ע"י שליח קאי על התנאי ומש"ה קשי' להו שהרי כו"כ מצות שצריך לקיים בעצמו ותירצו דרוב מצות יכול לקיימו ע"י שליח ולא כן הוא שלא מצינו זה רק במעשה כגון בחליצה ובקדושי ביאה ולא בתנאי וכן פירשו בעצמם לקמן פ"ד ד"ה ע"מ שתעלה לרקיע וכולם תמהו על דבריהם עד להפליא ונראה לענ"ד ליישב דבריהם בפשטות ודבריהם סובבים בהא דאיתא ב"מ פ"ו ע"ב אמר ר"י אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח ואל הבקר רץ אברהם ורוח נסע מאת ה' וכו' שהוכיח זה מכמה כתובים אלמא דמידת הקב"ה כך הוא לעולם ולא ישונה לנצח שכל המצות שעשה בעצמו לא יפרע ע"י שליח והכי קשיא להו כיון דכמה וכמה מצות שצריך לקיימו בגופא וא"כ גם השכר לא ישולם אלא ע"י עצמו ואי אפשר לקיימו ע"י שליח רק כביכול בכבודו ובעצמו וא"כ א"א לקיים המעשה שהוא שכר המצוה ע"י שליח