זבח השלמים· רבי משה גלאנטי
זבח השלמים על פרשת קרח
צח ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת. תיבת אתן קשה מאד בעיני. ולע"ד עמ"ש בגמ' פ"ב דשבועות א"ר הונא זר שהיפך בצינורא חייב מיתה וקא' בגמ' היכי דמי אי דלא הוה הפיך בהו לא מעכלי פשיטא ואי דאפילו דלא היה מהפך להו מעכלי מאי קעביד לא צריכא דאי לא הוה הפיך בהו מיעכל בתרתי שעי והשתא מיעכל בחד שעתא קמ"ל דכל קרובי עבודה עבודה היא ע"כ ופסקה הרמב"ם פ"ט דביאת מקדש. וזהו ואתה ובניך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ועבדתם אתם עבודת מתנה ואפילו על עבודה עתידה דהיינו שאתן את כהונתכם מה שהתחלתם לשרת שלכם שסדרתם האברי' ע"ג המערכה אך עדיין מכאן לתרתי שעי עד דיעכלו דהיינו תכלית העבודה אפי' על דבר כזה שאתן לעתיד את כהונתכם ובא זר וקירב העבודה והיינו והזר הקרב שהקריב העבודה שתעשה בשעתא חדא ע"ז ג"כ יומת ודוק: אמר המני"ח אחר אלף מחילות מתורתו למדתי מתיקות תיבת הקרב דהיינו שהקריב ומהר העבודה שתתעכל בחד שעתא אך תיבת אתן שנתקשה לו בעיני עדיין לא נתיישבה ונ"ל עם מה שדרשו בגמרא שהקיש אכילת תרומה בגבולין שטעונה קדוש ידים וזהו כוונת הכתוב אני מקיש לעבודת מתנה שהם אכילת קדשים מה שאתן את כהונתכם דהיינו דין התרומה שהיא לכהן ורמז קרא ואמר בלשון עתיד אתן לפי שדין התרומה לא נהגה במדבר כמ"ש בגמ' דקדושין להוכיח דגדול תלמוד שקדם למעשה דיני התרומה נ"ד שנה מ' דמדבר וי"ד מכיבוש וחילוק ולהכי קאמר מה שאני צריך לאקושי לעבודה הוא דבר שעתיד אני ליתן את כהונתכם שתאכלו תרומה בגבולין מכאן ועד נ"ד שני' והנני אומר שאז כאשר אתן אותם תהי' כדין העבוד' שהי' אכילת קדשי' שצריך קדוש ידי' ודוק כי ק"ל:
צט וידבר ה' אל אהרן יכול שהדיבור עמו ת"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן להקטיר קטורת וכו' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו ע"כ. ויש להקשות מה הכרח משם שלא יהי' הדיבור עם אהרן. והלע"ד עם שנבין אליבא דחז"ל דפירשו כוונת הפסוק לומר למען אשר לא יקרב איש זר וכו' ולא ואם יקרב לא יהיה כקרח וכעדתו שימו' בבליעה וכיוצא רק יארע לו כאשר דבר ה' ביד משה לו שאירע ביד משה צרעת שם בסנה כך יארע לו כאשר היה בעוזיהו. ונתקשיתי טובא דלפי זה חסר במקרא תיבת אלא או תיבת כי שמשמש' במקום אלא שיאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו כי אם כאשר דבר ה' ביד משה. גם נבין מאי שייטיה דהאי עונש דצרעת למערער על הכהונה ואיפשר לומר ע"ד גמלא בעי קרני וכו' שרצה ליכנס במחנה שאינו שלו אודניה קציצו ליה דבמקום אשר היה חונה במחנה ישראל משם יצא החוצה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו: והלע"ד עם שנבין פ' בסוף פרש' המילואים בפרש' צו שם נאמר ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה ופרש"י זל שלא הטו ימין ושמאל. וקשה טובא דמהיכא תיתי שהיה להם לנטות ימין ושמאל ואדרבה גדולה וכבוד זה לכהונה גדולה וסגני כהונה וכמה מעלות טובות. גם נבין מ"ש ביד משה שהיל"ל אשר צוה ה' אל משה. וחז"ל כבר הורו לנו את הדרך נלכה בה שבמקום שנאמר ביד משה רמז ענין הצרעת שהיה ביד משה בפסוק זה דזכרון לבני ישראל והכא מאי שייטיה:
וביאור הדברים שהנה מצאנו ראינו בדקדוק זה של המילואים מלבד כמה שינויים ועוד בה שהיו מניפים את אהרן ומושחים אותו בשמן כדרך הזאה מלבד המשיחה שעל ראשו שאותו השמן לכהונה אך אח"כ נאמר ויקח משה משמן המשחה ומן הדם ויז על אהרן וכו' הזאת שמן ודם לא מצינו בכל התורה הלא בכל הקרבנות והמתכפרי' לא יעשו בהם ככה רק ביום טהרת המצורע ביום הבאת קרבנותיו היו מזין עליו מן השמן ומן הדם אך אין זה רק כלפי משאחז"ל בפ' וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן ואמר אין פרוע אלא צרע' כמש"ה וראשו יהיה פרוע ובגדיו יהיו פרומים וכו' שלקו בצרעת כשעשו את העגל ואשר לא יהיה בו צרעת מבחוץ יש צרעת באיברי הנפש כמ"ש בעלי הרמז ובראשית חכמה ועם שאלת אלף אלפי מחילות מאהרן קדוש ה' כיון שעל ידו בא הצרעת לישראל וכן כינהו הכתוב כי פרעה אהרן גם הוא ראוי ללקות בצרעת והיינו פרעה אהרן ואם אינו בגלוי ויפן אהרן מצרעתו אולי ח"ו בסתר ועתה שרצה ה' להעלותו לכהונה גדולה ורצה לקדשו ולטהרו כי ידע כוונתו הטהורה שכל פניותיו לש"ש ביום טהרתו נקדש ונטהר מעין טהרת המצורע ולכן היה משים עליו על תנוך אזנו ועל בהן ידו ממש מעין המצורע גם היה מזה עליו מהשמן ומן הדם כטהרת המצורע גם על הבגדים לרמוז שהיה לו להיות נגעים בבגדים כי מתחלה מתחלת בבגדים גם המצורע בגדיו פרומים ולטהר את הבגדים צוה ה' שיזה עליהם והיינו מש"ה כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם היינו כפרה על עון העגל שעשה אהרן ובניו היו ראוים למות כולם כמש"ה ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואין השמדה אלא כילוי בנים וכראות אהרן ובניו ככה ח"ו תפסם בושה וכלימה כי זו נראה כי הם כמצורעים ומובדלים לזה העיד עליהם הפסוק ויעש אהרן את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה דהיינו שלא הטו ימין ושמאל ועשו את כל הדברי' הרמוזים לכל אשר צוה ה'. ביד משה שלקה בצרעת ותכף נטהר כך היה כל מעשה צואתו זו ועכ"ז לא הרהרו וקבלו דין שמים עליהם והנה שכרם אתם כי כל אשר יערער על הכהונה ילקה בצרעת כיון שאהרן לזכות בכהונה נתבייש ביום טהרתו הבא ליכנס במחיצתו ילקה בצרעת ואולי לזה לא לקה בצרעת בדברם מרים ואהרן על משה שכיון שהיה עלול בענין צרעת הנפש שמא ח"ו לא יתרפא ויתפעל הרבה לכן לא לקה כמרים והיינו מ"ש ויפן אהרן מסיבת צרעתו הקדומה ואולי רמז רמז לו שראוי ללקות ולא לקה כדי שלא יתפעל כיון שהיה עלול:
א"נ שימצא השטן מקום לקטרג שלא יתרפא כיון שהיה לו עון ישן שראוי ללקות בצרעת נושנת וכל זה כיסה הכתוב מפני כבודו ואנחנו הוספנו בכבודו והגדלנו כח יושר קו הדין כי נורא אלהים ממקדשיך ולכן אמר הכתוב זכרון לבני ישראל רוצה לומר אלו המחתות הם זכרון אשר לא יקרב איש זר כדי שלא יארע לו כקרח. גם יהיה זכרון אותו הדבר אשר צוה ה' ביד משה שהוא הצרעת יהיה לו לזכרון בין עיניו לאיש הלזה שהגם שלא יהיה כקרח לפחות יהיה מצורע ולכן יהיה לו זכרון ועם פירוש זה אינו חסר מהמקרא כלום כי מ"ש כאשר צוה קאי לתיבת זכרון וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ודוק:
ונרחיב הדבר שהנה בתיבת לו זאת יש שלשה פירושים האחד קאי שדיבר לו ביד ע"ע צרעתו או ע"ע הכהונה. נמצא דלא קאי אמשה. ב' קאי לאהרן וכפי' רש"י ז"ל שדיבר ה' ביד משה עליו ותיבת לו היא עליו כי כל לי ולו ולך הסמוכים אצל דיבור הם עליו. ג' קאי לאותו האיש זר שיקרב ידע שמה שצוה ה' ביד משה יארע לו לאיש זה הנז' וכן פירש יונתן כדי שיהי' פירוש כלול מכל הג' פירושים יהיה עם מ"ש שגם אהרן לקה או היה ראוי ללקות נעשה ונטהר ביום טהרתו שנבחר לכהונה והיינו משה ידע בבירור שהאיש הזר אשר יקרב להקטיר יהיה לזכרון בין עיניו הענין אשר צוה ה' ביד משה:
ועיין בילקוט תהלים מזמור ס"ג בתחלתו ותמצא דבר חידוש שמשעה שמתו בניו של אהרן א"ל ה' אמור אל אהרן שכל מי שיכנס לפני' בלי רשות יצטרע וראוים בניך להצטרע אלא שאינו כבוד כיון שהיו גדולים וטוב להם המיתה יע"ש. והיינו כאשר דבר ה' ביד משה לו לאהרן שכבר אמר לו דבר זה דלעתיד שכל מי שיכנס שלא ברשות יצטרע עיין שם וכוונתם נ"ל לדרוש שאמר דוד צמאה נפשי ולא מבעיא בהיותי בארץ ציה ועיף בלי מים בח"ל אלא כן בקודש חזיתיך בהיותי במקום הקדושה אשר חזיתיך כמה פעמים צריך להיות בצמא ועייפות לראות עוזך וכבודך עד שתרשיני לראותך ודוק: