אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים על פרשת לך לך

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים על פרשת לך לך

זבח השלמים על פרשת נח

י שם ואעשך לגוי גדול א"ל אותה אומה שכתוב בה כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך אר"ב אתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה עכ"ל:

ויש להקשות מנא ליה למדרש הכי ולר"ב נמי מה ידרוש גבי ואעשך אותך לגוי גדול דכתיב גבי מרע"ה:

והביאור דהוקשה להם שהיל"ל ואעשך גוי גדול מאי לגוי להכי דריש ת"ק דהכוונה אעשה אותך שתהיה א"ב לאותו גוי גדול הנז' בתורה ור"ב בא לתרץ זה דכיון דקיל"ן דאברהם אבינו טמטום היה א"כ צריך לעשותו בריה חדשה כדי שיהיה הרבה שיבוא הגוי גדול וזהו ואעשך לך לך לגופך שתהיה הרבה לגוי גדיל ולזה אצטריך הלמ"ד ואמר ר"ב דאלו הוה כתוב אתנך או אשימך לגוי גדול לא היה יכול לפרש פי' זה ולא היה מתרץ הלמ"ד אבל כיון שאין כתוב אתנך אלא ואעשך שהוא סובל ב' פירושים דקאי לעצמו או לגוי לפרש דקאי לעצמו כדי שיתיישב בו הגוי בלמ"ד אבל במקום שאין קושי' נפרש ואעשך כפשטיה דקרא דקאי לזרע והכי הוא בשאר הלשונית אתנך או אשימך ואם כן במשה שאין קושי' מהלמ"ד דכיון ששם היה ה' רוצה לכלות ב"מ ישראל שהם גוי גדול ולעשות ממשה שיהיה גוי גדול מתיישב לומר ואעשה אותך לגוי גדול ר"ל במקום אותו גוי גדול הנז' שהם ישראל אבל באברהם דלא שייך לפרש כן מפרשינן ואעשך דקאי לדרשה כיון שהוא לשון היולי לתרץ הלמ"ד:

א"נ יש הפרש בין אומרו ואעשה אותך לאומרו ואעשך דואעשך משמע לגוף האד' בעצמו אבל כשאומר אעשה אותך קאי שיוציא ממנו זרע רב והיינו גוי גדול:

א"נ איפשר דכיון שה' הפריש למשה מן האשה וא"ל ואתה פה עמוד עמדי לזה אמר עתה שאם יהרוג ב"מ לישראל יעשה למשה בריה חדשה ועזור עליו שיהיו לו וולדות ויחזור לפרות ולרבות אע"ג דאיפשר בבניו מ"מ למהר שימלא העולם מהם איפשר נמי דבדידיה ממש ג"כ יתקיים וזהו ואעשה אותך בריה חדשה:

יא שם וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן וגומר שלא בנה מזבח אלא על בשורת הארץ עכ"ל:

ויש להבין מאי קשיא להו דאמרי שלא בנה מזבח אלא על בשורת א"י ואימא מזבח דכפירש רש"י ז"ל דעל ב' דברי' בנה על בשורות הזרע ובשורת א"י יע"ש:

ועוד דקדק הרב ז"ל לשון שלא בנה בשי"ן היל"ל לא בנה:

ואפשר שדקדקו תיבת שם שהיל"ל ויבן מזבח כמ"ש גבי נח ובשלמא בתיבת שם הנכתב' למטה כשהיה בעי הכוונה שהקריב על מה שיארע שם לבניו לעתיד אבל כאן שהמקום אינו גורם דבר היל"ל ויבן מזבח מאי שם אלא ודאי הכתוב בא להשמיענו שמה שבנה מזבח אינו אלא על מה שנתחדש לו שם דהיינו בשורת א"י שלא נאמרה לו עדיין אלא שם אבל בשורת הזרע הן אמת שנתבשר עתה ג"כ אבל כבר נאמר לו במקום אחר ואברכך ואגדלה שמך ובזרעך יע"ש לעיל א"כ באומרו שם נראה שלא בנה מזבח אלא על החידוש שנתחדש לו שם מה שלא ידע מקד' והיינו בשור' א"י:

יב שם ויקרא בשם ה' מלמד שהקרא שמו של הקב"ה בפי כל בריה ד"א ויקרא התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה ע"כ:

ויש להבין במאי תליא פלוגתייהו ועוד למה ת"ק אמר הקרא שמו שכל מה שעש' אברהם נרמז בויקרא בשם ה' הנז' כאן והיינו שהקרא שמו של ה' בפי כל בריה והד"א ס"ל שהתחיל לגייר גרים דמשמע דזה היה עתה שהתחיל ובכל יום ויום עושה כן משא"כ ת"ק שלא אמר התחיל:

והביאור לע"ד דתלייא פלוגתייהו בתרי לישני רש"י ז"ל שפירש למטה בפרשת בפ' אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה' אל עולם פי' אחר הוא אל מקום המזבח אשר עשה ואשר קרא שם בשם ה' אבל אינו שעתה עשה פעולה חדשה אלא הכל הוא מורה מקום מה שעשה שם בראשונה ויש פירוש אחר דהיינו אל מקום המזבח היינו מורה מקום לבד וכאן במקום הזה שנטה אהלו עתה ויקרא בשם ה' מלבד כל מה שעשה בפעם הראשונה עי"ש והנה ת"ק סבר כפירוש ראשון של רש"י ז"ל שהבאנו דהיינו מה שקרא כבר דכיון דהוא סבירא ליה שכל הפעולה שעשה אברהם מוזכר כאן והוא שהקרא שמו של ה' בפי כל בריה והודיע שיש מצוי ראשון ומנהיג הבירה א"כ כשהזכיר פעם אחרת ויקרא אינו שקרא שמו של ה' בפי בני אדם שזה כבר אמור לעיל שהקרא שמו בפי כל בריה ומה שהי' לו לעשות כבר עשה וקרא א"כ דמ"ש למטה ויקרא היינו בכלל המורה מקום. והד"א סבירא לי' כפי' השני של רש"י ז"ל שקרא שם עתה מחדש בשם ה' והיינו ודאי שויקרא היינו שהתחיל לגייר גרים ועשה שם גרים וגם עתה במקום הזה גייר גיורים והיינו התחיל בפעם הא' וגם בפעם הב' גייר גיורים וא"כ ויקרא השני היינו נמי דגייר גיורים ודוק:

יג סנהדרין פ' חלק תנו רבנן ואנשי סדום רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם מאד שמתכונים וחוטאים. במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן מאד זו שפיכות דמים ע"כ. ולעולם נתקשיתי מאי בינייהו ובמאי תלי' פלוגתייהו ובפרט משינוי דרשת מאד מת"ק לסברא דמתניתא כאילו הדבר תלוי בדרשת רעים וחטאים:

ומה שהזמין ה' כעת אכתוב עד ישקיף משמים ויפתח לנו שערי אורה זו תורה. ואומר כי נודע כי רע הוא קשה יותר מחוטא הרבה ויותר מרשע. וא"כ מ"ד רעים בגופן דהיינו עריות דחמירי כאשת איש והיינו דקאמר אח"כ וחטאים בממונם וכשם דחטא ממון הוא מדברים שבין אדם לחבירו גזל ואונאה כך רעים דעריות היינו מא"א דהיינו גזל נמי שגוזל לאשתו והיינו רעים שהם עריות חמורות כא"א והואיל וכן לא צריך לומר מאד שהיו חשודין בש"ד דפשוט הוא דסתם נואף בא"א חשיד אש"ד וכמש"ה כי דם בידיהם כי נאפו וכמו שנביא מימרא דתלמודא דכיון דחשוד בניאוף אשת איש מוכרח דהוא חשוד בש"ד עיין לקמן. אך מד"ס דחטאים בגופן שלא היו חשודים בעריות דחמירי כא"א דכולי' האי לא פקרי וכמו שכתבו בגמ' גבי עכן דכולי האי לא פקר בדבר שנוגע לחבירו כמו עריות דא"א או מאורסה יע"ש. ולכן אמר חטאים שהם קלים בגופן כעריות דפנויה כמו אחותו וכיוצא אך לא בא"א ולכן אצטריך לומר דאפ"ה היו חשודים בש"ד דלא הוה משתמע מחטאים בגופן דהלא כבר אמר דהם עריות קלות דפנויה או אחותו וכיוצא:

א"נ יובן בההיא דאיתא בנדרים פי"א דף צ"א ההוא נואף דעל לגבי דהאי אינתתא אתא גברא סליק נואף איתיב הו' מחתן תמן תחלי וטעמינון חויוא בעי מרי דביתא למיכל מן ההוא תחלי אמר לי' ההוא נואף לא תיכול דטעמינון חוייא א"ר אנתתי' שרי' אם איתא דעבד איסורא ניחא לי' דליכול ולימות דכתיב כי נאפו ודם בידיהון. דנואפין הורגין את בעליהן פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דא"ל דניחא לי' דלא לימות בעל כי היכי דתהוי אנתתא עילויה מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קמ"ל ע"כ. ובאלו הצדדים פליגי ת"ק ומתניתא ת"ק ס"ל כדס"ד בגמרא דהיו רעים בגופם דהעריות דהיו עושים היו חמורות כא"א ולא היו רוצים להרוג את בעליהן כדי שיהי' איסור א"א בכל בעילה ובעילה ולכך דרשו גבי מאד שהיו מתכוונים למרוד ולכך לא היו הורגים את בעליהן כדי לעשות איסור בכל ביאה והיינו דדריש רעים בעריות בכל עריות דידהו כא"א וכיוצא ולהכי אקדמי' לחטאים מה חטאים בדברים שבין אדם לחבירו כנזכר. ואידך ס"ל דהוו חטאים בענין עריות ולא היו רוצים לעשות עריות דחמירי דהיינו א"א אך היו חשודים בש"ד והורגים בעליהן ראשונה שהוא איסור אחד כדי ליקח אשת חבירו בהיתר:

א"נ דעיקר מחלוקתם הוא באיזה אופן עריות הוזהרו בני נח אם כריתות או דוקא מיתות ב"ד. א"נ כולהו אפילו לאוין ובמה היו הם חוטאים ועיין עוד אי"ב שהנני בכפר בלי ספרים:

יד וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים ואת העם ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל. ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך. ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ. אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם: א:

אשר חכמים יגידו שיצא מלך סדום התחיל מקשקש בזנבו לומר מה היית משתבח בצאתך מאור כשדים גם אני יצאתי מהחמר ודרשי לה ממ"ש לקראתו דמשמע כנגדו להתוכח ולריב עמו אך תימא כי לא עת לדבר קשות אך תחנונים וכמ"ש לבסוף תן לי הנפש ומאי דעתי' לריב עם שתקיף ממנו ושעתא קיימא לי' ותעלא בעידני' סגיד לי' כ"ש למי שהמליכוהו כל העולם ואמרו לו מלך את עלינו אלוה את עלינו וכ"ש הוא אשר בידו טובי הנפש והרכוש. גם נבין אחרי שובו מהכות למאי כתבי' כי בודאי שהוא אחרי שובו וסתמו כפירושו גם ענין עמק המלך ועמק שוה מאי היא וחז"ל דרשו מה שדרשו גם נבין בהפסק ענין מלכי צדק בין דברי מלך סדום דקראי משתעי בי'. והראשונים ז"ל פירשו דהוא הי' רצונו לתבוע הנפש והרכוש אך המתין עד שיתברר דעתי' דאברהם אם מחזיק אותם כשלו או יחזירם לו ממילא לכן המתין לדבר עד שביני ביני יארע איזה מעשה או דברים מוכיחים לדעת דעתי' דאברהם ויהי כבוא מלכי צדק ונתן לו מעשר מכל אז ראה ראה מלך סדום שהנכסים מחזיקם אברהם כשלו דאל"כ לא הי' נותן מהם מעשר והוה לי' תורם על שאינו שלו אז אמר לפחות תן לי הנפש ואז השיב על האמת מדינא שלי הם שמי שהציל מלסטים מזויין שלו הן ותרומתו תרומה וחלק גבוה אין בידי לותר אך אחר חלק גבוה אין לי בם מגע יד ולא אהנה מהם ולא תאמר אני העשרתי ונכון ועיין צפנת פענח:

גם נבין דלפי זה ק"ק אומרם גזל הנאכל קשה להשיב אפי' לצדיקים גמורים והלא אינו גזל ומדינא הנכסים של אברהם הם כנזכר. גם לפי הפשט שנתן לו מעשר היל"ל בלעדי רק אשר אכלו הנערים ומה שנתתי מעשר וזכורני כי ראיתי קושי' זו משם החזקוני ז"ל ולכך פי' הוא דמלכי נתן מעשר לאברהם יע"ש. גם נבין הרימותי ידי וכו' מה היא כוונת חז"ל עשאן תרומה ואח"כ עשאן שירה כמד"א זה אלי ואנוהו וגו'. גם אחז"ל שאמר לשון זה משה לזכור לשון שאמר אביו יע"ש במדרש. גם נבין מאי אם מחוט ועד שרוך נעל ואח"כ ואם אקח מכל אשר וגומר כאילו הם תרי מילי והדברים כפולים ונבין דרשת חז"ל שא' שזכו בניו לשתי מצות ציצית ונעל חליצה והלא המצות נצחיות אין לומר בהם שבשביל אברהם זכו להן. גם נבין למה נענש מלכי צדק בשביל שהקדים כבוד אברהם לכבוד האל הל' האל ית' מגדיל כבוד הצדיקים על כבודו הן אמת שאע"פ שה' מענותנותו עושה כן לא נכון אנחנו לעשותו רק לתת הגדולה לאשר נאוה לו תהלה:

והביאור לע"ד דהנה חז"ל בפ' וישב את כל הרכוש וגם את הנשים ואת הע' וטף לא השיב כי לא רצה להחזירן שלא להוציאן מתחת כנפי השכינה יע"ש. וא"כ לפי זה האי קרא דוישב היינו דהשיב לכל אחד מהמלכים רכושו ואנשיו ומאס בבצע מעשקות וכן פי' הרב ז"ל יע"ש ומלך סדום חשב אולי אע"פ שהחזיר לכל אחד לא ישיב לו מטעם שכיון שנפל לתוך החמר בודאי שנתייאש כי דרך טבע הוא נמנע לצאת בעודנו חי ואין לך יאוש גדול מזה וזכה בממונו לזה יצא מלך סדום לקראתו להתווכח בדרך חכמה רמה ומוסר השכל וכמתלהלה יורה זיקים לומר שמעת שיצא אברהם מכבשן האש הנה מאז נתקעה אמונה שלימה בלב כל האדם שאפילו שחרב חדה וסכנה עצומה יבא אל האדם אין להתיאש מן הרחמים כי ה' בידו למלט ולהציל וזהו כוונתו כשם שניצל' מכבשן האש גם אנכי יצאתי ואיננו דבר רחוק לכשתאמר שכיון שנפלתי נתייאשתי מחיי וזכית מהפקר כי ככחי עתה כחי אז וזה גרם יציאתך מן האש ולזה אמרו שמיציאתו מהחמר האמינו למפרע כח אברהם כי הנה ע"י גם אברהם בא בטענת מ"ש שלא נתייאש מהרחמים ומזה האמינו כל מלכי ארץ כי היכולת ביד ה' לעשות נסים ונפלאות וכי תימא ניחא להצלה מדבר טבעי אך מיד בחיריי הוא דבר קשה וא"כ מעת שראית שנפלת ביד המלכים בודאי נתייאשת לזה אמר חלילה כי הנה אבי ראה גם ראה שזהו אחרי שובו מהכות את כדרלעומר וכולי וכשם שה' הי' מסייעך להלחם עם כמה מלכים גם בידי היתה הבטחה שיתהפך הזמן כמו רגע ואשוב לנצוח ומעול' לא נתייאשתי כי כמוני כמוך מאמין בניסי ה' וביכולתו וזה לך האות יציאתי מבור אל יתמכו בו וכי תימא כי זה הוא מדינא אך אני מלך ודינא דמלכותא דידי הנוצח לחבירו לוקח את כל שלו וכי תימא א"כ למה החזרתי לאותם המלכים כמ"ש שהחזיר לכ"א את שלו לאותם רציתי לוותר ולך לא אוותר ודיני דין גבך לזה אמר אל עמק שוה הוא עמק המלך הורה לדעת מה שכתוב הטור וכל הפוסקים בחו"מ סי' שס"ט כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהי' לאדם בפני עצמו אינו גזל וכל שיקח מאיש אחד ולא מחבירו ה"ז גזל יע"ש. וזהו כוונת מ"ס מכללי ונימוסי המלכות ומחשבות עמוקות לכונן את כסא המלוכה הוא צריך שיהי' עמק שוה דבר השוה לכל נפש זהו עמק המלך ודיניו ועמוקותיו נאים והוכן בחסד כסא אך לעוות אדם בריבו ולהחזיר לכל ולעשות דין חדש לעצמו איננו מתנאי ונימוסי המלכות ובפרט להשים קנאה בסעודה לא נכון לעשות ככה כל זה הי' בדעת מלך סדום להשיב אם יתווכחו ויעמדו למשפט. אך המתין עד ראות איזה תנועה או מעשה או דבר יתברר כוונת אברהם והנה בבוא מלכי צדק נתוודע אליו דבר והוא שהוא הי' בדעתו לשאול הכל הרכוש והנפש וא"נ יעשו פשרה יותר יקח הממון מלך סדום מהנפשות כי הנפשות במקום שיהיו לו הם אך הרכוש נפשו של אדם מחמדתן. ומה גם כי חשב למשפט שהוא נמנע שאברהם ישיב לו הנפש שהם תחת כנפי השכינה והוא מגייר לנכרים כ"ש לאשר הביא אלוה בידו עם ה' אלה וכמו שמצינו לפי סברת תלמודנו שהחזירן שנענש יע"ש. וא"נ ירצה אברהם להחזירן מפני הבושה וכי איש חסד הוא דודאי לא יעשה דבר עד שימלך בקונו כי הוא אדונו והוא צריך לכבדו כעבד לאדוניו שלא יעשה דבר בלי רשות מאדונו ובודאי שה' לא יתן רשות להחזיר נשמו' שבאו לחסות בכנפיו ולכן לא הי' בדעתו לשאול הנפש אך בראותו שמלכי צדק הקדים ברכת אברהם לברכת ה' אמר בלבו אין זה אלא כסברת מ"ד דה' הוא צריך לכבודינו ואין צדיק כאברהם בגדר עבד אלא שר וחשוב לו חלק במלוכה וכאלקות כי הוא הודיע את שמו וזולתו לא הי' נודע ח"ו ע"כ מצא את ידו לשאול ממנו הנפש לומר כיון שאתה לעצמך ואינך טפל כעבד הטפל לאדוניו והרשות בידך מי יאמר לך מה תעשה כי ממך הכל והוא צריך לכבודך לזה שאל לו הנפש כי בטח לא ימלך בקונו ולפי דעת תלמודנו כך הוא וכמה יין גורם וגרם למלכי צדק שיחטא בזה שהגם שה' מכבד לצדיקים עכ"ז לא כ"כ ובפרט בפני הכופרים צריך לגדל לרומם לה' הגדול ולזה הקפיד ה' על מלכי צדק בהיות הדבר בפני מלך סדום וזולתו ותא חזי מאי סליק כי עי"ז שאל מלך סדום הנפש כי ידע כי ע"י היין יחטא אברהם ויתן אותם לו בלי רשיון האל ית' בפרט כשומעו אברהם דברי מלכי צדק יחזק לבבו להשיבם בלי רשות ואולי או בודאי כוון להחטיא את אברהם שעי"ז נשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה ועי"ז נחשב לחטא למלכי צדק וכל זה פעולת ויי על היין יימר שכר לשותיו וכמ"ש חז"ל שגם היין זה עשה רושם וחז"ל לא האריכו אך אנחנו ראה ראינו כי עשה רושם ע"ג רושם כנז' וזה נ"ל שכוון דוד באומרו עמך נדבות ביום חילך בהררי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אמר הכתוב כמקפיד על אברהם שאותם הנפשות כאלו היו שלו עשה אותם נדבות והחזירן למלך סדום כאלו היה יום חילך שאתה בכחך נצחת בהררי קודש או יחזור למלאכים שהיו מסייעין אותו או לאותם הנשמות שנכנסו בקדושה ואח"כ ח"ו הוציאן. אמר עכ"ז לך דווקא טל. אחז"ל מה טל זה מפכח אף עוונותיך ימחלו לך וי"ל מה עון היה כעת אך עם הנז' מובן שהוא על העון שהחזיר הנפשות א"ל ה' לך טל לך אני מוחל משא"כ למלכי צדק א"נ רמז לו שדוקא לו מוחל אך זרעו יענש על זה ע"ד מ"ש ה' לחזקיהו שבימיו לא יענש אך בניו יענשו אך מלכי צדק הוא עצמו יענש שאתה כהן לעולם וניטלה הכהונה משם לפי שמלכי צדק הי' גרמא אם בדבריו אם בהוצאתו היין כי ע"י ראות דבריו מלך סדום מצא את ידיו לשאול הנפש ועי"כ נתאמץ אברהם ולא שאל רשות מהשי"ת נמצא הוא הגורם ולכן נענש הוא כנ' ע"פ הגמרא שהחזירן אך המדרש ופשט המה המקראות שלא החזירן ועליהם אמר הרימותי ידי אל ה' עשאן שירה נ"ל שכוונתם שאלו הנפשות שהם טף קטנים שלא החזירן עשאן והפרישן שישוררו שירה בבית מדרשו כצעירי הלוים שהיו משוררין כי קולם ערב והניחן לאות ולמופת שהצילן מה' מלכים רבים ועצומים וכאלו הם תרומה לה' ואומרם שלכן משה אמר בלשון זה אלהי אבי וארוממנהו יובן היטב שהנה אחז"ל שראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל שאמר זה אלי יע"ש. ובודאי שהם על הגרים הם הע"ר שהם ממצרים זרע כנען העבד הארור. וק"ק מנ"ל שהשפחות ראו ככה. וכפי הפשט הם ישראל עם קדושו:

אך הוקשה לחז"ל אומרם אלקי אבי והיל"ל אלקי אבותי שהם כולל הג' אבות ולא אלקי אבי לבד להכי הסכימו שהם דברי הגרים שאינם יכולין לומר אלקי אבותי שאין להם אבות אבל אלקי אבי יכולין לומר שהם בני אברהם שנקרא אב המון גוים וכמו שכתבנו בשני הכתובים בלשון הרמב"ם ז"ל יעוין שם בספרי השני. וכוונת הדברים שמשה סמך להכניס הגרים הללו לתפוס מעשה אבותיו אברהם שהכניס גרים ועשאן תרומה ושירה והגדילן על בניו וזרעו ממש בזה בטח לבו ולימד להם שיאמרו אלקי אבי שהוא על אברהם הוא אב המון לגרי' המתגיירים להזכיר זכות אברהם שהוא הגורם והוא המלמד להכניס גרים ולא רצה להחזיר הנפשות למלך סדום וה' הסכים עמו שנראה להם ויכלו לומר זה אלי ודוק:

ובהא דראתה שפחה וכו' מורנו הרב זלה"ה הי' מפרש כי מכפל הכתוב ומדלא ערבינהו אהדדי ילפי לה שהשפחה והגרים היו אומרים זה אלי שאין בידם להזכיר זכות אבות וישראל היו אומרים ג"כ אלקי אבי ומזכירים זכות אבות עכ"ד והוא המלמדנו דעת והשכל אך מה שפרשנו הוא הנכון בדקדוק אלהי אבי ולא אלהי אבותי וחז"ל במדרשינו דסמכו לי' האי קרא לאברהם מסייענו והוא מדקדוק אבי כנז' ובפרפראות שלי כתבתי דרך גימטרי' שפ זה עזי וזמרת יה כולו עולה בגימטריא ראת"ה שפח"ה ע"ל הי"ם מ"ה של"א רא"ה אד"ם חשבון מדוקדק עם הכולל:

ואומר ויתן לו מעשר מכל נ"ל שח"ו שאברהם נתן מהשלל עצמו מעשר אלא דרך משל העריך ושם שהשלל עולה אלף מנה ונתן מנכסיו מאה מנה מעשר וזהו אומרו אם מחוט ועד שרוך נעל מהשלל אהנה. ואם אקח תמורת' המעשר שנתתי למלכי צדק והיינו אם אקח מכל שהוא המעשר שנא' בו ויתן לו מעשר מכל ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי כיון דקי"ל עשר בשביל שתתעשר אם אעשר משלך תאמר שאתה הסיבה ע"י המעשר שנתתי משלך אלא אעשר משלי ולכן לא אמר מלבד המעשר כמ"ש זולתי רק אשר אכלו הנערי' כי המעשר מממונו הי' כנז'. ורש"י ז"ל כתב אני סופי להעשיר שהקב"ה הבטיחני כוונת רש"י ז"ל לדקדק תיבת אני שהי' די באומרו ולא תאמר העשרתי שהוא מדבר בעדו לכן אמר העושר הכרחי אם ממה שהבטיחו ה' אם שכל המעשר יתעשר ולא תאמר אני עשיתי זה ולא הקב"ה ודיוק אני למעוטי אחר שעתיד שיעשרני. ומה שאמר אם מחוט נ"ל בודאי עם אברהם המיוהדי' כמ"ש חז"ל שהיו רבים בפ' המילה ופשטי' דקרא שי"ח נעריו היו מצוינים במצות כל רואיהם יכירום שהם עם אברהם העברי ואפילו גמליו נכרים היו ואמר לא מבעי' חפצים שעל הסתם הם שלך שלא אקח אך אפי' אמצא בשלל ציצית מצויינ' שבודאי הוא מעמי ומעבדי ומה גם שהדין נותן שאין מניחין ציצית מצויינת ביד גוי שמא יתלווה עם ישראל בדרך ויהרגנו כמו שהובא בטא"ח סי' כ' אפי' זה לא אקח אלא אפסלנו או אקחנו במעותי ולא אהנה בהם. גם אם אמצא שרוך נעל המיוחד לעמי כי ישראל מצויינים בערקתא דמסאנא משאר האומות כנודע ואברהם הכל קיים ובפרט שכוונתו להתפרד מגויי הארץ ולהיות עם קדוש וא"כ בודאי שלקחתם אותו מעמי:

א"נ מטעם הציצית בעצמו שאסור להניחו ביד גוי שמא יתלוה אחד מעמי הקדושים עם אשר יהי' ויהרגהו אפ"ה לא אהנה אך אקחהו במעותי כנז' וכ"ש שאר החפצים וזהו כפל הפסוק ולכך כיון שבדברים הללו הזכיר ענין הציצית זכה שיותן לבניו שתי מצות הללו כנז' וכוונת דבריהם שניתנו אלו השתי מצות דהנה קי"ל בכל המצות כמו שופר וכיוצא שאם עשאו גוי כשר ואל תשיבני ממצות תפילין כי זו אסור מצוה וזו אסור קדושה וקדושה לחוד ומצוה לחוד וא"כ מצות ציצית שהיא מצוה ואינה קדושה למה אסיר לן אם עשאו גוי אם בטוויה ואם בגדילה כמו שהובא בטור או"ח סימן ד' לכן אמרו שמזכות אברהם שאמר אם מחוט שבזה רמז שישראל מובדלים מהגוים במצוה זו לכן מצוה זו לא ניתנה מתחלה ועד סוף אלא לישראל ביחוד ואין לזרים אתו כלל ועיקר:

ובענין הנעל שזכו לנעל דחליצה הענין הוא דבכל הדינים קי"ל דגר דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא בהו וכשרים לדון ישראל וכ"ש לגרים כוותייהו. אך בענין החליצה איתא בגמרא תרי ישראל כתיבי בפרשה ולכך פסולי הגרים לדין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל כאשר הובא בטא"ה סימן קס"ט ומעלה וקדושה זו הניתנת לישראל דוקא זרע אברהם ממש הוא על אומרו ועד שרוך נעל והורה בזה קדושתו ושלא רצה ליהנות מהגוים ובדבריו רמז פרישות ישראל בענין שרוך נעל לכן ניתנה מעלה זו לישראל משא"כ בכל התורה וא"כ מה שזכינו בשביל אברהם הוא בענין שבחים ויתרונות אלו אך המצות בעצמן בודאי היו ראויות לינתן כי המצות נצחיות וקיימות לעד ודוק. ומה שקראו חז"ל גזל כאומרם גזל הנאכל קשה להשיב הוא לפי חסידות אברהם שלא רצה ליהנות כאלו לא נתייאשו אך האמת שנתייאשו מקרי כל המציל מיד גוים. ואף לפי סברת מלך סדום שאומרו שלא נתייאש בזה דן אברהם לפי סברתו שנתייאשו שמה שאכלו הנערים פטור מלשלם כי הנה הובא בטח"מ סי' שס"א אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן חייב לשלם לבעלים ואפילו אם אכלו חייב לשלם לבעלים. בד"א שלא נתייאשו הבעלים אבל אם נתייאשו ובא אחר ואכלו פטור נהי שאם היה בעין היה חייב להחזירו כי זה מקרי יאוש כדי דלא הוי שינוי רשות אא"כ מכרו או נתנו לאחר אך עתה שבא אחר ונטלו מבית הגזלן היה חייב להחזירו אם הי' בעין אך עתה שאכלה פטור עי"ש כי כעת אין הטור בידי. וא"כ לפי מה שנתנהג אברהם בשלל זה שהחזירו כאילו לא נתייאשו דאי לא תימא הכי ח"ו קרינא בי' למען ספות הרוה את הצמאה אך ס"ל דלא נתייאשו או אולי נתייאשו ומחמיר על עצמו דאולי לא נתייאשו ובמה שאכלו דן כאלו נתייאשו ודאי ופטור מלשלם כיון שאכלו. ואולי דין זה מענין זה דאברהם למדו אותו בגמרא ודוק: טו ועמך כלם צדיקים וגו' מי"ל. הנה בזוהר פי' פסוק זה ע"ע המילה והיינו ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ כי מכח הברית מילה ירשו ארץ ישראל כמו שנאמר בפ' מילה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם ואמר עוד נצר מטעי מעשה ידי להתפאר לרמוז לנו על תינוק שנולד מהול דהיינו (נצר מטעי מעשה ידי דהברית הוא מעשה ידי עכ"ז עדיין הדבר תלוי להתפאר וצריך להטיף ממנו דם ברית והיינו ע"ד מ"ש חז"ל איזה מעשה נאים וכו' עיין שם ודוק:

טז מדרש וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן ר"י אמר וברכתי אותה ליתן לה בן הקשה הרב בי"ת א"כ מאי וגם דמשמע ברכה אחריתי:

ונ"ל דרצה לומר שיתן לה בן ושגם אותו שיש לאברהם מהגר בזכות שרה ניתן לו וזהו וברכתי אותה דבר הלמד מעניינו שאתן לה ן מבטנה וגם כבר נתתי ממנה מסיבתה ע"ד שאמר ואבנה גם אנכי ממנה לך בן אותו הבן הוא לך אבל ממנה ובסיבתה ובזכותה כי היא היתה הראשונה שהכניסה צרתה ולזה אמר בלשון עבר נתתי לך ובלשון עתיד וברכתי אותה ודוק:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה