אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים על סנהדרין

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים על סנהדרין

זבח השלמים על בבא בתרא

ט דף ל"ו אמר רבה ברי' דרבא ואי תימא ר' הלל ברי' דר' וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא והא הוה יהושע. הוה אלעזר. והא הוה פנחס. הוו זקנים. והא הוה שאול. הוה שמואל. והא נח נפשי'. כולהו שני קא אמרינן והא הוה דוד. הוה עירא היאירי. והא נח נפשיה. כולהו שני קא אמרינן. והא הוה שלמה. הוה שמעי בן גרא והא קטלי'. כולהו שני קאמרינן. והא הוה חזקיה. הוה שבנא. והא אקטיל. כולהו שני קא אמרינן והא הוה עזרא. הוה נחמיה בן חכליה א"ר אדא בר אהבה אף אני אומר מימות רבי עד ר' אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא והא הוה הונא בר נתן. מיכף הוה כייף לי' לר' אשי עכ"ל, וכתבו התוס' ז"ל והא הוה חזקיה אית ספרים דלא גרסינן ליה דחזקיה לא היה מושל על כל ישראל שכבר גלו השבטים. ועוד דשבנא רשע היה ולא ממנינא הוה ותדע דכי פריך הוה דוד לא משני הוה אחיתופל שקראו רבו אלופו ומיודעו כיון דרשע הוה אינו מן המנין וקצת קשה דלא משני הוה מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה עכ"ל. וראוי לתרץ האי קושיא דלמה לא משני הוה מפיבושת. האמנם לא נעלם ממני דכוונת התוספות לדחוק ההכרח שהביאו דרשעים אינם מן המנין מדלא קאמר הא הוה אחיתופל ודחו הכרח זה דא"כ נקשה למה לא קאמר הא הוה מפיבושת דצדיק גמור היה אלא ודאי דחדא מינייהו מרבותיו נקט או עירא או מפיבושת וא"כ אזלא ליה הכרח מדל"ק אחיתופל דחדא מינייהו נקט. אך רואה אנכי בדבור אחר בענין יהושע דאמר בגמ' הא הוה אלעזר כתבו התוספות וז"ל ותימא דלא משני הוה עתניאל שהחזיר הלכות שנשתכחו מישראל בימי אבלו של משה עכ"ל. וצריך לדעת למה שם המה ראו כן תמהו הניחוה בתימא וכאן אמר קצת קשה ומה גם לפי מה שכתבנו שאין כוונתם להקשות אלא לדחות הכרח אחיתופל אבל לעולם דקושיא ליכא דחדא מינייהו נקט. א"כ גם למטה נאמר כן דחד מינייהו נקט. אך הדוחה ידחה שלגבי אלעזר שאינו מפורסם דהוה שקול כיהושע או גדול הוה יותר נכון לומר הוה עתניאל דהוא מפורסם דגדול בתורה הוה מיהושע שהחזיר בפלפול רוב הלכות ולהכי אמרו ותימא אתמהא. אך לגבי מפיבושת שאינו מפורש במקרא אדרבה עירא כתוב במקרא היה כהן לדוד דהיינו רב ושר ונגיד. להכי אמר ק"ק דל"ק הוה מפיבושת שהיה מבייש שהיא גדולה רבה אך אינו מן התימא דענין עירא יש לו רמז במקרא משא"כ ענין מפיבושת. אך ק"ק דלפעמים אנו אומרים דמלתא דאתיא מדרשא עדיפא וחביבא לי' לתלמודא וא"כ ק"ק דהיל"ל הא היה מפיבושת. אך ענין אחיתופל דיש לו רמז במקרא ובמשנה דקראו אלופו דהיינו רבו ממש אי לא אמרינן דקשר רשעים אינו מן המנין קשה טובא דיותר נכון להביא אחיתופל מעירא דאחיתופל מפורש במקרא ובמשנה ועירא לא דאיפשר דכהן ר"ל שר אבל לא רבו א"נ כהן ממש וכוונת הכתוב שהיה נותן כל מתנותיו לעירא אבל אינו רבו כאחיתופל וגדול בתורה כנודע בענין התהום ובענין הבקר ורבים אלא ודאי מוכרח לומר דקש"ר אינו מן המנין וכל זה נכון:

אך עוד לאלוה מילין ע"ג מילין דנ"ל דמה שאמרו ק"ק למה ל"ק הוה מפיבושת הוא לפי דבריהם הא' אין להקשות כן כי כשהקשו בגמ' והא הוה דוד לא הקשו מזמן שמלך בחברון כי אז לא היה מלך על כל ישראל ולא הקשו אלא מזמן שמלך על כל ישראל. והנה בימים ההם כבר מת מפיבושת כי מפיבושת זה הוא איש בושת וכמ"ש בגמ' מס' ברכות פ"ק תנא לא מפי בושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה עי"ש וא"כ איש בושת הנז' הנקרא מפיבושת נהרג ועוד חמש שנים אח"כ עד שמלך על כל ישראל. וקושייתינו באומרו והא הוה דוד הוא מזמן שהי' מלך על כל ישראל כי מזמן שהיה מלך על יהודה אין להקשות מהטעם עצמו שאמר דלא גרסינן והא הוה חזקיה משום שלא מלך על כל ישראל ולזה אמר ק"ק ואפי' שהוא תירוץ נכון אמרו שק"ק מהטעם שנפרש לקמן בעז"ה. והיא דהנה התוס' ז"ל ביבמות בההיא שמעתתא דעל שאול ועל בית הדמים שהעביר את בני שאול לפני הארון וכל שקלטו הי' למיתה ובכלל מי שנהרגו הי' אחד מהם ששמו מפיבושת. ואמר שם ר"ת ז"ל שאותו מפיבושת הוא הי' רבו של דוד שהי' מבייש וגרסינן התם ולא מפיבושת שמו אלא איש בעל שמו כי מפיבושת בן שאול נקרא איש בעל בדברי הימים ולא כמו שכתוב בספרים אלא איש בושת שמו דלא מצינו בשום מקום איש בושת שנקרא מפיבושת ואיש בושת נהרג בתחלת מלכות בית דוד קודם מעשה דגבעונים דליכא למימר דמפיבישת בנו כל יהונתן היה רבו של דוד דאותו לא מצינו בשום מקום שנקרא לא איש בושת ולא איש בעל עי"ש כל אלו הם דברי התוס' ביבמות דף ע"ט יע"ש. וא"כ אם האמת כגרסת ר"ת דמפיבושת שנהרג בענין הגבעונים הוא הי' רבו של דוד א"כ ודאי שקשה דהיל"ל הא הוה מפיבושת דמפיבושת זה חי הרבה אחר שמלך על כל ישראל דענין הגבעונים הי' סמוך למיתת דוד אך אם גרסת הגמ' כפשטה לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו והיינו בנו של שאול שמלך והוא היה רבו של דוד א"כ ודאי שאין קושיא למה ל"ק הא הוה מפיבושת דהא קושיית הגמ' והא הוה דוד הוא מזמן שמלך על כל ישראל, ובימים ההם בזמן ההוא כבר היה מת מפיבושת הנז' אם הוא איש בושת הנזכר:

ולע"ד לחזק גרסת לא מפי בושת שמו אלא איש בושת שכנראה היא גרסת רש"י ז"ל אלא שר"ת ז"ל רצה לחדש לנו דעתו דעת קדישין אך מקמי דליתי ר"ת ז"ל גרסתינו היתה הנכונה לא מפי בושת והיא תקום לע"ד בהכרחיות חזקים כראי מוצק. והוא דהיא כדעת ר"ת ז"ל דמפיבושת זה דרצפה בת איה הוא איש בעל הנמנה שם בדברי הימים בכלל בני שאול א"כ נקשה למה לא מנו שם את ארמוני ג"כ כי שניהם נהרגו כאחד וכפי הנראה בפירוש שלא היו להם בנים לא למפיבושת ולא לארמוני שלא מצינו שנמנו בספר יוחסין שם בדברי הימים ואינו מזכיר בנים אלא של יהונתן בן שאול. וא"כ מה נשתנה ארמוני שלא נמנה ועוד שאם הי' להם בנים לא היו לוקחים בני מיכל בת שאול ומניחים בניהם. ותו נבין לפי סברתו מנ"ל דמפיבושת זה דרצפה הוא איש בעל הנזכר בד"ה כדי להכריח ולומר לא מפיבושת שמו אלא איש בעל שמו ולמה נקרא מפיבושת שהי' מבייש פני דוד דנראה דרצה להכריח הדבר בחזקה באומרו ולמה נקרא מפיבושת ואימא איש בעל אחר ומפיבושת זה דרצפה אחר היה כשם שארמוני הוא שם חדש ובן חדש שלא נזכר בדברי הימים כשמזכיר כל בני שאו מהטעם שנפרש לקמן בעז"ה כן מפיבושת זה דרצפה איננו איש בעל דדברי הימים אלא אחר הוא ולא הקשה לי בכח ולמה נקרא שמו מפיבושת ואי סמיך אקבלת חז"ל דמפיבושת זה דרצפה הוא איש בעל דד"ה וסמיך אאמנותייהו אף אנו נסמוך דאיש בושת היה נקרא מפיבושת שהי' מבייש. ותו אעמיק שאלה שכדברנו וכגרסתינו יתיישב בעז"ה. הלא שם בשמואל ב' סימן ט' כששאל דוד האפס עוד איש לבית שאול והשיבוהו על בן יהונתן נכה רגלים ולמה כחשו ממנו על ארמוני ומפיבושת בני שאול ולעת ההריגה נזכרו מהם ולהטיב אין אותם. אכן אמיתותן של דברים נלע"ד דארמוני ומפיבושת בני רצפה כיון שהיו בני שאול מפילגש לא מאשה גמורה וכן הפסוק מזכירה פלגש שאול ולכך תבעה אבנר להיותה פלגש שאילו היתה אשה לא תבעה לינשא כי נודע כי אשתו של מלך אסורה ולהכי כששאל דוד האפס איש לבית שאול הבינו השומעים או עשו עצמם כמבינים המשמעות שנאמר:

א"נ על האמת כמו שהבינו היתה כוונת דוד לשאול אם הי' לבית שאול איש מיוחס אחריו מאשה לא מפלגש ולכן א"ל שלא הי' מזרע המיוחס לשאול מאשה בקדושין וכתובה זולת בן יהונתן נכה רגלים. אך לענין הגבעונים כיון שהיו מזרע שאול נתרצו בהם ולא גרע מבני בת שאול שנתרצו בהם. והבנים שנכתבו בדברי הימים ספר היחס הם הבנים דוקא מאשה לא מפלגש ולכך לא נמנו שם לא ארמוני ולא מפיבושת ואיש בעל שנמנה שם איננו מפיבושת דרצפה כדברי ר"ת ז"ל חלילה דההוא מפיבושת מפלגש ואנן בבנים שהם מאשה עסקינן. אך צריכין אנו לומר דאיש בעל זה הוא איש בושת כדי לתרץ למה לא נמנה כאן איש בושת בכלל בני שאול והוא העיקר יורש עצר ואי משום שלא הניח זרע הלא כבר אמרנו דכל בני שאול הנז' כאן בד"ה לא הניחו זרע זולת מבן יהונתן כי ראה בפירוש מתוך הפסוקים כאשר כתבנו לעיל. ותו דאם היה בנים לבני שאול הנז' כאן איך נמלטו מיד הגבעונים עד שבקשו ולקחו בני מיכל בת שאול ואי העבירן לפני הארון ולא נקלטו היה לו לכתוב כאשר אמר במפיבושת בן יהונתן. ואל תקשה לי בני מפיבושת בן שאול האיך נמלטו דאיפשר דההיא שעתא לא הוו ליה בנים עדיין. א"נ כיון שהוא נמלט בתפילתו של דוד זרעו נגרר אחריו. בין כך ובין כך קושטא קאי דאיש בעל זה הנז' בד"ה הו איש בושת שמלך וכן כתב רש"י ז"ל בד"ה ואיש בושת ואיש בעל כולי' חדא מילתא היא כאשר גדעון נקרא ירובעל ונקרא ירובשת כי הבעל נקרא בשת לגנאי כמו שהביא רש"י שם משם המדרש חז"ל וא"כ אזלה לה סברת ר"ת ז"ל דכיון דמצינו בפי' בדברי רז"ל שאיש בעל זה הוא איש בושת ואיש בושת נהרג בתחלת מלכות דוד א"כ איננו מפיבושת דרצפה הנז' בענין הגבעונים שהוא בסוף מלכות דוד. אך חז"ל קיימו וקבלו שאיש בושת אשר מלך הוא היה נקרא בפי דוד מפיבושת כמ"ש רש"י ז"ל ברכות בדבר הלכה היוצא מפיו היה בושה לדוד עי"ש הלא תראה שבמה שכתב שם לא כלאב שמו אלא דניאל שמו הורה לנו הדרך הישר רש"י ז"ל שהשינוי הוא מס' שמואל לס' דברי הימים אך במימרא קמייתא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש לא פירש רש"י ז"ל כלום היכן נקרא איש בושת מפיבושת כי איננו נמצא בכתוב אלא מה שאמרו למה נקרא ר"ל בלשון רבותינו שאמרו תחלה שהי' אומר למפיבושת רבו וע"ז אמר בפיבושת זה דקבלתם הוא איש בושת ולמה נקרא בלשון רבותינו שאמרו שהי' קורא אותו דוד מפיבושת לזה אמרו שהי' מבייש פני דוד בהלכה וזהו יישוב לשין מפיבושת כמ"ש רש"י שם שבדברים שהי' יוצא מפיו הי' מבייש ולכן לא פירש"י ז"ל כלום באומרו למה נקרא. אך לתת קצת סמך ורמז נ"ל דהלא תראה שם בשמואל שני סימן ד' קא עסקי קראי בענין איש בושת וקאמר וישמע בן שאול כי מת אבנר וירפו ידיו וקאמר בתר הכי ושני אנשים שרי גדודים בענא ורכב שהם מי שהרגוהו כמספר והולך שאלו הרגוהו וביני מצעי כתוב פסוק וליהונתן בן נכה רגלים ושמו מפיבושת פסוק זה אין לו קשר ושייכות כלל ועוד דהאי ושמו מפיבושת היל"ל בתחלה בן נכה רגלים ושמו מפיבושת אך לבסוף הוא כחומץ לשינים: לכן נלע"ד שרצה לרמוז שבן שאול זה הנז' ולכן העלים עתה הפסוק שמו ואמר וישמע בן שאול ולעולם קא מדכר שמיה איש בושת אלא קאמר עתה בן שאול כי רצה הכתוב לרמוז כי בן שאול זה הנז' הי' ג"כ שמו מפיבושת בן יהונתן והאי ושמו מפיבושת דכתבי' קרא באחרונה לאסמוכי נמי אאיש בושת ג"כ דבגויה משתעי קרא והגיד לנו הפסוק זה עתה לגנאי הרשעים שהרגו איש צדיק כמ"ש דוד אח"כ הלא תראה דאיש בושת זה נקרא מפיבושת לפי שהי' מבייש פני דוד בהלכה ועכ"ז הרגוהו ומי שלח ידו במשיח ה' וניקה ולהכי דטבא להו עבדי להו ועשה בהם שפטים להורגם ולקצץ ידיהם ורגליהם ולתלותם כי פגעו באיש צדיק שהיו רגליו הולכים לבית המדרש וידיו רב לו במלחמתה של תורה. ודרך רמז ג"כ נאמר שבתחלה הי' מפיבושת שבדברים שהי' יוצא מפיו מבייש לדוד כמ"ש רש"י ז"ל ואח"כ כשנולד לדוד כלאב שהי' מכלים למפיבושת נקרא איש בושת שהוא הי' מתבייש מכלאב ושמו העקרי איש בעל כנז' בד"ה שהוא לשון אדנות כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה שירש מלכותו ועליו ג"כ נאמרו מלכים מחלציך יצאו כנז' בדברי חז"ל וא"כ דברי ר"ת נדחו לע"ד והגם שבספרינו הראשון כתבנו בדבור תוס' ויטהו לה על הצור פירוש נחמד עם פירוש ר"ת הנה שם התוס' אזלו כדברי ר"ת הוא בעל התוס' שהזכירם ראשונה ופירושנו פה הוא ע"פ דברי רש"י ז"ל ורבותינו במדרש שהביא רש"י ז"ל שאיש בעל הוא איש בושת וכגרסתינו בגמ' וכדעת רש"י בכריתות דלא מפרש כלום באומרו ולמה נקרא שמו מפיבושת ודוק כל זה:

י שם במ"א לא מצינו תורה וגדולה במ"א. כתבו התוספות ז"ל וז"ל כולהו שני קאמרינן משהתחילה גדולתן לא פסק כ"ש והשתא ל"ק לספרים גרסי והא הוה אלעזר שהתחלת גדולתו אחר של יהושע ותימא דלא משני מיהושע הוה עתניאל ב"ק שהחזיר הלכות ע"כ. וי"ל קשר דבריהם באומרו ותימא דל"ק הוה עתניאל שאין לו קשר וכנראה היא קושי' בגמרא:

והביאור והוא הנכון ויתורץ לפי זה דכנראה אינה כ"כ קושיא למה לא משני הוה עתניאל דחדא מינייהו נקט הגם דכבר אמרנו בדרך האחד דעתניאל היה חכם מאלעזר עכ"ז איננו מספיק לומר ותימא ומה גם דלעיל בקושיית מפיבושת שג"כ הי' חכם גדול מבייש את דוד אמרו וק"ק דל"ק הוה מפיבושת וכאן אמרו ותימא ולעיל יישבנו זה באר היטב בשני דרכים גם עתה יובן הכל באר היטב. ואומר דהרואה יראה בס' שופטים דעתניאל האריך ימים אחרי יהושע ואלעזר כי לאחר מיתת יהושע ואלעזר וכל הדור ההוא שבימיהם היו ישראל עובדים את ה' אח"כ א"ק שעבדו את האלילים ויקם להם מושיע את עתניאל ודנם ארבעים שנה. אך פנחס האריך ימים יותר שבימי יפתח שהיה אח"כ ימים וזמן הרבה הי' חי ונענש על שלא הלך להתיר נדרו ובפרט אליבא דמ"ד דפנחס הוא אליהו. וכיון שכן נ"ל שכוונת הפ' להקשות לפי גירסא זו דרצו לישב שנגרוס והא הוה אלעזר הוה פנחס לפ"ז הקשו דלמה לא משני הוה עתניאל דבשלמא אלו לא היינו גורסים לא הוה תימא רק דקדוק קצת קשה כמו שאמרו לעיל במפיבושת דחדא מינייהו נקט מה לי אלעזר מה לי עתניאל אפי' שהי' חכם יותר אינה קושיא כי אלעזר יש לו כתר כהונה וגדולתו אפילו בימי משה נודע ויאמר אלעזר. אך כפי גירסא זו שיישבו שנגרוס והא הוה אלעזר הוה פנחס. ותימא רבה דא"כ הי' להם לתרץ הוה עתניאל דעם זה לא היינו מקשים עוד והא הוה אלעזר דעתניאל האריך ימים יותר מאלעזר ולהכי הוא תימא כיון שאם היו אומרים הוה עתניאל ממילא הוה מתתרץ קושית הא הוה אלעזר והתירוץ הוה פנחס דבאומרנו הוה עתניאל ועתניאל האריך ימים אחר אלעזר א"כ לא היינו אומרים הא הוה אלעזר. וכ"ת דאם היה אומר הוה עתניאל היינו מקשים והא הוה עתניאל לזה אומר בב' או בג' פנים. וקרוב הוא מוכרח ליאמר לפי דסוף סוף אני אקשה כך הא הוה עתניאל ויש לנו לתרץ או דעתניאל הגם דהוא רב בתורה ובגדולה אינו כיהושע או אלעזר או פנחס ואהני עתניאל לגרוע כח יהושע כיון שהי' גדול כמוהו או יותר בתורה אך להקשות הא הוה עתניאל בתורה ובגדולה אינה קושיא. א"נ שנתרץ לזה הא הוה פנחס דהי' גדול כמוהו ונזכר במלאכות ה' כמ"ש ויעל מלאך והוא פנחס. ומעתה לא נוכל להקשות הא הוה פנחס דכיון דגדולתו היתה משמת אביו אפילו בימי עתניאל הי' לו גדולה בנביאות ובכהונה נמצא דאינו כולהו שני ואין לנו הכרח דפנחס חי בגדולתו אחרי עתניאל דאולי כשמת עתניאל מת פנחס. א"נ ירד מגדולתו מעין משאחז"ל היה נגיד אך כשאמר הא הוה אלעזר הוה פנחס שייך להקשות שאחרי אלעזר הא הוה פנחס שידענו שחי אחרי אביו אך אחרי עתניאל אין כ"כ קושיא וא"כ נחזור למה שאמרנו שכוונת התוס' שאלו אמרו בגמ' הוה עתניאל היינו מרויחים הקושיא והתירוץ שאמר הא הוה אלעזר הוה פנחס כמ"ש אך אם לא נגרוס ככה אינו כ"כ תימא דחד מינייהו נקט מ"ל עתניאל מ"ל אלעזר. ועיין עוד שהדבר נכון אך צריך לעיין יישוב נכון לזה שאלו אמר הוה עתניאל היינו מקשין והא הוה עתניאל וה' יאיר עינינו שהדבר צריך ישוב כי מה שכתבנו הוא דרך דוחק:

יא דף ט"ז ע"א ע"ע דוד אמרו מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רבי יוסף מאי קראה ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ. יהוידע זה סנהדרין. אביתר אלו אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי שכורתין ומופלאין עי"ש ופי' רש"י ז"ל זל"ל ואביתר אלו אורים ותומים וכה"א ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי הוא למעלה מהם וקודם הי' להם ומדסמך בקרא קמא אביתר בתר בניהו ש"מ אביתר היינו כרתי ופלתי עכ"ל. ורש"י ז"ל סברתו דכרתי ופלתי היינו אורים ותומים לאפוקי פי' התוס' ז"ל. והוקשה לי קושיא רבה ומצאתיה שהתוס' ז"ל הקשוה בברכות פ"ק הביאו לשון רש"י ז"ל זה שכתבנו שהביאו רש"י ז"ל כאן בסנהדרין אע"פ ששם בברכות לא הובא עכ"ז הם היו בגרסתם שם כאשר כתב כאן ואחרי שהביאו ז"ל רש"י ז"ל כתבו וז"ל ותימא לפירושו פשיטא דאביתר כהן הי' בימי דוד שלא הי' כהן אחר שכולם נהרגו בנוב עיר הכהנים ולמה צריך ראיה עליה עכ"ל ואולי לכאורה חש רש"י ז"ל דאחר שלא נאמר אביתר הכהן אלא אביתר לבד אולי הי' אביתר אחר שאינו כהן וא"כ אין ראיה לאורים ותומים ובפרט דאיכא ידים מוכיחות דלגבי פסוק זה שהי' אחר מעשה דאבשלום כבר נתכהן בן אביתר או אחיו או בן אחיו ולא ענהו עוד ה' באורים ותומים כאשר הביא הרד"ק ז"ל והובא בכלי יקר דף ש"ט ע"ב עי"ש וכן למעלה שם בשמואל ב' סימן ח' כתוב וצדוק ואחימלך בן אביתר כהנים ע"ש שכבר נתבטל אביתר ונכנס צדוק ובנו ולכן הייתי אומר שאביתר זה מאחר שאין כתוב כהן אביתר אחר היה וישראל היה וכמ"ש התוספות מחמת קושי דברי בניהו בן יהוידע היה ע"ש וכיון שכן אין ראיה מוצאת לאורים ותומים כיון שאין כאן כהן להכי הכריחו בגמרא ע"פ פירוש רש"י ז"ל דכיון דבההוא קרא דרשיהו על הכרתי מפורש כי ממשלתו ה על הכהן שבידו היו הכרתי והפלתי שהם האורים ותומים א"כ אביתר זה הנזכר כאן אחר יהוידע שהוא בנו של בניהו ועל הסתם ממלא מקום אבותיו והיינו סנהדרין אחריו ודאי הוא איהו אביתר הכהן והיינו אורים ותומים ומה שהזכירו לאביתר ולא לבנו רצו לכבדו כי איש צדיק היה א"נ מזכיר אב הכהונה שהיה בעיקר מלכות דוד ודוק ונכון. ועוד נ"ל והוא הנכון שכוונת רש"י לפרש בגמרא שלמה הביאו קרא דובניהו בן יהוידע לה"ק שחשו בגמרא לומר דאימא דכשם שנשאלין לסנהדרין כך שאלו רשות מאביתר שהוא כהן דומה למלאך משרת אבל מנ"ל ששאלו באורים ותומים כי בפסוק הזה לא נזכר אלא אביתר אך אורים ותומים מנ"ל ישאלו לכהן גרידא ולא על ידי אורים ותומים לזה אמרו דכיון שאני רוצה ששם כשמזכיר מעלת בניהו מזכיר שהיה מעלתו על האורים ותומים ולא הזכיר שם הכהן אלא מעלתו על הכרתי ר"ל על האורים ותומים ואנו שומעים ממילא דכ"ל על הכהן שבידו האורים ותומים. א"כ כשנזכר בפסוק זה אחר יהוידע בן בניהו שהיה ממלא מקום אבותיו נזכר אביתר לאו על אביתר גופיה קאמר שהיה אחר יהוידע אלא על המעלה שהיה ביד אביתר דהיינו האורים ותומים ומה שחסר בפסוק זה גילה האיך קרא שתלה גדולת בניהו ממשלתו קודם האורים ותומים והיינו פירושא דובניהו על הכרתי א"כ גם בפסוק זה שהזכיר אביתר היינו על מה שהיה ממשלתו ומכאן ששואלין באורים ותומים ודוק בפירושו בדברי רש"י ז"ל שכך דייקי שהכוונה להביא ראיה שהוה השאלה באורים ותומים ואין הכוונה להביא ראיה שהיה כהן שזה פשיטא וא"ל ראיה ודוק לע"ד:

ובהא שכתבנו לעיל בתירוצא קמא מדיוק אביתר עי"ל נ"ל קצת לתרץ מה שנדחקו התוספות ז"ל הכא בסנהדרין שיהוידע זה היינו אביו של בניהו ע"ש וקשה טובא למה לא פירשו כדפירשו בתוספות בפ"ק דברכות דיהוידע זה בנו של בניהו וממלא מקום אבותיו והיו נצולין ממה שהקשה להם אח"כ לפי פירוש זה שהיה אביו ולי ניחא קצת שכיון שראו שבפסוק זה מזכיר לאביתר ואינו מזכיר לאחימלך בן אביתר שמזמן מלחמת אבשלום נתכהן ואי אביתר זה בנו של בניהו לא היה לו להזכיר אלא לבנו של אביתר כי בסוף שנות בניהו נתכהן והוזכר בכתוב הלא תראה שבזמן בניהו בשמואל ב' סימן ח' הזכיר לבניהו ולאחימלך בן אביתר ובסימן ך' הזכיר אותו המעשה בעצמו והזכיר לבניהו ולאביתר עצמו ובזה אנו יכולין לומר שאביתר היה בזמן בניהו בראשונה ואחר כך נתכהן בסוף ימי בניהו עצמו אחימלך בנו של אביתר ואין סדר למקרא אך כשמזכיר הכתוב יהוידע שהוא בנו של בניהו ממלא מקום אבותיו לא היה לו להזכיר אלא לאחימלך בנו של אביתר או לצדוק כי כבר עבר כהונתו של אביתר כמ"ש משם רד"ק ז"ל ממעשה דאבשלום ע"ש לזה בחרו לומר דיהוידע זה היינו אביו של בניהו ואז לא היה כהן זולת אביתר ולא בנו ולא צדוק ודוק. והקשה להם לפי זה דסוף סוף הלא נזכר בניהו בסוף שמואל ח' ובתחילת מלכים תחלת מלכות שלמה ואם בניהו היה בסנהדרין לא היה שם יהוידע אביו כי הקרובים פסולים להיות יחד בסנהדרין ותירצו דשני בניהו איכא ויש לפרשה בכמה פנים התירוץ הזה ודוק:

שם בסנהדרין ועיקרו יותר בשבועות פ"ב דף ט"ו גבי הא דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות כי אם במלך ונביא וע"א אמרו מנה"מ אמר רבי שימי בר חייא דא' ק' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו לדורות פי' שהיה שם משה שהיה מלך ונביא ובמקום ע"א קאי וכו'. מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחותן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מקדשתן ואמאי נימא וכן תעשו לדורות ותירצו שאני התם דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה ופלפלו בגמרא ואייתי קראי אחרינא נמי יע"ש. והקשו בתוס' כלים נמי ליבעי ע"א דאותם מיעט משיחה אך ע"א מיהא לא נימעוט ותירצו וז"ל וי"ל דאתא אותם לגלויי דוכן תעשו לא קאי אכלים ולא בעינן בהן לדורות דומיא דמשה עכ"ל. כתבו עוד התוספות ז"ל בדיבור אחר ז"ל מתיב רבא כל הכלים שעשה משה תימא ממשכן גופיה ה"ל למפרך דליבעי משיחה לדורות כמו שנמשח בימי משה כדכתיב בקרא כדאמר לקמן גבי משכן ומקדש עכ"ל. ומה שהביאו משה לקמן גבי משכן ומקדש הוא להכריח דהמקדש לא נמשח שכן אמר לקמן גבי צריכותא דתרי קראי משכן ומקדש הוא אלו נאמר משכן הוה אמינא משכן דוקא משום שנמשח אבל מקדש לא. והגם שממשנתנו יכולין להכריח שאין משיחה במקדש מדלא תני במתני' בכל, הנהו דתני להו דבעי במקדש ולא אדכר משיחה אין, מוסיפין על העזרה אלא וכו' וליכלול נמי משיחה אלא שרצו להכריח שבפי' אמרו בגמרא דמקדש לא נמשח. ועתה צריך לדעת מדלא אקשי הכי תלמוד' בהכרח נאמר דאית נמי מעוטי דהמקדש אינו צריך משיחה וקים ליה לתלמודא הכי אי נמי מפסוק זה בעצמו דוימשחם ויקדש אותם שהוא מיותר שם בפסוק זה עצמו נזכר המשכן והכלים וכשבא סופיה דקרא וכתב וימשחם ויקדש אותם מיעט למשכן ולכלים ממשיחה דאלת"ה היה להם להקשות קושיא זו דמשכן גופיה לבעי משיחה ולא היה תירוץ לדבר אלא ודאי קושטא קאי דנסבול הדוחק דהוה להו להקשות משכן גופיה אך מוכרח לומר דבמה שתירצו בגמרא יתורץ נמי האי קושיא דמשכן גופיה כדאמרן ודוק. אך קשה טובא קושיא רבתי בדעות דכיון דפסוק זה דוכן תעשו מזכיר תבנית המשכן וכליו והכריחו בעלי התוספות ז"ל דמכח המיעוט דאותם אימעטו כלים נמי מע"א אם כן גבי משכן נמי דמוכרח לומר דיש גילוי ומיעוט דאימעיט מקדש ממשיחה מפסוק אחר או מפסוק זה עצמו דאותם דקאי למשכן ולכלים איך שיהיה מוכרח הוא שיהיה מעוט כמו גבי כלים וכיון שכן נאמר גם כן דאתי אך מיעוטא ומיעט דוכן תעשו לא קאי אמשכן כשם דאמעיטו כלים ממשיחה ומע"א נימעוט נמי משכן ומאי שנא מכולהו: והנכון בעיני עם מה שאני מפרש בההיא דאמרו בהרואה שא"ל בצלאל כלים שאני עושה וקשה טובא מה שהקשו התוס' דהרי בפ' תרומה נצטוה עשיית הכלים ואח"כ כתיב ואת המשכן ותירצו שם בדוחק דמאי אולמיה דפ' תשא מפ' ויקהל ועוד קושיו' אחרות שהקשה מוהרי"ט ז"ל בדף צ"ז עי"ש.

והלע"ד דמקרא דדן הכריח בצלאל שכוונת ה' לומר ועשו מקדש כתבנית המשכן וכו' שאני אומר לך שכפי סדר שהראתיך תבנית המשכן תחלה ואח"כ הכלים כן יהיה סדר עשייתן משכן אח"כ כלים וגם לדורות יהיה ג"כ באופן זה מקדש אח"כ כלים מטעם שאמר בצלאל כלים שאני עושה כו' עי"ש ולפי זה הרווחנא מרגניתא לקושייתינו הגדולה שכיון שעיקר קרא להשמיענו דינו של משכן שיוקדם לכלים אע"פ שבסדר הצוואה נשנו כלים בראשונה מפני חשיבות הארון אקדמיה כמ"ש במדרשים או מאיזה טעם שיהיה אך קרא זה אתא ללמדנו לפום קושטא דהעמיק בצלאל א"כ עיקר קרא דוכן תעשו לאקדומיה המשכן אם כן גם מה שאנו דורשין וכן תעשו לדורות דהיינו לענין ע"א דלגביה משיחה אמעיטו היינו דוקא למשכן ולא לכלים דעיקר קרא דוכן תעשו אתי לאחשוביה למשכן שיהיה ראשון אם כן גם חשיבות המלך והע"א היינו למשכן ולא לכלים ודוק: א"נ דלמיעוט המשיחה צריכי בגמ' תרי קראי אותם ואשר ישרתו ובחדא לא ממעיט מכל וכל כאשר יעיין המעיין היטב הדק במסקנת דשמעתין וכיון שכן נקשי במשכן דליכא אלא חד מיעוטא דהיינו אותם נימא לא אמעיט ממשיחה מכל וכל אלא דלא בעי תרתי אבל אימא או זה או זה כמ"ש בגמרא ובתוס' דאפי' באותם אינו מספיק. ומוכרח לומר דהדר ילפינן משכן מכלים ואמרינן כשם שאותם הכתוב אצל כלים הוא למעטינהו מכל וכל ממשיחה גם אותו דכתיב במשכן הוא מיעוט גמור לגמרי וכיון שכן שעיקר המיעוטים כתבינהו קרא גבי כלים ולא גבי משכן דלא נימא דצריך קרבנות כמו שהוא הדין או משיחה אלא גבי כלים שני מעוטים ומשכן ילפינן מיניה א"כ מ"ש וכן תעשו הוא לשאר מילי מצינן למדרשיה למשכן ולא לכלים כיון דטרח קרא ומעטינהו בפירוש ממשיחה לגמרי ולא עשה כן במשכן משמע כדי שלא נמעיט מוכן תעשו אלא כלים ולא משכן לגבי שאר מילי כגון ע"א וכיוצא לפי קושי הענין. ותו במה דכתבינן לעיל דאי לא נאמר כן דבמשכן בעי ע"א א"כ נמצא דלא אהני כלום מש"ה וכן תעשו לדורות אלא ודאי דלפחות אהני דלגבי משכן לבעי ע"א אך ממשיחה אמעיט משכן כמו הכלים דאמעיטו מכל וכל ממשיחה מכח קרא דאשר ישרתו דאתא אותם וגילה דמש"ה אשר ישרתו ר"ל שירות ולא דבר אחר לא משיחה ולא ע"א רק שירות ומינה דוכן תעשו לא קאי אכלים. ולגבי משכן אנו אומרים דאמעיט ממשיחה מכל וכל כשם דתיבת אותם לגבי כלים הוא מכל וכל גם אותם דקאי למשכן ג"כ הוא מעוט מכל וכל אך לגבי ע"א כיון של נכתב מיעוט בפירוש גבי משכן כמו גבי כלים דטרח קרא וכתב אשר ישרתו דמינה ילפינן וממעטינן משיחה לגמרי וע"א אמרינן אהני אותם דמשכן למעוטי משכן ממשיחה לגמרי ואהני קרא דוכן תעשו דכיון דלא מצינן לאסמוכי לכלים מכח תרי מעוטי אותם ואשר ישרתו מוכרת דאהני למשכן לגבי ע"א דנבעי ולהכי לא כתבה התורה מיעוט גבי משכן רק אותם דקאי לכלים ולמשכן למעוטי משיחה לגמרי ודוק היטב הדק:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה