זבח השלמים· רבי משה גלאנטי
זבח השלמים על נביאים
קכז שופטים ג' ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן וגו' וקשה טובא שהיל"ל ויקם ה' את עתניאל מושיע ועוד ויושיעם הוא כפול. ולע"ד לפרש עם מ"ש רש"י ז"ל בתחלת הספר הזה שיהודה הנז' שעלה ונלחם עם הכנעני והפריזי ולכדם ושה' אמר יהודא יעלה הוא עתניאל ולזה אמר הכתוב להיות כי זעקו אל ה' הקים להם אדם שהוא, מושיע שכבר הושיע פעמים אחרות ויושיעם עתה ולא הזכיר שמו תכף כי אז בהיותו מושיע בראשונה היה דמאז כנהו הכתוב בשם יהודא ועתה בתשועה זו שיושיעם אמר שהוא מכונה עתה עתניאל וגו' מלשון ענואל וכיוצא ודוק. אמר המני"ח קרוב לזה מצאתי בלב אהרן אך המעיין שם ימצא באמת שיש שנוייא למעליותא בפירוש מ"ה ז"ל:
קכח שמואל א י"ז אמרו חז"ל וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. והקשו דמנ"ל הכי ונ"ל דנודע שכיון שהי"ת עם האדם רגלי חסידיו ישמור מהחטא כי אלולי ה' עוזרו אינו יכול לו וכיון שה' עמו הוא מצילו מהחטא ונודע משאחז"ל בסוטה הגיע לפרשת דרכים נצול מכולם מאי ניהו ת"ת וסלקא שמעתתא אליבא דהלכתא עי"ש וא"כ כיון שאני אומר שה' עמו בודאי דכבר הגיע לפרשת דרכים דהיינו דסלקא שמעתתא אליבא דהלכתא וכבר נצול מהחטא והיינו וה' עמו לשומרו מן החטא שכבר הגיע לפרשת דרכים דהיינו שהלכה כמותו בכ"מ ודוק:
קכט שמואל ב ג' ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו יובן עם מאי דקי"ל דמלך שמחל ע"כ אין כ"מ ולזה כדי שלא יאשימוהו למה אינו מוחל על כבודו והוא עניו כמ"ש הוא הקטן ומכתם לדוד לזה אמר שכיון שעתה הוא מלך ואלו הם קשים הוא בהכרח שישלם ה' לעושה הרעה כרעתו כי בידי למחול ואפילו שאמחול אין מחילתי מחילה ובפרט שאיני רשאי למחול כדמשמע בגמ' מעובדא דאגריפס דמשמע דיש אסור למלך שימחול על כבודו ודוק:
קל שם י"ט מי יתן מותי אני תחתיך תיבת אני קש' להבינה ולע"ד דכיון דארבעה חשובים כמתים וא' מהם מי שאין לו בנים לזה לא קאמר מי יתן מותי סתם כי היכי דלא תימא דמיתה זו רצה לומר בה מי שאין לו בנים והוא היו חביבים לו בניו והא קמן שכל זה הצער היה על מיתת אבשלום לזה קאמ' מי יתן מותי ויהיה מן מיתה שתהיה בי אני ולא אתה. א"נ שהמצורע חשוב כמת או שירד מנכסיו או סומא ולזה הוצרך לפרש דלא מבעיא התם מיתה מהנו' דהיינו מצורע או לירד מנכסי שהייתי מתרצה תחתיך אלא אפי' מותי אני עצמי בגופי שאמות מיתת נפשי לא אבדי בצרעת או ירידת נכסים שהם ג"כ נקראו מיתה אלא אפי' בעצמי ממש וזהו אני ודוק (א"נ לע"ד המני"ח אי לא יאמר אני נפרש תחתיך אחריך כמו תחת בנו שדרש ר"פ במדרש ע"פ ויעלהו לעולה תחת בנו אחר בנו עי"ש לכן אמר אני תחתיך אני ולא אתה ודוק):
קלא ישעי' נ"ח וקראת לשבת עונג זו שבת לקדוש ה' מכובד זה יוה"כ וכו' י"ל עם מ"ש בגמ' אליבא דמ"ד דקניבת ירק ופציעת רמונים מותר ביוה"כ ואפי' ביוה"כ שחל להיות בשבת עי"ש והיינו טעם מפני עגמת נפש שהאדם יש לו נחת רוח ועונג בקניבת ירק הנז' שיאכל תכף לערב וכמ"ש מפני עגמת נפש וא"כ זמש"ה וקראת לשבת עונג אפי' כששבת הנזכר הוא לקדוש ה' מכובד זה יוה"כ תקרא עונג דהיינו שתוכל לקנב וכו' כנזכר שהוא מכלל העונג. א"נ אם נאמר שאפילו מדאסר בקניבה ביוה"כ אם חל יוה"כ בע"ש בזמן הראיה מותר לקנב ולפצוע מפני כבוד השבת שלא ימתין לערב ליל שבת בתענית וזהו וקראת לשבת עונג מבע"י תקראהו אפי' שאז כשתקראהו היא לקדוש ה' שהוא יוה"כ בע"ש תקראהו כי הכי קי"ל יוה"כ מכין לשבת. א"נ עמ"ש במשנה מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיוה"כ לשבת והיינו וקראת לשבת מבע"י אפי' כשחל יוה"כ בערב שבת. אמר המני"ח ול"נ עם הדין שאמרו שאפי' במקום שאין מדליקין אם חל בשבת מדליקין שהוא מכלל עונג שבת והיינו דקאמר קרא וקראת לשבת כל עונג אפי' ביוה"כ שחל להיות בשבת והיינו שמדליקין מבע"י והיינו וקראת ע"ד שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה וכו' ודוק:
קלב שם ס' תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל וגו' דקדקו למה בשתי חלוקות הא' אמר תיבות אביא ובב' חלוקות שניות לא אמר אביא והוא דקדוק טוב. והלע"ד והוא נכון שכוונת הפסוק לומר תחת הנחשת שנתתם לאויבים מאצלי אביא דבר מחודש דהיינו זהב ותחת הברזל שנתתם לצרים אביא מחודש מאצלי כסף בהם ותחת העצים יהיה הנחשת עצמו שנתתם לאויבים שנתתי לכם תמורתו הזהב וכן ותחת האבנים יהיה הברזל עצמו שנתתם לאויביכם שנתתי לכם תמורתו הכסף א"כ נמצא שהזהב והכסף הם מחודשים מהאל יתברך לכן אמר אביא אבל בנחשת והברזל שהוא בעצמו מה שנתנו הם לאויבים וכבר לקחו תמורתן זהב וכסף אח"כ יחזרו ליקח הנחשת והברזל עצמו חליפי העצים והאבנים ודוק. אמר המני"ח ברשותי' דמרן נוכל. לומר שהכוונה היא שרצה לתת ברכה עד בלי די באופן כזה דהיינו שתחת הנחשת והברזל שלקחו מהם האויבים יביא להם זהב וכסף ותחת העצים והאבנים יעריך ויחשוב אותם כאלו לקחו מהם נחשת וברזל שכבר אמר שחליפיהן ותמורתן הוא זהב וכסף ומאחר שעל העצים והאבנים יתן להם תמורתן זהב וכסף כחליפי הנחשת והברזל נמצא שהוא בהכרח שעל הזהב והכסף שלקחו האויבים מהן יביא להם אבנים טובות ומרגליות דהיינו קרא דקמן דקאמר הכי ושמתי כדכד וגו' ולזה לא אמר אביא בעצים ובאבנים יען לא יביא להם נחשת וברזל כפשטי' דקרא אלא יחשוב ויעריך אותם כאלו לקחו מהם נחשת וברזל וכבר הוא ידוע שתמורת הנחשת והברזל הוא זהב וכסף נמצא שבהכרח הוא לומר שתמורת הזהב והכסף יהי' קרא דלקמן דושמתי כדכד כדין וכדין ועם המצאה זו יוצדק ויומתק מאמר רז"ל שאמרו תחת רבי עקיבא וחביריו את מי אביא כי כבר כל החליפין נגמרו ולא נשאר כסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות שבכל העולם שלא אביא לכם חלף הנחשת והברזל והעצים והאבנים שלקחו מכם נשאר פנוי ולחוב עליהם רבי עקיבא וחביריו כי אין לנו תמורתם כ"א בדם שופכו ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון ודוק. והבן כי הוא ענין חריף ונכון ולהיות כי עולה בזכרוני היות דברי אלה שעלו ובאו באזני מפי השמועה שלמדתי מאת מרי הרב הגדול נר ישראל מהור"ר אברהם יצחקי נר"ו ויזכר לטובה על שמו יהי' נקרא:
קלג ירמי' ל"א כה אמר ה' קול ברמה וגו' רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו הקושי מבואר שהיל"ל ואינם בל"ר ולע"ד סמוך לדברי ספר הזוה"ק שאמר הכתוב דרך משל אשה שגרשה בעלה מתנחמת בבניה או אם מתו בניה והיא נשואה מתנחמת בבעלה ע"ד טוב אנכי לך מי"ב וכמש"ה בנעמי ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה וזהו כוונת הכתוב מאנה להנחם על בניה תאמר למה אנכי רואה שאת מצטערת הרבה על בניך ואיני רואה שאת מצטערת על פטירתך מבעליך לזה אמר אם ראה תראה שאיני מתנחמת על בני הטעם הוא להיות כי איננו בעלי אביהם של הבנים כי גרשני ועזבני ולהכי איני יכולה להתנחם על בני דאלו הייתי עם בעלי הייתי מתנחמת עמו על בני כי יצאוני ואינם. א"נ יאמר כי רחל מבכה על בניה הם יוסף ובנימן וכ"ת מאן דכר שמי' עתה צרת יוסף כי זה שנים גלו בכלל עשרת השבטים שהוגלו וא"כ למה עתה את בוכה מחדש על שני בניך יו"ב לזה אמר תדע למה עתה מחדש בוכה על בניה לפי כי איננו האחד מהם כבר הלך לו יוסף איננו ועתה את בנימן תקחו כשגלה בנימן בוכה על שניהם להיות כי כבר איננו יוסף והוא ע"ד האמור במדרש איכה פתיחתא דחכימי משל לא' שהיו לו י"ב בנים מתו שנים וכו' כשמתו שנים האחרונים בכה על חסרון כולם עי"ש. ואפשר נמי שאמר שעיקר מה שמיאנה להנחם על שני בניה היא על כי איננו הוא על בנימן כי כיון שלא נולד בחו"ל היה ראוי שלפחות שבט זה ישאר בא"י כיון שאיננו כשאר השבטים שחזרו למקום מטעתן היא חו"ל אבל בנימן הוא מא"י הי' ראוי שיסבול השי"ת ויניחו בארץ. ועוד נמי להיותו אושפיזכאן לשכינה. ועוד נמי שראתה כי יעקב חשש לו ופתח פיו לשטן באופן יקראנו אסון בדרך וא"כ כל צערה הוא על כי איננו האחד מבניה. ועוד אולי חששא שמא ח"ו יחסר מן העולם וימות בדרך כי על השאר כנראה לא הי' חשש עליהם דהרי יעקב אביהם לא נתיירא ולא נתפחד על בניו והי' שולחם כפעם בפעם למצרים ולשכם יען הי' מכיר בהם שהיו יכולים לסבול הגלות והטלטול אך על בנימן חזינא דקאמר וקראהו אסון בדרך עי"ש והיינו כי איננו כי היתה חוששת כי לא הי' גלות לבד אלא כאילו איננו בעולם ח"ו וכבר חלף והלך לו דוק ולכל הדרכים כי לעולם כי איננו חוזר לאחד מבניה הנזכר ודוק בזה והארך באורך ימים בימינה של תורה: קלד יחזקאל ל"ו כה אמר ה' אלהים זאת אדרוש לבית ישראל לעשות להם ארבה אותם כצאן אדם כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וגו'. ראוי לדעת דמיון זה כצאן הקדשים וגו' מהו ולהבין מאי צאן אדם והלע"ד הלא נודע כי משפחות רבות מן הגוי' נטמעו בישראל וכיון שנטמעו נטמעו כי אליהו בא לקרב ולא לרחק אמר הנביא עוד זאת אדרוש לבית ישראל ממש הם זרע ישראל סבא לעשות להם ארבה אותם שמלבד הם ארבה גם כן אותם כצאן אדם אדם שהוא נמשל כבהמה שהם משפחות הגוים שנטמעו בישראל וא' הכתוב אל תתמה ע"ז כי הנה כצאן קדשים שקי"ל בשקלים פ"ז בהמה שנמצאת בירושלים וכו' זכר עולה נקבה שלמיה ואם הוא קודם לפסח ל"י פסחים עי"ש והיינו כצאן קדשים לכל ימות השנה כצאן ירושלים במועדיה בזמן הפסח שבהמה שנמצאת אע"פ שיש לחשוב אולי היא בהמת נעבד או מוקצה או נרבע או חטאת שמתו או שנתכפרו בעליה או אשם שמ"ב או שנתכפרו כי בל אלו מתות ואפ"ה דינה דבהמה זו דכשירה וקריבה ע"ג המזבח דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן לחששות אלו ונקרבין להשי"ת כן תהיינה הערים החרכות מלאות אן דם אדם שהם משולים לבהמה ואפ"ה לא ארחיקם אלא אקרבם וידעו כי אני ה' מקרב את הרחוקים אלהים מקרוב אני:
קלח הושע ח' אכתוב לו רובי תורתו כמו זר נחשבו על הפסוק הזה שקשה להבינו כבר רז"ל פי' מה שפירשו ולע"ד עם משאחז"ל בגמ' שאלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא התורה וס' יהושע וזמ"ש כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת לפי שהוסיפו מכאוב וחטאו עי"ש וזמ"ש אכתוב לו רובי תורתי שהוא כל הארבע ועשרים לפי שכמו זר נחשבו כזרים חוטאים והוצרך ה' ליסרם ולהוכיחם ע"י נביאיו ודוק: