אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים על פרשת האזינו

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים על פרשת האזינו

זבח השלמים על פרשת תבא

קכד האזינו השמים כתב רש"י ז"ל האזינו וכו' שאני מתרה בהם ותהיו עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים בדבר וכן ותשמע הארץ וכו' עי"ש. וק"ק מה צורך לומר שכך אמרתי וכו' מאחר שאומר להם עתה שיהיו עדים. גם או' וכן ותשמע הארץ הוא מיותר ותפל מבלי מלח שבודאי שדברי רש"ו אתרווייהו קאי לפרש וכשיאמר האזינו וגו' הוה שמעינן דאכוליה קרא קאי ומובן הדבר מעצמו דהשמים והארץ הן הן המיוחדים אצלו לעדים בהאזנה ושמיעה:

והביאור לע"ד דהוקשה לו לרש"י ז"ל תיבת ואדברה שאין לה הבנה שבודאי כשאדם אומר האזינו השמים הוא למה שיאמר וידבר ובפרט אומרו ואדברה קשה דאילו הי' אומר דברי לא הי' כ"כ קושיא אפי' שהיה מיותר לכן פירש"י דמוכרח דקאי לדברים העליונים שהנה לעיל אמר ואעידה בם את השמים וכו' וכן העידותי בכם את השמים וכו' וע"ז א"ל לשמים האזינו השמים ואדברה מה שאמרתי להם שאעיד כלכם ושתהיו עדים בדבר וכו' וכן ותשמע הארץ אע"פ שלא יש כ"כ קושי באומרו אמרי פי כתיבת ואדברה אבל מאחר שפירשנו ככה בואדברה וכן ותשמע הארץ יתפרש כך ותשמע הארץ שאני מתרה ושאני התרתי בם ואמרתי להם שאתם תהיו עדים בדבר ולא יוכלו לומר שדברים הקשים הללו הם ליראם ולעולם שאפי' שח"ו יחטאו לא יתקיימו אפי' שהי' עדים אינו הכרח שיתקיים אבל באומרו אתם עדי הוא בהכרת דאין עוד טענת השטאה כנז' בטור עי"ש ודוק:

קכח שם לשון רש"י ז"ל הלה' תגמלו זאת לשון תימא וכי לפניו אתם מעציבין שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב לכם בכל הטובות. עם נבל ששכחו את העשוי להם. ולא חכם להבין את הנולדות שיש בידו להטיב ולהרע עכ"ל. מאד נתקשינו מאחר שהשתי חלוקות שהזכיר רש"י ברישי' דקרא הלה' וכו' דהיינו שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב וכו' תרווייהו בקרא רמוזים עם נבל ולא חכם א"כ הי' לו לסדר כמה שהטיב לכם ואח"כ שיש בידו ליפרע וכו' ולמה הפך הסדר עליונים למטה. והלע"ד לפום ריהטא נראה בפירוש שיותר גנאי הוא עם נבל מלא חכם וא"כ אחרי שמכנם בעם נבל מה הבנה יש אומרו ולא חכם והיל"ל הפך לא חכם ועם נבל שהוא מוסיף והולך וא"כ בהכרח שסדר החטאות כך הם חד דמאחר שבידו ליפרע הי' לכם לירא והיינו ולא חכם לידע שיש בידו ליפרע ממה שראיתם שעשה למורדים בו ושהטיב להולכים בתמים ולא די זה שדבר זה צריך חכמה ועצה לדעת העבר והעתיד אבל מאחר שגם הטיב לכם בכל הטובות הי' לכם שלא להיות כפוי טובה והיינו עם נבל אלא שהפסוק שבא להפחידם העיקר הוא החלוקה השנית דולא חכם דחלוקת עם נבל יאמרו מה לנו ולך אין הכי נמי שהיינו עם נבל וכפויי טובה ורוח שטות נכנס בנו אבל תמהתי עליכם שאתם ולא חכם להבין את הנולדות שבידו להרע לכם נמצא דרש"י ז"ל בחכמתו הרגיש שלענין החטא בעצמו יותר הוא עם נבל מלא חכם ושמם מוכיח עליהם וא"כ הרי הוא כאלו הפוך לא חכם ועם נבל ולהכי הפך שבענין המעשה כך הוא אבל לענין התוכחת שראוי שיפחדו אין ליפחד אלא מחלוקת ולא חכם להבין שיש בידו ליפרע וכו' ולהכי היא מאוחרת ודוק לע"ד. ועיין עוד אי"ב הפסוקים שאחר אלו זכור ימות עולם והפירושים שפי' רש"י ז"ל שכנראה הם הפוכים מעם נבל ולא חכם ורש"י ז"ל תפס המאוחר בכתוב מפני הסברות שכתבנו ועיין:

קכו הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. קושי הפ' מבואר אך יאמר עם שנבין דברי חז"ל שאמרו כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח שנאמר וכפר אדמתו עמו ונאמר שם מזבח אדמה תעשה לי וצ"ל לפי זה מאי קשר יש לדרשא זו עם רישיה דקרא הרנינו גם מה היא הכוונה באומרם כאלו קבור תחת המזבח מה נשתנה זה ולמה אמרו תחת המזבח ולא ממעל המזבח: ולע"ד שכוונת חז"ל לומר שמי שנקבר בא"י אפילו שיהיה מלא עונות יתכפרו לו ויהיה נחשב לצדיק גמור וזה שנבין מה שאמרו חז"ל גבי נתנו את נבלת עבדיך בשר חסידיך. מה עבדים וחסידים היו שירמיה מגלה רשעות הדור ההוא ותירצו בגמ' שאחר שקבלו כפרתן בהריגתן למפרע נחשבים כעבדי ה' וכחסידים ועם זה תירץ מוהרח"ו זלה"ה שהיל"ל בתחלה שפכו דמם כמים ואח"כ נתנו את נבלת עבדיך בשר חסידיך אלא תירץ עם זה שבשעה ששפכו דמם עדיין לא נגמרה כפרתן ואין ראוי להספיד עליהם אך אח"כ כשנתנו את נבלת עבדיך שזה הוא יותר מהראוי לכפרת עונם שבשפיכות דמם נתכפר עונם אח"כ למפרע מספיד על שפיכות דמם עי"ש עם זה יאמר הלא נודע כי דם הקדושים בתחלה על המזבח אין בו מעילה הרי הוא כדם חולין שאין בו קדושה. אך אח"כ שיצא לנחל קדרון מועלין בו ויש בו קדושה עד שחייבין עליו קרבן מעילה וזהו מ"ש הרנינו גוים איפשר שהרנינו הוא מלשון הספד כמ"ש המפרשים ז"ל גבי ותעבור הרינה במחנה א"נ הרנינו ממש ושבחו לעמים ותכנעו לפני עמו אולי יכופר לכם כי תדעו כי דם עבדיו יקום החסידים שהרגתם ינקום ה' מכם אפילו על הדם ששפכתם אגב כי ונקם ישיב לצריו שעשו נקמה בהם שאחר שהרגו למה נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ ולא נתנו לקבורה כהרוגי ביתר וכיוצא אין זה אלא דרך נקמה וכיון שאני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה אגב שאפרע המותר אפרע ג"כ על הראוי דהיינו דם עבדיו ש"ד ועוד אמר להם חלוקה אחרת אל תתמהו איך אנקום על הדם מאחר שאין בדם דין מעילה וכאלו היא דם חילין שנשפך ר"ל שלא היו חסידים בשעת ההריגה וכאלו אינם מוקדשין לזה אמר הלא תדעו שיכפר אדמתו עמו מי שנקבר בא"י כאלו הוא קבור תחת המזבח וכשם שהדם בתחלה אין בו מעילה אך אח"כ כשהוא תחת המזבח יש בו מעילה כן האנשים שהרגתם הן אמת שבשעת ההריגה לא היו כקדשים אך אח"כ בשעת קבורה כאלו נקברו תחת המזבח שיש מעילה בדם וכ"ש מי שלא הניחו אותו שיקבר. וא"נ נקוט מהא שהקבור בא"י אפילו שהיו בידו עונות שהיה חייב מיתה וכאלו אין בו קדושה אחר המיתה בשעת הקבורה יש לאותו האיש קדושה וקדוש יאמר לו כשם שהדם שתחת המזבח יש בו קדושה כי בשעת המיתה שהיא בשעת השפיכות דם ששופך את דמו המלאך המות כמ"ש בגמ' דאלו לא היה משום יקרא דברייתא הוה פרענא להו בית השחיטה אז הוא הוא שעת הכפרה ואח"כ בשעת הקבורה הרי הוא כצדיק גמור וקדוש כדם הקדשים שתחת המזבח שיש בו קדושה ולכן מתי ארץ ישראל אין להם כל כך צער בחבוט הקבר ה' יזכנו להיות מן הנקברים בירושלים תובב"א ויצילנו ה' מחבוט הקבר וממקרים רעים ז' עדנין ויזכנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כולו אומר כבוד וליהנות מזיו שכינתו עם הצדיקים שיושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה כדכתיב עין לא ראתה אלהים זולתיך יעשה למחכה לו:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה