אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים על כתובים

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים על כתובים

זבח השלמים על נביאים

לו תהלים ל"ז יודע ה' ימי תמימים זה אברהם ונחלתם לעולם תהי' שנחלתימיהם תהי' זכורה לעולם עי"ש אמרתי על ת"ח שמת בקוצר שנים מעין מ"ש חז"ל על אברהם שמת קודם זמנו ה"ש והיינו יודע ה' ימי וכו' מלשון ויודע בם אנשי סוכות שכרת ה"ש שהיו ראוים להיותם תמימים שה' ממלא שנותם של צדיקים מיום אל יום ויש פעמים שה' יודע וכורת ימי תמימים כאברהם לסיבת עשו וכן לאיזו סיבה מעון הדור אבל עכ"ז נחלת אותם הימים זכורה לעולם כאלו היו חיים ועושין מצות וקורין בתורה ועושין נ"ר ליוצרם כי יפה שעה אחת בתורה ובמע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ודוק:

קלז שם ע"ג ימיקו וידברו ברע עושק ממרום ידברו שתו בשמים פיהם ות"ב לכן יע"ה ומי מלא ימצ"ו למו. באמת פסוק זה דלכן ישוב עמו הלום הוא קשה להולמו ורש"י נתקשה בו ומה גם האי מי מלא לא ידענו פירושו ורש"י ז"ל פי' ומי מלא שהיא התורה מלעיגין עליה עי"ש וע"פ דרכו דרך ישרה אומר שהרשעים כשיושבים ושומעים ד"ת הם מכוונים להבין ערמומיות ותחבולות כי אני חכמה ש"ע והיינו ימיקו וידברו בר"ע עושק רע שאין ביד החכם להציל לפי שממרום ידברו מישבים דבריהם בדינים מיוסדים ומעיינים ויודעים לטעון אם יאמר כך אענהו כך והיינו ממרום מדברי מרום שהיא התורה ידברו והיינו שתו בשמים פיהם לומר אנו בדין התורה שניתנה מן השמים אנו זוכין ועי"ז ולשונם תהלך בארץ. לכן ישוב עמו הלום ר"ל ע"ד שאמר ריב"ז במשנה הקנה והמחק וכו' אוי לי אם אומר שיבינו הרשעים וידעו לגזול אוי לי אל"א וכו' עי"ש והיינו מ"ש בראות עמו של ה' שהם הת"ח שהרשעים יושבים לשמוע דברי החכם ללמוד רשע וערמימיות ולזכות בטענות כוזבות לכן ישוב עמו הלום חוזרים בהם וחוזרים למקום שבאו לביתם בפיהם סתום לפי שהם רואים כי הרשעים ומי מלא שהיא התורה ימצו למו מוציאין אותה למו לצורכיהם ולהנאתם ולהתלמד ערמימות כי ישרים דרכי ה' וצי"ב ופושעים י"ב ללומדם לרשע ותרמית ואמר איכה ידע אל ויש דעה בעליון לדעת הערמות והתחבולות והרמאיות שאנחנו יודעים עד שכולם כתובות בתורה כנז':

קלח שם מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. נ"ל שבהיותי בצרה לא יכולתי לקרוא שם מלא אלא שם יה בפרט שהוא רומז במדת המלכות וברחמיו שהם מרובים ענני במרחב יה שם יה הנזכר שקראתיו במצר ענני במרחב היינו יה במלואו יו"ד ה"א בגמטריא כ"ו כחשבון שם ההוי"ה בשלימות והיינו במרחב שהוא המילוי שמרחבת התיבה בהיות במלואה כל אות מתרחבת כפלים לתושיה ודוק. אמר המני"ח וע"פ דרך הנז"ל הבנתי בכל פסוק יסור יסרני יה וגו' לרמוז דלקה בכפלים מאחר שיסרו בשם י"ה דוק והבן:

קלט משלי י' בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגיו חסר לב. חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרובה. הון עשיר קרית עוזו מחתת דלים רישם: דרשתי פסוקים אלו בראותי הזמן בוגד ורבו המתפרצים לעשות הישר בעיניהם ורע לשמים ולבריות ועקימת שפתיהם בוז וקלון מסריות ומלשניות ואין בידי כעת להוכיח לכל פרט ופרט כי ידי אסורות ופי בלום בעוד רשע לנגדי ואנכי ערל שפתים ע"פ הקבלה הכתובה אצלי הי"ת יזכרנו לטובה אך אמרתי למאי דביני ביני אדרוש בקהל רב התכת פסוקים ומאמרים ואודיע דרך כלל חומר החטא ותוקף התשובה כמה וכמה טובה והשומע ישמע ואם ירצה לחדול יחדל ואם לאו יומו יבא וה' יגפנו והוא בעונו ימות באין מוסר ואני את נפשי הצלתי ודאי כי אם ענשי' וקטלית יתהון הם גרמו לעצמן ויד מזלי דבמאדים היתה במעל. ואל אלהים הוא היודע כי אלו הייתי בעל ממון הייתי מייסרם בשוטים ובעקרבים והייתי מפסידם לקדש שמו י"ת ולא הייתי פוגע בנפשו תחלה אבל מה אעשה וידי קצר קצרה ואין ידי משגת כי אם להוכיחם בלטותא דרבנן ולמסור דינם לשמים הוא ברחמיו ירחם עלי ועליהם ויכפר בעדי ולא יחשוב ה' לי עון כי הוא יודע שלכבוד שמו נתכוונתי. ויהי מה הן כעת אמרתי דזו היא היתה כוונת שהע"ה הנה לפעמים בשפתי נבון שדורש דבר חכמה בפי' פסוקי התורה ונביאיו על ענין מוסרים ותוכחות ואגב אותה החכמה שדורש הפסוקים ומפרשם בכללם יש שבט לגיו כסילים כי מידי דברו בעונש החטאים בנפשותם לפרש דקדוקי הכתובים וכמתלהם הם שבט לגיו כסילים והם ירדו חדרי בטן וכן אני מפרש דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן דקדוק תיבת והם שהוא מיותר י"ל שאפשר הנה אדם שהוא בעל לשה"ר ובא לספר הלשה"ר אפשר דסהדי שקרי אאוגרייהו זילי וכיון שמקבל הלה"ר רואה הכוונה והתכונה רעה שיש ביד זה שבא בשאט בנפש לדבר תועה ואינו משגיח על דבריו אבל הנרגן שהוא חכם להרע אינו הולך ומתחיל תכף בדברי לשה"ר אלא דברי נרגן כמתלהמים ולא מתלהמי'ממש אלא יושב ומדבר דברים אחרים ואגב גררא משליך ארסו ארס נחש ושרף ועקרב והיינו כמתלהמי' ואותן הדברים הן. הן הנקנין באמירה ויורדים לחדרי בטן ומאמין בהם כנז' כן זה החכם הדורש כמוני שבכלל דבריו שהם דברי חכמה להבין משל ומליצה דברי חו"ח בכללם יש שבט לגיו כסילים ונקנין דבריו באגב. וכ"ת ולמה לא יקום החכם כגבור לשבר מתלעות עול ולא בדרך חדה ומשל ובפרט כשיהיה מוסר מיוחד לרשע הוא דבר נכבד לזה אמר הנה חכמי' יצפנו דעת שאינם מדברים כל צרכם וכל ידיעתם ועושין עצמן כטפשים וכאלו אינם מרגישים להיות כי פי כסיל מחיתה קרובה תכף מדברי' בשפתותיהם דבר שיבא מחיתה קרובה כי הומות כתוא מכמר ואם נאמר הלא מה טוב לפזר בדבר הזה יותר מצדקות ומ"ט ונבחר מזבח לזה אמר הנה בעונות רוב בני תורה עניות מנוולתן והיינו מ"ש הון עשיר קרית עוזו העשיר במה שיש לו הו' כקרית עז וכחומה נשגב' אבל מחתת הדלי' הוא רישם ועניות' לבם נובל כעלה נובל והגם שאפשר שאם ידברו לא יוזקו אבל אין להם קימת לב כי מחיתתם הוא עניים ודלותם וכמו ששמעתי משם מוהר"ש יצחקי ז"ל במש"ה תפארת חכמים עשרם ואולת כסילים אולת אמר שעל ידי היות חכמים עשירים אז אולת כסילים נראה ונגלה לעיני כולם שהיא אולת אבל בהיותם החכמים עניים ואינם יכולים ליישר ולהוכיח כדת מה לעשות אז אולת כסילים נראית שהיא דעת והשכל לא אולת ונכון. וא' חכמים יצפנו דעת החכמים אע"פ שדבריהם דברי דעת צופנים אותם והשתיקה יפה לחכמים והכסיל לכבוד שדבריו הבל ורעות רוח תכף מדברים ופי כסיל מחיתה קרובה מבלי דעת. וכן אמר למטה ועוזב תוכחת מתעה שאם נאמר שלא יוכיח הוא מתעה מי שעוזב מלהוכיח רק שמפני היראה כוללם בדברי חכמה כנז'. ועוד הארכתי בדברי מוסר על הלשון הרע כל מזמור מה תתהלל ברעה הגבור וגו' ופסוק אל תהיו כסוס כפרד וגו' והוכחתי להם כי מעלת האדם היא היותו חי מדבר אך מות וחיים ביד לשון והאל הבדילנו מכל שאר הבע"ח דוקא להורות לך שי"ל ולא לדבר לשון הרע וכאלה רבות יסרתי לקיים מצות הוכח תוכיח ובטחתי בזכות הרבים ובחסד אל כל היום יראה בעוני ויכניס דברי באזני העם לאהבה וליראה אותו ולא יזידון עוד ולהיות כי המזמור הנז' ושארית התוכחה הלא היא כתובה אצלי בספרי הראשון לא אעתיק עוד עיין שם כי טוב:

קמ ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אמרו במדרש פ' בראשית עצב זו אבל כמש"ה כי נעצב המלך על בנו עי"ש. הדבר פשוט מדאמר יוסיף ולא אמר ולא יהיה ע"ע כוון לומר דלא תימא דכיון דאין אבלות נוהג בשבת א"כ הייתי אומר דיוסיפו יום אחר במקום שבת לה"ק ולא יוסיף לומר לך דעולה לו למנין ז' אע"פ שאין אבלות נוהג בשבת. אך יש לדקדק מאי עמה דקאמר. נ"ל עמ"ש בגמרא במ"ק השומע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא אותו יום שבת לבד וכתב הרשב"א שנשאל דכיון דשבת עולה ממנין שבעה א"כ הרי חל עליו אבלות ביוש"ק והרי הוא קרובה ויתחייב להשלים זי"א ותירץ שא"כ הי' מה שהוא גורם חמור ממנו כי אין אבלות נוהג בשבת ומחמתו יהי' אבלות נוהג אינו בדין שיהא חמור מה שיבא בגרמתו יותר ממנו עי"ש בדברי הב"י ביו"ד סי' ת"ב. וזמ"ש ולא יוסיף כבר הדבר פשוט דשבת עולה אבל לפעמים בא היזק מזה דשמע שמועה קרובה בשבת ולמ"ש נעשית רחוקה אל תאמר שכיון ששבת עולה א"כ חלו עליו זי"א וינהוג ז"י לזה אמר ולא יוסיף עצב בסיבתה וזהו שאמר עמה שכיון ששאר ימים טפלים אליה א"כ נמצא שנא' שהימים שנגזרו מסיבתה יהיו חמורים יותר ממנה וזה אין סברא והלא ידעת דקדוק עמה שהוא טפל לעיקר כנזכר בדברי המפרשים. גם יפורש במה שהביא שם הב"י משם מהר"ם מאינגילטיר"ה שאם שמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל כיון שנוהג דברים שבצינעה מפסיק כאילו נהג אבלות אע"פ שבדין שכתבנו כששמע ש"ק בשבת ולמ"ש נעשית רחוקה כתבנו דלא ינהוג עוד אבלות וכאלו לא בא השמועה והרי היא רחוקה הכלל דשבת שוה לרגל לקולא ולימות החול לקולא וזהו דבר חידוש גדול וזמ"ש ולא יוסיף עצב עמה בסיבתה לעולם מרויח. וא' שזהו ויברך אלהים את יום השביעי ברכו שיהיה חשוב כשהוא ערב הרגל וזהו את יום השביעי האת מרבה את הרגל הסמוך לו עתה ברך את יום הז' שיהי' חשוב כאילו נהג אבלות ומפסיק האבלות. ואח"כ הוסיף תוספות ליום השבת ויקדש אותו ביחיד דהיינו כשבא לו ש"ק בשבת ולמ"ש נ"ר לא נאמר דצריך להשלים כל זי"א שכבר חל עליו ובא לו השמועה בשבת שאמרנו בדין הראשון דחשוב כאלו נוהג בו אבלות ממש ולזה אמר ויקדש אותו נתן לו קדושה יתירא כאלו לא בא לו השמועה אלא עד יום א' וכבר נעשית רחוקה ונתן טעם שכיון שבשבת זה שבת מכל מלאכתו אשר בא"ל מה שהיה לו לעשות בימים הבאים שבת ממנו א"כ איך ע"י יום זה יהי' סיבה לעשות מה שלא נעשה בו ויהיו הימים הבאים מחמתו חמורים ממנו שהוא הגורם וכשם שבשבת כשבא שבת ה' ממלאכתו שהיל"ל ולא עשאה יותר ביום א' שאחר שבת בראשית אלא פסק מכל וכל כן בשבת הזה קדשו שלא ינהוג אבילות בימים הבאים אחריו מסיבתו ודוק יותר. (ולפ"ז קשה דא"כ בכל שבת שבאמצע האבלות יהיה מפסיק) וצריך לישב עוד יותר:

קמא שיר השירי' אחז"ל על פסו' לריח שמניך טובים ע"ע אברהם עי"ש. איפשר שהכוונה עם אומרם ז"ל שהי' מאכיל בשר ויין במדבר והי' נראה כאלו במתנה אח"כ אומר להם שיפרעו לו מאן יהיב לך יינא וקופר במדברא עד שהי' אומר שיברכו לאדון העולם ובזה יפטרו כי הכל שלו וזמש"ה לריח להיות שריח שמניך היו טובים והי' אומר הלא תדעו שאברהם מאכיל לעוברים ושבים בחנם אח"כ הי' נחסר הטוב והיינו שמן תורק שמך ולא אמר טוב שהי' אומר שיפרעו לו מה שאכלו ועי"ז על כן עלמות אהבוך והיו מתגיירין כמ"ש חז"ל ואע"פ שהי' של"ל היו באים לשמה והיינו משכני לבד ואח"כ אחריך נרוצה ועוד עיין פסוקים אלו בספרי הא' ועתידים אנו לכתוב יותר בזה אם יגזור ה' בחיים לעבודתו ודתו:

קמב שם דרשו ע"פ אחות לנו קטנה. אם חומה הוא אם מעמיד דברים כחומה. אמר לפניו רבון העולם אני חומה מעמיד אני דברי ושדי כמגדלות זה חנניה מישאל ועזריה אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום שנכנס בשלום ויצא בשלום ע"כ. והקשה הרב היפה ז"ל כי הכנסה היכא רמיזא. ועוד לפי דרשה זו מוצאת הל"ל לא כמוצאת:

והלע"ד בכללות המאמר שהכוונה שהיה אפשר שיברח אברהם ולא יעמוד בשעת הסכנה אבל לא היה מתקדש ש"ש ולזה אמר אם מעמיד דברים כחומה ויושב לפני נמרוד להשיב ולדון לפניו מה טוב ומה נעים אני מעמיד לפניו לעולם ואצילהו ואהי' בעזרו ואם דלת הוא שבורח הצלתו לא יהיה לעולם אלא לשעה אמר לפניו אני חומה מעמיד אני דברים כחומה ואשב לפניו וגם שדי אלו חמו"ע אפי' שיחזקאל א"ל שיברחו אפ"ה הם לא רצו אלא לקדש ש"ש וישבו שם אז אמר אברהם כיון שה' תלה הדבר ואמר שאם אני מעמיד דברים כחומה הוא יהי' בעזרי ויצילני ואני בדעתי להעמיד דברים כחומה א"כ ידעתי בבירור שה' יצילני כיון שבדעתי לקיים התנאי שאמר ה' אם חומה היא א"כ נמצא שמעת הכניסה הי' בעיניו ניצול כשעת היציאה שהי' לשלום כן הייתי בשעת הכניסה וזהו אז הייתי בשעת הכניסה כשהי' מעמיד דבריו כחומה לפני נמרוד ידעתי שהייתי בעיניו של ה' כשעת היציאה שבודאי יצילני ואז בעיניו שאינו נגזור מלפני ה' שישרף ואח"כ בהיותו בכבשן נכמרו רחמיו של מ"ר וניצל אלא משעה שאמרתי אני חומה הייתי בעיניו כשעת היציאה שהי' לשלום שכיון שאמרתי לגבוה כמסרתי:

קמג שם אמר ר"ל בשעה שהי' אברהם מהלך בארם נהרים ראה אותם אוכלים ושותים אמר הלואי לא יהי' לי חלק בארץ הזו וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת א"ל ה' לזרעך אתן את הארץ הזאת עכ"ל וי"ל דמנ"ל לחז"ל האי מילתא. והרב היפה נתקשה ולא העלה דבר מתיישב. והלע"ד יומתק לחכי דברי שהוקשה להם לחז"ל האי קרא דכתיב לעיל מקרא דלזרעך אתן. דכתיב ויעבור אברם בארץ והכנעני אז בארץ. דמה קשר יש לזה שאמר והכנעני ומאי נפקא מינה להודיענו שהיה אז בארץ ומאי אז ולזה דרשו חז"ל פשט נחמד למראה ויעבור אברם בארץ וכו'. וראה שהכנעני דוקא הי' אז בארץ ר"ל מתעסק בישוב הארץ מנכש בשעת הניכוש ועודר בשעת העידור וזה הי' דוקא הכנעני ומצינו שתכף אחר זה א"ל ה' לזרעך אתן את הארץ הזאת משמע שהוא התאוה לה כראות הפעולה הנז' בודאי להכי כתבי' קרא דאי לא למאי כתבי' והיינו הארץ הזאת דראית אותה ונתייפית בעיניך ולז"א הכנעני ולא כנען דעד כאן לא נכתב כנעני לרמוז שבחר בהם אברהם גם ה' חפץ כזה כמשחז"ל גבי ויטע אלהים גן בעדן מקדם שה' חפץ בישובו של עולם ולהכי אמר ונטעתם כל עץ מאכל. ולפי דרך מוהרש"ל ז"ל גבי עמלקי בהפטרת זכור שבאומרו עמלקי ר"ל שיהי' שלו וימסר בידו להכי אמר כנעני לרמוז שבחרה אברהם לסגולתו שיהי' חלקו בה ותאות לבו נתן לו האל וא"ל לזרעך אתן הארץ הזאת ולהכי לא הוצרך לשבחה בעיניו כי הוא נתאוה לה ודוק:

קמד אסתר אמרו חז"ל במדרש אסתר ששבועה שהשביע נבוכדנצר לצדקיהו הי' בקרנות המזבח הפנימי וקשה טובא מנא לן זה:

ולע"ד דרך גימטריא כי הנה ביחזקאל סימן י"ז הביאו הכתובים כל ענין זה בעברו על השבועה אשר בזה את אלתו עי"ש כי שם העיקר והנה אם תחשוב מפסוק אשר בזה אלתו תיבת א"ת אלת"ו יעלו לך בדקדוק כמספר תיבות זה"ו בקרנו"ת המזב"ח ודוק. ועוד י"ל שאמר שם הכתוב ויבא אותו באלה והיל"ל השביעו מאי ויבא אותו אין לו משמעות להכי בהכרח שהכוונה שהכניסו לפנים ממחיצתו במקום שהיה אסור ליכנס אלא הכניסו בעל כרחו והיינו ויבא אותו ולפני לפנים באלה ע"ע שבועה שרצה להשביעו בקרנות המזבח. ובתוספת הנשמה יתירה עם הכנסת כלה ה' ממעון קדשו השגיח ושלח לי מתנה טובה מבית גנזיו בדבר הזה והוא שהוקשה להו האי לישנא דאלה כמה פעמים ולא שבועה להכי קיימו וקבלו שרצו הכתובים לרמוז לנו במה שהשביעו והוא שהנה תראה במלכים סימן ח' כתוב לאמר את אשר יחטא איש לרעהו ונשא כו' אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה ע"כ אם כן מאחר שמצינו אלה במזבח ככתוב וכאן כתיב ויבא אותו באלה וכמה קראי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וכמפורש דמי שהאלה הי' במזבח ונכון. ובפרט שהיו דברים שבינו ובין חבירו וכן כתיב אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה לפני מזבחך וכן השביעו נבוכדנצר ודוק:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה