זבח השלמים· רבי משה גלאנטי
זבח השלמים על טוא"ח
כתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל בטוא"ח סי' א' וכשיסיים פ' העולה יאמר רבון העולמים יהר"מ שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפ' המנחה והשלמים והאשם ואחר פ' החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה עכ"ל. וכתב ע"ז רבינו הב"י וז"ל לפי שאינה באה נדבה כלומר אבל אשם אע"פ שאינה באה בנדבה כיון דתנן בפ"ו דכריתות ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום אמרו על בבא בן בוטא שהי' מתנדב אשם תלוי בכל יום כבא בנדבה דמי. ואע"ג דחכמים פליגי עלי' כיון דבבא ב"ב הוה עביד בה עובדא כי אמר יהר"מ שיהא זה חשוב כאלו הקרבתי אשם שפיר דמי ואשם ודאי אפשר דבכלל חטאת הוא כיון שאינו בא אלא על חטא ידוע ומאחר שכתב רבינו שאחר פ' חטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה ממילא משמע דה"ה לפר' אשם ודאי שלא יאמר אחרי' כן ואפשר דכיון דשם אשם אשכחן דבא בנדבה דהיינו אשם תלוי בכל אשם יכול לומר יה"ר שיהא זה חשוב וכו' אפי' אם הוא אשם ודאי וראשון נראה יותר. ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב שהאשם הוא כמו בא בנדבה לפי שאמרו בנדרים שהחסידים נודרים עצמם לנזיר כדי להביא קרבן א"כ נראה שיש לו לבא כמו נדבה ער"ל. וגם הרב מהרינ"ח ז"ל כתב מה שמקשים שגם האשם אינו בא בנדבה אינו קושיא שהרי אשם נזיר בא בנדבת נזירות ע"כ. ואע"פ שפר' האשם הכתובה אצל פ' חטאת ועולה ושלמים לאו אשם נזיר הוא משמע להו ז"ל דשם אשם חד הוא עכ"ל: ושמעתי מפי מ"ה הגדול א"א ועטרת ראשי שהקשה לדברי הרבנים הנז"ל דאי משום אשם נזיר שתחלתו בא בנדבה שהתנדב להיות נזיר קרינן לשם אשם דהוי בנדבה א"כ טעם זה ליהוי לחטאת דגם הנזיר מביא חטאת ואדרבא האשם שמביא הנזיר אינו אלא אם נטמא אבל סתם נזיר אינו מביא אשם, אלא חטאת ועולה ושלמים וא"כ יותר מקרי החטאת נדבה בנזיר מהאשם כי האשם אינו ודאי שיביאהו (אם לא יביאהו) ואדרבה הכי אמרו בגמ' שחסידים הראשונים שהיו רוצין להקריב חטאת היו מתנדבים בנזיר כדי שיתחייבו בחטאת אבל האשם אינו בידם להביא אם לא יטמא ולהטמא לכתחלה איסורא קעביד דעבר אעשה דקדוש יהי' וא"כ מ"ש אשם מחטאת ואדרבא איפכא מסתברא והוא קושיא עצום הניחו בצ"ע. וכל שומעיו כמוני כמוהם הנחנו הדבר בצ"ע עד עתה שהאיר ה' עיני וזכות הרבנים והרב מרי א"א ז"ל סייעני בקוראי בהרמב"ם ז"ל בה' שגגות ספ"ג ז"ל כל האשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר עכ"ל והביא רבינו מוהרי"ק ז"ל שהיא ברייתא בפ"ג דנזיר תניא הביא את חטאתו ולא הביא את אשמו מונה. ע"כ. וכן הביא רבינו בה' נזירות סי' ס"ח עי"ש. וא"כ זכינו ומצאנו דשאני אשם נזיר שתחלת הנזירות בא בנדבה שהתנדב להיות נזיר ואח"כ אם נטמא שמחויב להביא אשם אותו האשם אינו מעכב הכפרה אמטו להכי גם בסופו נדבה מקרי כיון שאינו מעכב הכפרה ואפ"ה מביאו אין לך נדבה גדולה מזו משא"כ חטאת הנזיר שכיון שהי' נזיר החטאת שמחויב להביא מעכב הכפרה מאשר חטא על הנפש נמצא דתחלתו נדבה וסופו חובה משא"כ האשם שתחלתו וסופו נדבה. ור"א בן יעקב קרי לנזיר מחוסר כפורים עד שיביא את חטאתו עיין בריש פ' ד' מחוסרי כפרה. א"נ בנזיר טמא שחייב להביא ב' תורים א' לחטאת וא' לעולה ובהמה לאשם החטאת מעכב שאינו יכול למנות נזירות טהרה עד שיביא תור א' לחטאת כמ"ש בברייתא הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה משמע דוקא כשמביא את חטאתו. גם הרמב"ם ז"ל לא קאמר דאינו מעכב הכפרה אלא האשם מברייתא זו הא החטאת דא' בברייתא שצריך להביא ואח"כ למנות קרינן בי' מעכב את הכפרה ודוק. והאשם אינו מעכבו שיכול למנות אע"פ שלא הביאו נמצא דאינו מוכרח להביא האשם משא"כ החטאת או חטאת העוף דנזיר טמא או חטאת בהמה בנזיר טהור כל חד וחד מעכב למלתי' וקרינן בהו דמעכבי כפרה משא"כ האשם ודוק:
ולמה שמסתפק רבינו מוהרי"ק ז"ל בפ' אשם ודאי וקאמר דכיון דשם אשם אשכחן דבא בנדבה דהיינו אשם תלוי יכול לומר יה"ר אפילו אחר פ' אשם ודאי מסייעינן ליה פורתא דהביא הרא"ש ז"ל בפי' למס' נדרים דף ו' ע"א לגבי דין השוחט לשם חטאת וכו' דלגבי אשם אם שחט לשם אשם ודאי דוקא כשר שאינו נידר ונידב. אבל אם שחט לשם אשם סתם נעשה כמי שנדר לשם תלוי בפי' שהוא נידר ונידב ופסול עי"ש דפירש דאל"כ קשיא דיוקא דרישא אדסיפא. ולי הצעיר קשיא דנימא איפכא דבסתם נעשה כמי שאמר אשם ודאי וכשר והוי נעשה מרישא לסיפא משא"כ לסברת הרא"ש ז"ל דהוי נעשה מסיפא לרישא עי"ש. נקוט מדברי הרא"ש ז"ל תרתי דס"ל דהלכה כר"א דאשם תלוי הוי נידר ונידב ולהכי הטור ביו"ד סי' ה' פסק הכי כסברת אביו ז"ל ועדיפא מינה אית לי' להרא"ש דאפי' דאמר אשם סתם הוי כמי שאמר בפי' אשם תלוי דשם אשם חד הוא ואמרינן שכיון שהאשם תלוי בא בנדבה בכל יום כששחט זה וא' אשם סתם לאשם תלוי כוון ולא לאשם ודאי דמידע ידע שאינו בא בנדבה וה"ז מסייע למרן מוהרי"ק דאפי' אשם סתם כיון דל"ק אשם ודאי בתר אשם תלוי שדינן לי' ולהכי אפי' פי' בו אשם ודאי יכול לומר יה"ר דאין בין אשם ודאי לאשם נזיר חלוק במעשה הקרבן רק שאשם תלוי הוא ביוקר שוה שתי סלעים ולא פחות משא"כ אשם ודאי דאפי' בפחות מהני וכיון שאפי' אשם סתם כיון דל"ק אשם ודאי בפי' אמרינן דהוא אשם תלוי גם בפי' אשם ודאי יכול לומר יהר"מ ודוק:
אך אעיקרא דדינא קשיא היכי פסקי כר"א דאי משום מתני' דחולין דסתמא כר"א דאשם תלוי קרי לי' נידר ונידב הא בכריתות תני לה בפלוגתא דר"א וחכמים והוי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם. ובפרט בתרתי מסכתי. ותו דעדיף לן המחלוקת כיון שהוא באתריה משא"כ מתני' דחולין דאיתנייא אגב. והרמב"ם ז"ל פסק בהל' שחיטה כחכמים כמ"ש הב"י ביו"ד סי' ה' עי"ש. ועד עתה לא מצאתי רק ברייתא סתמית בכריתות סוף ע"א בדף י"ח דקאמר ת"ר אכלום שניהם בשוגג שניהם חייבים השני לא מן הדין וכו' ושקלא וטריא בגמ' בברייתא זו ואוקמה אשי דהיא ר"א דאמר מתנדב אדם אשם תלוי עי"ש וכיון שברייתא זו שקלו וטרו בה ורב אשי אוקמה כר"א הלכתא כוותיה דר"א וה"ל סתםואח"כ מחלוקת במשנה וסתם בברייתא ורב אשי דשקיל וטרי בה ומוקים לה אליבא דר"א הכי נקיטנן ודוק. והרמב"ם ז"ל פסקה להאי ברייתא כולה בה' שגגות פ"ח ופסק כרבי ואפ"ה פסק דאם אכלום ב' בשוגג חייבין אע"ג שבגמרא אמרו דהיינו דלא כרבי ואיהו פסק כרבי מה שאמר בגמרא דהיינו דלא כרבי משום שאמר בברייתא ולא מן הדין ואליבא דרבי הוא מן הדין והרמב"ם ז"ל דחייב ואה"נ שיהיה מן הדין כרבי והוא ז"ל אזיל לטעמי' דפסק כרבי ובדין אשם תלוי פסק דלא כר"א דאינו מביא אשם תלוי בנדבה נמצא דמה שמביאים שניהם היינו מן הדין ודוק. (סיום זה כתבתיו דרך אגב הגם כי אינו הכרח למאי דאתא עליה): אמר המני"ח זכות אבותי הקדושים הזמין לפני מציאה יקרת הערך וזכינא בה לתרוצי ההיא קושיא קמייתא שהקשה מר זקני הגדול אבי אבי אמא להגאונים מהרי"א ומוהרינ"ח ז"ל עמ"ש בש"ס מסכת מנחות דף י"ג ע"ב אליבא דרבא דס"ל כסברת רבנן דחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם או לחטאת ע"ז כשירה. אך אם שחטה לשם חטאת נזיר או מצורע פסולה משום דהנהו חטאת נזיר וח"מ עולות נינהו ואין חטאת נזיר וח"מ באין לכפרה רק להכשירו שישתה יין ושיטמא כו' ואינם באים לכפרה רק לשם דורון והרי הם כעולות ולהכי דמי כשוחט חטאת לשם עולה וכיוצא בזה הובא במ' זבחים דף ט' ע"ב ע"כ ענין השמוע' עם פירש"י ז"ל. הנכון שבפירושים עם זה מה טוב ומה נעים שבשלמא בענין האשם של נזיר כיון שבא משום כפרה או משום שנטמא דהיינו מה שאמר הכתוב מאשר חטא על הנפש שלא נשמר שלא לבא עליו טומאה ואע"פי שהיה בשוגג או באונס עכ"ז היה לו לשמור עצמו ככל חייבי חטאת על מה שחטאו בשוגג כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' שגגות ובפרט על דרך דרש שהצדיק גמור ה' שומרו חונה מלאך ה' סביב ליריאיו לשומרם שלא יבא חטא שוגג או באונס על ידם כמ"ש מרי הרב הגדול הגאון מר זקני ז"ל בספרו השני עי"ש:
א"נ דהיינו מאשר ציער עצמו מן היין בלא תועלת כיון שנטמא והימים הראשונים הלכו לאיבוד וכמ"ש הרב החסיד בעל ס' כבוד חכמים ז"ל בפרק עשרים עי"ש ומוהר"מ אלשיך ז"ל על פ' וכפר מאשר חטא על הנפש אך בנזיר טהור השכר מרובה על ההפסד שהיה קדוש לה' משא"כ בנזיר טמא ובגמ' אוקימנא האי קרא דמאשר חטא על הנפש דוקא בנזיר טמא עי"ש בגמ' בנזיר. סוף כל סוף אשם דנזיר על חטא הוא בא כשאר האשמות ולהכי כשיקרא פ' האשם יכול לומר יה"ר וכו' כיון שאשם נזיר בא על חטא וראשיתו בא על ידי שנדבה רוחו לנדור בנזיר אך עתה האשם בא על חטא והרי הוא כשאר אשמות ולכן אנו אומרים שם אשם אחד הוא ויכול לומר אחר פ' האשם יה"ר וכו' אך בחטאת אינו יכול לו' לפי דחטאת נזיר דין עולה יש לו שבא לשם דורון והא קמן דלגבי שוחט חטאת דם לשם חטאת חלב כשר לפי ששם חטאת חד הוא ואם שחט לשם חטאת נזיר פסול לפי דחטאת נזיר עולה היא. זו היא סוגיא דשמעתתא ולהכי אינו יכול לקרות אחר פ' החטאת יה"ר וכו' כיון שחטאת הנזיר ראשיתו בא ע"י נדבה לפי שגם באחרונה דין עולה יש לו ולא מצינן למימר שם חטאת חד היא דחטאת זה כעולה ממש דמי והא קמן דאם שחט חטאת אחד לשם חטאת נזיר זה פסול כחטאת שהקריבו לשם עולה דפסול ואלו שחט לשם חטאת אחר כשר א"כ איך תעלה דין חטאת נזיר זה לחטאת אחר כיון שחלוקין מה שא"כ באשם נזיר דהרי הוא כשאר אשמות כדינו ולהכי כיון שהוא כשאר אשמות ואפ"ה בא בנדבה להכי אמרי' שם אשם חד הוא אבל החטאת כיון שאינו כשאר חטאות דין עולה יש לו דוק והבן:
סוף הספר