אור ברסלב
וקנה לך חבר חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר › סימן רב - הנהגות נכונות לש"ץ

וקנה לך חבר

חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן רב - הנהגות נכונות לש"ץ

סימן רא - האמונה בצל הפיגועים

מאת ר' משה בן משיח / מחוברת ניסן תשס"ב (שנה ב') סי' סא

לא פעם קורה שבשעה שמתכנסים בבית הכנסת לתפילה בצבור, ומגיע הזמן שהחזן צריך לעלות, מסתכלים הקהל אחד על השני. ופעמים יש חזן, אבל החזן אינו ראוי לעלות לפני התיבה לכתחילה. ולכן מן הראוי לעורר קצת הלכות והנהגות חשובות לכל שליח ציבור, ובמיוחד לשליחי ציבור שעולים בקביעות בשבתות וחגים. ואכתוב מקצת דברים ממה שלמדתי בשיעוריו של מו"ר הרי"ך שליט"א [אשר אצלו למדתי להגות את התפילה כראוי הדק היטב.] וגם כמה דברים ממה שראיתי בקונטרס שהוציא לאור החזן החשוב נז"י ר' משה חבושה הי"ו אשר ידוע בתפילתו הנאה והמדוקדקת, ולא בחינם מינהו מרן הראש"ל שליט"א להיות חזן בימי הסליחות בלוין. והנה מרן הש"ע ז"ל לא כתב סימן מיוחד על זה ונמשך בזה אחר הטור, מ"מ לא השיבנו ריקם ובכמה מקומות הזכיר מרן ז"ל כמה פרטים הנוגעים בנידון זה ובכדי לזכות את הרבים אמרתי בס"ד ללקטם ולהביאם אל מקום אחד עם מקורותיהם בס"ד.

הנה בגמרא תענית (טז.) גבי תפילת תענית מנו חז"ל מה הם התנאים הדרושים להיות שליח ציבור העומד לפני התיבה. א) שיהיה ביתו ריקם מעבירות. ב) פרקו נאה. ג) שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו. ד) עניו. ה) מרוצה לעם ו) יש לו קול נעים וערב. ז) בקי לקרוא בתנ"ך, ולשנות במדרש, תלמוד, הלכות ואגדות. ע"ש. וכ"כ הטור (סי' נג) שלכתחילה צריך שיהיה בש"ץ בכל תפילה ותפילה התנאים הנ"ל ורק אם אין מוצאים מי שיש בו כל המידות הללו יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים. וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות תפילה הי"א, ואין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו וכו' ומשתדלין להיות ש"צ אדם שקולו ערב ורגיל לקרות וכו' עכ"ל.

ואכן רבים מאתנו זוכים להיות מידי פעם להיות שליחי ציבור בין בשבת בין בשאר ימי השבוע בחגים ובימים הנוראים ואף אם יתמלאו בנו התנאים הנ"ל מ"מ עדיין עלינו לדעת שישנם עוד כמה פרטים שעליהם לפעמים אנו מדלגים מחוסר ידיעה והנני בא לפרטם בס"ד.

להכין לפני התפילה ניגון נאה ולבדוק אם מתאים לכללי הדקדוק של התיבה – לא פעם קורה כשמעלים חזן לתפילת ערבית או שחרית של שבת מנסה החזן להעלות בזכרונו איזה ניגון נאה שמתאים לקדיש וכתוצאה מכך הוא מתרכז בניגון עצמו ולא בכוונת הקדיש. וגם אם כבר מצא ניגון לאמירת הקדיש אותו ניגון גורם לקריאה לא מדוקדקת ופיסוק לא נכון של הקדיש, [ויש ניגונים שגוררים את הקורא לבטא את כל הקדיש במלעיל.] לדוגמא: השיר המפורסם אשר רגילים רבים מן החזנים להתאימו בקדיש הוא ניגון הפיוט "לך אנא עורך" (מקאם נהוואנד) שלפי צורת הניגון מילת "שמיה" נאמרת מלעיל, ושתים רעות עשה, האחד, שהיא מלרע ולא מלעיל. ועוד, שאין לעמוד בשוא. וצריך ליזהר לאומרה במלרע וכן כל כיוצא בזה. אשר על כן צריך להסביר בלשון רכה לכל חזן וחזן שהכלל בזה הוא שהניגון הולך אחר הקדיש ואין הקדיש הולך אחר הניגון וכמו שכתב כל זה החזן ר' משה חבושה הי"ו בקונטרסו הנ"ל. ושם נתן עצה טובה, שכל חזן לפני בואו לבית הכנסת ישב ויסדר בביתו את תפילתו בכך שבכל דף ודף ידע מראש איזה מקאם יעשה או שיכתוב על גבי סידורו של השיר שאותו רוצה להתאימו בקטע זה או אחר, לדוגמא: בערבית של שבת, את הקדיש, בניגון פלוני. ראו בנים את גבורתו, בניגון פלוני. וכן על זה הדרך ובכך יקיים מה שכתוב "הכון לקראת אלוקיך ישראל" ואשרי המקיים זאת. ע"כ.

ניגון המוכר לרוב הציבור - נלע"ד, שלא לנגן ניגון שיר שלא מוכר לציבור כי הציבור אינו נמשך אחר ניגון זה וגם הוא בדרך כלל טורח עבורו.

כוונת הלב לשם שמים - עוד בעיה שלצערנו הרב ישנה במעט חזנים שניכר מאוד שעיקר תפילתם היא להתפאר בקול שה' יתברך נתן להם ומענגים את התפילה בשירים יפים. צריכים הם לדעת, שתפילה בניגון הוא דבר נאה ומתקבל אלא שצריך ליזהר בכוונת הלב שאם כן יש חשש שאינם מוציאים את הציבור יצא חובה. וכיו"ב ראיתי שכתב הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו שארית יוסף (ח"ב סימן נג סעיף ד) וז"ל: שליח ציבור המאריך בתפילתו ומסלסל בקולו בנעימה צריך לעשות זאת מפני שהוא שמח בלבו על שזיכהו ה' לשבח ולפאר בקולו הערב את השי"ת והרי זה משובח וכו' אבל אם מכוין להשמיע קולו לציבור כדי להשתבח ולהתפאר, הרי זה מגונה. עכ"ל. ועליו ועל כיוצא בו נאמר "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" (הרשב"א בתשובה ח"א סי' רטו ונפסק בשו"ע סי' נג ס"א).

לא להלחין ניגונים משירי עגבים וכיוצ"ב המוכרים לציבור - והנה אע"פ שמעיקר הדין מותר להלחין מנגינות משירי עגבים, מ"מ נראה כי כל מקום ומקום לפי מקומו, כגון בבית הכנסת של בעלי תשובה שיודעים ומכירים שירים אלו, אין לנגן במנגינות הנ"ל כיון שדבר זה עלול להזכיר להם את השיר המקורי, וח"ו אח"כ יכול להיגרם מזה נזק רב. וכן מתבאר בילקוט יוסף (שם סעיף מ). ובבתי כנסיות של בני תורה וכיוצא רצוי לנגן ניגונים מן המקורות.

ש"צ המניח ידיו על האוזן בשעת הניגון – בילקו"י (שם דף ס בהערה), דן אודות שליח ציבור המניח ידיו על האוזן בעת זמרה, האם יש בזה משום גסות הרוח, כמי שמניח ידו על הסנטר. ונטתה דעתו, שאין בזה יוהרא מכיון שהש"ץ עושה את זה כדי לשמוע היטב את מה שהם מנגנים. כיעו"ש. ומ"מ אין נכון לעשות תנועות מוזרות וחורגות בעת הניגון מכיון שנראה קצת כיוהרא. והמשכיל יבין.

יהי רצון שהקב"ה יזכנו להיות שליחי ציבור עבדי ה' למען שמו באהבה, ויתקבלו תפילותינו ברצון.

תוכן העניינים

וקנה לך חבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה