חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן קפ - גאולת הארץ [דמתקרי "עצמאות"]
ממדור חכמה ומוסר/ חוברת אייר תשס"א (שנה א') סי' מב
א"ה: אמרתי אל לבי להעתיק כאן מאמר נפלא מתוך ספר קרית ארבע (עמו' סג) להגאון ר' אברהם הכהן זצ"ל (אשר היה רב ומו"צ בשכונת תלפיות, ירושלים). שבו יתבאר מהי "עצמאות" אמיתית באספקלריא מאירה של תורתנו הקדושה. וזה לשונו שם:
הגאולה העתידה והנכספת, היא ענין חיובי מאוד לתקון העולם והאנושות, ואלמלא היא, חוקות שמים וארץ לא שם, כי היא המטרה הסופית של הבריאה כולה, וכמו שאמרו חז"ל כי רוחו של משיח כבר נברא לפני בריאת העולם. והנה ידוע שהלילה הוא מסמל הגלות, והיום שהוא אור בהיר מסמל את הגאולה השלמה, ואחרי חשכה גדולה החופפת את כל היקום, נדמה, כאילו החשכה תפרוש כנפיה לעולם ותמשך ללא סוף. אך בסופו של דבר בוקע השחר קמעא קמעא, ובזמן הופעת השחר, נדמה לנו כי כל כוחות החשיכה נלחמים עם השחר ומתנכלים לו, ורוצים להפריעו ולכבות את אורו, אולם בסופו של דבר עולה השחר במלא זוהרו, מפזר הוא את ענני האפילה, ודוחה את כוחות החשכה, ומביא את קרני השמש לעיני כל היצור. כן גם בגאולת ישראל העתידה, אחרי לילה קשה וחשכה נוראה, יבקע שחר הגאולה, על אף התנכלות כל כוחות החשיכה, הגאולה תצמח בהדרגה, ותביא בסופו של דבר את אור השמש הגדול. דברים קצרים אלה מבליטים בזכוכית מגדלת את כל ההיסטוריה של עם ישראל בכל התקופות בכלל, ושל תקופתנו בפרט. אחרי אלפיים שנות גלות ושמדות וגרוש, טירוף והתנכלות והסתערות, על עם ישראל הדל והחלש, במשך כל נדודיו בכל העולם, ואחרי השואה האיומה שאפפה אותנו, והחריבה שליש בערך מן עמנו האומלל, ברצח אכזרי נורא, בכבשונות אש ותאי גזים, אשר לא נשמע כמוהם מבריאת העולם, חשבו רבים שחשכה זו תימשך עד אין סוף. אולם דוקא בשעת חשכה זו הקשה והנוראה אירע לנו נס הצלה, וזכינו לארץ האבות להבנות בה, על אף שכל כוחות החשכה לא יכלו להשלים עם זה, והם מתנכלים לניצוץ האור הקטן הזה שזרח ורוצים לכבות אותו, הידידים והשונאים יחדיו התאחדו לא רק לשם מלחמת כיבוש, אלא לשם השמדה וכליון טוטלי, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד (תהילים פ"ג). אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים, הננו מכריזים קבל כל העולם ואומרים להם: עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל, כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב, ובטוחים אנו כי עם ישראל יושע בה' תשועת עולמים בגאולה השלמה, ולא נבוש ולא נכלם.
חכמינו ז"ל במדרש אמרו, שהקב"ה הראה ליעקב אבינו ע"ה השר של בבל עולה עולה, ואח"כ יורד, וכן השר של יון, וכן של אדום, אחר כך הראה לו עלייתם של ישראל, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ע"ה, אמר: ח"ו שמא גם לבני יש ירידה גם כן. אמר לו הקב"ה: ועתה אל תירא עבדי יעקב וגו', אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית (ויקרא רבה כ"ט ב'). דור הולך ודור בא, מלכות הולכת ומלכות באה, גזרה באה וגזרה הולכת, וישראל לעולם קיימים, לא כלו ולא יכלו לעולם. וכבר הבטיח ה' על ידי הנביא ואמר: כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם! וכן כתוב בתורה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.
במשך שנות גלותנו הרגשנו על עורנו ובשרנו כל היסורין שבעולם, וברוך השם החזקנו מעמד, כתוצאה מהאמונה והתקוה החזקה המקננות בלבנו, שכל ייעודי הנביאים יתקיימו במלואם, וכשקראנו בתורה: ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו, האמנו בזה בכל לבנו ונפשנו, ואמרנו אשרי הדור שיזכה לראות במו עיניו קיומם של הדברים האלה, וברוך השם בימינו אנחנו דור יתום, דור של שרידי חרב ושארית הפליטה מניצולי השואה, זכינו שנתקיים בנו "ואשבור מוטות עולכם", זכינו ברוך השם שנתקיים בנו מה שנאמר: אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. ראינו ברוך השם, את קבוץ הגלויות מכל ארצות תבל. שונאי ישראל לא יכלו להשלים עם תחייתנו, ועושים הכל כדי למרר את חיינו, גורמים לנו אבדות בנפש ללא הרף, ומציקים לנו בכל דרך אפשרית, אולם אנו בטוחים בצור ישראל וגואלו, שהקשר שלנו עם א"י ותורת ישראל הוא נצחי, ושום כוח בעולם לא ינתק אותנו מכאן, ומחכים ומקוים אנחנו יום יום לתשועת ה' שתבוא במהרה בימינו, הופעת מלכנו משיחנו, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, אמן.
עצמאות ישראל ומדינתו אינה הגאולה האמיתית לעמנו, כי לצערנו הרב עד כה ראינו רק העצמאות הפיזית החומרית, אבל נשמת העם עוד לכודה וכבולה בכבלי ברזל בידי כוחות הטומאה והסטרא אחרא, הולכים ומתארגנים ארגונים שלמים נגד ה' ונגד תורתו, זרמי היהדות המזויפים הנקראים בשם רפורמים וקונסרבטיבים דרסו רגלם על אדמת הקודש, ובעזרת הערב רב אשר בתוכנו, התחילו להשתלט ולהשליט את תורתם המזויפת בענייני הלכות והתפילות והגיור וכו', וההיסטוריה חוזרת על עצמה, שגם הצדוקים שהיו בזמן בית שני (הדומים ממש לרפורמים) עשו שמות בעמנו, וגרמו להרס וחורבן בתקופת הזוגות והתנאים הגדולים, והרגו כמה וכמה מגדולי האומה וחכמי ישראל הגדולים, (תורתנו הקדושה המפורשת על ידי רבותינו התנאים והאמוראים בעלי רוח הקודש ונבואה, והיה להם כוח אפילו להחיות מתים וכו', היא האמיתית, וממנה לא נזוז אפילו כחוט השערה, ואלו תורתם של ה"רפורמים" החדשים מקרוב באו, אשר השחיתו והתעיבו בתורה לפי דעתם ולפי שכלם, לקצץ ולגרוע כפי רוחם ושאיפתם החומרית השאפתנית והגאותנית, ברור ופשוט כשמש שהכל מזויף לחלוטין. ואוי לו לדור שכך עלתה בימיו, שהערב רב נותנים להם גיבוי מלא, וחושבים אותם לאחד מהזרמים של היהדות, כאילו היהדות יש בה חלילה כמה סוגים וכמה זרמים. והלא זה ידוע בכל הדורות שהתורה היא רק "אחת" ולא תשתנה לעולמים, וכמו שכתב הנשר הגדול רבינו הגדול הרמב"ם, שאחת מי"ג עיקרים של האמונה הוא שהתורה שניתנה על ידי משה רבינו ע"ה לא תשתנה לעולם, וכמו שכתוב בפיוט "יגדל", לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו, וכל מי שיחשוב שיש כמה תורות, הרי זה כופר בעיקר ואפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא).
עוד אנו רואים לצערנו הרב, שבארצנו המשפט אינו לפי רוח התורה, החוקים הם מלוקטים מכל האומות, אבל לא מן תורת ישראל. וזה בדיוק מה שאמר המן לאחשורוש על ישראל שבאותה תקופה שהיו גם כן מתבוללים, "ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים"… הכוונה דת המשפט שלהם שנוי ומיוצר מכל חקי העמים, אבל "ואת דתי המלך", מלכו של עולם, "אינם עושים"…
אי לזאת אנו כולנו הנאמנים לתורה הנאמנה והאמיתית, אנו המאמינים בני המאמינים, עלינו להתאזר ולהתייצב כמו נד, ולהקדיש את כל מרצנו וכוחותינו נגד כל אלה עוכרי ישראל ומחריבי האומה, לא לשם מרד, ולא לשם מלחמה, ולא לשם מחתרת ח"ו כי כולנו יהודים, כולנו בני איש אחד נחנו, אלא עלינו לעשות הכל להחיות את שממת "הרוח" של ארצנו ושל עמנו, לפחות במידה שמפרים ומפריחים את שממת הנוף, ואת ההרים השוממים והחשופים, ועלינו להפיח נשמה קדושה בגוף ההולך ונבנה, וכדברי גדול אחד שאמר, כי לנפטר מאחלים שתהיה "עליה" לנשמתו, ובתקופתנו זו צריכים לבקש ולאחל שתהיה "נשמה" ל"עליה" זו לארץ, שעולים ובאים אליה מכל קצות תבל. וחז"ל כבר רמזו לנו את זה בדבריהם הקדושים, שהבטיחו לנו שעתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות (כתובות קי"א ע"ב וברש"י שם) וכוונתם כנראה גם לאילני סרק הרוחניים, אלה אשר נמשכו אחרי הריקנות והעבריינות, הכפירה והאפיקורסות, והם כאילני סרק הרועשים וגועשים יותר מדאי בלי הנבת פירות, שגם על אלה יושפע רוח אלוקי עליון, ויחזרו בתשובה, ויניבו פירות ופירי פירות אשר בהם נתפאר, וכמו שכתוב נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.
זכינו ברוך ה' בדורנו ובתקופתנו לנסים גדולים נגלים ונסתרים, האירה ההשגחה העליונה לנו פנים, שונאינו המושבעים לא יכלו להשלים על זה, ויפלשו אל תחומי הארץ, בבטחון גמור שבמשך ימים אחדים ישמידו אותנו מתחת שמי ה', ונפנפו בזלזול ובלגלוג לזרוק אותנו לים, הסכנה היתה עצומה, ורק נסי ה' של ההשגחה העליונה, וגבורתם העילאית של בנינו שהקריבו את חייהם למען קידוש ה', נחלו כל הצבאות האלה תבוסה כתבוסת סנחריב בשעתו. והנס לא היה מקרי וחד פעמי, הוא נמשך ברציפות, השכנים רוצים בכל שעה להשמידנו, וידו של הקב"ה נטויה תמיד לשמור עלינו. קרננו שהיתה שפלה וירודה ומבוזה בין האומות, הורמה למעלה מעל ומעבר, ושם גבורת ישראל יצא לתהילה לשם ולתפארת בכל העולם, מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון. וזוהי מהלומה כבדה ועצומה כלפי העם הנוצרי במיוחד, הם הנוצרים חשבו וגם רשום בדתם, שכבר נחתם גורלם ועתידם של היהודים, אבד חלילה סברם ותקותם, וישארו עם נודד לנצח וסובל בגלות, כדי לכפר על עון אותו האיש (יש"ו משיחם שהרגנו אותו כביכול ), ופתאום קם עמנו לתחייה, והוא עומד ומכריז לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה. זכינו ברוך השם לממדים עצומים ידועים ובלתי ידועים, אולם אסור לנו להיות שיכורי ניצחון, ולהשלות את עצמנו שהכל כבר בסדר, אמנם הצלחנו להגיע למדה מסוימת של עצמאות מדינית, אולם טרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה הנפשית והרוחנית. זכינו לגבורה עילאית בשדה הקרב, אבל טרם זכינו למדת הגבורה האמיתית של איזהו גיבור הכובש את יצרו, היכן אורך הרוח שלנו? היכן הסבלנות והענווה? היכן אהבת ישראל? ואפילו אהבת ארץ ישראל, שהתגעגענו כל כך אליה ומסרנו עליה את נפשנו, הולכת ומתאדה לעינינו, ומאות אלפים כבר ירדו לגולה, ואפילו למקומות מדורי גהינום, שבהם נשרפו מיליוני יהודים אבותינו וקרובינו. יש הרבה מאד ליקויים ופגמים בחיי החברה והצבור, במצות שבין אדם לחברו, ובין אדם למקום, ועיקר העיקרים, ראש דאגותינו על שהנוער שלנו הולך ומתדרדר, הולך ומתרחק מאתנו, ודוקא עכשיו בשעה שהגענו לחוף, אל המנוחה בארצנו, הוא הולך ומתרחק מאוד ממעייני הישועה, וזוחל אל ההפקרות והריקנות של הדור.
אמנם אין מקום ליאוש, מאמינים אנו באמונה שלמה שיתקיימו כל ייעודי הנביאים במלואם, ונבואת הנביא ישעיה שאמר, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, תתקיים בעזרת השם, אמנם השורשים שלנו טובים ואיתנים הם, אולם אסור לנו לשבת בחיבוק ידים, באדישות ובשויון נפש, עלינו להיאבק ולעשות הכל למען הפצת תורת אמת בין הנוער והעם. בשנות הגולה בשעה שהיינו שותתים דם הלוך ודמוע ללא הרף, ונהרות דמעה ונחלי דם סחפו אותנו לכל עבר, יצרנו יצירות גדולות ועצומות בשטח התורה והיהדות, קרקע מוצקה לא היתה מתחת לרגלינו, אבל יצרנו רקיע עליון נורא ונשגב מעל לראשנו, ובכח רוחנו הכביר הזה הגענו עד הלום, בכח רוחנו זה, עמדו בנינו בגבורה עילאית, והקריבו את חייהם למען גאולת העם והארץ. עלינו לזכור היום, שכל חיי עמנו הוא שזור עם העבר מזמן מתן תורה, ולא מתחיל רק מיום הקמת המדינה, אנו רואים היום לצערנו, שהבן לא רוצה לדעת מתולדות האומה הנשגבה והמפוארת שלנו, את כל זה הוא רואה כדברים גלותיים, שנפשו סולדת מהם וזרים לרוחו, כל ההיסטוריה של הבן היום מתחילה רק ממלחמת השחרור ותו לא. הוא רואה עצמו "כבריה חדשה", "ישראלי" שאין בינו ובין יהודי התפוצות ולא כלום, ונגד זה הם מתקרבים ומתערבים בגויים יושבי הארץ, אויבנו ושונאינו בדם ובנפש, היודעים איך להפוך את עצמם "לישראלים" כביכול. (וזה דומה לדוב המעטף עצמו בעור של אריה, לשם התחפשות בעלמא כהתחפשות של פורים, דסוף סוף הוא בעצמו רק דוב, ולא אריה, והמחזה הוא רק אחיזת עיניים) וממילא ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ועד לנשואי תערובת, ומכניסים נטיעות הרסניות וסרטניות בכנסת ישראל היקרה והקדושה, ומיד אז מתעוררים ההורים מתרדמתם, ובוכים במר נפש על מר גורלם ועל הבושה והחרפה שגרם להם הבן, ובאמת עיקר האשמה מוטלת על ההורים עצמם, אשר מרוב אדישותם הזניחו את תורת החינוך הקדוש המסורתי העיקרי מבניהם יקיריהם, ובכך נוצר המצב הנורא שהבנים נותקו לחלוטין משרשרת הדורות, ומרציפות תולדות העם.
אדוננו נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה, אומר בתהילותיו וזמירותיו, שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וגו', הלוך ילך ובכה וגו', הכוונה שהוא פונה אלינו בעצה: אתה עם ישראל המהולל, שעמדת במבחן הצרות והיסורין ובתנאים הקשים ביותר, "זרעת" ויצרת זרעים חשובים ויקרים בתקופה שהיית "הלוך ילך ובכה" (לשון הפסוק, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע), והזריעה שלך בכל שטחי היהדות והתורה עלתה כל כך יפה, ורכשת פנינים יקרים מאוד בחכמת התורה העמוקה, רשמת וכתבת רבבות ספרים יקרי ערך במשך כל הדורות, בימי הבכייה ובימי הצרות! כשתזכה לבא יבוא ברנה (לשון הפסוק, בא יבוא ברנה נושא אלומותיו), כלומר, כשתבוא אל המנוחה בארצך בשמחה ורנה, גם אז תהיה "נושא אלומותיו", תשא על שכמך את המטען של היבול היקר הזה, תפאר בו את ביתך, ועל ידי זה תבטיח את קיום מעמדך ומדינתך לעולמי עד.
כידוע אסון גדול הוא לאדם אם הוא סובל מאוטם שריר הלב, דהיינו שלבו נסתם ונאטם, וזה בשטח הפיזי. וכן גם בשטח הרוחני, אם הלב קיבל "אוטם" דהיינו שאינו רוצה לשמוע ולקבל שום תוכחת, וכמ"ש הנביא ישעיה, השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו', זוהי סכנה רוחנית עצומה, שאין עוד תקוה להחיותו מחדש לאיתנו הראשון, ואפילו הנשמה מלאכותית עוד לא עוזרת וזהו עומק דברי רש"י "אוטם הלב" ע"ש, הכוונה כמ"ש שיקבל אוטם לב רוחני אשר לא ישמע עוד לקול מטיפים ומוכיחים, ואדרבא מחשיב אותם ללעג וקלס, וזהו תמהון לבב, שיתנה ויתפלא על דבריהם איך ידברו דברי שטויות כאלה שעבר עליהם כלח לפי דעתו הנפסדת, וככה ילך מדחי אל דחי עד הסוף.
ובאמת ההיסטוריה חוזרת על עצמה גם בימי עזרא ואנשי כנסת הגדולה, כשעלו לארץ ישראל לשקם את עצמם ואת הארץ ולבנות בית שני, היה גם כן אור וחושך משמשים בערבוביה, (כי לא היתה עוד גאולה שלמה כידוע), וכדברי הנביא, ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבתות (נחמיה י"ג), וגם הושיבו נשים נכריות, והמוזכר בנחמיה ה' י"ג כ"ח, וגם המנהיגים קברניטי האומה לדאבון הלב לא היו בסדר, הכהן הגדול היה חתן לסנבלט החורני, ויד השרים הסגנים היתה במעל הזה ראשונה (עזרא ט' ב'), ומנהיגי הדור הנאמנים לתורת ה' הדגישו כי האור והחשך משמשים ביחד, והתפללו לה' שתהיה גאולה שלמה ויעביר רוח הטומאה מן הארץ, גם בימינו בשובנו לארצנו אחרי השואה האיומה והחשך הגדול, ההגיון מחייב שאור התורה והאמונה יחדור בכל בתי ישראל. ברם המצב דומה לימי עזרא ונחמיה, מצד אחד אור גדול, הישיבות מלאות תלמידים לרבבות בן פורת יוסף, האור של התורה הולך ומתרחב, ומצד שני בערות ועם הארצות שאין כדוגמתה. מצד אחד אהבת ארץ ישראל, ומצד שני ריקנות הפקרות וירידה מן הארץ. מצד אחד התדרדרות עד למדורי גהינום העמוקים, ומצד שני הרבה חוזרים לחיק התשובה ומשתדלים בכל עוז להחזיר גם אחרים. מצד אחד גדולי ישראל וראשי ישיבות עובדים במסירות נפש למען גאולת נשמת העם, ומצד שני מנהיגים השמאלניים להפך, עושים הכל להרוס את התורה והאמונה מקרב העם, ועל כל דבר שרואים שיש בו משום קיום התורה ורוח ישראל סבא, מיד קמים ומסתערים בקולי קולות לבטלו, בעוונותינו הרבים לצערנו. בקיצור, מאבק קשה נטוש היום בין שני הפלגים, מחנה הדתיים ומחנה השמאלניים, ולה' התשועה, שיתן לנו לב אחד ולעובדו באמת ובלבב שלם, אמן.
[אמר המחבר והמאסף, על אף הצללים והחשך והאפלה שהתהוו בארץ אחרי קום המדינה, בנוגע לאמונה ולתורה, מכל מקום אני הקטן נראה לע"ד, שעצם קום המדינה אחרי אלפיים שנה של גלות ומרורים, דבר שלא היה ולא נברא מיום חרבן בית מקדשנו, בודאי שזה לא מקרה הוא, והוא אולי כעין ניצוץ קטן של משיח בן דוד העיקרי. ויש לי רמז נאה על זה, והוא שבקריאת קרבן הנשיאים בסוף פרשת נשא, שאנו קוראים כידוע כל אחד בביתו מר"ח ניסן עד י"ג בו, אנו רואים שקריאת נשיא שבט אפרים שהוא אלישמע בן עמיהוד, חלה תמיד ביום השביעי לניסן, והנה ידוע, שאותו יום בשבוע שחל בו שביעי של פסח, תמיד יחול בו יום העצמאות (ועל זה רמזו חכמי דורנו הסימן - ז"ע, אשר בא"ת ב"ש ג"ר וכו' כלומר ביום שחל בו ז' של פסח יחול בו ע' - עצמאות) וידוע גם שביום שחל בו ר"ח ניסן, יחול בו חג הפסח, ויוצא מזה שביום שביעי בניסן הוא גם יום שביעי של פסח, וגם יום העצמאות, ולכך אותו נשיא של שבט אפרים ששמו "אלישמע בן עמיהוד" עולה בדיוק גימטריא "יבוא בחג העצמאות", ורמז לנו גם כן כאמור, שלמרות כל רמיסת הדת וכל ערכי ישראל, והשבת, והצניעות וכו' וכו', זהו ניצוץ של משיח בן יוסף. והוא לפי מ"ש הגה"ק החיד"א זצ"ל בספרו דבש לפי (מערכת מ' אות י"ח), כי אביה בנו של ירבעם בן נבט הוא משיח בן יוסף, ע"ש. הרי לפניך שירבעם בן נבט החוטא והפושע הגדול, בנו אביה הוא משיח בן יוסף. ואם תאמר, אולי אביה זה היה צדיק, זה אינו, שכבר אמרו במסכת מועד קטן דף כ"ח ע"ב שאביה לא נמצא בו רק דבר אחד טוב ולא יותר ע"ש. והוא מפלאות תמים דעים, ומי יבוא בסוד ה' להבין את מעשיו, דברים העומדים ברומו של עולם. ובא וראה מ"ש רבינו הקדוש איש האלוקים נורא מאוד רבי חיים בן עטר זצ"ל, בספרו אור החיים בפרשת "ויחי" על פסוק - גור אריה יהודה, שכל עיקר מלכות בית יהודה, דוד ושלמה וכו' עד המשיח, השורש והיסוד שלהם היה מזיווגים מגונים, דהיינו ההתחלה של יצירת עם מואב היה מביאת לוט עם בתו, ואח"כ יהודה עם תמר, וכן ישי חמד שפחתו ובאה אשתו במקומה, ומאותו זיווג נולד דוד כמ"ש חז"ל ע"ש בדבריו הקדושים והנוראים. ומן השמים גרמו הכל כדי להשבית אויב ומתנקם, כוחות הטומאה, שלא יקטרגו ויעכבו את הנשמות הגדולות האלה שלא יבואו לעולם, ועל ידי הסיבוכים המגונים והמעורפלים האלה, כוחות הטומאה לא ירגישו, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ולא ישימו לב בכלל שמזה יצמח מושיען של ישראל, וממילא הקב"ה גומר את עבודתו שלו, ומעז יצא מתוק, ומעתה הוא הדין בענין מדינת ישראל, הדבר דומה מאוד, שהתחלת גאולתן של ישראל הוא משיח בן אפרים, אולי התחיל על ידי ערפילים ועננים חשוכים כאלה, והכל כדי שהסטרא אחרא וכוחות הטומאה לא יקטרגו, וידוע שירבעם בן נבט הוא משבט אפרים, ואם כן בנו אביה שהוא משיח בן יוסף הוא מאפרים. (ועיין בתרגום שיר השירים, ד-ה על פסוק שני שדיך וגו' שתרגם משיח בן דוד ומשיח בן אפרים) ולכן באותו יום שאנו קורים קריאת הנשיאים, דהיינו שביעי בניסן שקורים בו הקורבן של שבט אפרים, בו יחול תמיד יום העצמאות, לרמוז שעצם קום מדינת ישראל הוא בחינת ניצוץ ממשיח בן אפרים, ואם שהראשית מלא ערפילים ועננים מכל הבחינות, מי יודע מה יהיה לבסוף, והנסתרות לה' אלקינו, וה' יזכנו לראות את הגאולה האמיתית במהרה בימינו, אמן ואמן). עכ"ל הרב קרית ארבע זצ"ל.