ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל יב · פרט ג
כתב הרי"ף בשבת פראד"מ וז"ל תני' רשב"ג אומר כו' הא לא שהא ספיקא הוה. לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הוא אחמירו ביה רבנן ולא נייבם אשת אח מספיקא דכל ספד"א לחומרא כו' עכ"ל. וע"ז נתלו איזה אחרונים לדון דס"ל לרי"ף דסתם ולדות הוו ספק מה"ת עכ"פ לרשב"ג. והנה לבד מה שאינו מוכרח די"ל דה"ק דאיסור זה אם הוא נפל פוגע בחיסור תורה מש"ה חששו לו חכמים כיון שהאיסור בעצם הוא איסור של תורה משא"כ במידי דעיקרו מדרבנן. וכה"ג מבואר בעירובין (פו) וסוכה (טז) ע"כ לא אמר ר"י אלא בסוכה דאיסור עשה אבל שבת דאיסור סקילה לא. ועיי"ש בפירש"י והכונה דמצד עצם האיסור הוא חמיר טפי. אע"ג דעכשיו אנו דנין עליו לענין דרבנן. אך בר מן דין אנכי תמה איך לא הרגישו דד' רי"ף תמוהים בלא"ה. במ"ש דגבי אשת אח דמחייבי כריתות כו'. דהא באמת מה שאנו דנין עליו הוא לענין איסור יבמה לשוק שאינו אלא איסור לאו. דהא לענין שתהא אסורה להתייבם. גם לרבנן אסורה. דלדידהו הוה ב"ק מכח הרוב. ורשב"ג דפליג אינו אלא דמחמיר במה דרבנן מקילין ע"פ הרוב שתהא מותרת לשוק. ואתי רשב"ג למימר דספק הוא דדלמא הוא נפל ואסורה לשוק. א"כ אין זה רק חייבי לאוין. שוב ראיתי אח"כ שהגאון דב"ח חיו"ד (סי' ב') עמד בזה והניח ד' רי"ף הללו בלי יישוב:
ולכן נראה בהקדם ד' בה"ג (ה' מילה) וז"ל ת"ר כו' בן ח' אין מחללין את השבת ספק ב"ח א"מ ואפי' שהא כ"ט יום ה"ז נפל כו' ובן ח' דאמרי' לא משכחת לה אלא כו' בעל ופירש הא לא"ה מהלינן בשבת משום ממ"נ אם חי שפיר ואי מת מחתך בבשר יעוי"ש. אח"כ מייתי הא דשבת (קל"ו) אתמר מת תוך ל' יום ועמדה ונתקדשה אמר רבינא אם אשת ישראל היא חולצת ואם א"כ א"ח. ורב שרבי אמר אפי' לכהן חולצת. והלכה כרבינא דאמר כל שלא שהא ל' יום נפל הוא וה"מ למשריא לאתתא לעלמא אבל אסורה לייבם דתני' רשב"ג כו' הא לא שהא ספיקא הוה לגבי אשת אח דח"כ כו' ככל לשון הרי"ף הנ"ל ממש עכ"ל ודבריו תמוהין טובא במ"ש דהלכה כרבינא דאמר כל שלא שהא ל' יום נפל הוא. דהא בהא כו"ע ס"ל הכי. ואדרבה איהו משוי ליה טפי ב"ק מרב שרבי' וס"ל בא"כ דא"ח. א"ו דט"ס הוא וצ"ל והלכה כרבינא עם נקודת ההפסק. והיינו במה דס"ל בא"כ דא"ח ודלא כרב שרבי'. וכ"ה שם בבה"ג (ה' יבו"ח) שמביא פלוגתא דרבינא ורב שרבי' ומסיים עלה והלכה כרבינא ותו לא. וה"נ הכא. ואח"כ הוא דיבור חדש. וצ"ל ודאמרי' אע"ג דחי כ"ע יום כו' וקאי אדלעיל אבן ח' דלשון זה כ' שם גבי בן ח' לעיל. דבענין ההוא נחית לפרש בן ח' בכל דבריו שם כאשר יראה הרואה. וכהא דאמר מקודם ובן ח' דאמרי' לא משכחת כו' הא לא"ה הוי סב"ט או סב"ז ומחללינן שבתא ומהלינן יעוי"ש. ומייתי באמצע פלוגתא דרבינא ור"ש בסתם ולדות וסיים לה דהלכה כרבינא ושוב חוזר לבן ח' למימר דכיון דאמרי' שהוא נפל סד"א דנייבם קמ"ל דאסור מדתני' רשב"ג כו' הא לא שהא ספיקא הוה. דהא עיקר פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן בזה הוא בבן ח' כמבואר בתוספתא דשבת (פט"ז) דלרבנן נפל גמור הוא ומותר לייבם ולרשב"ג הוה ספק דלמא אשתהי כמבואר ביבמות (פ) ומש"ה מהני ליה שהא ל' יום וחתרו הראשונים דמנ"ל לש"ס בשבת (קל"ו) דפליגי נמי בסתם ולדות להיפך דלרבנן ב"ק הוא ולרשב"ג ספיקא יעוין מזה בתוס' שבת (קלו) ויבמות (פ) ובחי' רשב"א שם באורך. ואי דמיירי בסתם ולדות א"צ בה"ג לכל האורך הזה במ"ש ודאמרי' אע"ג דחי כ"ט יום כו' ה"מ למשרי' כו' אבל אסור לייבם מדתני' רשב"ג כו' עד סוף לשונו שם דבפשיטות אסור לייבם לכו"ע דרוב ולדות ב"ק הם ומהיכי תיתי סד"א דנייבם. א"ו דקאי אבן ח' דלרבנן נפל ודאי ומייבם איצטריך לאשמועינן דלא נייבם מדרשב"ג דקיי"ל כותי' והא דאיצטריך לסיים דבאבילות לא אחמור רבנן. והא בבן ח' מה"ת לא מתאבל וגם לרבנן כיון דנפל הוא לא מתאבל. הא ל"ק דסד"א דלרשב"ג דמחמיר מדרבנן דלמא אשתהי וב"ק הוא לענין אבילות ג כ מחמיר קמ"ל דלא החמירו אלא היכא דהאיסור עצמו איסור תורה. ומשום דעיקר פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן בתוספתא דשבת (ט"ז) הוא בבן ח' כמפורש שם להדיא מש"ה מפרש ד' רשב"ג לענין בן ח'. והנה ד' רי"ף לקוחים אות באות מד' בה"ג. מתפרשין דבריו נמי בבן ח'. ושם ברי"ף אח"כ מייתי דהלכה כרשב"ג. ואח"כ מייתי עובדא דרב דימי לענין אבילות ופלוגתא דרבינא ורב שרבי' לאשמועינן דפליגי נמי בסתם ולדות. א"כ לפי"ז י"ל דבסתם ולדות ס"ל לבה"ג ורי"ף כרוה"פ שהוא חומרא דרבנן: