ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל יא · פרט ו
כתב המחנא"פ בה' שלוחין (סי' ד') לשי' הסוברים דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה הוא אפי' בעשהו שליח לתפוס. תיקשי מהא דגיטין (ס"ג) דההוא גברא דשדר לה גט לדביתהו אזל אשכחה דקא ליישה אמר לה הילך גיטך אמרה לי' ליהוי לי בידך ואיבעי להו שם אי מהני כה"ג משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ולא הוה שליחות כה"ג. ותיפוק לי' דכה"ג לא מהני משום תופס לבע"ח במשח"ל דלא קנה ואפי' עשתה אותו שליח דהא מבואר בגיטין (יא) במתני' דתן שטר שחרור זה לעבדי אם בא לחזור אינו חוזר ואמר בגמ' ש"מ דתופס לבע"ח במשח"ל קנה ופירש"י ור"ן דחב לאדון שלא יוכל לחזור בו. וה"נ חב לבעל שלא יוכל לחזור בו ותי' דבכה"ג לא שייך לומר תופס לבע"ח במשח"ל כיון שהוא במקום האשה ובידו הוא למוסרו לה באותה שעה עכ"ד. והוא ממש כמו"ש לעיל (פ"ו) דכל שיכול החוב להיות שלא ע"י התפיסה לא חל על תפיסה זו שם חב לאחרים והוא מטעמא דמגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכמוש"ש יעוי"ש:
אמנם נתקשיתי בזה דשם בגיטין (סג) איתא אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה גט מיד שליח בעלה ור' חנינא אמר דעושה שליח ואמרי' בגמ' מ"ט דרב איבעית אימא משום בזיון דבעל ואיבעי"א משום חצירה הבא לאחר מכאן. א"כ קשה הא ר' חנינא ס"ל דמהני וגם רב דס"ל דלא מהני הוא משום בזיון דבעל או משום חצירה הבא לאחר מכאן הא לא"ה לכו"ע מהני והא הכא אין שליח הולכה דידי' במקום האשה ואיך היא עושה ש"ק ותפיס ש"ק דידה וחב לבעל שלא יוכל לחזור בו. מיהו עכצ"ל בזה דלא רצה המחנא"פ להק' מזה די"ל דרב ור"ח ס"ל דתופס לבע"ח במשח"ל קנה אבל מעובדא דאיל ליהוי לי בידך פריך שפיר דאתא הך עובדא קמי' דר"נ כמבואר שם ואר"נ אם איתא לדר"ח דלא חיישינן לחצירה הבא לאחר מכאן עבדי בה עובדא ור"נ בעצמו ס"ל בפ"ק דב"מ (י') דתופס לבע"ח במשח"ל דל"ק ומשו"ה מקשה מזה שפיר. אך לפי"ז אין עולה תירוצו דמח"א לנכון שתי' שהי' יכול החוב להיות שלא ע"י התפיסה ולא הוי זה חב לאחרים דהי' במקום האשה. והא ע"כ סברא זו אינה אלא אי אמרי' דמגו מהני בתופס לבע"ח במקום שח"ל כמו שכתבתי בזה לעיל (פ"ו) והוא עפימ"ש תוס' בגיטין (יא) וב"מ (י) דמשו"ה ס"ל לר"י דממל"ח קנה חבירו אע"ג דס"ל דתופס לבע"ח במשח"ל ל"ק משום דמציאה שאני דאיכא מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. אמנם ר"נ דס"ל שם בב"מ (י') דממל"ח לא קנה חבירו משום דתופס לבע"ח במשח"ל לא קנה ולדידי' אפי' במקום מגו לא מהני בתופס לבע"ח במשח"ל א"כ לר"נ אינו מתורץ בזה מ"ש המחנ"א:
ונראה דיש לישב עפימ"ש מכבר בחי' לב"מ בפלוגתא דרש"י ותוס' שם אי מהני עשאו המלוה שליח לתפוס במקום שח"ל. שהק' התוס' על רש"י מכתובות (פד) מיימר בר חשו דהי' שליח ממונה ועכ"ז לא קנה שם משום תופס לבע"ח. והש"ך בחו"מ (סי' ק"ה סק"א) הרגיש דאמאי פירש"י זה בב"מ דאם עשאו המלוה שליח מצי תפיס ולא בגיטין ששם עיקרא דהך מלתא דתופס לבע"ח ובב"מ הובא זה אגב גררא. עוד יש להק' על רש"י מהא דפריך שם בב"מ רבא לר"נ מפועל דא"ל עשה עמי מלאכה היום דמציאתו לבעה"ב ולמ"ש רש"י דבעשהו שליח מהני בתופס אין קושי' כלל מפועל דהא התם עשאו שליח דא"ל עשה עמי מלאכה היום ובכלל זה מציאות. וכתבתי שיש לתרץ כל הנ"ל בחדא מחתא די"ל דרש"י לא פי' כן אלא דוקא לר"נ דס"ל דתופס לבע"ח לא קנה אפי' הי' חייב גם לתופס דהא ס"ל דגם במציאה לא קנה משום תופס לבע"ח במשח"ל אף דבמציאה איכא מגו. וע"ז כתב רש"י דלא ס"ל לר"נ דלא קנה אפי' הי' חייב גם לתופס אלא בלא שוייה הנושה שליח. אבל שוייה שליח גם לר"נ קנה ומשום דתרתי הוא דחייב גם לתופס ואיכא מגו וגם עשהו שליח. והשתא מובן קו' רבא לר"נ מפועל. דידע רבא דלר"נ דוקא בתרתי קנה היכא דאיכא מגו ושליח אבל בחדא לא ופריך מפועל דהתם חדא הוא דעשהו שליח במה שא"ל עשה עמי מלאכה היום. אבל מגו ליכא דהא נשכר הוא לבעה"ב ואינו רשאי למצוא לעצמו. ומ"מ קנה אפי' בחדא ומיושב ג"כ קו' התוס' מיימר בר חשו. דבאמת לדידן דקיי"ל כר' יוחנן שם דממל"ח קנה חבירו ותופס לבע"ח במקום שח"ל לא קנה כמבואר ברמב"ם (פט"ז מאבידה) ושם (פ"כ ממלו"ל) ובשו"ע חו"מ (סי' ק"ה) ושם (סי' רס"ט) ולפי"ז במקום דחייב גם לתופס ואיכא מגו קנה גם רש"י ס"ל דהיכא דליכא מגו דלא קנה גם בעשהו שליח לא קנה וכדמוכח מיימר בר חשו. רק לר"נ דס"ל דאפי' במקום מגו לא קנה ע"ז כ' רש"י דמ"מ בעשאו שליח ואיכא מגו גם ר"נ מודה. ומיושב ג"כ לפי"ז מה שהרגיש הש"ך דאמאי לא פירש"י זה שם בגיטין דשם עיקר מקומו. דלמ"ש מבואר דבעיקר מלתא בתופס לבע"ח במשח"ל היכא דליכא מגו לדידן דקיי"ל כר"י גם רש"י ס"ל דלא מהני עשהו שליח ולא פי' זה רק הכא אליבא דר"נ:
והשתא עפי"ז שפיר עולה כהוגן מה שיישב מח"א בהך עובדא דא"ל ליהוי לי בידך דהא שם יש תרתי דעשתה אותו שליח וגם איכא מגו כמו"ש המח"א דהשליח במקום האשה ויש מגו למסור ליד האשה ושיהי' החוב שלא ע"י התפיסה ובזה גם לר"נ מהני אפי' במקום שח"ל וכמו"ש. אמנם כ"ז כתבתי לשי' מח"א אבל לפענד"נ ליישב זה באופן אחר וכמו שיתבאר: