ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל י · פרט ד
בגיטין (כט) פליגי אביי ורבא בטעמא דאמר לשנים כתבו גט לאשתי ואמרו לאחרים דלא מהני דאביי סבר משום בזיון דבעל. ורבא ס"ל משום דמילי ל"מ לשליח וקאמר מאי בינייהו שליח מתנה כה"ג שאמר לשנים כתבו מתנה לפלוני ואמרו לאחרים לאביי דמשום בזיון דבעל הכא לא קפיד. ולרבא דמשום מילי ל"מ גבי מתנה הוא ג"כ מילי ע"כ. וסוגי' זו צ"ב ויש כאן מקום עיון. דיש לחקור בהך דרשא דר"פ הא"מ דדרשינן גבי גירושין דשליח עו"ש מושלח ושלחה אם הוא דוקא בגירושין או בכל התו"כ. ולפענד"נ דע"כ אינו אלא בגירושין ולא בשאר דוכתי. ואפי' לדעת הרשב"ץ שהובא בב"י באה"ע (סי' קמ"א) דגם בקדושין שליח עו"ש. וגם לדעת הקדוש מרדוש שהובא במרדכי בפ' הא"מ דבקדושין לא מהני שליח עו"ש הוא משום דחשיב לי' מילי הא. לא"ה גם בקדושין שליח עו"ש. אמנם זהו דוקא בקדושין דאתקיש לגרושין מויצאה והיתה דלכל מילי איתקוש כמבואר בש"ס ר"פ הא"מ הא בשאר דוכתי אין שליח עו"ש. וטעמא דידי הוא כמו שיבואר:
הן אמת שראיתי להגאון חת"ס בחיו"ד (סי' שכ"א) שנמלט מעטו שם במרוצת דבריו. וכ' שם וז"ל והנה בכל התורה שלוחו שא"כ ושליח עו"ש ע"כ. ואף שלא הרחיב שם הדיבור בפרט זה דשליח עו"ש. ולא להא נחדת שם ואין נפ"מ בזה לעיקר דבריו שם. אבל מ"מ כתב כן. והוא באמת תמוה בעיני מאין לקח לו זה שגם בכל התו"כ שליח עו"ש. דהא גם עצם השליחות בכל התו"כ הוא במה מצינו מבינייהו דגירושין וקדשים ואינך ובגירושין וקדשים לא נמצא גילוי על שליח עו"ש. והא מצד הסברא לא הוה ידעינן דשליח עו"ש אי לאו דגילתה תורה ע"ז. ואי דנימא דניליף מגירושין לשאר דוכתי הא גם בעצם השליחות אמרי' בגמ' שם וניליף מיני'. ודחי מה לגירושין שכן ישנו בע"כ. ואתינן עלה במה מצינו מבינייהו דגירושין וקדשים ואינך. א"כ אין לנו ללמוד אלא מה שנמצא בקדשים ואינך דהיינו על עצם השליחות. ולא לשליח דעו"ש שלא נמצא גילוי ע"ז בקדשים ואינך:
ולכאורה יש לראות הא פלוגתא דתנאי בכ"מ הוא אי דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא. וקיי"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא כמו"ש התוי"ט להדי' בנזיר (פ"ט). וכ"פ הרמב"ם בהא דיבמות (ע"ח) דממזר איסורו איסור עולם ואחד זכרים ואחד נקבות. והוא משום דון מינה ואוקי באתרא. ופסק כן הרמב"ם (בפט"ו מא"ב) וכן בשבועות (לא) פסק הרמב"ם כחכמים דר"מ דבין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינם חייבים עד שיכפרו בהן בב"ד (בפ"ט דשבועות) ובגמ' שם מוקי דטעמא דחכמים משום דון מינה ואוקי באתרא וכן בב"ק (כ"ה) במפץ במת דטמא טומאת שבעה. והוא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרי'. ופסק כן הרמב"ם (פכ"ג מכלים). ועי' מנחות (ס"ב) דרבינא דבתרא הוא מוקי שם אוקימתא דכו"ע ס"ל דון מינה ואוקי באתרא. אמנם בהך דזבחים (צ"ח) ומנחות (ק"ז) בפלוגתא דר' ורבנן דהאומר הרי עלי שמן לא יפחות מלוג ור' סבר שלשה לוגין וטעמא דר' משום דון מינה ואוקי באתרא. ושם פסק הרמב"ם כרבנן כמו"ש (פי"ג מעה"ק) כבר תמה שם הלח"מ והתוי"ט במנחות (פי"ג מ"ה) ובברה"ז שם יישב קו' זו:
והנה הא ודאי דהך פלוגתא אי דון מינה ומינה או אוקי באתרי' הוא בכל דבר. הן בג"ש או בהיקש ובבנין אב ומה מצינו. ועי' זבחים (צ"א) ברש"י ד"ה דון מינה כו' כתב להדי' בין בג"ש ובין בהיקש ובחולין (קכ) בד"ה בדון כו' כ' דהך לימוד הוא בין בנ"ש ובין בבנין אב. ועי' זבחים (נ) ברש"י שם שכ' להדי' דבנין אב נקרא מה מצינו. ועי' תו"כ ריש ברייתא די"ג מידות עם ביאור עזרת כהנים כ' שם הגאון וז"ל שהדין שאנו באים ללמוד כתיב בחד קרא וילפינן מיני' לעלמא ואין חילוק בזו אי ילפינן חדא מחדא או חדא מתרתי דאפי' ילפינן חדא מתרתי במה מצינו בנין אב הוא וכתוב אחד שאין אנו עושין אב אלא מא' מהם ואידך לא איצטריך אלא לגלויי דלא תימא מה לזה שכן יש בו חומר כך וכך או קולא כך וכך משו"ה אתי אידך לגלויי דלאו בהכי תלי' אלא בהצד השוה שבהן אבל בתר דגלי אידך דלא ניתלי טעמא בהכי הדר עבדינן בנין אב מכתוב אחד. ובנין מב"כ הוא דבחדא מנהון לא כתיבא לכולא מלתא רק פלגא בכתוב זה ואידך פלגא בכתוב אחר כו' ע"כ. והשתא הא ה"נ הוי בנין אב מכתוב א'. דיכולין ללמוד מחדא ואידך אתי לגלויי דלא נימא מה לגירושין שכן ישנן בע"כ או שכן ישנן חול וכן דלא נימא מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח וכיון דקיי"ל דון מינה ואוקי באתרא אין ללמוד אלא עצם השליחות ולא לשליח עי"ש:
איברא דהמעיין בש"ס בכ"מ דמיירי בהא דדון מינה ואוקי באתרי' יראה לכאורה דלא שייך לאוקמא באתרא אלא שיש לימוד ע"ז במקומו. כמו בזבחים שם אוקי באתרא כנסכים מה נסכים ג' לוגין אף שמן ג' לוגין. וכן ביבמות שם אוקי באתרא וכפירש"י שם בדמעיקרא עד עשרה דורות אחד זכרים ואחד נקבות ובב"ק שם אוקי באתרא דיש מה מצינו משאר כלים דטומאתן שבעה אף טומאת שבעה. משא"כ הכא הא ליכא ילפותא ממקו"א או במקומו דאין שליח עו"ש. וא"כ לא שייך הכא אוקי באתרא. אלא בהיפך דילפינן לכולא מלתא. ואף לשליח עו"ש. כיון דכבר גילה לנו קדשים ואינך דלא נימא הפירכא דמה לגירושין שכן ישנו בע"כ. שוב ממילא ילפינן מגירושין בבנין אב לכולא מלתא:
אמנם לאחר העיון נראה דהך מלתא בדותא היא דהמעיין בהש"ס בכל מה הצד ויוכיח שתמיד מוכיח הכתוב השני דלא נימא הפירכא הוא על כל הדבר דילפינן מבנין אב. אבל הכא אין מוכיח קדשים דלא נימא הפירכא דמה לגירושין שכן ישנו בע"כ אלא לעצם השליחות. משום דבקדשים לא כתיב אלא הא דשלוחו שא"כ. וע"ז מוכיח קרא דקדשים דלא נימא הפירכא דמה לגירושין כו'. אבל להא דבעינן למילף מגירושין דשליח עו"ש שפיר פרכינן מה לגירושין דע"ז ליכא גילוי משום מקום דלא נימא הפירכא והא שפיר י"ל דגילתה תורה בקדשים ואינך דלא נימא הפירכא רק לענין עצם השליחות. אבל לענין שליח עו"ש שפיר אמרי' פירכא זו. דאל"כ הי' לתורה לגלות בקדשים ואינך ג"כ דשליח עו"ש. והשתא הדרינן לקמייתא דאי בכל התורה שליח עו"ש לישתוק קרא מגירושין. ואין לומר דגירושין הוה בנין אב לדעלמא. ז"א דפרכינן מה לגירושין כו' ולכן הברור דהא דמהני שליח דשליח הוא דוקא בגירושין ולא בעלמא:
ועפי"ז ק"ל בהא דאמר בסוגיין דא"ב דאביי ורבא שליח מתנה דלאביי דמשום בזיון דבעל הכא לא קפיד ולרבא דמשום מילי ל"מ גם גבי מתנה הוה מילי. דהא שליח מתנה שאינו בגירושין אין שליח עו"ש. אפי' בשליח דמסירת חפץ דלאו מילי א"כ רבא מאי קמ"ל דמשום מילי לא מהני. דהא אפי' במסירת חפץ נמי לא מהני. ואביי אע"ג דס"ל דמילי ממסרן מ"מ הא שלא בגירושין לא מהני שליח דשליח. ואיך מהני באומר להם כתבו ואמרו לאחרים: