אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ח › פרט ד

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ח · פרט ד

פרט ג

כתב הר"ן בפ"ק דחולין בשם ה"ר יונה דכל ספק השקול בטריפות דאתייליד ריעותא לחומרא בין ספק מתי נשבר הגף ורגל אם קו"ש או נאח"ש. בין ספק מריעותא שנולד מחיים ולא ידעינן אם נעשה בענין המטריף כמו שגרונא כמבואר שם יעוי"ש וכ"כ הרשב"א בחי'. ויש כאן מקום עיון לבד מה שתמהו האחרונים דא"כ אמאי מתירין הגבינות בספק מתי נטרפה הבהמה כמובא לעיל (פרט ג'). בר מן דין תמה אנוכי להמתבאר מד' האחרונים שתפסו דס"ל להר"ן וה"ר יונה והרשב"א דספק השקול לא מוקמינן אחזקה. ובשו"ת פני"מ (ח"א סי' ט"ו) ה"ר לשי' זו מחולין (קל"ד) גבי חלה ספק נתגלגלה בגיותו ספק בגירותו דאמרי' שם דחייב בחלה משום ספק איסורא לחומרא. ופירש"י שם הלכך לא סמכינן אחזקה והפרמ"ג בפתי' לטריפות טרח לסתור ראי' זו ובס' בית מאיר לאה"ע (סי' ו') דחה ד' פרמ"ג יעוי"ש. ועכ"פ כנראה שפטו כולם דה"ר יונה ורשב"א מדין חזקה מיירו הכא ולא מרובא כהא דחלה גבי גר וזה תמוה. בשלמא כי הא דשגרונא דנתחדש מעשה שאנו. מסתפקין אם יצתה מן החזקה. וכן כה"ג דישב קוץ בושט ולא נדע אם גמר מב"צ. זה מסכים למ"ש לעיל (פרט א') בשם הפוסקים דמשעה שנתחדש המעשה בטלה חזקה הקדומה. דחזקה אינו משמש רק בסתמא כמו שהי' בשעה שנתחזק יעוי"ש. אבל בספק מתי נעשה הטריפות מהיכי תיתי לבטל עיקר דין החזקה דקיי"ל חזקה קמייתא עדיפא מדהשתא כמו"ש תוס' בחולין (י) ובנדה (ב) דילפינן מבית המנוגע אע"ג דנמצא חסר בסוף השבוע יעוי"ש. וכן מוכח בחי' הרשב"א ריש נדה ובחי' רמב"ן שם יעוי"ש. וכ"כ להדי' בחי' מהרי"ט לקדושין שעל הרי"ף גבי נתן הוא ואמרה היא יעוי"ש. וכן מבואר למעיין בד' הראשונים ואחרונים א החזקה דמאחרינן לחזקה קמייתא בכל מה שנוכל. ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד (סי' א') באורך:

ועוד תמוה שהבינו מדבריהם לענין ספק בחזקה כדמיירו מהא דחלה גבי גר. דהא גבי טריפות ליכא חזקה דמעיקרא ממש דאינה מבוררת בשעתה כמו"ש תוס' בחולין (יא) ומוסכם זה לה"ר יונה כמו"ש הר"ן בפ"ק דחולין וכ"כ הרשב"א בחי' שם. רק דהוה רובא או חזקה מכח רוב דג"כ אין זה אלא כח רוב וכמו"ש בתה"ד (סי' ר"ז) בשם א"ז כמה חזקות דאתי מרוב ואין דנין בזה אלא רוב. וכ"כ הגאון בס' שושה"ע (כלל י"ב) יעוי"ש. ועי' בחי' הרשב"א בקדושין (סו) שכ' שם להדי' דהיכי דהחזקה לא בא אלא דאתחזק ע"י עד אחד אין זה דין חזקה אלא דין עד א' דבאה מחמתו וכ"כ הר"ן בכתובות (כו) וא"כ מאי שייטי הכא גבי טריפות לחזקה ממש כי הא דחלה גבי גר. מיהו צריך ביאור אף אי נימא דלענין רובא מיירי ה"ר יונה וסייעתו. וראו חכמים לחוש למיעוטו. כדמצינו באיזה מקומות דנטו רבנן לדר"מ לחוש למיעוט. כמו במיעוט נפלים גבי יבמה שלא יבואו להקל בערוה כמו"ש תוס' ביבמות (לו) ד"ה הא ובנדה (מד) ד"ה דקים. וכן בגיטין (ב) רוב בקיאין הן ורבנן הוא דהצרוך. ועי' ביצה (לה) רוב ע"ה מעשרין ורבנן החמירו. ועשו"ת חת"ס ח"ש (סי' י"א) בזה מ"מ תמוה דהיכא דראו חכמים לחוש למיעוטו מפני איזה טעם הא לא חילקו בי' בין אתייליד ריעותא או לא. וא"כ הכא אפי' נימא דהי' להם טעם לגזור ולהחמיר הכא מ"מ אמאי תלי זה באתייליד ריעותא. וכבר נתבאר לעיל (פרט ג') דכה"ג לא הוה ריעותא ברוב אלא אדרבה הוא עצמו דין דסנהדרין דילפינן מיני' רובא יעוי"ש משיש בזה:

ולכן נלפענ"ד דבחזקה ליכא למ"ד דלא ניזול בתר חזקה דחזקה קמייתא עדיפא מדהשתא אפי' מדרבנן והא דחולין (קלד) גבי חלה לק"מ דכבר הוכחנו לעיל בכלל א"ה בממון אחה"ר (פרט א') בהא דאמרי' שם פרה בח"פ קיימא קמה בח"ח קיימא דה"פ דכיון דפרה בח"פ נגד חזקת חי דמיבעי לן למימר דהשתא הוא דנרחטה לאחר שנתגייר משו"ה הוה ספק ככל חזקה נגד חזקה. וכיון דהוה חזקת ממון והממע"ה משו"ה לא אלים סברא דצדק משלך ותן לו דדריש התם נגד חזקת ממון אבל קמה דהך דגן שנשר מן הקוצרים הוא חיוב ודאי וספק נפטר דשמא כבר לקחוהו עניים איקליש חזקת ממון כהא דיודע אני שנתחייבתי לך אבל א"י אם פרעתיך בחו"מ (סי' ע"ה) דאין דנין חזק"מ וכיון דאין דנין חזק"מ מהני סברא דצדק משלך כו' יעוי"ש שהוכחנו זה שם בביאור נכון. וה"נ מקשה הש"ס מחלה. דהקמח הי' עליו חזקת פטור דיש לו חזקה דלכשיתגלגל עיסה יהא פטור דהא של נכרי הוא. מיהו איכא נמי חזקה לחיוב שהרי היתה מוחזקת בקמח ועדיין לא נתגלגלה בעיסה. ודין החזקה הוא דמאחרינן לחזקה בכל מה שנוכל. ובעינן למימר דהשתא נתגלגלה לאחר שנתגייר. וא"כ דומה ממש לפרה דמשום חזק"מ לא אמרי' סברא דצדק משלך כו' וה"נ אמאי חייב בחלה. ומשני דבחלה דעון מיתה הוא ספק איסור לחומרא אבל בפרה אינו אלא ממון לבד. ומשו"ה לא דמי ספיקא דפרה לספיקא דחלה. ומש"ש רש"י דמשו"ה לא סמכינן אחזקה. י"ל הכונה דבפרה סמכינן אחזקת פטור למיהוי ספיקא לפטור. אבל הכא לא מהני לן חזק"פ. דאע"ג דודאי הוה בחזק"פ והוה ספיקא. מ"מ גם ספק אסור הכא. וא"כ קו' הפני"מ הנ"ל מעיקרא לק"מ. מיהו הא דס"ל לה"ר יונה והרשב"א דבס' השקול בטריפות דאתייליד ריעותא לחומרא הוא למימרא דבכה"ג לא מוקמינן ארובא:

והא דס"ל הכא לחומרא ולא מוקמינן ארובא וגבי גבינות ס"ל להכשיר משום חזקה דאתי מרובא דרוב בהמות כשרות. נלפענ"ד בזה מלתא חדתא. וראש דבר נאמר דהא דס"ל לה"ר יונה ודעימי' דבאתייליד ריעותא בטריפות בספק השקול דאסור. מה"ת קאמרי דאסור. ודלא כהפר"ח ונמשכו אחריו האחרונים דאינו אלא דרבנן. מפני שבאמת לא מצאו בזה יסוד לאסור מה"ת. אבל לפענד"נ דטעמייהו דה"ר יונה ודעימי' הוא כמו שיבואר. הנה בסוגי' דחולין (יא) אמרי' מנה"מ דאזלינן ב"ר דאי מאח"ר להטות דסנהדרין. דלמא דוקא באיתי' לרובא קמן אבל ברדל"ק לא. ומייתי אמוראי כמה קראי דאזלינן ב"ר אפי' ברדל"ק ולבסוף פריך ר"כ דלמא דוקא בלא אפשר דא"א לקיים מצות התורה אם לא דנסמוך ארובא אבל אפשר לא יעוי"ש. וכ' רש"י דהא דסמכינן בבהמה דלא בדקינן י"ח טריפות הוא משום דנפק"ל מאח"ר להטות בין רדא"ק ובין רדל"ק דמאי שנא האי מהאי ואח"ר דסנהדרין הוה אפשר ע"כ יעוי"ש. ודבריו תמוהין דהא עיקר מה דטרחו הני אמוראי ואייתו כל הנך קראי הוא משום קו' הש"ס דמאח"ר להטות לית לן לאוכוחי אלא רדא"ק ואי מ"ש האי מהאי ומאח"ר נפק"ל גם רדל"ק א"צ לכל הטורח הזה. ולכן נראה דצ"ל דאי לאו הנך קראי ולית לן גילוי דעת התורה דשייך דין הרוב גם ברדל"ק שפיר אמרי' דדלמא הא דאח"ר להטות מיירי דוקא ברדא"ק ולא בל"ק. דדלמא הי' רצון התורה דניזיל ב"ר דוקא בא"ק ולא בל"ק. אבל השתא בתר דגלו לן קראי דשייך דין הרוב גם ברדל"ק הוי זה גילוי דעת אקרא דאח"ר להטות דמיירי גם ברדל"ק. והשתא הנך תרתי מילי הא דסנהדרין והנך קראי בא זה ולימד ע"ז דמה דלית לן לאוכוחי מהנך קראי כגון אפשר מוכחינן מאח"ר להטות. ומה דלית לן לאוכוחי מסנהדרין ואיכא לאוכוחי מהנך קראי שפיר מוכחינן. אבל מידי דלית לן לאוכוחי לא מסנהדרין ולא מקראי ודאי דלא אזלינן ב"ר מה"ת:

והשתא נלפענ"ד דבאמת כה"ג דבהמה י"ל דלא מצינן לאוכוחי כלל מסנהדרין. דהא חזינן דסוגיא דעלמא אזלא דלא מצינן למילף אלא הפחות דדמי ממש להך דמיני' ילפינן כדאמרי' בסוגי' דרובא ודלמא דוקא דא"ק ודלמא דוקא לא אפשר. ה"נ נימא דכה"ג דבהמה לא דמי לסנהדרין. דבסנהדרין הרוב מברר על הדבר מה הוא עכשיו. ובשעה שאנו דנין על הרוב אנו משתמשין עם הרוב לגמור המעשה. דרוב סנהדרין מברר על איש פלוני מה הוא עכשיו אם חייב או זכאי ומשתמשין עם הרוב עכשיו לחייבו או לזכותו כמו שאומרים הרוב אבל היכא דבשעה שאנו דנין על הרוב אין אנו יכולין להשתמש עם הרוב עכשיו. רק דמהני שנוכל להשתמש לעתיד לבא באיזה זמן. ובשעה שאנו משתמשין עם הרוב לעשות מעשה אין אנו דנין מה הוא עכשיו. אלא מה הי' בזמן הקודם. זה לא דמי להא דסנהדרין ולא ילפינן מיני'. והשתא בבהמה הא לאחר שחי' אין נפ"מ במעשה הטריפות דכל שלא נתחדש בחייה טריפות ודאי הוא דלאח"ש אין נפ"מ אם יתחדש או לא. א"כ הא כשאנו דנין בחייה מה היא עכשיו אם עריפה או כשירה. אם נתחדש בה מעשה הטריפות או לא. שאז יש בזה נפ"מ. הא אין אנו יכולין להשתמש אז עם הרוב לעשות מעשה לאכול הבשר. דהא אסורה משום אמ"ה או א"ז. מתי בא שימוש הרוב לאחר שחי':

ואז אין אנו דנין אלא דבחייה היתה מן הרוב ולא נטרפה. וכל כה"ג לא דמי לסנהדרין ולא ילפינן מיני'. אלא דמ"מ אמרי' בחולין (ט) נשחטה הותרה דאף דלא נפק"ל כה"ג מסנהדרין נפק"ל מהני קראי דמייתו אמוראי מעולה ופ"א דדמי ממש להא. מיהו הנך קראי הא מיירו בסתמא בלא נתחדש ריעותא. וא"כ באתייליד ריעותא בבהמה. דלא דמי להנך קראי ולא לסנהדרין לית לן למיזל ב"ר מה"ת. וזה מה שנלפענ"ד בשי' ה"ר יונה ודעימי' דס"ל דאתייליד ריעותא בטריפות אסור. דחזקה ליכא שלא נתבררה בשעתה ורובא נמי ליכא משו"ה אסור. והשתא לפי"ז א"ש הא דמכשירין הגבינות. דאע"ג דאתייליד ריעותא וספק שמא הי' בה ריעותא זו כבר בשעה שנחלבה ואתייליד ריעותא לא נפק"ל מהנך קראי. מ"מ הא כבר נתבאר דמ"מ נפק"ל מסנהדרין אע"ג דאתייליד ונתחדש ריעותא המביא להסתפק ומוקמינן ארובא. דהא גם בסנהדרין נתחדש מושב הסנהדרין המביא להסתפק איך נגמור הדבר וגומרין עפ"י הרוב. והא דגבינות הא באמת דומה לסנהדרין ממש. דבשעה שנחלבה אנו דנין אז מה היא הבהמה עכשיו להשתמש עכשיו לשתות החלב וגומרין אז הדבר ע"י הרוב. ואע"ג דעכשיו בשעה שאנו דנין על הגבינות הוא לאח"ש. ואז אין אנו דנין אלא מה היתה בחייה. מ"מ אין זה דין דלמפרע דהא כבר הי' השתמשות ודין הרוב בשעת חליבה לשתות החלב. ונתחזק החלב בחזקת היתר אז עפ"י דין הרוב ולא מפקינן להו לגבינות מחזקה זו. וזמש"ש הר"ן בשם הר"ש וה"ר יונה בטעם היתר הגבינות מטעם חזקה דאתי' מרובא. והוא מכוון ממש למ"ש וא"ש:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה