ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל ז · פרט א
כתב הגאון בשו"ת צ"צ (סי' קכ"ה) אם יש ספק בולד אם הוא כהן או ישראל והוא בכור פטור מפדיון משום דאף דרובא דעלמא ישראלים ולא כהנים. מ"מ בממון א"ה אחה"ר ע"כ. והשיג עליו בס' קונטרס הספיקות אשר בס' קצוה"ח (כלל ו') וכתב עליו דהאי כללא דא"ה בממון אחה"ר לא אתמר אלא בממון דעלמא אבל בממון עניים ומתנות כהונה אזלינן ב"ר. וה"ר מחולין (קלד) דאמרי' אהא דס' לקט לקט דרמינן ממתני' דגר שנתגייר והי' לו פרה ספק נשחטה קודם שנתגייר ספק לאחר שנתגייר פטורה משום דהממע"ה. ומשנינן פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא. אלמא היכא דאיכא חזקה לחיובא מחייב בממון עניים. וכ"ש היכא דאיכא רובא לחיובא דרובא וחזקה רובא עדיף ודין מת"כ דין מת"ע להם מדרמינן ממתני' דגר שנתגייר כו' אמתני' דספק לקט כו' עכת"ד. ונראה ליישב דד' הצ"צ נכונים:
וראש דבר נאמר. דבעיקר הך מלתא אישתמיטתי' ד' תוס' בבכורות (כ) ד"ה ר' יהושע שכ' לענין בכור בהמה טהורה דהוה מתנות כהונה. דאפי' רב דפליג אשמואל בממון דעלמא וס"ל דהולכין אחה"ר מ"מ בממון שאין לו תובעין כה"ג מודה דא"ה בממון אחה"ר. א"כ דבריו נסתרין מד' התוס' וכלפי לייא. ומ"ש לה"ר מקמה בח"ח קיימא. לפענד"נ דאין בזה כדאי לדחות ד' הגאון צ"צ. הן יעוין בטו"א לר"ה באבני מלואים, ובשו"ת חת"ס (סי' ש"ט) בחיו"ד. שפירשו דהא דאמרי' פרה בחזקת פטור קיימא הוא דוקא. אבל קמה בח"ח קיימא לאו דוקא. דבפרה מהני ח"פ למימרא דלא אמרי' צדק משלך ותן לו כדדרשינן התם. אבל קמה אפי' בלא חזקה וכ"כ בקוה"ס עצמו (כלל א') וכתבו הטעם שם בטו"א ובקוה"ס דהא קשיין דיוקי אהדדי. דמרישא משמע דדוקא קמה משום ח"ח. אבל היכא דליכא ח"ח פטור. ומפרה משמע דדוקא משום ח"פ הא לאו הכי חייב ועכצ"ל דחדא לאו דוקא. א"כ צ"ל דפרה דבח"פ קיימא דוקא. וקמה בחזקת חיוב לאו דוקא משום דבאמת אין כאן חזקת חיוב. דאטו קמה שבחורי נמלים קיימא בחזקת עניים טפי מבעה"ב. רק דאזלינן לחומרא משום צדק משלך ותן לו יעוי"ש. ח"כ לפי"ז לאו משום חזקה הוא דנימא כ"ש רובא. רק דכל ספיקא בכה"ג לחומרא משום דק משלך כו'. הא אי לאו האי טעמא אה"נ דאפי' ע"י רובא א"מ ממון:
אלא דמ"מ יש להקשות בלא"ה מכל ספק מתנות כהונה דקיי"ל להקל כמבואר בטהרות (פ"ד מי"ג) ס' בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה הממע"ה. וכן בבכורות (ד) גבי פ"ח. ושם (כ) בבכור בהמה טהורה. ושם (מח) לענין בכור אדם. וכה"ג מצינו בכולי ש"ס דס' מתנות כהונה להקל ופסקינן הממע"ה. ומ"ש מס' לקט דספיקו להחמיר. ובגמ' רמינן להו אהדדי. וקו' זו הק' בטו"א והניח בלי ישוב. ויבואר לקמן בעז"ה. אך לא שייך זה לקו' בעל קוה"ס. דעכ"פ בכל ספק מת"כ דקיי"ל הממע"ה ומס' א"מ ממון. גם ע"י רובא א"מ. דהא כתבו הראשונים בטעמא דא"ה בממון אחה"ר משום דהממע"ה וסמל"ח ממון. כ"כ הנ"י ר"פ המוכר פירות. ותוס' בב"ק (כ"ז) ועי' בחי' רשב"א וריטב"א ליבמות (קיט) וחי' ריטב"א לקדושין (פ) שהביאו משם רבינו האי ורמב"ן דלרבנן דר"מ דל"ח למיעוטי ואזלי ב"ר. היינו היכא דליכא חזקה מתנגדת אבל נגד חזקה הוה פלגא ופלגא. ועי' בס' גינת ורדים (כלל ל"ח). א"כ ודאי דכל היכא דהדין הוא דהממע"ה ממילא א"ה אחה"ר ג"כ:
אך שי' הר"ן בנדרים (ז') דס' מת"כ ומת"ע לקולא. ודייק לה מהא דקמה דאמרי' קמה בח"ח קיימא. הא לאו הכי הוה לקולא. וכ"כ הש"ך ביו"ד (סי' רנ"ט) ולפי"ז משמע דהא דאמרי' קמה בח"ח קיימא הוא דוקא. דמוציאין ממון משום ח"ח. ולפי"ז הי' מקום לכאורה לד' קונה"ס. אמנם ד' הר"ן בזה בלא"ה תמוהים. כמו שתמה הטו"א שם דאמאי לא דייק לה מסיפא איפכא. דפרה בח"פ פטור. הא ספיקא בלא חזקה הוא להחמיר וכשנבוא על עיקר סברת הר"ן בזה לבאר דבריו. יבואר בעז"ה דגם לשי' הר"ן ליתא לדברי קונה"ס. ובהקדם עוד קו' שהק' בטו"א שם. על המרדכי בחולין (פ"י) שהביא להק' בשם קמאי. דאמאי לא אזלינן בחורי נמלים ב"ר. דרוב קמה של בעה"ב. ותי' דגלי קרא צדק משלך ותן לו והוא תמוה דרא אמרי' פרה בח"פ קיימא ובמקום חזקה לא אמרי' צדק משלך כו'. ואם חזקה מהני נגד סברא זו כ"ש רובא דעדיף מחזקה. והניח הטו"א שם כ"ז בלי ישוב. להתגדר בו לבאים אחריו ליישב כ"ז:
ולפענ"ד נראה בישוב שמועה זו. דהנה יש לתמוה על עיקר היסוד שהניח הטו"א. דהא דפרה בח"פ קיימא היינו דעיקר הפטור מה דאזלינן לקולא הוא משום החזקה. הא לא"ה כל ספק בכה"ג לחומרא וד"ז הוא תמוה באמת. דהא איכא חזקה אחרת כנגדה דאוקי הבהמה בחזקת חי ונשחטה לאח"ז. ועי' תוס' חולין (י) ד"ה דלמא. ובנדה (ב) ד"ה דאיכא דמבואר דחזקה קמייתא עדיף מדהשתא. ובודאי נשחטה לאחר שנתגייר. ובשעה שנתגייר עדיין חי היתה. ושוב לא הוה אלא ספק. ועי' ריש נדה וקדושין (עט) דכה"ג לא הוה אלא ספק ומבואר כן בכמה דוכתי'. ועי' בחולין (יא) בתוד"ה אתי' מפ"א וביבמות (קיט) תוד"ה מחורתא ובנוב"י קמא חיו"ד (סי' נ"ו) שוב ראיתי להגאון כו"פ (סי' ס"א) שעמד בזה והניח בצ"ע. ואולי י"ל דנוקמה דידוע באיזה זמן נשחטה והס' הוא על הגירות. אם באותו זמן שאנו יודעין שנשחטה אז. אם כבר נתגייר או לא. ועל הגירות לא שייך לומר חזקה כ"כ. ויעוין בתוס' דנדה שם ד"ה התם דמחלקי בין מקוה דחסר ואתא לנגע דנחסר בפעם אחת. וגירות י"ל דכיון שהוא דבר שתלוי בהתיישבות דעת האדם אינו נעשה בפעם אחת. וכעין שכ' הפוסקים ביו"ד (סי' פ"א) דבהמה שנשחטה ונמצאת טריפה דאם הוא טריפות דלא נעשה בפעם אחד ליכא חזקה אבל כ"ז דוחק. וגם סתמא דמתני' דגר כו' משמע דגם בספק מתי נשחטה שייך האי דינא:
ולכן נראה דהא דקמה בח"ח ופרה בח"פ דאמרי' תרווייהו דוקא. ודלא כטו"א שם שכ' דע"כ חדא לאו דוקא. משום דאל"כ קשיין דיוקי אהדדי וכמו שהבאתי זה לעיל. ז"א דבפרה חידש הש"ס דיש ח"פ נגד חזקת חי. ומשו"ה הוי ככל ספק ממון דהממע"ה והיכא דשייך חזקת ממון והממע"ה לא מהני דרשא דצדק משלך ותן לו נגד חזקת ממון. אך בקמה מחדש הש"ס דמשו"ה מהני דרשא דצדק משלך ותן לו. משום דבקמה אינו נכנס תחת הסוג והכלל דהממע"ה דכללא דהממע"ה אינו משמש רק היכא דמספקינן אם מחויב להוציא הממון מתחת דו או לא. אם כמו הא דשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה בב"ק (מו) שהוא ספק אם נתחדש עליו חיוב. או בספק אם הוא של מוחזק מעולם או שמא הוא של התובע מעולם. כגון הפקיד טלה אצל בעה"ב והניחה שם עם שלו ומת אחד מהן וא"י איזהו דאמרי' בבכורות (יח) דהממע"ה. דכ"ז הספק הוא על ממון זה אם הוא מחויב או לא. אמרי' דכ"ז דלא ידעינן בבירור שהוא מחויב אמרי' דאינו מחויב. ושייך בזה כללא דהממע"ה. אבל במחויב בודאי רק שהספק הוא במידי אחרינא. אין זה חזקת ממון דנימא הממע"ה דכח החיוב שנתחייב ודאי מגרע לכח דחזקת הממון. וכהא דיודע אני שנתחייבתי לך וא"י אם פרעתיך דמבואר בחו"מ (סי' ע"ה) דפטור. דכה"ג לא אמרי' אוקים ממון בחזקת מרי':
ומה שהק' בטו"א וקוה"ס דמה ח"ח שייך בזה. דהא אין כאן אלא ספק אם משל לקט הוא או משל בעה"ב. לפענד"נ דבר זה בפשיטות. דהא לאחר הקוצרים מיירי. שכבר התחילו לקצור כמבואר במתני' שם דודאי נשר לקט. והך דגן שנשר הוא בחזקת חיוב ויש להסתפק אם לקחוהו כבר עניים לאותו דגן שנשר. ומה שבחורי נמלים הוא של בעה"ב. או שאכתי לא לקחוהו עניים. והנמלים גררוהו לחור. ולפי"ז כשאנו דנין על דגן שבחורי נמלים, נמצא שאנו דנין על אותו דגן שנשר. שהחיוב עליו ודאי. לתתו לעניים אם כבר פרע חיוב שלקחוהו עניים. או שלקחוהו נמלים ואכתי לא פרע ולא יצא ידי חיובו. וה"ז כחיוב ודאי וספק פרעון. וכ' האחרונים בטעם דא"י אם פרעתיך. דאוקי חזקת חיוב נגד חזקת ממון וברי ושמא ב"ע. ועשו"ת מהר"ן יפה חחו"מ (סי' ד') ומ"מ בעינן הכא בקמה לדרשא דצדק משלך כו' דהכא הוה שמא ושמא. ועי' בנתיה"מ (סי' ע"ה) שכ' בשם המרדכי דגם בשמא ושמא חייב. ועוי"ל לפמ"ש המל"מ (פ"ד משאלה ופקדון) דבמקום דלא הו"ל למידע לא שייך זה. א"כ הכא גם עניים לא הו"ל למידע. ועוי"ל דהכא דממון שאין לו תובעין הוא גרע. וכעין שמחלקים התוס' בבכורות (כ) ד"ה ר' יהושע מ"מ כיון דיש כאן חזקת חיוב ודאי ומגרע כח מוחזק וחזקת ממון. משו"ה מהני דרשא דצדק משלך כו'. משא"כ בס' מחויב דאיכא חזקת ממון ושייך למימר הממע"ה בזה לא אמרי' צדק משלך כו':
והשתא לק"מ מכל מתנות כהונה דאמרי' הממע"ה דהתם ספק חיוב. אבל בספק לקט חזקת חיוב מגרע לחזקת ממון ושוב הוה לחומרא. משום דרשא דצדק משלך כו'. ומיושב ג"כ ראייתו של הר"ן בפ"ק דנדרים מהא דקמה דס' מתנות עניים לקולא. דהא דוקא קמה שיש לו חזקת חיוב. משא"כ בספק מחויב. דהח"מ הוא בתוקפו ואמרי' הממע"ה הוא ממש כהך דפרה דס' מחויב הוא. ובלא שום חזקה לפטורא אמרי' הממע"ה. דאי משום ח"פ הא יש כנגד חזקת חי וכאמור. ולק"מ מפרה ומיושב בזה ג"כ שי' המרדכי. דבפרה הא לאו משום חזקת פטור פטרינן לי'. נגד סברא דצדק משלך כו'. רק משום דהיכא שהוא מוחזק לא אמרה תורה צדק משלך כו' נגד חזקת ממון. ובפרה דספק מחויב הוא הח"מ היא בתוקפה. אבל היכי דמהני סברא דצדק משלך כגון היכא דליכא כח מוחזק וח"מ כמו בקמה דח"ח מגרע לכח דח"מ. אה"נ דאזלינן לחומרא משום צדק משלך כו' אפי' אי רובא לפטורא הוה. ובזה סרו תמיהות הטו"א שם וקמו לדממה:
ועפמ"ש מיושב ג"כ קו' בעל קוה"ס על הצ"צ הנ"ל אהא דס"ל לצ"צ גבי פדה"ב דא"ה בממון אחה"ר שהק' בקוה"ס דהא אמרי' קמה בחזקת חיוב קיימא. ומשום חזקה מוציאין ממון במתנות עניים כ"ש רובא דעדיף מחזקה. ולפמ"ש מעיקרא לק"מ דבקמה לאו משום חזקה מוציאין מיד המוחזק דהתם משום חיוב ודאי איקליש ח"מ ושוב הוה לחומרא משום צדק משלך ותן לו. משא"כ היכא דח"מ בתוקפה. דלא מהני דרשא דצדק משלך כו' להוציא מס' בלי ראי'. גם ע"י רובא א"מ משו"ה שפיר כתב דא"ה בממון אחה"ר:
ועם האמור יתיישב ג"כ מה שהקשו איזה אחרונים בהא דב"ב (ה) דע"י חזקה דאין אדם פורע בתו"ז מוציאין ממון. ורובא עדיף מחזקה ואין הולכין בממון אחה"ר. אך להמבואר י"ל דדוקא היכא דחזקת ממון בתוקפה. ע"ז הונח הכלל דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק. משא"כ בחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. דהתם החיוב ודאי והס' הוא בפרעון ואיקליש כח המוחזק וח"מ. משו"ה מוציאין ע"י חזקה. ואין הכי נמי דכ"ש ע"י רובא מוציאין בברי וברי בחיוב ודאי וספק פרעון וז"ב: