אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ה › פרט ט

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ה · פרט ט

פרט ח

כתבו התוס' בב"ב (קמב) אהא דאמרי' שם מנא אמינא לה דתני' גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שאשתו מעוברת כו' ואח"כ שמעו שמת בנו או שאשתו הפילה החזיק בשני' קנה בראשונה לא קנה כו' וכ' התוס' וז"ל וא"ת לעיל דאמר בראשונה לא קנה אמאי לא קנה מי שהחזיק בראשונה כיון דלסוף הפילה דהא בפ' אלמנה (סז) אמרי' דזכרים הוה מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בהעבדים וי"ל דהתם תלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית לי' זכי' עכ"ל וכ' מהרש"א שם וז"ל ר"ל דהתם כיון דאיכא למיחש להכי שכבר מת אע"ג דלא שכיח סמוך ההוא מיעוטא למחצה נקבות ולא יאכלו בתרומה אבל הכא אדרבה אית לן למיזל בתר רובא דאין מתים עד שמפילים ואית להו זכי' עכ"ל והנה בד' תוס' הללו יש לי מקום עיון ודבריהם תמוהין מאוד לכאורה שהק' דגבי גר שמת משמע דבהפילה לסוף אית לעובר זכי' ומשו"ה לא קנו הני דאחזיקו בראשונה וגבי עבדי כהן שמת משמע דנפל לית לי' זכי' דקושייתם מעיקרא לק"מ ולא דמו אהדדי כלל דהתם בעבדי כהן אנו דנין על העובר דלמא הוא נפל מעיקר יצירתו שאינו עומד להתקיים ונפל מעיקר יצירתו ודאי דלית לי' זכי' כלל ואע"ג דרוב ולדות ב"ק הם מ"מ חיישינן דלמא נפל הוא דסמכינן מיעוט נפלי' למחצה נקבות והוו זכרים מיעוטא אמנם כ"ז הוא כשאנו דנין על הנפל הגמור שהוא נפל מיצירתו משא"כ בגר שמת. דהתם מה שאנו דנין על העובר דאית לי' זכיה אין אנו דנין למימר דנפל מעיקר יצירתו אית ליה זכי' דנפל גמור באמת אין לו זכי' כלל רק שאנו דנין על העובר ואמרי' דעובר זה אע"ג שהפילתו אמו לפנינו אית ליה להך עובר זכי' בשעה שעדיין לא הפילתו משום דחשבינן ליה לב"ק כיון דרוב ולדות ב"ק הם והא דהפילתו דבר אחר גרם לה שהפילתו וכמו"ש הנימוק"י וריטב"א ר"פ החולץ גבי פלוגתא דר"י ור"ל בחליצת מעוברת ואפי' לשי' התבו"ש (סי' יג) דס"ל דכל שלא יצא העובר לאויר העולם אין דנין בו רוב ולדות ב"ק אלא ספיקא הוה מ"מ הא דאית ליה לעובר זכי' הוא מספיקא דלמא ב"ק הוא וכמו שיתבאר. והנה כל הפילה הוא ספק אם הוא ב"ק וע"י סבה הפילתו או שהוא נפל מיצירתו כמבואר בנזיר (יג) ובשעה שהיה במעי אמו ולא הפילתו עדיין פליגי בזה ר"י ור"ל בר"פ החולץ דלר"י אמרי' אמלמ"פ שהפילה ומיחשיב ספק באותה שעה לא הפילתו כמו לאחר הפילתו ולר"ל לא אמרי' אמלמ"פ וקודם שהפילתו הוה בחזקת ב"ק והארכנו בזה לעיל (פרט ז') יעוי"ש:

ואיך שיהיה אפי' הוה ספיקא מ"מ א"ש מה דלא קנו הני דאחזיקו בראשונה דקיי"ל דאפי' בנכסי הגר ומציאה דליכא חמ"ק לא מהני תפיסה מספק כמו"ש הש"ך בס' תק"כ (סי' יט) ובקונטרס הספיקות אשר בקצוה"ח (כלל ח') וכ' שם שכ"ה דעת הרמב"ן והר"ן והנימוק"י ואי תפס אחר ממנו בתרא קני קמא לא קני. ועוד דאפי' לדעת הרא"ש בפ"ק דב"מ גבי בעי' דמשוך בהמה זו וקני כלים שעלי' וכן גבי אויר שסופו לנוח שכ' שם לחלק דדוקא במכר ומתנה דאיכא חמ"ק לא מהני תפיסה מספק אבל במציאה ונכסי הגר מהני מ"מ י"ל דדוקא בספיד"ד כדמיירי שם הרא"ש בבעי' דלא איפשטא אבל בספק דמציאות כגונא דעובר גם להרא"ש לא מהני תפיסה. תדע דהא היכא דאיכא חמ"ק דבס' מציאות לכו"ע לא מהני תפיסה כמו"ש הש"ך בס' תק"כ (סי' א) ובקו' הספיקות (כלל ב') ובספיד"ד איכא פלוגתא. ואיכא דס"ל דמהני תפיסה כמו"ש הש"ך בחו"מ (סי' רמג) א"כ י"ל דבנכסי הגר ומציאה דס"ל להרא"ש דמהני תפיסה הוא דוקא בספיד"ד אבל בספק מציאות לכו"ע לא מהני ועוי"ל כמו"ש בקו' הספיקות שם דלא כ' זה הרא"ש אלא בתפס השני מיד הראשון אבל בשהניחה ראשון ותפס בה השני קנה בתרא יעוי"ש שהוכיח זה בטעם וסברא ועוד דיש לחלק בכמה גוני:

אמנם בהא דמבואר שם בשמעו שאשתו מעוברת חייבין להחזיר ולהך סברא דספיקא הוה לכאורה אמאי חייבין להחזיר. דהא י"ל דע"כ לא אמרי' דתפיסה בנכסי הגר מספק לא מהני אלא לענין אם תפס אחר ממנו אבל כשעדיין בידיה דקמא אמאי חייב להחזיר מספיקא. בשלמא להך סברא דדיינינן אז קודם שהפילה שהוא מרוב ולדות דב"ק הם שפיר אבל לסברא דספיקא הוה אמאי חייבין להחזיר עכ"ז י"ל עפ"י מה שנודע קו' הר"י באסן בספק ממון לקולא לנתבע דאמאי לא נימא דהוה ספק גזל דהוה איסורא וספק איסור לחומרא ותי' דכמו שיש ספק גזל להאי איכא ספק גזל לאידך והיכי דקיימי ממון תיקום א"כ לפי"ז י"ל דהכא בשמעו שאשתו מעוברת דליכא ספק גזל רק לחד דדלמא עובר ב"ק הוא ויורש את אביו והוה גזל ביד המחזיק משו"ה חייבין להחזיר משום ספק גזל דאיסור' הוא וספקו לחומרא:

גם מ"ש תוס' בישוב הקו' דהתם בעבדי כהן חיישינן שמא מת כבר בבטן הוא תמוה דמשמע דוקא משום דאיכא מיעוט מתים בבטן למיסמך לפלגא נקבות משו"ה הוו זכרים מיעוטא אבל אם היה ידוע לנו דאכתי לא מת לית לן מידי למסמך לפ"נ. והא באמת אפי' לא מת בבטן עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק לכה"פ ע"ד המיעוט דלמא נפל מיצירתו הוא דלית לי' זכי' ושפיר סמכינן מיעוטא דנפל לפ"נ והוו זכרים מיעוטא א"כ לאיזה צורך חידשו הך סברא דשמא מת בבטן. דהא בלא"ה אפי' לא מת הוו זכרים מיעוטא והנה היה נראה לבאר דבריהם לפי מה דמוכח מתירוצם דאי לאו דמת בבטן ליכא מידי למסמך לפ"נ. דס"ל דנפל מעיקר יצירתו כ"ז שהוא חי ולא מת אית ליה זכי' ונחליט ג"כ כדעת מי שרצה לכוין בדעת תוס' בר"פ החולץ. דהשתא דהפילה מבורר שהוא נפל מיצירתו דאי ב"ק היה נולד. והבאתי זה לעיל (פרט ח') ועפי"ז יהיה מבואר כל ד' התוס' בזה. דבגר שמת כיון דעכשיו הפילה מבורר שהוא נפל מעיקרו ומיצירתו ומ"מ אית ליה זכי' מדלא קנו הני דאחזיקו בראשונה. והשתא הוקשה להו שפיר מעבדי כהן דא"כ ליכא מידי למסמך לפלגא נקבות דאדרבה רובא איכא דאית לעובר זכי' ותי' דהתם תלינן דמיעוט מתים בבטן לאסמוכי לפ"נ ועד"ז מתפרש ג"כ מ"ש תוס' ביבמות שם גבי עבדי כהן שהק' ג"כ קו' זו. ותי' דהכא יש להסתפק שמא כבר הוא נפל ע"כ. כלומר שמא כבר הפילתו דהיינו שמת כבר:

איברא אף דפשטות דבריהם מטין לפרש כן כמו"ש עכ"ז הוא תמוה מאוד והוא נגד החוש והשכל דנפל גמור מיצירתו שאינו עומד להתקיים יהא לו זכי'. דהא נפל גמור אף שנולד מבואר בתוספתא דשבת (פט"ז ה"ד) בן ח' ה"ה כאבן כו' ע"כ. א"כ המזכה לו ה"ה כמזכה לאבן. ועוד דהא כבר הוכחתי לעיל (פ"ו) בסברות וראיות מוכיחות דע"כ א"א לומר דכל הפילה שהוא מבורר לנפל מיצירתו. וכו"ע ע"כ ס"ל די"ל ג"כ שהיה ב"ק ואיזה סבה גרם להפילו וכמו"ש נ"י וריטב"א בר"פ החולץ ועוד דאם נאמר כן אינו מדוקדק לשון התוס' שם בפ' מ"ש שכ' דהא בפ' אלמנה אמרי' כו' דאין לעובר שסופו להיות נפל חלק בהעבדים דמהו הלשון שסופו להיות נפל דהא לפי"ז א"א שיהיה סופו נפל ומתחלה לא היה נפל והול"ל דאין לנפל חלק בהעבדים:

ולכן נראה לפענ"ד בביאור דבריהם עפימ"ש הנ"י בר"פ האשה בתרא ביבמות בשם הריטב"א דמיעוט מפילות הוא מיעוט גרוע דלא הוה רק מיעוטא דמיעוטא וכ"כ בהגהות מרדכי בכתובות פ' אלמנה ניזונת דמיעו"נ הוה מיעוטא דמיעוטא ומשו"ה אזלינן בתר רוב ב"ק אף בממון וערמב"ם (פ"א מנחלות) שפסק בתינוק בן יום א' דנוחל ומנחיל ותמהו עליו נו"כ המ"מ והלח"מ דהא א"ה בממון אה"ר ולמ"ש הגהמ"ר א"ש ועי' תוס' ב"ק (כז) דטעמא דא"ה בממון אחה"ר הוא משום סמוך מיעוטא חזקת ממון ועי' בס' גינת ורדים (כלל לט) והנה ד"ז הוא פשוט דלא אמרי' סמל"ח אלא במיעוט חשוב אבל במיעוטא דמיעוטא לא אמרי' סמל"ח דהא למיעוד"מ גם ר"מ לא חייש כדאיתא ביבמות (קיט) וכ"כ הרא"ש בפ"ק דחולין (סי' ט"ז) להדיא דבמיעוד"מ לא אמרי' סמל"ח וכן הוכיח בס' גו"ר (כלל ס"א) ובשושה"ע (כלל ט"ו) ועי' מ"ש בכלל דין ספק ב"ק (פ"ז) ושם ביארנו דנהי דנפל מעיקר יצירתו באמת הוא במציאות מיעוד"מ מ"מ לפמ"ש הנימוק"י וריטב"א בר"פ החולץ דאמרי' במעוברת שהפילה שמא ב"ק הוא וד"א גרם שתפיל א"כ אם אנו באים לדון על אותן הולדות שהפילתן אמן ולא יצאו בחיים. ודאי אף דמיעוט נינהו נגד הנולדים עכ"ז עכ"פ לאו מיעוד"מ נינהו דהא איכא נמי ב"ק והפילתו ע"י סבה. ובצירוף הפילתו מפני שהוא נפל מעיקרו הוה מיעוט שלם וחשוב. יעוי"ש שביארנו ד"ז בטוב טעם ובראיות נכונות:

ועפי"ז נראה לפענ"ד דהרגישו התוס' דהתם בעבדי כהן הא דתלינן דעובר זה דלמא נפל הוא לאסמוכי למחצה נקבות. ע"כ לאו נפל גמור מעיקר יצירתו משום דס"ל להתוס' דכשם דלא אמרי' סמל"ח גבי מיעוטא דמיעוטא כמו כן ג"כ לא אמרי' סמוך לפלגא נקבות. דלא חשוב מיעוד"מ לאסמוכי' ואף דיש לחלק קצת בזה דנהי דאינו מגרע כח הרוב דעדיף מחזקה להשוות כחו ככח החזקה שכנגדו מ"מ בפלגא ופלגא סו"ס כיון דסמכת ליה לחד פלגא הוה אידך פלגא מיעוטא עכ"ז לא נהירא להו להתוס' לחלק כן דעכ"פ כיון דמיעוד"מ אפי' מאן דחייש למיעוטא לא חייש לי' אף אי סמכת ליה לחדא פלגא מ"מ לא גרע אידך פלגא עכ"פ ממיעוט המצוי דחששו לו חכמים בכ"מ אפי' לדידן דל"ח למיעוטא כנודע וקרוב לומר דעדיף ממיעוט המצוי ועכ"פ כמו דלא אמרי' סמל"ח ה"נ לא סמכינן לפלגא וכמו"ש ומשו"ה נראה להו להתוס' דהא דדיינינן מיעו"נ לאסמוכי לפ"נ מיעוט מפילות הוא דסמכינן לפ"נ דכיון דבנולדים איכא מחצה זכרים ומחצה נקבות ואיכא מפילות ולא נולדים הוה זכרים מיעוטא והמפילות הם באמת מיעוט שלם וחשוב דבמפילות איכא נמי ב"ק ודבר אחר או סבה גרם להפילן וכמו דאמרי' שמא יהא הולד זכר או שמא יהא נקבה אמרי' נמי שמא תפיל. וכיון דאיכא רוב שאינו זוכה ל"ח למיעוט זכר שזוכה. ועפי"ז א"ש קו' התוס' דהא לפי"ז צ"ל דולד ב"ק שסופו להיות נפל שתפילהו אמו לית ליה זכיה. וכעין זה כ' השעה"מ (פכ"ב מה' מכירה) לענין מזכה לעובר דדעת המזכה שלא יזכה כי אם ע"מ שיצא לאויר העולם. ולפי"ז הק' שפיר בתוס' ב"ב שם דאמאי לא קנה בראשונה כיון דלבסוף הפילה ובפ' אלמנה מבואר דאין לעובר שסופו להיות נפל חלק בהעבדים. והשתא מדוקדק לשון התוס' שכ' לעובר שסופו להיות נפל דלמ"ש הוא מבואר דאף אי ב"ק הוא והיה ראוי להולד לחדשיו לולא הסבה מ"מ כל שלא נולד והפילתו לית ליה זכיה וע"ז תי' דקושטא הוא דעובר שסופו להיות נפל אית ליה זכיה דכיון דב"ק היה לא משגחינן מה דאח"כ גרם סבה להפילו מיהו בפ' אלמנה תלינן שמא כבר מת בבטן ואף דרוב אין מתים עד שמפילין מ"מ אמרי' סמוך מיעוט שמתים בבטן לפ"נ והוה זכרים מיעוטא ובזה השווינו דעת תוס' עם ד' הנ"י פ' מ"ש בשם הירושלמי וד' חי' רמב"ן שהבאנו בכלל דין ספק ב"ק (פ"ו) יעוי"ש דס"ל ג"כ דאי ב"ק הוא אע"ג שהפילתו זכי.

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה