ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל ה · פרט ז
ונלפענ"ד דעיקר סברתו דר"י הוא עפימ"ש השו"ע באה"ע (סי' קנ"ו ס"ד) דמי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה ה"ז תתייבם והוא מלשון הרמב"ם (פ"א מיבום) ומקורו ממשנה דר"פ החולץ. ושם נאמר הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת אם אין הולד ש"ק יקיים וכ' רש"י אם אין הולד ש"ק שהיה נפל:
ולכאורה תמוה אם היה הדין דולד שהוא ב"ק או כלו חדשיו וגרם סבה להפילו יפטור את אמו מיבום א"כ איך תתייבם ואיך אמרה המשנה יקיים. והא יש לחוש מספק שמא ב"ק הוא וד"א גרם להפילו ופוגע באיסור אשת אח. שוב ראיתי בס' טוב החיים חאה"ע שהביא בשם שו"ת צמ"צ (סי' כב) להק' כן בפשיטות ממשנה דנזיר הנ"ל אמתני' דר"פ החולץ דכיון דכל הפילה הוא ספק שמא ב"ק הוא כמבואר בנזיר שם. א"כ איך יקיים מספק:
איברא דעכצ"ל דהדין הוא דאפי' היה הולד ב"ק מ"מ כיון שהפילתו מקרי ובן אין לו והא לית לי' דעיקר קפידת התורה היתה אם יהיה לו בן שיצא חי ומאי נפ"מ בזה דאי לאו הסבה והגרם היה נולד דעכ"פ עכשיו לית לי' בן משו"ה א"פ את אמו מה"ת. ומש"ש בסוגי' דר"פ החולץ דולד א"פ עד שיצא לאויר העולם היינו שיצא חי אבל אם יצא מת א"פ אפי' אם היה ב"ק מיצירתו או אפי' כלו חדשיו ובזה מבואר סברת ר' יוחנן דכיון דעיבור שסופו להפיל א"פ אפי' היה ב"ק. רק דבשעה שחלץ לא ידענו איך יהיה בסופו והיה ספק אצלינו שמא ב"ק הוא ויהיה נולד. ע"ז קאמר ר"י דמ"מ תפסה החליצה משום אגלאי מלמ"פ דאם היה בא אלי' ואומר לנו דהך דמיעברא אפי' הוא ב"ק אבל סופו יהיה דאפולי מפלה הא ודאי דא"פ מיבום וב"ח ויבום היא השתא נמי אגלאי מלמ"פ והוה כמו דהוה ידעינן בשעה שחלץ שסופה שתפיל והשתא לפי"ז הא העיקר תלוי לידע הנפילות מה שיהיה בסוף ובשעה שחלץ אין נפ"מ לידע אם הוא נפל או ב"ק וא"ש מה דאתי עלה ר"י משום א"י אלי' ויאמר שהסוף יהיה שתפיל ומיושב בכל מה שעמדנו בזה לעיל:
אמנם למ"ש שם הרמ"א בהג"ה דעת הטור בשם הרי"ף דאם יש להסתפק אם כלו חדשיו אפי' הפילתו ויצא מת חולצת ולא מתייבמת ובביאור הגר"א שם כ' שהוא ממשנה דנזיר הנ"ל ומשמע דדיעה זו מפרש המשנה דר"פ החולץ דמיירי בליכא להסתפק אם כלו חדשיו. ושהפילתו תוך ט' חדשים ואף דאכתי י"ל דלמא ב"ק מיצירתו הוא וד"א גרם להפילו תוך ט' חדשים. מ"מ צ"ל ג"כ דס"ל דלענין זה אתי קרא דובן אין לו ללמד בדרך גזה"כ דאינו פוטר ואע"ג דאי לאו הסבה היה נולד לחדשיו מ"מ עכשיו דלא כ"ח והפילתו תוך ט' מקרי ובן אין לו והא לית לי' מיהו אם כ"ח והפילתו ס"ל לדיעה זו דמקרי דאית לי' בן ומפרשים הא דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אפי' מת כל שכ"ח. מיהו לפי"ז צ"ל בפלוגתת ר"י ור"ל ג"כ דמיירי בידוע שהפילתו תוך ט'. אבל קשה לפרש סתימת דבריהם כן כמו"ש תוס' בשבועות (כז) דאמורא צריך לפרש דבריו ויש לחלק בזה מ"מ נלפענ"ד לבאר ד' ר"י ור"ל באופן אחר וכמו שיבואר:
הנה הב"ש כתב באה"ע (סי' קנ"ו סק"ג) דבספק יבמה חולצת ממ"נ אי זקוקה היא שפיר חלץ ואי לאו זקוקתו היא הא א"צ חליצה וכ"כ בשו"ת חכ"צ (סי' קיח) וה"ר מיבמות (מא) גבי קידש אחת מב' אחיות דחולצות ולא מתייבמות ואע"ג דכל שאינה עול"י אינה עולה לחליצה מ"מ גבי קידש א' מב"א לא אמרי' זה. משום דא"י אלי' ויאמר דהך קדיש הרי ב"ח ויבום היא. כן מבואר שם בגמ' והגאון בי"מ בשו"ת צלעוה"ב (סי' א') ביאר הדבר יותר דאע"ג דאיכא חד צד דא"י אלי' ויאמר דאידך קדיש והויא הך אחות זקוקתו מ"מ לא איכפת לן בזה דנהי דלכתחלה אסור ליבמה מספק. עכ"ז בדיעבד אילו בא על ספק האחיות היתה נפטרת ממנו ע"י גט ממ"נ. אי יבמתו היא שפיר יבמה ואי לאו יבמתו היא יוצאה בהגט. ועכ"פ בכל ספיקי יבמות חולצת ממ"נ ולא שייך בזה כל שאינה עול"י כו' וגם היבום תפיס בדיעבד משום ממ"נ וכבר הרגישו תוס' בסוגין אהא דר"ל דאמר תיגלי למפרע לא אמרינן דמ"מ אמאי לא אמרי' ממ"נ וא"י אלי' כו' כדאמרי' בקי' א' מב"א ותי' שם קו' זו והנה הנימוק"י לא חש לקו' זו לפי הנראה מדלא הזכיר זה ויבואר לקמן:
ועפי"ז י"ל דגם ר"י ע"כ ס"ל די"ל שמא ב"ק הוא וד"א גרם להפיל וע"כ דס"ל ג"כ כמו"ש לעיל בשם שו"ת מהרי"ם דאמרי' רוב ולדות ב"ק אף בעובר במעי אמו וכמו שהוכחתי כן שם יעוי"ש מיהו כשהפילה בסוף יש כאן רוב כנגד. דרוב ב"ק אין אמן מפילתן והוה ספיקא. ואע"ג דבשעה שחלץ אכתי לא נולד רוב זה דאכתי לא הפילה מ"מ מכח אגלאי מלמ"פ הוה ידעינן בשעה שחלץ מה שהפילה לבסוף. והוה ספיקא בשעה שחלץ ותפיס חליצה מספיקא משום ממ"נ וכן היבום בדיעבד משום ממ"נ וזהו מ"ש ר"י א"י אלי' ויאמר דהך דמיעברא אפולי מפלה כו' השתא נמי תיגלי מלמ"פ. ולפי"ז הא עיקר הספק נולד ע"י הנפילות שבסוף משו"ה אמר א"י אלי' ויאמר דאפולי מפלה ובזה מיושב ג"כ במה שעמדנו לעיל בד' ר"י וא"ש:
ואחרי המבואר נגלה בעליל דד' נ"י תמוהין דאיך כתב דמשו"ה פליג ר"ל משום די"ל דד"א גרם וכמו"ש לעיל בביאורו דאף דיש כאן גילו"מ איך היה הסוף שהפילה מ"מ אכתי ליכא גילו"מ אם היה נפל בשעה שחלץ וזה תמוה דהא להמבואר גם ר"י ע"כ ס"ל די"ל ד"א גרם ומ"מ ס"ל דאמרי' אמלמ"פ. אם מטעם דאין נפ"מ בזה אם ד"א גרם או לא דאפי' היה ב"ק והפילתו ג"כ א"פ מיבום. וכיון שיש כאן גילו"מ מה שהיה בסוף שהפילה אמלמ"פ דב"ח ויבום היא וכמו"ש לעיל לשי' השו"ע והרמב"ם או כמו"ש לשי' הטור בשם הרי"ף דכיון דאמרי' אמלמ"פ מה שהיה בסוף שהפילה הוה זה ספק בשעה שחלץ ותפיס מספיקא. א"כ קשה מ"ט דר"ל דהא היכא דהגילו"מ מועיל גם ר"ל ס"ל דאמרי' אמלמ"פ וכמו"ש לעיל (פ"ד) יעוי"ש:
ולכן נלפענ"ד ברור דע"כ הא דמחדש הנ"י דר"ל פליג משום די"ל דד"א גרם אין כונתו משום דליכא כאן גילו"מ שהיה נפל בשעה שחלץ דבזה גם ר"י מודה דליכא הכא גילו"מ שהיה נפל משום דע"כ גם ר"י ס"ל שי"ל דד"א גרם וכמו"ש לעיל אלא כונתו דר"י ס"ל דאע"ג דליכא גילו"מ איך היה בשעה שחלץ מ"מ הא איכא הכא גילו"מ איך היה הסוף שהפילה שיש כאן גילו"מ שהוא עיבור שהפילה בסופו והגילו"מ מועיל שאם חשבינן ע"י אגלאי מלמ"פ כאילו כבר הפילה בשעה שחלץ תפס החליצה מטעם המבואר לעיל ור"ל ס"ל דכיון שהסוף אינו מוכרח משעה ראשונה שכן היה צריך להיות הסוף. דאפשר שהוא ב"ק והיה תלוי ועומד אם שתפיל או שיצא חי בכה"ג לא אמרי' אמלמ"פ ובשעה שחלץ לא מקרי עובר שסופו נפילות רק עובר שהוא ספק מה יהיה בסופו ושיעור ד' הנ"י הוא כן משום דס"ל דקיי"ל גבי סריס ביבמות (פ) כרב דאמר נעשה סריס למפרע וכן בהא דחולין (סג) גבי יצא שליש ומכר לא"י ואח"כ יצא עוד שליש אחר ס"ל לנ"י דהלכה כר"ה שם דאמר למפרע הוא קדוש וס"ל כיון שיצא רובו מבורר דבשעה שיצא שליש היה מוכרח ועומד לכך שיצא שליש השני וכ"כ מהרי"ט אלגזי בפ"ג דבכורות שכ"ה דעת הרמב"ן וכן בעירובין (לז) קיי"ל כהא דתני איו באמר אם בא חכם למזרח כו' דקנה עירוב משום דאמלמ"פ כמו"ש רש"י שם והוק' לו דקיי"ל כר"ל ותי' דהכא לא דמי לכל הני דכל הני מוכרחין משעה ראשונה אבל הכא י"ל ד"א גרם ובכה"ג דאינו מוכרח מתחלתו שיהא סופו כך בזה פליגי ר"י ור"ל אי אמרי' גם בכה"ג דאמלמ"פ מה שהיה בסופו ומ"ש דאיהו חייש כו' אין כונתו דדוקא ר"ל חייש אלא בא לומר דכיון שיש לחוש שמא ד"א גרם משו"ה ס"ל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ:
ומיושב השתא קו' הריטב"א שהבאנו לעיל (פ"ה) די"ל כמו"ש בשו"ת מוהרי"ם שהבאנו שם משום דרוב ולדות ב"ק הם ובשעה שחלץ מוכח מכח הרוב דב"ק הוא ולא תפס החליצה משום הכי פריך דאמאי פסלה לכהונה בשלמא לר"י דאמרי' אמלמ"פ כה"ג א"כ הוה כמו שהפילה בשעה שחלץ והוה ספיקא דהרוב ב"ק אין אמן מפילתן הוא נגד רוב ב"ק ותפס מספיקא מכח ממ"נ או משום דהפילתו א"פ מיבום אף אי ב"ק הוא וכמו"ש לעיל אבל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ כה"ג הרי בשעה שחלץ קם לי' ארובא ונתבצר ג"כ בזה חומת דברינו מ"ש לעיל (פרט א') בישוב קו' הש"ך ביו"ד (סי' קב) ונתיישב מה שהקשינו בזה לעיל (פ"ד) יעוי"ש: