אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ג › פרט א

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ג · פרט א

כלל ג

כתבו התוס' בשבת (קל) אהא דאמרי' שם מעשה ששכחו להביא איזמל ממ"ש והביאוהו בשבת דרך גגות כו' שלא ברצון ר"א דשרי אפי' בר"ה וכתב התוס' קשה לרשב"א דאמרי' לקמן בפירקין (קלג) דאמר ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת והכא כיון דאפשר דרך גגות אמאי יביאו אותי דרך ר"ה. והניחו ד"ז בקושיא יעו"ש. וראיתי לאיזה אחרונים שכ' ליישב קושיא זו עפ"י מ"ש הר"ן בפ"ב דביצה גבי הא דממלאה אשה קדירה של בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת שהק' שם הר"ן דאמאי שרי ריבוי בשיעורא ביו"ט ולענין פיקו"נ בשבת אסור כמבואר במנחות (סג) וכ' דלא דמי שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה. וביו"ט לענין או"נ שאני שהיא הותרה ולא דחוי' דהא אפי' אפשר מעיו"ט נמי שרי כו יעו"ש ולפ"ז ר"א דס"ל בשבת שם במכשירי מינה דאפי' אפשר מע"ש. שרי בשבת ע"כ צ"ל דס"ל הותרה מילה אצל שבת ולא דחוי' א"כ א"ש דמשום הכי מביאין לר"א דרך ר"ה ואין מדקדקין לעשות דרך גגות כמבואר ביומא (ו) דלסברא דהותרה לא מהדרינן אהתירא משא"כ מילה בצרעת כי' עכ"ד. ואני שמעתי ולא אבין חדא דבירושלמי שם (רפראד"מ) משמע להדיא כקו' התוס' דמוכיח שם דאסור לעשות מחיצה של בני אדם בשבת מדשרי ר"א לטלטל בר"ה ולא עשו מחיצה של ב"א לטלטל בהיתר ע"כ ולדברי האחרונים הנ"ל יקשה להר"ן מהירושלמי ועוד תמוה לפענ"ד דהא עיקר קו' התוס' בנוי' אהא דר"ל והא דר"ל ע"כ צ"ל דלכו"ע אמר לה להך מלתא ואפי' למ"ד הותרה. דהא א"א לומר דר"ל לא אמר רק למאן דס"ל דחוי' וסברת ר"ל הוא עצמו סברא דדחוי' דא"א לומר כן דהנה ביומא (ו') פריך ועד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת ומשני רב תחליפא זאת אומרת טומאה הותרה בציבור ע"כ ולהס"ד דהוה ס"ל דטומאה דחוי' יש להעיר דאמאי לא מייתי הא דר"ל לחזק הקו' כדמייתי לי' בשבת (קלג) בהא דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל. דהא כיון דהא דר"ל לא אתי' רק למאן דס"ל דחוי' א"כ ע"כ הא דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל. לא פריך אלא מכח סברא דדחויה ומחזק הקו' מדר"ל א"כ אמאי לא מייתי לה הכא ג"כ:

וביותר מוכח לפמ"ש הב"י באו"ח (סי' שכח) בשם תשו' הרשב"א לענין חולה בשבת אי מהדרינן להאכילו נבילה שאינו אלא איסור לאו כשצריך לבשרי. או מחללין שבת שהוא איסור סקילה וכ' דתלי' זה בפלוגתא דפליגי ר"י ור"ש ביומא (ז) אי טומאה הותרה בציבור או דחוי' דלר"י דס"ל דטומאה הותרה בציבור שוחטין עבורו ולר"ש דס"ל דחוי' מאכילין אותו נבילה ולא שוחטין ומשמע שכן הוא בכל האיסורים היכא דאיכא עשה ול"ת מתנגדות דתלי' בפלוגתא זו וכ"כ בכ"מ (פ"ב משבת) ומובא בק"נ ביומא פ' יוה"כ (אות נז) ונשתמשו ביסוד זה כמה אחרונים ועי' בארצוה"ח באר"י (סי' י"ח סק"א) ועפ"ז יש להוכיח מנזיר (נח) דאמר רבא הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכי אתא קרא כגון שהקיף ולבסוף גילח כו' ופריך והאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא כו' והנה בזבחים (לג) מבואר דס"ל לרבא דטומאה דחוי' בציבור וביומא (ו) איתא דרבא אמר זאת אומרת דטומאה הותרה בצבור ונתקשו בזה התוס' שם ותי' דואת אומרת ולא ס"ל ולפ"ז ס"ל לרבא דחוי' אך לפי תי' ב' שם בתוס' ס"ל לרבא הותרה יעוי"ש וא"כ בכל האיסורין נמי לרבא תלי' בהכי איך ס"ל לגבי טומאה אי הותרה או דחוי' בצבור והשתא כיון דסברת ר"ל הוא עצמו סברא דדחוי'. א"כ קשה ממ"נ אם תופס הש"ס כתי' קמא דתוס' שם ביומא דס"ל לרבא דחוי' תקשי דאמאי מקשה לרבא מדר"ל ולא מדרבא עצמו דס"ל בזבחים (לג) דחוי' ואי כתי' ב' בתוס' שם וס"ל לרבא הותרה פשיטא דקשה טובא איך מקשה לרבא מהא דר"ל דהא ודאי דפליגי בהכי. דרבא ס"ל הותרה ור"ל ס"ל דחוי' וה"נ תיקשי מנזיר (מ) דמביא הא דר"ל אליבא דר"א יעו"ש. והא למ"ש האחרונים הנ"ל ע"כ ס"ל לר"א הותרה וא"כ איך מייתי הא דר"ל אליבא דר"א וה"נ תיקשי מיבמות (כ) דאמר רבא לאו מלתא היא דאמרי דאמר ר"ל כו' והשתא אי ס"ל לרבא הותרה הא ע"כ לא ס"ל הא דר"ל ואי ס"ל דחוי' א"צ להא דר"ל וביותר תיקשי דבכל המקומות דמייתי הא דר"ל אמאי מייתי הא דר"ל טפי מכל תנאי ואמוראי דפליגי בש"ס בכ"מ וס"ל דטומאה דחוי' היא בציבור ומכ"ז משמע דר"ל ע"כ לכו"ע אמר להך סברא ואפי' למ"ד הותרה.

וטעמא דמלתא נראה דביומא (ו) גרסינן היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב דכו"ע לא פליגי דעבדי טהורי ולא עבדי טמאי כי פליגי לאהדורי ולאתויי טהורי מבית אב אחרינא ר"נ אמר הותרה ור"ש אמר דחוי' איכא דאמרי אפי' היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב פליג ר"נ ואמר דעבדי נמי טמאין דכל טומאת מת בציבור רחמנא שרי' כו' ע"כ. הרי דלל"ק לא פליגי בזה אי דחוי' או הותרה אלא לענין אהדורי אהתירא שע"י טרחא ולהמתין ע"ז אנו יכולין לעשות בהיתר אבל היכא שההיתר לפנינו בלא טורח כלל לכו"ע עבדינן בהיתרא. והנה בכל המקומות שהובא הא דר"ל כד מעיינינן לא מיירי דבעינן לאהדורי אהתירא ע"י טורח רק שההיתר לפנינו כמו בהא דשבת (קלג) ואי איכא אחר כו'. ובנזיר (נז) בהקפת כל הראש וכן באידך דוכתי. ועפ"ז נראה מה שמחדש ר"ל הוא למימרא ממש כל"ק דיומא שם דבאיכא ההיתר לפנינו בלא טורח לכו"ע עבדינן בהיתר. ואפי' למ"ד הותרה וזמ"ש אם אפשר כו' כלומר דאפשר לפנינו בלא טורח. והשתא א"ש דבכל המקומות דמייתי הא דר"ל לא מייתי אידך תנאי ואמוראי דס"ל דחוי' דהש"ס לא מעייל נפשי' בהך פלוגתא כלל רק דמקשה מהא דכו"ע מודו ביה וס"ל הכי וביומא (ו) דפריך ונפרישהו שבעת ימים שלא יכנס אדם שם הוא טורח והוה כמו אהדורי:

אך לל"ב דיומא שם דאפי' איכא טהורין בההוא בית אב פליגי וס"ל הותרה. צ"ל בהא דר"ל דמשו"ה אתי הא דר"ל לכו"ע ואפי' למ"ד הותרה כדמשמע בכמה סוגיות בש"ס וכמ"ש לעיל משום דאפי' לל"ב דיומא שם דס"ל דאפי' איכא טהורין לפנינו עבדי טמאין י"ל דדוקא מה"ת הוא כן כמו שכ' דכל טומאת מת שרי' רחמנא אבל מדרבנן מהדרינן למיעבד בהיתירא באיכא לפנינו בלא טורח ועי' במנחות (מ) בתוס' ד"ה כיון שכ' דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן ועי' בס' מה"ר בכלל עדול"ת (אות כו) שהוכיח דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן מהתוס' בפסחים (צה) שכ' שם דאף היכי דמה"ת אפשר לקיים שניהם כיון דמדרבנן אי אפשר דחי ומוכח דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן דאי מה"ת הא מה"ת באמת אפשר ואמאי דחי אלא ודאי דמה"ת אף דאפשר לקיים שניהם דחי והא דאמר ר"ל דלא דחי הוא רק מדרבנן ותמוה שנא זכר מדברי התוס' במנחות שם ונראה דכה"ג יש להוכיח ג"כ מהירושלמי (ר"פ ראד"מ) שהוכיחו דאסור לעשות מחיצה של ב"א בשבת מדהביאו לר"א דרך ר"ה ולא עשו מחיצה של ב"א ולכאורה הא איסור מחיצה של ב"א ודאי דאינו מה"ת אלא מדרבנן דהא אינו בנין של קבע כמבואר בעירובין (מד) וכיון דמה"ת עכ"פ אפשר אמאי לא עשו מחיצה של ב"א. וע"כ צ"ל דהא דר"ל אינו רק דרבנן וא"ש:

ועכ"פ כיון דע"כ אי אפשר לומר דהא דר"ל תלי' בפלוגתא רק דלכו"ע אמר להך מלתא ואפי' למ"ד הותרה כדמשמע מסוגיות הש"ס וכמו"ש לעיל. ולל"ק דיומא שם י"ל דמה"ת הוא ולל"ב שם י"ל דעכ"פ מדרבנן הוא וכל היכי שאפשר לעשות בהיתירא שההיתר לפנינו בלא טורח לא דחי אף לסברא דהותרה א"כ אפי' נימא דר"א ס"ל הותרה עכ"ז אין זה מעלה ארוכה לקו' התוס' בשבת (קל) ודלא כאחרונים הנ"ל דהא הכא נמי יכולין להביא דרך גגות בלא טורח כמו שמביאין דרך ר"ה וההיתר לפנינו ובזה אפי' מאן דס"ל הותרה מודה בזה וכדר"ל:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה