אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ב › פרט ו

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ב · פרט ו

פרט ה

גרסינן בסוכה בפ' לולב הגזול (לה) דאתרוג של תרומה טהורה אם נטל כשר. דלמ"ד דבעינן היתר אכילה הרי י"ב היתר אכילה. ולמ"ד דבעינן דין ממון הרי י"ב דין ממון. וכ' רש"י הרי יש בו היתר אכילה לכהן וישראל נמי נפיק בי' אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לב"ב כהן ופדיון אין לה והאומר כן רשע הוא ע"כ. והנה כבר האריכו בד' רש"י הנ"ל הרמב"ח בכפו"ת והשעה"מ (פ"ח מלולב) ובשו"ת בני"ע חאו"ח (סי' לג) וכן מצאתי אח"ז רב שעמל בד' רש"י זו בשו"ת ראשית ביכורים (סי' ג') וטרחו ליישב דבריו יעוי"ש. והנה לד' כולם אחרי כל האריכות שהאריכו בזה. ובשו"ת ר"ב הנ"ל לא עלתה בידו רק לעשות הגה"ה גדולה בד' רש"י והוסיף י"ב תיבות וכ' שיש כאן טעות הניכר יעוי"ש עכ"פ הא דכ' רש"י בשלקחה מכהן כולם מפרשים דפי' כן כי היכי דליהוי ממוני' והוה ב' דין ממון. וע"ז תמוה אתמה מאוד לפענ"ד. דבהך דיבור דמפרש רש"י להך מ"ד דס"ל דלא בעינן דין ממון רק היתר אכילה מי דחקו לרש"י ליכנס בפרצה דחוקה זו דמיירי בשלקחה מכהן. הא בפשיטות א"ש בתרומה שתרם הישראל מפירותיו יוצא בו משום דחזי לכהן כמו"ש תוס' או

כמו"ש רש"י דיכול להאכילה לב"ב כו' ולהך מ"ד דבעי דין ממון מפרש רש"י אח"כ בדיבור שאח"ז א"כ בדיבור זה למ"ד דלא בעי דין ממון רק היתר אכילה א"צ לפרש בשלקחה מכהן:

אך לפמ"ש לעיל א"ש. בהקדם דהשעה"מ (פ"ח מלולב) מבאר ד' רש"י מ"ש ופדיון אין לה כו' דר"ל דאי הוה לתרומה פדיון לאכילת ישראל הוה סגי לן הך טעמא ולא צריכין לטעמא דיכול להאכילה לב"ב כו' דבלא"ה מהני דרש"י ס"ל כתוס' עירובין דלא אמרי' הואיל אלא בחזי לאחריני אבל בל"ח לכל לא אמרי' הואיל יעוי"ש בתוס' (ל) ד"ה וליפרוש. ומשו"ה מהני לצאת בו משום דאמרי' הואיל א"כ פודה כיון דחזי להכהנים משא"כ במעש"ש חוץ לירושלים שכ' רש"י בסוכה (לד) דא"י בו אף דאיכא למימר א"ב פודה משום דל"ח לכל. ואע"ג דפדיון הוא שבות מ"מ גבי לכם דאתרוג מהני אף דלא מצי לתקנו היום ביו"ט כיון דיכול למחר כו' עכת"ד. ומבואר מזה דרש"י ס"ל דבלא הואיל לא מהני מה דחזי לכהן שיהא נפיק בי' ישראל ודלא כתוס'. והנה מ"ש רש"י דיכול להאכילה לב"ב כהן הא עכצ"ל דב"ב לאו דוקא ועיקר הכונה משום דחזי לכהנים דאל"כ מאי עדיפותי' דב"ב כהן מכהן אחר וכ"כ בשו"ת בני"ע הנ"ל. ולפי"ז קשה דהא ס"ל לרש"י דבלא הואיל לא מהני:

ולכן נראה דגם בהא דכ' וישראל נפיק בי' משום דחזי לכהן הוא ג"כ משום הואיל אבמ"ע. ואע"ג דגבי עירוב ס"ל לרבנן דמהני מה דחזי לאחרים מ"מ י"ל כמו"ש בשו"ת שער אפרים (סי' לח) לדעת הר"ן דס"ל גבי אתרוג דבעינן דוקא דחזי לי' לדידי' דאתרוג שאני דכתי' לכם שיהא חזי דוקא לכם. ומ"ש רש"י וישראל נפיק בה מיירי בתרומה שתרם ישראל מכרי עצמו ונפיק משום הואיל אבמ"ע. והוק' לרש"י דמ"ד דבעי היתר אכילה הוא רחב"א. ומשמע בקדושין (נח) דרחב"א ס"ל דטוה"נ לאו ממון יעוי"ש. ולשי' רש"י בפסחים (מח) לא אמרי' הואיל במידי דלאו ממוני'. ואפילו היכא דלא בעינן דין ממון כמו"ש לעיל. משו"ה כתב רש"י דמשכחת לה בשלקחה מכהן דאז הוה ממוני' וכעין הא דגיטין (ל) המלוה את הכהן כו' ואמרי' הואיל אבמ"ע. ואף דהדרא לטיבלה מ"מ יכול להפריש למחר וכמו"ש שעה"מ הנ"ל. והנה בשו"ת ר"ב הנ"ל עשה הגה"ה גדולה בד' רש"י להוסיף י"ב תיבות וכ' שהוא טעות הניכר ולפענ"ד א"צ לכל זה רק אם יש מקום להגיה יש להוסיף תיבה אחת וה"ג הואיל [אבמ"ע] ויכול להאכיל לב"ב כהן כו' ור"ל כיון דחזי לכהן אמרי' הואיל:

והנה מ"ש רש"י והאומר כן רשע הוא הוא תמוה מאוד כמו"ש בכפו"ת דהול"ל ע"ה הוא או טועה וכי מי שאינו יודע הדין רשע הוא ולא נמצא כזה בשום מקום ולפענד"נ דכיון בזה לגמ' דבכורות (כז) דבמתנו"כ טוה"נ לאו לבעלים דגזרינן משום דאיכא למיטעי דבר מיתחל קדושתייהו ואתו לנהוג בה מנהג דחולין אבל תרומה ליכא למיגזר בי'. וכ' רש"י דכו"ע ידעי דלא נפקא לחולין ולא אתו למטעי בי' ולנהוג בי' מנהג חול יעוי"ש. ועד"ז י"ל דבאמת הא דקונה ישראל מכהן תרומת כרי של עצמו למיהוי ממוני' הוא כגונא דפדיון ממש וא"כ אולי איכא למיגזר דשמא יאמרו דתרומה יש לה פדיון לאכילת ישראל. ולכן כ' דהאומר כן רשע הוא כלומר אינו טועה אלא רשע ומזיד. דטעות לא יפול בזה דכו"ע ידעי דתרומה קדוה"ג ולא נפקא לחולין ע"י פדיון וליכא למיגזר בי' מידי ומשו"ה מוקמינן בשלקחה מכהן:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה