ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל א · פרט ז
ומעתה נחזור לנידו"ד דלדינא אין לנו בזה רק הפקעה אדמים המבואר בש"ס. ולכתחלה יש לחוש גם לשי' הרמב"ם הובא בפוסקים באו"ח (סי' קנ"ג) דהדמים נתפסים בקדושה ואין להוציאן לחולין ובמחנא"פ ה' צדקה (סי' י"ב) כ' שכן הוא ג"כ דעת הרי"ף יעוי"ש. אך בנידו"ד שהם דחוקים היה ראוי להקל ולסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דגם הדמים שרי למישתי בהו שיכרא וימכרו העצים ועבור הדמים יקנו עצים למרחץ. אמנם לפי מה שאמרו לי דא"א להם באופן זה ג"כ דהדמים שיקחו עבור העצים של הישן לא יספיק להם לקנות עבור זה עצים אחרים לבית המרחץ. דאין מצוי להם שיקנו הם ג"כ בנין ישן בדמים פחותים כמו שמכרו הם וכשיצטרכו לקנות עצים אין מצוי להם רק עצים חדשים ביוקר יותר והמה אין בכחם להוסיף מכיסם עבור העצים וגם על הוצאות הבנין לשונים ג"כ ולכן היה ראוי להם לקבץ מעות כשיווי העצים ויחללו על הדמים ע"י זט"ה ואנ"ה דמ"ש הם או אחר ויהיו העצים מותרים לעשות מהן מרחץ וגם הדמים יוציאו לבונים ומתקנים שיבנו ויתקנו את המרחץ ואף לפי מה שהגידו לי שאין בכחם לקבץ רק סך מצער לבונים. ואין להם על כל הוצאות הבנין והם בעצמם יבנוהו ויסייעו בבנינו א"כ יהיו המעות מעט ואינם מדוקדקים בשיווי העצים מ"מ נלפענ"ד דאין לחוש דהא קיי"ל הקדש שוה מנה שחיללו עש"פ מחולל כמבואר בתמורה (כ"ז) וכ"פ הרמב"ם (פ"ז מעירוכין ה"ח). ואע"ג דדוקא בדיעבד מחולל כמבואר שם והכא לכתחלה קאמרינן. מ"מ הא כתב הכס"מ שם (בפט"ו ממע"ק) דאף דלהראב"ד קדושת דמים לא פקע בכדי מ"מ נפקע בכ"ש ואע"ג דלכתחלה אסור ס"ל להראב"ד דלצורך קיום הנדר שלא יכבד עליו שרי אפי' לכתחלה בכ"ש. וטעמו נראה שהוא משום דכ"מ שיש בו שעת הדחק הוה דינו לכתחלה כמו דיעבד בלא שעה"ד כמבואר בפוסקים בכ"מ. ועי' ב"ש באה"ע (סי' קמ"ח סוסק"ה) ושם (סקכ"ה סקי"ט) ועשו"ת חוט השני (סוס"י כ"ח) ועי' תוס' עירובין (ו) ד"ה וספק במש"ש הואיל וא"א לצמצם אלא ע"י טורח גדול לא הטריחוהו לצמצם א"כ בנידו"ד שהוא שעה"ד והוא מצוה רבה שלא היה להם בית הטבילה ובית המרחץ מכמה שנים מה שאין בכחם לבנות הוה זה צורך גדול ושרי להפקיע בכ"ש אפי' לכתחלה ומה גם שבאמת יש בזה עמודים גדולים בפוסקים:
ג"כ לסמוך עליהם דפקעה קדושה ע"י זט"ה ואנ"ה אפי' בלא הפקעה אדמים וכמו שיבואר:
דהנה בהך התירא דמכירת ביהכ"נ קהו בה קמאי קהייתא טובא כמובא בר"ן פ' ב"ה דאיך נפקע הקדושה אף למישתי בי' שיכרא דהא דבר שראוי לגופו במוקדשין אינו נפקע ואינו נפדה ובתוספתא תני אבני מזבח והיכל שנפגמו אין להם פדיון ושי' הרמב"ן בזה דביהכ"נ אינו אלא תשמישי מצוה כסוכה ולולב שלאחר זמן מצותן נזרקין ומשו"ה כשרוצים הזט"ה ואנ"ה ואין צריכים לו עוד נגמר אז זמן מצותן ונזרקין יעוי"ש באורך. א"כ לשי' זו ודאי דפקע קדושתי' בהכי בכדי ולא בעי הפקעה אדמים דאינו תלוי רק ברצון הזט"ה ואנ"ה דאז כשרוצים נגמר זמן מצותם ושי' הר"ן בזה הוא דמתחילה מפקיעין הזט"ה ואנ"ה אדמים ומדאיקליש הקדושה אדמים שוב מפקיעין קדושה קלושא זו דדמים לחולין לגמרי משום דעיקר קדושת ביהכ"נ הוא דרבנן ולפי"ז אין היתר בזה להפקיע קדושת ביהכ"נ בכדי בלא הפקעה אמידי. מ"מ בניד"ד יש להקל גם לשי' זו. לצרף גם דעת המ"ב (סי' לג) בזה המובא לעיל (פרט א') דכשבנו ביהכ"נ חדשה נפקע. הקדושה מהישינה וחל אחדשה ואע"ג שהארכתי בזה לעיל והוכחתי דשי' המ"ב בזה אינה עולה יפה לשי' המג"א דס"ל דהא דבמכירה דביהכ"נ בזט"ה במא"ה בכפרים דפ' ב"ה לא מיירי אלא בבנו ביהכ"נ חדש דאי בהיו להם ב' ב"כ מכבר אסור לסתור וכ"ש דאסור למכור. יעוי"ש לעיל (פ"א) עכ"ז כיון דלשי' הר"ן לא הוה קדושת ביהכ"נ אלא דרבנן יש לסמוך על שי' הט"ז (סי' קנ"ב דבהיו להם ב' ב"כ מכבר שרי לסתור ושוב מצינן לקיים שי' המ"ב דבפ' ב"ה לא מיירי מבנו ביהכ"נ חדש. אבל בנבנה להם ביהכ"נ חדש י"ל כהמ"ב יעוי"ש מ"ש בזה לעיל ולכן בדרבנן שומעין להקל בשגם שיש לצדד ג"כ ליישב שי' המ"ב גם לדעת המג"א וכמו"ש בזה לעיל (פ"ב) יעוי"ש א"כ עכ"פ בשעה"ד יש לצרף לסניף גם דעת המ"ב בזה בפשיטות: