אור ברסלב
ונגש הכהן כלל א › פרט ד

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל א · פרט ד

פרט ג

ועתה נסורה נא ונראה ע"ד הראי' שהביא המ"ב ממתנה דאיירי בש"ס פ' ב"ה. ולבאר דגם מהא דמתנה קשה להוכיח ראי' לדינו של המ"ב. אך מקודם ראיתי לעמוד על עיקר מחלוקת ר"א ורבינא שם במגילה גבי מתנה מה שיש לעיין בזה ואח"כ נבוא לנידו"ד. דהנה ז"ל הגמ' שם. מתנה פליגי בה ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר בהאי תיפקע קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב לי' הדר הו"ל מתנה כזביני ע"כ. והגאון טו"א שם הק' קו' עצומה. דבב"מ (טז) פליגי בה ג"כ ר"א ורבינא גבי גזלן שמכר שדה גזולה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דאמרי' דטרח הגזלן לאוקמא קמי לוקח. נפלה לי' בירושה ירושה ממילא היא ולאו איהו טרח אבתרה. יהבה ניהלי' במתנה פליגי בה ר"א ורבינא. חד אמר מתנה כירושה דהא ממילא וחד אמר אי לאו דטרח וארצי קמי' לא הוה יהיב לי' מתנה להכי טרח וארצי קמי' כי היכי דליקו בהימנותי'. ופסקו הפוסקים דמתנה כירושה. לפי מה דאמרי' בחולין (צ"ג) דכ"מ דפליגי ר"א ורבינא רבינא לקולא והלכה כרבינא. וכיון דבד"מ הקולא שלא להוציא מן המוחזק לכן מוקמינן ביד הגזלן כרבינא דמתנה כירושה ועיי"ש ברא"ש. והתם במגילה עכצ"ל ג"כ דרבינא הוא המיקל והתם מ"ד דשרי הוא מטעם דס"ל דמתנה כמכר כמבואר שם בש"ס. א"כ קשה מרבינא ארבינא. דבב"מ עכצ"ל דס"ל מתנה כירושה ובמגילה ס"ל דמתנה כמכר. וכן קשה דר"א אדר"א:

ונראה ליישב זה. דהנה הק"נ במגילה שם הביא דעת רבינו ירוחם שפסק במתנה דביהכ"נ דאסור. ותמה ע"ז שהוא נגד הכלל דכ"מ דפליגי ר"א ורבינא הלכה כרבינא לקולא ומסיים ע"ז בצ"ע. ונראה ליישב זה עפ"י המבואר בעירובין (ז') דלא עבדינן כחומרא דבי תרי היכא דסתרי אהדדי כמו בפלוגתא דב"ש וב"ה בשדרה וגולגולת יעו"ש. א"כ לפי"ז עכצ"ל דבמקום דלפי סברת רבינא המיקל נצמח מזה חומרא במקום אחר. דעבדינן כקולי' וכחומרי'. והכלל שנתנו בש"ס דבכ"מ דפליגי ר"א ורבינא כו' עכצ"ל דהש"ס ידע דבכל הפלוגתות שנחלקו ר"א ורבינא הי' רבינא המיקל. והני תרי פלוגתות דמגילה וב"מ. אם נאמר דשניהם נכנסו תחת סוג הכלל דכ"מ דפליגי כו' רבינא לקולא. יקשה דהא סתרי אהדדי, ולכן עכצ"ל דעיקר הפלוגתא הי' במקום אחד או בב"מ גבי גזלן או במגילה גבי ביהכ"נ רק דבמקום השני הש"ס בעצמו מדייק להוציא מעיקר פלוגתתם הנצמח מזה לדין השני. כגון אם נאמר דעיקר:

פלוגתתם הי' לענין ביהכ"נ. ועפ"י הכלל עכצ"ל דרבינא המיקל ס"ל דמתנה כמכר. מזה למדו הש"ס בעצמם דלרבינא מפקינן מיד הגזלן. משום דמתנה כמכר. ולר"א לא מפקינן. ואם עיקר מחלקותם הי' גבי גזלן וע"כ דרבינא המיקל ס"ל שלא להוציא מן הגזלן משום דמתנה כירושה דממילא. מזה למדו הש"ס בעצמם לענין ביהכ"נ דלרבינא ליכא מידי דתתפקע בי' הקדושה. אבל ר"א ורבינא עצמם לא נחלקו רק במקום אחד. ואותו הענין שנחלקו בו נכנס באמת תחת הכלל דכ"מ דפליגי כו'. והש"ס בעצמו ידע היכן הי' עיקר הפלוגתא בזה והיכן הי' הדין הנצמח מזה. רק דאנן לא נדע היכן הוא עיקר הפלוגתא והיכן הוא צמיחת החומרא ותפסו הפוסקים ד"ז לספיקא דדינא:

ועפי"ז י"ל דרבינו ירוחם ס"ל דקדושת ביהכ"נ הוא מה"ת. וכ"נ שהוא דעת רמב"ן שהובא בר"ן פ' ב"ה. וכן משמע ברמב"ם (פ"ו מה' בהב"ח) לכן פסק ר"י גבי ביהכ"נ דאסור מספק דנקטינן דספד"א לחומרא וגבי גזלן בב"מ שהוא ממון ובממון קיי"ל דכל ספק ממון הוא לקולא לנתבע. לכן פסקו דלא מפקינן מיד הגזלן כמו"ש הרא"ש שם בב"מ. דשמא עיקר מחלקותם הי' גבי גזלן ורבינא המיקל ע"כ ס"ל דמתנה כירושה והלכה כותי'. והרא"ש ושא"פ שפסקו בביהכ"נ דשרי י"ל דס"ל דקדושת ביהכ"נ הוא דרבנן וכדס"ל להר"ן שם בפ' ב"ה. וס' דרבנן לקולא. ועי' ברא"ש ב"ק פ' שור שנגח דו"ה (סי' ד') מש"ש בפלוגתא דרב ושמואל גבי וסתות ושוה"מ קרוב לדברינו. ועי' ש"ך חו"מ (סי' פ"ט סק"ח) ומיושב קו' הטו"א וק"נ הנ"ל:

אמנם כ"ז י"ל לשי' הפוסקים הנ"ל. אבל להרמב"ם שפסק בתרווייהו דמתנה כמכר גבי גזלן (פ"ט מגזילה) ובביהכ"נ (בפי"א מה"ת) עדיין אינו מיושב זה ולכאורה נראה דהכריע דעיקר הפלוגתא הי' בביהכ"נ ומשו"ה פסק גבי גזלן כצמיחת החומרא. והוא תמוה דבאמת אין בזה הכרעה והוא ספק גמור. ולכן נלפענ"ד ליישב זה גם לדעת הרמב"ם. בהקדם מה שנלפענ"ד לברר בזה בהנך פלוגתות דר"א ורבינא במתנה. דאיכא לעיונא בזה מסוגי' דבכורות (נב) גבי יובל דאיתא שם ואלו שאין חוזרין ביובל כו' והמתנה דר"מ וחכ"א מתנה כמכר. וקאמר ע"ז בגמ' מ"ט דר"מ. מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא ומ"ט דרבנן תשובו לרבות המתנה כו' ע"כ. ולכאורה פליגי ר"א ורבינא בפלוגתא דהני תנאי. אי מתנה הוה כמכר או לא וא"כ תמוה אמאי לא אייתי ש"ס בב"מ ובמגילה שם פלוגתא דתנאי ר"מ וחכמים בזה ומייתי פלוגתא דאמוראי. ועכ"פ הול"ל לימא בפלוגתא דהני תנאי קמפלגי כסוגיית הש"ס בכ"מ. אך י"ל דבאמת אינו מוכרח דהא ר"א ורבינא פליגי בסברא בזה אי אמרי' במתנה דהוה הנאה הקודמת ור"מ וחכמים הא בקראי פליגי. וי"ל דגם חכמים ס"ל דמתנה הוה כירושה דממילא. ושאני גבי יובל דרבי קרא מתשובו. ולר"מ י"ל ג"כ דס"ל דמתנה לא הוה בלא הנאה קודמת כמכר ושאני יובל דאמרה תורה מכר דוקא ולא מתנה.

אבל כד מעיינינן בה שפיר נראה דהני תנאי עכצ"ל דגם בהך סברא פליגי ג"כ. דניחזי אנן לרבנן דמודים בירושה דאינו חוזר ביובל יש להעיר דמה ראית לרבות מהך תשובו מתנה דלמא ירושה. ועכצ"ל שהוא כענין המבואר בש"ס בכ"מ דהיכא דאיכא למילף מקרא שני דברים לא ניליף רק דבר אחד המסתבר יותר כמו ביבמות (כ') אי הכי חייבי לאוין נמי הא רבי רחמנא יבמתו ומה ראית מסתברא כו'. ושם (עד) אר"ח תלתא קראי כתיבי כו' ואיפוך אנא מסתברא תרומה עדיפא שכן כו'. ושם אמר אביי כו' ואיפוך אנא מסתברא קודש חמור שכן כו'. ובב"ק (כד) מקיש זכר לנקבה כו' ומה ראית מסתברא קאי בראיות ממעט ראיות כו' ובשבועות (לד) אדגמר ממעילה ניליף מעדות מסתברא ממעילה הו"ל למילף שכן כו' וכן בכ"מ בש"ס. וכה"ג גבי יובל נמי עכצ"ל דמסתברא לרבות מתנה יותר מירושה משום דדמי למכר מצד הסברא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא יהיב לי' מתנה משא"כ ירושה לא דמי כלל למכר שהוא ממילא. ולר"מ נמי איכא למידק דמנ"ל דמכר א"ר ולא מתנה דלמא גם מתנה בכלל המכר כיון דגם מתנה הוא כעין מכר. שהי' הנאה קודמת עבור זה וא"ר מכר וכל מיני מכר בכלל. ואין לומר דיליף מדאפיק לה רחמנא בלשון מכר ז"א. דלא מצי מפיק לה בלישנא אחרינא. דאי מפיק לה בלשון כולל כגון שביובל תשוב שדה לבעלים הו"א דגם ירושה ואינך דא"ח ביובל הם ג"כ בכלל זה. א"כ אין ראי' מלשון מכר דאין מתנה בכלל. ועכצ"ל דס"ל לר"מ דהמתנה הוה ממש כירושה בלא הנאה קודמת. וא"ש דפשיטא דאין לכלול מתנה בכלל מכר דאמרה תורה. ואי מתנה נמי חוזר ביובל הי' לה לתורה לגלות איזה ריבוי ע"ז. והשתא לפי"ז הא מסתברא דגם בסברא פליגי בזה. א"כ הדק"ל אמאי לא מייתי ש"ס פלוגתא דתנאי ולא אמר לימא בפלוגתא כו':

והנראה לפענ"ד בזה דהנה יש להעיר עוד בזה. דבעירוכין (ל"א) גבי בתי ערי חומה אמר התם בש"ס לצמיתות לרבות המתנה ודלא כר"מ ועוי"ש. א"כ קשה להך מ"ד דס"ל גבי ביהכ"נ דשרי משום סברא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' כו' וכן גבי גזלן. דאמאי לא הוה זה ב"כ הבכ"א דקיי"ל דא"מ והוה מיעוט לדעלמא כמו"ש תוס' בקדושין (ל"ה) ד"ה אלא וכמו"ש מהרש"א שם יעוי"ש. וכיון דמיעטתה התורה דבעלמא לא יהא דין המתנה כמכר מה מועיל בזה שום סברא וע"כ נלפענ"ד דבאמת נחלקו בזה רש"י ותוס' שם בקדושין דתוס' ס"ל דב"כ הבכ"א הוה מיעוט לדעלמא. ורש"י ס"ל שם דהא דאמרי' דא"מ דה"ה דלא ידעינן להיפך ג"כ מהלמד מב"כ ולכך כתב דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ילפינן מבנין אב מראי'. ובלא זה לא הוה ידעינן בעלמא. ואע"ג דאיכא ב"כ לא ילפינן מינייהו דליהוי באחריני להיפך יעוי"ש ברש"י בד"ה מא"ל. וכן מפורש ג"כ ברש"י קדושין (מג) לענין אשלד"ע עיי"ש בד"ה ולמ"ד ש"כ דאי א"מ ממעילה וטביחה דיש שלד"ע משום דהוו ב"כ הבכ"א. בעינן לזה סברא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין למימרא דאשלד"ע. והובא זה בנוב"י קמא חאה"ע (סי' ע"ח) ובס' דב"ח ה' חמץ (סי' י"ג) ועי' ש"ך חו"מ (סי' שמ"ח סוסק"ו) מש"ש בזה ועיי"ש בנוב"י שהגאון מוהר"צ מבראד האריך להביא ראיות מהש"ס כשי' רש"י ועכ"פ ד"ז במחלוקת שנוי':

והשתא עפי"ז י"ל דר"א ורבינא באמת כו"ע ס"ל כחכמים דר"מ דמצד הסברא גם מתנה אי לאו דהו"ל הנאה מיני' כו'. רק דהך דס"ל בביהכ"נ ובגזלן שאין דינו שם כמו מכר ממש הוא מטעמא דקרא דלצמיתות דגבי בתי ערי חומה וקרא דתשובו דגבי יובל הוו ב"כ הבכ"א וס"ל כתוס' דהוה מיעוט גמור. וכיון דמיעטה תורה להדי' לא מהני בזה שום סברא. וזמש"ש גבי גזלן דמתנה כירושה דממילא. וכן בביהכ"נ אמר במאי תיפקע קדושתה. כלומר כיון דמיעטה תורה דהך הנאה דמתנה לא יפעול מה דממון המכר פועל א"כ אין כאן הפקעה והוה כירושה דממילא. אמנם הך דס"ל שם דדינו כמכר ס"ל כשי' רש"י הנ"ל דב"כ הבכ"א א"מ לא כך ולא כך וקיימא מלתא אסברא.

והנה לכאורה יש לבעל הדין לחלוק ולומר דהכא לכו"ע הוה מיעוט אפי' בחד קרא. דע"כ שי' רש"י בזה אינו אלא היכא דהסברא מנגדת למשמעות דב"כ. כמו הא דקדושין המובא לעיל. אבל היכא דהסברא חיצונה הוא כמו הקרא הוה קרא מיעוטא. כדמוכח מסוגיית הש"ס בכ"מ. וכן מבואר בתוס' יבמות (ג) ד"ה טעמא דכתב כו'. המעיין שם יראה דהכלל בזה הוא דכל היכא דהסברא הוא כמו הקרא כדהתם דמצד הסברא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. ומדכתב רחמנא עלי' ביבום דלא לידחי. ילפינן מיני' מיעוט לדעלמא. דבעלמא דחי עשה ל"ת שיש בו כרת. משא"כ היכא דהסברא מנגד לקרא. וכתוב חד קרא נגד הסברא לגופי'. הוי זה לימוד לדעלמא. דבכל התורה כולה הוא כן. וכ"כ התוס' שם (ו') ד"ה טעמא א"כ ה"נ דלחכמים הוה הסברא כמו הקרא. והוה קרא מיעוט לדעלמא. ואידך קרא מיבעי לי' לגופי' ובזה לכו"ע אע"ג דהוו ב"כ. מ"מ הוה מיעוט לדעלמא. אך ז"א דהא באמת הוה קרא לגופי' אפי' היכא דמצד הסברא לא ידעינן לא כך ולא כך. ואז איצטריך קרא לגופי' וילפינן מיני' לדעלמא ושוב אתי קרא השני למיהוי ב"כ. וכ"כ בנוב"ק שם (סי' פ"א אות ט"ז) ומשו"ה דוקא לר"מ הסברא מכרחת דמתנה ודאי לא הוה בכלל מכר שאמרה תורה ביובל. דהא ס"ל דמתנה הוה בחנם בלא הנאה קודמת ופשיטא דמתנה בחנם אין זה מכר. אבל לרבנן נהי דאין להם סברא להכריח שאינו בכלל מכר כדס"ל לר"מ. דהא אינהו ס"ל דמתנה לא הוה בחנם בלא הנאה קודמת. עכ"ז גם להיפך אין להם סברא להכריח שיהא בכלל מכר שאמרה תורה. דדלמא דוקא מכר ממש ולא מתנה אע"ג דהוה כעין מכר אבל אינו מכר ממש. א"כ לרבנן בלא קרא לא ידעינן לא כך ולא כך והוה קרא לגופי'. והיכא דקרא לגופי' והוו ב"כ לא הוה מיעוט לשי' רש"י וקם אסברא:

ובזה יבואר דעת הרמב"ם שפסק בהך פלוגתא דר"א ורבינא גבי גזלן דמתנה כמכר ומפקינן מהגזלן שהק' הראשונים דאיך פסק לחומרא בממון כמו"ש המ"מ (פ"ט מגזילה) ומש"ש המ"מ ביישובו ש"ד דאולי משום דמסתבר טעמא דמ"ד כמכר לדעתו ז"ל הוא כתפל בלי מלח. והוא תמוה מאוד דאיך נתחכם הרמב"ם ז"ל יותר מהש"ס עצמו שהכריעו ואתנחו סימנא דכ"מ דפליגי כו' והלכה כרבינא לקולא. אך לפמ"ש א"ש דהנה הגאון מוהר"צ מבראד שהובא בנוב"ק שם (סי' ע"ח) נפק ואשכח להוכיח מסתמא דש"ס בכ"מ כשי' רש"י. ושתיק לי' הנוב"י שם בזה. ועי' בס' דב"ח ה' חמץ (סי' י"ג) שהאריך להוכיח דשי' הרמב"ם כשי' רש"י בזה והוכיח כן מד' הרמב"ם (פ"ח מה' ע"א). א"כ י"ל דהרמב"ם תופס דמסתבר יותר שי' רש"י בזה לפי מה שנראה לו כן מסוגית הש"ס. וכמו"ש הגאון מוהר"צ הנ"ל וכיון דלפמ"ש עיקר מחלוקת ר"א ורבינא בזה הוא אי ב"כ הבכ"א הוא מיעוט או דלא ילפינן לא כך ולא כך וקיימא אסברא. י"ל דהכריע הרמב"ם דע"כ עיקר פלוגתייהו בזה הי' בבהכ"נ. ולפמ"ש לעיל דלא מסמנא לן מלתא היכא הוא עיקר הפלוגתא דר"א ורבינא. והיכן הוא צמיחת החומרא. הכריע הרמב"ם דעיקר הפלוגתא הי' בביהכ"נ. דאם גבי גזלן א"כ ס"ל לרבינא ע"כ דלא מפקינן מהגזלן. וע"כ דס"ל דב"כ דתשובו ולצמיתות הוא מיעוט גמור נגד הסברא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' כו'. א"כ איך פסק סתמא דש"ס דכ"מ דפליגי כו' הלכה כרבינא לקולא. דהא סתמא דש"ס סובר לפי דעתו דב"כ הבכ"א אינו מיעוט רק דקיימא אסברא. ועכצ"ל דעיקר הפלוגתא הי' בביהכ"נ. וא"ש דהלכה כרבינא המיקל התם וס"ל דקם אסברא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' כו'. וא"כ לפי"ז ע"כ דפסקינן כצמיחת החומרא ג"כ דגבי גזלן. ושפיר פסק הרמב"ם דמפקינן מהגזלן וא"ש בזה ד' המ"מ בעז"ה:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה