ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק יורה דעה · סימן כב
הלכות אבלות
שלום רב ודט"ס למע' הרב וכו' כמוה"ר מיכאל ב"ר מנוח אילה שווילי יצ"ו מו"ץ בק"ק סוג'ונא יע"א.
שאלת ממני הידיד וז"ל. על מה שפסק מרן ביו"ד ס' ש"פ סעיף כ"א וז"ל שני שותפים חנונים וכו' נועלים חנותם וכו' מה הוא לשותף השני לעשות מו"מ בממון השותפות וכו'. אנכי, הרואה בהיתר ספק זה נ"ל. (א) מ"ש הרב ש"ת בס' הנ"ל באות ד' וז"ל בד"ה נועלים חנותם וכו' משם הרב חת"ס סי' שנ"ד. וסיים ואם כי אין דעתי נוחה מהמקילין מ"מ אין למחות בכח ומוטב שיהיו שוגגים וכו'. (ב) מ"ש בגליון מהרש"א בס' ובסעיף הנ"ל וז"ל. ובפראג שולחין ע"י נאמני קהלה לסלק זא"ז מהשותפות ומתפרסם דאין לו ריוח ושוב ליכא מראית עין וכו'. (ג) בתשובות שב יעקב חיו"ד ס' ס"ג כתב במקום פסידא שותף חולק לעצמו. (ד) הרב בית עובד בדרכ"ט ע"ב בסעיף כ"ב וכ"ג הביא להקת הפוסקים זה בכ"ה וזה בכ"ה וסיים ולי איש צעיר נראה עיקר למעשה כהוראת השכנה"ג להתיר אחר שלשה ימים ולא קודם וכסברת רש"ל וכו'. (ה) הגאון נימוקי הגרי"ב בס' ובסעיף הנ"ל שאלה ס"ג כתב וז"ל אם אחד מהשותפים מסלק את האבל ע"י נאמני קהלה שאינו רוצה להיות עמו שותף לעת כזו. והשיב שהמנהג עפ"ד וכו' וכן המנהג בפראג. (ו) הרב עיקרי דינים חיו"ד ס' ל"ו אות למ"ד העלה משם הרב שו"ע הנ"ל וכו' וגם הביא משם הרב נאמן שמואל שבן הגדיל הסומך על שולחן אביו שאינו נשוי. ואירע אבל לאביו יכול להפרד מאביו בימי אבלו שלא לסמוך על שלחנו ויהיה רשאי לעשות במלאכתו וכו'. (ז) הרב שדי חמד שליט"א במערכת אבילות אות ו' העלה בסו"ד וז"ל ועל מה שנוהגים למכור וכו' יכול להתיר לו אע"פ שלא עסק עדיין במו"מ. (ח) הרב יד שאול על יו"ד בס' הנ"ל הביא מעשה פראג והורה גבר להתיר. וכו':
א"כ עתה הגם כי כללא קי"ל כי הלכה כדברי המיקל וכו' כדקאמר שמואל וכו' ובפרט להקת הפו' הללו כי כל בית ישראל סומכים עליהם זיע"א כולם פה אחד עונים ואומרים מותר חוץ מהרב בית עובד שמתיר אחר שלשה ימים. יורני דעתו בזה איך לעשות. ומה גם לשלוח לי נוסח שטר מכירה כדכתב הרב שד"ח וכו' שנוהגים למכור כדכתבתי באות ז' משמו. ומתי צריך לכתוב בעת שהקרוב גוסס או בשעת אנינות וכו' על הכל יורני המורה לצדקה מה לעשות להלכה ולמעשה ושכמ"ה:
תשובה. חזה הוית מ"ש בכתבו הנ"ל ומה שציין לדברי הפוסקים ז"ל. ודעתו נוטה להקל. ובטרם אודיעהו דעתי הקצרה במה שנוגע לעיקר הדין. סליחתו אדרוש כי גבובי דברים וערובי פרשיות יש בדבריו האלה. וכאשר אבארם לו:
ראשונה. הן כבודו קבע שאלתו על נדון מרן ז"ל בשני חנונים שותפים. ופשטות דברי מרן ז"ל איירי בשני שותפים יושבים כאחד בחנות מסחרם ויד שניהם שוה בעסק חנות השותפות. וע"ז פסק. דבאירע אבל לאחד מהם אסור להשותף לעשות עסק השותפות בפרהסיא. כי אם בצנעא. ואיסורם שוה לכל ימי האבלות. וזה ברור בדברי מרן לכל מעיין חכם עם תלמיד. וא"כ מה ענין נדון זה לנדונו של הרב בית עובד ז"ל שהכניס דבריו באות ד' בכתבו דהתיר אחר שלשה ימים ולא קודם. דנדון הרב בית עובד הוא ענין אחר שהשותפים כל אחד יושב בחנותו לבדו. ואינם יושבים במסחרם בחנות אחת ורק הממון משותף ביניהם. ובנדו"ז היא מחלוקת מהראנ"ת והרב המבי"ט ז"ל כידוע. והרב הכנה"ג ז"ל הכריע דדוקא לאחר שלשה ימים. מותר לשותף הב' לפתוח חנותו ולא קודם. וכן דעת הרב בית עובד ז"ל. וכן המנהג פשוט במדינות אלה וכן מורים להלכה ולמעשה בכל גלילותינו להתיר אחר שלשה ימים ולא קודם. ורו"מ שי' בנדון שאלתו שקבעה ע"ד מרן נראה דבשותפים דנהיגי ששניהם יושבים בחנות אחת מיירי. ובנדון כזה מעולם לא עלתה על לבו של הרב בית עובד ז"ל להתיר לו בשלשה ימים ולא בששת ימים חלילה נגד פסק מרן ז"ל דאסר בכל גוונא חוץ מבצנעא. ותמהתי על כבודו איך לא סיימוה קמיה דברי הרב בית עובד ז"ל בסעיף הקודם שהוא סעיף כ"ב שהעתיק פסק מרן דאסור. ועוד הוסיף בה דאפי' אם האבל מוחל לשותפו כל הריוח של ימי אבלו אסור ומטי בה משם הרב המבי"ט בס' ר"ס והבי"ד הרב הכנה"ג ז"ל. ומאי שיאטיה דהרב בית עובד בין להקת הפוסקים ז"ל שזכר מני"ר בכחא דהתירא. וע"כ אמרתי כי עירוב פרשיות שנו כאן:
שנית מה שנתן בדבריו חלק לשמנה סברות הפוסקים לא ידעתי טעמו. שכל הנך מרבוואתא ז"ל כולם פנו למנהג פראג הנמצא קדום שנהגו לבטל השותפות ע"י נאמני הקהלה. כדי לפרסם הדבר שהשותפות בטילה לשעתה כדי שהשותף לא יתבטל ממסחרו ובדידיה קא טרח וע"י הפרסום הזה יסולק חשש האיסור מפני מראית העין. וכל הפוסקים ז"ל שזכר שקו"ט במנהג פראג על מה אדניו הוטבעו מצד הדין ומצאו לו סמוכות דמנהג מבטל הלכה וכאשר נבאר לקמן בעהי"ת. אכן לא נמצא בדבריהם כתוב לאמר שמנהג פראג הוא דינא להלכה ולמעשה בכל מקום גם למקומות שלא נהגו כן מעולם. וללמוד ממנו לשאר מקומות לנהוג הכי וא"כ אסיפת להקת הפוסקים שקבץ אינן אלא סברה אחת למצוא טעם למנהג עוב"י פראג ולא יצאו דבריהם מחוג הלזה כלל:
ולמאי דאתינן עלה הנה נראה מדבריו כי רצונו להנהיג מנהג פראג הנזכר בעיר איתן מושבו החדשה. אשר לא ידעוהו מעולם הם ואבותיהם. ובתחבולות חכמה כזאת רוצה להתיר לשותפים לפתוח חנותם בימי האבילות ואותה הוא מבקש. ואתו הסליחה. כי לא נכון לעשות כן מכמה אנפי תריצי תקיפי ורברבי אשר אבאר בעהי"ת:
(א) הן מנהג פראג גופיה לא נמלט מערעור הפוסקים ולא סליק אליבא דהלכתא לפי מצוי הדין. והרי הגאון חת"ס ביו"ד ס' שכ"ד קרא עליו ערעור וקרא אותו חוכא ואיטלולא מה שעושים שהאונן מבטל שותפותו מן השותף כדי שיתעסק בחנות השותפות שהרי ערמה היא זו וגלוייה לכל שאפי' ידעו שביטל השותפות הם יודעים היטב שזה חפוי השמש בכברה והשותף הוא שלוחו של האבל ובשליחותו עושה הכל. ותחבולה הזאת ניכרת לכל העם. ולא הוטב בעיניו רק מה ששמע מזקנים שהיו נוהגים שבעל הממון הן בעודנו גוסס מבטל שותפותו הן בעודנו חי. אבל לבטל אח"כ כשהשותף אונן לא ישר בעיניו. ואין דעתו נוחה מזה. אכן מכבר שכן נהגו מוטב להיות שוגגין וכו':
ושוב תראה שהגאון המחבר שדי חמד שליט"א בדיני אבלות אות ו' אין דעתו נוחה ממה שהאונן מבטל שותפותו וכיוצא וכיד ה' הטובה עליו אסף וקבץ סברות הפוסקים דאסרו לאונן לעשות מלאכה. ושכן דעת מרן ז"ל לאסור. לאונן כל מלאכה ולא הותר לו רק נעילת הסנדל ותו לא. ועיין להגאון פתחי תשובה ס' שמ"א אות כ"ג שהביא ס' הגאון החת"ס ז"ל דפירש כן דעת מרן ז"ל ומ"ש רמ"א ויש אומרים הוא לפי שאינו מפורש בדברי הב"י יעו"ש. והגאון הנ"ל שי' שם הביא מתשובות הרמ"ץ הנד"מ שקרא ערעור על הנוהגים למכור מסחרם כשהקרוב גוסס דהוי ערמה. דהכל יודעים שהחנות היא של האבל ובשליחותו עושה הכל. ומסיים בה וז"ל ובאות ט' הביא מ"ש החת"ס ס' שכ"ד דחששו שלא יהיה הדבר מכוער כיון שרצו להורות היתר בלתי מנהג מקודם אבל כשכבר נתפשט המנהג אין לבטלו משום שמכוער הדבר. דדעת מהריק"ו שירש ט' דמנהג קבוע מהני נגד הדין וכו' ואפשר דאין לדקדק כ"כ אם הוא מנהג קבוע יעו"ש:
הראת לדעת דהגאון חת"ס המלמד זכות על המנהג קרי ליה דבר מכוער. האמנם באשר הוא מנהג קבוע מקדם קדמתה. נתרחקה קצת מן הכיעור בסיבת המנהג דקי"ל מנהג מבטל הלכה אע"פ שהוא נגד הדין. וא"כ כל הדוחק והיסורים האלה בכתף נשא במקום שנהגו כן. אבל באתריה דמה שאין מנהג ההלכה במקומה עומדת. ומאן ספין ומאן רקיע עתה לעשות מחדש תחבולה כזאת נגד הדין ויותר ויותר יהיה מכוער הדבר בדורותינו האלה לבקש תחבולות לעקור דיני הדת במרמה וערמה כזאת. והרי כתבנו שגם הפוסקים ז"ל שסמכו את מנהג פראג. לא כתבו לנו לעשות ממנו דין לכל מקום שלא נהגו. ומי יודע מנהג פראג מאימתי נוסד ואפשר בטרם הגלות אור מרן הב"י דאתכא דידיה סמכינן. ומי יודע מה ראי על ככה בזמניהם ליסדו. ואיך נקום מחדש להנהיג מנהג כזה בעיר חדשה אשר לא שערוהו אבותיהם מעולם:
(ב) אמינא ולא מסתפינא. דאפי' הפוסקים ז"ל אשר כתבו לעשות סמוכין למנהג ק"ק פראג הנז"ל בזמנו. כולם יודו במודים דרבנן דבזמנינו זה אין בחכמה ותחבולה הזאת שום ממשות ואפי' כקורי עכביש. ומילתא בטעמא אמינא. דע"כ לא הוסד המנהג בעיקרו לבטל את השותפות בדיבור או בקנין ע"י נאמני הקהל וכיוצא כדי לפרסם ענין הביטול. אין הדברים אמורים אלא בזמניהם שעסקי השותפות והחברה בקרב ישראל היו נעשים ע"פ משפטי תורתינו בקנין סודר וכיוצא ושטר השותפות היו נכתבים ע"י סופרי בית דין וכיוצא. דבאופן שכל קשר השותפות נעשה בינינו ועל ידינו ועל משפטי תורתינו שה"ת. א"כ בנדון כזה אם מבטל האבל את שותפותו בקנין סודר וכיוצא. אמרינן הפה שקשר הוא הפה שהתיר והמבטל את השותפות. והיינו יכולים לסמוך על הביטול המדומה הזה בשעת הדחק. להציל הענין מאיסור מלאכה בימי האבלות ויהי מה. האמנם בזמנינו זה אין בכח השותף לבטל כלל יען כל הממשלות ידם באמצע בעניני המסחר. וכל ממשלה יש לה בית משפט הסוחרים. ולהם חקי מדינה וחקים קבועים בסדרי המסחר ומשפטיו ועניני החברה והשותפות וסעיפיה ופרטיה וכל קשר חברת השותפות מוכרח להתנהג ע"פ החקים הקבועים בתורת המסחר. וכל קשר חברת השותפות בזה"ז אינינו קיים כי אם ע"י קונטראט הנעשה ונתקיים בערכאות הממשלה. וחתימת בית מסחר השותפות צריכים להודיע לרבים מי ומי החותמים. וע"פ פרסים חתימת בית מסחר השותפות ההיא מביאים סחורות מחו"ל בהקפה מהפאבריקין שחוץ למדינתם. ובחתימתם הנז' הם נותנים כאמביילים ופ'אטוראת לכל קונה ומוכר עמהם. גם פנקסי בית המסחר מוכרח להיות מסודרי' כפי משפט הסוחרים. ושם יכתב כל היוצא והנכנס בעסק השותפות. ואם לא יעשו כזאת ענש יענשו כגנב בכל חומר הדין אם יארע הפסד במסחרם ויגרמו הפסד לבעלי חובותיהם. וכאשר כל זה גלוי וידוע לכל בקי בסדר ומשטר השותפות בזמנינו זה. אשר הממשלות עיניהם פקוחות ע"ז ביתר שאת כדי להחזיק ישוב המדינה. ולהרחק העול והחמס של פועלי האון וא"כ בזמנינו זה האם לא לשחוק וקלס יחשב הביטול אשר יבטל השותף את השותפות לששת ימים. והיאך יכול ליבטל. ומי הוציאו מן הכלל. והוא קשור ואסור בחבלי החקים של השותפות העשויים ע"פ חקי המדינה. וכיצד יבטל שותפותו. ופ'אטוראס של בית מסחרו יוצאים בשם שניהם. ועוד אם ח"ו יארע להם הפסד במסחרם בזמן הששה ימים היוכל להתפטר מחלקו בהפסד בטענה זאת שהוא ביטל שותפותו לזמן שקרה בו ההפסד. ועוד אף אם יבטל האבל את שותפותו הלא לא מחל לו רק בריוח שירויח השותף בזמן האבילות לא בקרן הסחורה וזה ברור. והלא השותף הב' אי אפשר לו לרשום את הסחורה שמכר אלא בפנקס השותפות הכללי. דאל"כ יש סכנה בדבר. וא"כ כל העסק הוא מתנהג בשם שניהם בהכרח ומה ביטול הוא זה. ובכן כל החכמה שיש בעסק ביטול השותפות במנהג הקדום היא עומדת על נקודה אחת דוקא דהיינו שהאבל מיחל לשותפו כל הריוח שירויח השותף כל ימי אבלו. והיא היא עצמה מה שאסר הרב המבי"ט בח"א ס' ר"ס בפירוש שאפי' אם ימחול האבל לשותפו כל הריוח אסור והביא דברי הרב הכנה"ג ז"ל ומשמם רמזה הרב הבית עובד ז"ל בס' כ"ב. ובטח שבמלכות רוסיא האדירה שרו"מ חוסה בצלה שידי הממשלה נטוייה ע"כ דבר קטן וגדול רחוק הוא מן השכל שימצא שם עסק חברה ושותפות אשר לא יתנהג ע"פ חקי הממשלה ומשפט בית הסוחרים ותקנותיהם. וא"כ בזמן הזה לשוא צרף צורף בתחבולות חכמה כאלה אשר לא יועילו ולא יצילו. ורק לחפות עין השמש בכברה. וכדי ביזיון וחילול ה' ח"ו אם ישמע כזאת ע"פ חוצות:
ואולי אם ישאל רו"מ מפי רבני ואדירי התורה אשר בעוב"י פראג יע"א היום הזה. המה יגידו לו כי עתה אין עוד זכר למנהג הקדום ההוא אע"פ שפראג היא מקור מולדתו של המנהג. יען שונו סדרי העסקים מאד ונתחלפו פניהם ע"פ סדרי חקי הממשלה וד"ב:
השמטה. ומה שאין מני"ר מכלל הפוסקים לדברי הרב נאמן שמואל בס' ל"ד דבן גדול הסמיך על שלחן אביו ואירע אבל לאביו שיכול להתפרד ממנו בימי האבלות ויהיה רשאי לעשות מלאכה עכ"ל. ומינה חפץ מני"ר להסתייע לנדונו להתיר לשותף וכו' אתו הסליחה. כי אין הנדון דומה לראיה אפי' כי עוכלא לדנא. דהתם גבי בן אין הבן שותף עם האב. ורק הקשר שיש ביניהם הוא סמיכות השלחן אשר הבן סמוך על שלחנו ומפני זה אמור רבנן דמעשה ידיו לאביו. וא"כ האב זוכה במעשה ידי בנו ע"י מזונות שזן את בנו. וא"כ כשהבן לא יסמוך על שלחן אביו בימי אבילות אביו ממילא אין מעשה ידיו לאביו ובנפול הסיבה נפל המסובב. ובוטל הקשר מאליו. אכן גבי שותפים הם עדיין קשורים בחבלי השותפות שניהם. שהרי אחר האבילות השותפות חוזרת למקומה. והממון שביניהם גם בימי אבילותם משותף הוא עדיין. והקרן של שניהם. אלא שהתחבולה היא למחול בריוח השותפות של ימי האבילות. והא אסור כמ"ש משם המבי"ט ז"ל. וכ"ע ידעי דשותפים הם עדיין וע"כ אסור מדינא:
גם מ"ש מני"ר דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל. ורצה לסמוך על זה להתיר. כמה הם תמוהים דבריו בזה. דנהי דקי"ל דהלכה כדברי המיקל באבל היינו כשהדין תלוי בפלוגתא דרבוואתא בזה אמרינן כי הלכה כדברי המיקל גם בדברי הפוסקים ז"ל וכאשר כתבו רבנן הלא בסברתם. אבל בנדו"ד אין כאן מחלוקת בעיקר הדין ששניהם שותפים חנונים סוגרים חנותם. דהכי איפסיקא הלכתא לאסור כי הוא מדינא דגמרא. ואחר פסק דהלכה לא נפל מחלוקת להתיר. ונדון מנהג פראג הוא מנהג נגד הדין מצד עצמו אכן מצד דמנהג מבטל הלכה שמנו יד לפה באתרא דנהוג. אכן אין להכניס המנהג ולעשות ממנו דין לומר ע"ז הלכה כדברי המיקל. ומה גם שעיקר המנהג יסודו לבטל השותפות וע"י ביטול שנהגו תו לא מיקרו שני שותפים חנונים. ואין הדין האוסר מעתה מדינא דגמרא. אלא שעיקר הביטול לא הונח לנו כלל וכמש"ל ואין זה ענין לנדון הלכה כדברי המיקל. ודבריו תמוהים טובא:
קנצי למילין. זאת תורת העולה. שאם השני שותפים שניהם יושבים כאחד בחנות השותפות. אם ח"ו אירע אבל לאחד מהם. אין כאן שום היתר לפתוח חנותם בפרהסיא כל ימי האבילות ורק בצנעא מותר וכמ"ש מרן בסי' ש"פ סכ"א. ואפי' בעסק השותפות שרי. ולחלוק אח"כ עם השותף האבל שרי כיון דבצנעא שרי מדינא. אכן בפרהסייא אסור מדינא ולא נמצא בזה שום היתר ואפי שימחול השותף האבל לשותפו כל ריוח ימי האבילות אסור וכמ"ש הרב המבי"ט וכמש"ל. ורק נמצא מנהג פראג יע"א מנהג קדום. והיכא דנהוג נהוג אכן לא ילפינן מיניה. ובפרט בזה"ז דלא יתכן ביטול השותפות כזה לזמן מועט ולחזור אח"כ מטעמא דכתיבנא לעיל אשר הטעם גלוי וידוע לכל דאין כאן ביטול. והביטול בטל ומבוטל הוא. ואחרי זאת אל נא הטריח את עצמינו למצוא היתירים בטלאי ע"ג טלאי שגנאי הוא לת"ח לצאת בהם לרה"ר. וכדי ביזיון. ומה כל החרדה הזאת רק על ארבעה ימים. דהא יום המיתה וקבורה בנוהג שבעולם שאין פותחים החנויות משום יקרא דחיי ודשכבי. והכי נהוג גם מי שאינם מב"ב פוק חזי. ושבת הא אסור מקדושת עצמו. ויום ז' הרי מקצת היום ככולו ושרי אח"כ כל היום. פש גבן רק ארבעה ימים. ולמקומות שמטעם הממשלה אין לפתוח ביום ראשון שהוא יום חגם. פש גבן רק שלשה ימים. וגם בזה הרי הותר לעשות בצנעה אפי' בעסק השותפות ומה לעשות עוד:
ואם השני שותפים אינם יושבים לעולם בחנות השותפות כאחת רק כל אחד יושב בחנות מיוחדת לבדו והממון הוא המשותף. בזה פשטה ההוראה באה"ק ובמצרים ובכל גלילות אלה. להתיר לשותף לפתוח אחר שלשה ימים. ולא קודם. והגם שגם בזה איכא פלוגתא דרבנן אי אמרינן ביום השלישי מקצת היום ככולו. בזה יש לסמוך בשופי על המקילים ורובא דרבוואתא שלמים וכן רבים פסקו רבנן דגם ביום שלישי מקצת היום ככולו. וכן פשט המנהג אצלנו פה מצרים. כהוראת מאריה דאתרין הרב גו"ר בחיו"ד כלל ה' ס' ד' ועיין להגאון שד"ח שהאריך בזה באות ל"ח יעו"ש:
ואם הוא מתעסק לבד ר"ל שאין בעל המעות יושב עמו בחנות כלל רק שלקח מבעל הממון ממון למחצית שכר הגם שממון הסחורה של השותפות הוא של שניהם. בזה הורה גבר מהרי זיין ז"ל להתיר לפתוח חנותו מיום הראשון והסכים עמו הגו"ר ז"ל. ומצאת כי תדרשנו בגו"ר בחיו"ד כלל ה' ס' ט' ויו"ד וי"א וכן היא סברת הרב המבי"ט שם בס' ר"ס. ובזה יש להקל כדברי המיקל וכן טמא דבר. והנלע"ד כתבתי: