אור ברסלב
ומצור דבש חלק יורה דעה › סימן ט

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק יורה דעה · סימן ט

סימן ח

בן יכבד אב

פסד"ז נשלח לעט"ר מרן זצוק"ל נה'ר דע'ה ומזימה אין חקר לתבונתו נחל נובע מקור חכמה. נה'ר יממא בהיר הוא בשחקים דמי לבר אלהי'ן עיר וקדיש מקודש מקודש שקדשוהו שמים ומלא רוח חכמה. נה'ר הגדול מעוז ומגדול דרופתקא דאורייתא גלי עמיקתא ומסתרתא מני"ר הרב המופלא וכבוד ה' מלא חסין קדוש ענותן כהלל חין ערכו מי ימלל המפורסם בס' היקר ונכבד

שער

החצר נר"ו יאיר לעד לעולם עוטה אור כשלמה. כי"ר:

נה'ר שלום שלום שלמים מרובים שלמי חובה ונדבה כמאן דתני אהבה רבה בקיד'ה ת"ק מול הדרת כסא כתה"ר ושפתי ח"ן צולי'ן בתפלה לעני כחזקיהו בחלותו יהי אלהיו עמו ויעל על גפי מרומי ההצלחות ושובע שמחות מושב'ע ועומד ברבות הטובה גם עד זקנה ושיבה בניו"ת ברמ"ה. כי"ר:

זאת אומרת לחלות פני"ק יאיר עינינו בתורתו הקדושה במאי דשאלנא מקדמיה דמר כי אענותנותיה וחסידותיה דמר סמיכנא הגם שמצד עצמי איני כדאי לבא אל שער המלך בפטומי מילי בו בטח לבי שיפנה אל האזוב אשר כמוני וישיביני דבר תשובה שלימה לא למעני אלא לכבוד ה' מקודש ולכבוד עם הקדש שלא יהיו כצאן אשר אין להם רועה להודיעם חקי האלהים ותורותיו והוא מצוה דרבים ויבא שכמ"ה:

גופא דעובדא הוא כי מיום בואי פה העירה וחקרתי בענין טבילת נשים וראיתי שערוריה כי יש מקצת נשים המזלזלות וטובלות ביום ז' בעוד היום גדול בחול ובשבת ובאמת בעיר הזאת אין שום צד אונס מאשר הוזכר בפוס' כדי להתיר לטבול ביום אפי' בח' כמשפט כתוב בש"ע וכ"ש שאין להן היתר ביום ז' כלל כלל לא ולכן דרשתי ברבים להזהירן ע"ז שלא תוכלו לטבול כ"א אחר צה"כ ליל ח' וכמה פעמים רבות אין מספר הוכרז כן בבכ"ן בשבתות ויט"ו כי ברבים היו בעת קיבוץ אנשים ונשים. לא זו א"ז צויתי להאשה הנצבת על משמר הטבילה שלא תוכל להטביל קודם צה"כ ואיימתי עליה להעבירה כדין טבח. וכמה פעמים נחשדה ע"ז אך לא עלתה בידי להעבירה כי התנצלה עצמה במשואות שוא עד שנתמלאה סאתה ובראותי עוברת על דמו"י ופותחת המקוה בעוד היום גדול ותצאנה כל הנשים מבהמ"ר קודם זמן המנחה ופשתה המספחת כמעט בכל הנשים. קיבצתי ראשי ושרי העיר הזאת ואמרתי להם כי לדעתי אין שום תקנה ע"ז רק שצריך להעביר האשה הנז"ל ממשמרתה וגם שיהיה מפתח המקוה בידי ואשלחינה בזמן הראוי ויחזירוה לי בבקר כן יהיה תמיד בערב היא באה ובבקר היא שבה אלי ובלא זה לא אסמוך ע"ד נשים כלל כי נחשדו בעיני. וראשי העיר הטיבו אשר דיברו כל אשר בכחך עשה ואנחנו מסכמי'ם ומערבי'ם על כל אשר יעשה רו"מ מעל' אין מי יאמר לו מה תעשה. ובכן מאז נעשתה התקנה הנז' בס"ד והמפתח בידי כנז"ל ודרשתי ברבים להודיע כי זה מכשול עון לטבול ביום ז' ואפי' ביום ח' אין בכחינו להתיר בהיות כי אין שום אונס כלל בפרט כי שלי"ת המרחץ והמקוה משלנו הם אין לזרים יד גוי באמצע כלל ושכור ביד גוי על תנאי לשמור ולעשות בענייני המקוה כדת של תורה. ושאלוני מדוע א"כ בירושלם עיק"ו ואיסטאנבול וכיוצא שאר עיירות גדולות טובלות ביום ואמרתי להם שטובלות ביום ח' ע"ץ האונס מפחד בלילות מפני גוים ומפני לסטים. וחשש סכנה לעבור בים דרך בלילה ממחוז למחוז כי לא בכל המחוזות ימצא מקוה בבית המרחץ משא"כ בעיר הזו כי אין שום צד אונס כנז"ל ונתקררה דעתם. ויהי אחרי כן ויהי העם כמתאוננים כי הוא דבר שאין הצבור יכולים לעמוד בו ויש להן אונס עפ"י הטענות שסידרו להן ואלו הן (א) כי בנות ישראל צנועות הן והני נשי דצניעי ומעלו נסתרה דרכן שלא לפרסם ליל טבילתן ואם תהיה חזרתן מבית המקוה בלילה לא יבצר שירגישו בה השכנים וגם כי בביתן ימצאו דיורים זרים חוץ מבני הבית או בנים גדולים וחתנים מן המנין וירגישו בדבר ומתביישות מזה לכן שאלה אשה לטבול בעוד היום גדול ולחזור מבע"י לביתה על מקומה תבא בשלום שלום מן השפיכה שלא יהיה לה שפיכות דמים ולא יתפרסם הדבר. (ב) כי להיות שלא הורגלו להיות בלילה באתרא דשכיחי מזיקין ובהמ"ר מעותד לכך ושמא מחמת ביעתותא שכיח הזיקא כי הדמיון פועל וס' נשים ס' נזיקין סמיכי ויש מהם אומרים אשר היה מעשה בהמשך הימים מן התקנה ואילך ב"ג נשים שבחזרתן מן המקוה בלילה נפלו על ערש דוי מחמת שנתבהלו בבהמ"ר כי נדמה להן שראו שדין ולילין (ג) כי רבות בנות אשר ביתן רחוק מבית המקוה ואם יצטרכו לחזור בלילה הן מתפחדות לחזור יחידות בימי חיסור הלבנה ולחשך קרא לילה ובזמן שהגשם על הארץ טיט ורפש איך תוכלנה למשש באפילה הרכה והענוגה אשר לא ניסתה כף רגלה לצאת ולבא אנה ואנה אפי' ביממא. (ד) כי הני נשי דידן רובן ככולן שכיחי גבייהו הילדים רבים בנים ובנות צריכי אל אמן ולא יוכלו לשבת בבית בלתי אם נועדו עם אמן והבנות קטנות יוצאות אחר אמותיהן והולכות עמהן לבהמ"ר וכן בחזרתן אך הבנים אשר כל היום בבית הספר וסמוך למנחה חוזרים לביתם אלה הצאן מה יעשו אם לא תהיא אמן בבית כי מי ישגיח עליהם עד בואן מבית המקוה ועל הרוב אין להן אפי' שכנות לצוות עליהם (ה) כי יבואו לידי חילול שבת ולידי קטטה ומריבה בביתם בהגיע תר וזמן טבילתן בליל שבת כי אין מי שידליק להן הנר ושיטמין מאכלי שבת ובבואו האיש לביתו ויהי חשך אפילה מרתח קא רתח וחמתו בערה בו מדוע איחרו פעמי מרגלותיה. ומקצתם יחללו שבת כאשר יצאו מבהכ"ן ולא יראו אור במושבותם ידליקו הם עצמם אחר שכבר התפללו ערבית כמעט בבה"ש כי אינם בני תורה והמחמירים ידליקו ע"י גוי וכשיסבו על שלחן אחד לקרא לשבת ענג וחיך יטעם לאכול פשט העני את ידו לתוך הקערה והנה ידו מצוננת כשלג מקרירות המאכל. איוכ השתא מצאה הקפידה מקום לנוח בשתים עלתה לו יצא הקצף מלפניו שפך חמתו באשתו אמרו. ועיקר הנר משום שלום הבית איש ואשה שזכו. ואיככה נוכל וראינו במקום גילה שם תהא רעדה ובמקום אשרי העם איכה יועם. לא זו א"ז כי בלי ספק תבאנה לידי חילול שבת ע"י סחיטת השער ואלונטית. וקצתן בטילטול והוצאה חוץ למקום המתוקן כי יש אשר ביתן רחוק מבהמ"ר ואי אפ' לתקנם ע"י עירוב ובע"כ יוליכו חליפות שמלותיהן בידן ולא יועיל בכל זה ציווי ואזהרה כי אזהרתן זוהי מדת'ן שלא לשמוע לקול מורים במה שבידן. וכבר מעידים שהיה מעשה מן התקנה ואילך שנכשלו קצתן בכל הנז"ל מחילול שבת וקטטה ומריבה אשר נתהווה בביתן. ויש אומרים על קצת נשים שאמרו בשלהן נבחר מות מלטבול בלילה כלל רק יטילו עליהן מים שאובים מי המרים וזה יהיה במקום טבילה במים חיים והקולר תלוי על צוארי ראשי ומנהיגי העיר (ויש לחוש פן יקרה בדורינו כאשר קרה בזמן גדול אדונינו הרמב"ם ז"ל ככתוב בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ב) ויש מהן אומנות שלעולם לא תטבולנה ואוגדות פתחיהן לבעליהן באמור להם אל תגשו אל אשה כי לא טהרה ממקור דמיה. ע"כ אילין דהוו מבקשים בני העיר למצוא להם היתר לטבול ביום ז' בעוד היום גדול בכדי של"ו תבאנה בנות ישראל לביתן מקודם הלילה. או לתקן להן שלא תטבול שום אשה ביום ז' רק ביום ח' הן עוד היום גדול כנז"ל ואני עני שמעתי את צעקת בנות ישראל ואמרתי אשימה עיני ולבי בדברי הפוס' אשר מימיהן אנו שותים אולי אוכל למצוא להן רפואה מן התורה וכחא דהיתרא עפ"י הטענות הנז"ל. ויגעתי ולא מצאתי שום צד היתר ליום הז' כלל ואף ליום ח' לבי נוקפי להתיר כמו שאבאר בס"ד:

ואומר כי אף אם נחשוב כל הטענות הנז"ל לאונס הדבר פשוט שאין להתיר ביום ז' מבע"י והרי שלחן הלכה פסוקה על השה"ט בסו' סי' קצ"ז דאין להתיר ביום ז' מבע"י אפי' ע"י אונס והיינו אפי' אם לא תבא לביתה אלא שתשב בשכונה הקרובה אצלה עד הלילה כמ"ש בס' מלב"ט בבמ"ח אות י"ו. ובשו"ת צמח צדיק סי' ס"ו מתבאר יפה דאין טענת צנועות מועיל להתיר לטבול ביום ז' בעוד היום גדול. וכבר בתשו' חוט השני סי' נ"ו צווח כי כרוכיא לבטל מה שנהגו לטבול ביום ז' אפי' שהוא ע"י אונס דלכתחלה אין להתיר אפי' ע"י אונס כלל. והרב"ח שהמציא קולא לטבול ביום ז' ע"י אונס היינו באונס שהוא בלילה ויום ח' וליתיה לההוא אונס ביום ז'. וכבר כ' בשו"ת חה"ש הנז"ל שאי אפ' להיות תמיד במקרה כזה אשר בגללו יורה המורה להקל לכל נשים לטבול ביום ז' מכ"ש אם אין אונס מעכב ביום ח' דודאי דאין להקל להקדים ביום ז' והמורה להקל בזה טועה בדמ"ש הוא ולא משכחת להתיר רק ביום ח' מחמת אונס וגם יסתירו טבילתן עד הלילה ובמקום שנהגו לטבול ביום ז' משום אונס ראוי לבטל המנהג וכו' ובנדו"ד הרי אין שום אונס ביום ח' וא"כ א"א להתיר ביום ז' כלל:

ואף היכא דאיכא אונס בלילה ויום ח' שהמציא הרב"ח לטבול ביום ז' הרי כ' בשו"ת חתם סופר סי' ר"ב דנראה שלא אמרה אלא במקרה להתיר פעם אחת כן אבל להתיר תמיד לטבול לכתחלה ביום ז' תשתכח תורת טבילה בלילה ואין לך סרך בתה גדול מזה יעי"ש ומה גם דבנדו"ד לא תוכלו להמתין מלבא לביתן עד שחשיכה וגם שודאי הגמור לא יסתירו טבילתן מבעליהן עד הלילה כי הן מוכרחות להודיע לבעליהן מפני חיסור הלבנ'ה שבהן והדמים מודיעים. ואעיקרא ע"ד הרב"ח הנז"ל כ' בס' כרם שלמה סי' קצ"ז בשם ס' ת"מ שדין זה צ"ע מאחר שהשמיטוהו האחרונים:

הן אמת דבחכמת אדם כלל קי"ח אות ה' מביא בשם ס"ט שכ' בשם תשו' עה"ג דאם איכא אונס בלילה אע"ג דיכולה לטבול ביום ח' מ"מ הרי מבטל עונה אחת ולכן אם הורה המורה שתטבול ביום ז' סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו וכ' דכן הדין באם מתביישת שלא ירגישו בני אדם יעי"ש ומזה נראה לכאו' להקל בנדו"ד עפ"י הטענה ראשונה שהן צנועות וכו'. מ"מ מלבד דנר' מדבריו דאין ראוי להורות כן אלא דאם הורה המורה קאמר דאין מזחיחין אותו ואה"ן דהבא לימלך אומרים לו שלא להורות להקל לטבול ביום ז' כלל. זאת ועוד דלא נאמרו דברים הללו אלא לטבול סמוך לחשיכה ותבא בלילה לביתה שהרי כל דברי הרב עה"ג בזה הם על סמך סברת ר"ת שבתוס' נדה ס"ז ע"ב והרא"ש סוף נדה וטוי"ד קצ"ז וש"פ דא"צ להחמיר לטבול בלילה רק שתטבול סמוך לחשיכה ולא תבא לביתה עד הלילה וכ' דר"ת מודה דביום ז' אין להתיר לטבול סמוך לחשיכה ולחזור בלילה אלא צריך שתטבול בליל ח' ממש ולא נחלקו רשב"ם ור"ת אלא ביום ח' סמוך לחשיכה וכו' שטעמו של ר"ת דמודה ביום ז' שאין לטבול סמוך לחשי' וכו' היינו משום סרך בתה וכו' ולכן דן את הדין אליבא דר"ת דהיכא דאיכא אונם יכולה לטבול ביום ז' סמוך לחשי' ולחזור בלילה דלא חיישינן בכה"ג לסרך בתה כי היכי דלא חיישי' בטובלת בח' משום אונם בעצם היום יעי"ש וכיון שכן אין לנו היתר אלא באופן שאם לא תטבול בלילה תוכל להיות נזהרת עכ"פ שלא לבא לביתה קודם הלילה ותנצל גם מבושתה מחשש דיורים זרים ושכנים. משא"כ בנדו"ד דאם באנו לחוש לבושתה צריכה לבא לביתה קודם הלילה כי בתחלת הלילה כבר נמצאים כל בני ביתה בבית ומה יועילו בתקנתן ולכן כיון דצריכות לטבול בעוד היום ולבא לבית קודם הלילה בכה"ג אין לי מי שיתירינו (ודרך אגב אודיע כי דברי רי"ו ומוהרש"ל ומוהר"א שטין שהובאו בתשו' עה"ג הנז"ל שכ' דר"ת מודה דביום ז' לא שרי סמוך לחשי' אלא בלילה ממש כי עי"ש נעלמו מהרב תפארת אדם בשו"ת יו"ד סי' נ"ב שכ' מדעתיה דנפשיה כן בדעת ר"ת ונסתייע מלשון הטור סי' קצ"ז יעי"ש ועמו הסלי"ר דמדברי הטור אין כ"כ הכרח דאפ' לדחות כמ"ש הגאון ח"ץ סי' י"א והיה לו להביא דברי ג' הרועים הנז"ל וק"ל) ובתשו' ח"ץ סי' י"א דאוסר לטבול בחמין ליל שבת. בדוחק התיר לטבול בע"ש בבה"ש משום דל"ג שבות בבה"ש וסמך על ס' ר"ת דמותר לטבול סמוך לחשי' והטיל תנאי שלא תבאנה לביתן עד הלילה יעי"ש. ובתשו' חינוך ב"י סי' פ"ב כ' לבטל המנהג לטבול בע"ש מבע"י אחר ברכו ושלא תטבולנה עד שתחשך (ומ"ש שם בשם השואל עפ"י מ"ש הרב"ח אי נמי משום פחד בניינים יעי"ש ל"ז להבין דהא הרב"ח מיירי בפי' דברי הטור בטובלת משום אונס ביום ח' ולא ביום ז' ואילו בנדון שלו מסתמא טובלות ב"ז דאם ליל שבת הוא אחר יום ח' היה להן לטבול בליל ח' דאינו בשופטני עסיקינן. וא"כ אין להתיר משום חשש בניינים אלא מה שהמציא הב"ח דהיינו אם א"א לטבול ביום ח' וכו') ובשו"ת חה"ש סי' פ"ב טרח למצוא סמך למנהג לטבול בע"ש בעוד היום וסיים דבמקום שאין מנהג הם כי לא להזכיר וכו' ואף במקום שנהגו לא נהגו כן אלא בע"ש ולא בחול דבבה"ג ליכא סרך הבת ביעי"ש אבל שיהיה כן בחול ובשבת אין שום מנהג ואף במקום שנהגו כן בע"ש היינו ע"י שמסתירות עצמן לבעליהן עד הלילה והוי דומיא דכלות הטובלות ביום משום דאין באות אצל החתן עד הלילה כיעי"ש משא"כ בנדו"ד:

ומה שטוענים מפחד בלילות וכו' מלבד די"ל דאף אם נחשוב זה לאונס הרי באונס כבר אמור דאין שום צד להתיר ככל הכתוב למעלה. עוד י"ל דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ הגאון ח"ץ שם דאין לחוש מלטבול בליל שבת בצונן משום האסטניסיות דשומר מצוה לא יד"ר והתם הוא כמעט בריא הזיקא לפי האדם והמקום והזמן ואפי"ה אמר רב דסמכי' אשומר מצוה וכו' כ"ש בנדו"ד דאין כ"כ קרוב לודאי דשכיחי מזיקין ובפרט שהוא בתחלת הלילה ואיכא תרי או ג' נשי והאשה המטבלת לעולם עומדת ואין כאן אלא דמיון בעלמא אמרי' ליהו מבעי לנו לייתובי דעתייכו ולמיסמך אהא דשומר מצוה וכו'. והרי מור"ם ז"ל בא"ח סי' א' כ' מיד כשיעור משנתו יקום לעבודת בוראו וכ' הרמג"א למיד ל"ד כדאיתא בגטין ד' ע' ונחלק עליו הרב אדני פז ואמר מר דאע"ג דאמור רבנן דהעושה כן קרוב למיתה מן החיים ה"ד בעושה כן לדבר הרשות אבל שעושה כן לעבודת ה' שומר מצוה לא יד"ר. הרי דאפי' בדבר שכמעט סכנ"ה דומ"ה נפשו סמכי' אשומר מצוה וכו'. ואף לדעת הרמג"א ודעמיה י"ל דה"ד כגון ההיא דאמרו בש"ם דהוי קרוב למיתה מן החיים. משא"כ בנדו"ד נראה דלכ"ע סמכינן אשומר מצוה וכו' ויעויין להרב פה"ד נר"ו בסי' ץ' אות ד' עמד בפר"ש עלי בא"ר דוכתי טובא דאיכא בש"ס ופוס' דמיחזו סתרא"י נינהו בענין זה דזימנין דמשתכחת אמור רבנן למיסמך אהא דשומר מצוה ואיכא דוכתי דלא סמכי אהא ואמר רב הנח"ה סובר"ת אך חילק בין קרוב לסכנה להיכא דאינו אלא חשש בעלמא. ועוד אך בחלקות ישיב באנפי אחרני ולפיהן ישיב לנדון שלפניו והאדם יראה לעינים דאעפ"י י"ל בנדו"ד שומר מצוה לא יד"ר כיעי"ש:

ומה שחוששים לחילול שבת בסחיטת שער ואלונטית הנה על סחיטת שער ידוע דיש מכונה במ"ש בש"ס שבת קכ"ח ע"ב אין סחיטה בשער אם ה"ד לענין חיוב הא איסורא מיהא איכא או שאין כאן אפי' איסור דרבנן כפשט דברי מ' הב"י יו"ד סי' קצ"ט ד"ה כ' הכל בו וכו'. ובא"ח סי' ש"ל כ' דאיכא איסורא דר' יעויין בשיורי ברכה ביו"ד ובשו"ת דברי יוסף סי' ס"ב ובקונטריס כללים מע' האלף כתבתי בזה. ושם כתוב אצלי דהרשב"א בח"י לשבת ס"ל דליכא אפי איסי' דר' וציינתי לעיין בגזע ישי אות כ"ו ועתה אין מצויים אצלי ולכל הדיברות הא ודאי אין לנו להתחכם על רבותינו הראשונים שהתירו טבילה בשבת בצונן לד"ה (חוץ מהכל בו) ולא נחלקו אלא לטבול בחמין ואין גם אחד העלה על דל שפתיו למנוע טבילת נשים בליל שבת משום חשש זה ש"מ סברו וקבילו כמו שהשיב מ' הב"י ע"ד הכל בו ואנן מה נענה אבתרייהו ויעויין במג"א שכ"ו סק"ח וברכ"י ומחכ"ב ובקו"א שם ושאר מפרשים החונים על הש"ע. וכן לענין סחיטת האלונטית לא חששו הפוס' כמבואר בטור סי' ש"א ובש"ע שם סמ"ח והדברים עתיקים:

ועוד דאם באנו לחוש חששות הנז"ל אינו בדין לבטל תקנת חז"ל מפני זה ולהתיר לטבול ביום. אלא היינו צריכים לדחות את הטבילה עד אחר השבת וכמ"ש הכל בו הנז"ל, אבל קושטא קאי דלא חששין אנחנא לכל החששות הנז"ל אשר לא שיערום אבותינו הקדושים ז"ל ובתשו' צ"ץ הנז"ל מביא בשם הרב"ש בתשו' שנשאל ע"ז שנוהגות נשים לטבול בע"ש בעוד היום גדול משום שלא לחלל את השבת ושהשיב דעושות שלא כדין ואיסור גמור הוא וכו' עי"ש ויעויין בשיורי ברכה סי' קצ"ז בשם ה"ה מוהר"ש אבוהב ז"ל ובסי' קצ"ט. ומה שטוענים עבור הדלקת הנרות כבר באיר באר היטב א"ח סי' רס"ג ד"ג תקנות לזה והנכון שבכולן שהבעל ידליק הנר כמ"ש בכרם שלמה סי' קצ"ז. וגם הטמנת החמין יהיה ע"י הבעל ושלום ושלוה יהיה באהליהם וטוב לו להתפלל ביחיד בביתו משום שלום הבית מלילך לבהכ"ן ולהצמיח מזה קטטה המה מי מריבה ולכן נראה פשוט שאין להתיר ביום ז' לטבול מבע"י לא בחול ולא בשבת כלל כלל לא:

פש גבן למען דעת האם יתכן לתקן להן לטבול ביום ח' או לא ולכאו' נר' דש"ד ודבר זה נלמוד מדברי החכמת אדם הנז"ל שכ' בשם ס"ט דאם מתביישת שלא ירגישו בה בני אדם והורה המורה שתטבול ביום ז' אין מזחיחין אותו. ואף דמ"ש דלא אמרה הרב ס"ט אלא לבא לביתה בלילה. מ"מ אפשר דה"ד לטובלת ביום ז' משא"כ בטובלת ביום ח' אפשר דיכולה לטבול בעוד היום גדול בשופי דהא מתשו' עה"ג הנז"ל למדנו דלטבול ביום ח' מבע"י. ולטבול ביום ז' ותחזור בלילה שניהם שוים באיסורא וטעמייהו משום סרך הבת וא"כ כי היכי דמשום שלא ירגישו בה בני אדם גם בני איש אנו מתירים בז' סמוך לחשי' הכי נמי נתיר ביום ח' בעוד היום גדול ולא ניחוש לסרך בתה בכה"ג וכ"ש הוא מביום ז' סמוך לחשיכה וק"ל:

אלא דלפי סיגנון דברי החכמת אדם שהעתקתי למעלה נראה דלא היקל הרב ס"ט להורות כן הלכה למעשה שמפני הבושה יכולה לטבול רק שאם הורה המורה אין מזחיחין אותו וא"כ הכי נמי ביום ח' בעוד היום גדול אם הורה המורה אין מזחי' אותו אבל דיש להורות כן לא שמענו. ובר מן דין קשה בעיני לתקן כזאת כי מלבד כי חוששני כי אף אם נצווה אותן שלא לטבול אלא ביום ח' לא יטו אזן ותטבולנה כפי הרגלן ביום ז' מבע"י כי מי יוכל לידע מה שבבית כל אחד והם דברים המסורים ללב וכבר ראינו זילזולן בטבילה ביום וקשה בעיני להאמין שלא נהיה ח"ו מכשילן לעת"ל שכל הנשים אפי' הנזהרות בעת תטבלו ביום ז' בעוד היום גדול ולחזור לביתן בעוד היום גדול מה שלא הותר מפי קדשם של הפוס' ז"ל. אף גם זאת כי לא נוכל להתיר מפני הטעמים הנז"ל אלא למי ששייכה בטעמים הנז"ל כגון מי שיש בביתה דיורים זרים ומי שיש לה בנים קטנים וכיוצא אבל מי שאין לה שום צד מהדברים הנז"ל בודאי שלא נוכל להתיר להן כי מהיכא תיתי להתיר להקל על הכלל כולו מפני נשים דשייכי בהו הטעמים הנז"ל והלואי שלא נאסור על כולן כיון דאינו דבר השוה לכל נפש אבל איפכא ודאי ליכא למימר. וא"כ נצטרך להניח מפתח המקוה בידן כבראשונה ולהגיד להן שזו מותרת וזו אסורה ואין אנו יכולים לסמוך עליהן שנחשדו לפנינו שאפי' אותן שאין להן אונס מהנז"ל היו טובלות וחוזרות לביתן מבע"י וגם שיש לחוש שתטבולנה ביום ז' מבע"י. ולכן לבי אומר לי שאין להתיר להן כלל ולא לחוש על מה שקשה בעיניהן כי כך היא המדה כל ההתחלות קשות עד אשר ירגילו ויהיה להן כטבע. וחלילה לחשוד בנות ישראל שיהיו נגשות לבעליהן בלתי שיטבלו במקוה הראוי וכדת של תורה והתורה האמינתן ובודאי לא תהא כזאת בישראל. ואם נעשתה תועבה כזאת בזמן הרמב"ם ז"ל מחמת חסרון ידיעה. חלילה לחשוד שתעשנה כן במרד ומעל. וטבילתן ביום נעשה להן היתר מרוב ההרגל אבל בדברים שלא הוחשדו אין לחשוד אותן ולהתיר מפני זה לבטל תקנת חז"ל. ואם תמצא איזה אשה נפקת ברא יוצאת מן הכלל לא נחוש לה זהו דעתי הקצרה:

אך להיות כי מצוה לחפש תקנת בנות ישראל וידענא בנפשאי מיעוט ערכי עלי לא צילא דעתאי דעתא שבשתא היא ולא ראינו אינו ראיה ואין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד לכן לבי אמר לי שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והם כפי רוחב מבינתם אולי ימצאו פתח תקוה להן ולא תתעגנה בנות ישראל ואם לא ימצאו צד היתר יקבלו עליהן בנות העיר דין תוה"ק בספ"י ולזות שפתים הרחק ממך ע"כ אחלה פני כת"ר מני"ר נר"ו ליעיין מר בהאי עניינא ותשובתו הרמתה מהרה תצמח כי הוא מצוה דרבים וזכות הרבים יגן עליה דמר וכל אשר באהלו. ואם אפשר תוכן הדברים על הן או לאו יכתוב בכתב רש"י כי בני העיר הזאת אין מבינים בכתב שלנו ועל הכל יבא שכמ"ה נא אדוני אל תשת עלינו חטאת כי לא אוכל לבא בשורת דרך ארש' כראוי לפני הדרת כבודו כי העת נחוץ מאד רק אין דבר זולת אתחנן אל ה' בתפלה לעני ליטי"ב מר במוט"ב תלתא כחדא חיי אריכי ובני סמיכי ועושר וכבוד עד כי יבא גואלינו שיח צדקינו ונזכה לראות בנחמת ציון ובנין ירושלם בב"א:

הכ"ד הצעיר חזקיהו מדיני הי"ו

הלכות נדה וטבילה

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה